בית יעקב על התורה, וישלח כ״זBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 27
א׳וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו וגו'. איתא ע"ז בזוה"ק (וישלח קע:) בגיד הנשה בזיניה ביצה"ר דאיהו זיניה ואתריה וכו'. הענין בזה הוא, כי מזה המקום מזריח באדם יראה מופלגת שלא בהדרגה, שזה המקום מרמז על קליפת אדום שמסתיר מישראל כל הטובות, ושמו ג"כ מרמז על הסתר המסתיר מעיני אדם כל הטובות (וכמש"נ בענינים הקודמים). ולזה בא מזה באדם יראה שלא בהדרגה, ולזה לעתיד שלא יכנף עוד מוריך תגדל השמחה ג"כ שלא בהדרגה. והענין בזה, כי בבריאת עולם קטרגו המלאכים ואמרו מה אנוש כי תזכרנו (בראשית רבה פרשה ח), וכשאמר השי"ת נעשה אדם השתתפו כלם ונתנו מכחם בהצורת אדם, ומה הוא הכח שנתנו המלאכים באדם מדת היראה, כי מלאך מרמז על יראה (וכמש"נ לעיל אות טז). וכל אחד סייע לבריאת אדם בכח היראה. וזה המלאך נתן מיראתו יראת הבאי באדם ודמיון, שאף במקום שאין צורך ליראה בשרש, מכל מקום על הגוון נמצא יראה באדם. כגון כמה דברים שאמרו חכמז"ל מפני החשד ומפני מראית העין, כל זה נצמח מחלקו שנתן באדם. וכן מה דאיתא בש"ס (חולין צ:) דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם. דברו חכמים לשון הבאי תפוח של דשן היה באמצע המזבח פעמים היה עליו יותר משלש מאות כור. בצורות בשמים (דברים א), היינו שנדמה לעין שיש להם ח"ו שום כח בשמים, ובאמת הוא רק דמיון, כי אין שם להם שום אחיזה ולא שום כח ותקיפות. דברו חכמים לשון הבאי, שפעמים היה דשן על המזבח יותר משלש מאות כור, זה ג"כ מרמז על יראת הבאי ודמיון, שהדשן שנשאר מהקרבן מרמז לפסולת שאין רצון השי"ת שיתקבל זאת, כי מה שמתקבל ברצון למעלה זהו נשרף ונכלל בארי של אש של מעלה, וזה פעל באדם שיהפך לבו לטוב בהקריבו את קרבנו לאשים. אכן הדשן שנשאר ולא נכלל באש של מעלה נראה מזה שאין שום תיקון ע"זקלבעניין הדשן והמסתעף ממנו מבואר בהרחבה בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות ט, י, יב, יד ד"ה ובזה, עיין בזה שם. ונביא כאן מעט מהמתבאר שם אות ט ד"ה ובעניין: וזהו היה גם בהקרבת הקרבן על המזבח, מה שנכלל באש של מעלה זה רומז על מה שנענה מיד. ומה שנשאר דשן, והכהן היה תורם ממנה מלא מחתה, ונעשה ממנה גופו של מזבח, זה רומז על תפלה שנענה עליה אחר זמן. והדשן שהיו מוציאים אל מחוץ למחנה, רומז על תפלה שלעולם לא יענה עליה וכו'. אכן יען שגם בזה נמצא טובה, לכן הקפידה התורה שתנתן במקום טהור וכו'. היינו שאף מזו התפילה, יהיה צמיחה לזמן רחוק, ולכן נקראת בשם דשן ולא אפר וכו', מלשון שמן ודשן, שמדשן ומשמן את הקרקע., וגזמו חכמים שנשאר עד שלש מאות כור, וזה מרמז ליראה מופלגת שלא בהדרגה. דברו נביאים לשון הבאי (מלכים א א׳:מ׳) ותבקע הארץ בקולם, זה רמז על שמחה עצומה שיהיה לעתיד בלי גבול, כי הכתוב מדבר במשיחת המלך שלמה בן דוד. ואח"ז מביא שם, שכל זה נמצא בדברי חכמים עצמם, בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרוכת. תפוח של דשן מרמז על יראה שלא בהדרגה. ופרוכת מרמז ג"כ על יראה מופלגת, מחיצה המבדלת ומסתיר הטובה לבל יראה מפורש. גפן של זהב שהוצרכו שלש מאות כהנים להדלותה מרמז על שמחה עצומה שלא בהדרגה, כי יין מרמז על שמחה ויין ישמח לבב אנוש, וזה יהיה להם לישראל מדה במדה, מפני שבעוה"ז היה לב ישראל מלא יראה מופלגת שלא בהדרגה, לעומת זה ישפיע להם השי"ת לעתיד שמחה וחדוה עצומה שלא בהדרגה בתפיסתם. וזהו הענין דאיתא בזוה"ק שפגע בזיניה, והוא כי מזה המקום זורח באדם יראה מופלגת במאד מאד, כענין דכתיב (תהילים ס״ו:ה׳) נורא עלילה על בני אדם, וכמש"נ במדרש תנחומא (וישב) ע"ז הכתוב (וכמש"נ הענין הזה בפ' שלח). ונגע בזה המקום ורצה ליקח בחזרה חלקו אשר נתן בהצורת אדם, ועיקר הצורת אדם הוא יעאע"ה, ורצה שיתבטל הבריאה כמו קודם בריאת העולם מה אנוש כי תזכרנו, ויאבק עמו אבינו יעקב ויוכל לוקלגלקמן פרשה זו אות מ.:
1
