בית יעקב על התורה, וישב כ״בBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 22
א׳ויחלם יוסף חלום וגו' והנה אנחנו מאלמים אלמים והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי. הענין בזה, דהנה מדת יוסף הצדיק הוא ספירת יסוד רזא דברית, שעיקר הזווג הוא על ידה. כי הארץ מוציאה כל הטובות באביה ופרחיה למיניהם, ועיקר הגרעין שזורעין בארץ נרקב כמעט כולו ולא נשאר רק הקורט וממנו מתפשט בארץ ומצמיח, והצמיחה מעורבת בפסולת בקשין וקליפות, וצריכין לנקות ולברר האוכל ממוץ ותבן, ואח"ז יוכל אדם לאכלה ולהרגיש טעם בהאוכל. אבל הנחש נאמר בו (ישעיהו ס״ה:כ״ה) ונחש עפר לחמו, שאף אם יאכל כל מעדנים שבעולם לא ירגיש בהם שום טעם רק עפר שהוא מלא פסולת לבד. וכן עשו וכמוהו שהם מסטרא דיליה, אף אם אוכלים למעדנים מ"מ נאמר רק לשון הלעטה, כדכתיב (תולדות כה) ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא, והוא מפני שאינו מברר האוכל מפסולת, לזה אינו מרגיש בו טעם אכילה. ולזה כשמחשב הכתוב (וישלח לו) המלכים אשר מלכו בארץ אדום נאמר בכלהו וימת וימת לבר ממלך השמיני שלא נאמר בו וימת, ונזכר שם אשתו, כדכתיב (שם) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ומתרגמינן בת מצרף דהבא וכדאיתא בזוה"ק (נשא קלה:) ובהאר"י הק' (ספר הלקוטים וישלח) וימלך באדום וכו' ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח לא יכילו למיקח, ולאתישבא ואתבטלו וכו' וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין בר ההוא דכתיב ביה ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב מ"ט משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין משום דהוה דכר ונוקבא וכו'. היינו ממנו התחיל הבירור מסיגי הזהב, כי נוקבא מורה על יראה כדכתיב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו, היינו שתהיה היראה לנגדו תמיד, אכן בזה המלך השמיני לא היה הבירור מפסולת רק בעניני עוה"ז אבל לא בחיי עוה"בקעאלעיל פרשת וישלח אות מד ד"ה וזהו העניין.:
1
ב׳ואחר זה מחשב הכתוב הבירור מיעקב ובניו, שנים עשר שבטי ישרון שכולם כסף מזוקק, והמפתח מכולם הוא יוסף הצדיק, דאית רזא דצדיק עלאה ואית רזא דצדיק תתאהקעבנתבאר הענין לעיל פרשה זו אות י ובהערה צח שם.. צדיק תתאה הוא שמעלה ומרומם מתתא לעילא, וצדיק עלאה הוא שמוריד השפעת השי"ת מעילא לתתא, ועל ידא דצדיק מזדווגין בזווגא שלים צדיק עלאה עם צדיק תתאה עד הנקודה האמצעית, והוא מברר השפע מפסולת וקליפין ומעמידה רק על הקורט הברור והנקי, ומזה תבא שפעת טובה מהשי"ת. וזהו שאמר יוסף הצדיק והנה אנחנו מאלמים אלמים וגו' והנה קמה אלמתי וגם נצבה, שאני הוא המקיים והמעמיד כל האלומות, ואף כי נמצא בהשבטים גדולים ממני, ובפרט יהודה שגבר באחיו ומכוון ללבא דשכינתא, ונמצא בו גודל תקיפות ובטוחות בהשי"ת בלי גבול, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קסח.) שדוד המלך ע"ה לא היה ליה חיים כלל מגרמיה, היינו שהיה עובד את השי"ת אף בחיי עולם, אכן כל זה הוא רק כשאני נמצא ביניהם ואני זורח בהם צמצומים ויראות, אזי ניכר מעלת כל אחד, אבל מבלעדי לא יהיה שום הכרה למעלת השבטים, וכמו אחר שמכרו את יוסף ונעלם מהם, אזי כתיב אף ביהודה (וישב לח) וירד יהודה מאת אחיו, שירד מכל התקיפות והבטוחות שהיה בו:
2