בית יעקב על התורה, וירא ה׳Beit Yaakov on Torah, Vayera 5
א׳וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. בזוה"ק (וירא צח.) תא חזי דעד לא אתגזר אברהם לא הוה עליה אלא האי דרגא, כיון דאתגזר מה כתיב וירא אליו ה' למאן דהא לא כתיב וירא ה' אל אברם, דאי לאברם מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא עד לא אתגזר וכו' אלא רזא סתימא איהו, וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא עד לא אתגזר, דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדיבור כד מליל עמיה. הענין בזה, דהנה להאבות הקדושים נגלה הקב"ה בשם שד"י, כדכתיב (וארא ו) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. השם יקו"ק מרמז על אורו של השי"ת שנמשל לאור אבוקה דבעית ומאויים כדאיתא בש"ס (פסחים ח.), ואין בכח הברואים לקבל זה האור הבהיר אך ע"י נרתק מהשם שד"י, שמרמז על צמצומים, שיאמין האדם שנמצא מושל ושליט בעולם שברא את כל הנמצא בעולם ומנהיג העולם כלו כרצונו, ועי"ז יש כח באדם להסתלק מכל הנאות עוה"ז, וע"י זה השם שד"י יוכל האדם לקבל האור משם הוי"ה, ויקרא על שם האדם שביגיע כפיו זכה להמראה הגדול הזה. והוא כדוגמת אור השמש שאין בכח הברואים לקבלו אך ע"י מגן. ולעומת זה הם שמות הקדושים יקו"ק אלהים, שהשם אלהים הוא מגן להשם הוי"ה שעי"ז יוכלו הברואים לקבלויטלעיל פרשת בראשית אות ו., וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רכד:) כי שמש ומגן ה' אלהים, שמש דא הוא רזא דשמא קדישא יקו"ק ומגן דא הוא רזא דשמא קדישא אלהים. ולזה היה התגלות השי"ת להאבות בשם שד"י שמרמז על צמצום, ואף שגם באברהם כתיב וירא אליו יקו"ק, אכן שלא השיגו את השם הוי"ה כי אם ע"י כח עבודה שהיה להם מקודם. והוא כגוונא דשבת, שבעוה"ז הוא הצמצום היותר גדול בכל הפעולות, והוא רומז על טובה שיהיה לעתיד שאז לא יצרך אדם לפעולותיו ומעשה ידיו, כדאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת וכו', כי הטובות מעוה"ז נגד הטובות שיהיו לעתיד הם כחלום נגד הפתרון, וכדכתיב (תהילים קכ״ו:א׳) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, וכדאיתא בש"ס (ברכות נו.) ראיתי בחלום שתי ידי שנקצצו ופתר לו שזה סימן שלא תצטרך למעשה ידך. וכן הוא יום השבת בעוה"ז, שנראה לצמצום היותר גדול בכל המלאכות מאכילה ואפיה ובישול ולבישה, כמו שנחשבו כל הל"ט מלאכות בש"ס (שבת עג.), ובעומק רומז זאת, שע"י הצמצומים והעבודות מעוה"ז יוכל האדם להרגיש הטובה והנייחא שבונה השי"ת על לעתידכמבואר בהרבה מקומות בספרנו זה ומקורו במי השלוח ח"א פרשת קדושים ד"ה את שבתתי: כי שבת לעת עתה היא לנו צמצום גדול ולעתיד ינחיל לנו הש"י יום שכלו שבת שלא נצטרך לשום מלאכה, וע"ז צריך לצפות. ובתפארת יוסף שבת חוה"מ סוכות ד"ה ויעקב: שבאמת בעוה"ז נדמה לאדם שבת הוא צמצום גדול, כי בחול מכין אדם לעצמו כל צרכי אוכל נפש לחם לאכול ובגד ללבוש ובשבת אסור הכל, ונדמה לאדם בעוה"ז שהוא צמצום גדול, אבל בעומק מרמז שבת ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כי שבת מרמז כמו שאיתא בש"ס (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. והיינו שלא יוצרך האדם לכלי פעולותיו, כי על שבת איתא בזוה"ק (בשלח סג:) מניה מתברכין יומין עילאין. והיינו, שבשורש מקבל האדם אז כח עבודה על כל ששת ימי המעשה. עיין עוד שם חג הסוכות ד"ה ולקחתם [ב], בית יעקב ויקרא פרשת תזריע אות ז ד"ה והענין, עיין לעיל פ' בראשית אות ב ובהערה ט שם.. וכמו שתקנו אנשי כנה"ג (בנוסח התפלה) קדשנו במצותיך, קדושה מרמז על שמחה של מצוה, שבעוה"ז נראה שאדם סובל ממעשה המצות, וכדאיתא בש"ס (ברכות יז.) חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות, אבל לעתיד אז יהיה לאדם שמחה בכל המצות ולא יהיו דומות עליו כמשא אשר יכבד עליוכאעיין במי השלוח ח"ב פרשת בא ד"ה והיה לאות [א]: שבהתחלה שאדם מתחיל במעשה המצות ועבודה ואינו מרגיש בהם שום טעם וכדאיתא בגמ' (ברכות יז.) מסובלים במצות. ובתפארת יוסף ראש השנה ד"ה וידעת היום: דהנה בהתחלה, שאדם הולך לקיים את המצות מעשיות, הם כמשא כבד על האדם, כדאיתא בש"ס (ברכות יז.) אלופינו מסובלים, מסובלים במצות וכו'. כי באם לא יכיר את הד"ת הנלבש בזאת הפעולה, אז הוא כמשא כבד על האדם, כמו שכתיב (במדבר ז׳:ט׳) עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. שנצטוו הלוים לשאת את הארון. ואף כי מי שהעמיק היה רואה מפורש שהארון נשא את נושאיו, ועל הלבוש נצטוו לשאת את הארון. כן ממש בכל המצות שנדמה לו לאדם קודם שמעמיק לראות את הד"ת הנמצא בהם, נדמה לו שסובל מהם וכו'. וזה שתיקן יהושע בהתחלה עלינו לשבח, היינו שמוטל עלינו להעמיק ולראות האור הד"ת הנמצא בכל אלו הלבושים. ואח"כ כשבא אדם על הכרה הזאת לראות ולהכיר הד"ת הנמצאים בלבושי ומעשה המצות, סיים, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים. והיינו שמכיר שד' הוא האלהים, ששם הוי' נמצא בכל אלו הלבושים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. עיין עוד סוד ישרים שמחת תורה אות סג, סד, לקמן פ' זו אות כו, פ' וישלח אות א, פ' מקץ אות ח, פ' ויחי אות ה ד"ה עשות, בית יעקב ויקרא פרשת צו אות א.:
1
ב׳וכן היה העסק של הקב"ה עם אבותינו הקדושים, שלא נגלה עליהם הקב"ה רק באספקלריא דלא נהרא, וע"י הצמצומים השיגו את השם הוי"ה, ולמשה רבינו ע"ה נגלה השי"ת באספקלריא דנהרא, כדאיתא בזוה"ק (וארא כג:), וע"ז מרמז השם הוי"ה שהשי"ת הראה לו מתחלה את השורש מכל הטובות, ומזה היה מבין הלבושים מהטובות ומה הם העבודות הצריכים לזה, ולכן נאמר (וארא ו) ושמי ה' לא נודעתי להם, לא הראיתי להם לא נאמר אלא לא נודעתי, כדאיתא בזוה"ק (וארא שם) שבשם הוי"ה הוא רק ידיעה, כי אספקלריא דנהרא הוא רק בסתימו דעיינין, כדאיתא (שם) עינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא, כי לראות ולהשיג זאת מבורר אין בכח שום בריה, כי לא יראני האדם וחי, רק הוא בבחינת וסגנון ידיעה שמרמז על חיבור כדאיתא (בתיקוני זוהר תיקון סט דף צט.) לית זווג אלא בדעת והאדם ידע וגו' ובזה יוכל האדם להיות לו השגה. ובהשם שד"י שהוא באספקלריא דלא נהרא נאמר בו לשון ראיה, שהוא בחזוי דעיינין, וכדאיתא בזוה"ק (וארא כג:) סתים עיניך ואסחר גלגלך ויתגליין אינון גוונין דנהרין וכו' ורזא דא דעינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא אתגלייא חמי אספקלריא דלא נהרא, ועל דא וארא