בית יעקב על התורה, וירא ס״גBeit Yaakov on Torah, Vayera 63

א׳איתא בזוה"ק (משפטים קכג:) ה' ד' הוות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה'. וכן חושב שם סדר התגלות מהאותיות שם הוי"ה ב"ה עד שנשלם ההתגלות. והענין בזה הוא, כי אות ד' מורה שלא נשלם הכלי עוד, כי הכלי קיבול הוא במה שהאדם מכיר חסרונו ורואה כי אין לו שום ישועה מצד עצמו, אז הוא מוכן לקבל כל הטובות וההשפעות מאתו יתברך. והדוגמא לזה הוא מצות פאה, שאדם מניח פאה בסוף שדהו, ובמה שהוא מניח פאה הוא מורה שלה' הארץ ומלואה, והוא אינו אומר כחי ועוצם ידי ואינו לוקח לעצמו הטובה שנתן לו השי"ת, אבל הוא מחזירה להגדיל הכבוד שמים, ולכן מזה מתחייב השפעתו יתברך להאדם ביתר שאת ועוז, והוא כמו זריעה שע"י מה שזרע הוא מאסף הרבה^קצמבואר בתפארת יוסף מסכת חגיגה (ו:) ד"ה תנן: על ידי שמכיר האדם בשעת הקצירה להניח פאה, וכן כשרואה תאנה שבכרה מביא הבכורים למקדש, נתברר ממילא התבואה והפירות הנשארים אצלו, שמכיר בהם היטב שלא בכחו ועצם ידו עשה את החיל הזה, אלא שהם עדיין בידו ית'. ומפאת זאת ההכרה לא יתיישנו אצלו ולא יפסיד אותם, מאחר שמכיר אדם היטב שהוא מצידו מחוסר הכל, רק מה שמסר לו השי"ת כח להכין כלי לקבל השלימות שהשי"ת ימלא לו, וא"כ אינו נתיישן אצלו שום שלימות. כי כל מה שמשיג שלימות, מכין לו בזאת השלימות כלי לקבל עוד יותר שלימות. ועיקר ההכרה להכין את עצמו כלי לקבל, הוא על ידי דברי תורה, כי כל מה שמכין עצמו האדם בדברי תורה לקבל שלימות מהשי"ת, מגביה השי"ת את תפיסתו, והאדם מכין עצמו יותר לקבל, וכל מה שמוסיף אדם הכנה מצידו מגביה השי"ת עוד יותר את תפיסתו, וממילא מכין האדם את עצמו לקבל עוד יותר עד בלי שיעור.. וכן היא מצות מילה על האופן שאמרנו^קצאעיין לקמן פרשת מקץ אות ג ד"ה וזהו החילוק: מדת יוסף הולכת עם כל פעולה ופעולה שנעשה בישראל, שמדתו יסוד צדיק לצמצם עצמו בכל פעולה שיעשה ואינו מתפשט בשום מדה בשלימות, וזה גורם כל השפעת טובה, והמשל בזה למלך שחפץ ליתן לאחד מנה ולא קיבל המקבל רק החצי נמצא שהמלך לא גמר מחשבתו וצריך ליתן מחדש. וזהו ג"כ הענין שאין צמיחה רק ע"י זריעה, והוא שהשי"ת נתן לאדם תבואה וברשותו לאכלה, והאדם מצמצם את עצמו ונותנה בחזרה ומאמין בחי עולמים וזורע (מדרש תהילים יט), לכן מצמיח לו השי"ת תוספת מרובה מחדש. וזהו ג"כ כענין מצות מילה, שהשי"ת ברא את האדם בחסר בטובת עין, שיוכל לדמות שבכחו ועוצם ידו עושה לו חיל, וישראל מצמצמין את עצמם ומכירין שרק השי"ת הוא הנותן כח לעשות חיל, לזה משפיע להם השי"ת חיים מחדש שלא יהיה לו שום הפסק לעולם., כי זאת ידוע אשר האדם