בנין עולם, אורח חיים א׳Binyan Olam, Orach Chayim 1
א׳לידידי הרב המופלג בתורה וביראת חטא המפורסם מו"ה צבי הירש נ"י
1
ב׳מ"ש מעכ"ת לענין שינה ביום מבואר הוא בשו"ע (סי' רל"א) דאסור לישן ביום יותר משיתין נשמי ועי' מג"א (סי' ד' ס"ק ט"ז) דמשמע מדבריו דאינו רק מידת חסידות וצ"ע דבגמ' מבואר בלשון אסור כו' ועיין בהקדמה לביאור הגאון מוהר"א ז"ל על א"ח שהגר"א ז"ל היה דרכו לישן חצי שעה ביום והוא יותר משיתין נשמי גם יותר משיעור הילוך מאה אמה שכ' הרמ"א ולענ"ד היה נראה לומר דכל אלו הדברים לא נאמרו אלא במי שישן בלילה כדי צרכו אבל הניעור בלילה ועוסק בתורה מותר לישן ביום מעט וכלל גדול אמרו וכל מעשיך יהיה לש"ש והכל לפי מה שהוא אדם ולפי מזג טבע הבריאות וכן אם רוצה להיות ניעור בלילה ועוסק בתורה מותר לישן ביום שקודם לו כדי שתהא דעתו צלולה בלילה לעסוק בתורה ולכאורה יש לפקפק בזה ולדמות דבר זה למ"ש בפ' התכלת (מ"ט א') ציבור שאין להם תמידין ומוספים איזה מהם קודם כו' דמוכח משם דלא חיישינן למיתה ואם נאמר דמקודש עדיף מתדיר דוחה תמידין דהיום בשביל מוספין דלמחר וכמו כן הוא בהא דשינה ביום בשביל ללמוד בלילה יותר שהוא מצוה גדולה יותר מביום כמ"ש בכ"מ ועיין תשובת רדב"ז (ח"ד סי' הובא בבה"ט (סי' צ' ס"ק י"א) בדין מי שהיה חבוש בבית האסורים ונתנו לו רשות להתפלל יום אחד בעשרה ורוצה לברור יוה"כ דפסק שיהוי מצוה לא משהינן ומוטב שיתפלל תיכף בעשרה משום דחיישינן למיתה ושארי אונסין והוא סותר למ"ש אבל כבר השיג עליו בתשו' חכ"צ מהא דפ' התכלת שכתבתי ועימ"ש שם לחלק בין ציבור דלא חיישינן בהו למיתה לבין יחיד דחיישינן ועיינתי בתשו' הרדב"ז עצמו ולא הזכיר שם טעמא דחשש מיתה כלל וא"כ חילוקו אינו ברור דשם כתב עיקר הטעם משום דאין מעבירין על המצות ודבריו תמוהים דהתוס' בפ' איזהו מקומן (נ"א א') ד"ה אשר פתח כו' כתבו דלא שייך טעמא דאין מעבירין כו' כ"א כשיש ב' מצות לפניו איזהו מהם קודם לעשות משא"כ לקבוע מקום כו' יעו"ש וא"כ כאן שאין לו רשות כי אם ליום א' ודאי דדמיא לקביעת מקום דלא שייך האי טעמא ועיין תוס' פ"ג דגיטין ובריש פ"ק דיומא דשמא ימות לזמן מועט לא חיישינן ולזמן מרובה חיישינן ולכן ביום א' דישן כדי שיוכל ללמוד יותר אח"כ בלילה מותר ואפשר דגם הרדב"ז מודה לזה ומיירי שם באם עד יוה"כ יש זמן רב דלזה חיישינן לכמה אונסין שיארע לו עוד יש לחלק (ועי' בלקט הקמח וביד אהרן ובתשו' יד אליהו סי' מ"ב) דשאני בית האסורין של אותן המוחזקים אשר פיהם דבר שוא דיש חשש שמא יחזרו בהם מהבטחתם ולכן כל שיוכל לקיים המצוה היום לא דחינן ליה וכעין זה איתא במס' פסחים בפ' האשה (צ"א א') ל"ש אלא בבית האסורין כו' יעו"ש:
2
ג׳ומה שנסתפק מע"ל בענין שינה בבוקר קודם התפלה ודאי דברי כ"ת נכונים דנראה דאסור מכ"ש דאיסור אכילה קודם מנחה דשינה חמיר טפי כדמוכח בפ"ק דברכות במ"ש אדם בא מן השדה כו' אוכל קמעא כו' ונמצא ישן כו' הרי דחשש שינה יותר גדול מחשש אכילה דלא אסרו אכילה אלא מפני שינה ולכך נלע"ד דמי שהיה ניעור כל הלילה ורוצה לישן קודם אור היום שאסור כמו חצי שעה קודם אף שעדיין לא הגיע זמן תפילה וק"ש וראי' לזה מהא דפ"ק דברכות הנז' דאדם בא כו' דמיירי בלא הגיע עדיין זמן ק"ש כמ"ש תר"י במשנה קמייתא דברכות וכ"כ הרשב"א והובא דבריהם בב"י סי' רל"ה) והסכים שם כן להלכה ועוד נראה דאפי' התוס' והרא"ש דפליגי וס"ל דלא נאמר זה קודם זמן ק"ש ש"ע היינו דוקא באכילה אבל בשינה מודו דודאי יש חשש שישן ויעבור זמן ק"ש ותפילה בצבור ובזה יש לפרש דברי התו' שם בהך ברייתא דאדם בא מן השדה שכתבו מכאן משמע דמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה אסור לאכול סעודה כו' יעו"ש שלכאורה דברי התוס' תמוהים מה חידשו בזה והא מפורש כן בברייתא אבל נראה דהוקשה להם למה תלוי איסור אכילה בחשש שינה במ"ש וחוטפתו שינה כו' הא בלא חשש שינה אסור לאכול משהגיע זמן דכן הדין בכל המצות שהם דאורייתא כגון נטילת לולב וכדומה וע"ז י"ל דמ"מ אינו אסור אלא משהגיע הזמן אבל לא חצי שעה קודם כמ"ש הב"י שם אבל כאן דאיכא חשש שינה אסור ח"ש קודם ואם מוסר שינתו לאחרים אין כאן חשש שינה ואינו אסור באכילה כ"א משהגיע הזמן וז"ש התוס' מכאן משמע דמשהגיע הזמן כו' ר"ל דמוכח מסוגיא זו דאף היכ' דליכ' חשש שינה כגון במוסר שינתו לאחרים עכ"פ אסור באכילה מצ"ע עכ"פ משהגיע הזמן לבד ולא קודם לכן ואף שבתפילת המנחה אסור מ"ש קודם בלא"ה צריך לחלק לשיטת התו' בין הך דהכא להתם ועי' תוס' פ"ק דשבת (ט' ב') בסוגיא דלא ישב אדם לפני הספר כו' ולכאורה צ"ע דלפ"ז יהיה אסור לישן שינת צהרים אחר חצי היום כמו אכילה משהגיע זמן מנחה לאותם הסוברים דבמנחה גדולה מיירי וא"כ קשה דמוכח מכ"מ בש"ס דמותר לישן ביום שינת צהרים אף דזמן סעודת ת"ח בשעה ו' ואם כן השינה לאח"כ הוא בזמן מנחה ודוחק לומר דבאמת הדין שיתפלל מנחה מקודם ועוד דלמה לא הזכירה המשנה בפ"ק דשבת שם ולא לישן כו' וזה יש לדחות דאפשר דשמעינן ליה במכ"ש במ"ש ולא לאכול כו' ולפי דעת הפוסקים דבסעודה גדולה מיירי א"ש כיון דאין דרך לישן ביום הרבה עד שיעבור זמן מנחה הוה דומיא דסעודה קטנה דלא שייך בזה אתי לאמשוכי וא"כ לענ"ד יש לחלק בין מי שהיה ניעור כל הלילה אסור לו לישן קודם אור היום בחצי שעה כיון שדרכו לישן הרבה הוה דומיא דסעודה גדולה דחיישינן שמא תקפתו שינה משא"כ במי שהיה ישן בלילה וקם כמה שעות קודם אור היום ורוצה לישן מעט הוי דומיא דסעודה קטנה דמותר ויותר נכון שימסור שינתו לאחרים להקיצו משנתו דבכה"ג מותר דומיא דמ"ש הרמ"א (סי' רל"ה) בזמנינו שקוראים לביהכנ"ס יעו"ש:
3
