בית יעקב על התורה, ויגש כ״בBeit Yaakov on Torah, Vayigash 22
א׳ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו'. להבין הענין מה חידש להם יוסף בדברו זאת, האם כל השבטים לא ידעו זאת שבאמת לא נעשה דבר מבלעדי רצון השי"ת והשגחתו, אמנם כונת יוסף בזה הוא לנחם אותם ולדבר על לבם, שבאמת כוונו הם לעומק רצון השי"ת, ועל ידם יצא לפועל רצונו ית'. כי באמת עתיד הקב"ה לברר את ישראל, שכל חטאם לא היה רק כענין דאיתא בש"ס (נזיר כג.) אשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ושתתה יין צריכה סליחה וה' יסלח לה. שאף כי לא חטאה כלל בעומק עכ"ז צריכה סליחה, מפני שבהיקף דעתה חטאה. וכן הם כל חטאי ישראל כאוכלי פגה, שבעומק אין בהם עון אשר חטא, אכן שלא המתינו עד עת ועשו קודם הזמן. וכמו אם אכל אדם חתיכה אחת, ולא ידע אם שומן אכל אם חלב אכל צריך להביא אשם תלוי, ואף כי באמת לא אכל שום דבר איסור רק חתיכה שומן אכלקלדעניין אשם תלוי נתבאר בבית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות מו: עניין אשם תלוי שמביאים על הספק. הלא אם באמת חטא שאכל חלב, אז לא יפטר בזה האשם עד שיביא חטאת. ואם לא חטא, רק באמת שומן אכל, אזי מביא חולין לעזרה. ומה זה עניין אמרם שמגין עליו עד שיוודע לו. משמע מזה, שעיקר החטא הוא רק לפי תפיסת אדם, שמצד תפיסתו נראה לו שנתרחק מהשי"ת, כי מצד השי"ת הוא כעניין שנאמר (איוב ל״ה:ו׳) אם חטאת מה תפעל בו, וכל החטא הוא בצורת אדם. וכדאיתא בתיקוני זוה"ק (תיקון סז צח:). חטאת קבוע הוא אחר שחטא אדם ונפל מאד, ובהיקף דעתו הוא מרוחק מהשי"ת ונעתק ח"ו, זה הוא עיקר החטא. ואם האדם הוא רק מסופק בעצמו, ולא נעתק עוד לגמרי ח"ו מהשי"ת, לזה היה די להתכפר באשם תלוי, שרומז על שבדעתו הוא עוד רק תלוי ועומד, ובלבו הוא מסופק שיכול להיות שעוד הוא מקורב להשי"ת, לזה כפרה ספיקה והלכה לה.. כן עתיד הקב"ה לברר את ישראל שמעולם לא אכלו שום דבר איסור כלל, וכל חטאם לא היה רק בהיקף הדעה שלהם. אבל לעכו"ם לא יברר השי"ת כלל, רק כאשר עשו במחשך מעשיהם כן בחשך שמם יכוסה לעדי עדקלהכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויאמר אליו: אך אף בעת שאחד מישראל יחטא גם החטא לא יהיה כמעשה האומות והוא שלא יגיע רק משפה ולחוץ ועומק לבו יהיה נקשר ונדבק בהש"י. ובח"ב פרשת בראשית ד"ה והנחש: ובאמת כל חטאי ישראל הם כמו אוכלי פגה שרוצים לקבל האור קודם הזמן. ושם תהילים (נא) ד"ה תחטאני: שבטהרה יש טהרה ממקור הטהרה שהשי"ת מראה לאדם שממנו יצאו הדברים כבושים וכו', והטהרה באופן זה אינו צריך לצמצום ולברורים כיון שהשי"ת מאיר לו בעומק לבו שהיה תמיד דבוק בו אף בשעת החטא, ורק כדאיתא בגמ' (קידושין פ"א:) באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים. וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רס"ו:) שיש טהרה במיין דכיין עלאין דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'.:
1
ב׳והנה, יש עוד ענין בישראל, שהשי"ת מאיר לאדם שבאמת כוון לעומק רצון השי"ת ומאתו יצאו הדברים כבושים, כענין שמצינו במעשה יהודה ותמר במדרש רבה (וישב פה) שאמר הקב"ה מאתי יצאו הדברים כבושים. והוא, שבמקום שיחפוץ השי"ת שתולד נפש יקרה בעולם זה לא יוכל להיות מצד האדם ותפיסתו, וכמו שבמעשה יהודה ותמר שהשי"ת בנה בזה אורו של משיח בן דוד, לזה לא היה לו שום דעת בזו הישועה. נמצא בעשות האדם פעולתו זאת, מסייע בזה שיצא רצונו ית' מכח אל הפועל. וזהו כוונת יוסף הצדיק באמרו, לא אתם שלחתם אותי הנה, שלא היתה זאת מצדכם כלל, כי האלהים עשה זאת, שהיה הדבר כבוש, ואתם סייעתם שיצא אל הפועל. והנה זו הישועה מיוסף הצדיק היא מעין ישועה העתידה. וכמו שבישועה העתידה כתיב (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כן צוה יוסף שלא יעמוד איש אתו בהתודעו אל אחיו. וכן אמר להם יוסף עוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר וגו', כמו שלעתיד לא יצרך אדם לפעולתו ולמעשה ידיו. ומהיכן יהיה לאדם הויה אז, מאחר שלא יהיה שום פעולת אדם, אכן ע"י צמצומיו בחשכת עוה"ז וסבל מאד מזה והלך בדרכי השי"ת, את אלו המקומות עצמם ימלא השי"ת באור וימיו יאריכון לעולם שכולו ארוך, ויהיה לאדם הויה גם אזקלומבואר בתפארת יוסף פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך: וזה הענין דכתיב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ואיתא (בספרי) והובא (ברש"י ז"ל על מקומו) כולם פונים לנר אמצעי, והיה צריך לכתוב אל מול פני המנורה יאירו ששת הנרות. ורק כי נר אמצעי רומז על ונשגב ד' לבדו ביום ההוא (ישעיהו ב׳:י״א), שיתבטל אז כל פעולות אדם. ויען שישראל בכל הששת ימי החול, שמרמזים בהששה נרות, שאז יכול לדמות לו לאדם שיש לו כח פעולה, וישראל מכיר גם אז שהכל הוא ביד השי"ת, ולזה נותן השי"ת לישראל גם אז מקום. וזה מורה יאירו שבעת הנרות, שבישראל גם נר האמצעי הוא אצלם אור.:
2