בנין עולם, אורח חיים ה׳Binyan Olam, Orach Chayim 5
א׳להרב הנ"ל
1
ב׳ומאי דבדיק לן אם מותר לענות אמן באמצע ברכות דבהמ"ז נראה דדמי' לברכות ק"ש, וכפי הדיעות הנזכרים בשו"ע ותליא במחלוקת הפוסקים ים אי דמי' להא דשואל מפני היראה כו' ואף שי"ל דבהמ"ז חמיר משום שהוא דאוריית' משא"כ בברכות ק"ש מ"מ נראה דשוים הם דמדאורייתא ל"מ דאסור להפסיק והרי תקיעת שופר דאורייתא ואר"י שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ועוד דהרי ק"ש עצמה דאורייתא פרשה ראשונה עכ"פ ואפ"ה פוסק באמצע מפני היראה ובפ' הי' קורא בעי מני' אמאי כו' בהלל ובמגיל' מהו שיפסוק קש"ד פוסק כו' א"ד פרסומי ניסא עדיף כו' הרי דבהמ"ז דלא שייך פרסומי ניסא פשיטא דלא עדיף מק"ש ומכ"ש לעניית אמן דאין בו הפסק כ"כ דהוא רק תיבה אחת ואין בו כדי שאילות ת"ל עי' בתר"י שם ד"ה ר"י אומר כו' והנה כ"ז לעניית אמנים של י"ח ברכות כמו דהאל הקדוש וכדומה אבל אמנים של ברהמ"ז עצמה הי' נראה לכאורה דדמיא לשאר אמנים של י"ח ברכות דאין עונים בק"ש וברכותיה והנה וודאי דאמן של בונה ירושלים אפשר לדמותו לאמן של האל הקדוש ושל ש"ת שהוא סיום ברכות דאורייתא ועי' ט"ז (סי' ס"ו ס"ק ד') אך אפשר לפמ"ש המ"א (שם ס"ק ז') דאמן של שים שלום אסור לענות משום דיכול לומר ביחיד, א"כ אנן דנהגינן לומר אמן בבונה ירוש' ביחיד אסור להפסיק אך נראה דאמנים של ברהמ"ז דומה להא דאי' (שם סעי' ז') בהג"ה דממתין בש"ח לענות אמן אחר גאל ישראל הרי דמותר להפסיק באמצע ברכות לעניית אמן, וצ"ל דהא דקפיד בירושלמי ואמר דווקא באמן של האל הקדוש כו' הוא משום דאינו מעין הברכה שעוסק בה והוי הפסק משא"כ באמן של הברכה עצמה שעומד בה מיקרי שפיר מעין הברכה ולא הוי הפסק כלל וא"כ ה"ה בבהמ"ז אמן של אותה ברכה מותר לענות ואפשר דאמן של ג' ברכות דבהמ"ז כולם מענין אחד הם והוי כמו מעין אותה ברכה אמנם הא ודאי דאמן של זכרינו דיעלה ויבא פשיטא דאין להפסיק לענות אותו שאין בו חיוב כלל רק מנהגא בעלמא ובזה ודאי נכונים דברי מע"ל דנשתרבב המנהג מהא דעונים בתפלה בחזרת הש"ץ וכן אמן של הרחמן בבהמ"ז ג"כ ודאי דהוי הפסק אך אמן של סיום ברכה רביעית באל יחסרנו יש בו חיוב מדינא ואפשר לדמותו ג"כ לכל אמנים דסוף ברכות ומ"ש מע"ל לענין הפסק בברכות ק"ש דערבית לא ידעתי מה מקום הספק דהא ק"ש ש"ע הוי ג"כ דאורייתא כמו ש"ש א"כ למה ישתנה דינו ונראה ג"כ דאמן של שומר עמו י"ל אפשר לדמותו להנך אמנים שנזכר בש"ע דמפסיקים דהוי ג"כ סיום ברכות דק"ש שהרי ברכת יראו עינינו אינה מדינא רק מנהג הגאונים ואמן של יראו עינינו צ"ע אם מותר להפסיק באמצע ברכות ק"ש רק אם הוא באמצע פסוקים ויראו עינינו אפשר דמותר דזה דומה למ"ש למעלה בברכה שעוסק בה כמו אמן של גאל ישר' הנ"ל אע"ג דאינה חיובית כ"כ מ"מ גם הברכה עצמה אינה חיובית ואין חשש להפסיק בה באמן:
