בית ישראל (רוז'ין), אמת ליעקב, מטות א׳Beit Yisrael (Ruzhin), Emet LeYaakov, Matot 1
א׳פרשה מטות תרי"ד
1
ב׳וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל זה הדבר אשר צוה ה' לאמר איש כי ידור נדר לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה כל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר הנה כתי' ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא ההפרש שיש בין האדם לבהמה. היא בחי' הדיבור כי כמו שיש באדם רמ"ח אברים. כן יש בנפש רמ"ח אברים רוחנים כי הנה העיקר היא באדם הדיבור והיא חיותו וחיות כל אברי' שלו למשל האותיות ראש המה חיות של הראש. וכן האברים כמו שהם נקראים ע"י הדיבור בכ"ב אותיות התורה זהו חיותן כי מה שנקראים האברים בלשונות אחרים הם מושאלין אבל השמות הנקראים ע"י כ"ב אותיות התורה זהו חיותן וזהו העיקר היא הדיבור וע"י הדיבור יכול הוא לקשר עצמו וחיותו לשרשו להבוב"ה. היינו ע"י דיבורו בתות"פ לשם ה' וזהו ומותר אדם מן הבהמה אין ע"י הדיבור לקשר עצמו להשי"ת. אם אמנם שגם בבהמה יש חיות הקודש. בנפש הבהמיות בבחי' ואתה מחי' את כולם ומלכותו בכל משלה. ואם יסתלק החיות הקודש מכ"ד יהי' כלא ואפס. עכ"ז לא יוכלו כל הנבראים לקשר א"ע לשרשן כ"א האדם המדבר ע"י דיבורו בתות"פ כראוי וכנכון. והנה כשהאדם מקדש ומטהר דיבורו ומקשר עצמו להשי"ת בדיבורו יכול לעשות רושם בדיבורו ומאמרו של הקב"ה כביכול. זהו לגבי שאר הנביאים אבל משה מוסיף עליהם שנזדכך חומרו מאד ולא הי' שום מסך המבדיל בינו לבין השי"ת ושכינה הי' מדברת מתוך גרונו. כל מה שדיבר משה היא הי' בעצמו דיבורו של הקב"ה. וזהו וידבר משה זה הדבר אשר צוה ה' היינו שכל דיבורו של משה הי' הדיבור עצמו של הקב"ה כנ"ל אכן כל הנ"ל היא מדריגת הצדיקים והנביאים אבל אדם שמקבל ע"ע לאסור איסר על נפשו מל' אוסרי לגפן עירה היינו להתקשר עצמו אל השי"ת צריך לראות שלא יחל דברו היינו שלא לעשות דיבורו חולין במ"ז ובפניות ח"ו כי זלעמ"ז עשה אלקים. וכאשר אינו מקדש עצמו בדיבורו בלתי לה' לבדו אזי יכול להתקשר ע"י הסט"א. וזהו לא יחל דברו כי ע"י שמקשר דיבורו בהסט"א אזי הוא גרוע מבהמה שאין לה דיבור כי גם במחשבה יש בו בחי' דיבור כי המחשבה היא רצוא ושוב פושט צורה ולובש צורה והכל ע"י אותיות בחי' דיבור שבמחשבה ולכן הא בהא תלי' כשמקדש מחשבתו אזי יש לו דיבורים ממש ג"כ בתורה וכשמקדש דיבורו גם המחשבה טהורה כי הכל אחד בחי' הדיבור ממש היא מבחי' הדיבור שבמחשבה ומי שאינו יכול לעשות אפי' זה עכ"פ יראה שכל היוצא מפיו יעשה:
2