בית יעקב על התורה, וירא ל״חBeit Yaakov on Torah, Vayera 38
א׳ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. והענין בזה הוא, כי יש קדושה קנינית שהיא ע"י מעשה האדם, כי במה שיסגל מצות ומעשים טובים הרבה על ידם יקנה לעצמו קדושה, וזאת מכונה בשם אשה, יען כי קנין האשה ג"כ ע"י מעשיו הוא שקנאה להיות אשתו, ובקדושה זו יש בה המעלה במה שהיא יגיע כפיו וזה כל האדם, אבל יוכל להיות גם ההפסד, כי בעת שהאדם קונה מוכרח לכנוס בספיקות ונסיונות ונסתרת ממנו אז כל קדושתו, ויוכל לבוא לידי יותר קדושה אם יעמוד בנסיון, גם יוכל להפסיד כלו אם ינוצח מהרע. וזה הוא כמו קנין האשה אשר איננו עצמית ויוכל להיות פירוד. אבל יש עוד קדושה עצמית, מה שהיא בתולדה נקבעת בלב כל ישראל, וגם שלא מדעת פועלת בו לבל יפרד מדביקות הבורא ב"ה, והיא נקראת בשם אחותי, יען כי היא כמו קרבת האחוה שהיא בתולדה בלא יגיע כפים. וזו הקדושה לא יפסיד האדם יען היותה קבועה וקיימהקלגעיין מי השלוח ח"ב פרשת קדושים ד"ה ואיש כי יקח: שלא יאמר האדם מאחר שהשי"ת אוהב אותי בשרשי אוכל לעשות כחפץ לבי, אך זה האהבה הוא דוגמת אהבת אח ואחות המושרשים באהבת התולדה בלי השתדלותם, והשי"ת רוצה שהאדם על ידי השתדלותו ופעולותיו יאהבנו השי"ת, ואם תאמר והלא התחלת הבריאה לא היה מצד פעולות אדם והתעוררות מצדו, רק השי"ת בחסדו ובטובו ברא את העולם כי חפץ חסד הוא, כמו שכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, (תהלים כה) שהשי"ת חפץ בחסדו בלי פעולות אדם כמו שהיה בריאת העולם, אכן זה היה רק בהתחלת הבריאה שכתיב עולם חסד יבנה, אבל אחר בריאת עולם רוצה השי"ת שרק ע"י עבודה וברורים יבחר בישראל. ועיין עוד לעיל פרשת לך אות כו, לקמן פ' חיי אות ו ד"ה בטח בה.. ולכן בעת הלך אאע"ה למצרים, ובידעו כי הוא בא למקום טומאה ערות הארץ, ויירא מאד לבל יתפתה מהרע ויפסיד כל קנין הקדושה, לכן ביקש מהשי"ת שיעזור לו מהקדושה שיש בתולדתו שהיא בבחינת אחותו, שיהיה לו שמירה לבל ימוט ח"ו. וכאן אחר אשר פעל ועשה חיל הרבה בקדושה ע"י הנסיונות ומעשיו הטובים עד שנשתלם במצות המילה, התפלל להשי"ת שכל הקדושה שקנה עד כה תהיה נקבעת בו להיות בבחינת אחותי, היינו שיהיה לישראל קדושה גם שלא מדעת, שלא תוכל לבוא עוד לידי הפסד בשום אופן, וגם אם יכנס בספיקות והסתרות, זאת הקדושה לא תכנוס לספיקות והוא יתחיל מחדש לעבוד את ה' לקנות יותר קדושה ביגיע כפיוקלדכעין זה מבואר בתפארת יוסף פרשת במדבר ד"ה איש על דגלו: וזה הענין שישראל התאוו לדגלים, שכל מה שקנו בעבודתם יהיה אצלם בסדר מסודר שלא יוכלו להפסיד. אבל גם זאת רצו שיהיו מהלכים שיוכלו להרויח מה, ועיקר שרצו להיות כמלאכי מעלה הוא, שכל מה שקנו לא יוכלו להפסיד.. וכמו שאמרו חכמז"ל על ישראל שהם ניכרים באלו השלשה סימנים, שהם רחמנים ביישנים גומלי חסדים (יבמות עט.) שהם נקבעו בלב ישראל בתולדה מירושת האבות הקדושים:
1