בית יעקב על התורה, וישב ו׳Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 6
א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (ישעיהו ס׳:כ״א). צדיק, היינו שמכריח את עצמו בכח להטות עצמו לדרך הטוב ואינו מטריד את עצמו בתאות עוה"ז, וכענין דאיתא בש"ס (סנהדרין לג:) הרי שיצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו שנאמר וצדיק אל תהרוג, משמע מזה שצדיק הוא שבשורש אינו נקי, אך ע"י עבודתו שמכריח עצמו להנשא מכל חמדת עוה"ז, כמו הדיין שאינו נוגע לנטות לאיזה צדנבלעיל פרשת נח אות י, לקמן פ' ויחי אות ח.. וכענין דאיתא בזוה"ק (ויצא קנג:) יוסף צדיק עלאה בנימין צדיק תתאה. והוא כי בחלקו של בנימין נבנה בית הבחירה שמשם הם כל העבודות, וע"ז מרמז צדיק תתאה, שלפי צמצומיו ועבודתו שמגביה את עצמו להתקרב להשי"ת ומבטל רצונו מפני רצון השי"ת, לעומתו יבטל השי"ת רצון אחרים מפני רצונו וישפיע לו כל הטובות, וזהו ברזא דצדיק עלאה, יוסף הצדיק, שהוא המשביר ומכלכל לכלנגמקורו במי השלוח ח"ב פרשת מקץ ד"ה וישא עיניו: שבט בנימין על ידי התחברותו למדת יוסף הצדיק יתברר, כדאיתא בזה"ק (ויצא קנג:) יוסף צדיק לעילא בנימין צדיק לתתא.. וזהו הענין שנמצא נהורא עלאה אף בעוה"ז שמלא הסתר והעלם, עד שאף הטובות היותר יקרים בעוה"ז כגון יין המשמח לבב איש, גם זה מלא הסתר, שמשכר דעת האדם שלא יבין איזה דרך הטוב בעיני השי"ת, ובזה לא בחר השי"ת שהאדם יטריד דעתו, רק אשרי לו לאדם שמכלכל במשפט דבריו ומשגיח על עצמו לראות נגעי לבבו ולישרם. וכמו שמצינו בדוד המלך ע"ה, שאמרו עליו בש"ס (ברכות נה) שמעולם לא ראה חלום טוב, היינו שבהשקפה ראשונה שהביט על עצמו לבדוק חדרי לבבו לא הוטב בעיני עצמו, ונראה לו שלא יצא ידי חובתונדוענין חלום הוא כל הדמיונות של זה העולם. וזהו שלא ראה דוד חלום טוב, היינו שכל מה שעשה היה נדמה לו בעיניו שלא טוב עשה, הגם שבעומק לבו היה בו בטוחות גדול בהש"י, אכן היה נדמה לו שאינו עושה טוב על הגון, ומזה היה מפחד תמיד. לקמן פרשת ויחי אות טז ד"ה וכן הוא.. וכן הזהיר שלמה בנו בספרו (משלי כ׳:י״ג-י״ד) אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל. היינו שלא ישתקע אדם בשינה מלהביט על עצמו אם ישר הולך, וקודם השלמת האדם נראה בעיני עצמו שהוא מלא חסרון, וזה הוא בכדי שלא יגרע מעבודתו עבודת השי"ת מדי יום ביומו עד שיבא אל השלימות. אבל אחר שיבא אל השלימות, אזי מאיר לו השי"ת שאף מחשבתו הראשונה היתה טובה, וכל מי שמכריח את עצמו לעבודת השי"ת ובוקע ההסתרה מעוה"ז, לעומת זה מאיר לו השי"ת נהורא עלאה ואף רעותא טבא לא תתאביד מלמנותה לו, ואף שמתחלה היה נראה כמו שהלכה לאיבוד. וכענין שמצינו בזמן שבית המקדש קיים, שעל הגוון היה נראה שהקרבנות שהקריבו שם הלכו לאיבוד שנשרפו עד כלה, וישראל לא השגיח על הגוון לבד ובטלו רצונם מפני רצון השי"ת. ולעומת זה הציב השי"ת שכביכול שהאור העליון היה מוכרח לירד לעוה"ז, וירד ארי של אש ורבץ על גבי המזבח, ואף שאין עוה"ז כדאי לנהורא עלאה, אכן מפני שיש לה הכרה שמלא כל הארץ כבוד השי"ת, לזה מתרצה האור לירד אף לעוה"ז שמלא הסתר והעלם, כי מה לה הכא בעוה"ז ומה לה התם בעלמא עלאה, מאחר שמלא אף הארץ כבודונהלעיל פרשת ויצא אות יט, תפארת יוסף פרשת בראשית ד"ה ויהי ערב.:
1
ב׳וזה הוא ברזא דיוסף הצדיק, שמצדו אורה יוצא, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רמו:) שיוסף הצדיק איהו רשימא דדכורא, היינו שיש לו שייכות עם האבות הקדושים, ואף שהיו להם מדות גדולות, מדת החסד לאברהם ומדת הגבורה ליצחק שהיה עומד תמיד לנכח השי"ת, והכיר שמבלעדי השי"ת אין נעשה דבר, והיא מדה יקרה מאד, אכן רק בשעה שהמדה היתה אצלם בבהירות ממולא בדעת וחשבון אזי היתה ברורה, אמנם כאשר נסתלקה הדעת מהמדה, כגון בההולדה אשר הולידו, שהמדה נעתקה מבהירות הדעת שלהם, אזי יצא ממנה ההיפך, כי עשו שנולד ממנו אומר, מאחר שהכל ביד השי"ת וברצונו נעשה כל דבר בעולם, ואין בכח שום בריאה להנטות מרצון השי"ת, א"כ מותר לאדם לעשות כל חפץ לבו ואות נפשו, וזה הוא דרך רע, כי מאחר שהשי"ת נתן דעת באדם והציב אותו בעולם מנושא מכל הברואים, משמע מזה שהשי"ת חפץ שלא יתפשט אדם בתאות לבו, רק כל עשיותיו יהיו בדעת וחשבון בעבודה אשר יעבוד את השי"ת כפי שהדעת תורהונועיין לקמן פרשה זו אות ח בהערה עג שם.. אבל ביעקב כתיב אלה תולדות יעקב יוסף, היינו אף כשהוליד את ראובן שהיה אז במדת החסד, מ"מ היה משותף בזה מדת יוסף הצדיק, שהוא הדעת והחשבון ומאיר לאדם שלא ישכח את השי"ת. ולזה לא היתה במטתו שום פסולת, שעם כל השבטי ישרון היה ההולדה מבחינת יוסף צדיק, כדאיתא בזוה"ק (וישב קעט:) לא עביד איבין בר ההוא דרגא דאיקרי צדיק ויוסף איהו דרגא דיעקב וכו', שכל הולדת השבטים היה כלול ומשתתף מדת יוסף הצדיק, שהוא שומר יחוסן של ישראל ומאיר להם את השורש שיראו מקום מחצבם, ולכן נקרא בשם צדיק שהוא ברזא דאות דכורא, וכל מי ששמר אות דא נקרא צדיק, כגון פינחס ואליהו שקנאו על זה. ונקראת זו המצוה אות דכורא, מפני שהאדם זוכר תמיד את זו המצוה והוא בתמידות עם האדם ואי אפשר שתשתכח ממנו, ולזה ישראל ששומרים אות דא וכולם צדיקים נקראו לזה לעולם יירשו ארץ. ואף שגם לעשו הרשע היו אחד עשר אלופים, אכן מפני שלא היה בו מדת יוסף הצדיק נאבד מהם ספר יחוסם ונשכח מהם סדר תולדותם וכולם בני ממזרים (ילקוט שמעוני פ' וישלח רמז קלח)נזכמבואר לקמן פרשת ויחי אות כה: שמדת יוסף אינו מניח לשכוח לישראל, שאף שעכו"ם ירדו גם כן לזה העולם שיכירו כבוד שמים, מכל מקום המה נשארים לגמרי בשכחה, משום שאין בהם מדת יוסף הצדיק. שאף עשו הוליד י"א, היינו האלופים שנחשבו בסוף פרשת וישלח אחר המלכים. ויעקב גם כן הוליד י"א חוץ מיוסף, אכן נולד ליעקב מדת יוסף הצדיק גם כן שהוא אינו מניח לשכוח., ואף שבאמת כל הברואים נבראו מהשי"ת ומצדו היו כולם מבוררים, אכן אחר שירדו למטה והוסיפו משלהם נשכח מהם מקור מחצבתם משורש מי יצאו ואין בהם דעת להכיר מי ברא כל, לזה לא יירשו הם את הארץ, מאחר שבארץ אין בה דעת ובהם ג"כ אין דעת יותר ממנה, לכן לא יגיע להם התנשאות שיתנשאו על הארץ. אבל ישראל הדבקים בהשי"ת, ונמצא בהם אות דכורא, שמרמז על דעת וצמצום, ואי אפשר שתשתכח מהם, לכן מגיע להם התנשאות שיתנשאו על הארץ ויירשו אותה, והשי"ת מתפאר בהם שהם מעשה ידיו להתפאר, וזהו כונת הכתוב (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפארנחכמבואר לעיל פרשה זו אות א ד"ה ואז תתענג, ועיין צדקת הצדיק אות צ"ו ואיתא שם בסוף הדיבור: כי קיי"ל בנדרים (לא:) הנודר מן הערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל. שאין הערלה נקראת אלא על שמם אפילו הם מולים ושומרי הברית. ועמך כולם צדיקים ושומרי הברית אפילו שקלקלו עיי"ש היטב.:
2