בית יעקב על התורה, וישלח כ״גBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 23
א׳ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. באותיות מנחה האות ם' ן' מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך'. וח' ה' גם כן מתחלפים באותיות ף' ן'קטזנראה פרושו בחילוף א"ב בסדר אי"ק בכ"ר וכו' ומבואר סדרם בזוהר חדש אחרי מות (פ.), ומקורם באותיות דרבי עקיבא הובא ענינו בכפתור ופרח פרק כ"ה. מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך' שהם אתוון מצד שמאלא וכדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (וישלח ד"ה ויקח), דע מה דאיתא בזוה"ק (תרומה קסו) מענין ש"י עולמות, דשריין תחות כרסייא, ר"ז בסטר ימינא ק"ג בסטר שמאלא. והנה אותן ק"ג עולמות שבצד שמאל גמטריא מ'נ'ח'ה' כו' מסוד ם'ן'ץ'ף'ך' כו'. אמנם עשו הרשע רמז לו שגם הוא אם ירצה יכול לינק מכל הי"ש עולמות, וזהו שאמר י"ש לי רב, כלומר היש שלי, ושלח אלו הגבורות לעשו לפי שעשו נמשך מגבורות. והענין בזה כי ק"ג דשמאלא היינו פרי שלא נגמרה עוד כמו אכלה פגה, שעג"ל הוא ג"כ גמטריא ק"ג כמנין מנחה. וענין מנחה הוא, כל הספיקות שאדם מברר עצמו בהם, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמא.) ונחך ה' תמיד דא תמיד של בין הערבים, והוא שלעתיד יברר השי"ת כל הספיקות לטוב. וע"ז מרמז בין הערבים ספיקות והתערבות. וחטא העגל הוא ג"כ עניני דספיקא שרצו דבר שלא נגמרה עוד לטוב, ואכלו פגה בעגלא ובמהירות בדבר שאין עוד רצון השי"ת לסייע להאדם. אכן אם יתעקש האדם בהפצרות וסיגופים, יבוא אף דבר שאין עוד רצון השי"ת למסרו ולתתו ביד האדם, וזה הוא כנגד הד"ת. ולזה שמו יקרא לו עגל, מלשון בעגלא שלוקחו קודם זמנוקיזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויאמר אליו: והיה חטאם לפועל שעשו את העגל, כי עגל הוא דבר שלא נשלם עדיין וצריך להמתין עוד עד שיושלם, וגם רצו בזה קודם הזמן כי הטוב הזה ינחיל ה' לנו אך לעתיד . וכן נתבאר בבית יעקב שמות פרשת תשא אות לג בסופו וזה לשונו בתוך הדברים: וזה החטא נקרא עגל, שעגל הוא לשון מהירות, כדאיתא בגמרא (ברכות יח:) דלעגל קא אתית, שלזה נקרא עגל, זה מורה שנטלו קודם זמנו ואכלו פגה וכו'. ובאם היו מתונים לקחת הדבר בעתו ולא היו דוחקין את השעה, היה השי"ת מברר אותם לגמרי וכו'.. וזהו מה דאיתא (סנהדרין קג:) ירבעם היה שונה ק"ג פנים בתורה, ושם (קב:) מדמה הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה חבר הוא לירבעם וכו'. ומנחה הוא, מה שהשי"ת רוצה לסייע לאדם שיבוא אליה אכן אחר זמן ולא ענה. ועל ידי מצות מעשיות יוכל אדם לקרב הזמן שיבוא על הדבר לאלתר, כמו שמצינו (דברי הימים א ט״ז:ט״ו) דבר צוה לאלף דורקיחכמו שנתבאר במדרש רבה בראשית פרשה כח אות ד על פסוק זה, דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם דפסוק זה מדבר במצוות מילה., והוא שאם היה אדם מברר עצמו במצוה זו בעבודה ותפלה ובמחשבות טהורות בכונת הלב, אזי לא היה מבורר בה רק לאלף דור, היינו שלא היו מגיעים לאור רק אחר אלף דורות בצמצומים ועבודה במחשבה טהורה, ולאברהם אבינו ניתנה מצות מילה בפועל, והוא היה מצווה ועושה בפעולה, לכן נתברר מיד במצוה זוקיטעיין לעיל פרשת וירא אות יא.. ועשו אמר יש לי רב, היינו שכעת שישראל שרויין בגולה הם כל הש"י עולמות בידו, אבל לעתיד יתקיים הכתוב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי י"ש כל הש"י עולמות, ואף הק"ג דבסטר שמאלא יהיו ג"כ נכללים בהימין. וזהו דאיתא (ב"ר ע"ח) חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה הוא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מה טעמיה (תהילים ע״ב:י׳) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו לא נאמר אלא ישיבו, והוא שהמנחה העולה ק"ג, שבעוה"ז הוא בשמאלא, ולעתיד ישובו לנו ויתכללו כולם בימינא ויהיו לנו כל הש"י עולמות:
