בית יעקב על התורה, וירא נ״וBeit Yaakov on Torah, Vayera 56
א׳וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וגו'. איתא בזוה"ק (וירא קכ:) איל דאתברי בין השמשות הוה כו'. הענין בזה, כי בין השמשות אז הוא נשיקת עלמא עלאה ותתאה, היינו את"ה עם הו"אקעכדאיתא בזוהר הקדוש ויצא (קנח:): עלמא עלאה קרינן הו"א וקרינן לעלמא תתאה את"ה וכו' עיי"ש.. שברגע קודם זה לא רצה השי"ת בעבודת האדם, ובזה האיל היה בו צד אחד למעלה מעבודת האדם מכיון שנברא בין השמשותקעאמבואר היטב בסוד ישרים ראש השנה אות עח: שהראה לו השי"ת את החיבור מעתיקא וזעיר אנפין דכלא חד. ועל זה החיבור רומז נמי האיל שנברא בין השמשות, כדאיתא בזוה"ק (וירא קכ:) דכל אינון מלין דהוו בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך ליה, הכי נמי האיל דאקריב תחותיה דיצחק וכו' היינו שכל אותן הדברים שנבראו בין השמשות, רומזין שהתפיסה מעולם הזה יש לה חיבור בשורש העליון ית'. כי השי"ת, אף שהוא ית' מובדל ומופרש מכל גוון ולבוש שבעולם, בכל זאת יש לו כביכול ית' חיבור לכל הדברים שבעולם, כי עתיקא וזעיר אנפין כלא חד.. וכדאיתא תנחומא (בראשית א) שמע ישראל וגו' ה' אחד אם אתה עושה מד' רי"ש אתה מחריב את העולם, שנאמר (תשא לד) כי לא תשתחוה לאל אחר. והענין בזה כמש"נ בפ' בראשית (אות ב ד"ה וכן שמע), כי באות ד' יש עוקץ ובאות רי"ש אין עוקץ, בהדלי"ת יש עוקץ שהוא הקרן, והיינו שאתה נאחז ונסבך בזה, מפני שאתה רואה שינוי, שכשתלך מצד זה לצד השני הקרן מעכבת אותך, ומפני שאתה רואה השינוי מקבל אתה עליך עול מלכות שמיםקעבאיתא בסוד ישרים שבת חול המועד סוכות אות כ: היינו, כי קרן זוית אין לה מצד עצמה שום תמונה, וכל הגוון מתמונת הקרן, נתהווה רק מפאת התקרבות שני צדדים נגדיים בלתי שטחיים, כגון דרומית מזרחית וכדומה. וזהו, והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא. היינו, שהתחברות שני קצוות נגדיים, רומז לאדם הכרה שיש אחד למעלה המשולל מכל המדות, שאצלו נתאחדו כל ההפכים וכו'. וזאת ההכרה הוא קבלת עול מלכות שמים. לקמן פ' חיי אות ג ד"ה ר' יוחנן בסופו, אות יב, פ' ויצא אות סה, פ' ויחי אות נד, בית יעקב שמות פרשת תצוה אות ח.. וברי"ש אין בה עוקץ, היינו שאין אדם נאחז בה, כמו האומות שקורין את השי"ת אלהא דאלהיא כדאיתא (מנחות דף קי.)קעגכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה בסוכות [ב]: אצל האומות אף שנמצא לפעמים אצלם עבודה אבל הוא רק על הגוון, ורצונם תמיד להסתיר את אור השורש שבל יכירו בתפיסתם רצונו ית', וכמו שאיתא בש"ס (מנחות ק.) דקראן ליה אלהא דאלהא. אף שמצינו שדהע"ה ג"כ אמר (תהילים קל״ו:ב׳) הודו לאלהי האלהים. אכן החילוק הוא, שהאומות אין רצונם בתפיסתם להכיר את אור השורש. הן אמת שזה מודים שלמעלה מדעתם הציב השי"ת כל אלו הלבושים, אבל בתפיסתם אינם רוצים לידע מה. וזה מרמז דקראן ליה אלהא דאלהא. סוד ישרים סוכות אות ג.. כי יש רקיע ששמו מעון ובו כתות של מלאכי השרת שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל כדאיתא (חגיגה יב:), וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קעג.) שהמלאכים כשרוצין לומר שירה מפילין שינתא על בני אדם, והאדם כשרואה שיש שינוי בזמן ובמקום צריך לקבל עליו עול מלכות שמים. וכן בעת שהאדם יוצא מביתו ורואה שינוי צריך לקבל עליו