בית יעקב על התורה, וירא נ״הBeit Yaakov on Torah, Vayera 55
א׳ויעקד את יצחק בנו וגו'. איתא בתנא דבי אליהו רבה (פרק ששי) אותו היום שעקד אברהם אבינו את יצחק על גבי המזבח התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית כו'. בשעה שישראל מעלין את התמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה, צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחקקסחוכן הוא בזוהר הקדוש וירא (קכ:) וזל"ק: הוא איל דאתברי בין השמשות הוה, ובן שנתו היה, כמה דאת אמר, כבש אחד בן שנתו והכי אצטריך.. והענין בזה, כי אאע"ה הניח ועזב כל חמדת עוה"ז ואף חיי עוה"ב בכדי לעשות רצון השי"ת לאתר דלא אתיידע, ופעולה כזו הגיעה לרום המעלות עד לעתיקא קדישא. והראיה לזה, כי ראינו בההיפוך אצל המרגלים, מזה שאמרו וכן היינו בעיניהם, הגיע החטא שלהם לאתר דלא אתיידע שפגמו בעלמא דאתכסייא, ונצמח מזה שאמרו אחר כך כי חזק הוא ממנו. ומדה טובה מרובה, כל שכן הוא שנגע עבודת אברהם אבינו באתר דלא אתיידע עד עתיקא, וכדאיתא בזוה"ק (נשא קל.) שמיה דעתיקא סתים מכולא ולא מתפריש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר אפין לאברהם, דכתיב בי נשבעתי נאם ה', נאם דזעיר אפין. ואברהם אבינו עבד להשי"ת אף בחיי עוה"ב ג"כ, וכענין דאיתא (תנחומא לך ג) נסיון הראשון כנסיון האחרון. נסיון האחרון בלך לך ונסיון הראשון בלך לך, וכמו שעשה בהעקידה שרצה להקריב בנו יחידו אשר אהבו עולה כליל לה', ואף שזאת היא עיקר עוה"ב שלו, עכ"ז רצה גם בזו הטובה לעבוד בפעולת ה' ואף שלא ישאר לו כלום. אף כי איתא (רבה לך מד) שהבטיח לו הקב"ה שכרך מתוקן לעתיד לבא, אכן אין נראה זאת לעין ולא נודע לאדם. וזאת נקרא צפון, כי העולם עשוי כאכסדרה, ורוח צפונית אינה מסובבת כדאיתא (ב"ב כה:), כי כלי שמוקפת מארבע רוחות, בטוח האדם שאם יניח שם איזה דבר בודאי לא תאבד משם, אבל בכלי שהיא פתוחה באחת מרוחותיה, אם יניח שם האדם איזה חפץ איננו בטוח שיתקיים שם. וזה נקרא זריעה, שהיא מדת יצחק, שמוסר הכל להשי"ת כל מה שיש לו, כדכתיב (תולדות כו) ויזרע יצחקקסטמבואר כל עניין הזריעה ביצחק אבינו בסוד ישרים חג הסוכות אות נה, סט, עב, לקמן פ' תולדות אות ג ד"ה וזה היה, פ' וישלח אות ד ד"ה וכשרצה, פ' ויגש אות כז.. וכן הוא בכל נפש ונפש שעובד להשי"ת ועושה פעולותיו בצדק ובמישור, ואינו מתכוון בה להנאת עצמו ולא להתנשאות ולא לכבוד רק לרצון השי"ת בלי שום נגיעת הגוף, כי מה לנו גדול מצדקה, וגם בה נמצא נגיעת הגוף, וצריך האדם לברר עצמו במצות הצדקה, כדאיתא (ב"ב מ:) נותנה ואינו ידוע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. ואם עושה מצות ה' בלי שום פניה רק לרצון השי"ת, אז נוגע הפעולה מעלה מעלה, שהיה לה אחיזה בעקידת יצחק, כמו שראינו בעבודת התמיד, שהכבשים שיקרבו בכל יום אף שהם פעולה קטנה מ"מ יש לזו העבודה אחיזה בעקידת יצחק, ואיתא (פרקי דר"א פ' לא) שהאיל שהקריב תחתיו לא היה בו דבר לבטלה, מהגידין נעשה כנורא דדוד, ומקרן של שמאל היה השופר של מתן תורה ומקרן ימין יהיה השופר של משיח, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, כי ימין מורה שהשי"ת מצדו חותם על בני ישראל שהם בשלימות ולבם נקי וברור, אכן האדם צריך לעורר זה הכח בל יסמוך את עצמו ע"ז, וצריך להשתדל ולעבוד ולהרבות הון בקדושה. וזה הוא כל הענין והעסק בעבודת בני ישראל, עד שיעוררו זה הכח ישועה מהשי"ת, ויתקע בשופר גדול לקבץ אותנו יחד במהרה בימינו מארבע כנפות הארץ. וזה הענין דאיתא, שאז התקין הקב"ה שני כבשים, שכל הפעולות שישראל יעשו יגעו בהרצון שהיה בהעקידה:
1