בית יעקב על התורה, וירא מ׳Beit Yaakov on Torah, Vayera 40
א׳וה' פקד את שרה כאשר אמר. זשה"כ (ישעיהו נ״א:א׳) שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו, כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. רודפי צדק, היינו מי שהולך בתמימות ובישרת לב. מבקשי ה', היינו מי שמחפש ודורש תמיד אל הרצון של השי"ת. הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וגו', היינו שאאע"ה היה דבוק תמיד להשי"ת באחדות הפשוטית, ולזה לא היה ראוי להוליד, כי ההולדה לא תוכל להיות כי אם ע"י הסתרה, כדאיתא בזוה"ק (לך פה:) ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא, וכדאיתא במדרש רבה (תזריע יד) רבי אחא אומר אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה בו צד אחד מעון. וביאור דבר זה הוא, כי כל הולדה הוא מה שיתרבה ויתהווה דבר חדש, וזה הוא על ידי זווג, והזווג אינו כי אם משני הפכים שהם זכר ונקבה, אור וחושך, היינו שהאור פועל בחושך להוליד ולהוציא גם ממנו האור. אבל מי שהוא עומד תמיד בבהירות פנים בפנים להשי"ת לא יהיה מזה שום הולדה והתרבותקלזנתבאר בסוד ישרים ראש השנה אות סב: אברהם אבינו ע"ה היה כסא ומרכבה להשי"ת, שהיה לבוש למדת אור חסדו ית' ועליו אמרו ז"ל (אבות ו) אברהם קנין אחד וכו'. היה נכלל אברהם אבינו באור אחדותו ית' עד שנקרא קנין אחד. ומאחר שהיה כ"כ קרוב להמאציל ית', לא היה יתכן שיהיה אצלו הולדה, כי הולדה אי אפשר כי אם מצד ההסתר. רק מסבת זה שנלקחה שרה לאבימלך וכו', כי אצל אבימלך היה החשק להתפשט עצמו בתאוות לבו, ואצל אברהם אבינו נתהווה מזה החשק לידת יצחק אבינו וכו'.. וכמו שמצינו בגמרא שיש כמה סלקא דעתך לבסוף שיאמר קא משמע לן, ובעת שיתחדש הקמ"ל אין שום מקום עוד להס"ד, כי ההשערות יוכלו להיות רבות, אבל האמת אינו רק אחד. ועל זה ירמוז מאמר המדרש רבה (תצוה פ' לז) כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך וגו' הרע לו א"ל תורה היתה לי ונתתיה לך וכו' משל לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכו'. והכונה בזה הוא, כי ענין העבודה לא יכלה להיות ע"י משה, בהיותו קרוב להמאציל ב"ה ועומד תמיד בבהירות נגדו ואז אין שייך שום עבודה, כי כל העבודות המה לבקוע דרך כל ההסתרות ולהכיר את המלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל מי שהוא עומד בהיכל המלך אין צריך לכל זה. וכן אברהם עצמו ראה באצטגנינות שלו שלא יוליד, כי לא היה בו מעלמא דפרודא כלום, היינו שלא היה בו מאיבא דנוקבא כלל, ולא היה נסתר מנגד עיניו יראת השי"ת אף רגע אחד, והיה מוסר להשי"ת כל קניניוקלחכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת וירא ד"ה ויקרא אברהם: זש"ה אני כברוש רענן ממני פריך נמצא (הושע י״ד:ט׳) ובזוה"ק (לך פה:) פריי נמצא לא כתיב אלא פריך, ההיא תיאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כדאמרן. לבתר אשתכחו תרוויהו בעלמא ודא בחילא דדכורא אשתכח איבא דנוקבא. הענין בזה כי כל דבר שואף לשרשו, האבן שואף לירד, והאש לעלות, וכן אברהם אבינו שאף לעשות רצון השי"ת וכו', ורק בשרשו כיון לרצון השי"ת אף בעת שנסתר ממנו הסייעתא, ולכן כתיב פריך, ששואף בטבעו לרצון