בית ישראל (רוז'ין), אמת ליעקב, פנחס ב׳Beit Yisrael (Ruzhin), Emet LeYaakov, Pinchas 2
א׳פרשה פנחס בין המצרים תרי"ח
1
ב׳העולם אומרים בשם הצדיקים שהכ"א ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב הם כנגד כ"א ימים מר"ה עד שמחת תורה, כתי' ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שריה אומר אני אשר מה שאצלנו נדמה לחושך אבל למעלה היא אור וכשהשי"ת יעזור לנו במהרה אנחנו ג"כ נבין הטוב. אבל השי"ת ידע מה בחשוכא גם עתה רואה הטוב. אומר אני שהימים האלו יותר גבוהים מכל ימים טובים כי כל יו"ט היא זכר ליציאת מצרים אבל ימים האלו כשיעזור לנו השי"ת יהי' זכר לגאולה האחרונה והשי"ת רואה עתה האור שבתוך החושך. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד אומר אני כל הסיבות מהשי"ת הוא למען ייטיב האדם בדרכי השי"ת וזהו לטב עביד כי זה עיקר הטובה להתקרב לעבודתו ית' אומר אני פעמים שהאדם עובד ה' ומתקרב להבורא ית' בכל מדותיו ופעמים שהאדם פוגם ח"ו ומוכרח להביא עלי' יסורים כדי שעי"ז יוכל להתקרב לעבודתו והכל היא טובה מאתו ית' כי משפיע לכ"א. כפי מה שיודע בו שעי"ז יכול לבוא לעבודתו ית' בנקל יותר לאחד בעוני ולאחד בעושר כמו שאיתא בספרים שלפעמים צריכים לחתוך היד של החולה. וזה רפואתו. וזהו כל מה דעביד רחמנא לטב עביד לרפואתו למען ייטיב לו להתקרב להשי"ת. ואני תפלתי לך עת רצון. הענין הוא כי כתי' רצון יראיו יעשה אומר אני כשאדם הוא באמת יי"ש וירא מהשי"ת נעשה ע"ר ועי"ז יוכל לקבל מהשי"ת ע"י צינור דקדושה וזה עת לעשות לה' הפרו תורתיך. ואיתא בזוהר כשהפרו תורתיך אז עת לעשות לה'. אומר אני כי יש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפך. הענין היא כי יש זיי"ן מדות דקדושה וכ"א כלול מחסדים וגבורות הרי י"ד וכמ"כ זלעמ"ז עשה אלקים ויש י"ד להיפך וכשאדם מקבל עליו עול מ"ש ומגבי' כל מדותיו לה' הוא מקבל מי"ד עתים הטובים ובאם ח"ו הוא פוגם הוא גורם להוריד השפע דקדושה לי"ד ההיפך וצריך האיש הישראלי לחשוב ולשבור מלבו כל תאוות עוה"ז ולעשות רצון הבוב"ה ואז רצון יראיו יעשה ונעשה ע"ר ומקבל מצנור דקדושה מי"ד עתים הטובים. וזהו בטל רצונך מפני רצונו כי צריך האדם לבטל ממנו כל תאוות העוה"ז ולעשות אך רצונו ית' ואז הוא עושה ע"ר ויכול לקבל כל טוב מהשפע דקדושה וזהו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם. אומר אני ע"י שפנחס הי' מוסר נפשו על קדושת שמו ית' עי"ז הי' בכחו לבטל הדינים מעל בני ישראל ולהפוך להם מהרע לטוב וזהו השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ע"י מס"נ בתוכם ולא כליתי את בני ישראל הי' מבטל מהם הדינים אבל נפלו על הקליפות. עצמן כי איתא שבכל יום יורדין דינים מלמעלה ובאם שישראל ח"ו אינם מהוגנים אזי באו עליהן וזהו אל זועם בכל יום וכשעושין תשובה אז חסד אל כל היום לישראל והזעם להם כי הקיום מהקליפות הוא רק מהקדושה ואם ח"ו גורמים להתלבש השפע דקדושה דרך שם אז יש להם קיום אבל אם ישראל עובדים בכל מדותיהם אז מגביהים הקדושה והן מתבטלין וזהו בקנאו את קנאתי בתוכם שהדינים נופלים עליהם ולא כליתי את בנ"י ומהפך להם רע לטוב וזהו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך כי צריך האדם לבטל ממנו כל עניני עוה"ז ולידע שמלכותו בכל משלה ולעבדו בכל מדותיו ואז הוא מבטל רצון אחרים היינו הקליפות כי הם קליפה לפרי כ"ז שהפרי מתלבש בתוכה אבל אם הוא עושה רצון הבורא ומברר הטוב מהרע אז מתבטל הקליפה ומקבל מהקדושה עצמו.
2