בית יעקב על התורה, וישלח י״טBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 19
א׳ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך. כאן נכלל כל סדר התפלה, אלהי אברהם הוא ברכת אבות. אלהי יצחק וגו' קטנתי וגו' הוא גבורות, ויעקב עצמו הוא קדושת ה'. ואתה אמרת היטב איטיב עמך, הוא סיום התפלה, במקום יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. והוא כדאיתא (ברכות ט:) מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא, מאי טעמא תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות לימרו מעיקרא כו', הואיל ולא אמרה דוד אלא אחר שמונה עשרה פרשיות, לפיכך תיקנו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות. והוא שאחר כל התפלה, שאדם מפיל תחנתו לפני קונו שימלא משאלות לבו לטובה, אכן מי יודע מה ילד יום האם תקובל תפלתו, מכל מקום יהיה נכון לבו בטוח בה' שלא יעזבנו אלהי ישעו, כי חפץ להצדיק בריותיו לבלתי ידח ממנו שום נדח, אכן בל יוציא בשפתיו זה התקיפות, ובטחונו בה' יהיה רק בהגיונא דלבא יבטח בעוז ה', וזהו שאחר סיום כל התפלה אומרים (סדר התפלה) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך. וכן יעקב אבינו ע"ה הסדיר תפלתו, ואחר סיום התפלה אמר, ואתה אמרת היטב איטיב עמך, שהוא מכוון לנגד יהיו לרצון וגו' והגיון לבי לפניך כדאיתא בזוה"ק (וישלח קסט:), שזה התקיפות היה לו רק בהגיונא דלבא, שהיה לו מבטח עוזקזזה לשון הזוהר הקדוש שם (וישלח קסט:): ואתה אמרת היטב איטיב עמך וגו'. תא חזי דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי, אלין מלין דאתפרשן, והגיון לבי, אלין מלין דסתימין, דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה, דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא וכו'. כגוונא דא אמר יעקב, בקדמייתא פריש מלה דקא יאות, ולבתר סתים מלה, דאיהי תליא בהגיונא דלבא דלא אצטריך לפרשא, דכתיב ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב, הכא איהו מלה דתליא בלבא דלא אצטריך לפרשא וכו'.. ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריה, שינכה לי מזכיותי, באל ישועתי אבטח ולא אפחד, כי בטח לא ינכה לי כלל מזכיותי והקרן קיימת לי לעולם שכולו ארוך:
1