בית יעקב על התורה, וישלח כ״בBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 22
א׳ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הענין בזה הוא, דאיתא בתקוני הזהר (תיקון יג דף כט.) יעקב איהו מסטרא דעמודא דאמצעיתא מלבר ומשה מלגו. והוא, כי מדת יעקב אבינו ע"ה הוא, שיפרוש אדם את עצמו מעניני עוה"ז, ולהיות בתמידות רק בעבודת ה' כל הימים. וזה הוא יעקב מלבר, שחוץ מזה שהוא דבוק בהשי"ת, הוא עובד בתמידות עבודת ה' להכניס כל עניני עוה"ז לגו בהקדושה. משה מלגו, היינו שאצלו אין שום דבר מלבר, מפני שרואה בתמידות שמלא כבוד ה' את כל הארץ והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מניה, ואף הענינים שנעשו בין האומות אף הם רק בהשגחת השי"ת, והוא מנהג אותם, ואין שום חילוק בין ההנהגה שהשי"ת מנהג בלב עובדי השי"ת ובין ההנהגה שמתנהג בין האומות, כל ההנהגה הוא רק בהשגחת השי"ת, וכדכתיב (מלאכי א׳:י״א) כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה וגו', כל זה ראה משה רבינו בעינא פקיחא. ולזה כאשר התפלל להשי"ת על סליחת ישראל אמר (שלח יד) ואמרו הגוים, (תשא לב) למה יאמרו מצרים. והוא, כי מצדו לא היה לו מקום להתפלל להשי"ת שינחם ממחשבתו אשר דבר לעשות לעמו, מאחר שהיה מפורש אצלו שאין שום דבר נעשה מבלעדי השי"ת וממנו ית' לא תצא הרעה, כי מה שנעשה מהשי"ת הוא טובה, רק בא בטענה למה יאמרו הגוים, שהם אין רואים שאתה הוא המנהיג ומושל בכל, לכן עשה למען כבוד שמך שלא יתחלל בין הגוים. ויעקב אבינו ע"ה הרגיש גם הוא שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אכן בקש מהשי"ת ואתה אמרת היטב איטיב עמך, היינו שיראה הטובה אף לפי ראות העין בתפיסת והבנת האדם. אבל זאת ידע גם הוא שבעומק הוא רק טוב, כי יעקב ומשה בחדא דרגא אך זה מלבר וזה מלגו. וזהו שאמר דהמע"ה (תהילים קמ״ו:ב׳) הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו. והוא כי דהמע"ה הוא בחדא דרגא דיעקב אבינו, וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פו.) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא דאתרעיתי בההוא דוד ובההוא יעקב אנא הוא אינון ממש לפני לא נוצר אל דתנינן קרא קב"ה ליעקב אל וכו' ואחרי לא יהיה דהא דוד הכי אקרי, כי שתי אלו המדות מתאחדים יחד תפארת ומלכותקידעיין בסוד ישרים הושענא רבה אות ח: היינו, כי יעקב הוא כמבואר בזוה"ק (קדושים פו.) קב"ה קרא ליעקב אל, הה"ד לפני לא נוצר אל, היינו שמעולם לא הכניס יעקב אבינו את עצמו לשום ספק, שהולך תמיד מבורר. ומסיים שם בזוה"ק, ואחרי לא יהיה דהא דוד הכא איקרי ולאו אית בתריה אחרא וכו'. היינו, כי יען שדוד המלך מסר הכל להש"י, עד שהיה יכול לומר לבי חלל בקרבי, לזה היה אצלו גודל בטוחות. ומהארת אלו שני עבודות, של יעקב אבינו שעליו נאמר לפני לא נוצר אל, ושל דוד המלך שעליו נאמר ואחרי לא יהיה, נמשך לישראל כל מיני הגנה. כי יעקב אבינו הוא הכולל מכל שבעת ימי הבנין המרומזים בפסוק (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וגו' והתכללות העולה מכל המידות הוא לך ה' הממלכה, שהוא מדת המלכות, מדת דוד המלך ע"ה, כי דווקא במדה האחרונה שהיא מדת המלכות, מדת דוד המלך, נגמר בשלימות הגמור כל תכלית המכוון מרצון השי"ת, כי ע"י זאת המדה משלימים ישראל את הכבוד שמים בכח בחירת רצונם הטוב.. וכדאיתא בזוה"ק (בלק רו.) דוד הוא סמכא רביעאה לכורסיא ואמר הללי נפשי את ה', היינו הנפש שבאדם משבחת בתמידות את השי"ת בלי שום הפסק, אכן התפלל להשי"ת אהללה ה' בחיי, שאף הגוף יוסיף הלול ושבח לשבח תמיד את השי"ת, שירגיש אף הגוף הטבת השי"תקטומבואר במי השלוח ח"ב פרשת ראה ד"ה ואכלתם: נאמר ועבדיכם ואמהתיכם, כי עבדים ואמהות מורה על הגשמיות וגופים מגושמים שגם בהם יהיה קדושה נפלאה, וזה היה רק על ידי דוד המלך ע"ה שע"י פעולותיו נזדככו אפילו הם, וזה שכתיב (שמואל ב ו׳:כ׳) ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו וגו' ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד וגו' ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, היינו שזה הוא הכבוד וההתפארות שלי שנכתב עלי בתורה ואמהתיכם שזה היא הנקודה שלי.. אזמרה לאלהי בעודי, היינו שהטובה תהיה בהבנת האדם שירגיש הטובה בהבנתו ותפיסת שכלו ולא למעלה מתפיסת שכלו, כי באמת לאמתו בעומק הוא רק טוב ומצד השי"ת אין שום השפעה חוץ מטובה, אכן החילוק הוא רק מצד האדם, שלעין האדם נראה לפעמים שההשפעה הוא היפוך מטובה, וע"ז התפלל דוד המלך ע"ה שיבין השפעת השי"ת ויראה אף לעין אדם בתפיסת שכלו הטובה הגנוזה בהשפעת הרב חסד. אשרי שאל יעקב בעזרו, היינו שזה הוא מדרגא דיעקב אבינו ע"ה וכמו שנתבאר לעיל מזה:
1
ב׳וזהו דכתיב (תהילים כ״ח:ב׳) שמע קול תחנוני, וכי יעלה על דעת האדם ח"ו שהשי"ת אינו שומע שיצרך להתפלל ע"ז שישמעהו, הלא השי"ת הוא הנותן כח התפלה באדם שיצעק הושיעה ה', ואף (בפתיחת התפלה) אנו אומרים הכתוב (תהילים נא) ה' שפתי תפתח, שהשי"ת יפתח לאדם שפתיו איך יתפלל, ואזי ופי יגיד תהלתך. אכן הענין בכל זה הוא, כי באמת הוא אף כח התפלה מה', המענה לשון שילמד השי"ת פירוש תפלת האדם שכן כוון בהתפלה, כפי העניה שיהיה לו מהשי"ת. כי יוכל להיות לפעמים שאדם מתפלל תפלתו והשי"ת יענהו מה שלא היה נכלל כלל בתפלתו, כי התפלה שהשפיע השי"ת בדעת האדם הוא היפך מתפיסת האדם שישמע בה. וכן נמצא תפלה שיענה לו בה אחר זמן, וזהו מה דאיתא באדרא רבא (נשא קלח:) ומה דאתמר הטה ה' אזנך בזעיר אפין אתמר. ולזה התפלל דוד המלך ע"ה שישמע ה' לקול תחנוניו, שהעניה תהיה מעין התפלה, לפי שצמאה לך נפשי כמה לך בשרי כן אחזה בקודש, לפי התפיסה שהיה לי בהבנת שכלי בהתפלה כן יהיה לי העניה מאת השי"ת. וכן מצינו בברכה (בחקותי כו) ונתנה הארץ יבולה, ונדרש ע"ז (תורת כהנים בחקותי) שהעניה תהיה בזה הענין עצמו שהאדם מתפלל ומבקש עליה מהשי"ת, כי זריעה מכונה לתפלה, וצמיחה הוא הישועה מהשי"ת (וכמו שנתבאר הענין בפרשת בחקותי ד"ה ונתנה אות מא, מב, מד, מה, מו):
2