בית יעקב על התורה, וישב י״חBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 18
א׳וישראל אהב את יוסף מכל בניו. הענין שיעקב אהב את יוסף מכל בניו, כי אמר, מאחר שהשי"ת נתן דעת באדם שיתנהג תמיד באור הדעת, א"כ מי שיש בו אור יותר הוא גדול מאחיו. וכמו שהשי"ת בחר בי מעשו אחי מפני שהוא מתפשט עצמו בלא דעת, מה שאין בי זאת התפשטות, רק אני מצמצם את עצמי ומברר כל פעולה באור הדעת, וכן יוסף שיש בו יותר דעת ואור מהנמצא באחיו, הוא הקרוב יותר להשי"ת והוא הראש. ואח"ז האיר לו השי"ת ליעקב אבינו, האף אמנם שהמברר גדול מהמתברר, אכן רק בההבדל שבין ישראל לעמים נבחרו ישראל, מפני שהולכים תמיד באור והעכו"ם מתפשטים בלא דעת. אמנם עוד יצרכו ישראל ללקט מהם מעט טוב הנמצא בהם כפי הכח שנמצא בישראל, כמו שבעשו נמצא טוב מצד התולדה שנולד מאברהם ויצחק, ע"ז נאמר (איוב ל״ז:כ״ב-כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, שיטריח לאדם יותר מכפי כחו, וכענין דאיתא בש"ס (פסחים ז.) היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו. וכן כשישוב אדם על חטאיו אשר עשה לא הצריכוהו לזכור כל אשר עשה בפרט, רק מה שזוכר יזכיר ועל השאר ישוב בכלל, כדאיתא בזוה"ק (בלק קצה), וחס רחמנא עלן שלא להכביד על אדם יותר מכפי כחו, רק מה שיהיה בכח אדם ללקט ולהוציא מהעכו"ם טובה ילקטו, ומה שקשה על האדם להוציא ישאיר ויתבטל עמהם. וכמו שצוה השי"ת במצות קרבן פסח (בא יב) ועצם לא תשברו בו, ואף שנמצא מוח בעצמות לא הטריח השי"ת את ישראל שיבקעו העצמות להוציא מהם המוח לקיים מצות אכילת פסח, כי באכילת בשר לבד יקיימו מצות פסח בשלימות, וזה מרמז שלא הטריח השי"ת את ישראל לחפש ולבדוק ללקט נפזרות יותר מכפי כח אנושיקנדעיין הרחבת העניין בבית יעקב שמות פרשת בא אות נה, ועיין עוד לעיל פ' תולדות אות לט, ספר הזמנים – הגדה של פסח עניין פסח אות א.. אכן כ"ז הוא רק בעכו"ם, אבל בישראל, שהשי"ת חושב עליהם מחשבות לבלתי ידח מהם שום נדח, נמצא שהמתברר גדול כחו מהמברר, מאחר שנמצא בו מעין גדול מקדושה, כי אחר שמתברר אזי מבוררים כל פעולותיו לטוב ולא ידח ממנו שום נדח, ממילא נמצא בו עומק יותר מכפי תפיסת אדם, לזה המתברר גדול מהמברר, כי האור מהמברר יותפס בתפיסת אדם, ובמה נחשב תפיסת אדם עד היכן יגיע בכח שכלו. אבל המתברר, שפעולותיו לא היו מושגים בתפיסת אדם, ואחר שיתבררו שהשי"ת חפץ בהם ירום ונשא וגבה עד מאד:
1
ב׳לכן הוא יהודה אשר גבר באחיו, מאחר שבעידנא שעושה פעולה לא תשא חן בעיני אדם, ממילא כשנתברר כולו לטוב הוא הראש והגדול מכל השבטים, מאחר שנמצא בו מעין נרחב מקדושה עומק עמוק מתפיסת שכל אדם. אמנם כ"ז הוא רק בשעה שמדת יוסף הצדיק נמצא ביניהם ומברר איש אחיו, אבל כאשר נעלם ונסתר מהם אזי התחיל גלות ישראל, ולא מצא אף יהודה מרגוע לנפשו, עד שאמר בעצמו (וישב לח) פן נהיה לבוז, ולא התחזק לבטוח בהשי"ת לאמר, מאחר שמצדי אני כובש את יצרי ולמה אנה השי"ת כזאת לידי, אין זה רק שכן גזר אומר השי"ת כי כן הוא האמת, כדאיתא בש"ס (מכות כג:) יצתה בת קול ואמרה צדקה ממני יצאו הדברים כבושים. אכן כ"ז ההסתר נתהווה מאז שנסתר מהם יוסף הצדיק, מ"מ לא היה עוד בהסתר פנים לגמרי, וכדכתיב (וישב שם לח) ויט עד איש עדלמי, שזה מורה שהיה רק מעט אור כמו הנר שקרוב לכבות ואין בו רק אור נוצץ, ואז נתהוו ליהודה מיחושים פן הוא חסר מהשורש, ויט לישא אשה, כי אמר פן יולדו ממני בנים הגונים שיקיימו רצון השי"ת, ויאריך אפו עמי עד אשר יולדו ממני בנים כי ארך אפים הוא. אכן באמת היתה דעה זו טעות אצלו בענין הנהגת השי"ת, כי במה היתה נחשבת הטובה הזאת אצל השי"ת שהוא היה הוה ויהיה אם יאריך אפו לפי שעה ויענישהו לאחר זמן, הלא בפניו אין שום חילוק כי הוא למעלה מהזמן. אבל אמיתת ענין אריכות אפים הוא שהחטא הוא נמחק לגמרי, וכמו דאיתא במדרש תהלים (מזמור ו) אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, רבי חנינא אמר למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו, אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים, מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת, נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל גזרתו. וכן מתנהג השי"ת עם ישראל עמו, אשר אם יעמדו עליהם השונאים בגזרתו יתברך בעת יגרום החטא ח"ו, וכאשר ישובו בתשובה שלמה לפניו יתברך, אז השי"ת שולח פירוד בהם, כמ"ש (תהילים צ״ב:י׳) יתפרדו כל פועלי און, ואז ממילא שלום על ישראל. וטעה יהודה בזה, בחשבו כי כמו שהתחלת בנין האבות היתה שמתרח יצא אברהם טהור מטמא כן יהיה אצלו. ואם האמנם הוא נחסר לגמרי מהחיים, בכל זאת יוליד בנים טובים בקדושה. אבל בודאי טעה בזה, כי מהאבות והלאה אין חפץ להקב"ה בהשתלשלות עמו ישראל שיהיה על זה האופן, אבל גם הצנור שדרך שם תעבור השפעתו יתברך צריך להיות מלא חיים. ולכן בעודו בטעותו מתו שני בניו הראשונים, יען היו חסרים בשורש החיים לפי דעת יהודה אז, עד שהאיר הקב"ה עיניו ונתחוור לו טעותו, אז הוליד הבן השלישי שקרא שמו שלה, שהוא התרגם מן שגגה [שלותא], ואז גם שני בניו הראשונים נתתקנו בחיים, וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קד.) יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא ולא הוה ביה חלופא לעלמין, והיינו שער ואונן נתגלגלו בפרץ וזרח שהוליד אחר כן ג"כ מתמרקנהכדאיתא בשער הפסוקים להאריז"ל (פרשת וישב ד"ה ויהי): דע כי פרץ וזרח הם ער ואונן שנתגלגלו שם, בסוד יבום דיהודה לתמר, כי הוא הגואל, בסוד יהודה אתה יודוך אחיך, כנזכר בסבא דמשפטים (קד:) ונתקנו אז, ונתלבנו שניהם בפרץ וזרח., אשר השם הזה מרמז על אחרית ותקוה טובה, כדכתיב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח, כי הוא האחרית משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, וכדאיתא בגמרא (תענית כט:) לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים וכו', היינו שמשם האיר השי"ת אורו של מלך המשיחקנוזה העניין כבשונו של עולם, נתבאר מפי גדולי עולם והוא על דברי המדרש רבה וישב (פרשה פה) וזה לשונו: ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיהו כ״ט:י״א) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. וביאר בזה רבנו מרן רבי שמחה בונים מפרשיסחא זי"ע בספרו קול שמחה פ' וישב: המדרש הזה תמוה לכל רואים. ונראה לפרש דבא המדרש להורות לנו עניין נפלא, דכל השבטים ויעקב היו עסוקים בצום וצעקה לה'. השבטים בשביל מכירת יוסף, וגם יוסף על מכירתו, וגם יעקב התאבל על בנו, והיו מתפללים לה' בכל לבם ובכל נפשם, ויהודה היה עסוק ליקח אשה. נמצא לעיני בשר היה ענינם יותר לה' כי הוא היה עוסק בנשיאת אשה. אף על פי כן אמר המדרש, דאין שום אדם יודע מחשבות הטמונות בלב איש, וראה הקב"ה יותר מעשה יהודה, וממנו היה בורא אורו של משיח. ומעתה יתורצו דברי המדרש על נכון דוק ותשכח והבן. עכל"ק. וביאר בזה במי השלוח ח"א וישב ד"ה וירד יהודה: טעם הענין למה הלך יהודא לישא אשה בזה הזמן, מפני שראה כי יעקב מיאן להתנחם וביען כי עליו נפל הגורל לשאת הכתונת לאביו ונפל דעתו מאד מזה, וחשב כי ח"ו אפס תקוה ממנו והלך לישא אשה שאמר אפשר שיהיה לי בנים טובים אשר מהם יצמח בנין עדי עד. ואח"כ הבין לו הקב"ה, אם ח"ו באמת אשר אתה חושב שאין לך תקוה ואין לך חיים בשורש, א"כ אף אם תוליד מאה הלא לא יוכלו להיות בחיים יותר ממך, כי אצל הש"י הצינור ששולח על ידה החיים גם הצינור צריך להיות של החיים, וא"כ כאשר בדעתך, לא יהיה רק חיי שעה אף כל תולדותיך (עיין לקמן פרשה זו הערה רכב מה שהבאנו שם בשם האריז"ל). ולכן כאשר בא על בירר הדבר נולד לו שלה, וקרא שמו שלה היינו טעות שטעה בדבר ולכן בנים הראשונים לא היה להם חיים ושלה נשאר בחיים. וכן מוסיף בחלק ב' פ' וישב ד"ה ויהי בעת וזה לשונו בתוך הדברים: וכן הענין כאן שכולם עסקו בפעולותם והשתדלותם שחשבו שע"י זה יתקרבו להשי"ת. אבל יהודה חשב שהוא מצדו אין בו כח להשלים נפשו, וצעק מאוד להשי"ת אליך ה' נפשי אשא, ואין לי שום עצה רק להוליד נפש טוב, והשי"ת היודע מחשבות הסכים למחשבת יהודה שענינו היה כענין דוד המלך ע"ה, ובורא אורו של משיח, והאיר לו השי"ת שמצא תקוה בנפשו שיתקן הכל בשורש וכו'. וכן הובא ברמתים צופים להרה"ק רבי שמואל משינאווי זצ"ל בפרושו לאליהו רבה פרק ה' אות נז: ויהודה בהיותו מלך עליהם, בוודאי היו דבריו נשמעים והיה ביכולתו לפטור יוסף ולהשיבו לאביו. ע"כ חשב בדעתו שאין מועיל שום תשובה אצלו. ע"כ חשב אולי יקים ויעלה אותו א' מזרעו. ע"כ היה עסוק ליקח אשה, ומחשבה זו יקר בעיני הקב"ה, ע"כ היה בורא אורו של משיח. וזה שפתח, כי אנכי ידעתי וכו'. ועיין עוד לקמן פרשה זו אות מג. ועיין עוד בספר אמרי אמת (גור) פ' בא תרצ"ב, פ' ויקהל תרצ"ב, וכן הוא בבית ישראל (גור) פ' וישב תשכ"ז שהביא שם גם בשם זקנו השפת אמת זי"ע.. וכאשר נתודע יוסף אל אחיו חזר יהודה לגדלותו ויהי לראש, כדכתיב (ויגש מו) ואת יהודה שלח לפניו:
2