בית יעקב על התורה, וישב כ״אBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 21

א׳ויחלם יוסף חלום וגו' והנה אנחנו מאלמים אלמים וגו' והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוין לאלמתי וגו' ויחלום עוד חלום וגו' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי וגו'. ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת. הענין בזה, כאשר שמע יעקב אבינו מיוסף אלו השני חלומות, החלום הראשון מרמז שהשפע שנשפע מהשי"ת לעוה"ז מעורבת עוד בפסולת, והאדם מצדו יצרך להפריש ולנקות הברור מהקליפה לזרוק הקליפה וליקח רק את הטוב, שעל כן היתה כל עיקר בריאת הצורת אדם בעוה"ז שהוא הנבחר והכלל מכל הבריאה. כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלד:) ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב"נ דלא הוי לקבליה בריה בעלמא. שלכל בריה נמצא רק חכמה מיוחדת ובאדם נמצא כלל כל החכמות^קסובית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות ו ד"ה אכן וד"ה והנה, לעיל פרשת תולדות אות ז.. לכן בראשית הבריאה אמר השי"ת לכל הברואים נעשה אדם, שכולם ישתתפו ויתנו מכחם בצורת אדם, כי ע"י האדם יתכללו בהשרש, מפני שהוא הכלל מכל הברואים^קסזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים: היינו כי מתחילה ברא הש"י את כל הבריות ואחר כך ע"י שהבינו הבריות והכירו חסרונם שאין להם מי שיחבר חיותם אל הש"י, כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם, וכאשר ראו הבריות מה שחסר להם אז בכחם פעלו אתערותא לעילא לבריאת האדם. ויאמר אלקים נעשה אדם, היינו שהש"י אמר לכל הבריות שכלם יתנו מכחם ויצטרפו לבריאת האדם למען יהיה לאדם חלק בכלם, בכדי שאם יצטרך האדם לדבר מה יעמדו כלם לעזר לו כי ברעתו ירע להם ג"כ כמו בדור המבול, ובטובתו יוטב גם להם. ומוסיף בתפארת יוסף מס' שבת (פח:): ובעת הבריאה אז כל מערכות הבריאה הסכימו והשתתפו להצורת אדם וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תקון סט) נעשה אדם אנא ואתם יהבי ביה חלקא. והוא, יען שראו שנבראו כחות ובריות השובבים, והבינו שאין ביכולת לשום בריה להחזיר ולהעמיד הכחות השובבים האלה פנים בפנים לפני השי"ת חוץ מצורת אדם, ואז הסכימו כולם. עיין לעיל פ' בראשית אות לט, מ, מא.. והנבחר בצורת אדם הם ישראל שהם כלל כל הברואים ואף מאדם, וכדכתיב (האזינו לב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שנמצא שבעים אומות בעולם ולעומת זה נמצא שבעים נפש בישראל, כל פרט נפש הוא כלל מאומה שלמה, מפני שהם קרובים להמאציל, ועל ידם מתאחד כל הבריאה שיש להם הכרה באחדות השי"ת וממשלתו^קסחוכדאיתא במי השלוח ח"א פרשת האזינו ד"ה בהנחל: היינו מה היתה כוונתו בבריאת עולם ובכל הדורות עד אברהם אבינו ע"ה בכדי שיבואו אומה הישראלית לעולם. יצב גבולות עמים היינו מאין נמצא הקיום של האומות בעולם, הוא למספר בני ישראל היינו מההשפעות והחיים שנשפע לישראל משם נוטלים האומות הפסולת של ישראל ומהם יכולים להתקיים בעולם. ועיין הסבר בדבר בתפארת יוסף שמיני עצרת ד"ה ביום השמיני [ב].. ויוסף הצדיק הוא הכלל מכל ישראל. וזה הוא שאמר, והנה אנחנו מאלמים אלומים והנה קמה אלמתי, היינו שהוא מלקט ומעמר משל ישראל לידו, ובורר כל הטובות שלא ליקח רק טובה נקיה וברורה:

ב׳וחלום השני הוא, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. שמש מורה על גוף האור וירח הוא המקבל מהשמש, ומעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה כדאיתא בש"ס (ר"ה כג:), היינו שבשעה שמקבלת משמשא ועומדת נכח השמש אזי משבחת להשי"ת בלי הפסק, אכן בשעה שהירח ירצה להיות בריה בפני עצמה אזי אין בה בינה כמו שנמצא בגוף השמש. וכמו רב הלומד עם תלמידו ומבינהו כמו שהוא עצמו מבין, אבל התלמיד אינו מבין כבינת הרב כי אין לו שכל ותפיסה גדולה כמו שיש להרב. ויוסף אמר, והנה השמש והירח וגו' היינו שאצלו הם שניהם שוין, שהגוף שלו מבין ד"ת כמו הנפש, בלי שום חילוק. וכשמוע יעקב את החלום הזה סבר כי תחית המתים מגעת בימיו, היינו שיהיה התיקון האחרון אשר לזה אנו מקוים שיתוקן העולם במלכות שדי, היינו שגם הגוף לא יהיה מתנגד לרצון השי"ת, אך אחר כן כאשר הרגיש כי יוסף הצדיק יהיה נעדר ממנו, אמר, אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות^קסטכמבואר במדרש רבה (וישב כד): אמר ר' חיא רבה, ואביו שמר את הדבר, ורוח הקודש אומרת שמור את הדברים שעתידים הדברים ליגע. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר כך: אבינו יעקב סבר וראה דברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו, מה אני יכול לעשות., היינו שלא יהיה התיקון עד שיהיה תחית המתים במהרה בימינו:

ג׳ובאמת נמצא בכל פרט אדם נקודה שמשבחת תמיד ליוצרה, והיינו בזה המקום שהשי"ת נופח בו נשמת חיים, כי בהשי"ת אין שום חילוק בין עבר לעתיד, רק השי"ת נופח באדם חיים בתמידות בלי הפסק, אכן האדם מצדו צריך להעלות את זה האור והחיים שיכיר זאת בתפיסת שכלו שלא יסכסך את האור. וכענין דאיתא בש"ס (שבת כא.) ת"ר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד, הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה. היינו שבאמת מצד השי"ת דולק תמיד האור, אכן האדם יראה שלא יהיה שום מניעה מצדו שלא יסכסך את האור. ובארץ ג"כ נמצא מקום שמשבח להשי"ת בלי שום הפסק, כדכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו, אכן כשהארץ מוציאה צמחה למינה, אזי יראה האדם מצדו שלא יסכסך את האור, רק להכיר בתפיסת שכלו אור הדולק ומאיר בתמידות. שאם יאכל האדם מפירותיה ויברך ויודה להשי"ת לומר ברוך המקום שבראה, זה הוא מקיים רצון השי"ת שידע אתר דהוא קשיר ביה בתפיסת שכלו, וכדאיתא בזוה"ק (בשלח מח.) ויתפלל יונה אל ה' אלהים לאתר דהוא קשיר ביה, כי יש לכל אדם מקום מיוחד ששם הוא מקושר בתמידות בהשי"ת, אכן שזה המקום קביעא וקיימא, לכן יראה כל אדם שיהיה בבחינת ישראל מקדשי ליה, להבין זאת בתפיסת שכלו ע"י עבודתו ויגיע כפיו, שיעבוד להשי"ת איזהו המקום שהוא קשור ודבוק בהשי"ת^קעעניין זה מבואר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה לא הביט: בכל ישראל יש נקודה אחת אשר בזאת הנקודה הוא נקשר בהשי"ת, ורק כל עבודת ישראל הוא להראות זאת על הלבוש החיצון, שיהיה כ"כ נמשך אחר רצון השי"ת אפילו בלי דעת, כעין דאיתא בירושלמי (ברכות פרק ב) בואו ונחזיק טיבותא לרישא דכד מטי למודים מגרמיה קא כרע.. אבל אם יחטוף האדם מפירות הארץ ובעודם בכפו יבלענה בלי ברכה ותודה להשם יתברך, אזי יסכסך בזה את האור מצדו, מאחר שאין לו שום הכרה לידע אתר דהוא קשיר ביה: