בית יעקב על התורה, ויצא מ״זBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 47
א׳עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. דיבור הוא לשון קשה, כי לפעמים נקרא השי"ת בשם עליון, שקשה לו לאדם להבין הנהגת השי"ת להשיגה בשכלו ובתפיסתו כי הוא למעלה משכלו, והבטיחו השי"ת ליעקב לתרץ לו כל מה שקשה בעיניו. וזהו דאיתא ברבה (ויצא סח) עולים תרי ויורדים תרי עולם ושליש עולם הראה לו. כי הנה ששת אלפים שנה הוא עלמא, ושני אלפים שנה קודם בריאת עולם עלה במחשבה לברוא את העולם, ומאז קדמה התורה לעולם. ואף שמצד השי"ת אין שום שייכות זמן לומר סכום וחשבון, שזה הסכום קודם בריאת העולם עלה במחשבה, כי אין אצלו שום שינוי זמן ואין אצלו שום השתנות הרצון כלל, אכן מצד השי"ת אין שום חילוק בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא, כי העולם היה מצויין כן תמיד כמו עתה שיצאה לפועל, ומצד השי"ת אין שום חילוק בין כח לפועלקלהכדאיתא בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף צב: וכמו שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה, אתה הוא ה' אלהינו עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. ואף שיש לומר שאחר שברא הש"י תפיסה זו והשגה זאת ורצה בה, אם כן גם לפי תפיסתנו איך נאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם. הרי שיש חילוק, שקודם שנברא העולם היה הכל רק בכח ומשנברא העולם הוא בפועל. אכן באמת זה החילוק בין למה שהוא בכח, בין למה שהוא בפועל מה שכבר נעשה, זה החילוק הוא רק מצדנו הנפעלים והנעשים, מה שחלק לנו הש"י השגה כזו, שמצדנו יש חילוק בין כח לפועל. לפי שכן סדר לנו הש"י והעריך אותנו, שבעשותינו אם ירצה האדם להוציא מן כחו לפעולתו צריך להיות דרך פעולה ועשייה וצריך לעבור דרך גבולים וזמן מקום. אבל מצד הבורא אין שום חילוק בין מה שהוא בכח למה שהוא בפועל. וכן איתא בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה אמרו לפני [ב]: מצד השי"ת הוא מלך בטרם כל יציר נברא. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) קודם דברא עלמא, קוב"ה אתקרי רחום וחנון על שם בריין דעתידין למברא. ואף שמקודם היה רק בכח ועכשיו הוא בפועל, אבל זה החילוק בין מה שבכח לבין מה שבפועל, זה הוא ג"כ מצידנו, מחמת שאנו נתונים תחת המקום והזמן, לזה יש חילוק בין מה שבכח ובין מה שבפועל. אבל מצד השי"ת אין שום חילוק. עיי"ש כל העניין. ועיין עוד סוד ישרים ראש השנה אות לג, תפארת יוסף פ' במדבר ד"ה אל תכריתו [ג].. אכן מצד הנבראים הוא החילוק, שמקודם השני אלפים שנה שקדמו לבריאת העולם אין להם שום שייכות כלל וכלל, ולאותן השני אלפים שנה שקדמו לבריאת העולם יש להם שייכות קצת לזה העולם, ומשם נצמח לו לאדם כל מיני קשיות, שאז היה השי"ת נקרא "הוא", כי "הוא" רומז לעלמא עילאה כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנו:), והוא נעלם מתפיסת הברואים, שהרי לא היו עוד אז נבראים שיכירו אותו ית' לקרותו בשם "אתה". מה שאין כן אחר שנברא העולם נקרא השי"ת בשם אתה, שהבריות מכירים אותו ומספרים הודו ושבחו ואומרים ברוך אתה. אכן גם בעולם הזה נמצא רושם מאותן השני אלפים שנה שקדמו לבריאת העולם, שהיה הקב"ה נקרא בשם "הוא" טמיר ונעלם מתפיסת הברואים, והם כגון ימים ומדברות שאין שם בריה שתכיר כבודו וגדלו ית', ושם גם עתה נקרא השי"ת בשם הוא, ואין האדם מבין מה הנאה יש לו להשי"ת בבריאת מקומות אלו ומהו הכבוד שמים היוצא לנו משם, ואם כן למה נבראו הלא כל העולם לכבודו בראה, ובים ומדבר אינו נראה שם כבודו כדאיתא בתנחומא (סוף פרשת ויקרא) ובמכילתא (פ' בא)קלומבואר לעיל פרשת לך אות מח: שהכרת כבודו ית' הוא רק במקום יישוב בני אדם, שהברואים מכבדים אותו והם בנייחא. אבל בים ובמדבר שאין שם בני אדם שיכבדוהו, אין שם הכרת כבודו ית', והאדם הבא שם הוא מוטרד, עד שאינו מכיר כלל אם נמצא גם שם כבודו יתברך, לכן ברח יונה מפני ה' לים ששם אין דעת האדם מיושבת עליו. עיין עוד לקמן פ' וישלח אות ד ד"ה וכדאיתא: כענין דאיתא בתנחומא (שלהי ויקרא ח) לא מצינו בים כבודו, והוא כי בישוב שם נמצא כל הפירות ומזון שהאדם נהנה מהם ונותן עליהם אמרי שפר להש"י שהשפיע לו זאת, ואומר על כל דבר ברוך אתה, כי הש"י מנהג בישוב ברזא דאתגלייא, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) אתה הוא ברזא דאתגלייא וזהו כבודו ית' שהבריאה מכיר כבודו באתגלייא. שאני בים ובמדבר שם אין הכרת כבודו ית' ברזא דאתגלייא רק בבחינת הו"א ברזא דאתכסייא.. וכן יש כמה שאלות על השי"ת בכמה דברים שאין האדם מבין הנהגתו. וכל זה נצמח משליש העולם שקדם לבריאת העולם, וכוחם ואורם מזריח בכל המקומות ימה וצפונה וקדמה ונגבה, ובכל אלו המקומות נקרא השי"ת עליון, וכן בכמה זמנים שנקרא השי"ת בהם עליון, והבטיחהו השי"ת ליעקב אבינו להאיר לו השני אלפים שנה בכל הקצוות, להבינו בבינה ידועה, ויראה בעיני שכלו אף את השליש שנקרא השי"ת בהם בשם הוא, מה יהיה רצונו וכוונתו בבריאתם. וזה הוא עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, שיתורצו לו כל הקושיות:
1