2
ג׳גם מה שנסתפק מע"ל אם מותר להפסיק בין ברכת המוציא לאכילה אם שמע ברכה מאחר לענות אמן נראה ודאי דעל ברכת המוציא מותר דאין זה הפסק כלל ול"ג מגביל לתורא ואף דמבואר ברמ"א דלכתחילה אסור לומר גביל לתורא ש"ה דאפשר לתקן דבר זה ע"י רמיזה וכדומה משא"כ בנד"ד דא"א ובודאי אין זה הפסק וגדולה מזה מצינו בפ' א"ד בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין כו' ולמה לא אמרו הטעם משום דלכתחלה אין להפסיק בין הברכה לשתיה א"ו דאין זה הפסק כלל דהכל שייך לסעודה וכמ"ש וז"ב. אבל לענין עניית אמן אחר שאינו מענין סעוד' צ"ע לפמ"ש למעל' דבאמצע ברכו' אין לענו' שאר אמני' שאינם מענין הברכה א"כ ה"ה כאן בין ברכת המוציא לאכילה וגם י"ל דקיל יותר מהפסק באמצע הברכה דכאן לא משום הפסק נגעו בה אלא דצריך להיות הברכ' סמוכה לאכילה דהברכה שייכה לה וא"כ בעניית אמן אין בזה שיעור הפסק כ"כ שנאמר שמבטל בזה הברכה שלא לחול על האכילה ועמ"ש תר"י בפ' היה קורא ד"ה ר"י אומר דעניית ברוך ה' המבורך אין בו כדי שאילת תלמיד לרב, וא"כ כ"ש בעניית אמן שהוא מלה אחת. אבל לענ"ד דבריו הקדושים נעלמו ממני דא"כ יהי' מותר לשאול בשלום כל אדם דאין בו כדי שאילת תלמיד לרב רק שני תיבות שלום עליך ולמה אמרו דדווקא בין הפרקים שואל בשלום כל אדם, ועוד דהא גביל לתורא אין בו רק שני תיבות ואפ"ה הוי הפסק אי לאו משום דהוי מעין הסעודה. ואין לומר דכוונת ר' יונה דתרתי בעינן, שלא יהא שיעור שאילת תלמיד לרב וגם מפני היראה והכבוד דווקא, והא דמפסיק לברוך ה' המבורך משום דהוי כמפני היראה כו' דלפי טעם זה אפי' תלמיד לרב מותר, דזה נקרא מפני היראה כמ"ש הרא"ש שם, וגם למה ישתנה מאיש"ר וקדושה דיש בהם יותר מכדי שאילת תלמיד לרב ואפ"ה מותר, וא"כ מה שסיימו שם אבל לענות כל הנוסח יוצרינו כו' אסור משום דהוי הפסקה גדולה כו' צ"ע, וזה יש ליישב דה"ט משום דעיקר החיוב אינו רק תיבת מודים אנ"ל לבד. ועי' בש"ס פ' אלו נאמרים דפליגי אמוראי טובא בנוסח של מודים דכל חד מוסיף אחברי', ורק ר"פ אמר שם נימרינהו לכולהו, ועיקר כוונות תר"י הוא שלא נאמר כיון דבלא"ה כבר הפסיק בתיבת מודים אנ"ל, אם כן מאחר שכבר מיפסק שוב אין בו נפק"מ אם יאריך עוד לומר כל הנוסח ולזה קאמר דאין לדמותם יחד, דכל דג' תיבות אין בזה הפסק כ"כ כמו כל הנוסח ולכן אסור להפסיק יותר ועכ"פ נראה דמותר להפסיק בין ברכה להמוציא לכל אמנים דזה דומה להא דבין הפרקים דמותר לענות שאר אמנים דלא גרע מהא דמשיב שלום לכל אדם וכן משמע בבה"ט (שם ס"ק ט') א"כ כ"ש דמותר להפסיק בין ברכה לאכילה לזה:
3
ד׳[הגה"ה מבן המחבר עי' ט"ז (סי' קס"ז ס"ק י"ז) שכתב דמה שאמרו אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו אין איסור בטעימה בעלמא אלא באכילת סעודה ע"ש וכ"כ בא"ר (שם ס"ק ח') אם כן י"ל דלכך אסר הרב לכתחי' משום דאפשר שיטעום תחילה ואח"כ יפסיק לומר גביל לתורא. ועי' בא"ר (סי' תקצ"ב ס"ק ה') דהמרדכי פליג על הך פיסקא דהרמ"א בשם הכלבו וס"ל דמותר להפסיק לכתחילה ע"ש א"כ כ"ש דמותר להפסיק לאמן כמ"ש אאמ"ו הגאון נ"י:]
4
ה׳ומ"ש מע"כ אם מותר לענות אמן אחר ברכת קטן באמצע ברכות הנה שאלת מעכ"ת לא יפול באמנים שבשאר ברכות שהרי אין לו להפסיק רק באמן של האל הקדוש ושל שומע תפילה וזה אינו שייך בקטן שהרי אינו עובר לפני התיבה ולא יפול שאלה זאת כ"א כשבירך ברהמ"ז או בברכות ק"ש כשהגדול עוסק באותה ברכה וכמ"ש למעלה אבל לענ"ד אין חילוק בין גדול לקטן דהא עיקר ראיות הט"ז גבי כותי שכ' דאין חיוב לענות אחריו מדתנן עונין אמן אחר ישראל המברך כו' ולא נקט כותי יעו"ש וא"כ בקטן כשמברך דרך ברכה לא להתלמד ודאי דיש חיוב לענות דהא ג"כ מפורש בש"ס שם דאבעי' להו אם לענות אמן אחר קטן ופשטו שם דבעידן מפטרייהו עונין ואפשר ג"כ דנכלל בלשון המשנה דתני עונים אמן אחר ישראל המברך כו' ואטו קטן אינו בכלל ישראל ועוד דקטן מחויב מצד חינוך ועוד נראה יותר דאפי' נשים המברכות על מ"ע שהזמ"ג כמ"ש התוס' והפוסקים אע"ג דלא מחייבי כלל אפי' מדרבנן מ"מ עונים אחריהם כיון שמכוונים לשם ברכות לה' ית' וכן משמע מלשון הרמב"ם (פ"א מה' ברכות הי"ג) שכ' וז"ל כל השומע אחד מישראל מברך ברכה אחת כו' חייב לענות אמן ואם היה המברך כותי או מין כו' או תינוק המתלמד כו' הרי שלא הוציא מן הכלל אלא תינוק המתלמד משמע אבל אם מכוון לשם ברכה חייב לענות אמן הרי שמפרש מ"ש בש"ס עונין אמן אחר ישראל כו' שאינו רשות אלא חובה א"כ מוכח כמ"ש ועי' בב"י (סי' רטו) שכ' דהלכה בכאן כהרמב"ם ולא כמו שרצה הטור לומר שם בתחי' יוע"ש וזה ברור לענ"ד, פי המדבר באהבה ידידו עוז, יצחק אייזיק בלאאמ"ו מוה' יעקב נ"י חופק"ק ראזינאי:
5