בית יעקב על התורה, וישב א׳Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 1

א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר (ישעיהו נ״ח:י״ג). אם תשיב משבת רגלך, היינו שהאדם יצמצם את עצמו מדעת, עד שיהיה מורגל בקדושה כ"כ עד שלא יעלה על רצונו לחשוק למה שאין בו רצון השי"ת^אכמבואר בתפארת יוסף שבת חוה"מ סוכות ד"ה ויעקב: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר אדם בעבודתו צריך להרגיל עצמו בעבודה על כל אברי פעולותיו, שכל אבריו ירגישו מהקדושה, שאפילו הרגל שהוא רחוק מן המחשבה שבראש, יכניס בו ג"כ קדושה מהמחשבה שבראש, שבהגיעו חוץ לתחום ירגיש הרגל בעצמו שעד פה היה רצונו ית' לילך ולא יותר. וזה אם תשיב משבת רגלך. עיין לעיל פ' נח אות א, פ' ויצא אות א, ג, לקמן פ' ויחי אות ו.. עשות חפצך ביום קדשי, היינו שכח הזריזות וחמימות שנתן השי"ת באדם לא ישתמש בה לדבר זר רק לעבודת השי"ת, כי קדושה מורה על הזמנה ותשוקה לדבר, ואם יתפשט אדם בתשוקתו בעניני עוה"ז, ע"ז נאמר (תצא כג) ולא יהיה קדש מבני ישראל. אכן בקדושת מצות ה' וד"ת, בהם יתאמץ כל אדם בכל חשק וזריזות, שזה נקרא יום קדשי, וע"ז המכוון נתן השי"ת באדם כח התשוקה^בעיין הרחבת העניין לקמן פרשת מקץ אות ל.. וקראת לשבת ענג, היינו במקום שאדם מצמצם את עצמו מלהתפשט באיזה ענין עוה"ז עבור כבוד השי"ת, אזי לא יחשוב זאת לצמצום רק לעונג תחשב, מאחר שהשי"ת חפץ בשביתת האדם נמצא שגדולה השביתה מהפעולה. ואף שהאדם מצדו שובת ואינו עושה שום פעולה בזה ששובת, מ"מ נחשבת השביתה על יגיע כפיו של האדם, מאחר שהאדם מצדו משתוקק לפעול עבודת הש"י וה' צוה עליו^געיין סוד ישרים ראש השנה אות יא ד"ה ועל זה: כיוון שמסר השי"ת כח הפעולה להאדם, כדכתיב, ששת ימים תעבוד, כלומר שיפעול אדם כל המצוות עשה, וכשמגיע שבת נאמר, וביום השביעי תשבות, היינו שיהיה שובת מקום ועשה ויהיה זהיר בכל לא תעשה, וע"י כן כשאדם שומר בשבת את כל תעשה, נעשה מזה הכל מצות עשה, וביום השביעי תשבות. כדאיתא בגמ' וביום השביעי תשבות הוא מצות עשה. ולהבין זאת, איך נחשב תשבות למצות עשה, הלא הוא רק שובת ממלאכה. אכן מחמת שבימי החול פועל האדם בקום ועשה, ומזה נעשה הגוף מורגל לפעול תמיד. ובכל זאת כשמגיע שבת, מצמצם האדם את עצמו נגד טבע הגוף לשבות מפעולות, אף שאין הגוף מסכים לשבות. לכן נחשב לפני השי"ת זאת השביתה של האדם למצוות עשה, כי השי"ת מעיד על זה האדם, שכל חפצו בזו השביתה הוא כדי לעשות רצונו ית'. כיוון שבימי המעשה מוכן האדם ומזומן לפעול עבודת השי"ת בכל המ"ע, ממילא כשמגיע שבת והאדם שובת מעבודה, מתברר ששביתתו הוא נמי רק כדי לקיים בזו השביתה רצונו ית'. לזה