בית יעקב על התורה, וישב כ״וBeit Yaakov on Torah, Vayeshev 26
א׳ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. הענין בזה, דאיתא בזוה"ק (חיי קכה.) שדוד מלכא אתחבר באבהן. והוא שבחינת מלך הוא שמכוון לרצון השי"ת אף בפעלו שלא מדעת, כדכתיב (משלי ט״ז:י׳) קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו. קסם מורה על דבר שהוא בלא דעת וחשבוןקעטכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בלק ד"ה כי לא: וקסם הוא להיפך דהיינו אם הוא מסופק בדבר אם לעשות או לא, רואה אם ילך לו כשורה וכסדר יעשה ואם לאו לא יעשה, וזהו קסם היינו לראות כפי שיתנהג מעצמו.. וכן כוון יעקב אבינו לרצון השי"ת בזה ששלח עתה את יוסף, ואף כי לא ידע מה יצמח מזה. ויעקב אבינו עשה זאת, מפני שראה ביוסף שיצרך להתברר מפני שהביא דבה רעה על אחיו לפני אביו, אכן שלא ידע עומק הבירור איך יפול דבר הבירור, לזאת אמר אליו לכ"ה היינו לך לעצמך, ויעקב אבינו הסתלק מזה בכדי שיוכל לברר את עצמו, כי אם היה אומר ליוסף רק לשון שליחות בלבד אזי לא היה מקום עוד שיברר את עצמו עי"ז השליחות, שמאחר שהיה נחשב בזה לשליח מצוה ושלוחי מצוה אינן נזוקין, לזה אמר אליו לכה שילך מדעת עצמו, ובזה יברר את עצמו אם הוא זך ונקי לגמרי אזי לא יאונה לו שום רע, ואם יצרך להתברר אזי יצרך לסבול וה' יעשה הטוב בעיניו:
1
ב׳וכענין שמצינו בישעיה הנביא (ישעיהו ו׳:ח׳) שהשי"ת אמר את מי אשלח ומי ילך לנו, שעל השליחות נזכר שהשי"ת הוא המשלחו, כי השי"ת מיחד שמו על הטובה, ועל ההליכה לא נזכר שם השי"ת כי על ההיפך אין הקב"ה מזכיר שמו. וכדאיתא במדרש רבה (בראשית ג) ולחשך קרא ה' לילה אין כתיב כאן וכו'. וישעיה השיב להשי"ת הנני שלחני, היינו שחפץ להיות רק בבחינת שליח לבשר לישראל בשורות טובות ונחמות שע"ז מייחד השי"ת שמו, אבל על ההליכה לא רצה להסכים מצדו שהוא יהיה המהלך לענוש אותם ולהוכיחםקפכל העניין מבואר בלקוטי תורה לרבנו האריז"ל פרשת שמות ד"ה ועתה לכה ואשלחך: וכיוצא בזה תבין פסוקים, ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיהו ו׳:ח׳-ט׳). תחילה אמר אשלח ואח"כ אמר ילך. גם תחילה לשון יחיד ואח"כ לשון רבים. אך העניין, כי ישעיה חצי נחמה וחצי צרה, כמ"ש. אך ירמיה כולו צרה. אמנם נגד ב' אלו אמר, את מי אשלח נגד הטובה והנחמה, לזה אמר לשון שליחות גמור, ובלשון יחיד, כי כינה השליחות לעצמו בלבד. אך נגד היותו שליח בעניין הצרות, אמר ומי ילך לנו, בלשון הליכה, ובלשון רבים, כי לא רצה הקב"ה לעשות הרעה לבדו. ואמר ישעיה, הנני שלחני, ר"ל איני רוצה רק שאהיה שליח לטובה, וזהו שלחני בלשון שליחות. אז אמר לו הקב"ה לך, כי עתה לא היה צריך רק לרעה, לז"א לך ואמרת וגו', שהיא רעה, לכן אמר בלשון הליכה.. ויוסף הצדיק אמר סתם הנני, שהסכים על שניהם הן על השליחות והן על ההליכה, שהיה סמוך לבו בטוח בה'. שאף כי יעקב אבינו סילק את עצמו לגמרי והסתיר פניו ממנו ומסר הדבר רק לדעת יוסף, עכ"ז לא הסתיר פניו לגמרי, רק דעת יעקב הבהירה תזרח בו ותנהג אותו תמיד. כי דעת יעקב אבינו היא דעת השי"ת שצורתו חקוקה בכסא הכבוד, ובהשי"ת נאמר (ואתחנן ד) אין עוד מלבדו, שאף אם נראה לפעמים לעיני אדם שהשי"ת הסתיר פניו ח"ו, אבל באמת אין דבר נעשה מבלעדי השי"ת, והשי"ת צופה לטובה, לכן היו כמה צדיקים בעולם שעל כל מה שעבר עליהם אמרו גם זו לטובהקפאכמעשה בנחום איש גמזו עיין תענית כא., סנהדרין קח:., מפני שידעו והכירו שמבלעדי השי"ת לא נעשה דבר, משמע שגם זה הוא רק טובה כי הוא צופה לטובה. לכן יוסף הצדיק שהיה לו זו ההכרה הסכים גם על השליחות וגם על ההליכה:
2