בני יששכר, אדרBnei Yissaschar, Adar

א׳בו ידובר הענין מהות החודש וצירוף השם הנכבד המאיר בו. ומזלו וענינים המבוארים בס' יצירה:
צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה ההי"ו ויוצא מפסוק מס"ת עיר"ה ולשרק"ה בנ"י אתונ"ו ואי"ה ידובר בזה כמה ענינים כיד ה' הטוב' עלינו:

ב׳בספר יציר' המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וכו' וצר בו דגים בעולם. ואדר בשנה וטחול בנפש זו"נ ע"כ הנה אות ה' בו צר היוצר בראשית חודש ניסן והנה כל האותיות שבאל"ף בי"ת הם גולם אחד חוץ אות ה' ואות ק' שהם בחדשי אדר ניסן הם חדשי הנסים נסתרים וגלוים ויתבאר אי"ה:

ג׳בזוהר תרומה דף קמ"ח ע"ב) אשת חיל ההוא רשימא מאת דילה הוא אור ה' והכי איתחזי לה אשת זנונים ההוא רשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא ולא איתקן למהוי הכי ואת דילה ק' את דילה איתתקנא בתיקונ' דאת ה' כגוונא דקופ"א אצל בני נשא דאזלא בתר ב"נ ולא אתתקן למעבד הכי עכ"ל הנה תתבונן לפ"ז מלכות שמים מלכותא קדישא לרמז באת ה' ומלכותא דסט"א נרמזת באות ק' וכל המוסיף גורע הנה יתיר' מספר ק' על מספר ה' צ"ה מזה תתבונן מ"ש במגילה אחר הדברים האלה גדל המל"ך אחשורוש את המ"ן וכו' במנין מספרו צ"ה להגביר א"ע על מלכו"ת שמים ועל ישראל בני מלכי"ם וע"י הקדמ' זו יתבאר אי"ה כמה ענינים והנה אות ק' היא המולכ"ת באד"ר ואות ה' בניסן וכמו שנתגבר' מלכות שמים בחודש ניסן ברשימא ואות דילה אות ה' כן רצתה מלכותא חייבתא להתגבר בחודש אד"ר ברשימא ואת דילה אות ק' (כקוף בפני אדם) עי"ז גדל המלך את המ"ן הוא מספר הנוסף והנ' יד על כ"ס י"ה (בגימ' צ"ה) מלחמ' לי"י בעמלק וימח' את שמו מתחת השמים ויכונן כס"א דו"ד ב"ב אמן ויתבאר אי"ה:

ד׳בסודי רזי (הובא במג"ע מלאך של חודש אד"ר שמו אברכיא"ל ויש תחתיו כ"ה מלאכים כולם שמותיהם מורים לטובה ע"כ נ"ל המלאך הזה בגי' סד"ר דבאד"ר התחילו נסים נסתרים מלובשים בטבע שהיא הנהג' מסודרת מששת ימי בראשית משא"כ נסים נגלים בשידוד המערכה הוא נס לשעתה בגזירת ית"ש לשנות הסד"ר לחיבת בניו:

ה׳והנה שם המלאך אברכיא"ל יש לי לומר ע"פ מה שישנו מדרש פליאה ששאל' אסת"ר מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלי' והשיבו לה מן השמים מפני שנעשו ישראל מ"ך ור"ש מיד פתח' אסתר ואמר' אלי אלי למה עזבתני ע"כ. וכתבו בשם מהר"ש מאסטרפאלייע הקדוש זצולל"ה הי"ד בפרוש זה המדר' להיות דבכל מלאך אותיו' משמות הקודש אשר בו הן הם חיותו הנמשך אלי' מחיי כל החיים ב"ה וכשמסתלק ח"ו ממנו אותיות השמות נשאר בלי תנוע' וחיות והנה מיכאל הוא אפטרופסא רבא דישראל הוא הממליץ טוב בעדינו בכל זמן ועידן בכח אותיות השם אשר בו היינו אותיות אלי ואם ח"ו גורמים העונות ואינם פועלים בו אותיות אל"י נשאר מ"ך וכן עם הקודש ישרא"ל בעצמם דומים למלאכי השרת חיותם והתגברותם ע"י אותיות השמות המאירים בהם היינו ג"כ אותיות אלי וח"ו כשגורמים העונות אינה פועלים בהם אותיות אלי ונשארים ר"ש. וזהו שהשיבו לאסת"ר מפני שנעשו מ"ך ור"ש שנחסרו אותיות אל"י ממיכא"ל אפטרופסא דישראל ונשאר מ"ך וכן מישרא"ל ונשארו ר"ש זהו שפתח' אסתר אלי אלי למה עזבתני וע"י תפלת' חזרו אותיות אל"י למיכא"ל ואותיות אל"י לישרא"ל עכ"ד ולפ"ז תמצא טע"ם לקריאת שם המלאך של החודש הזה שבו נעש' הנ"ס אברכיא"ל אותיו' אברך אל"י אבר"ך מלשון המבריך את האילן הבן הדבר:

ו׳מ"ך ר"ש בגימ' תק"ס. ה"ס מנצפ"ך כפילים ב"פ מנצפ"ך בגימטריא תק"ס סוד הגבורות (כדכתיב בגבריא"ל אשר קס"ת הסופר במתניו) אשר נתגברו אז בעונותינו הרבים בהסתלקות אל"י אל"י סוד החסדים. לזה תמצא בכתבי מרן האריז"ל אשר המן הרשע עם זרש אשתו עם חכמי"ו ואוהביו היו יונקים מן שמרי הגבורות דמנצפ"ך היינו המן מן מ"נ דמנצפ"ך וזר"ש אשתו מן צ' וחכמיו מן פ"ך והנה אסתר אשר התפלל' אל"י אל"י לעורר החסדי' תיכף בו ביום נתמתקו הדינים והי' תיכף מפלת המ"ן עם הנלוים אליו:

ז׳חסדי י"י כי לא תמנו היינו חסדי י"י ב"פ אל"י בגימ' חסדי עי"ז לא תמנו שהוחזרו החסדים ונמתקו הגבורות והוא הנרמז ג"כ ברמז אמרת"י אעל' בתמ"ר בגימטריא ישראל עם אפוטרופס שלהן מיכאל כשהן בשלימות אזי ודאי יש לישראל עלי' על כל גויי הארץ ועוד נדבר מזה אי"ה:

ח׳בגמרא ריש פ"ב דמסכת יו"ט הרוצ' שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום י"י ע"כ. כל הרוא' משתומ' על המרא' ויבין שדברי חז"ל המה רמיזא דחכמתא (ועיין בדרושי חנוכ"ה פירשנו בארוכ') וכעת נדבר בקיצור דהנ' בניס"ן נתגלו נסי"ם נגלים לבאי עולם ונתגל' לכל כי הש"י משדד המערכ' כוכבי השמי' וכסיליהן אבל הנהג' הטבע איך הש"י מנהיגן בחפצו ורצונו בהשגחתו על כל פרט ופרט הכל בהשגח' נפלא' לא נתאמת עדיין לכל באי עולם לאותן שאינן מבני בנים של תור' והיו סוברין שהש"י מסר עולמו לטבעיים המה הככבים ומזלות ועל ידן מתנהגת ההנהג' הטבעיית כפי שפיטת המזלות לכל זמן. זולת כשעולה ברצונו ית"ש לשדדם בנס והנה בהגיע תור וזמן הנס שנעש' לישראל בחדש אד"ר שהיה הנס טבעיי בלא שידוד המערכ' ואעפ"כ נתוודע לכל באי עולם כי יד י"י עשת' זאת ולא נסתפק שום בן אדם לומר שהי' הענין הזה במקר' בזולת השגחת משגיח (כאשר הארכנו בהסברת הענין הזה בדרושי חנוכ' ועוד יתבאר להלן בעזה"י) אזי אז נתוודע לכל שגם הנהגת הטבע הוא הכל בהשגח' נפלא' מאת המשגיח ב"ה וב"ש ממילא כל עסקי העול' וכל ענייניו שקונ' האדם עושר ונכסים הכל הוא בהשגחת המשגיח ולא יוסיף ולא יגרע האד' ברוב השתדלו' וחריצו' ולא יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה רק ידע עם לבבו כי הש"י המשגיח וכל יכול הוא הנותן לו כח לעשות חיל הגם שמשתדל האדם בטבע במסחר ומו"מ. השגחתו ית"ש הי' בענייני הטבע ההוא ליתן לו כח ואומן להשתכר ההון ועושר כענין שנרא' בעליל בנס דחדש אדר שהי' בטבע עכ"ז הכירו וידעו כל באי עולם שהוא בהשגח' נפלא'. ובאם יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הנה לא יתקיימו נכסיו וזהו שרמזו חז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר היינו יתקע בהן הענין הנרצ' באד"ר שהי' נס מופלג בטבע להתוודע ולהגלות שהכל בהשגח' נפלא' גם כל העניני' הנעשה בטבע הבן כי קצרתי:

ט׳ונ"ל לרמז עוד הרוצ' שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר דהנ' ידוע מכתבי מרן האריז"ל בענין ראש"י חדשי"ם. שכל החדשים הן בבחי' איברי הרא"ש. אד"ר ה"ס החוט"ם בשיעור קומת הראש והנ' בחוטם הוא חוש הרי"ח ע"כ תרא' ב' הגואלים אשר נעש' הנס באדר על ידן נק' שמם בשם הבשמים המהנין לחוש הריח דהיינו מרדכי נרמז במר דרור דמתרגמינן מר"י דכ"י כמשארז"ל. אסתר נק' הדס"ה הבן ע"כ נאמר במרדכ"י ויצעק צעקה וכו' ולא נאמר מה אמר. אך הוא מפני שהקול יפה לבשמי' ויתבאר אי"ה להלן ביתר שאת.

י׳והנה תראה כל החושים נזכרין אצל חטא אדה"ר כי כולן השתמשו שם בחטאו ותרא האשה וכו' חוש הראיי' ותקח מפריו חוש המישוש ותאכל חוש הטעם וישמעו חוש השמע אבל חוש הריח לא נזכר שם. והנה נרא' מזה אשר חוש הריח לא נפגם כ"כ כאינך החושים כי לא נשתמשו בו אז. ע"כ תמצא עד היום חוש הריח רוחניי הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף:

י״אובזה יונח לנו מאי דמיבעיא לן בגמ' מנין שמברכין על הריח דכתיב כל הנשמ' תהלל איזהו דבר שהנשמ' נהנית ממנו ולא הגוף זה הריח ע"כ. והנ' הוא לפלא בעיני דהרי סתמא אמרו חז"ל אסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכ' ואסקו שם זאת בסברא ואסמכו אקראי לי"י הארץ ומלוא' (קוד' ברכ') והארץ נתן לבני אדם (לאחר ברכ') וא"כ למה נצטרך לימוד על ברכת הנאת הרי"ח. ואדרבא דבר שאין מברכין עליו צריכין אנן להתבונן מה נשתנ' כגון הא דהקשו האחרונים למה אין מברכין על שמיעת קול זמר וכיוצא וג"כ הקשו למה אין מברכין על הנאת המשגל אבל הוא לדעתי דידוע ענין הברכ"ה הוא לברר הטוב מן הרע שנתערבו בחטא אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע. והנה כל החושים נזכרו שם והנ' יש בכולן סוד הבירור ואסבר לך הענין באכיל' (וממנו תקיש אל השאר) המאכל המוגשם אשר האדם אוכל הנ' הטוב והמובחר והיפ' נברר ונעש' דם באדם להוסיף לו חייתו והרע נדח' לחוץ. והנ' חוש הריח לא נפגם כ"כ כנ"ל א"כ לפי הדומ' והנראה אין מן הצורך בו לבירור וכן תמצא שאין בו הפרד' ובירור בגוף בעסק הנאתו. וע"כ הוא דבר שהנשמה נהנית בו המקוימת לעד ולא הגוף נפסד. וכיון שכפי הדומ' א"צ הנא' זו לבירור סד"א שא"צ לברך ע"כ צריכין לימוד בפ"ע שנצטרך לברך. והטעם נרא' כי בהדי הוצא וכו' ועוד כיון שהבוש' ההוא הוא דבר מוגשם בעה"ז עולם העשי' צריכין לבירו' וע"כ צריכין לברך ודי בזה. ועכ"פ יצא לנו אשר חוש הריח לא נפגם כ"כ בחטא אדה"ר ע"כ משיח צדקינו שיתגלה ב"ב נאמר בו פעולת חוש הרי"ח והריח"ו ביראת י"י הוא פעולת החוטם שהוא פעולת הנשמ' הקיימ' לעד ותתבונן בזה ג"כ טעם לבשמי' במוצאי שבת. הוא לפי הנ"ל בענין סעודת מוצאי שבת נק' הלויי"ת מלכ"ה שאמרו הראשונים שמזאת הסעודה נהנית העצם לוז שיש לו כח הקיום שלא נהנה מעץ הדעת בע"ש ומעת' תבין הרמז הרוצ' שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שהוא בחי' החוטם אשר בו חוש הריח שהוא פעולת הנשמ' דבר המתקיים ולא פעולת הגוף הבן הדבר הנה קצרתי בכאן ובמ"א אי"ה יבואר בארוכ':

י״באין הכשפים שולטים במי שנולד באדר שני (רבינו אפרי' על התור' הביאו הרב הגדול החיד"א בס' דב"ש לפ"י) ונ"ל להיות שהכשפים נעשים ע"פ סדרי המזלות בשע' פלונית וביום פלוני ובמעשי' משונים והחדש הזה אין לו מזל כיון שהוא ניסף על הי"ב ולשמע אוזן שמעתי שגזירת המן היתה על חודש אדר שני וכן נמצא בספרי הקדמונים ונ"ל בזה. דהנה המן הרשע הי' מכשף גדול. ועיין בכתבי האריז"ל ותדע שהיה מבחי' נח"ש הקדמוני מנחש ומכשף. וכל כל העמלקים. והנה הש"י הפר עצתו. במה שפעל ועשה שנפל לו הפור על חדש אדר שני שאין בו מזל. ואין שולט בו כישוף וג"כ נזכר למעלה בגבהי מרומים שאין מזל לישראל כי הם למעל' מן המזלות ויבואר אי"ה להלן בפסוק ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפו"ר ובזה תמצא טוב טעם למה קבעו קריאת המגיל' באדר שני דייקא:

