בית ישראל (רוז'ין), אמת ליעקב, ויגש א׳Beit Yisrael (Ruzhin), Emet LeYaakov, Vayigash 1
א׳פרשה ויגש שנת תרי"ט
1
ב׳ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. איתא במדרש ויגש אליו יהודה יש ג' מיני הגשות הגשה לתפילה הגשה למלחמה הגשה לדורון ולכולם הכין עצמו יהודה וכ"כ צריך כ"א בתפלתו לג' הגשות הנ"ל היינו למלחמה כי תמיד בתפלתו של אדם היצר מתגבר עליו במ"ז וצריך האדם למלחמה ולעשות תשובה כי כל המ"ז באים ע"י מעשיו הרעים ע"כ צריך לשוב עליהם ולהתגבר עליהם וכן לדורון כי כשאדם עושה תשובה ונותן לב לתקן הניציצות ולהעלותן מגשמיות שהוא פגם ע"י מעשיו הרעים זה נק' דורון וכן לתפלה הוא לשון נפתולי אלקים נפתלתי ולשון צמיד פתול היינו כשאדם מדבק עצמו בהשי"ת ויודע שמכה"כ והחיות מכ"ד הוא מהשי"ת הצמצם עצמו כביכול להחיותו בחי' אדני שפתי תפתח ועושה מיש אין היינו שרואה בכ"ד גשמי רק הניצוץ שיש בו ומתפלל רק על הניצוץ הקדוש המוסתר בכל דבר בזה העולם ואז ואני תפלתי לך ה' ע"ר היינו אני ה' אני הוא ולא אחר אני ה' שמי וכבודי לאחר לא אתן וכשאדם מתפלל ויודע שהוא מהשי"ת בחי' אדני שפתי תפתח כי מכה"כ ונתן חיות לכ"ד ומתפלל אך לה' שעושה מיש אין ומתפלל רק על הניצה"ק המוסתר בכ"ד כדכתיב בכל צרתם לו צר ועת רצון היינו בתפלה כן הוא עושה ע"ר כי באם תפלתו של אדם אינו ע"ז אינו ע"ר ח"ו וזהו ויגש אליו יהודה מלשון תפל' ויאמר בי אדוני למען הניצה"ק ואז ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני היינו אז נתקבלה תפלתו ונעשה ע"ר וזהו ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה כי כל תפלת הצדיקים הוא ע"ז שהקליפה מתגבר על הקדושה כי את זלע"ז עשה אלקים ובפרט בהגלות הרע מתגבר על הקדושה וזהו גלות השכינה וזהו אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה היינו שלא ישליט הרע ולא יהי' כמוך כפרעה וכשאדם מתפלל ע"ז אז ואל יחר אפך בעבדך היינו אז אינו שול' חרון אף בתפלתו אך מתקבל ונעשה עת רצון:
2