בית יעקב על התורה, ויצא כ״זBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 27
א׳ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו'. איתא על זה בזוה"ק (ויצא קנ.) ימינא ושמאלא ויעקב בגווייהו כו' דיעקב אחיד לתרין סטרין כו' שאני יעקב דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגליא כו' אלא חמא דישתלים לבתר זמנא כו' אלא אשגחותא דקב"ה ונטירו דיליה לא אשתביק מניה דיעקב לעלמין כו'. היינו שהשי"ת נתן לו הבטחה שישמור אותו ויבררו אף בהשלא מדעת שלו ולא יפול ממנו צרור ארץ, ושמו מוכיח עליו שנקרא ישרון, והיינו שעומד ביושר נכח השי"ת בלי שום נטיה מצדו, רק מביט תמיד לרצון השי"ת. אם רצון השי"ת הוא במדת החסד אזי נמשך אחר רצון השי"ת במדת החסד, ואם השי"ת יבחר ויחפוץ אז במדת הגבורה, אז הוא מוכן להמשך אחר רצון השי"ת בזו המדה, והוא מצדו אינו דבוק ומושרש במדה, אך הוא מביט לרצון השי"ת איך הוא וכן לעולםצוכמו שהביא במי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר: האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, היינו בכל פרט מעשה שאני עושה, אני צריך שהש"י יאיר עיני איך הוא רצונו ית'. וכן הביא בפרי צדיק ראש השנה אות ח: והנורא כנגד יעקב אע"ה, שאמר מה נורא המקום הזה. פי' כמו שאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהם עבדו בהשתדלותם כל אחד במדרגתו, אברהם במדת אהבה ויצחק במדת יראה, ועל עצמו אמר האלקים הרועה אותי וגו' שאין לו ע"י השתדלותו כלום, רק מה שהשי"ת מאיר לו ורועה אותו וכו'. לכן מדתו כנגד תואר הנורא, פי' שנופל עליו היראה והפחד מהשי"ת בלא השתדלותו וכו'. וזה שאמר שקראו בית כשאמר מה נורא המקום הזה, סיים אין זה כי אם בית אלקים, בקביעות. לקמן פרשת ויחי אות ד, ז, עט.. אבל לא כן המה העכו"ם, כי אם ישוקע במדה אחת אי אפשר להזיזו ממנהצזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בשלח ד"ה נכחו: דהנה אומה הישראלית אשר הם חלק הש"י הם דבוקים בחיים פשוטים בלי שום לבוש ויונקים ממקור חיים ההוא, וכמו שהש"י מופשט מכל מדות ומכל גוון, רק פשוט בתכלית הפשיטות, כן ישראל הם במקור חיותם אין אחיזתם בשום גוון ולבוש וכח, הן בחכמה, הן בהתנשאות או בעשירות, בלתי בה' לבדו. אבל האומות יש להם לכל אומה ואומה איזה כח וגוון אחר, אשר מזה ימשך כח חיותם ובזה הם נאחזים. וכן ביאר באריכות לעיל פרשת נח אות יב ד"ה ובזה: ובזה יש הבדל בין ישראל לאומות העולם, שעם ישראל הם נאצלים ממקור הרצון עצמו, ולזאת נמצא בהם כח התקשרות עלמא תתאה בעלמא עילאה, להשיב כל המדות למקורם ולחברם בעצם הרצון, לפי שאינם קשורים בשרשם בשום פרט מהמדות, רק בעצם רצונו יתברך, וממילא גם רצונו יתברך נקשר עם רצונם, עד שכל מעשיהם ופעולותם נמצאים והולכים אחר עומק הרצון העליון המשולל מכל מדה, ואינם מתפשטים בשום מדה, רק כפי שמאיר להם עומק רצונו יתברך השיעור והגבול שיתפשטו. אבל האומות, הם מקבלים כל חיותם וכחם רק מהשבעים שרים של מעלה, כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ח.) שהם כוחות המדות, שכל אומה נאחזת בכח אחד פרטי מהמדות שהוא השר שלה, ומשם נמשך אופיא של כל אומה ואומה שמתפשטת בכח מדתה כפי שרשה לאין קץ, לפי שאין בהם ענין השבת לקשר ולחבר כל פרטי המדות להרצון העליון ע"י כח הצמצום הנקרא ברית, שיוכל לשוב ולהתהפך ממדה למדה ההפכית לה, ולהגיע להרצון המנושא ומשולל מכל המדות. ומבואר בהרחבה העניין בבית יעקב שמות פרשת בא אות מה עיין שם.. וכן מצינו בכל החסרונות של ישראל והחטאים שלהם שלא היו רק מחמת שלא נראה לעיניהם איך הוא רצון השי"ת, אבל בהרגע שהאיר לעיניהם רצון השי"ת איך הוא, אז מיד רדפו ורצו אחר רצונו ית'. כמו במרגלים שאמרו, הננו ועלינו אל המקום וגו' (שלח יד). שאני בהאומות דכתיב בהו (ישעיהו כ״ו:י׳) בארץ נכחות יעול, היינו אף במקום שרואים מוכח ומפורש את רצונו ית', גם אז עושים להיפך. ולזה לא נחשב על ישראל שום חטא ח"ו, מאחר שהם מקבלים עליהם בשחרית עול מלכות שמים, שאין חפצים רק רצון השי"ת בלבד, לכן אף אם ח"ו יאונה להם איזה חטא לא יחשב עליהם, מכיון שהם מצדם אינם בוחרים רק רצונו ית', לכן נחשב החטא כנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר שאדם מתנה עליה שלא יירשנה, כדאיתא (כתובות פג.), ואם ח"ו יארע לו איזה טעות אז על השי"ת לבררוצחכמבואר לקמן פרשה זו אות נג ובהערה קמג שם.. והשם ישרון נקרא ליעקב, וזה מורה שאף בתוך השינה הוא דבוק בהשי"ת ואין ממנו שום הסתעפות לרע ח"ו ומדתו שלמה:
1
ב׳כי מאברהם ויצחק נסתעף אף ההיפך, כי מדת אברהם אבינו הוא להכיר שאין שום מקום פנוי מכבוד שמים, כדכתיב (תהילים קמה) גדול ה' ומהלל מאד, שהוא מהולל בכל המקומות ומלא כבודו את כל הארץצטכמבואר במי השלוח פרשת תולדות ד"ה ואלה תולדות: כי ענין אברהם אבינו היה שהיה משתוקק תמיד לד"ת מאד מאד ושיתפרסם בעולם כי הש"י מלך עליהם, וזאת הוא מדות האהבה. ובפרשת לך ד"ה ויאמר אברם: עיקר עבודתו ותשוקתו שהיתה תמיד שיתגלה על ידו גם בעולם העשיה שהש"י שולט ומושל בכל, ויקרא גם אלקי הארץ., וזו הדעה היא יקרה במאד, כדאיתא (תמיד כח.) רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' יחזיק באמונה יתירה. והענין בזה שאמר יתירה, היינו כי מצד שכל ותפיסת האדם נראה כיתירה, מפני שיש הסתרה בעולם, אבל באמת מצד השי"ת הוא כן לאמיתו של דבר, כי הכל הוא מאתו יתברך ואין זה יתירה מצד האמת, אבל