י״גבו ידובר מן פ' שקלים אשר קוראין בחדש אד"ר ויבואר בזה כמה דרושים נקרא שם המאמר שקל הקודש
בגמ' (ב"ב דף י' ע"ב) א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קר"ן ישראל א"ל בכי תש"א ע"כ נרא' שבא לדייק שא לא נאמר אלא תש"א אבל פירוש דבריו המקובלי' לא נודע ונרא' לפרש דהנ' אמרו בגמ' לעיל ר"א יהיב פרוט' לעני והדר מצלי אמר אני בצדק אחזה פניך נמצא הצדק' שהאדם עושה הוא הגורמת לתפלה שתעל' למעל' ותהי' מקובלת וידוע דמט"ט שר הפנים הוא המעל' תפלות ישראל וכתבו המקובלים הראשונים שמעל' מט"ט את התפלות לעולמות עליונים תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים (במ"ם רבתי דאי"ק בכ"ר) וכשח"ו אין זכות כ"כ בישראל. אינו יכול מט"ט לעלות ולהתרומם עם התפלות וכשעולה למעלה נקרא זק"ן וכשאינו יכול לעלות נקרא נע"ר וז"ס נע"ר הייתי וגם זקנת"י וכו' שאמר שר העולם זה מט"ט עיין כ"ז בגלאנטי (והתבונן בזה בפסוק חנו"ך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין וכו') ועיין במג"ע מט"ט נק' קר"ן ישראל קר"ן בגימ' חנו"ך ב"ן יר"ד והנ' היות צדק"ה גורם שתעל' תפלתו למעלה ויכול מט"ט להעלות' ולעלות עמה למעל' וזה נקרא הרמת קר"ן ישרא"ל והנה אם גורם זה הנה הצדק' הגדול' שבצדקות כשמלמד דעת לענ"י בדע"ת כי אין לך ענ"י כענ"י בדעת והנ' מש"ה רבינו ע"ה הוא הדעת הכולל של כל ישראל אשר ידע"ו י"י פנים בפנים וכל דע"ת בת"ח בכל דור ודור הוא מבחי' מש"ה כמו שתמצא בגמ' אומרים זה לזה מש"ה שפיר קאמרת והנה המלמד דע"ת לעני"י בדע"ת היא הצדק' הגדול' שבצדקות וגורם שתקובל תפלתו ומתרומם קר"ן ישרא"ל מט"ט:

י״דהג"ה ובזה יש לתרץ קושיית התו' שהקשו על דברי רש"י ז"ל במס' ברכו' במה שכתב רש"י על הא דאבא בנימין כל ימי הייתי מצטער וכו' ועל תפלתי שתהא סמוכ' למטתי וכתב רש"י ז"ל שגם ללמו"ד אסור קודם התפל' והקשו התוס' ע"ז מהא דרב אקדים ומשי ידי' ושנה לן פרקין וכו' עיי"ש ולפי דברינו י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דיש חילוק בין לימוד לעצמו ובין ללמד לאחרי"ם דזה צדקה גדול' והוא בסגול' לקבלת התפל' אני בצדק אחזה פני"ך היינו מט"ט שר הפני"ם המעל' את התפל':

ט״ווזה הוא מה שנרא' לפרש אמר משה לפני הקב"ה. במה תרו"ם קר"ן ישרא"ל באיז' זכות יהי' סיוע לקבלת תפלותם ויתרומם קרנ"ם היינו מט"ט כנ"ל א"ל בכי תשא את היינו אתה את ראשם בכל דור היינו מן הדעת שלך בכל דור ודור בת"ח ויתנו מזה צדקה לעניים בדעת ויתקיים אני בצדק אחזה פני"ך היינו מט"ט שר הפנים וכן מש"ה ר"ת מט"ט ש"ר הפני"ם:

ט״זכי תשא וכו' אמרו רז"ל במדרש אמר משה לפני הקב"ה משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנ' בשע' שקוראין לפני פ' שקלים כאלו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן. הה"ד כי וכו' שא לא נאמר אלא כי תשא עכ"ל הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט. ואענה גם אני חלקי. ידוע (בכתבי מרן האריז"ל) חדשי השנ"ה כולם הם בחי' איברים שבראש ע"כ ראשי חדשים נקראים. תשרי גולגלתא. מרחשו"ן כסל"ו ב' אזנים. טב"ת שב"ט עינים. אדר חוטם הן המה איברי הראש. והפ"ה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם (ובשנת העיבור בחדש העיבור) והנה האיברים הללו הן המה השערים. אשר פתחם הבורא ית' אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התור': ועש' פתחים לכ"א ומנעולים וכיסויים לכ"א שיוכל לכסות אותם לסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם כגון בעינים כשיזדמן לפניו דבר ערוה הנה יסגור את עיניו וכיוצא באזני"ם כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע ליצנות לה"ר וכיוצא. הנה יכוף אלי' לתוכו וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל והנה ניתן השכל במרומים רבים הוא הדעת הנותן באדם למעלה מן החושים והוא ממונ' לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו ואת אשר ימנע ולא ישתמש. הוא הדע"ת המושפע מחיי החיים בלי הפסק כי הדע"ת הוא ממקור החיות (וזהו ברמז המלך המרומם לבדו מא"ז הוא א' למעל' מהזה היינו ז' שערים) והנה ידוע בחי' מש"ה הוא בחינת הדע"ת של כללות ישראל. אשר ידעו י"י פנים וכו' וכמשארז"ל בהתחדשות איז' דעת אצלם משה שפיר קאמרת. והנה כשהשערים מתיישרין ע"י הדע"ת לבל ילכו דרך עקלתון זה נק' זקיפת ראש שהאיברי' שבראש הן בזקיפ' לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות משא"כ בהיפך ח"ו הנ' הראש אינו זקוף במישור והנ' כל זמן היות המאיר הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו הוא הדע"ת הכולל הנה הי' מאיר לדעתן של ישראל וחשש פן וח"ו אחרי גניזתו ילך הדע"ת דרך עקלתון וישתמשו באיברי הראש בדברי' שהם מצד הקליפות ויטמאו ח"ו את קדושתם והנה הבטיחו הש"י כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה וכו' וענין שייכות הדבר לפ' שקלי"ם דייקא כבר כתבנו במ"א שק"ל בגימ' נפ"ש והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל אם ירצ' יטה כחותיו. היינו החושים שהם פעולות הנפש לדבר י"י ולתורתו ולמצותיו ואם ירצ' ח"ו יפעול בהיפך כי הבחיר' חפשית א"כ הוא כמו דבר שקולי נוט' לכאן ולכאן וכיון שהדבר שקול בבחיר' ע"כ תיכף ביום הולדו יש בו מחצ' פעול' לי"י ומחצ' פעול' להיפך ח"ו והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני ג"כ להש"י וזה ברמז המצו' שנצטוינו לתת מחצי"ת שק"ל (בגי' נפש) לי"י להיותן לקרבנות לקרב הכל לי"י (וגם נפש הבהמיית יתקדש להש"י הבן הדבר) ועי"ז הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל והבטיח הש"י בעת אשר יקראו פ' שקלים מש"ה רבינ"ו ע"ה סוד הדע"ת עומד עמהם להטות דעת"ם ורצונם לי"י וזוקף את ראשן כנ"ל הבן הדברים:

י״זכי תשא את ראש בני ישראל וכו' עיין מ"ש בדרושי חג השבועות בפרק מת"ן תור"ה בפסוק ואתם תהיו לי ממלכת וכו' אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל ישראל הם אתוון ל"י ראש. והנה כביכול קוב"ה עם כנסת ישראל הוא דמיון חיתוני חתן וכל'. והנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל אשר בשע' הקידושין שמקדש החתן את הכל"ה נותן אל הכל' אור מקיף וע"י היחוד נותן לה או"ר פנימ' והנה תמצא באותיות ישראל אותיות החיצונים ומקיפין הם אתוון ל"י והם מרמזין על קידושי"ן הרי את מקודשת לי ידים מוכיחו' והנה הל' גבוה מכל האותיות מרמזת על גבו' שומר. ואות י' הקטנה מכל האותיות מרמזת על כנסת ישראל. כי אתם המעט וכו' ע"כ אותיות ל"י שייכים לקידושין דקוב"ה עם כנ"י (עיין זה במג"ע) ואתוון ראש או אש"ר הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל מרמזין על או"ר פנימ"י הנעש' כביכול ע"י הייחוד והתבונן כביכול בשיעור קומת אדם רמ"ח איברין דדכורא עם רנ"ב דנוק' עם המפת"ח שאמר ר"ע בבכורות הם בגימ' אשר ראש ע"כ כביכול יש לכנות בייחוד הקדוש באותיות רא"ש אש"ר והנה הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל כי ע"י הייחוד בא האו"ר פנימ"י ואותיות ל"י המה מקיפין בתיבת ישרא"ל והמה מורים על קידושין שעי"ז בא אור מקי"ף. וא"כ לפ"ז יש בשם ישרא"ל הורא' על קידושין ועל הייחוד אור מקיף ואור פנימי והנה כתיב על הזמן המקוו' לעתיד ב"ב כי בועליך עושיך י"י צבאות. נשמע שעד היום הי' רק בחי' אירוסין וקדושין. כמ"ש וארשתיך ל"י לעולם וכו' ואח"כ וידעת את י"י לשון חיבור וייחוד ממש כביכול ולא ולא יכנף עוד מוריך והנה מש"ה רבינ"ו עליו השלום ה"ס הדע"ת הגורם הייחוד כנודע ע"כ הי' הוא הסרסור במתן תור' בין קוב"ה וכנ"י שאז הי' בחי' קידושין ע"כ נאמר. ואתם תהיו ל"י וכו' וגוי קדוש וכן הוא יהי' לעתיד ב"ב כשתתגל' לנו התור' בבחי' פנימיית בסוד כי תורה (חדש') מאתי תצא בבחי' נישואין כי בועליך עושיך וכו' וזה שסיים הש"י אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל. בבחי' אש"ר פנימיית תדבר לעתיד אלה הדברים ממש רק שיהי' בהתגלות הפנימיי'. מאת"י תצא. הבן הדברים וז"ש אל בני ישרא"ל אשר מרומז בשמותם ואתם תהי' ל"י וכו'. וגם אשר תדבר לעתיד היינו ל"י אש"ר אירוסין ונשואין מקיף פנימי. הבן הדברים:

י״חוזה הוא ג"כ ברמז הפרש' הזאת כי תשא את רא"ש בני ישרא"ל כשיבא זמן התנשאות רא"ש בני ישרא"ל היינו בגלותא בתראה שכבר יגיע זמן הייחוד השלם באחרית הימים לפקדיה"ם היינו כשיגיע זמן הפקודה והגאולה אזי זאת העצ' היעוצ' ונתנו איש כפר נפשו לי"י היינו המס"נ האמיתי בק"ש ותפלה ואמרו בזהר דאיתחשיב לפני הקב"ה כאילו מסרו נפשם בפועל ואפילו עבירות שאינם מתכפרי' רק ע"י מית' כגון חילול השם וכיוצא שכולם תולין ומית' ממרקת כמד"א אם יכופר העון הזה לכם עד וכו'. עכ"ז כיון שמוסר נפשו באמת בק"ש איתחשיב כאילו מת על קדושת שמו ית'. וז"ש ולא יהי' (בזה) נגף בפקו"ד אותם כי יתכפרו במס"נ בכח בהסכמ' אמיתיית בלב וזה הוא הייחוד השלם ותבא הגאול' ב"ב אמן:

י״טולדרך הזה ג"כ יש לפרש המדרש הנ"ל שאמר משה להקב"ה משאני מת אין אני נזכר. א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה וכו' פ' שקלים הוא שצו' הקב"ה שיתנו מחצית השקל שק"ל בגימ' נפש וצו' הש"י ליתן מחצית דייקא נראה דהנה ידוע הנפ"ש הבא' לעוה"ז מהעולם העליון מהחדר ששמו גו"ף כמו שפרש"י בגמ' (ה"ס מלכות שמים נק' גופא קדישא כמבואר במקובלים) והגם שבא הנשמה משם לעוה"ז עכ"ז שורש' נשאר שם במקור'. כי רוחניות אינו נעתק ממקום למקום רק מתרב' ואותו חלק הנפש אשר בשמים ממעל מאיר לאשר בארץ בגוף האדם. והחלק אשר בארץ מחוייב להשתוקק למקור אשר בשמים (וזה ענין מסה"נ באהבה) ע"כ הנפש נק' ב' חצאי נפשות והמ"י. וזה שרמזני במ"א בדברי המדרש עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף. זש"ה ירא את י"י בני ומלך המליכהו עליך והוא פלאי ופירשנו בזה ע"פ דברי הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל כתב עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף שתי חצאי צורות כס"ף שיהיו נכספי' זה לזה ולפי דברינו הנ"ל יתפרשו דברי הרב היינו חלק הנפש אשר הוא בעוה"ז מלובש בגוף תכסוף למקור' לחלק השמיימי ואז חלק השמיימי יכסוף להאיר לחלק אשר בעולם הזה כנ"ל. והנה רמ"ח בגימ' חצי (מספר) מלכו"ת והנה גם חלק הנפ"ש השמיימי במקור' הוא ג"כ רמ"ח זה הוא מלכו"ת שמים שלימ' שהזכירו חז"ל וה"ס אברהם אברה"ם הנזכר אחר העקידה. אחר שכבר נתדבק אברהם כ"כ בקונו שמסר להש"י דבר החביב עליו יותר מנפשו היינו בן יחיד הבן יקיר לי הוא המסה"נ המופלג והדיבוק לגמרי בקונו ונתהוו לאחדים ממש חלקי הנפשות. רמ"ח רמ"ח אברה' אברה'. ונתהוו מספר מלכות שמים שלימ' (ותוכל להשכיל להיטב אח"כ ויקרא מלאך י"י אל אברה"ם שנית מן השמים רצ"ל אל הנפש השנית שהוא מן השמים ואין להאריך והמ"י) והוא לדעתי סוד הפסוק הבן יקיר לי אפרים וכו'. רח"ם ארחמנ"ו נאום י"י ובז' יתבארו דברי המדרש הנ"ל עשה לך שתי חצוצרות כסף. היינו כסיפות השתי חצאי צורות זש"ה ירא את י"י בני ומל"ך מאי ומל"ך המליכהו עליך דכיון דבשתי חצאי צורות יתחברו רמ"ח רמ"ח יתהוו' מלכות שמים שלימ'. ואתה תבין כי קצרתי וביארתי במ"א:

