בית יעקב על התורה, וישלח ט״זBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 16
א׳ויירא יעקב מאד וגו'. הענין בזה מפני מה נתיירא. דהנה מה כתיב לעיל מינה ויפגעו בו מלאכי אלהים, וממלאך אלהים בא יראה לאדם, מאחר שמלאך אלהים הוא ההיפך לגמרי מעלמא דין. בעוה"ז הוא עיקר שמחת האדם מה שמטריד דעתו ומבלבלת אותו שישכח ויסיר מלבו כל הרפתקאות וסבלנותיו שעברו עליו, כגוונא דיין שמשמח לבב אנשים ומסיר ממנו מרות נפשו, כדכתיב (משלי ל״א:ו׳-ז׳) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ששוכח כל הדעת מפני היין שמשכרוקאעיין כעין זה בתפארת יוסף שביעי של פסח ד"ה ויהי בשלח: בעוה"ז עיקר השמחה של האדם הוא בעת שמטריד דעתו ואינו רואה בבהירות אור השי"ת. כמו שאנו רואין שעיקר השמחה בעוה"ז הוא יין, כמו שכתיב (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש. והיינו מחמת שיין מטריד דעתו של אדם, מזה נולד לאדם שמחה. כי אדם בעוה"ז אינו בנייחא במקום שעומד בבהירות אור. וכל זה הוא אצל האומות. שאני אצל ישראל שאצלם עיקר השמחה הוא בעת שעומדים בבהירות בלי שום דעה מטרדת, ורואין שמקבלים כל השפעתם מהשי"ת פנים בפנים. ולהיפך במקום שנסתר מהם אור השי"ת אין לבם בשמחה, אף שיש להם כל מיני טובות.. אבל שמחת מלאכי אלהים הוא בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, שיש להם הכרה שרק השי"ת הוא שברא כל ומושל בכל, ומבלעדו אין שום כח בעולם. ולכן כשיתראה המלאך לפני האדם יפול עליו אימה ופחד, ומסתלקת מאתו כל החשקות והשמחות מעניני זה העולםקבעיין לעיל פרשה זו אות ח ובהערה סח שם.. ואבינו יעקב כשנתיירא אחר ראותו מלאכי אלהים, ולא ידע מאין באה לו היראה, תלה בהמקולקל, שעשו עומד ומקטרג עליו, ושלח לו דורון, מפני שראה בחכמתו שעוד לא באה העת שיאבד עשו מן העולם. וזהו דכתיב אחר זה ויקרא לו אל אלהי ישראל, ודרשו ע"ז בש"ס (מגילה יח) שקראו הקב"ה ליעקב אל, היינו שנמצא בו נהירו דחכמתא להכניע את עצמו בעת הצורך. וכדאיתא בזוה"ק (צו לא.) אל נהירו דחכמתא:
1