השי"ת אף למעלה מדעתו, וזה נקרא תיאובתא דנוקבא, שבשרשו מקושר באהבת השי"ת ., כדאיתא בש"ס (ב"ב טז) עפרא לפומא דאיוב איהו באחרנייתא אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל. ואשה מרמזת על כלל כח הגוף כדאיתא בזוה"ק (וישב קפב.) ובגין כך האשה דא היא גופא וכו' ובתיקוני זהר (תיקון ע דף קלד) ומרמז על כל קניני העוה"ז, ואאע"ה לא פנה להסתכל בהם, רק היה מוסר אותם בחזרה להשי"ת, ולזה היה צריך להיות בין הפלשתים ולכנוס בהסתרתם קודם לידת יצחק, למען העלות מההיפך את הנפש היקרה הזו, כי פלשתים הוא מלשון מפולש שהיו מפולשים לכל התאות וכדאיתא בלקוטי תורה (בשלח בענין פלשתים ומקורו בזוה"ק נשא דף קכז בענין שמשון) ובמדרש שוחר טוב (מזמור צג) נהרות אלו פלשתים וכו', היינו שזה הוא הענין פלשתים, שהתפשטו עצמם מזרם ושטף כמו מים בלי שום מעצורקלטמבואר בבית יעקב שמות פרשת בשלח אות יב: כי מדת פלשתים הוא צמצום מתחילתם, כדי שאח"כ יתפשטו עצמם בשטף וזרם גדול, כהוראת שם פלישתים על התפשטות, מלשון מפולש מעבר לעבר בלי מעצר. ועיין עוד שם אות ה ד"ה ועיקר הכבוד, אות ז ד"ה וענין., עד שבכל השורש שלהם אף לידה לא נאמר, רק כתיב (נח י) אשר יצאו משם פלשתים, שזה מורה על בנין שרשם שהוא בלא דעת כלל, וכדאיתא בזוה"ק (בראשית נה.) דלא כתיב ויולד. ומזה נתהווה כח לידה באאע"ה, שהוליד נפש יקרה בקדושה בחיי עולם, לעומת כח ההיפך שהיה בהם, כי פלשתים המה כח הגבורה שבעולם, אבל בהם היה כח זה בהתפשטות בההיפך, ויצחק אבינו ע"ה הוא מדת הגבורה דקדושה, שהאדם יברר את עצמו אף במקום הסתרת האור שאין שם עיינין, יכניס גם שם עייניןקממקורו במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה כי עצר: כי עצר עצר ה' וכו' וה' פקד את שרה וכו'. במדרש (תנחומא ויחי ח) אני ה' הובשתי עץ לח הפרחתי עץ יבש. הובשתי עץ לח, זה אבימלך. הפרחתי עץ יבש, זה אברהם. באברהם כתיב (יחזקאל לג) אחד היה אברהם, היינו כי מצדו לא היה אברהם ראוי להוליד כי היה דבוק בהש"י בתכלית הפשיטות ומי שהוא דבוק בהש"י בשלימות אינו נמצא בו דבר בלתי פשיטות ואחדות לחיים האמיתים, ולכן כאשר רצה הקב"ה שיולד יצחק אבינו מאברהם היה קודם מעשה אבימלך, כי אבימלך רצה לגזול מאברהם שתחת ידו, והיה המשפט מדה כנגד מדה, ואצל הפלישתים הוא כח הגבורה שבעולם ולכן שמשון הגבור היה תמיד מתלחם עמהם, ולכן כח הגבורה הלזה ניתן לאברהם. ועיין עוד בדובר צדק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע דף צב. ד"ה והנה: ע"ד ששמעתי על מאבימלך נתעברה שרה, כי מאין לקח אברהם גבורה להוליד בן, רק ע"י עצירה דאבימלך, באותה שעה שניטל כח מאבימלך ניתן לו. דלפעמים כך היא המדה והמשפט, שאי אפשר להשפיע לזה רק כשיקחו מאחר. ואברהם אבינו לקח רוח חכמה ובינה מפרעה, ורוח עצה וגבורה מאבימלך, רק שאצלו היה ברוח דעת ויראת ה' והוליד יצחק. ועיין עוד בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות רמט, פוקד עקרים למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות ב ד"ה ואברהם.:
1