כ׳ותתבונן לפי הדברי' הנ"ל במה שדקדק הרשע אחשורוש מלכותא חייבתא לומר לאסתר המלכ' בכל פעם עד חצי המלכו"ת וינתן לך. לא רצה שיהי' מלכות שלימ' ולא רצ' שתהי' עבודת ישראל במסה"נ שידע שעי"ז תהי' מלכו' שמים שלימה ואז יעבור ממשלת זדון מן הארץ. ויפתחו לך שערי בינ' להתבונן בתפלת ר"ה תקנו אנשי כנה"ג (שהיו בזמן ההוא שרצ' אחשורוש שלא תהי' ח"ו עבודת ישראל רק חצי המלכות) בתפלת ר"ה. ותמלוך אתה הוא י"י אלקינו לבדך על כל מעשך. בהר ציון משכן כבודך ובירושלים וכו' ככתוב וכו' ימלך י"י לעולם אלהיך ציון וכו'. הנה לכאורה יש להתבונן הראי' שהביא מן הפסו' אינו ענין אל התפל' כי בתפל' מבקשים שימלוך הש"י בהר ציון וזה אינו בפסוק רק שימלוך י"י לעולם והוא ית"ש הוא אלקי ציון. אבל כאשר תשכיל בדברי חז"ל דקדקו ג"כ למה אמר אחשורוש עד חצי המלכות ופירשו שאמר עד ולא עד בכלל היינו בנין בית המקדש שעומד בחצי המלכו' היינו באמצע העולם זה לא רצה להסכים. והנ' לכאור' דבריהם רחוקי' מדברינו וכאשר תעמיק בדבר תרא' הכל הולך אל מקום אחד. דהנ' בית המקדש מקום העבוד' עומד בחצי המלכו"ת לכוונ' הנ"ל היינו חצי מלכו"ת רמ"ח מכאן להורו' שזה כל פרי מגמתינו בעבוד' במסה"נ ממש שתהי' מלכו' שמים שלימה בסוד רח"ם ארחמנ"ו כנ"ל:

כ״אותעמיק עוד בדבר הבית המקדש עומד באמצע עולם א"כ הוא חצ"י המלכו"ת למזרח וכן למערב וכן לצפון ולדרום א"כ הוא ב"פ מלכות הוא מספר מכוון עו"ל מלכו"ת שמים. והוא הנרצ' לרז"ל בכ"מ אומרים. הרוצ' לקבל עליו עו"ל מלכו"ת שמי"ם שלימ'. וכאשר תתבונן בכ"ז תבין מה שתקנו ותמלוך אתה וכו' לבדך וכו' בהר ציו"ן וכו' ובירושלים וכו' כמו שידוע לך בכוונת ב' ימים דר"ה ב"פ מלכו"ת וממילא תבין הראי' מפסוק ימלך י"י לעולם וכו' לדו"ר ודו"ר ע' בכונת לדור ודור המליכו וכו' ותלך לבטח:

כ״בוהנה בהיות משה רבינו ע"ה סוד הדע"ת הכללי של ישראל בחיים חיותו השפיע לכ"י מבחי' הדע"ת הוא הדביקות במסה"נ (דע"ת הוא דביקו' והתקשרות מלשון ויד"ע אד"ם) ולמד לב"י דע"ת איך יתדבקו במסה"נ חלקי הנשמו' אשר בארץ לרא"ש בנ"י ישרא"ל. היינו שרשם העליון אשר בשמים ממעל. וחשש משה פן כשיתגנז אורו אור הדע"ת שוב לא יהי' לב"י הדע"ת הלז' דביקו' במסה"נ דביקו' הנפש במקור'. וז"ש משאני מת אין אני נזכר היינו הדע"ת שלו שלא יהי' ח"ו דבוקים בקונם. למסור נפשם על קדושת שמו להתדבק חצאי הצורו' ולהמליך מלכו"ת שמים שלימ'. וא"ל הקב"ה כשם שאת' עומד כעת ונותן להם פ' שקלים וענין מחצית השקל הוא חצי נפש כנ"ל ליתן אותו חצי הנפ"ש כופר לי"י היינו מסה"נ כנ"ל ע"י מש"ה בחי' הדע"ת המקשר. כך בכל שנה ושנ' כשקורין לפני פ' שקלי"ם וכו'. כי בכל שנה ושנ' תתעורר בכל עדת ישורון בכל מקומו' מושבותם נשמת מש"ה רבינ"ו כללו' הדע"ת של ישראל ללמדם דע"ת ותבונ' והשכל להתקשר עצמם בדביקו' צורם ויוצרם והאיך יקבלו ע"ע במסה"נ עו"ל מלכו"ת שמיים שלימ' כי זה כל האדם והבן מאד וקורין בעבור זה הפרש' הזאת בהגיע חדש אד"ר כי בחדש הזה קימו וקבלו היהודים מחדש קבלת התור' מאהב' במסה"נ כי עד היום הי' מודע' רבא לאורייתא ובזמן הנס קבלו עליהם ועל זרעם מאהבה עיי"ש בגמ' בלשון רש"י ז"ל ובזה תתבונן מ"ש בזהר וקבל"ו היהודי"ם דא הוא מש"ה כללא דיהודאי שקיבל מגלת אסתר מסינ"י הבן:

כ״גאשובה עוד לדרוש במדרש הנ"ל אמר משה להקב"ה משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת וכו' כך בכל שנה ושנה בשע' שקוראין לפני פ' שקלי"ם כאלו אתה עומד שם וזוקף את ראשן. הה"ד כי תשא את ראש ב"י שא לא נאמר אלא כי תשא ע"כ. הנה יתבאר לך הענין ע"פ דברי המדרש משפטים אמר ר' לוי שתי מדות טובות בטל הקב"ה מן אוה"ע. שלא יעמדו עליהם נביאים ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. כיון שמת משה חזר אותו השר למקומו שכן יהושע רואהו שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריח"ו וכו' ויאמר לא. כי אני שר צבא י"י עתה באתי ע"כ. רצ"ל עתה באתי ולא בימי משה רבך. והנה תתבונן בדברי המדרש הזה. מ"ש ב' מדות טובות ביטל הקב"ה מן אוה"ע מה הן הב' ענינים שביטל מהם. הנה הענין הראשון ניחא שלא יעמדו עליהם נביאים והוא הנזכר ג"כ בדברי חז"ל בגמ' ביקש (משה) שלא תשרה שכינה על אוה"ע ונתן לו הנה נהבטל מהם השראת השכינה שאין לך מדה טוב' הימנ' אבל הענין הב' שלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. מה הוא הביטול לאוה"ע ומה איכפת להו בזה. ואם יש להם מזה איזה ביטול אעפ"כ לא נק' ביטול כל הימים דהרי כיון שנגנז משה חזר השר למקומו אבל תשכיל ותדע כל האומו' יש להם שרים לכ"א שר מיוחד אשר חלק י"י אותם בדור הפלג' והנה כל שר לאומתו נק' רא"ש אותו האומ' כעין הגוף המתנהג אחרי הנהגת הרא"ש וכשניטל הראש מן הגוף הנה יופסק החיות כמו כן כשנפסק ונתבטל כח השר של אומ' למעלה נפסק חיות האומת למטה וכמ"ש הנביא יפקוד י"י על צבא מרום במרום (תחילה) ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה. וע"כ לכל האומות אפשר להם הביטול כיון שהם נתונים תחת השרי' הנה אפשריית הביטול לשרים וממילא יתבטלו הם אבל ישראל חלק י"י עמו נבחרו לחלקו ית"ש העמוסים מני בטן אין לתם שר רק שכינת עוזו ית"ש הוא הנק' רא"ש בני ישרא"ל כמו להבדיל כל שר נק' רא"ש לאומתו. כמו כן שכינתו ית"ש (בהבדל) בדת מלכות שמי"ם נק' רא"ש בנ"י ישרא"ל (והנה ישראל אתוון ל"י רא"ש אותו הרא"ש המיוחד מלכות"ו בכל משל') והנה בעוה"ר כשישראל הם בגלו' ת"י האומ' הנה הם בגלו' ת"י השרי' אבל אין זה ח"ו כענין שארי האומו' כשתתחזק אומה על אומה הנה אפשריו' להם ביטול לגמרי כשמתבטל שריהם הלא תראה כמה אומות מפורסמים המזכרי' בכתבי הקודש ונאבד זכרם לגמרי כי נתבטל שריהם והנשארים מהם שבו ונתערבו באומות אחרות ונאבד זכרון אותה האומ' מעל פני האדמה אבל ישראל עם קרובו הגם שבעונו' נמסרו ת"י האומ' ושריהם. הנה כיון שהשר שלהם וראש' הוא השכינ' הקדוש' הנה כמו שא"א הביטול וכו' כן ישראל ישכנו לעד לעולם ויירשו ארץ ומלואה. גם בימי עניים ומרודם לא זזה שכינה מישראל לשמרם ולהצילם. וכביכול מתלבשת הארת השכינה בתוך השר של האומ' לשמר את ישראל להיו' להם קיום בימי גלותם (רק להיות שהוא בהסתר פנים כביכול השיב אחור ימינו והוא הנק' גלות השכינה כביכול בין האומו' וב"ב יתגלה כבוד מלכותו ית"ש לנקום נקמתינו) ולהיות הענין בימי הגלו' בהתלבשו' ת"י השר. הנה כביכול סיהרא מאיך נהורי' כמי שאין לו זקיפת רא"ש הבן הדבר וכשיתגל' כבוד מלכותו עלינו במהרה הנה נק' זקיפת (ונשיאות) רא"ש בני ישרא"ל בין והתבונן הדבר. והנה כשבאו ישראל לידי אותו מעש' במדבר הנה אמר הש"י. הנה אנכי שולח מלאך לפניו מלאך הקדוש מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל עכ"ז לא רצה משה שתהיה התלבשו' השכינה כביכול בשום מלאך רק באיתגלייא ארון ברית י"י הולך לפניהם שאז כל הצלחת ישראל לא יהיה מלובש בטבע רק למעלה מן הטבע כיון שנגנז משה עם היות שהשכינ' לא זזה מישראל נתלבשה בהנהג' במלאך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל

כ״דהג"ה עיין במג"ע כתב אותיו' הנעלמים של מטה היימ' אותיו' המילוי של משה כזה ס'. י"ן. א' הם בגימ' מיכאל להורות כשנעלה מש"ה אז בא מיכאל וכ"ה הרמז כמש"ל בפ' ואתה תצוה אשר נעלם שם משה שלא נזכר משה בכל הפרשה הנה יש בפרשה ההוא ק"א פסוקים. מנין מיכאל להורות ג"כ על הנ"ל: הנך רואה בפני מש"ה אפילו התלבשו' השכינ' במלאך הקדו' לא רצה מכש"כ שא"א בפניו שיתלבש השכינה באיזה שר ח"ו:

כ״הוהנה לפ"ז תתבונן מ"ש מש"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר דהנה כ"ז שאני נזכר אפילו מיכאל השר הקדוש אינו נזכר אבל אחרי וכו' אין אני נזכר ושמא ח"ו כשיבואו ישראל לגלות הנה יהיו ת"י השרים ויעשו ח"ו בהם כחפצם ורצונם הנה הבטיח לו הקב"ה כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלי"ם (הניתנין בשביל קרבנו' שהם קרב"ן לי"י כלי מסך המבדיל) ואתה זוקף את ראש"ן כנ"ל היינו רא"ש בנ"י ישרא"ל שאינך רוצה שתתלבש השכינה רא"ש בנ"י ישרא"ל אפילו בהנהגת המלאך הקדוש כך בכל שנה ושנה אפילו בזמן הגלו' היא כאילו אתה עומד שם וזורף את ראשן ומתבטלים הגזירות שרוצים האומות לגזור על ישראל ותופר עצתם. הבן מאד. ותתבונן בזה אשר בכל שנה ושנה (כיון שהבטיח הש"י למשה כשיהיו קורין בפ' שקלי"ם כאילו הוא עומד שם) הנה מפ' שקלים זכרו"ן לבנ"י לפני י"י לזקוף את ראשן ולגאלם גאולת עולם ב"ב והוא המדה טובה שלקח הש"י מן האומות אשר כל ימי משה לא יהיו ישראל תחת שרים. והנה בכל שנה ושנה הוה בפ' שקלים כאילו משה עומד שם בעצמו הבן הדבר מאד:

כ״וזה יתנו וכו' דרשו חז"ל מתיבת ז"ה שנתקשה מש"ה במצוה שקלי"ם עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש ומהראוי להתבונן מהו הקושוי בזה להבין צורה מטבע אחת קטנה והנה בתרגום המיוחס ליונתן תרגום דין שיעורא איתחמי למשה בטורא היה כדינר"א דאש"א ג"ז צריך לימוד למה הראה לו מטבע שלאש דייקא ומה שיש לי ליומר ע"פ מה שפירשני בפסוק אלה פקודי המשכן. משכן העדות אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר וכו' והנה כ"מ שנא' אלה פסל את הראשונם ומאי פסל בכאן. וגם מהו הנרצה בכאן עבוד"ת הלוי"ם ופירשנו דהנה כל המניינים אין בהם ברכ"ה כמשארז"ל אין הברכ"ה שורה על דבר המנוי וכו' והטעם כי כל מנין ומפקד הוא צמצום (כך וכך בשיעור) וכל צמצום היא בחי' גבורה ע"כ אסור למנות את ישרא"ל. והנה במלאכת עבודת הקודש מנו ופקדו מנין ומספר ומפקד לזה אמר הכתוב אל"ה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שמונעים את הברכה שאני המנין הזה. והוא בהיפך אדרבא ע"י המנין הזה תשרה הברכ"ה על כל העולם כי המנין הזה אש"ר פקד ע"פ משה שה"ס הדע"ת (כ"כ נק' משכ"ן העד"ת הדע"ת כאשר יתבאר) והנה תראה ברכ"ה ראשונה שבברכו' אמצעיו' שבשמ"ע היא בברכת הדע"ת והנה בדע"ת יש בו עיטרא דחסדי"ם ועיטרא דגבורות ובדע"ת חדרים ימלאו וא"כ במנין הנעשה מבחי' הדע"ת הגם שהמנין הוא צמצום מבחי' הגבור"ה בהדעת שבו לאחדים חסדי"ם וגבורו"ת וז"ש אלה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שאין הברכה שורה על ידם שאני המנין הזה שהוא משכ"ן העד"ת הדע"ת אשר פקד ע"פ משה הוא בחי' הדעת אשר ידע"ו י"י הנה היא עבוד"ת הלוי"ם גבורות ביד איתמר וכו' הכה"ן איש חסד כי בדעת חסדים וגבורות כחדא חשבינן להו והכל לחסדי"ם יחשב:

כ״זובזה נוכל לפרש מ"ש חז"ל שנתקשה משה בעסק המפקד בכאן דהיינו שהוקשה לו ממ"נ אם המפקד גורם חליל' איזה דבר לא טוב להיות המפקד מבחי' גבור' צמצום מה מועיל מה שיתן כ"א מטבע עד שהראוהו מטבע כסף (חסד) והוא א"ש (גבורה) להורות בזה על הדעת של משה שבו לאחדים יחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות והנה להיות המפקד הראשון היה ע"י משה סוד הדע"ת אמר הוא ית"ש:

כ״חכי תשא ואמרז"ל שא לא נאמר אלא כי תשא כשם שאתה עומד כעת זוקף את ראשן כן בכל שנה וכו' כאילו אתה עומד שם וכו' ע"כ כל המספרים שנעשו באופן כזה הוא ממצות מש"ה והוא בבחי' הדע"ת ויש בו ברכה הבן:

כ״טעפ"י הדברים האלה תוכל להתבונן מחצית השקל דייקא הוא המצוה ליתן איש כפר נפשו לי"י ה"ס פדיון נפש הנמסר מקובלים הקדמונים לעשות פ"נ במנין ק"ס מטבעות מנין כס"ף ומנין כי האדם עץ השדה וה"ס חשבון השם הנכבד י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו'. בחשבון הזה שם הוי' במספר ק"ס וזהו הנרמז במצו' ליתן לצורך הקרבנות כפר נפשו לי"י מחצית השקל הנה מחצית השקל של תורה הוא ק"ס שעירות כנודע והנה ק"ס היא ג"כ מספר מי"ם (חסד) יין (גבור') אין מברכין על היי"ן עד שיתן לתוכו מיי"ם ע"כ ביינות שלנו שאינם חזקים החיוב ליתן לתוכו מי"ם כדי לערב החסדים וגבורות ביחד ה"ס הדעת אשר בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ולהבדיל בין הקודש ובין החול הוא ג"כ בבחי' הדעת כמו שתקנו לומר הבדלה בחונן הדעת כי אם אין דעה הבדלה מנין ומעתה תבין לפמ"ש שזה הענין אשר הראו למש"ה מטבע של אש (גבור') והוא כסף (חסד) להורות על סוד הדעת והנה הכסף בעצמו הנותן למצו' הוא מחצי"ת השקל ק"ס שעירות מנין מי"ם יי"ן (והוא מנין כס"ף) והוא ניתן לכפר נפש לי"י פדיון נפש כנ"ל לכפר על הנפש הבן הדברים רמזתי לך בקיצור. ואתה תבין דבר מת"ד:

ל׳כל העובר על הפקודים וכו' ר"ת כל הפסוק בגימטריא תתקל"ו ע"פ האמור בפרע"ח. מרדכי אסתר בגימ' תתקל"ה והנה עם הכולל בגימ' תתקל"ו מנין י"ג תיקוני דיקנא

ל״אהג"ה נ"ל כי בהכרח הוא שיהיו נימנים עם הכולל הכוונה לכלול מרדכי ואסתר ביחד תרין הסודות כידוע ועוד יתבאר אי"ה: שהם י"ג מדות החסדי' היינו י"ג ע"ב (חס"ד) והנה אמרז"ל גלוי וידוע היה לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקליו על ישראל ע"כ הקדים הקב"ה שקלי ישרא"ל באד"ר וא"כ ע"י השקלים יהיה התעוררת הרחמים על ישראל ע"כ מרומז בזה הפסוק בר"ת י"ג פעמים ע"ב היינו י"ג ת"ד ותעמיק הדבר דהנה בזמן ההוא בזמן גזירת המ"ן לא היו נותנים שקלים כי לא היה בית המקדש וא"כ לא היה מצות שקלים בפועל לעמוד נגד שקלי הצר הצורר ואם הכוונה שזכות השקלים שהיו נותנים בבית המקדש עמדה להם א"כ גם כל שארי המצו' שעשו וסיגלו ישראל כ"ז שהיו בחצרות בית אלקינו תעמוד להם ולמה נתחייבו שונאיהם של ישראל וכו' כמבואר בגמ' אלא ע"כ שכח מה"ד נתגבר מחמת העבירות ולא הועיל' זכו' וא"כ מאי רבותא דשקלי':

ל״באבל תשכיל ותדע דהנה אמרז"ל בפסוק ויעבור י"י על פניו וכו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל וכו' והנה יש במשמעות לשון הזה (שנתקבל בו בלשון בודאי בסיני) אם יעשו בני לפני כסדר הזה היינו ע"ד הדבק במדותיו מה הוא רחו"ם וכו' מה הוא חנו"ן וכו' ויש במשמעות לשון זה כפשוטו אם יעשה בני לפני כסדר הזה שיקראו במו פיהם בתפילתם בדבור בעלמא הי"ג מדות אל רחום וחנון וכו' והנה מאן מוכח איזה הפירוש הוא אמית"י הנה יש להוכיח מן המדה הראשונה הנק' אל (כמ"ש הרב הגדול בעל הפלא') דא"א לומר מה היא אל אף אתה וכו' ע"כ הפירוש הנכון הוא כפשוטו כשידברו ישראל במו פיהם ויצעקו אל הש"י בהזכרת י"ג מדות בדבריהם הש"י ימחול להם על וכו' ואינן חוזרות ריקם. ופירוש בזה הרב הק' בעל הפלא' נוסח הפיוט בסליחות אל הורת לנו לומ"ר שלש עשרה רצ"ל במדת א"ל אשר הוא רק לומ"ר שלש עשרה באמיר' בעלמא די לנו להשמיע במרום קולינו ולא נשוב ריקם מלפניו:

ל״גובזה יש לפרש מה שאמרה אסתר בתפילת' אל"י אל"י למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי דלכאורה יש להתבונן למה הזכירה דוקא זה השם וגם מה הוא הפירוש רחוק מישועתי דברי שאגתי. ולפי הנ"ל יונח דהנה גם בדורו' הראשונים בודאי כפי הנראה היתה הלכ' זו רופפת היינו פירושן של הדברים המקובלים מסיני בשעה שיעשו בני לפני כסדר הזה וכו' אם הפי' באמירה לחוד סגי. או דוקא יעשו לפני היינו בעשי' לקיים והלכת בדרכיו. והנה דבר המסופק אין פוסקין הלכה בשמים כי לא בשמים הוא. עד אשר יפסקו ההלכה ב"ד של מטה ע"י איזה הוכחה ואיזה סברא. והנה בזמן הגזירה כאשר צעקו מרדכי ואסתר. וגם כל ישראל בימי הצום בודאי הזכירו הי"ג מדות של רחמים והנה הזכיר' אסתר שם א"ל בתפילת' והוכיחה מזה להלכה דדי בהזכרה בעלמא דא"א לומר דהכוונה יעש"ו לפני דוקא בעשיה מה הוא רחום וכו' א"כ איך אפשר לומר מה הוא א"ל. ע"כ מן השם אל שבי"ג מדות מוכח אשר רק בהזכרת י"ג מדות בדבור בעלמא תצמח על ידם תשועה לישראל והנה מרדכי ואסתר עם כל ישראל הזכירו בתפילתם הי"ג מדו' הנה אמרה אסתר אל"י אל"י למה עזבתני למה תהיה רחוק מישועתי דבר"י שאגתי הרי מן שם א"ל מוכח דבדבו' בעלמא אוישע וכנ"ל ועוד יתבאר אי"ה להלן בסמוך:

ל״דולפ"ז עם היות שהוא מצוה בתורה והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו' עכ"ז היתה טענת אסת"ר על ישראל. הגם שח"ו לא הספיקו לעשות המצוה הזאת בפועל לילך במדותיו ית"ש. עכ"ז מוכח להלכה אשר תספוק האמירה והזכירה במקום המעשה והנה כי כן הנה נזכר אז לפניו ית"ש ג"כ מצות שקלים הגם שהעונות גרמו ונחרב הבית המקדש ולא שקלו אז ב"י את שקליהם עכ"ז האמירה והזכירה פ' שקלים עלתה לרצון לפניו ית"ש מה שישראל קורין באדר פ' שקלים כאלו שוקלים בבית המקדש. והן המה היו לישוע' לבטל שקלי המן בהתעורר' מדו' הרחמי' י"ג מדות העליונים ע"י הגואלים מרדכ"י אסת"ר מספרם י"ג ע"ב כנ"ל וע"כ הפסוק כל העובר וכו' ר"ת בגימ' י"ג ע"ב והוא הרומז כל העובר על הפקודים אפילו אם ח"ו עברו על הפקודים ותהיה הביהמ"ק חרב ולא ישקלו השקלי"ם יזכר להם ע"י מדותיו מדות הרחמי"ם זכרון השקלים במו פיהם בחדש הזה ויתבטלו השקלים אשר אמר המ"ן לשקול ותהיה להם גאולה על ידי הב' גואלים מרדכי אסתר (וכן בכל שנה בימי גלותינו זכרון השקלים בחדש הזה. הן המה לרצון ולזכרון לפני י"י כאשר יתבאר להלן בדרושים אי"ה):

ל״הואפשר לומר שזה היה כוונת יוסף בצוותו להשים הגביע באמתחת בנימין. והוא ע"פ מ"ש הרב הקדוש במג"ע לדרכו גבי"ע הוא י"ג ע"ב היינו י"ג מדות חס"ד ורחמים הנה י"ל לרמז זה צוה להשים גבי"ע באמתחת בנימין שממנו יצא חוטר ב' גואלים הנ"ל מרדכ"י אסת"ר מספרן גבי"ע הייני י"ג ע"ב וז"ש במדרש בשעה שאמר יוסף ואתם עלו לשלו"ם יצתה ב"ק ואמרה שלום רב לאוהבי תורתך והוא ג"כ כמ"ש הרב הקדוש במג"ע לדרכו אית שלום. ואית שלום ר"ב שלום רב היינו בהחשב המ"ם סתומ' במספר רבתי. היינו ם' דאי"ק בכ"ר שהוא מספר ת"ר אז יהיה מספר שלו"ם תתקל"ו י"ג ע"ב (הנרמז בגבי"ע) וזהו לדרכינו שלום רב (כנ"ל יהיה) לאוהבי תורתיך היינו כשיאמרו רק תורת י"ג מדות אפילו חס ושלום לא יקיימו בפועל והלכת בדרכיו רק יזכירו באהבה את הדבר"י תור"ה אל רחום וחנון וכו' אזי יושפע עליהם שלום רב כנ"ל ואין למו מכשול:

ל״וועפ"י הדברים הנ"ל אפרש לך הנאמר במגלה ויכתב מרדכי וכו' אל כל היהודי' וכו' דבר"י שלו"ם ואמ"ת. הנה מהראוי לתת לב מה השלום ואמת שכתב להם וגם ביותר יש להתבונן. אומרו דבר"י שלום משמע דברים של שלו"ם ולפי דברינו הנ"ל יתכנו הדברים כמין חומר דהנה עד היום היתה ההלכה רופפת מהו הפירוש של ההלכה המקובלת אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל וכו' אם הפירוש הוא להלכה יעשו דוקא בעשיה ממש והלכת בדרכיו או הכוונה עקימת שפתינו הוה מעשה ודי באמירת הי"ג מדות בדבור בעלמא. והנה בשמים אין פוסקין הלכה עד יפסקו הב"ד של מטה ע"פ איזה הוכחה. והנה הוכיחה אסת"ר דהלכה היא דבדבור בעלמא סגי מן המדה הראשונה שהוא א"ל. וא"א לומר מה הוא א"ל וכו' וכמש"ל דהרי כתיב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. והנה ע"י ההוכחה הזאת נתאמת' ההלכה ופסקו כן בב"ד של מטה דהפירוש הוא דאפילו בדיבור בעלמא הי"ג מדות (הרומזין בתיבת שלו"ם י"ג ע"ב כשהוא במ"ם רבתי כנ"ל) הקב"ה מוחל וכו'. ועיין במאמרי השבתות שם כתבתי (וכן במאמרי ר"ה) כשהאדם מכוין הלכה לאמית"ו. אזי מעורר מדת ואמ"ת מדה הז' מן הי"ג מדות ומדה הזאת כביכול הוא תרין תפוחין קדישין היינו או"ר פנ"י מל"ך והנה כתיב באור פני מלך חיים אפילו נגזר ח"ו ההיפך אזי כשגורמין להתגלות אור פני מלך ע"י ההלכה לאמ"ת' אזי יושפע החיים (וכ"ה המנהג אפי' בעוה"ז בכל מלכי ב"ו אפי' מי שנתחייב ח"ו וכו' כשזכה לראות פני המלך ניצול. וע"כ תתבונן מה הוא אתרא דשמא קושט"א שהוא אמת אור פני מלך לא שכיב אינש וכו' ועיין במאמר ר"ה מ"ש בפסוק אשרי העם יודעי תרועה ואין עושין כן מספק רק שכיוונו להלכה בכדי אשר באו"ר פני"ך יהלכון ע"י שמכוונין להלכה לאמ"ת' יתגל' אור פני מל"ך היינו מדת ואמ"ת עיי"ש ותמצ' נחת) והנה גם בכאן כיון שאסתר כוונה הלכה לאמת"ה ופסקי כן להלכה קיימת אזי גרמו להתגלות מדת ואמת אור פני מלך חיים וניצולו ממות לחיים. הבן. וזה שכתב מרדכי את הדברים האלה אל כל היהודים הלכה רווחת לישראל דברי שלו"ם היינו שלום המורה על י"ג מדות י"ג פעמים ע"ב הנה סגי לבטל הגזירות ולמחילת עונות אפילו רק בדברי שלום בהזכירם בדבור בעלמא וכתב להם ואמ"ת. שע"י שכוונו להלכה אזי גרמו להתעורר מדת ואמ"ת אור פני מלך חיים ועי"ז באת' לגמרי הישועה וניצולו ממות לחיים טובים ולשלום ויקויים בנו ואתם הדבקי"ם בה' אלקיכם חיים כלכם היום. אמן:

ל״זובזה תמצא ג"כ טוב טעם למה שכתבתי במאמר א' בשם הסודי רזי המלאך של חדש אד"ר הוא אברכיא"ל הוא אותיות אברך אלי. הוא על שאמרה אסתר אלי אלי למה עזבתני וזה היה לישועה: הבן:

ל״חהעשיר וכו' והדל וכו' מהראוי להתבונן למה לי' לומר בה"א העשיר והדל ואען ואומר הנה כבר כתבנו בכמה מקומו' בענין פעולת הדעת להטות גם חלק התאוני' שבא מצד נפש הבהמיי' ולהדריכו לעבודת הש"י והנה ככה הוא בכל הענינים הנעשים תחת השמש ידוע הדבר להמבינים בענין קליפת נג"ה ושלש קליפות הטמאות אשר כל הענינים האסורים הם מן ג' קליפות הטמאות וענינים המותרים הם מקליפת נג"ה וגם נפש הבהמיות התאונים שבאדם הישראלי הוא מקליפת נג"ה והנה כל הענינים המותרים צריכין להתבחן ע"פ הדעת אם מתבונן בדעתו לעשותן לשם י"י ולתורתו אזי מתעלה החיות של הדבר המותר ההוא (שהוא מקליפת נג"ה) אל הקדש פנימ' כגון אם אוכל האדם מאכל היתר בכדי לילך בכח האכילה ההוא לעבודת הש"י אזי מתעלה החיו' של המאכל ההוא אל הקדש נמצא מתעל' נג"ה אל הקדש ובהיפך כשאוכל למלאות התאו' הולך אל החיות לפי שעה ונכלל בג' קליפ' הטמאו' ונמצא נכלל נגה בג' קליפות הטמאות אח"כ כשמיישב בדעתו ועובד הש"י בכח האכילה ההוא. הנה מעל' החיות אל הקדש) כללו של דבר לדעת יובן סוד הענין מחצי"ת השקל בסוד הטיקלא המוכרע לטוב ולהפכו והמכריע הוא הדע"ת הבן הדבר והנה אם לוקח האדם ואוכל או עושה דבר האסור ע"פ התורה והכוונה לעבוד את הש"י בכח המאכל ההוא כגון אם יאכל דבר איסור ויאמר בדעת"ו שילך בכח ההוא ויעבוד את הש"י זה אסור כי דבר האסור ע"פ התורה היא משלש קליפות הטמאו' וזה רע לגמרי וצריך ביטול לגמרי ולא יעלה אל הקדש והגם שבודאי אין להם חיות מעצמם רק יש בהם נהירו דקיק מן הקדש כמד"א ואתה מחי' את כולם ומן הצורך לברר הטוב וכו' אבל גלוי וידוע לפניו ית"ש שזה הבירור לא שייך לנו כי אם נרצה לברר מן ג' קליפות הטמאות. הנה אדרבא ח"ו ישתקע נפשותינו בקליפות רק אנחנו מחוייבים לברר את העניני' המותרים ע"פ התור' והוא מקליפת נג"ה וכשיוגמר הבירו' הזה אזי הש"י בעצמו יוציא בלעם מפיהם של הג' קליפות טמאות ויבולע המות לנצח ומלא' הארץ דע"ה וכו' והדברי' הללו צריכין ביאור רחב ברחב ידים אבל כבר נאמרו ונשנו אל החבירים המקשיבים ע"כ קצרתי:

ל״טוזה אשר פירשנו בדברי תנא דבי ר"י בפסוק כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ (בכ"מ נאמר המוציא) ודרשו אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאי' בשרצים (וה"ה שאר דברים טמאי' דכתיבי בפרש' שם) דיו והדברים תמוהים אין מן הצורך להאריך ופירשנו בזה דהנה יקשה הלא ידוע כל ענייני עוה"ז צריכין לבירור לברר הטוב מן הרע וז"ס אכילה ושתיה וכל ענייני עוה"ז באוכל האדם את הצומח והחי אזי שב האכילה ההוא להיו' עצם מעצמיו ובשר מבשרו וילך בכח האכילה ההוא ועובד את הש"י והפסולת נדח' מן הגוף הנה נתברר הטוב מן הרע והנה גם כל הענינים והנבראים האסורים ע"פ התורה מן הצומח והחי ע"כ יש בהם ניצוצי קדוש' כי הגם שחיותן מן ג' קליפות הטמאות הנה גם הקליפות ע"כ חיותן מן הקדש והנה צריכין לבירור וכיון שאסורים מהיכן יתבררו והנה מובן הדבר ע"י יציאת ממצרים דהנה גלות מצרים (וכן כל הגליות) הוא לברר נה"ק והנה נאמר וחמשים עלו ב"י מאמ"צ ודרשו בו אחת מחמש' כי מתו הרשעים בג' ימי אפיל' ולעת קץ נאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים באמ"צ וכו' כי אז יבררם הש"י בעצמו ולמה לא המתין הש"י ביצ"מ עד שיבררו כולם כי לא יכלו להתמהמה דהיינו הבירור ההוא הוא כבר משער הנ' דקליפ' וזה אינו מסור בידינו כי אדרב' ח"ו יוכלו להשתקע ברצותם לברר ויודע הש"י שאין זה בחק מן האנושי רק הש"י בעצמו יברר לעת קץ וז"ש הכתוב אחר שפרט לנו הבריות האסורו' לנו באכילה והנה יקשה לך מהיכן יתבררו הנה בא הכתוב בנותן טעם כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ הגם שנשארו הרב' נה"ק באותן שמתו בג' ימי אפיל' עכ"ז עלי הדבר מוטל ואין זה מחק האנושי כן הוא הדבר בכל ענינים האסורים ע"פ התורה יודע הש"י שאין הבירור בזה מחק האנושי ואדרבא בעסוק האדם בהן לברר אדרב' תשתקע נפשו ח"ו בהן ונאמן הוא בעל מלאכתינו הוא יבררם לעת קץ וזה שדרש הסוד הזה תנא דבי ר"י אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאין בשרצים דיו הבן כי קצרתי וילא' הקולמוס להרחיב הדברים:

מ׳וכיון שבאנו לכל זה הדרוש הנה אבאר לך מה דקשה ע"ז כיון שכל הדברים הנאסרים ע"פ התורה חיותן משלש קליפות הטמאות אשר אין יכולין להתברר על ידינו א"כ למה תהיה כזאת של פעמי' תתבטל חתיכת איסור בהיתר והוא נאכל ע"פ התורה כגון שנתבטל בששים או יבש ביבש ברוב אבל תדע שהוא ממחשבות הצור תם הוא ית"ש יודע אשר הניצוץ הטמון באות' חתיכ' האסור' ביחוד יכול להתברר על ידינו הנה ית"ש מזמין שתפול החתיכה האסורה כזאת לתוך ההיתר ותתבטל ואכול יאכלו אותה ע"פ התורה ותתברר הניצוץ הזה וכן תתבונן בהיפך בדברים המותרים שחיותן מקליפת נוג"ה אשר מוטל על ישראל לברר הטוב מן הרע כאשר יש באיז' מקום דבר אשר אין הבירור מגיע לנו כי הוא משוקע מאד הנה היוצר בראשית פועל ומזמין שיבא הדבר לידי איסור כענין הבהמה הטהורה הכשירה כשיש בה ניצוץ שאין היכולת ביד ישראל לברר הנה יארע בה אחת מן הטריפות או בשחיט' או בבדיק' כדי שלא יאכל ממנה ישראל הבן הדבר:

מ״אומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן והנה אנחנו רואים בזה"ז ותהי להיפך אך הוא לדעתי בדורות הקודמים היה ברוב הנה"ק הוא בחי' הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים והן היום שכבר נתברר הטו"ב ולא נשאר רק מעט כי הוא עקבו' משיח' אשר חוצפא יסגי היינו הר"ע הוא ביותר ע"כ על פי הרוב שבהמו' הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלם בני ישראל הבן היטב:

מ״בועתה מהראוי לך להתבונן כיון שהדבר הזה הוא מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהיה ניתר באכילה כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל וא"כ מצו' הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכ' ההוא ולא יחמי' כענין שאמרז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר ממורא שמים ופיר' בזה הרב הקדוש בעל השל"ה נהנ' מיגיעו היינו שייגע א"ע בתורה ויודע להכשיר המאכל הזה על פי התורה הגם שיש בתוך המאכל דבר איסור הנה שב להיתר ע"פ כללי התורה והאדם הזה אוכל המאכל ונהנה ממנו הנ' הוא גדול מן הירא שמים המחמיר והוא כדברינו ממש להיות הדבר הזה נסיב' מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא ולזכות יחשב לאד' האוכלו ע"פ התורה כי יתבררו הנה"ק והוא גדול מן הי"ש שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור הבן הדבר ע"כ לדעתי הצעיר' אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמן שלא לאכול מן שום מאכל שהי' עליו שאלת חכם. הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון ע"י תערוב' בששים וכיוצא כי לדעתי אדרבא מצוה הוא יאכלו ענוים וישבעו כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר ע"י אכילת ישראל ומשאמרז"ל לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם היינו דוקא במלתא דתליא בסברא וכמ"ש הפוסקים:

מ״גוהנה יש לחקור לפ"ז א"כ דבר איסור שנתערב בהיתר ונתבטל ע"פ התור' ושב להיתר בכדי שיתברר. א"כ למה לפעמים אסרוהו חז"ל כגון יבש ביבש חד בתרי הנה נתבטל ע"פ התור' ומותר לאכול כל הג' והוא נסיב' מאת הש"י כנ"ל. א"כ האיך באו חכמי' האחרונים וציוי להשליך חתיכ' אחת וטעמם פן יזדמן שישליכו האיסור והנה הוא נסיב' מאת הש"י אשר דוקא יאכלו האיסור בכדי לברר הנה"ק אבל אומר לך הנלע"ד. חכמים המתקנין תקנות לישראל וגודרין גדרים לתורה הן המה נק' חכמי"ם להיות נשמתן באות ממקור עליון ומקבלין הארתן מן חכמ"ה עליונ' כביכול. וכבר ידעת שסוד הבירור היא בחי' החכמ"ה כמ"ש בזה"ק כולם בחכמ"ה עשית כולן במחשב' איתברירו ממילא לפ"ז כיון שהחכמי"ם המקבלין כביכול הארה החכמ"ה גוזרין גזירות ואנחנו מקיימין דבריהן הנ' נעש' הבירור מבחי' חכמ"ה ממילא הבן הדבר ויונעם לך אמרתי הדבר הזה בפני כבוד מחו' הרב החסיד הקדוש המקובל מהרצ"ה זצוק"ל וקלסי':

מ״דועפ"ז אמרתי טעם לשבח על הא דחז"ל תקנו בתול' נישאת ליום הרביעי וטעמא רבא אית בי' משום ט"ב ותקנו ג"כ אלמנ' ליום החמישי בכדי שלא יאמרו נישואי אלמנ' קיל להו לרבנן כמ"ש המפרשי' ומהיכי תיתי דנימא הכי הנ' ע"כ הוא מטעם המבואר בסבא משפטים שיש חשש הקטרוג שיקטרג בי' ההוא רוחא דמקשקש במעהא דשבק בה בעל' קדמא'. והנ' לפי האמת מה הועילו חכמים בזה בתקנתן ולפי הנ"ל יונח כיון דחכמי"ם (אשר מקבלין האר' מן החכמ"ה אשר ע"י נעש' הבירור כנ"ל) המה תקנו תקנות נישואין לאלמנ' א"כ הנושא אלמנ"ה ומקיי' תקנת חכמי"ם שלוחי החכמ"ה כביכול נעש' כביכול ע"י החכמ"ה פעולת הבירור והעלי' לניצוץ ההוא היינו לההוא רוחא דשבק בה בעל' ומקשקש במעהא. וא"כ לא מיבעיא דלא יקטרג הנפטר על הנושא אלמנותו אלא יעמוד עליו למליץ יושר שהי' לחלקי נשמתו עלי' על ידו וא"כ תקנת חכמי' בנישואי אלמנ' הוא לטוב' רבא להנפטר ולנושא אלמנותו לחיים כי החכמ"ה תחי' וכו' הבן.

מ״הומעתה תבין מה שתקנו נישואי אלמנ' ליום החמישי משום ברכ' דדגי"ם דייקא דהנה כל הבריות נמחו במבול מפני החטא כי השחית כל בשר את דרכו על האר"ץ אבל הדגי' לא השחיתו דרכם דכתיב על האר"ץ דייקא ולא הדגים וכתבנו לשם הטעם דהנ' בבהמות וחיות נאמר תוצא הארץ נפש חי' למינ"ה וכו' וא"כ נאסרו בשאינו מינם. משא"כ בדגים נאמר ישרצו המים שרץ נפש חי' ולא נאמר למינ"ו וכל הבריות שבים אחת הם ולא נאסרו מין בשא"מ. א"כ הדגי"ם לא השחיתו דרכם דגם מין בשא"מ מותר אצלם. ולפ"ז תתבונן דהקטרוג המבואר בזהר דמקטרג ההוא רוחא בנושא אלמנ' הוא דוקא כשהנושא אינו משורשו משא"כ סוד היבום באחיו הוה מין במינו והנה לפי מש"ל דע"י תקנת חכמי"ם אין קטרוג בזה אפילו בשאינו משורשו והוה כמין בשא"מ הנה תקנו תקנתם ליום החמישי משום ברכ' דדגים אשר חיו ביום זעם דלא נאסר להם מין בשא"מ ואת' תבין:

מ״וועתה תתבונן הגם שעת' בזה"ז שאין ב"ד ביום קבוע הנה תקנו אשה נישא' בכל יום וזה ג"כ אין קפידא כיון דהכל בא מתקנת חכמי' הם תקנו כעת אשה נישאת בכ"י ואין קפידא. ודכירנא מלתא שאמר לי כבוד מחו' הרב הקדוש הנ"ל ששמע בשם הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל שנפש הנפטר אין לה עלי' כ"כ למחוז חפצ' עד שתנשא אלמנותו אם היא ראוי' לכך עדיין והי' הדבר לפלא בעיר שהוא היפך דברי הזהר. ומעתה יתברר דברי קדשו שדברי הזהר אמורי' קודם התקנ' אבל אחר תקנת חכמי"ם יש עלי' להנפטר ע"י הנושא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל הבן הדבר:

מ״זומעתה נחזור לענינינו במצות מחצי"ת השק"ל נצטוינו ליתן מחצי"ת השק"ל דייקא תרומה לי"י היינו סוד הבירור לברר נה"ק מן נוג"ה אשר בה מעורב טוב ורע ממחציתם ניקח תרומ' היינו לברר ולהרי' חלק הטוב ונדח' הרע וזה כל פרי מעשינו בעבודתינו וזה הרמז במצוה הלזו כאשר נודע לך שק"ל סוד המשקל ובזוה"ק נוג"ה נק' טיקל"א וכבר כתבנו לך שק"ל בגימ' נפ"ש. והנה המצו' מחצי"ת השק"ל כי ישנו בכל איש ישראלי נפש הקדושה ונפש מנג' מעורב טו"ר אין מן הצורך להאריך) והנ' כתבנו לך אשר גם בעסוק האדם בדברים המותרים ע"פ התור' ואכיל' ושתי' וכיוצא הוא בבחי' משק"ל אם עוסק בזה לש"ש הנה מברר הטו"ב ומעלהו אל הקודש משא"כ אם בדעתו למלאו' תאוותו ותהי להיפך ח"ו והכל תלוי בבחי' הדע"ת והדברים האסורי' ע"פ התורה זה משלש קליפות הטמאות והבירור אינו תלוי בדעתינו ואפי' יאכל לש"ש לילך בכח האכיל' לעבוד את הש"י לא יפעול לטוב' ואדרבא תדבק ח"ו בנפשו ומאד עמקו מחשבותיו ית"ש הוא יודע הניצוץ הראוי להתברר על ידינו על יד הדע"ת שחנן אותנו אפי' הוא שקוע בדברים אסורים הנה מזמין הש"י שישוב להיתר ע"י תערובות ולמצו' יחשב לאכול המאכל ההוא ביגיע כפיו בתור' ויברר הנה"ק:

