בני מחשבה טובה, סדר אמצעי ויסוד החברה י״חBnei Machshava Tova, Principles and Advice 18

א׳אִיתָא בְּסֵפֶר "בֵּית אַהֲרֹן" עַל הַפָּסוּק תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה (שה"ש ד' ח') וזה לשונו הקדוש: די גרעסטע אֱמוּנָה וויפיל א ייד האט, איז זינגען דער ראש דערפון, עד כאן לשונו הקדוש [=נגינה היא פסגת האמונה].

ב׳אֵין כַּוָּנָתֵנוּ לְבָרֵר אֶת עִנְיַן הַנְּגִינָה וְעוֹלָם הַנְּגִינָה בָּזֶה, כִּי דִּבַּרְנוּ עַתָּה רַק אֵיךְ יִדְלֶה כָּל אִישׁ בְּאֵיזֶה מַצַּב שֶׁהוּא, מַיִם חַיִּים מִמְּקוֹר נִשְׁמָתוֹ, וִיגַלֶּה אֶת הַקּוֹל הַחַי אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ.

ג׳אַל יִקְשֶׁה לְךָ הֲלֹא רוֹאִים אָנוּ חַזָּנִים וּמְנַגְּנִים גְּדוֹלִים שֶׁלִּבָּם רָחוֹק מד' אֵין אֱמוּנָה וְאֵין לֵב רַחֲמָנָא לִיצְּלָן, וַאֲפִלּוּ בֵּין הָעַכּוּ"ם יֵשׁ מְנַגְּנִים.

ד׳כִּי הַנִּגּוּן הוּא רַק מִין גִּלּוּי הַנֶּפֶשׁ וְהַרְגָּשׁוֹתֶיהָ, וּמִתְגַּלֶּה בְּדִבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר הָאִישׁ אֶל חֲבֵרוֹ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו וְהַרְגָּשׁוֹתָיו שֶׁל צַעַר וְשֶׁל שִׂמְחָה וְעוֹד יוֹתֵר בְּקוֹלוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בספרים הקדושים רְאָיָה עַל זֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּתְגַּבֵּר צַעֲרוֹ שֶׁל הָאָדָם ח"ו, אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּבָר לְדַבֵּר רַק צוֹעֵק וּבוֹכֶה בְּקוֹלוֹ לְבַד. לָכֵן הַנִּגּוּן שֶׁהוּא קוֹלוֹת שְׂמֵחִים אוֹ מְרִירִים מְעוֹרֵר אֶת הָרְגָשׁוֹת הָאָדָם, שֶׁבָּהֶם נִיצוֹצֵי וְאֶבְרֵי הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּלִּים.

ה׳אֲבָל אֵין עוֹד הֶכְרֵעַ מָה יַעֲשֶׂה הָאִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְרַגֵּשׁ וּמָה יִפְעַל בְּחֵלֶק נַפְשׁוֹ שֶׁהִתְגַּלָּה, וּכְמוֹ שֶׁיֶּשְׁנָם שְׁנֵי אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, זֶה מוֹסִיף בְּשִׂמְחָתוֹ לַעֲבֹד אֶת ד', וְזֶה שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת, כֵּן גַּם הַנִּגּוּן שֶׁהוּא אֶחָד מִן מַפְתְּחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתָהּ וְאֶת הַרְגָּשׁוֹתֶיהָ, יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת נַפְשׁוֹ, וְחֵלֶק מִמֶּנָּה יוֹצֵא לַחוּץ, ומכל מקום לֹא לְבַד שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מְאוּמָה אֶלָּא עוֹד פּוֹגֵם בְּחֵלֶק נַפְשׁוֹ זֶה, אִם בְּשִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת, אוֹ בִּשְׁבִירַת הַלֵּב שֶׁל עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ, עַד שֶׁנּוֹפֵל מִן בִּטְחוֹנוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ וְעוֹשֶׂה גַּם מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ רַחֲמָנָא לִיצְּלָן.

ו׳וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ חֶבְרָתֵנוּ לְשֵׁם ד' הִיא, וְרוֹצִים אָנוּ לְהוֹצִיא אֶת נַפְשׁוֹתֵנוּ לְהַמְשִׁילָהּ עַל גּוּפֵנוּ, לְקָשְׁרָהּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ וּלְבַטֵּל אוֹתָהּ וְאֶת עַצְמוּתֵנוּ בְּנִשְׁמַת שד"י, לָכֵן נַרְגִּיל אֶת עַצְמֵנוּ בְּרִנָּה וּנְגִינָה שֶׁל עֲבוֹדָה לַשָּׁמַיִם, לֹא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְחַבֵּר נִגּוּנִים חֲדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁלֹּא נֹאמַר שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּיַיִן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת יַיִן מִגִּתּוֹ דַּוְקָא, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ אוֹ זוּלָתוֹ בְּדִבּוּרִים צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ שָׂפָה חֲדָשָׁה.

ז׳קַח לְךָ אֵיזֶה תְּנוּעָה שֶׁל נִגּוּן, הָסֵב פָּנֶיךָ אֶל הַקִּיר, אוֹ רַק תִּסְגֹּר אֶת עֵינֶיךָ וְתַחְשֹׁב שׁוּב, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבִשְׁבִירַת לִבְּךָ בָּאתָ לִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשְׁךָ לד' בְּשִׁירָה וְנִגּוּן הַיּוֹצְאִים מִקֶּרֶב לִבְּךָ, וְאָז מֵעַצְמְךָ תַּרְגִּישׁ שֶׁנַּפְשְׁךָ יוֹצֵאת בִּרְנָנָה. אִם מִתְּחִלָּה הָיִיתָ אַתָּה הַמְנַגֵּן לִפְנֵי נַפְשֶׁךָ לְעוֹרְרָה מִתַּרְדֵּמָתָהּ, מְעַט מְעַט תַּרְגִּישׁ שֶׁנַּפְשְׁךָ הִתְחִילָה כְּבָר לְנַגֵּן בְּעַצְמָהּ.

ח׳חִידָה הָיְתָה לְךָ תָּמִיד הַנְּגִינָה, הַקּוֹלוֹת מָה הֵמָּה, עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת מָה הֵן, וְלָמָּה זֶה פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה.

ט׳וְאֶת הַכֹּל אַתָּה רוֹאֶה כְּבָר, בְּקוֹלָהּ בּוֹקַעַת לְךָ נַפְשְׁךָ דֶּרֶךְ עַד לַמָּרוֹם, וּבַשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ אָחֲזוּ בְּהֶמְיָתָהּ וּמְשָׁכוּהָ בִּלְשׁוֹנָהּ. לִבָּה, מֵעֶיהָ וְכָל פְּנִימִיּוּתָהּ עִם נְגִינָתָהּ יוֹצְאִים, וְדֶרֶךְ הַקּוֹלוֹת עוֹלִים, וַעֲלִיּוֹתֶיהָ נְפִילוֹתֶיהָ וְכָל גִּלְגּוּלֵי דַּרְכָּהּ בְּקוֹלָהּ נֶחֱקָקִים, וּתְנוּעָא דִּמְנַּגְנָא בּוֹ נֶחְרָתִים, וְהַנִּגּוּן נִתְרַקֵּם, אֶת נַפְשְׁךָ נוֹשֵׂא הַנִּגּוּן בְּמֵעָיו לְשָׁפְכָהּ וּלְקָרְבָה לד'.

י׳וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁבְּלֹא יְדִיעָתְךָ תְּדַבֵּר גַּם דִּבּוּרִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אִם בִּתְחִלָּתָם עוֹד אֶת רְצוֹן גּוּפְךָ יוֹדִיעוּ, אֲבָל כָּל כַּמָּה שֶׁתִּתְרַגֵּשׁ, וְיוֹתֵר תֵּצֵא נַפְשְׁךָ מִנַּרְתִּיקָהּ לָעוּף אֶל עַל, בְּמִדָּה זוֹ תַּעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם, וּמֵעֹמֶק לִבְּךָ תִּצְעַק נַפְשְׁךָ בִּתְפִלָּה טְהוֹרָה תְּפִלָּה לה' כְּגוֹן אֵלֶּה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אין הימעל האב רַחֲמָנוּת אויף מיר, און העלף מיר אין אלע עִנְיָנִים, אוי געוואלד אוֹן געשׁריגן ווי ליג איך עפיס, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם ראטעווע מיך ארויס". [רבונו של עולם בשמים, רחם עלי ועזור לי בכל הענינים. אוי איך אני שוכב ביסורים ובוכה. רבונו של עולם הצל אותי] מַתְחִיל בִּישׁוּעָה בְּכָל עִנְיָנִים שֶׁלּוֹ וּמְסַיֵּם בִּצְעָקָה לְהַצִּילוֹ מִמְּקוֹם נְפִילָתוֹ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, וְאַל יִקְטְנוּ בְּעֵינֶיךָ דִּבּוּרִים כְּגוֹן אֵלּוּ כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הֵם.

