בית יעקב על התורה, וישב כ״זBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 27
א׳ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם וגו' ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך וגו' והשיבני דבר וישלחהו מעמק חברון. באותו היום התחילה גלות מצרים. כאשר השכים יעקב אבינו בבוקר ותתפעם רוחו בקרבו ולא ידע מה זה, וחשב אולי יש לבניו איזה צער שמצטערים, לזה יש גם לו הרגשה והשקט לא יוכל, וינחם אח"ז באמרו הלא בני כולם צדיקים א"כ למה יאונה להם איזה צער, אין זאת כי אם על שקבלתי לשון הרע עליהם, לזה נמצא מקום למדת הדין שמקטרגת עליהם. לכן אמר ליוסף לך נא ראה את שלום אחיך, היינו ראה ודרוש טובתם ושלומם ולא תביא דיבה עליהם, כי לא אחפוץ בזה, שכלכם שוין אצלי כמוך כמוהם, ואם יהיה ח"ו איזה צער לבני תהיה אתה הגורם לזה ותצרך לסבול ולהתברר בזה. וזהו שאמר אליו לכ"ה, היינו שיעקב אבינו הסתלק עצמו ממנו שלא יחשב שלוחו ואז יוכל להתברר. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויגש רי:) ובמדרש, רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה, דהא בההוא פרקא אתפריש מניה ואוקמוה. עגלה ערופה דאיהי אתיא על דאשתכח קטולא ולא אתיידע מאן קטיל ליה. ובגין דלא ישלטון על ארעא רוחין בישין דלא אצטריכו יהבין האי עגלא לתקונא בגין דלא ישתמודעון לגביה ולא ישלטו עלייהו וכו' ת"ח יוסף כד אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה אשתדר והוה מה דהוה וכו'. ענין לויה מורה, שמתחבר המלוה עם הנלוה ומסייע לו מכחו שלא תאונה אליו רעה. ויעקב אבינו סילק את עצמו מיוסף שלא יתחבר עמו בכדי שיבא לידי בירור, זה נקרא שפטרו בלא לויה:
1
ב׳וענין עגלה ערופה הוא, כי מצינו שב"ד של מטה מכין ועונשין מבן שלשה עשרה שנה ומעלה. וב"ד של מעלה אין עונשין רק מבן עשרים שנה ומעלה. ולפעמים יש נספה אף אם אינו עוד בן שלש עשרה שנה. וכל זה הוא לטובת האדם, כדאיתא בסנהדרין (עא:) בדין בן סורר ומורה ימות זכאי ולא ימות חייב, כי אם יש דין למטה אין דין למעלה. אכן כל אלו הדינין הם כשיש עדים והתראה. ואם אין עדים והתראה רק ב"ד לבד יודעים ברור באיש הלזה שהרג נפש, אזי כשילמדו ב"ד הכתוב בתורה (משפטים כא) מכה איש ומת מות יומת, אז ע"י כוונתם שיכוונו בהכתוב שדין כל הורג נפש במיתה, יזמין השי"ת אותו לפונדק אחד עם מי שהרג נפש בשגגה, ומי שהרג מזיד יהיה תחת הסולם ומי שהרג שוגג יהיה על הסולם ויפול עליו וימות, ועדים יהיו בשעת מעשה ויחייבו את ההורג שוגג לגלות לערי מקלט (מכות י:) לערי הלוים, שהם מסטרא דדינא שמרמז על עבודה, ושם יברר את עצמו שלא היה בעומק לבו שום כעס על חבירו, אכן השי"ת אנה לידו זאת, משמע מזה ששליחא דרחמנא הוא ושליח בית דין. אמנם אם נמצא הרוג ואין אדם בעולם שידע מאן קטליה, ולא יוכלו בית דין לכוון על מי ללמוד דינה של תורה במי לפגוע, ע"ז צותה תורתנו הקדושה (שופטים כא) להביא עגלה לערפה בנחל, וזקני ב"ד ירחצו את ידיהם על העגלה וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, לא פטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה, והיינו מסייעים אותו כפי כחנו שלא יהיה לו שום היזק בדרך. נמצא שמי שהרגו לזה לא היה שליחנו, כי אנחנו היינו מלוים ומתחברים על זה הנפש שלא יוזק, ומי שהרגו עשה ההיפך מרצוננו, לזה הוא חייב מיתה כדין כל הורג נפש שאינו שלוחא דרחמנא. ולזה איתא בתרגום יונתן (בפרשת שופטים כא) ומן יד נפקין נחיל דמורנין מגו פרתא דעגלתא נגדין ואזלין עד אתרא דקטולא תמן וסלקין עלוי ואחדון בי דינא יתיה ודיינין יתיה. וזה היתה כונת יעקב אבינו עם יוסף ששלחו בלא לויה ועסק עמו בפרשת עגלה ערופה, שסילק את עצמו מלהתחבר עם יוסף, שלא יהיה לו כח סיוע מיעקב אביו להביא מכשול על בניו, ולא יקרא שלוחא דיעקב. ולזה אמרו שנחבט יוסף לפני כל אחיו ולא רחמו עליו. ואחר שאירע לו הנסיון מאשת פוטיפר ועמד בנסיונו, וזכה להיות מושל בכל עם הארץ והתודע לאחיו, שלח סימן ליעקב אבינו, שבשעה שפירש ממנו עסק עמו בפרשת עגלה ערופה, היינו שכוון בזה עומק עמוק לרצון השי"תקפבכמו שנתבאר במי השלוח ח"ב פרשת שפטים ד"ה כי ימצא חלל: וזה הענין שאיתא במדרש (רבה ויגש צד) על פסוק וירא את העגלות וגו' בשעה שפירשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק שרמז לו שבעת שפירש ממנו היה נצרך להתברר מנסתרות כמו שכתיב (תהילים ק״ה:י״ט) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו שהדברי תורה היו מצרפים ומבררים אותו מנסתרות וכדאיתא בזה"ק (מקץ ק"צ:) עד לא אירע ליוסף ההוא עובדא לא אקרי צדיק וכו' ואח"כ כאשר נתברר בשלימות אז שלח מלך ויתירהו ואיתא בזה"ק (מקץ קצ"ה.) שלח מלך דא קב"ה וזה דאיתא בזה"ק (מצורע נ"ה.) עד עת בא דברו דמאן אלא עד בא דברו דיוסף, ואתבחין ההוא מלה הה"ד אמרת ה' צרפתהו., ואמר להם (ויחי מה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים, היינו שבאמת הייתי שלוחא דרחמנא, כי שלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ואל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכםקפגכמבואר העניין לקמן פרשת ויגש אות כב.:
2