זאת השביתה נחשב למצוות עשה, כי בכל מקום שעושה האדם נגד טבע הגוף שלו, שאין גופו מסכים, נחשב זאת לקום ועשה. ועיין עוד שם אות יג, סוד ישרים סוכות אות טז בסופו, לעיל פרשת בראשית אות ג, אות לו, תפארת יוסף ראש השנה ד"ה ותקעתם.. ממצוא חפצך, היינו אם כבר התחיל האדם באיזה פעולה ומצפה לגמרה, מ"מ אם יראה שרצון השי"ת הוא שישבות ממנה אזי לא יצר לו, ואף שנראה לו תחילת עשייתו שכוון לשמים, יאמין בהשי"ת שנאמן לשלם לו שכר על תחלת העשיה ונאמן לשלם לו שכר על הפרישה, כי כן חפץ השי"ת לפעמים שיתחיל אדם לעסוק באיזה ענין וכשעומד באמצע מצוה עליו להפסיק ממנה, וזהו ממצוא חפצך, שאם התחיל במעשה המצוה ערב שבת ובא שבת והפסיקו לא יצר לו. ואז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שהוא נחלה בלי מצרים כדאיתא בש"ס (שבת קיח.), והוא כי יעקב אבינו ע"ה היה מבורר שאף מה שעשה מהרגל היה מלא קדושה, כדכתיב (ויצא כט) וישא יעקב רגליו, שהיה מברר את עצמו מדעת כ"כ עד שהראש נשא אף את הרגלים, שהם יותר רחוקים מהראש^דעיין בסדרי טהרות כלים דף קע: בפירוש הארוך ד"ה תניא: אמר אאמו"ר הגאון הקדוש שליט"א (זצוק"ל), כי בשבת צריך אדם לקנות שביתה, היינו שיכיר וידע מקומו, וכפי הכרתו כן מותר להתפשט. וכשאדם בא על מקום שלא מדעת, אין ביכולתו לקנות רק ד' אמות, כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו. וזה רומז שהאדם יכול להמליך שכלו ודעתו על כל איבריו, ויכול לתקן עצמו, שאף פעולת רגליו היותר רחוקים מהראש יהיו נכנעים תחת שכלו, ויקרא שם חכמתו על כל פעולותיו, וזהו עבודת האדם בכח שכלו. לעיל פ' ויצא אות סב.. וזהו נחלה בלי מצרים, מאחר שיגיע אדם לזו המעלה, אזי יוכל להתפשט כפי חשק לבו בבטחונו שלבו לא יחשוק למה שאין רצון השי"ת, ויוכל להמשיך שפע מעלמא עלאה לעלמא תתאה, ולזכך כל עניני עוה"ז משפל ההסתר להעלותם להאירם באור העליון, ולא יצמח ממנו שום טעות אף אחר גודל התפשטותו^הכדאיתא בכמה מקומות במי השלוח עיין ח"א פ' נח ד"ה אלה בסופו: כשאדם נשלם אז מותר להתפשט, כי אז הכל רצון ה'. ועיין שם פ' מצורע ד"ה ושלח: ואחרי השגות ישועות הש"י שנתרפא בשורשו, אין צריך עוד לצמצם עצמו כ"כ ומותר להתפשט. וכן מבואר במגילת רות (ב) ד"ה עיניך: בזמן הקצירה היינו שלבו של אדם מזוכך ואינו חומד רק לדבר שהוא רצון ה' זה מותר להתפשט ברצונו. ועוד שם ח"א משלי (כד) ד"ה הכן בחוץ: אחר שתגדור עצמך בחוזק ובתקופות תהיה מוגדר מכל צד ותהיה מותר להתפשט עצמך בכל חפצך ולא תצטרך לשום גדר., ולא יגרום אף לתלמידיו אשר יבאו אחריו שום טעות, ביען ששואב תמיד מימיו ממקור נאמן:

ב׳והתגלות זו המדה הוא על ידא דיוסף הצדיק, וכדאיתא בזוה"ק (וישב קפ.) ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין ולאפקא תולדין בעלמא, ובג"כ כתיב אלה תולדות יעקב יוסף. והוא, כי יוסף הוא המשביר ומכלכל בכח השפעתו אך במקום הראוי, ומצמצם את עצמו לבל להשפיע במקום אחר, והוא העומד לעומת עשו הרשע. שעשו אומר על עצמו, שוכני בחגוי סלע אומר בלבו מי יורדני ארץ כדכתיב (עובדיה א), היינו שאין צורך לאדם לצמצם את עצמו רק יוכל לעשות כל מזמת לבו^ועיין לקמן פרשה זו אות ח בהערה עג שם., לזה אומר השי"ת עליהם שכולם בני ממזרות כדאיתא (ילקוט שמעוני פ' וישלח רמז קל"ח), ונאבד מהם יחוסם. כי שורש היחוס הוא, שרואה מקור מחצבו ושהשי"ת מנהג כל הבריאה, ומבלעדי השי"ת אין שום דבר נעשה בעולם, וזהו ברזא דשם המפורש וכדמדמינן יחוסי משפחות לשם המפורש בש"ס (קידושין עא), שאלו השנים חכמים מוסרין אותן לתלמידיהן פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמיים בשבוע. והענין בזה הוא, שבהתגלות לאדם סדר יחוסו ורואה שהוא יציר כפיו של הקב"ה, אזי לא יחול עליו שום קטרוג מחטא, מפני שיוכל לטעון ולהשיב לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי שעשית. אכן כל שרש החטא הוא שנסתר היחוס מעין האדם ואינו רואה שרשו ומקור מחצבו, וכמו שמצינו באדה"ר שתחלת הסתת הנחש היה שהסתיר השם הוי"ה מאדם הראשון ופתח באף כי אמר אלהים (בראשית ג), שמתחלת בריאת אדם כתיב שם הוי"ה עד הסתת הנחש, ואחר תיקון החטא שוב נזכר השם הוי"ה, משמע מזה שעיקר החטא הוא מזה שנסתר הבהירות והיחוס מהאדם^זכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה אלה תולדות: הנה עד אחר בריאת אדם לא כתוב רק שם אלהים, ואחר בריאת אדם כתוב ה' אלהים, כי אז יצא מפורש רצון השי"ת בשלימות, שזה נקרא שם המפורש, והנחש בהסתתו הסתיר שם הוי', ומאז לא נזכר שם הוי' עד התיקון, ומזה בא החטא שנסתר ממנו כח ה' וכאשר ידעו שחטאו והתחיל התיקון אז נפתח להם אור ה'. לעיל פ' בראשית אות סד. ועיין עוד לקמן פרשה זו אות יג ד"ה וכאשר נעלם ובהערה קל שם.. אבל בישראל נמצא בתמידות שבט יוסף ששומר יחוסן של ישראל, ולזה נקרא יוסף הצדיק בשם חי, כדאיתא בזוה"ק, והוא מפני שאין שרש החיים שלו נכבה. ואף אליהו הנביא שממונה על ספר יוחסין של ישראל הוא מזרעא דיוסף כדאיתא בש"ס (קידושין עא.), והוא שומר נקודת החיים של כל ישראל להאיר שמעולם לא נכבה ולא נפסק זו הנקודה מישראל^חעיין בסוד ישרים ליל שביעי של פסח אות כא: כי כאשר מצמצם אדם את עצמו עד מקום שידו מגעת, אזי כשמגיע למקום שאין ידו מגעת, שם יש תקיפות גדול לומר, לך לאומן שעשני ואמור לו מה מכוער כלי זה שעשית וכו'. ובגמ' רמזו זאת באמרם על