בית יעקב על התורה, וישלח כ״וBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 26

א׳ויעבר את מעבר יבק ויאבק איש עמו וגו'. יב"ק הוא גימטריא שני שמות הוי"ה אלהי"ם וכדאיתא בלקוטי תורה להאר"י הק' (פ' וישלח ד"ה ויעבר), וזה מרמז שהשם של רחמים צפון וגנוז בהשם אלהים, כמו שמש ומגן דאיתא בזוה"ק (פקודי רכד:) ששמש מרמז על השם יקו"ק שהוא שם של רחמים ומגן מרמז על השם אלהי"ם^קכטכמו שהתבאר לעיל פרשה זו אות יב.. ויאבק איש עמו, בזוה"ק (וישלח קע.) דסליקו אבק ברגליהון כו' וההוא מלאך שרו של עשו היה כו' ודא אבק דאשתאר מנורא ולא עביד אבין לעלמין ועפר כל אבין נפקין מינה כו'. הענין בזה הוא, שזה השר של עשו מכונה לאבק שאינו מוציא פירות ואין בו שום טובה, והוא היה מהמקטרגים על בריאת האדם, ועיקר הצורת אדם הוא אבינו יעקב ע"ה, ששופריה דיעקב הוא מעין שופריה דאדה"ר, כדאיתא בש"ס (ב"מ פד., ב"ב נח.), ובבריאת העולם השתתפו כלם ונתנו מחלקם להצורת אדם^קלוזה לשון קדשו של רבנו האריז"ל לקוטי תורה פרשת תשא ד"ה ועתה הורד עדיך: והנה בבריאת האדם נאמר נעשה בלשון רבים, ולא עשה כן בכל השאר וכו'. שרצה שישיג כל העולמות ויקשור את כולם. ונמצא שרצה המאציל שיתנו כל עולם ועולם חלק ברצונם, כדי שכולם ירחמו עליו, ואם יחטא יפגום בכל העולם, וכולם יבקשו רחמים עליו. ואם יזכה יגילו וישמחו בו כולם וכו'. וע"כ אמר נעשה, בלשון רבים, שנתיעץ בפמליא שלו עליונים ותחתונים שיתנו כולם חלקם ברצונם בו, וכן היה והשיג חלקו מכולם. ומבואר במי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים נעשה אדם: היינו כי מתחילה ברא הש"י את כל הבריות ואחר כך ע"י שהבינו הבריות והכירו חסרונם שאין להם מי שיחבר חיותם אל הש"י, כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם, וכאשר ראו הבריות מה שחסר להם אז בכחם פעלו אתערותא לעילא לבריאת האדם. ויאמר אלקים נעשה אדם, היינו שהש"י אמר לכל הבריות שכלם יתנו מכחם ויצטרפו לבריאת האדם למען יהיה לאדם חלק בכלם, בכדי שאם יצטרך האדם לדבר מה יעמדו כלם לעזר לו כי ברעתו ירע להם ג"כ כמו בדור המבול, ובטובתו יוטב גם להם. ומוסיף בתפארת יוסף מס' שבת (פח:): ובעת הבריאה אז כל מערכות הבריאה הסכימו והשתתפו להצורת אדם וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תקון סט) נעשה אדם אנא ואתם יהבי ביה חלקא. והוא, יען שראו שנבראו כחות ובריות השובבים, והבינו שאין ביכולת לשום בריה להחזיר ולהעמיד הכחות השובבים האלה פנים בפנים לפני השי"ת חוץ מצורת אדם, ואז הסכימו כולם. לעיל פ' בראשית אות לט, מ., ואף זה המקטרג שאמר מה אנוש כי תזכרנו הוכרח גם הוא ליתן מחלקו, וחלקו בהצורת אדם גיד הנשה, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע:) בגיד הנשה בזיניה ביצר הרע דאיהו זיניה ואתריה. וכל מלאך ומלאך רוצה שהאדם