משלימות זאת האמונה הוא שתהיה דבוקה תמיד בדעת האדם, אבל לא שתצא מכח אל הפועל, היינו שיסמוך האדם על זה לומר מאחר שהכל הוא מהשי"ת יתפשט עצמו במעשיו בלי שום צמצום ועבודה, ומכח האמונה היתירה הזו יוכל להסתעף שישכח את השי"ת, כמו שנסתעף מאברהם אבינו ע"ה ונולד ממנו ישמעאל מהתפשטות זו הדיעה שאין מקום פנוי מכבוד שמים, והוא מתפשט עצמו בכל תאות עולם הזה, ואומר שאין שום צורך לאדם לצמצם עצמו, מכיון שמלא כבודו את כל הארץקכמבואר לקמן פרשת מקץ אות ג ד"ה וזהו דכתיב.. וכל זמן שזה התקיפות היה אצל אברהם אבינו בהדעה שלו היה בה יקרות רב למאד, וזה נקרא בזוה"ק (בראשית דף נא.) אשא חוורא. ובפעולות עוה"ז צריך להיות אשא תכלא, כי בעוה"ז אין ביכולת לקבל אשא חוורא כי אם ע"י אשא תכלא, כי אשא תכלא רומז על צמצום ויראה שניכר בה הדבר שנשרף בתוכהקאעניין האש מבואר בבית יעקב שמות פרשת תרומה אות נד, סוד ישרים שמיני עצרת אות א בסופו.:
2
ג׳ומדת יצחק אבינו הוא להורות לבני אדם שאין הקב"ה מוותר לשום בריה, ובעוד שזו המדה היתה בבחינת הדעת והשכל אזי מה טובה היא, אבל כאשר יצאה לפועל על כלי הגוף ששם השכחה וההסתר מצויים, נסתעף מזה עשו הרשע איש שדה, שאין בו שום רחמנות ושופך דם הבריות ושונא כל הברואים. ומפני זה הוצרכו אבותינו הקדושים לכלכל דבריהם תמיד בדעת וחשבון, להיות בהשי"ת מבטחם וזכרונם, שלא יעשו שום דבר בלא דעת וחשבון, שלא יטרדו ושלא יפלו בהסתר ושכחה, לבל יצמח מזה ח"ו ההיפך מרצון השי"ת, כי אף מכל הדעות היקרים ביותר, כשנכנסת בלבושים מסתירים יוכל להסתעף ממנה ההיפךקבכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בא ד"ה משכו: דהנה האבות נקראים אבות לפי שכל מחשבתם לא היה במקרה רק ממקור החיים ולא היו אצלם שום מחשבה בטילה. ומכל מחשבותם יצאו נפשות אף לאחר כמה דורות. וכן מבואר שם פרשת במדבר ד"ה במדבר: כמו כן מצינו אף בהאבות שאף שכל מעשיהם היו תמיד לש"ש, אך ממה שלפעמים לא כוונו לעומק רצון הש"י יצא לפועל אחר איזה דורות, ונולדו מזה נפשות לא טובים.. אבל מיעקב אבינו ע"ה לא נולד שום פסולת ומטתו שלמה היתה, ואף הסתעפות שלו גם כן מחובר בהשי"ת, וגם בשינה בשעה שישן לו גם אז הוא דבוק בהשי"ת ואינו מחובר בשום מדה. ועל זה מורה שמו הנקרא לו ישורון, שעומד בשורה בשוה וממוזג בלי שום נטיה לשום צד, ולא היה אפשר לו להתפשט במדה אחת יותר מהראויקגבית יעקב הכולל פרשת ויצא ד"ה ויצא [א], פ' ברכה ד"ה אין. לעיל פרשה זו אות ז., ואף מעשיו שעשה שלא מדעת היו גם כן נכוחים וישרים. ומטעם זה גם כן הוא הסימני טהרה בבהמות ועופות טהורים. מעלה גרה בבהמה, מורה שאינו חוטף האור מהשי"ת ותמיד הוא מוכן להחזירו. ואצבע יתירה בעוף, מורה על ישוב הדעת, כי האצבע הוא מחזיר פניו מהרגל ורומז שבכל מרוצתו יש לו מעצור וישוב הדעת, שאף שרוצה לילך לרוח זו בקל יוכל לחזור לאחוריו פן נכון לפניו לשוב לאחוריו, וכמש"נ מי השלוח (חלק א' פ' שמיני ד"ה סימני עופות, סימני בהמה). ולכן מפני שיש בהם כח הבחירה לבחור בטוב, אם יאירו להם טובה ימשכו אחר הטוב ויוכל האדם להכריחם לרצונו ולהעמידם לנכח רצון השי"ת. אבל לא כן המה בהמות הטמאות, כי הם משוקעים ועקשים בהמדה שלהם, ואף אם יאירו לתוכם באור בהיר לא ימשכו אחר האור, כי אין להם כח בחירה שיוכל האדם להכריחם כרצון השי"ת, מפני כי אדוקים ואחוזים הם בהמדה המוטבעת בהםקדכמו שביאר בבית יעקב ויקרא פרשת שמיני אות מ: וזה רומז ג"כ השני סימני טהרה, מעלת גרה ומפריס פרסה, מדה והיפוכה, מפריס פרסה רומז על גודל תקופות ובטחון, ומעלת גרה רומז על מדת היראה. ובכח בחירת אדם להכניס במדתם דעת, לנטות ולזוז ממדה למדה כפי רצונו ית' וכו'. עיין שם כל העניין.. וזהו שהבטיח לו השי"ת ליעקב שישמרנו, היינו שלא ישאר ממנו שום פסולתקהלקמן פרשת ויחי אות מא.. וזהו שכתוב מקודם אנ"י שענינו הוא בלי דעת האדם, כי אני היינו אנא מאן דאנא, והוא בלי שום צמצום ובירורים מצד דעת האדם ויגיע כפיו. וכל זה הבטיח לו אחר שיבוא על מקומו בשלום, אבל בעוד שהוא על הדרך אמר לו והנה אנכי עמך, אות כ' שבאנכי מורה על ידיעת האדם ויגיע כפיו, כענין דכתיב (תשא לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם, והוא שלעת עתה יצמצם את עצמו בכל אשר יפנה ישכיל בשכל ודעת בכל מה דאפשרקוכי החילוק בין אני לאנכי, אני, הוא בעת שהשי"ת מבטל את האדם ומסתיר אותו, היינו שמראה כחו ית', שאדם אין לו זה הכח, כש"כ (דברים ל״ב:ל״ט) ראו עתה כי אני אני הוא. כי אני הוא הצמצום והיחוד של השי"ת בעצמו. ומורה שאין לאדם שום תפיסה בו ית'. ועם כ' הדמיון מורה על המדה אני והו, וזה מה שאיתא בגמרא (שבת פט.) היה לך לעזרינו. וזה ה' אלהיך כדאיתא במדרש (רבה יתרו כט) ובמכילתא (משפטים פ' כ) אלוה לכל באי עולם ואלהיך ביותר. היינו מה שהשי"ת משפיל עצמו לתוך הבריאה ומראה השייכות שיש לכל דבר אצלו ית'. והכ' מורה, שעד היכן שאתה פונה עצמך לי, כמו כן אני שורה בך, שיש לך תפיסה בי וכו'. בית יעקב שמות פרשת יתרו אות צ עיי"ש.. וזהו שאמר יעקב אחר כך ואנכי לא ידעתי, ומקשה בזהר הק' (ויצא קנ.) וכי תווהא הוא דלא ידע הלא השי"ת נסתר ונעלם מעין כל חי, אלא כמה דאת אמר ופני ה' לא חליתי אמר וכי כל האי אתגלי לי ולא אסתכלנא למנדע אנכי ולמיעל תחות גדפי דשכינתא למהוי שלים. והוא שתמה עצמו על מה שלא הכניס את עצמו בעבודה ויגיע כפיו, שעל ידי יגיעו יזכה להתגלות השי"ת. ושכינתא גם כן מורה על עבודת האדם ויגיע כפיו:
3
