בית יעקב על התורה, וירא נ״זBeit Yaakov on Torah, Vayera 57

א׳בי נשבעתי נאם ה' וגו'. בזוה"ק (נשא קל.) תאנא שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב בי נשבעתי נאם ה' נאם דזעיר אפין כו' ותנינן עתיק יומין אמרו. והוא שזעיר אפין נשבע בעתיקא. וזה הוא ב"י, כי עתיקא היינו שזקן ונעתק וקודם לכל הקדומים ונבדל ונעתק מכל, והקדום והנעלה והעליון ששם הוא מובדל מאד, וע"ז נאמר, אם חטאת מה תפעל בו אם צדקת מה תתן לו (איוב ל״ה:ו׳), ואין לו שום יתרון מבריאת העולם, רק רצון הפשוט להיטיב לבריותיו. כי זעיר אפין הוא ההנהגה בהוית העולם, כי על שר העולם נאמר, נער הייתי גם זקנתי (יבמות טז:) והיינו שבסדר השתלשלות הוא. ולכן שייך בו לשון זה, שכל מה שמתרחק משרשו הוא מזקין. אבל עתיקא רומז, שנעתק מכל הבריאה ומובדל מאד, ומזה המקום הבטיח לאברהם אבינו לברכו ולהשגיח עליו תמיד. והוא מדה במדה, בשביל שאברהם הרחיק ממנו כל גופניות וגשמיות, כי זה שנאמר עליו (ב"ב טז.) שאף בדידיה לא אסתכל, אין הכוונה רק על אשתו בלבד, כי כל דבר גופני מכונה בשם אשה, כדאיתא בתיקוני הזהר (תיקון ע דף קלד.). והוא היה עובד להשי"ת בכל לבו ונפשו, וזה שאמר, הן לי לא נתתה זרע (לך טו) היינו בלא שום תשלום גמול ובלא שום השארה, וכדכתיב (חיי כה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ויצחק ג"כ מסר את כל אשר לו בחזרה להשי"ת. ועבודת אברהם אבינו היה שלא על מנת לקבל פרס, כי קדושת ה' שהאדם מחויב למסור עצמו עליה היא רק בתוך עשרה מישראל שנקראים עדה, כדכתיב (אמור כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, בכדי שישאר מקדושתו באחרים שיראו איך הוא מוסר נפשו לקדש שמו ברבים, כדאיתא (סנהדרין עד:), אבל ביחיד מה ישאר מזו העבודה והקדושה^קעזלעיל פרשת נח אות ב, פרשה זו אות כד.. אבל אברהם אבינו עבד להשי"ת בלא שום תשלום גמול, רק שלא על מנת לקבל פרס, ומסר נפשו ביחיד, כי הוא היה רק אחד בעולם, ורצה להקריב בנו יחידו, ואף שלא היה נשאר לו שום הנאה, כדאיתא בזוה"ק (וישב קפז.) מאן דלא שבק בר לא עייל בפרגודא, ולא היה נשאר ממנו השארה לעולמי עד, ומה יתרון היה לו מכל זה. והוא לא הביט על כל זה והשליך נפשו מנגד בשביל אהבת השי"ת, והיה מוסר נפשו בשני עולמות, שהסכים שלא ישאר ממנו שום השארה, והוא רק למען אהבתו להשי"ת, לכן שכרו כפול ומכופל. ולכן נתעורר מעתיקא קדישא, ונשבע הקב"ה אליו ממקום הגבוה והעליון מכל הברואים, ממקום שאינו מחובר להברואים, וזה נקרא עתיקא קדישא, ששם הוא למעלה מעבודת האדם, שנקרא זעיר אפין, כי באמת אין מגיע לשם שום עבודת האדם, כי עוד מקודם שהיה עבודה היה ג"כ כבודו יתברך, כי אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, ומזה המקום הזריח השי"ת לאברהם אבינו מדה במדה, כי עבודותיו היו ג"כ למעלה מכח אנושי, והבטיח לו בשבועה ברך אברכך וגו' ויירש זרעך את שער אויביו, והיינו בזרעך יהיו ג"כ ראשית וקדימה לכל הברואים. ואף אם יבא אחד מכל העכו"ם ויברר את עצמו בכל יכלתו, לא יהיה נחשב לי כלל כל זמן שלא יתגייר ויתכלל בישראל בניך, כי זרעך הם יהיו השער, וכל מי שירצה לדבק ולעבוד את השי"ת יוכרח לבא דרך זה השער^קעחלעיל פרשה זו אות מט, לקמן פרשה זו אות נט, וכן מבואר בתפארת יוסף מס' סנהדרין (קח:) ד"ה אמר שם [ב].: