בראשית רבה פ״טBereshit Rabbah 89

א׳וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה, וּמַאי טַעַם קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (איוב כח, ג): אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, נֶעֱקַר יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, אֵין אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לְיוֹסֵף כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ חָלַם פַּרְעֹה חֲלוֹם.

ב׳וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, (משלי יד, כג): בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא כְּגוֹן בֵּין שׁוֹתֶה חַמִּין לְשׁוֹתֶה צוֹנֵן. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, מְלַקֵּט עֲצָמוֹת אֶחָד בְּצִיפּוֹרִין וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא הֲוָה וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה עֲצָמוֹת שְׁחוֹרוֹת הָיָה אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם. אֲדֻמּוֹת, אוֹמֵר אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי יַיִן. לְבָנוֹת, אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹתֵי מַיִם חַמִּין. דָּבָר אַחֵר, בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר יוֹסֵף עִם אֲדוֹנָתוֹ הָיָה לוֹ יִתְרוֹן מִמֶּנָּה, לָמָּה שֶׁנָּטַל אֶת בִּתָּה. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ וגו'.

ג׳אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ (תהלים מ, ה), זֶה יוֹסֵף. (תהלים מ, ה): וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, יד): זְכַרְתַּנִּי וְהִזְכַּרְתַּנִּי, נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ, רַבִּי יוּדָן אָמַר הָמוֹן רִבֵּי רַבְרְבַיָא שֶׁהֵם שָׂטִים אַחֲרֵי כָּזָב, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בָּהֶם. (קהלת ה, ב): כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, אָמַר פַּרְעֹה מִי מִתְקַיֵּם עַל מִי אֲנִי עַל אֱלֹהָי אוֹ אֱלֹהָי עָלַי, אָמַר לוֹ אַתָּה עַל אֱלֹהֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי מִקֵּץ וגו'. (קהלת ד, יד): כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁל פַּרְעֹה. יָצָא לִמְלֹךְ, (בראשית מא, יד): וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, (קהלת ד, יד): כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ, בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף נוֹלְדָה רָשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי מִקֵּץ (קהלת ד, טו): רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, זֶה יוֹסֵף. (קהלת ד, טו): עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֵלּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנִּתּוֹסְפוּ לוֹ, וְלָמָּה נִתּוֹסַף לוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיַּחֲלֹם פַּרְעֹה וְיִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.

ד׳וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא. וּפַרְעֹה חֹלֵם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָרְשָׁעִים מִתְקַיְּמִין עַל אֱלֹהֵיהֶם, וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר, אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֱלֹהֵיהֶם מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. (בראשית מא, ב): וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר, רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁאֵין הַשֹּׂבַע בָּא לְמִצְרַיִם אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְדִכְוָתָהּ אֵין הָרָעָב בָּא אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר, בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים יָפוֹת הַבְּרִיּוֹת נַעֲשִׂין אַחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. (בראשית מא, ב): וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג): יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, כִּירִי עֶבֶד קִירִי אָדוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם, אָמַר רַב אַחָא נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן שָׁלוֹם לָעָם. (בראשית מא, ו): וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וגו', בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים רָעוֹת, גּוּפָן שֶׁל בְּרִיּוֹת מַעֲלֶה חֲטָטִין.

ה׳וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ (בראשית מא, ח), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דניאל ב, א): וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּאן חֶלְמָא יְדַע וּפִתְרוֹנֵיהּ בְּעָא גַבֵּיהּ, וּלְהַלָּן חֶלְמָא וּפִּתְרוֹנֵיהּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר חֲלוֹם הַצֶּלֶם וַחֲלוֹם הָאִילָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, לְהַלָּן לִתֵּן גְּדֻלָּה לְאַרְבָּעָה, כָּאן וַתִּפָּעֶם, לִתֵּן גְּדֻלָּה לְאֶחָד. וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, כְּדֵי לִתֵּן חַיִּים לְאַרְבָּעָה, וַתִּפָּעֶם, לִתֵּן חַיִּים לְאֶחָד. כָּאן עַל יְדֵי שֶׁהוּא סָמוּךְ לַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וּלְהַלָּן שֶׁהוּא בָּא מִבָּעֶרֶב, כְּתִיב: וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל חֲלוֹם שֶׁהוּא סָמוּךְ לַבֹּקֶר מִיָּד הוּא בָּא.

ו׳וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא וגו' (בראשית מא, ח), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה קוֹלָן נִכְנַס בְּאָזְנָיו, שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַּע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד. שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ. שֶׁבַּע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת, שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת מוֹרְדוֹת בָּךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יד, ו): בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, אֵלּוּ חַכְמֵי פַרְעֹה וְחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. (משלי יד, ו): וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל, זֶה יוֹסֵף. דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם מַעֲמֶדֶת לָהּ חֲמִשָּׁה חֲכָמִים שֶׁיְשַׁמְּשׁוּ אוֹתָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נָתַן בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה דְבָרִים, חָכְמָה, וּבִינָה, וּגְבוּרָה. שֶׁכֵּן סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע אָמַר (ישעיה י, יג): בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי. וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, הוּא נוֹטְלָהּ מִמֶּנָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ח ט): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו וְחַתּוּ גִּבּוֹרֶיךָ תֵּימָן, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יוֹסֵף בָּאַחֲרוֹנָה וְיִטֹּל גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יָבוֹא יוֹסֵף תְּחִלָּה וְיִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם אֵין זֶה שִׁבְחוֹ, יְכוֹלִין הַחַרְטֻמִּים שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ, אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתָנוּ כְּבָר פָּתַרְנוּ אוֹתוֹ לָךְ. אֶלָּא הִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁנִּתְיַגְעוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת רוּחוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא יוֹסֵף וְהֶחֱזִירָהּ, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כט, יא): כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, אֵלּוּ חַכְמֵי פַּרְעֹה. (משלי כט, יא): וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, לט): אֵין נָכוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.

ז׳כֵּיוָן שֶׁרָאָה שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת, הָיָה מְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְאוֹמֵר אִם יָמוּת פַּרְעֹה זֶה וְיַעֲמֹד מֶלֶךְ אַחֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מַעֲמִידֵנִי בֶּאֱמוּנָתִי אִם לָאו, (בראשית מא, ט): וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אָמַר לוֹ שְׁנֵי חַטָּאִים יֵשׁ בְּיָדִי, אַחַת שֶׁלֹא עָשִׂיתִי לְיוֹסֵף טוֹבָה וְהִזְכַּרְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְאַחַת שֶׁרְאִיתִיךָ מִצְטָעֵר עַל פִּתְרוֹנוֹ שֶׁל חֲלוֹם וְלֹא גִּלִּיתִי לְךָ עָלָיו שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנוֹ. (בראשית מא, יב): וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי וגו', אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר אוֹתוֹ הוּא מְבַזֵּהוּ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה גְּדֻלָּה הוּא נִכְנָס. מִיָּד (בראשית מא, יד): וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא, וְשָׁם אִתָּנוּ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֲרוּרִים הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים טוֹבָה שְׁלֵמָה, נַעַר, שׁוֹטֶה. עִבְרִי, שׂוֹנֵא. עֶבֶד, שֶׁכָּךְ מוּכְתָּב בְּסֶקְרִידִין שֶׁל פַּרְעֹה שֶׁאֵין עֶבֶד מוֹלֵךְ וְלֹא לוֹבֵשׁ כְּלִידִים [פרוש: אצעדה, כלי ידים].

ח׳וַנְסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ וגו' (בראשית מא, יב), כֵּן הֲוָה עוֹבָדָא בְּהַהִיא אִינְתְּתָא דַּאֲתַת לְגַבֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמָרַת לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי שָׁרִיתָא דְבֵיתִי תְּבִירָא, אֲמַר לָהּ אַתְּ יָלְדָת בַּר דְּכַר וְהוּא חָיֵי, אֲזַלַּת וַהֲוָה לָהּ כֵּן. אֲתַת זְמַן אָחֳרָן לְמִשְׁאֲלִינֵיהּ אַשְׁכְּחָה תַּלְמִידֵיהּ יָתְבִין תַּמָּן וְרַבְּהוֹן לָא הֲוָה גַּבֵּיהוֹן, וְאָמְרָה לְהוֹן וְאָן הוּא רַבְּכוֹן, אֲמָרוּ לָהּ אֵימַר לָן מַה דְּאַתְּ בָּעֵית וַאֲנַן אָמְרִין לִיךְ, אֲמָרָה לְהוֹן חֲמֵית בְּחֶלְמִי שָׁרִיתָא דְּבֵיתִי תְּבִירָא, אֲמָרוּ לָהּ הַהִיא אִתְּתָא קָבְרָה בַּעֲלָהּ, כֵּיוָן דִּנְפַקַת מִן גַּבֵּיהוֹן שָׁרְיָא מְיַלְּלָא, שְׁמַע קָלָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לְהוֹן מָה אֲמַרְתּוּן לַהֲדָא אִתְּתָא, אָמְרִין הַהִיא אִתְּתָא דַּאֲתַת לְמִשְׁאַל יָתָךְ, אֲמַר לְהוֹן וּמָה אֲמַרְתּוּן לָהּ, אֲמָרוּ לֵיהּ כְּדֵין וּכְדֵין. אֲמַר לְהוֹן אוֹבַדְתּוּן גַּבְרָא, לֹא כֵן כְּתִיב (בראשית מא, יג): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה, וְלֹא כֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַפִּתְרוֹן חוּץ מִן הַיַּיִן, יֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה אוֹתוֹ וְרַע לוֹ. תַּלְמִיד חָכָם שׁוֹתֶה וְטוֹב לוֹ, עַם הָאָרֶץ שׁוֹתֶה וְרַע לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.

ט׳וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וגו' (בראשית מא, יד), לַחְלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. (בראשית מא, טז): וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים, תָּלָה הַגְּדֻלָּה בִּבְעָלֶיהָ. (בראשית מא, יח): שֶׁבַע פָּרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ, שֶׁכֵּן פַּרְעֹה רוֹאֶה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הָיוּ שֶׁכֵּן פַּרְעֹה אָמַר לְיוֹסֵף. רַבָּנָן אָמְרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיוּ, שֶׁכֵּן פַּרְעֹה רוֹאֶה וְאוֹמֵר לְיוֹסֵף וְיוֹסֵף חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְפַרְעֹה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה הָרָעָב, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשָׁם עָלָה הָרָעָב. וְאֵימָתַי חָזְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כט, יב): וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה.