בית יעקב על התורה, וישב כ״גBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 23

א׳ויחלם יוסף חלום וגו' והנה אנחנו מאלמים אלמים וגו' והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי וגו' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. הענין בזה, דהנה אלו השני חלומות של יוסף היו צודקים, מפני שכל הברואים וכל העולמות צריכין למדת יוסף הצדיק, שעל ידה מתעלים ומעלים זה את זה, כגוונא דהקרבת הקרבן, כי מזה שהשור שבמרכבה עלאה עומד בהתבטלות לפני השי"ת ואין לו מצדו שום דעת, מפני שמבטל כל דעתו, מסתעף מזה בעוה"ז שור גשמי שאין לו באמת שום דעת ורק בהמה המה להם. וכשמקריבין בהמה הגשמיי על המזבח, יתעלה מעלה מעלה עד שתתכלל בשור שבמרכבה, שאין לו מצדו שום דעת נפרד מהשי"ת^קעגעיין לעיל פרשה זו אות יט ובהערה קנז שם.. וזהו רזא דיוסף הצדיק, שמזווג כל העולמות ומתכללין דין בדין, וכדאיתא בזוה"ק (פינחס רמא.) שע"י שפנינא חדא מאירים כל העולמות בעוז וחדוה, וזה הכח לא נמצא בשום בריה ואף בצבא מעלה, וכדכתיב (תהלים מט) היערוך לה' בבני אלים, ודרשו ע"ז במדרש (תנחומא צו) אין יערוך אלא קרבן שאין ביכולת המלאכים להקריב קרבן להשי"ת, ואף שהם תמיד באור בלי הפסק, אבל להאיר מתוך החשך אין כח בהם. לזה כאשר ראו הכח שנמצא ביוסף הצדיק להאיר את כל העולמות, כפפו כלם קומתם והשתחוו לו אחיו והשמש והירח ואחד עשר כוכבים, מפני שצבא מעלה וצבא מטה כולם נכנעים למדתו, וכדאיתא בתיקוני הזהר (תקון ע קלז:) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו ודא מט"ט לקבליה יוסף לתתא^קעדונתבאר היטב בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וישב ד"ה והנה אנחנו: ענין החלומות שסיפר יוסף לאחיו הם רומזין להמחלוקת, שהיה בדעתם כי יוסף אמר להם שהוא העיקר, שמאחר שמדתו מדת היסוד, שנקרא כל, דאחיד בשמיא ובארעא, כי עיקר מדתו הוא הצמצום, שידע האדם שאין בכחו לפעול מאומה, וכאשר יצמצם כחו יראה שהוא רק צינור שעל ידו ירד שפע מהש"י לתוך כלל הבריאה בכל מיני גווני שפע, וכמו שנאמר ליעקב, אני אל שדי פרה ורבה, שכל מיני הולדות הם דרך מדת היסוד. כי כל הולדות הם ע"י צמצום וכו', וכן בשפע זרע האדם היורה כחץ הוא נקלט, וכל מה שיורד ביותר צמצום הוא מעורר יותר כח הצמיחה וכו'. ולכן אמר להם יוסף, שהוא יסוד כל כוללות גבולי אלכסון ושורש שבטי י"ק, וזאת מורה חלומותיו, והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסבינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, וההשתחויה היינו שהוא עליון עליהם ומקיפם באורו וכדאיתא ברעיא מהימנא פנחס (רמב:). וראה עוד לעיל פ' זו אות ט ד"ה ועל זה.: