בית יעקב על התורה, ויגש כ״גBeit Yaakov on Torah, Vayigash 23
א׳וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו' ותחי רוח יעקב וגו'. איתא בזוה"ק (ויגש רי:) ר"א אמר רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה דהא בההוא פרקא אתפרש מניה ואוקמוה עגלה ערופה דאיהי אתיא על דאשתכח קטולא ולא אתיידע מאן קטיל ליה וכו' הכי נמי אית ליה דינא דלא אתיידע בגין לקטרגא על ההוא אתר, וע"ד ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר בגין לאעברא דיני' דההוא אתר וכו' ת"ח יוסף כד אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה אשתדר והוה מה דהוה וכו'. וכן איתא במד"ר (ויגש צד) שבהעגלות שלח לו סימן שבשעה שפירש ממנו היה עוסק בפרשת עגלה ערופה. ענין עגלה ערופה הוא, כי כל הרפתקאות שיעברו על ישראל הם רק מפני הפירוד שנמצא בישראל, כי בהיותם אגודה אחת בלי שום פירוד, אזי אין עליהם שום שליטת וממשלת החיצונים. וע"ז מורה מה שהתודו הזקנים על ההרוג ואמרו, לא פטרנוהו בלא לויה, כדאיתא בש"ס (סוטה מו:), שלויה הוא מלשון התחברות, והתודו הזקנים, שמצדם לא היה שום פירוד שיארע זאת, ולא נודע מי הכהו, מחמת מי בא זה הפירוד. והזקנים רחצו ידיהם, לרמז על סילוק נגיעה שאין להם שום נגיעה ותפיסת יד בזה, וכענין שנתבאר במי השלוח (ח"א פרשת תשא על רחיצת ידיהם ורגליהם של הכהנים). והזקנים סמכו ידיהם על העגלה, מפני שהם ראשי העם ושוטריו ועיקר כפרה תלויה בהם, שהם במקום בעלים יחשבו לכל כלל ישראל, כמו כל איש אשר יקריב קרבן לה' יסמוך את ידיו על ראש הקרבן, כן סמכו זקני ישראל את ידיהם על ראש העגלה, ובזו התחבולה נתגלה מי הוא הרוצח. והוא, כי טבע הארץ הוא שרועשת ואינה שוקטת על הדם אשר שופך בה, וכדכתיב (מסעי לה) ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, אכן הארץ הרומז למדת מלכות אין לה עיינין, שמלכות שמים אין לה עיינין (זוה"ק משפטים צה.), לזה תוכל הארץ לפגוע אף באדם שנקי מרצח ויספה בלא משפט מפני הדינין השורין בהאי אתר. וכענין דאיתא בזוה"ק (בשלח מט:) אמר לו בההוא ארחא אחרא הוו אזלי זמנא חדא חד כהן חכם וחד כהן עם הארץ בהדיה קם ההוא ע"ה בההוא אתר עליה וקטליה. מההוא יומא כל מאן דאעבר בההוא אתר מסתכן בנפשיה וכו'. לזה ערפו עגלה בנחל איתן אשר לא עבד בה בקופיץ מאחוריו, והסנהדרין הנקראים עיני העדה סמכו את ידיהם והתודו, ובזה נתנו עיינין בהארץ, ומהרו ע"ז לנקום נקם באיש אשר רצח את זה הנפש ולא באיש אחר. ולא היה די בהתודות הזקנים בלבד על האיש הנהרג קדם זמניה ולא נודע מי הכהו, רק בעריפת עגלה קדם זמניה, שיש לה צעקה מדוע הרגוה ולא נשאה בעול ליהנות בה בני אדם, שזה הוא עיקר תיקונה בעולם שתכלל בצורת אדם ולשמשו, וצעקתה ממהרת ופועלת שינקם בו נקם בהרוצח דוקא יותר מצעקת אדם. ולזה נקראת ג"כ בשם עגלה שהוא מלשון הש"ס (ברכות יח:) לעגל קא אתית, והוא דבר שלא נשלם ונגמר עוד, כענין דאיתא במי השלוח (ח"א פרשת תשא ד"ה ויאמר אליו) בענין חטא העגל, שכל החטא היה שרצו טובה קדם זמנא ואכלו פגה, שהשי"ת לא רצה אז למסור להם זו הטובה, והם דחקו ומהרו את השעהקלזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויאמר אליו: והיה חטאם לפועל שעשו את העגל, כי עגל הוא דבר שלא נשלם עדיין וצריך להמתין עוד עד שיושלם, וגם רצו בזה קודם הזמן כי הטוב הזה ינחיל ה' לנו אך לעתיד. וכן נתבאר בבית יעקב שמות פרשת תשא אות לג בסופו וזה לשונו בתוך הדברים: וזה החטא נקרא עגל, שעגל הוא לשון מהירות, כדאיתא בגמרא (ברכות יח:) דלעגל קא אתית, שלזה נקרא עגל, זה מורה שנטלו קודם זמנו ואכלו פגה וכו'. ובאם היו מתונים לקחת הדבר בעתו ולא היו דוחקין את השעה, היה השי"ת מברר אותם לגמרי וכו'.:
1
ב׳כן עגלה הערופה ממהרת ופועלת, שצעקתה עולה למרום במהירות יותר ממין האדם, מאחר שאינם בגדר חטא כלל. כי האדם אף שהוא תכלית המכוון מכל הבריאה, אכן לפעמים יוכל להמצא בו חסרון שיסגרו שערי רחמים בעדו וצעקתו לא תעלה למרום, כענין דאיתא בש"ס (קידושין פב:) מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל וכו' והם מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, שנאמר עונותיכם הטו. אבל מין הבהמה, אם תצעק אזי יענוה מן השמים במהרה, כמו שמצינו בש"ס (תענית טז.) באנשי נינוה מה הוו עבדי אסרי הבהמות לחוד ואת הולדות לחוד, אמרו לפניו רבש"ע אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו וכו'קלחוהיינו שהצעקה של הבהמה מבוררת יותר משל האדם, כי האדם אינו מבורר בצעקתו, אבל הבהמות אינם יודעים מאומה, רק כמו שהשי"ת ברא אותם, ולכן צעקתם הוא מעומק לבם, ולזה פועלת צעקתם מאד, כמבואר לעיל פ' תולדות אות יז ד"ה וזה היה.. ועריפתה היה בנחל איתן אשר לא יעבד ולא יזרע, שאף בהדומם נמצא כח צעקה, לצעוק אל השי"ת למה מנעוה ע"י הרוצח הזה מבא להתכלל בהצורת אדם ע"י הזרע אשר יצמח בה, והוא יחזירה להעמידה נכח השי"ת בכח האכילה אשר יקבל ממנה ויעבוד בזה הכח את השי"ת. וכענין דאיתא במדרש (איכה רבתי) דרכי ציון אבלות וכו' הכל מבקשין תפקידן אפילו הדרכים מבקשין תפקידן וכו'. והש"י ענה להם על צעקתם, שעי"ז נתגלה מי הוא אשר רצח את זה אשר לא נודע עד עתה מי הכהו, וכדאיתא בתרגום יונתן (פ' שופטים) שתולעים היו יוצאין מגוף העגלה עד ההורג והמיתוהו. והזקנים שהם עיני העדה נתנו עיינין בהארץ דלית לה עיינין, שלא תפגע במי שלא פשע בזה ולא חמס בכפו. וכן מתנהג השי"ת תמיד עם ישראל ליעצם במועצות ודעת לזכותם, כענין דאיתא בש"ס (גיטין פח:) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו וכו', שהקדים שתי שנה לונושתם, היינו שנפרע מהם קדם זמנא בעודן זכאין, בכדי שע"י זו הצעקה לא יעשה אתם כליה, מאחר שעודן זכאין. ואף בגאולת ישראל מצינו, שהיה כח במשה רבינו להרוג את המצרי קדם זמנא, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קיד:) ושמתי לך מקום להפריש ערי מקלט למאן דקטיל בגין ההוא מצרי דקטלת במצרים וכו' וקטלת ליה בלא זמניה ולא דחלת מרודפין דיליה וכו'. ובעכו"ם ממתין השי"ת עד שתתמלא סאתם ולא ימצא להם זכות, בכדי שיעשה עמהם כליה אשר לא ישאר להם שרש וענף:
2
ג׳וכענין הזה היה ביוסף הצדיק, שאבינו יעקב ע"ה התחיל לדאוג ולפחוד על שלום בניו ושלום הצאן, וכדאיתא בתרגום יונתן (וישב לז) על הכתוב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם, והבין יע"א שיש בזה הפחד איזה חסרון, שאם לא זה למה הוא מפחד, הלא מצינו (ברכות ס.) בהלל ששמע קול צוחה בעיר אמר בטוח אני שאין זה בתוך ביתי, לזה שלח את יוסף אצלם שעי"ז יודע החסרון מה הוא, ומאז התחילה גלות מצרים והתחיל לצמוח אז פירוד בין ישראל, שזה נראה לכאורה כענין עגלה ערופה שפטר אותו בלא לויה, שלא היה לו לשלחו אצלם מאחר שידע שיש להם שנאה זה עם זה, ואף כי שלחו אליהם, היה לו להתפלל עליהם ולכללם יחד כל השבטי ישרון בתפלתו, שאז לא היו באים לכל זה. ונעלם מאבינו יעקב כל זאת ששלחו אצלם ולא התפלל עליהם, שזה נחשב כלא נודע מי הכהוקלטבית יעקב הכולל פרשת ויגש ד"ה וידברו.. אמנם באמת השי"ת הוא החושב מחשבות ומסיבות מתהפך בתחבולותיו (איוב ל״ז:י״ב), שעי"ז נתן עיינין בגלות מצרים. כי באמת היה כונת יעקב אבינו בשלחו את יוסף אליהם, שהיה בן שבע עשרה שנה והיה נקי מחטא, שע"י הצעקה שיהיו לו געגועין ותשוקה לראות קל מהרה את פני אביו, הצעקה תמהר ותחיש שתעלה צעקת אבינו יעקב להשי"ת, שיתגלה לו מה ענין הפחד שמפחד תמיד כל היום משלום בניו ושלום הצאן. ונסתבב עי"ז שיוסף ירד מצרימה והיה עבד לפוטיפר, ואשת פוטיפר צערתו ויפוזו זרועי ידיו, מה שהיה ראוי להעמיד שנים עשר שבטים כאביו יעקבקממבואר בפרקי דרבי אליעזר פרק לח: והיה ראוי לעמוד מיוסף זרע של שנים עשר שבטים ויצאו מראשי אצבעותיו זרע של עשרה שבטים, שנאמר ויפוזו זרועי ידיו, ונשתיירו שנים מנשה ואפרים. וכן הוא בתיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף (קי:): דהוו עתידין למיפק מיניה עשרה שבטין וכו'., וסבל מאד מכל זה, מזה היה תיקון לכל גלות מצרים, ופעל רצון בהשי"ת בצעקתו, שמיהר ודחק את הקץ מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ונתבררו קל מהרה בגלות מצרים העורפת אותם מאחוריהם, וניתנו עיינין בה ע"י ירידת יוסף הצדיק שמה. וזה רמז יוסף ליעקב בשלחו עגלות, להזכירו שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, שהוא תיקן להם כמו העגלה ערופה, ומיהר הצעקה לעלות למרום ונחשב הקץ מלידת יצחק אבינו ע"ה. וזהו ג"כ הענין דאיתא בזוה"ק (ויגש ריא.) שבאותן העגלות רמז ליה יוסף ליעקב על עגלות צב שהיו במשכן, שמהראוי היה שכל עבודת משא שבמשכן בכתף ישאו כי קדש הם, אכן השי"ת חס עליהן שלא יסבלו כ"כ משא בכתף ויתן בהמה תחתם שצערן קטנה מצער האדם. וכן הקטין יוסף הצדיק מעט את כובד הסבל מגלות מצרים ממשא מלך ושרים רק בתכלית יסורין. וכאשר שמע יעאע"ה את דברי יוסף אלה וירא את העגלות באים ומשלימים דברי יוסף, אז ידע כי דבר ה' הוא, ואמת הדבר. שזה הוא דרגא דנבואה כשהמעשה משלים לדיבור, כענין שמצינו בירמיה (ירמיה לב) שאמר לו הקב"ה שיקנה השדה מחנמאל דודו וכשבא אח"כ חנמאל ואמר לו קנה את השדה, אז אמר ירמיה ואדע כי דבר ה' הואקמאכמבואר במי השלוח ח"א פרשת קדושים ד"ה ואלהי מסכה: כי גם בנבואה צריך בירר גדול אם הוא אמתיות מאת הש"י, כמו שמצינו בירמיה עצמו בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, והיה לו נבואה שיקנה השדה מאת חנמאל בן שלום דודו, ואח"כ כאשר בא חנמאל בן שלום דודו ואמר לו שיקנה מאתו השדה אז אמר ואדע כי דבר ה' היא (ירמיה לב), משמע שעד עתה היה מסופק בדבר אם היא מאת ה' פן היא ביען כי רצונו לקנות השדה, לכן ידמה לו שגם רצון ה' היא לזה.. וכן אליעזר עבד אאע"ה שעשה לעצמו סימן, ואח"כ אינה לידו השי"ת שיצאה מחשבתו לפועל, אז בטח שמה' יצא הדבר, מאחר שהמעשה מסכים למחשבה. וכן אבינו יעקב לא האמין לשמועתו, כי אמר מאחר שעד עתה היה לי כ"כ הסתרות וטעותים פן אטעה גם בזה, אכן כשראה את העגלות מעשה הסכים לדבור, אז ותחי רוח יעקב אביהם, והרגיש מעין ישועה העתידה להיות במהרה בימינו בביאת גואל צדק לציון:
3