אליהו הנביא שהוא מזרע יוסף הצדיק, ואליהו הוא הקוסטא דחיותא מהכלל ישראל, שהוא חי וקים לעולם, להורות שלא יהיה נעדר בהסתר הגלות, אפילו כחוט השערה מישראל. ואיתא נמי בגמ' (קדושין עא.) שאליהו ממונה על ספר היוחסין של ישראל, היינו שהוא משמר היחוס של ישראל שלא יופסק ח"ו בהסתר הגלות וכו'. עיין עוד בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וישב ד"ה ובמדרש רבה, לעיל פ' לך אות מז ד"ה וכן, פ' תולדות אות נא, לקמן פרשה זו אות ו ד"ה וזה הוא., ואף בשעה שנראה שהנקודה הוא בהסתר פנים ובגלות הוא רק למראה עין אדם, וזהו כל הגלות של ישראל שנעלם מהם לפי שעה היחוס, וכמו שראינו שכאשר נדמה ליעקב אבינו ע"ה שיוסף איננו אזי התחילה הגלות, אמנם כ"ז הוא רק לפי שעה, אבל לעתיד יברר השי"ת שמעולם לא נפסק היחוס של ישראל, ואף בשעה שנדמה לעין להפסק היה רק כמו בשעת השינה, שבאמת נשאר גם אז קוסטא דחיותא שחי תמיד, כדאיתא בזוה"ק (לך פג.), ואף אחר מיתת אדם נשאר בו הבלי דגרמי כדאיתא בזוה"ק (שלח קסט.). ולזה בבוא יום ה' הגדול והנורא כתיב (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם^טעניין זה נתבאר בארוכה בספרי רבוה"ק ונביא כאן מעט ממשנתם. איתא בתפארת יוסף פרשת אחרי ד"ה וידבר: נפש מורה על הבלי דגרמי שנשאר עם האדם גם בקבר, שאיתא בזוה"ק (שלח קסט.) שמזה ההבלי דגרמי יהיה התחיה לעתיד, והיינו כי זה מורה על הקיסטא דחיותא שנקבע אצל האדם בקביעות, כמו שנמצא בעוה"ז אבר אחד שאף בעת השינה של אדם אמרו חז"ל (ברכות סא.) אף ניעור, שזה האבר אינו ישן לעולם. כן נמצא בלב נקודה אחת אשר לזאת הנקודה לא נמצא עליה שום העדר, וזה נקרא קיסטא דחיותא. וזה מורה כוונת הזוה"ק שמזה יהיה התחיה, היינו שהשי"ת יברר, כי מאחר שנמצא כ"כ קדושה בקביעות אצל ישראל, שאף בעת ההעדר נמצא אצלם קיסטא דחיותא, אשר זאת לא נעדר, מזה הוא סימן שלא נמצא בישראל שום העדר לעולם, וזה מורה התחיה וכו'. כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה, כי כמו שנמצא בנפש אף ניעור, כן נמצא בלב כל אחד קוסטא דחיותא, אשר זאת הנקודה מקושר תמיד עם רצונו ית', וכמו כן נמצא נפש אחד בעולם שזה הנפש ג"כ חי לעולם שאין עליו שום העדר, והנפש הזה הוא אליהו. ואיתא בסוד ישרים פרשת החודש אות ב ד"ה וזה העניין: ואליהו הוא כולו הקוסטא דחיותא של הכלל, שהוא כולו חי וגם גופו חי, לרמז שאין שום העדר בישראל לגמרי, כי הוא הקוסטא דחיותא מכל הכלל ישראל, לכן הוא חי וקים עמנו לעולם. ועיין עוד סוד ישרים ערב יום כפור אות כז, בית יעקב הכולל פרשת פנחס ד"ה לכן, לעיל פ' נח אות יב, כד, לקמן פ' ויגש אות ב ד"ה ובכלל, פ' ויחי אות לח ד"ה כי כמו.: