בית יעקב על התורה, וישלח ט״וBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 15
א׳וירא יעקב וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' כי ירא אנכי וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הענין בזה, דהנה יעקב אבינו הכניס עצמו בסכנה זו, כדאיתא במדרש רבה (וישלח עה) דמיך הוה ועוררתני, ולכן נתיירא כדאיתא בש"ס (שבת לב:) אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, מאי קראה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. משמע מזה, שיעקב אבינו הכניס עצמו בסכנה, ולכן אמר כי ירא אנכי אותו, מפני שאין אדם רשאי לסמוך עצמו בעוה"ז על סמך ותקיפות שיעזרהו השי"ת, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) על הכתוב אשרי אדם עוז לו בך וכו'. ולא יעלה על דעת האדם, שהיה לו ליעקב יראה דמיונית ח"ו, כי לא היה מבעלי הדמיון, אכן יראתו מעשו היה מפני שהרגיש יראה בלבו, וכדאיתא בזהר (תזריע מה.) חמא מקטרגא אזיל בין משרייא דיליה, והרגיש יראה בלבו, מכל מקום אמר אחר זה ואתה אמרת היטב איטיב עמך, היפך ממה שאמר קודם זה כי ירא אנכי אותו, מפני שהרגיש בעומק הלב שאין לו להתיירא מעשו, והיה סמוך לבו בטוח בה' שבטח יצילהו. וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קסט.) ואתה אמרת היטב איטיב עמך ת"ח דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי אלין מלין דאתפרשן והגיון לבי אלין מלין דסתימן דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא. והוא שהתקיפות שלו לא אתפרש בפומא רק בהגיון לבאצזעיין לקמן פרשה זו אות יט בלשון הזוהר שהובא שם בהערה קז.. והוא כענין דאיתא בש"ס (פסחים קיז:) דקריאת שמע גאל ישראל דצלותא גואל ישראל. גאל ישראל, היינו שהשי"ת גאל את ישראל מכל צרה גאולת עולם, שאין עוד עליהם שום צרה וטלטול, והוא בטוחות ותקיפות עד שאין מקום להתפלל עוד על הגאולה מאחר שכבר גאלם. גואל ישראל, הוא תפלה שישראל מתפללין להשי"ת שיגאל אותם מכל צרותיהןצחנתבאר בתפארת יוסף מסכת פסחים (ט.) ד"ה אין חוששין ביאר בדבר: כמו שאיתא בש"ס (פסחים קיז:) בקריאת שמע גאל ישראל ודצלותא גואל ישראל, כי בק"ש מקבל עליו עול מלכות שמים, ומי שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, היינו שהשי"ת יברר אותו שאין לו שום סבלנות. וזה בק"ש גאל ישראל, כי זה היה בגאולת מצרים, כמו שאנו אומרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם. ודצלותא גואל ישראל, היינו כי זה מה שהאדם בא לברר עצמו מצידו מתפלל גואל ישראל, היינו שמתפלל שיראה לו השי"ת איך שע"י עבודתו יהיה נגאל משאר גלויות. ועיין עוד בית יעקב ויקרא פרשת צו אות ח.. ולהבין הענין האיך יתקיימו אלו השנים, ומה טיבה של התפלה שאדם מתפלל להשי"ת שייטיב לו, הלא הוא אב רחמן ורב חסד מצפה להיטיב בחסדו לכל בריה, ויודע ובקי בטיב הנהגת העולם יותר מהבריאה, ובטח יודע השי"ת שזה טוב לו לאדם, וכל מה שנותן לפני אדם הוא רק לטוב לו כל הימים. והאיך יבוא אדם ויחוה דעה בהנהגת השי"ת לומר לפניו שלא כן הוא הטוב רק כפי תפיסת שכלו, האם יגיד תינוק לאביו שהוא בקי ויודע בהנהגה יותר ממנו. אכן תפלת האדם צריכה להיות כענין דכתיב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים, ודרשו על זה בש"ס (תענית ח.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו. והוא כשיעמוד אדם להתפלל לפני השי"ת, ימסור עצמו להשי"ת שלא ירצה מצדו בתפלתו רק מה שרצון השי"ת בוצטמבואר במי השלוח ח"א פרשת ראה ד"ה כי אם: נלמד לאדם דרך התפלה איך להתפלל לה' כמו דאיתא בגמ' (ברכות כח:) יכוון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, היינו כשאדם ירצה להתפלל יראה מתחילה אם הדבר שרוצה להתפלל עליו הוא רצון הש"י. ובתפארת יוסף מסכת ברכות (ג.) ד"ה תניא: כי האדם קודם שמתפלל על צרכיו צריך לברר עצמו וכו'. בירור א', שלא יהיה ח"ו זאת התפלה נגד רצונו ית', שיתנה מקודם שאם הטובה הזאת שמתפלל עליה הוא נגד רצונו ית', אזי אינו חפץ בה כלל. ועיין עוד בזה בתפארת יוסף פ' צו ד"ה זאת, מס' תענית (טז.) ד"ה תנו. לעיל פרשת חיי אות יח ד"ה ואברהם וד"ה וזה.. מפני שבאמת מנהג השי"ת את עולמו בחסד ורחמים ובטוב העולם נדון. אכן כל תפלתו תהיה שהשי"ת יאיר לו ויבינהו הטובה שנמצא בגניזו בההנהגה שמנהג בה את העולם, שאף האדם מצדו יבין שהוא רק טוב. כי מצד השי"ת אין באמת רק טוב, אך האדם מצדו אינו מבין הטובה הצפונה וגנוזה בה, וע"ז מתפלל להשי"ת שיראה בתפיסת שכלו את הטובה. ולזה בקריאת שמע שאדם מוסר נפשו להשי"ת הוא גאל ישראל, מפני שבאמת בשורש אין רק טוב ושלום על ישראל, ובצלותא הוא גואל ישראל, שאדם מתפלל להשי"ת שיבינהו הגאולה והטובה שנמצא בההנהגה בשורשקסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת חיי ד"ה ואברהם זקן כל העניין שם. לעיל פרשת לך אות מט.. אכן מפני שאי אפשר לדבר שני דברים כאחד, לזה הוא הבטוחות על השי"ת בהגיונא דלבא, וזה הוא דאיתא בזוה"ק שמואתה אמרת היטב איטיב עמך עד סיום התפלה הוא בהגיונא דלבא:
1