באספקלריא דלא נהרא וכו' כתיב ביה ראיה, וכדאיתא (שם בזוה"ק) באל שדי באינון גוונין דאתחזיין, לכן נאמר בו לשון ראיה. וזה הוא דאיתא בזוה"ק (וירא צח.) מאי שבחא הכא יתיר מבקדמיתא, עד לא אתגזר אלא רזא איהו וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. והוא כי אחר מצות מילה השיג אאע"ה אהבת השי"ת עד אין סוף, לעבדו בכל לבבו נפשו ומאודו, עד שהיה בו כח להעלות אף את בנו יחידו לעולה מאהבת השי"ת הבוער בקרבו:
2
ג׳ואף גם זאת אנו רואין, שעד היום הזה בוער בישראל אהבת השי"ת לקיים זו המצוה בשמחה, וכדאיתא בש"ס (שבת קל.) כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה. ואאע"ה שהיה המקור הראשון מזו המצוה, היה כלול בו השמחה והאהבה מכל בני ישראל ממשך כל הששת אלפים שנהכבכדלעיל פרשה זו אות א בסופו.. לזה נתגלה אליו עתה השם הוי"ה, אחר שהיה לו מתחלה עבודות גדולות וצמצומים רבים מלבושין של רצון השי"ת, וע"י הלבוש בא לפנימיות רצון השי"ת, וזהו לההוא דרגא דמליל עמיה מה דלא הוה מקדמת דנא. וע"ז מרמז ג"כ מה דכתיב וירא אלי"ו, היינו להשם שד"י, שהוא הדרגא דמליל עמיה מקדמת דנא, שהיה עובד בכל העבודות וצמצומים, עי"ז נתגלה עתה אליו השם הוי"ה. והעומק מזה הענין הוא, שמזה שהשי"ת צוה לאאע"ה למול בשר ערלתו הבין עד היכן עולה הדרגא דיליה, שמזה המאמר שאמר השי"ת אליו ואתה את בריתי תשמור, הבין שבאמת הוא אני הנה בריתי אתך, והוא ע"י שמסר נפשו להשי"ת וקרא שמו בפי כל, לכן האיר לו השי"ת בעוה"ז על ההוא דרגא דמליל עמיה גודל התגלות אור שלא בהדרגה, ועתה מסר לו את האור הזה בתפיסתוכגלעיל פרשת לך אות מו.. ומשה רבינו ע"ה חמי באספקלריא דנהרא, שמהגבולין של מעלה הבין הגבולין של מטה, משה הוה סליק מעילא לתתא, והאבות הקדושים מתתא לעילא, וכדאיתא בזוה"קכדהעניין נתבאר בבית יעקב שמות תחילת פרשת וארא מאמרים א – יא. ועיין עוד בתפארת החנוכי על זוהר פרשת וארא דף כג כל הענין שם.. וכן הוא בכל פרט נפש, שכמו שחלק לו השי"ת כח קדושה כן לעומת זה יש לו מניעת היצר, ובכח קדושה שבו יוכל להתגבר על יצרו, ומזה הם כל המדרגות לכל חד וחד כפום עבודתו, כפי דרגא דיליהכהמבואר עניין זה בשיחת מלאכי השרת למרן רבי צדוק הכהן זי"ע פרק ב (דף יא:) ד"ה וכבר: וכבר אמרו ז"ל (אבות פ"ה מ"כ) לפום צערא אגרא וכו' ולפום הצער במעשה, ר"ל כפי גודל כפית היצר במעשה דעושי דברו, כך הוא השכר הבא אח"כ, בעניין לשמוע קול דברו. וכמו שאיתא (סוכה נב:) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. והוא כאשר אמרנו, כי הביאה נמשכת אל היציאה והמעלה אל החסרון. כמו שתאמר, שהון רב ויקר צריך שמירה יותר מדבר מועט, כי יותר מועד לקלקל, שיותר משתדלים עליו. וכן בנפש, שכל שמעלתה גדולה, והיינו שיותר יש בה כח אלוקי, והנה כבר אמרנו שגם הכח הרצון אל ההיפך הוא כח אלוקי, שלכן דווקא האדם שהוא בצלם אלקים יש בו הרצון והנטייה אל ההיפך. ולכן גם כח זה של הנטייה הוא גדול אצלו וצריך שמירה, שהוא מעלת עושי דברו ביתר תוקף. ולאות הוא, לפום צערא, שגם האגרא הוא גדול, שמעלת נפשו גדולה ג"כ לעניין השמיעה הבאה אח"כ היא אצלו ביתר שאת. כאשר אמרנו, כי תוקף החסרון שצריך שיהיה נשמר, הוא מעיד על תוקף המעלה.:
3