בית יעקב על התורה, וירא ל״טBeit Yaakov on Torah, Vayera 39
א׳וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. והענין בזה דכתיב אָמָר בקמ"ץ תחת המ"ם, שהוא לשון התפעל, להורות בזה שהישועה היתה מהשי"ת כפי שפעלה תפלת אברהם אבינו ע"ה, וכפי תפיסתו והשגתו כן פעלה תפלתו אצלו יתברך. וביאור זה הענין, כי לפעמים באה להאדם השפעה מן השמים, אבל אינה מבוררת אם היא מרצונו הטוב יתברך, אבל תוכל להיות מבתר כתפוי ומטעם חוצפא כלפי שמיא דמהני. וכאן מעיד הכתוב, שהשפעת השי"ת לאברהם היתה טובה מבוררת מעומק רצונו יתברך לפי תפלתו הזכה והמבוררת, וכדאיתא במדרש תנחומא (פ' חיי) אבא שאול אומר אם כוון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר, תכין לבם תקשיב אזנך, ואין לך אדם שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו וכו'. והבירור האמיתי בתפלה הוא, כמו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה באמרו (תהילים קל״ט:כ״ג-כ״ד) חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. והוא, שאם תפילתי זכה, והטובה שאני מתפלל עליה תעזרני להרבות כבוד שמים, אז אחלה פניך שתענה אותי ותתן לי שאלתי, אבל אם גלוי לפניך שזו הטובה שאני מתפלל עליה תסיר אותי מיראתך ומרצונך, אז גם אנכי אינני חפץ בהטובה שתשפיע לי. וכמו שאמרו בגמרא (כתובות דף פג.) נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנהקלההרחבת הדבר במי השלוח ח"א ד"ה ורחצו: ורחצו ידיהם ורגליהם. ענין רחיצת הכהנים מהכיור הוא ענין סילוק והסרת נגיעה, כי רחיצה מורה על זה, כמ"ש אצל עגלה ערופה (דברים כ״א:ז׳) ורחצו זקני וכו' ואמרו ידינו לא שפכו וכו', והוא שאמרו שאין להם שום נגיעה וחלק בזה המעשה, וגם הכהן העובד הוצרך לרחיצה, היינו שיסיר נגיעתו ומבטל דעתו ורצונו נגד רצון הש"י, היינו שאינו עובד רק מה שהש"י חפץ. וכן כאשר נצטוינו לטול ידינו שחרית וקודם סעודה, הוא ג"כ קודם שיתחיל האדם לעסוק בצרכי הגוף צריך תפלה להש"י, באם שיבא לידו דבר מעניני עוה"ז שהוא ח"ו נגד רצון הש"י, אז הוא מבקש מהש"י שיטול ויסיר את תאותו מזה, ואף גם בדבר היתר נמצא ג"כ טוב והיפכו, כי באם יאכל האדם דבר היתר וילך אח"כ בכח הזה ויעשה עבירה, אז נגלה הדבר כי לא קבל כח הטוב שבזה הדבר, וע"ז הוא הרחיצה שהוא תפלה להש"י שבכל דבר לא יקבל רק כח הטוב שנמצא, כי נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה, ולזה קבעו לומר פרשת הכיור קודם התפלה וקודם פרשת הקרבנות, היינו שלא נתפלל רק על מה שהש"י חפץ. לקמן פ' מקץ אות טו ד"ה וענין.. והשי"ת הראה לאברהם אבינו ע"ה שהוא מתנהג עמו מדה במדה, וכמו שהוא אינו חפץ רק בטובה כזו שיתרבה ממנה כבוד שמים, כן השי"ת אינו חפץ כי אם בעצם חייו של אאע"ה. ועל אופן הזה יבחרו כל ישראל בשורש לבם לקבל הטובה מאתו ית', כמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה, בעת שגמר בנין בית המקדש בית תפלה לכל חי, אמר בתפלתו (מלכים א ח׳:ל״ט) כל תפלה כל תחנה אשר תהיה וגו' לכל עמך ישראל וגו' ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. היינו, שהשי"ת יודע את מעמקי לב ישראל שלא יתרצו בטובה שאינה מבוררת, לכן אמר, אם גלוי לפניך שע"י הטובה יתרבה כבוד שמים בעולם תן לו, ואם גלוי לפניך שהטובה תסיר את לבו מאחר רצונך, אשר גם הנפש מישראל מצדו איננו חפץ בטובה כזו בשורש לבו, אז תעזור לו שיסיר החשק מלבו שלא יכסוף לזו הטובה עוד. אבל הנכרי שיתפלל בבית הזה על איזה טובה תן לו כל מה שיבקש, אף אם ידעת שבאמת איננה טובה לפניו בשורש, לכן לא נאמר בהנכרי כפי אשר תדע לבבוקלומקורו במי השלוח ח"ב פרשת תשא ד"ה ויאמר משה [א]: בבית המקדש נענו כל ישראל בתפלתם, כמו שכתיב (מלכים א' י) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי שהנכרי נענה בטובות עוה"ז מיד, ובישראל כתיב (שם לט) אשר תדע את לבבו, שאם הטובה הזה שהוא מבקש עליה לא תעבירהו על דעת קונו אזי תתן לו ואם לאו יסיר השי"ת את התפלה מלבו שלא יחמוד עוד לזו הטובה. וכן מבאר שם בח"א מלכים א' (ח) ד"ה ואתה. ועיין בספר דרשות עזרת כהנים (להרה"ג יהושע יוסף הכהן אבד"ק מארד תלמיד רבנו המי השלוח ובנו רבנו הבית יעקב) שבת שובה תרכ"א: הנה כתוב בדברי הימים ב פרק ו, ולכל עמך ישראל וגו' ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו'. וכתב שם רש"י ז"ל, בישראל אני מתפלל לתת לו כדרכיו, אבל לעו"ג ככל אשר יקרא לך, לפי שישראל מכירין בהקב"ה ויודעין שהיכולת בידו לעשות, אם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו בחטאיו ומפשפש במעשיו, אבל העו"ג קורא תגר וגו' לפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי. ושמעתי מפי הרב הקדוש אדומו"ר שליט"א {מרן הבית יעקב זי"ע} שאמר, דבאמת גם הישראל נענה, והוא כי בבואו אל בית המקדש והתפלל על בקשתו, מיד האיר הקב"ה עיני שכלו, וראה והבין כי לא טוב לו בקשתו אשר מבקש, כי אדרבה לרעה לו תהיה, ומיד הודה תיכף להשי"ת כי הדין עמו במניעת בקשתו, ולטובה גדולה תחשב לו כשלא תהיה לו הבקשה הזאת, וכיון שכן נמצא שגם הישראל נענה בביהמ"ק, יען כי איננו כוסף עוד לבקשתו, והוה כאילו אומר נתקבלתי, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ודפח"ח. וכן מבואר בבית יעקב שמות פ' בשלח אות ה ד"ה ועיקר המכוון, בית יעקב ויקרא פ' אחרי אות ה, בית יעקב הכולל פ' וירא ד"ה וה' פקד.. וזה הוא ג"כ הטעם שישמעאל בן אברהם נענה באשר הוא שם ונידון לפי השעה שעמד בה, אף שקטרגו המלאכים שעתיד להרע לישראל אחר זמן, ובישראל אמרינן אצל בן סורר ומורה שהוא נידון על שם סופו, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. נשמע מזה שלישראל נמצא השי"ת בגודל אהבה והוא מביט אל עומק ושורש לבם, שהוא מכיר אותם שהם עצמם מסכימים לזה ברצונם הטוב:
1