י״אוְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁלֹּא יִתְעוֹרְרוּ בְּךָ דִּבּוּרִים וְלֹא תַּרְגִּישׁ שׁוּם בַּקָּשָׁה, ומכל מקום תַּרְגִּישׁ אֵיזֶה הַרְגָּשָׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ לְצַיֵּר מֶה אַתָּה מַרְגִּישׁ, מִן הִתְרַפְּקוּת הִיא, כַּיֶּלֶד שֶׁמִּתְחַטֵּא (פיעשׁטעט זיך) [מתפנק] לִפְנֵי אָבִיו, אֵינוֹ רוֹצֶה מְאוּמָה מֵאָבִיו, הוֹמֶה וּמִתְאַנֵּחַ "אָבִי, אָבִי". הָאָב שׁוֹאֵל "מָה אַתָּה רוֹצֶה בְּנִי?". "כְּלוּם", הוּא מְשִׁיבוֹ, וְשׁוּב הוֹמֶה וּמִתְאַנֵּחַ "אָבִי, אָבִי".

י״בכִּי דַּע לְךָ שֶׁבְּעִנְיַן דַּרְכֵי הִתְגַּלּוּת הַנֶּפֶשׁ יֵשׁ הַרְבֵּה פְּעָמִים לִלְמֹד מִן הַיֶּלֶד, כָּל מַעֲשָׂיו אֵינָם בְּכַוָּנָה, רַק מֵעַצְמָהּ נַפְשׁוֹ מִתְגַּלֶּה בְּאוֹפַנִּים שׁוֹנִים וְעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּמַעֲשִׂים כְּפִי תְּנוּעוֹת נַפְשׁוֹ, וְגַם חִטּוּי זֶה (פיעשׁטשׁען) הִשְׁתַּפְּכוּת נַפְשׁוֹ אֶל נֶפֶשׁ אָבִיו הוּא. וְגַם אַתָּה לִפְעָמִים תַּרְגִּישׁ בְּנִגּוּנֵךְ מִן הֶמְיָה וְחִטּוּי, בְּאֵין אֹמֶר וּבָאִין דְּבָרִים וּבְלֹא שׁוּם בַּקָּשָׁה, רַק נַפְשְׁךָ מַרְנֶנֶת וּמִשְׁתַּפֶּכֶת וּמַפְלֶטֶת רַק, "רבש"ע, רבש"ע".

י״גוְלָאו דַּוְקָא בְּנִגּוּן שֶׁל שְׁבִירַת הַלֵּב, רַק גַּם בְּנִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה, בְּכֻלָּם תּוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְגִלּוּי הַנֶּפֶשׁ וְכָךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶחָסִיד, הוּא בּוֹכֶה לִפְעָמִים בְּנִגּוּן שָׂמֵחַ, וְגַם בִּשְׁעַת רְקִידָתוֹ, וְלִפְעָמִים רוֹקֵד גַּם בְּנִגּוּן שֶׁל "כָּל נִדְרֵי".

י״דלָכֵן כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּחֶבְרַת חֲסִידִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַגְּנִים אִם בִּתְפִלָּה, בִּסְעוּדָה, אוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר, תְּרַנֵּן גַּם אַתָּה עִמָּהֶם, לֹא רַק לְהַשְׁמִיעַ קוֹל בְּחִינַת "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ" (יִרְמְיָהוּ יב ח) וכו' רַק כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת נַפְשְׁךָ וּלְהַעֲלוֹתָהּ בְּחִינַת "וַיְהִי כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ד'", מִין נִגּוּן הַחֻפָּה שֶׁמְּזַוֵּג אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה ודי לחכימא.

ט״ווְלָאו דַּוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בְּחֶבְרַת חֲסִידִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַגְּנִים, רַק גַּם בְּבֵיתְךָ בְּכָל עֵת שֶׁתַּרְגִּישׁ אֶת עַצְמְךָ מֻכְשָׁר לָזֶה תּוּכַל לְרַנֵּן כנ"ל. וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ לִצְעֹק בְּקוֹלוֹת, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁמְּנַגֵּן רַק הֶמְיָה בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע בַּמָּרוֹם.