יסיים ויגמור חלקו לטוב בתכלית השלימות. ויעקב הוא צורת אדם השלם, ולכן בכחו לבטל כח קטרוגו, וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רמג.) ויאבק איש, צלותא דאיהי פגימה אתאבק עמה ס"מ ואבק דיעקב לאולפא זכותא על צלותא ואבק דרגא דס"מ סליק וכו' לאולפא חובין עלה ודא צלותא דערבית וכו'. שחלקו של זה המלאך הוא כמו אבק שאינו עושה פירות ואין ממנו שום סיוע לאדם בעוה"ז, כי שמו הוא ס"ם, ואלו השני אותיות מרמזים כענין דאיתא בש"ס (שבת קד.) ם' וס' שבלוחות בנס היו עומדין. והוא, כי כל האותיות מאלפא ביתא יש בהם עין טובה להמסר בתפיסת האדם ולגלות לו מהטוב שצפון וגנוז בהם, ובקל יבא לאדם קבלת הטובה הגנוזה בהם, כי פתוחים ועומדים הם בטובת עין להתגלות לאדם כל הטוב הגנוז בהם. וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכז.) אות ס' איהי סתום בכל סטרוי כגוונא דא ם' סתימא. ומבאר שם, דנהורא עלאה סתים ואתגניז בהם, רק מחלק שם בין מ' לס'. ואלו השני אותיות ם' וס' הם סתומים וחתומים, ואין מהם שום התגלות מהטוב הגנוז בהם לתפיסת האדם, והם רשומים בשמו, כי הוא מקטרג על הויות האדם ובריאתו. והן אמת שכאשר בא יבוא היום הגדול והנורא שיפתח השי"ת האור והטוב הצפון בשני אותיות הללו תהיה למעלה מכל הטובות, אבל כל זמן שלא באה עת ההתגלות, הוא הטובה סגור וחתום מכל צד. וזה הוא דאיתא בש"ס (סנהדרין צד.) בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח כו'. לזה רומז הם' סתימא מלםרבה המשרה שנאמר על חזקיהו, שמפני שלא הסכים השי"ת עוד שיהיה הקץ, שיתגלה האור מאלו השני אותיות, לכן כתיב ם' סתימא באמצע תיבה^קלאדהפסוק (ישעיהו ט׳:ו׳) למרבה המשרה ולשלום אין קץ, נאמר על חזקיהו המלך, כדאיתא בגמ' סנהדרין (צד.). והמ' במלת לםרבה היא ם' סתומה באמצע מילה. וע"ז דורשת הגמרא שם: א"ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום. ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מידת הדין וכו' לכך נסתתם. ונתבאר העניין בארוכה בספר הלקוטים לרבנו האריז"ל ישעיה סימן ל"ח עיי"ש כל העניין מבואר באר היטב. ונעתיק כאן קטע קטן מדבריו הקדושים וזל"ק: ואמר הרב זלה"ה, "מדלה יבצעני" (ישעיה לח) ר"ל על המ"ם סתומה מלמרבה המשרה, כי היא סתומה וסותמת עניין הגאולה, וז"ש מדלה, ר"ל דלתותיה הסגורות כזה: ם, שיפתחוה ויבצעוה לשתי דלתות ויחתכנה כזה: , ואז "מיום ועד לילה תשלימני" (שם), שעתה בכל דור אני בא בגלגול {ר"ל המשיח}, ובכל גלגול יחסר ניצוץ אחד, ואז בע"ה תשלימני., וכדאיתא בזוה"ק (שלח קנו:). וכאשר יבוא היום שתהיה הגאולה בשלימות, אז יפתח השי"ת ויגלה האור הגדול הצפון וגנוז באלו האותיות, אז יהיה למרבה המשרה במ' פתוחה, ובלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים (וכמש"נ לעיל ענין ה מד"ה ולהבין הענין והלאה):