עומ"ש בעת שעומד על המפתן ורואה המזוזה. ואיתא בזוה"ק (תצוה קפד:) נקודה אמצעיתא דחריבו עלמא וכו' ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה כו' ועל דא קיימא ירושלים באמצעיתא כו' נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא איהי גן עדן דארעא כו'. נקודה דחרובא, היינו במקום ששם אין מכירין כבוד השי"ת, כי אין שם מי שיכיר כבודו, ושם נקרא השי"ת הו"א. ונקודא חד בישובא, היינו ששם רוצה הש"י שהברואים יכירו כבודו, כמו מקום המקדש ששם נקרא הש"י את"ה. וחדא בגן עדן דארעא, שכולל חרובא וישובא. וזה הוא איל אחר, שיש בו צד אחד שמצדו זה אין שום יתרון להשי"ת בעבודת האדם, ולקח זה הכח ויעלהו לעולה. והוא, שמהיום והלאה לא תהיה עוד עבודה גדולה כזו, כי רק הבהמה אם אדם מקריבה קרבן לה' צריכה להיות כולה כליל שלא ישאר ממנה כלום, אבל האדם אינו צריך לעבודה גדולה כזו שימסור את עצמו כולו כליל, שלא ישאר לו כלום. כי כתיב (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים, וכדאיתא בס' הקנה למעשה בראשית (דף ח ע"ג) מי שנופח משלו הוא נופח, לכן יכול להשאר כמו שהיה מקודם, וכדכתיב (מ"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו. ולזה הראה לו הש"י, והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, היינו שהסתרה כזו אי אפשר עוד שתהיה בעולם, אחר זה המעשה ועבודה הגדולה אשר פעל ועשה אבינו אברהם ע"הקעדמבואר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה ויהי אחר [א]: ואח"כ התפלל אאע"ה אשר יאמר היום בהר ד' יראה, והיינו שאם אדם ירצה לעבוד את השי"ת יהיה ביכולת בניקל לעורר את זאת הקדושה הנשאר מעבודת העקידה. ובזה בירר עצמו גם נגד הקטרוג שאיתא בזוה"ק (בא לג.) על איל שהקריב דהא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. והענין של זה הלאו שמחמת שאין אדם עומד תמיד בשוה, לפעמים יש לו יותר נדיבות ולפעמים פחות. לזה אינו רשאי להחליף אף שנותן קרבן היותר טוב במקומו, אבל אולי נתנדב זה בכוונה פחותה מזה. אבל אצל אאע"ה לא היה זה האיל כוונת קרבן אחר, רק לעורר זאת העבודה של עקידת יצחק. ועיין עוד שם ד"ה ויהי [ב], ד"ה והאלהים.. וזה הוא, וישא אברהם את עיניו, היינו שנשא עיניו למעלה לראות את הרושם שנשאר מזו העבודה, וראה את האיל הנברא בין השמשות (וכמש"י הענין בעניני ר"ה)קעהבית יעקב הכולל ראש השנה ד"ה וישא עיי"ש.. רק אברהם אבינו הוא היה הראשון שהכניס מעלמא עלאה לחבר לעלמא תתאה, היה נצרך לזו העבודה ולנסיונות כאלה, כענין דאיתא בזוה"ק (לך פג.) אי אברהם לא ייחות למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה דקוב"ה, וכן היה אברהם אבינו צריך לנסיון גדול ועבודה גדולה כדי להכניע כח הזה שנברא ביה"ש שיוכלל בעבודה, ומעתה לא יוצרך אדם לעבודה עצומה כזו, ורק אם מעט יתעלה ויתרומם מנגיעת עוה"ז, יתראה אליו הש"י, וזהו, בהר ה' יראהקעומבואר היטב בסוד ישרים ראש השנה אות עט: היינו שקבע אברהם אבינו ע"ה אהבת המסירת נפש מהעקידה בלבות ישראל, שבמעט עבודה יתעורר נגדם זאת העבודה תדיר, אף בכל ההסתרות שיעברו עליהם. וזהו, בהר ה' יראה וכו'. כך קבע אאע"ה בלבות ישראל, אשר מי שיהיה פונה את עצמו מעט להשי"ת, אזי יהיה תמיד נגד עיניו זאת האהבה, לבלתי ישכחו אותה אף בכל הטרדות שיעמדו תמיד נגד עיני ישראל. וזהו, בהר ה' יראה.:
1