צריך לזכור תמיד בהשי"ת, אבל יען כי מטבע האדם הוא אשר הדבר שהוא חסר בו הוא זוכר בו ביותר, אבל בדבר שיש לו בו השלימות הוא רגיל להיות נשכח, ובמקום הזה יען כי הוא שלימות כל הגוף בהיותו המשפיע, ולכן השכחה שם גוברת, יען כי זה הוא כל האדם, אשר השי"ת בראו בטובת עין מאד שיוכל ליקח הכח לעצמו ולומר כחי ועוצם ידי, כי הבחירה נתנה לאדם. אבל השי"ת באהבתו לישראל עמו, נתן להם עצה טובה שיצמצמו עצמן במקום הזה למול בשר ערלתו, ועי"ז התקין לו ממנו בנין עדי עד. וכיון שהאדם מצמצם עצמו, אז נקבע ביסוד נפשו קדושה ועבודה, אשר גם כח הגוף שהוא בבחינת נוקבא, מזדכך ומתדבק להשי"ת, וממילא גם בנקבות ישראל נקבע קדושה קבועה, כדאיתא בע"ז (כז.) אתתא כמאן דמהילא דמיא, שאף ממצות עשה שהזמן גרמא פטורה, לפי שיש בה קדושה בקביעות, וכמו שנתבאר. ולזה נאמר לאברהם לאחר המילה שמע בקולה, ואל ירע לך על אודות בנך, כי בן לא נקרא רק ע"י דברי תורה ולא מפני שנולד ממנו, אבל העיקר הוא במה שהוא שייך אל האבא ומתדמה במדותיו אליו לעשות הטוב בעיני ה', בזה הוא נקרא בנו. ולעתיד יתברר כן, שאף שהוא נולד מזה ובאמת אינו נקרא בנו והוא אינו נקרא אביו של זה, כדאיתא בהאריז"ל (ליקוטי תורה וירא בענין לוט ובנותיו) ובזוה"ק (משפטים דף קה:) הני דאתהדרו בגלגולא תרין גופין ברוחא חדא תרין אבהן ותרין אמהן וכו' אבל מי מנה עפר יעקב וזה נקרא בנו. ולכן כאן אחר המילה נאמר לו, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי זה ירמוז על הגוף, אשר קודם שמל עצמו לא היה הגוף מזוכך לגמרי והיה הכלי קיבול עוד איננו בשלימות, אכן אחר שמל עצמו נעשה גם הגוף מזוכך ונעשה כלי קיבול גמור לקבל אור השפעתו יתברך. ואף שראה בו מדה טובה בישמעאל, וכדמשמע בזוה"ק (יתרו פז.) שגרי ישמעאל קרובים להקדושה ויש להם היתרון על שאר האומות, אבל האמנם הוא מדה טובה אבל הוא בלי דעת^קצבמבואר קצת מעלתם במי השלוח ח"ב מסכת מגילה (יח.) ד"ה לא הוו: ישמעאל שהוא מקליפת תאוה וכו'. שאף שישמעאל הוא זרע פסול מכל מקום מפסולת מדתו של אברהם אבינו נמצא גם בו איזה גוון נדיבות, ואף שאצלו עושה בזה המדה ומתפשטה בפסיעתו לבר היפך מרצון השי"ת, מכל מקום נמצא בו גוון נדיבות.. וכדמסיים שם בזוה"ק, אמר רבי יהודה קב"ה בגין כך אכריז ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, דדא היא מהימנותא דיליה. לזה הסכים השי"ת לגרש את ישמעאל, כי נחשבה תולדתו על שם הגר, כדכתיב גרש האמה הזאת ואת בנה ואל ירע לך על אודות בנך, כי לא נקרא על שם אברהם, רק כי ביצחק יקרא לך זרע, והוא זרע כלו אמת אשר לא יאבד מהם שום נפש, וכדמסיים שם בזוה"ק משפטים: