בית יעקב על התורה, וישלח כ׳Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 20
א׳ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הענין בזה הוא, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמב.) אשרי אדם עוז לו בך כו' לא יתתקף בר נש דיימא קב"ה ישזבינני כו' אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל בפקודין דאורייתא כו' דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה. והוא, שכל הטובות שבעולם צריך להעלות אותם להשי"ת, וכל תקיפות ובטוחות האדם בעוה"ז הוא רק בדברי תורה, הבא לטהר מסייעין אותו. וכענין דאיתא (שבת פח.) אמר ליה ההוא צדוקי לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו כו' ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו כו' אמר ליה, אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם. והוא שאנו שלמים ברצון השי"ת שבודאי יסייע לנו לגמור לטוב, וזה נקרא עוז לו בךקחמובא הסבר מאמר שאלת הצדוקי ותשובת רבא במי השלוח ח"א מסכת שבת (פח:) ד"ה ההוא צדוקא: כי שאל אותו איך תכניסו עצמיכם לכבוש דבר היותר גדול מכל כחכם, והשיב לו אנן דסגינן בשלימותא מחמת שעיקר דבקתינו הוא בשורש ומקור החיים היינו בהשי"ת, מזה יש לנו כח להכניס עצמנו אף בדבר גדול משכלינו וכחנו, וזהו תומת ישרים היינו משורש החיים תנחם. וכן ביאר שם בפרשת וזאת הברכה ד"ה ידיו בתשלום: וכן הוא תמיד דרך ישראל שהם מתפתים תמיד מהשי"ת ומניחים עצמם להיות מתאנים ממנו, מפני שמאמינים בהשי"ת לכן מוסרים כל חייהם ודעתם לגמרי ומאמינים שהשי"ת עוסק תמיד לטובת ישראל וכמו שהשיב רבא לההוא צדוקי שאמר לו עמא פזיזא בגמ' (שבת פ"ח.) והשיב לו רבא אין דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם (משלי י״א:ג׳).. אבל בכל הטובות שנמצאים בעולם, ואף כח החיים שהוא דבר היותר יקר בעולם מכל עניני עוה"ז, אף ע"ז לא ישוי אדם תוקפיה ביה בקב"ה, כדאיתא בזוה"ק (שם) יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישזיב, ת"ח דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלייהו קב"ה אשתכח שמיה דקב"ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא כו' אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' בין ישזיב כו' אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל בפקודי אורייתא כו' דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה כו'קטעיין לעיל פרשה זו אות ג ד"ה והנה, אות ו.. וכן מצינו שהיו כמה צדיקי וחסידי עולם שסבלו מאד בעולם הזה, כמו רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל ועוד רבים כמוהו. כי אם יחזיק אדם בהטובה ויתתקף בה יותר מכפי הצורך, על זה נאמר (תהילים צ״ד:כ׳) היחברך כסא הוות, ואין זה עוז לו בך:
1
ב׳ועוד זאת, כי כל דברי הקב"ה על תנאי הם כדאיתא במדרש (רבה וישלח עו), וכל דבריו חיים וקיימים ויכולים להשתנות בפירושם היפך מכפי תפיסת האדם בהם, וכדאיתא דלא כתיב ונינוה נחרבת רק ונינוה נהפכת (יונה ג), שמקודם זה לא היה זה המאמר סובל רק זה הפירוש שתתהפך ותחרב, ואח"ז נשתנה הפירוש שתתהפך לטובה. וכן באברהם, שנאמר לו להעלות את בנו לעולה, ומתחלה היה הפירוש לפי תפיסת האדם לשחטו עולה כליל לה' כדין כל העולות, ואח"כ נשתנה הפירוש שהכונה היה רק להעלהו ולא לשחטו אסקיתיה אחתיה (וכמש"נ בפ' וירא אות נג)קילעיל פרשה זו אות ג ד"ה ובאמת ובהערה כד שם.. נמצא לפי זה, שאף אם יהיה לאדם מאמר מפורש מהשי"ת שיבטיחו על איזה דבר, מכל מקום לא יוכל לסמוך ע"ז, מפני שיכול להשתנות פירוש ההבטחה היפך מכפי תפיסת האדם במאמר הזה. ולכן גם אבינו יעקב ע"ה נתיירא, אף שהיה לו הבטחה מפורשת מהשי"ת לשמרו בכל אשר ילך ולהיטיב עמו, אכן מאחר שראה לעצמו שני מחנות, נתיירא פן החזיק בהטובה יותר מכפי שנמצא בה רצון השי"ת ולכסא הוות יחשב, ואזי יוציא השי"ת את אורו ורצונו מזו הטובה ויוכל להשתנות פירוש ההבטחה שהיה לו. וזהו שאמר, קטנתי מכל החסדים וגו', שלא יעלה על דעת אדם שיראת יעקב היה שמא פרע לו הקב"ה שכרו ולא תזכרנה עוד כל צדקותיו אשר עשה, כי איך נאמר זאת על השי"ת, כמו שהוא אין סוף ואין תכלית, כן אין סוף למתן שכרו ולא ינכה לאדם מזכיותיו כלל. ומה שאמרו בש"ס (שבת לב:) שאם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו הוא רק מצד האדם, שאם יבטח על זכותו שיעשה לו נס אזי ינכו לו מזכיותיו. אכן יראת יעקב היה, אחר שראה לעצמו שני מחנות, פן החזיק בהטובה יותר מכפי רצון השי"תקיאלעיל פרשה זו אות יד.. ואף שנתיירא, מכל מקום היה בו גם תקיפות בלב, שהרגיש בעומק לבו בטוחות בהשי"ת, אכן שלא פירש בשפתיו תקיפתו זאת רק הרהר בלבו והרהור לא עביד מידי, וכמו בשבת שדבור אסור, מכל מקום הרהור מותר משום דלא עביד מידי כדאיתא בזוה"ק (אמור קה.). וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קסט.) ואתה אמרת היטב איטיב עמך, שהוא כנגד הכתוב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, שזה המאמר היה רק בהגיונא דלבא, שכל התפלה פירש באר היטב במוצא השפתים, וזה המאמר, שמרמז על בטחון ותקיפות, הרהר רק בהגיונא דלבאקיבעיין במאמר הקודם בהערה קז שם בלשון הזוהר שהובא שם.:
2