ב׳וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שהוציא כלי זמר לשורר בבית המקדש מגת, שהוא מפלשתים, כדכתיב למנצח על הגתית. היינו אף ששם הוא הסתרה מאור, שהם מתפשטים בלי מעצור ולא נראה שם העיינין, ודוד המלך ע"ה הוציא גם משם האיך לשבח להשי"ת מתוך ההסתר הזה, וכמו שמוכח מהמזמורים שנאמר בהם על הגתית, שהמה להוציא אור מתוך ההסתר. א) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (מזמור ח), ב) תקעו בחודש שופר (מזמור פא)קמאכמבואר היטב בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה תקעו [ג] עיין שם העניין., ג) גם צפור מצאה בית (מזמור פד). וזהו דאיתא בתנחומא (פ' וירא) וה' פקד את שרה זשה"כ (ישעיהו מ״ד:כ״ו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. מקים דבר עבדו זה אברהם, ועצת מלאכיו ישלים אלו המלאכים שבשרו אותו. האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, ומה ענין זה לכאן, אבל כשם שנתיאשו ממנה האומות באמרם שלא תבנה והיא תבנה, שנאמר, האומר לירושלים תושב, וכתיב כי בנה ה' ציון, ואם תמהים אתם על זה, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כשם שעשיתי לאברהם ולשרה כן אעשה לירושלים. מקים דבר עבדו, היינו כשהשי"ת מבטיח לאדם טובה בטח תקוים, כי אין השי"ת חוזר בו כדאיתא (וירא רבה נג), אבל על הרעה חוזר בו כדכתיב וינחם ה' על הרעה. והענין בזה הוא, שהמאמר מהשי"ת לטובה לא יבטל בשום אופן, אף אם האדם יתייאש ממנה, וכמו שמצינו באאע"ה ושרה שהיה נסתר מהם לגמרי ולא התבוננו מצדם איך תחול עליהם ישועת השי"ת, ונתייאשו לגמרי עד שלא היה להם אף קווי וחשק להתפלל על זו הישועה, מ"מ הושיע להם השי"ת בגבול תפיסתםקמבעיין לעיל פרשה זו אות כא ד"ה והנה באמת ובהערה עב שם, וד"ה וזו הישועה ובהערה עז שם., כדאיתא במס' שבת (קנו:) מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. כי בכח השי"ת להושיע גם בישועה כזו אשר אברהם אבינו יהיה ראוי להוליד בעולם, וגם בהיותו בעוצם בהירתו, כי יהפוך המזל. כן נאמין באמונה שלמה שיתקיים הכתוב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה, כי עיקר הישועה שאדם נענה הוא בהיסח הדעת, שאינו רואה מצדו שום עצה איך תחול עליו ישועת ה', אבל הוא מאמין כי מצד השי"ת הוא כל יכול ולא יבצר ממנו מלהושיע אף גם זאת שאין בתפיסת שכלו, כן גם ישועת ציון תבא בהיסח הדעת, כדאיתא (במס' סנהדרין צז.) שלשה דברים באים בהיסח הדעת ומשיח אחד מהם. ואף שעכו"ם מבזים עלינו שצורנו מכרנו וה' הסגירנו אי אלהימו צור חסיו בו (האזינו לב), ע"ז אמר הנביא הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, היינו כמו שהם נתייאשו ולא היה להם שום צפוי לישועה ובכל זאת נושעו, כן אתם תושעו, כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה. וכמו שאמר אאמו"ר זצללה"ה (מי השלוח ח"א מסכת בכורות (ח:) ד"ה מלחא, ח"ב פרשת עקב ד"ה המוציא, ישעיה (נא) ד"ה הביטו) שהנביא נחם את ישראל באמרו הביטו אל צור חצבתם וכו'. היינו התיצבו וראו את ישועת ה' כי קרובה היא, הלא אם אברהם אביכם אשר מצד המערכת לא היה לו בטבע שום הולדה והיה מחויב להיות אחד, והקב"ה שינה בשבילו את כל המערכת, וכל שכן הוא שיושיע את ישראל וירושלים, בשגם כבר שכן שמו הגדול ביניהם והתקשר עמם, לכן ודאי הוא כי יתעורר במהרה וישוב לביתו ברחמים לעולמי עד אכי"ר:
2