1
ב׳והנה בסוף מסכת עוקצין (פ"ג) איתא שיש לכל צדיק ש"י עולמות, וכן איתא בזוה"ק (תרומה קסו:) ובזוה"ק (חיי קכג: נשא קכח:) איתא שיש ארבע מאה עלמין דכסופין לכל צדיק. והענין בזה הוא, דהנה כתיב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, והוא מה שאדם עושה בעוה"ז בספק ואין בו תקיפות בעשותו הפעולה, שכן הוא רצון השי"ת, על זה נאמר (לך יז, תולדות כח) לרשתך את ארץ מגוריך, שהוא מלשון מגור ופחד (זוה"ק וישב קפ.), והוא במקום שאדם הוא בספק וביראהקכעיין לעיל פרשת לך אות נ, נא. פ' תולדות אות מט ד"ה לתת., על זה מרמזין הש"י עולמות. וארבע מאה עלמין דכסופין הוא, שהשי"ת יאיר באור הפעולה עצמה, שיתעלה אף הלבוש והשגת האדם ותפיסתו בזו הפעולה עצמה שסבל ממנה ונדמה לו שהטה מרצון השי"ת, יתעלה ויתרומם עד רזא דבינ"ה. והדוגמא בזה, כגון מצות מעשיות שאדם עושה בעוה"ז ואין לו שום הרגשה מה טיבה של פעולה זו. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממניקכאמבואר במי השלוח ח"ב פרשת משפטים ד"ה ויקח: הענין שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, כי באמת כל עניני תורה ומצות אין דעת האדם משגת לעומק הכונה, כי באם היה יכול האדם להשיג עומק השורש אזי היה די בכונה לבד בלי פעולה, אכן לפי שאין דעת האדם משגת, לכן צריך האדם לפעולות שעל ידם יגמור עומק האור בלב האדם שאף שלא מדעתו נקבע אח"כ בו קדושה, ולכן אמרו תחלה נעשה שיעשו הפעולות אף בלי השגת עומק האור הנמצא בהם, ואח"כ נשמע, שבקשו מהש"י שיבינם אח"כ עומק הענין. ועיין עוד שם פ' וארא ד"ה והפליתי [ב]., וכמו אם יאכל אדם פת יסעד לבו ואם ישתה יין ישמחו, אבל מהות הדבר מה זה ועל מה זה, למה הפת מסעד והיין משמח, אין בזה שום הבנה לאדם. ולעתיד יראה אדם מפורש ושום שכל החיות שנמצא בהלחם והיין, שכל כח המחיה הוא כמו החיות מהדברי תורה, שמזה שהשי"ת צופה על הלחם והיין בתמידות ומשגיח עליהם, לזה נמצא כח בלחם להחיות נפש אדםקכבמקור הדברים במי השלוח ח"א פרשת מקץ ד"ה תשמע חלום: והאדם המבין בכל כי הכל הוא רק מהש"י ורק ממוצא פיו יחיה הכל, זה מבין טעם בכל דבר ומגיע לחיים אמיתיים, כמו לחם העיקר המחיה הנמצא בו הוא המוצא פי ה' ומי שאוכל פשוט כבהמה, אינו משיג מהלחם רק חיי עוה"ז, והמבין כי מוצא פי ה' הוא המחיה זה ישיג חיי עולם. ועיין עוד תפארת יוסף פרשת תצא ד"ה כי תצא בסופו. לעיל פ' בראשית אות מד.. והיין המשמח לב אדם, הוא מרמז על שהשי"ת צופה לטובה, וכמו שקוראו אליהו הנביא בספרו בכמה מקומות צופה לטובה, וזהו משמחת הלב. ועל זה מרמזין הארבע מאות עלמין דכסופין, שהשי"ת יגלה לן טעמיה בכל מעשה המצות להבינם בתפיסת האדם, וממילא יתבררו כל פעולות הצדיקים שהיו כולם מצות השי"ת מפני שנצמח מהם כבוד שמים, ועל זה מסיים הכתוב, ואוצרותיהם אמלא, והוא שהשי"ת ירומם וינשא הפעולה ותפיסת האדם עד ספירת הבינה (וכמש"נ הענין בפרשת חיי אות טז):
2