מ״חומעתה תבין הנאמר ברמז המצו'. העשי"ר הידוע אשר הוא עשיר בדע"ת לא ירב' היינו לא יתחכם לאכול אפי' מאכל איסור בחושבו כיון שכוונתו לש"ש הנה ירב' לברר הנה"ק גם מדברים אסורים כי יודע בעל מלאכתינו שאין זה הבירור מגיע לנו ואדרבא עי"ז יתדבק ח"ו וכו' והעד הנאמן ע"ז המלך החכ' באומרו אני ארב' ולא אסיר וכוונתו הי' להעלו' ניצוצי האהב' כמ"ש הכתוב בהם דבק שלמ' לאהב' הבן הדבר. והד"ל הידוע היינו ענ"י בדע"ת לא ימעיט היינו אם יזדמן אשר דבר איסור שב להיתר ע"פ התורה וכמש"ל. ומן הצורך היא להתברר הנה הד"ל בדע"ת לא ימעיט רק כתור' יעש'. הבן הדבר ויונעם לך:

מ״טולקחת את כסף הכפורי' ונתת אותו על עבוד' א"מ והי' לב"י לזכרו"ן וכו' להתבונן מהו הזכרו"ן והנראה דהנה אמרו בגמ' חד לא מוכתבין מילי' בס' הזכרונו' תרין מוכתבין מילייהו בס' הזכרונו' כדכתיב אז נדברו וכו' איש אל רעהו וכו' ויכתב בספר וכו' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אפי' חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשא' מעל' עליו הכתוב כאלו עשא' עיי"ש בגמ' ברכו' והנה הקשו בתוס' הרי אפי' חד אמרז"ל וכל מעשיך בס' נכתבין ונ"ל דספר הזכרונו' הוא ענין אחר דענין שורש תיב' זכרו"ן הוא משורש תיב' זכר שהוא המולד בדומ' כ"ה הזכרו"ן שזוכר האדם את אשר נעש' כבר. והנ' נחקק הדבר כעת במחשבתו ונזכר כמו שהי' חקוק אצלו בשע' ראיי' המעש' כמו שפירשנו בפסוק זכרו נפלאותיו אשר עשה להוליד בדומ' בכל עת פלאו' את אשר כבר נעשו ואכ"מ) ומעת' תבין ס' הזכרונו' הוא מה שנכתב בס' ההוא יש לו ההולד' בדומ' אפי' יגיע זמן שא"א לאדם לעשו' המעשה ההוא יוחשב לפני הקב"ה כאלו עשא' בפועל ומעת' תבין חד לא מוכתב מילי' בס' הזכרונו' (הא ודאי דבספ' נכתבין אבל לא בס' הזכרונו') תרין מוכתבין מילייהו בס' הזכרונות (להוליד בדומ' אפי' בהגיע איזה זמן שאינם יכולים לעסוק בתור' הנה יוחשב לפני הש"י כאלו עסק גם היום כי התורה שעסק כבר מולדת בדומ' וזה שמסיק בגמ' מאי ולחושבי שמו אפי' חשב לעשות מצו' ונאנס ולא עשה מעל' עליו הכתוב (בס' הזכרונו') כאלו עשא' ומדוקדק הדבר מאד בגמ' גם בפסוק הוא כפתור ופרח ויקשב י"י וישמע ויכתב בס' זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו אפי' חשב ונאנס הוא פעול' ס' הזכרון הבן:

נ׳ומעתה נבא להתבונן בפ' הלזו. הנ' מצות מחצית השקל ונתנו איש כופר נפשו וכו' העשיר לא ירב' והדל לא ימעיט וכו' הנה היא מצוה פרטיו' לכל יחיד ולא נק' מצו' דרבים (הנה תרא' אפי' מצות קרבן פסח הנעש' בכנופיא הוא מצות יחיד רק שאמרו בגמ' כיון דנעשה בכנופי' כצבור דמי) רק כל יחיד יתן בפ"ע לכפר על נפשו והנה גלוי וידוע לפני היוצר כל הוא אלקינו אשר יהיה עת וזמן בגלו' שא"א לנו לקיים המצו' הזאת הנ' אמר הש"י ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבוד' אהל מועד (ויתהוו' מזה מצו' דרבים וע"כ) והי' לבני ישראל לזכרון לפני י"י לכפר על נפשותיכם היינו שיכתבון הדברי' בס' הזכרונו' ואז תהיה להמצוה ההוא כח התולד' להוליד בדומ' עד שאפי' בימי הגלות שא"א לנו לשקול שקלינו כסף הכפורי' לכפר על נפשותינו הנה אנחנו אנוסים והשקלים ששקלנו מאז בהיות מקדשינו על מכונו וגבולו נכתב בס' הזכרון ומוליד בדומ' בכל שנה ויוחשב לפני היוצר כל כאילו שקלנו היום מחדש לכפר על נפשותונו ויתר הדרוש יתבאר לקמן אי"ה:

נ״אבפ' שקלים יש שמ"ו אותיות. א' יותר מן מש"ה ואות א' נקר' ראש בני ישראל שהיא האות הראשונ' מן אותיו' של תור' ישראל והנה כתבו המקובלי' הראשוני' אשר קודם חטא אדה"ר בעץ הדעת הית' אות הא' ביושר כזה יו"י ואחר החטא נתעקמ' אות הא' עד שיתוקן חטא אדם שחטא בעץ הדעת טוב ורע ותמלא הארץ דעה את י"י שוב תהיה אות א' בקומ' זקופ' והנה ידוע משה רבינו ע"ה נשמתו מסוד הדעת אשר ידעו י"י וכו' ועל ידו יתוקן חטא אדה"ר בעץ הדעת וע"כ הוא הזוקף את ראש בני ישראל היינו אות הא' וזהו שדרשו חז"ל כשם שאת' עומד כעת ונותן לה' פ' שקלי' ואת' זוקף את ראשן (שהרי נאמר כי תשא את ראש בני ישראל) כך בכל שנה ושנ' בשע' שקוראין לפני פ' שקלים וכו' וזוקף את ראשן (שא לא נאמר אלא כי תשא) ע"כ יש בפ' שקלי' א' יתר על מספר משה להורות בפ' שקלים משה זוקף את ראש בני ישראל היינו אות הא' הגם שגמר התיקון יהי' לעתיד אשר כל ישראל ישיגו דעת שלימה בחי' משה עפ"י בכל שנה בפ' שקלים יש התעוררו' הדע' מבחי' משה והוא נק' זקיפת ראש בני ישראל כנ"ל הבין הדברים:

נ״בבפרשת שקלים יש צ' תיבין. נראה לי שהוא ע"ד תרוממנה קרנות צדיק. תיבת צדיק. הוא בגימ' ר"ד והוא עפ"י מ"ש על הא דדרשו חז"ל בפסוק הנאמר למש' לך ר"ד כי שחת וכו' ודקדקו לשון ר"ד ר"ד מגדולתך. ולכאור' יש להתבונן מאיז' גדול' הורידוהו. וכי הי' חפץ משה רבינו בגדולת מלכים הלא כל מגמתו הי' רק גדולת השם הנכבד והנורא והנה פירשנו דבריהם ע"ד מה שפירשנו בקנס שקנס הש"י לאדה"ר. וקוץ ודרדר תצמיח לך. דהנה אלקים עשה את האדם ישר לבחור בדעתו רק את הטוב ובטבע יהי' נמאס בעיניו הרע וכאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע אז נתערבב דעת האדם ויכול לבחור בדעתו גם את הרע. והנה באה התורה וביאר' לנו איזה דרך הטוב אשר יבחר האדם ואיז' הפכו אשר ירחיק האדם. וז"ש התור' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת וכו' ובחרת בחיים וכו' והנה דרך הטוב הכל הולך לייחודו ואחדותו ית"ש והפכו הולך לצד הסט"א שהוא ע"ז ממש אל אחר ולז' צריך האדם בינ' יתיר' בכל מפעל להבחין דרך האחדות והפכו ח"ו. כי לפעמי' יעש' האדם מפעל והיצר יטע' אותו לומר לו שהוא דרך הטו"ב. ובאמת הוא הפכו כי אפי' בעשותו מצוה ויעשנ' בעבור איז' פני' עושר וכבוד וכיוצא הנה אינו עובד את הש"י רק דבר אחר והוא כדמיון ע"ז ח"ו וזהו הנרצ' בפסוק לא יהי' בך א"ל ז"ר היינו בך בקרבך במחשב' וכן בהיפך גדול' עביר' לשמ' וכו' וכשימנע האדם א"ע מעביר' לשמ' (בעת הזדמנות מן השמים) בחושבו שהוא נוט' לסט"א אין זה דרך הנאות כי באמת עבירה לשמ' בזמן הנרצ' היא ג"כ דרך הטוב והאחדות. הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק וקוץ ודרדר תצמיח לך דהנ' תיבת אח"ד בתור' בפסוק הייחוד היא ד' רבתי וכן בפסוק כי לא תשתחו' לאל אח"ר הרי"ש רבתי כעין אותיות גדולו' שכותבין לתינוק שאין לו דיע' שלימ' בכדי שיהי' יכול להבחין החילוק שבין ד' לר' כמו כן נכתבו בתור' אלו האותיות רברבין להורו' שמאד צריך האד' לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו אם מעשיו הם לדרכי הייחוד או בהיפך ח"ו. וז"ש לאדה"ר כאשר נתפת' לעץ הדע' טו"ב ור"ע וקוץ ודרדר תצמיח לך היינו החילוק שבין ד' לר' הן בתמונה הן במספר הוא קו"ץ בתמונה הנ' נוסף תמונה הד' על הר' הקוץ שלאחריו ובמספר. הנ' נוסף מספר ד' על הר' מנין קו"ץ הנ' אמר לו הש"י כיון שנטית אחר עץ הדע"ת טו"ב ור"ע כבר נתערבב הדע"ת ויוכל לטעו' ח"ו בין אחד וכו' היינו בין ד' לר' וזהו וקו"ץ ודרדר וכו' כבר תוכל לטעות ח"ו בין ד' לר' ובין ר' לד' אשר ישתנו זה מזה בקו"ץ בתמונה ובמספ': וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעש' במדבר בודאי אין לחשו' כדרך הסכלי' שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו ואמרו אלה וכו' רק בודאי הי' איזה מעשה דק להוריד בכונתן ובמעשיהן פני שור שבמרכב' וכמשאחז"ל שומטין אחד מטטרמונין שלי וכו' והיצר הסית' שהוא מצוה. ובאמת הי' זה ע"ז (ועיקר בלבול הדעת הי' מן ערב רב בגימ' דע"ת) וזהו הנאמר אז למשה לך ר"ד. וביארו חז"ל בדרשתם הנכבד' ר"ד מגדולת"ך אשר כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים להורות שלא יטעו והנה לא פעלת כי שחת עמך וכו' וכבר טעו וחשבו מעשיהן נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך:

נ״גולפי"ז הנה דרך הרשעים שלא לדקדק להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקר"ן בין הד' לר' והצדיקי' משגיחין מאד לעיין בכל עניניהן מה שנוגע לאח"ד (שהוא בקר"ן) ימהרו לעשותו ומה שהוא בהיפך (אחר בלא קרן) יסורו ממנו כמטחוי קשת ע"כ אמר המשורר ברוה"ק בעונש הרשעים מדה כנ"מ וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (ע"כ צדיק בגימ' ד"ר) והנה אמרו בגמרא אמר משה להקב"ה במה תרום קר"ן ישראל א"ל בכי תשא (עמ"ש בדרוש) והנה כתיב ועמך כולם צדיקים כולם מקטני' ועד גדולים יודעין את הש"י ואין מחליפין ח"ו ע"כ בפ' הלזו שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין. אות צ' במילואו הוא צדי"ק (אעפ"י שמדרך המקובלים במילוי רק צד"י. ב' בחי' מילוי יש לאות זו וכמו דאיתא בזהר בראשית דף ב' ע"ב. צדי אנת וצדיק אנת וכו' ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים הללו אבל אין הפנאי מספיק. והמ"י:

נ״דשייך לפ' זכור
ואגב באתי לדקדק בפסוק וכל קרני רשעים אגדע. התחיל בלשון רבים רשעים. ואח"כ סיים תרוממנה קרנות צדיק לשון יחיד (הן אמת שעפ"י פשוטו י"ל דרבותא קמ"ל אפי' הן רשעים רבים בכנופיא אעפ"כ אגדע קרנן ובסיפא אפי' צדיק אחד ארומם קרנו) והנלע"ד בדרך רמז הקרנות של תיבת "רשעים "היינו אותיות ר"ם שהן בקצוות בגימ' עמלק. והיא אשר יגדעהו הש"י במהרה וימח' את שמו מתחת השמים ואז תרוממנה קרנות צדי"ק בתבת צדי"ק הקרנות הן אותיות ק"ץ שזה יהי' לעת ק"ץ ב"ב ואז יתרומם הק"ץ באיבוד זרע עמלק ויהי' השם שלם וכסאו שלם ותבא הקץ וזמן הגאולה ב"ב אמן:

נ״הבפ' שקלים יש ששה שמות הוי'. נ"ל דמצות שקלים מכפרת על חטא מכירת יוסף שהם הברית שמכרוהו למצרים ערו"ת הארץ (לילות הרשע' נקרא ערות הארץ לבתר דעבדת ניאופין יהובת שיורין. לבעל') וכן מכפרין שקלים על עון הברית בהוצאת ז"ל. וז"ס לכפר על נפשותיכם היינו עון הוצאת ז"ל שהנפשות שהיו ראוין ליכנס באותן הטיפות הללו נעשקין בידי לילי' ולז' צריכין כפר' על הנפשו' הללו הנעשקו' וזהו לכפר על נפשותיכם ע"כ שקלי' בגימ' ת"פ לבטל הקליפ' לילי' בגי' ת"פ. וזהו שקורין פ' שקלים בחדש אדר (או כשמברכין חדש אדר) שהס' השם אדירי רו"ן בגימ' תפ"א לבטל את הקליפ' הנ"ל עם חיילותי' ת"פ כנודע. וז"ס בא' באד"ר משמיעין על השקלי"ם היינו א' יותר על מספר שקלים (דברים הללו הן בס' ברכ"ע) וכיון שהשקלים מכפרין על חטא הברית דרגא דיוסף על כן יש בפרשת שקלים ו' שמות הוי' בגימטריא יוסף:

נ״וזה יתנו וכו' כתב אדמו"ר הרב הקדוש מהריעי"צ זצוק"ל ז"ל זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' וכן אח"כ כל העובר על הפקודים וכו' יתן תרומת י"י י"ל דהנה איתא תינח בזמן שביהמ"ק קיים וכו' כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עול'. וכן י"ל כאן כי השקלי"ם היו נוהגין בזמן שביהמ"ק קיים לקרבנות אבל כשאין ביהמ"ק קיים ודאי הקריאה נחשב לנו כאילו נותנין שקלי' (בפועל ממש) כפר וכו' (ואני בעניי פרשתי הפסוק והיו לב"י לזכרון לפני י"י לכפר וכו' היינו אפי בזמן שאינן נותנין השקלי"ם היינו בזמן שאין ביה"מ קיים עכ"ז זכרון הפרש' במו פיהם הוא מכפר בעדן) והנה הביהמ"ק נחרב פעמיים ודאי ידוע ע"י עונות וזה י"ל זה פי' הפרש' יתנ"ו לשון גם כי יתנו בגוים לשון לימוד כל העובר על הפקודי"ם פי' שעברו כולן על המצות מבן עשרים שנה ומעלה כי אם לא כן לא היו נענשין כי לא הגיעו לכלל עונשין ועל כן כתיב פעם שנית כל העובר על הפקודים כי נחרב בית המקדש פעמיים על העונות זה יתנ"ו לשון לימוד תרומת י"י עכ"ל:

נ״זוהנה לפי דברי מרן זצלה"ה יש להתבונן למה נאמר בתור' הרמז הזה בלשון ארמי יתנ"ו (ולשם בגימ' בפסוק גם כי יתנ"ו בגוים וכו' אמרנו כמה טעמים למה נאמר יתנ"ו בלשון ארמי (ויש לפרש דודאי בכל מצו' ובכל לימוד שבתורה יש פנימית וסודות נוראים כי הפשט הוא רק לבושא דאורייתא כמבואר בזהר והנ' תרגום נק' לבוש המקר"א כעין החשמל. חשמל בגימ' מלבו"ש והנ' סד"א הא דהקריאה נחשבת כנתינת השקלים לקרבנות דוקא ביודע סוד השקלים בפנימיות קמ"ל זה יתנו כלשון תרגו"ם שהוא מלבוש להורות אפי' נק' הפרש' רק כפשוטו שהוא מלבוש יחשב להן לנתינה ויתכפרו:

נ״חועוד יש לומר להורות ע"פ האמור בדברי חז"ל שאין מה"ש נזקקין ללשון ארמי והנה נאמר בכאן והי' לכם לזכרון לפני י"י וכו' כביכול הש"י בעצמו יקבל זכרונינו ולא נצטרך שיסייע לנו מה"ש על כן נאמר בלשון ארמי לשון שאין מה"ש נזקקין להורות על הנ"ל אשר לפני הש"י בעצמו עלה זכרונינו לטובה בפרשת שקלים:

נ״טכי תשא את ראש ב"י מתרגמינן חושב"ן ב"י ומהו השורש ונ"ל דדבר שאינו מוגבל בחשבון אין לו ראש וסוף ודבר המוגבל וחשבון יש לו ראש וסוף התחלת המספר ותכליתו והנ' הש"י בחפצו להרבות את ישראל כחול הים אמר ראש ב"י ואין סוף למספרן הבן הדבר:

ס׳ועוד רצה כלל החשבון הוא באותיות א' ב' וכל אותיו' הא"ב הוא רא"ש היינו כשתמנה האלף לאלף ואותיות מנצפ"ך לא תמנה רק ה' כי אין להן חשבון בפ"ע רק מציאותן (והא דנמנין למאות היינו שלא במקומן בא"ב דאי"ק אבל במקומן מנה רק מציאותן) ובמנין כזה כל הא"ב הן אלף ת"ק מנין רא"ש והוא כלל החשבון ולפ"יז י"ל דמגזירת הכתוב הוא למנות את ישראל דוקא באותיו' א"ב שעל ידיהן תשרה הברכה לאין משער וערך וכמו שנודע לך סוד רל"א אלפ"א ביתו"ת שנתרבו לאין משער ועל ידיהן נבראו כל העולמות ותשכיל לפ"ז ישראל אתוון י"ש רל"א:

ס״אוהיה לב"י לזכרון וכו' בתרגום המיוחס ליונתן לדוכרן ט"ב הנה כונתו נראה כפי המבואר בזהר אית זכיר"ה פקיד"ה לטב ואית זכיר"ה ופקיד' וכו' ע"כ הזהירו שם בזה"ק שלא יאמר האדם בתפלתו זכרינו ופקדינו רק בענין שיפרוש דבריו זכרינו לטוב"ה ע"ש וא"כ לפ"ז תיבת טוב נמסר בכאן בתור' שבע"פ להיות ע"י מעשינו הטובי"ם בעסקינו בכל ענייני העוה"ז להעלות הנה"ק. הנ' נתהוו' היחוד השלם למעלה סוד חיבור תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ע"י הטוב הנמשך מן תורה שבכתב לתור' שבע"פ וטובי' גניז בגווי' וה"מ:

ס״בפסיקתא רבתי פ' כי תש"א את ראש ב"י לפקודיהם ילמדנו רבינו כמה פעמים בשנה תורמין את הלשכ'. כך שנו רבותינו בשלשה פרקים בשנה (נרא' דבא לדייק ש"א לא נאמר אלא תש"א אבל הוא הגם דשלש תרומות תיקנו חכמים והוא מבחי' תור"ה שבע"פ אבל ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש או לתקן כי הכל נמסר למש"ה בסיני. והנ' תש"א ר"ת "אלו "שלש "תרומות וגם תש"א א"ת רא"ש ר"ת "אלו "שלש "תרומו' "אשר "תורמין "אשר "שנו "רבותינו) ולהיכן היתה תרומת הלשכ' לוקחין בה תמידין משל כל ישראל מן השקלי"ם שהיו שוקלין למה כדי שיהיו כל ישראל שותפין בו (נראה דבא לדייק למה נאמר לפקודיהם כיון שהוא מצו' לדורות שיתן כ"א מישראל בכל שנה מחצית השקל אפי' אינם מונים אותם. והנ' עמ"ש בסי' ח' בפסוק ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אה"מ והי' לב"י לזכרון ע"ש מ"ש. הגם דהוא מצוה דכל יחיד וקי"ל חד לא מיכתבין בס' הזכרונות (רק בספר לבדו כמ"ש התוס') אבל מצוה דרבים מיכתבין בס' הזכרונו"ת והחילוק הוא בין ספר פשוט לבין ס' הזכרונו"ת כי לשון זכרון הוא מן שורש זכ"ר שהוא המוליד בדומ' כ"ה ס' הזכרונו"ת כאשר יכתב בו איזה מצוה. הנה אפילו שהאדם אנוס וא"א לו לקיים המצוה. הנה הספר הזכרונות הוא מתייליד כאלו קיים האדם המצו' עכשיו בפועל עמש"ל סי' הנ"ל שהמצו' הזאת הוא מצוה דיחיד על כ"א ישראל והנ' מצוה דיחיד נכתבת רק בספר ולא בספר הזכרונות נמצא בד"א בעת שא"א לנו לקיים המצו' כגון באורך זמן גלותינו אינה בחשבת לנו מצוה ע"כ אמר הש"י ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אה"מ א"כ נק' מצו' דרבים ע"כ והי' לכם לזכרו"ן וכו' אפי' בזמן הגלות תוליד המצו' שקיימת בזמן המקדש תוליד בדומ' ויש לפרש בזה ג"כ כוונת הפסיקתא למ"ה (לוקחין תמידין מן מחצית השקל) כדי שיהי' כל ישראל שותפים בו ותהי' מצוה דרבים ותכתב בס' הזכרון. לזכרון לפני י"י ע"ע אפילו בעת שנחסר מאתנו המצו'. ובזה יתפרש הכתוב. כי תשא את ראש ב"י לפקודיה"ם היינו להשלים חסר נ' גם בימי עניי' ומרוד' (לפקודיה"ם מלשון ולא נפק"ד מהם איש. ויפקד מקום דוד. שפירושו חסרון) אזי ונתנו כעת איש כפר נפשו לי"י. ויהי' לזכרון לפני י"י עד עולם:

ס״גשם אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות שיש בהם חסרון. אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפואה שכל מנין שיהיו נמנים שיהא להם כפר' ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלים. מנין ממה שקראו בענין כי תשא עכ"ל. נ"ל בא לבאר. א' ש"א לא נאמר אלא תש"א. ב' ונתנו איש כפר נפשו למה צריכין לתת כפר בשעת המנין והמפקד ג' אומרו כפר נפשו לי"י. הזכיר שם המיוחד. למה לא אמר כפר ל"י כמד"א ויקחו ל"י תרומ'. ד' אומרו ולא יהי' בהם נגף וכו' למה יהי' ח"ו נגף בשעת המפקד. ה' הרי מצות מחצית השק"ל הוא מצו' ממנין תרי"ג בכל שנה אפילו שלא בשעת המנין כמקובל בתורה שבע"פ. ולמה בכתוב תלאו במפקד דייקא. ולתרץ כ"ז אמרו אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות (היינו אפילו בגלות שהאומות מונין את ישראל) שיש בהם חסרון) כי המנין והמפקד מור' על הצמצום. שהמנין מצמצם כך וכך ולא יותר והצמצום מעורר הדין והגבור'. כי החסד מתפשט והדין והגבור' מצמצם. וכיון שנתעורר ח"ו הדין אזי נתבקר פנקסיהם ואדם אין צדיק וכו') אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפוא' שכל מנין שיהי' נמנים שיהא להם כפר'. ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלי"ם (ר"ל מחצית השקל של משה היתה ק"ס שעורות. והוא כוונת פדיו"ן נפ"ש במנין ק"ס בגימ' כס"ף שהוא חס"ד. והוא בגימ' ע"ץ כמ"ש הכתוב כי האדם ע"ץ השדה. והמספר הזה הוא כפר נפש להשם הוי"ה ב"ה כזה י' פעמים ה' הרי נ' ה' פעמים י' ג"כ נ'. י' פעמים ה' הרי ל'. ה' פעמים ו' ג"כ ל' הרי לך מספרם ק"ס ע"כ מחצית השק"ל של משה ק"ס שעורות הוא כפר נפש לה'. והנ' כתיב אל"ה פקודי המשכן משכן העד"ת אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן הדקדוקים רבו א' אומרו אלה פקודי וכו' כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים ומה פסל בכאן. ב' למה קראו בכאן בכפל משכן משכן וגם משכן העד"ת. ג' מה הוא הג' סימנים אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר. ד' לא נודע מה הוא עבודת הלוים ופירשתי בדרך זה. דהנה כל מספר ומפקד הוא היפך הברכ' ואין הברכה שור' בדבר המנוי והטעם הוא כנ"ל שהוא צמצום ממדת הגבור' והנ' המשכן מקום השראת השכינה היא מקום הברכה כמד"א בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ויקש' לפ"ז למה הי' עשיית המשכן במנין ומיפקד המור' על העדר הברכה ח"ו כנ"ל אבל שאני מפקד המשכן שהי' המפקד ע"פ משה שהוא בחי' הדע"ת ובדעת נכללים ביחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ומתמתקים הדינים בחסדים וגומרים הברכ"ה כמד"א ובדעת חדרים ימלאון וז"ש אלה פקודי המשכן (פי' את כל המניינים שבעולם המורים על העדר הברכ' ושאני המפקד הזה שגורם ברכה כי הוא מפקד) אשר פקד ע"פ משה (אשר הוא מסוד הדע"ת אשר בו הברכה כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון ובו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ע"כ נקרא משכן העד"ת הדע"ת ע"כ הי' במשכן) עבודת הלוי"ם (שהם מבחי' גבור"ה. וגם הי') ביד איתמר וכו' הכהן (מבחי' החס"ד ע"כ זה המפקד שהי' ע"פ מש"ה יסוד הדעת פוסל כל המופקדים והנה גם בכאן צפה הקב"ה שכל מנין שיהי' נמנין יהי' בו חסרון. כיון שהמנין הוא מבחי' צמצום גבור' ודין ובפרט בגלות שאוה"ע מונין את ישראל. הנ' נתן להם מאז כפרת מחצית השק"ל ק"ס שעורות הוא כפר נפש כמש"ל והוא ג"כ ע"פ מה דידוע. הדי"ן מתמתק ע"י הוספת הא' ויהי' אדנ' וגם ג' שמות של רחמים המורים על חב"ד והם והי' אהי' אהו"ה ונעשה חסד אל וכ"ז נעש' ע"י בחי' מש"ה סוד הדע"ת שיש בי עיטרא דחסדי' ועיטר' דגבורו' והוא נקרא בלשון התנשאות שמעלין הדינים לשורשם ומתמתקין וזה שהרא' למשה כמין מטבע של א"ש גבור' וניתן תמורתו של כס"ף. חס"ד וזה שסיימו בפסיקתא) מנין (ר"ל מנין שהכפר' הזאת של משה תעמוד בכ"ז ועידן לישראל לכפר') ממה שקראו בענין כי תש"א (ר"ל שא לא נאמר אלא תשא משמע לעתיד היא ע"ד שאמרז"ל ברב' חייך בכל שנה ושנה בשע' שקורין לפני פ' שקלים כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן הבן הדברים ע"כ משמיעין על השקלים באדר זמן לידתו של משה:

ס״דהג"ה דרש שם שררך אגן הסהר דרשו שם על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגול' ע"ש אל יחסר המז"ג. אל תהי קורא כן אלא המוזג. זה הקב"ה שבזכותם לא חסר עולמו אלא הי' כבוד"ם (צ"ל כבוד"ו) שרוי ביניהם. כיון שבטלה סנהדרין נסתלקה השכינה עכ"ל הנה קרא להש"י המוזג כביכול כמו המז"ג שמערב מי"ם עם יי"ן כן כביכול עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושותף עמו מדת החסד וזהו מספר ב"ך הנעשה לפדיון נפ"ש מי"ם יי"ן בגי' ק"ס והוא שצוה הקב"ה ונתנו איש כפר נפשו מחצית השקל ק"ם גרעיני שעור' עמש"ל:

ס״השם בטנך ערימת חטים אלו ישראל (רמז לדבר ב"ך יברך ישראל ב"ך בגימ' חטה נ"ל) ולמה ימשלו ישראל לחטים שהם סדוקות וכו' ולמה החטים סדוקות שכל טפילה להם ע"כ נ"ל פירושו מה חטים סדוקות כעין כלי קיבול המוכן לקבל בתוכו. והנה החטי"ם הם עיקר הלחם וכל המאכלים אחרים הם טפלים אל הלחם (ע"כ נבראו סדוקות לקבל הטפלים) ומברכין על העיקר ופוטר את הטפיל' וזהו ב"ך יברך ישראל ונמשלו ישראל לחטי' שהם עיקר מציאות העולם ובשביל' נבארו כל הטפלים:

ס״ועוד שם בפרשה הנ"ל בפסוק זה יתנו אמר ר' מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש קטן וקרא לו למשה ואמר לו ז"ה יתנו כיון שרא' דוד שבזה יש להם כפר' התחי' אומ' באו וראו נפלאותיו של הקב"ה ומעשיו שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם כפרה כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירו' ז"ה שהשפיל ישראל לבאר שחת. זה אלקיך ישראל (נ"ל ט"ס וצ"ל אלה אלקיך וכו' כי זה משה האיש. וכן למשה נאמר קום רד מהר מז"ה) וז"ה ירום שרומם קרנם בזה זה יתנו ע"כ הנה בא לדייק תיבת ז"ה. והנה בא לתרץ. שבלשון ז"ה היתה השפלות ובל' ז"ה נשא הקב"ה את ראשם. ומהראוי להתבונן. מהו הענין שענין של לשון ז"ה וגם מה היה הפגם שלהם בלשון זה הפגם היה מה שאמרו אלה אלהיך וכו' שהוא כפיר' אבל מה שאמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' לא חטאו כי באמת לא ידעו כיון שלא ראוהו לפי סברתם שסברו שכב' הגיע זמן שהגביל וגם מהו הרמת ראשם בלשון ז"ה ועוד תבין שארי דקדוקי' מתוך דברינו ואקדים לך את אשר כתבנו במאמרי חדש סיון מאמר א' ביום הזה בא"ו מדבר סיני ביום הז"ה דייק' וגם הל"ל ביום ההוא כיון שמדבר על העבר את אשר כבר הי' כמ"ש ויושע י"י ביום ההוא ואחזור לך הדברים בקיצור ואומר הנה בס' יציר' המליך אות ה' בשיח' וקשר לו כתר וכו' וברא בו טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש זו"נ ואח"כ אמר המליך אות ז' בהילוך וכו' וצר בו תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זו"נ הנה תראה באות ה' נברא ניסן והוא בחי' רגל ימין בנפש והנה א"א להלך ברגל אחד רק לדלג והוא כביכול ענין הדילוג והפסיח' וזכר לשמו שקרוי פסח כי פסח על בתי ב"י והנה דרשו בו ג"כ פס"ח פ"ה ס"ח הנה זה הוא בהוספת אות ה' שאינו נכתב אבל נמסר בעל פה והמשכיל יבין. בס"י המליך אות ה' בשיחה והנ' באות ז' נברא סיון הוא בחי' רגל שמאל בנפש ובהשתלמו' ב' הרגלים אז הוא ההילוך ע"כ המליך אות ז' בהילוך הליכות אלי מלכי בקדש לקבוע הליכות עולם בתור' ע"כ ביום הזה דייקא בר"ח סיון נשתלמו בזיי"ן וה"א

ס״זהג"ה זי"ן ה"א בג"י חכמה בראשית בחוכמת"א ראשית חכמ"ה: ע"כ ביום הז"ה (דייקא) באו והנה כבר כתיב זה כמה פעמים יציאת מצרים היתה בחפזון ואיתנהירו כל הדרגין עילאין שלא על ידי מעשינו דכתיב ולא יכלו להתמהמ' והי' הכל באיתערותא עילא' שלא ע"י מעשינו וכן נעשה הדבר בכל שנה ושנה וכיון שנעשה שלא ע"י מעשינו אין הדבר בקיום וחוזר הדבר לקדמותו ע"כ צינו הש"י לספור ספירת העומר יום אחר יום עד בוא יום החמשים שאז נשתל' שיעור קומת הקדוש' ע"י מעשינו והוא יום מתן תורתינו ע"י מעשינו ע"י איתערותא דלתתא והדרגא הזאת נשארת לנו לברכה כיון שהוא ע"י מעשינו וזהו וספרתם לכ"ם להנאתכם ולטובתכם משא"כ הארת חג הפסח הוא בחי' פסיח' ודילוג והוא הנעשה בתורת חס"ד משא"כ בחג השבועו' תורה מפי הגבור"ה שמענו נמצא ב' בחי' היה בעסק נתינת התורה תור"ת חס"ד אשר היתה ההארה בבחי' חס"ד ואהבה בזמן צאתנו ממצרים בחדש ניסן הנברא באות ה' ותור' הנתינ' בקולות וברקים באימה ויראה תורה מפי הגבורה בחדש סיון הנברא באות ז' כמש"ל (ועמש"ל מאמרי חדש סיון מאמר א' בענין ההוא גר שאמר למדנו כל התורה על רג"ל אחד ע"ש) עכ"פ תתבונן מזה תרוויהו מיצריך צריכי אל התור' ירא"ה ואהב"ה והן המה התרין גדפין אל התורה ומצות והמשכיל יבין הדבר בסוד מעשה בראשית צומצום והתפשטות יהי אור ויהי אור בגימ' ע"ת לעשות לי"י) והנה כבר ידוע משה נשמתו מסוד הדע"ת אשר ידעו י"י וכו' והנה בדעת יש עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות אהב"ה וירא"ה והנה כשאירע אות' מעשה לישראל במדבר ע"י ערב רב (בגי' דע"ת) הנה פגמו ואמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענ"ו וכו' הנה פגמו בתיבת ז"ה הוא הענין הנעשה בניס"ן וסיו"ן אהב"ה וירא"ה הנה בשע' הרצון אמר הקב"ה למשה זה יתנו וזה שהרא' למשה כמין מטבע של כס"ף (והוא חסד אהבה והיתה מטבע של א"ש (גבור' ירא"ה) וכבר כתבתי לך המטבע של כס"ף בעצמ' של משה הוא ק"ס שעורות מי"ם (חסד) יין (גבור') עמש"ל במאמר הנ"ל וחבין הנה מזה תתבונן כיון שראה נפלאותיו של הקב"ה אמר כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירים בין והתבונן:

ס״חבזהר חדש פ' תשא מאי כל העובר על הפקודים אלא דא היא מאן דעבר על פקודי דמארי' איבעי לאיתתקנא קמי' מארי' דלא ישלוט עליה דינא דלעייא ז"ה יתנו ז"ה בעי למיתן לקרבא לי' בזא"ת ולא נהרא לה בנהירו בגין דלא יתוקיד עלמא בשלהובוי בגין דמאן דעבר על פקודי דמארי' אפריד ז"ה מזאת כדין בעי לאתקנא לההוא אתר. ולארמא רישא קמי' דינא ולא ישלוט דינא עלי' ז"ה יתנו ע"כ. ותתבונן אשר זה הוא הענין ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתו"ך בני ישראל תו"ך בגימ' ז"ה וזא"ת יעק"ב ורח"ל:

ס״טבו ידובר מענין פ' זכור ואיך הוא ג' מצות מדאוריי' ממנין תרי"ג ואיך הגאולה האחרונה תלוי' בזאת המצוה ויבואר כמה דרושים נכבדים עפ"י דברי חז"ל נק' המאמר מלחמ"ה לי"י:
בפרקי ר"א אמרו ישראל למשה. כתוב אחד אומר זכו"ר את יום השב' לקדשו וכתוב אחד אומר זכור את אשר לך עמלק האיך יתקיימו שניהם זה זכור וזה זכור א"ל אינו דומ' כוס של קונדיטין לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה זכור לשמור ולקדש את יום השב"ת. וזה זכור לשמור להשמיד ולאבד ולהכרית זרעו של עמל"ק ע"כ והנה לא נעלם מעיני כל משכיל שהדברים תמוהין א' מה הוקשה להם לישראל האיך יתקיימו ב' הזכירות ולמה לא. ב' תשובת מרע"ה במשל. מהו הצורך למשל. ג' מהות המשל מהו כוס קונדיטין וכוס חומץ. ד' אומרו זה כוס וזה כוס מיותר. ואקדים לך הנלע"ד ידוע שיעור קומת האדם אשר בצלם אלקים עשה אותו הוא דוגמת פרקי המרכבה שיעור קומה ע"ס בלימה. חב"ד חג"ת נהי"ם. ודוגמתם הוא כחות הנשמה הפועלת בגוף. והנה ניתן השכ"ל במרומי' רבי' תלת חללי גולגלתא הם בחי' חב"ד (ז' מדות בנפש. הן המה אהבה יראה. התפארות ניצוח הודי'. התקשרות ממשלה וכל הדברים הנעשים תחת השמש אינם יוצאים. חוץ מגדר המדות הללו כי כל הנעשה הוא או מחמת אהבה או מחמת יראה וכו' והנה כל המדות הנעשים המה מתיילדים מקודם בשכל היינו חכמת"ו ובינת"ו של האדם. שהתחכם בחכמת"ו (מושכל ראשון) והתבונן בבינת"ו (מושכל שני איך ומה וכמה) לאהו"ב אותו דבר או ליר"א וכו' ועוד לו שלישים בשכ"ל בחי' הדע"ת הוא אינה בחי' מחודשת רק הוא דבר הנסכם ונתקשר על השכל הנולד שלא ישקוט עד אשר יעשה המדות אשר נתיילדו בשכל. א"כ הדע"ת הוא בחי' ממוצע בין השכ"ל והמדו"ת א"כ הדע"ת במקומו במוח הוא מכחות השכליים ומתלבש במדות להוציא הדברים לפעלם וכלי למעשהו א"כ הוא נגלה ונסתר. והנה פירשתי לך הענין בשיעור קומת נשמת האדם. ומבשרי אחזה וכו' כי בצלם אלקים עשה וכו' וחלילה לחשוב איזה הגשמ' ח"ו כמו שהזהירו המקובלים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מרכבה הטמאה דמיון המרכבה הקדושה כקוף בפני אדם וישראל עם קרובו אשר בחרם הש"י לסגולתו הנה נפשותיהם ממרכבה הקדוש' כלול' מעשר כנ"ל והנה י"י צדיק יבחן נתן בהם ג"כ נפש הבהמיית מקליפות נוג"ה ג"כ כלולה מעשר כנ"ל והבחירה חפשית הנה אפשר להשתמש בשכל לטוב ולהפכו ח"ו וכן במדות וזה כל פרי מעשינו להגביר שיעור קומת הקדושה ולהפך למתוק גם את נפש הבהמיית והנה במצרי"ם היה גלות הדע"ת (לא ידע"ו את י"י) ממילא לא היתה שום מדה אצלם מושלמת לדרכי התורה כי הדע"ת הוא קיום המדות כנ"ל. כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון ואם דע"ת חסרת מה קנית (לולא זכות אבותם מסייעתם וששמרו חוק כמשאמרז"ל) והנה כשהגיע זמן הגאולה. הבוחר בעמו ישראל באהב' שלח מש"ה בחירו אשר ידעו י"י וכו' שהית' נשמתו מן שורש הדעת להוציא בחי' הדע' הקדוש כביכול מן הגלות והכניע הדעות הרעות ואמונות הכוזביות וע"ז נאמר בכל פעם בשליחותו וידע"ו כי אני י"י וידעתם וכו' הנה כאשר יצא הדע"ת מן הגלות נעשה הכנה לכ"י לקבלת התורה והנה להתנשאות הדע"ת בזמן ניתן להם שב"ת במרה תיכף אחר יצ"מ יומא דאורייתא יומא דנשמתא כמ"ש הש"י למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שיייה וכו' לך והודיעם שנאמר לדע"ת כי אני י"י מקדישכם והנה עמלק הוא ממרכבה הטמאה משורש הדע"ת שבסט"א הו' המנג' לדע"ת דקדוש' (ואלמלא שמרו ישרא' שב"ת ראשונה לא היה כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כי הי' מתגברת הדע"ת דקדושה בזמן לדע"ת כי אני י"י מקדישכ' לא היה כח לעמלק הדע"ת הטמא להתגבר והנ' הדע"ת הוא הראשית למדות כמש"ל ע"כ ראשית גוים עמלק ושוב ממילא לא הי' כח לשום אומה ולשון כי חיותם מהדעת ע"כ אמרו בזהר שבכל הדור היועצים רעה ומנגדים לזרע ישורון הם מזרעא בישא דעמלק) והנה ויבא עמלק וילחם בישראל ואמרו בזהר דלא היתה מלחמ' כזאת מימות עולם ולא תהיה עד ביאת המשיח שהתקשר הרשע הזה בכשפיו בשורשו בקליפ' בכל סטרין דמסאבית' והס"מ יצא עמו ע"כ הוצרך מש"ה מבחי' הדעת דקדושה לעשות פעולתיו בגבהי מרומים (והא מבני בני' של לאה עלמא דאיתכסייא) ואמר ליהושע (מבני בניו של רחל עלמא דאתגלייא) בחר לנו אנשים (שיהי' שייכים לי ולך) וצא הלחם בעמלק הפועל באיתגלייא מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ללחום באתכסייא דכיון שעמלק הוא הדעת דסט"א והתקש' בכל סטרין כי הדעת הוא ממוצע בין שכל (איתכסיי) ומדות (אתגלייא) כמו שרמזתי לך הנה מן הצורך להתגבר עליו מהקדושה ג"כ כנ"ל (היינו מבני בנים של לאה עלמ' דאיתכסייא ומבני בני' של רחל עלמא דאיתגלייא ע"כ נק' עמלק מלך ערד להבדיל בגימ' לא"ה רח"ל) הנה עכ"פ אילו לא היה עמלק אז מגביר את הדע"ת דסט"א כבר היה הדעת דקדושה בכל הארץ כמו שיהיה לעתיד בהכרית זרע עמלק מתחת השמים ומלאה הארץ דע"ה וכו' כולם ידעו אותו מקטנים ועד גדולים והרשע הזה שהגביר בעוה"ר את הדעת דסט"א ובפרט שמצא מין את מינו ער"ב ר"ב (בגימ' דעת) אשר אמר וכי זה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' (הנה המה מעורבי' בינינו ובקרבינו הם יושבים קוץ ממאיר לב"י) על ידי זה הדע"ת שהוא בתוכינו במדותינו הוא עדיין בבחי' גלות עד ב"ב שיקויים וברותי מכם וכו' ומלאה הארץ דע"ה והדע"ת שבסט"א עמלק יאבד זכרו מן העולם:

ע׳הג"ה אם עיני שכל לך ותדע סמיכות פ' עמלק לפסוק הנקדם ועל נסותם את י"י לאמר היש י"י בקרבנו אם אין אשר כתבנו שזה בחי' חטא אדה"ר עץ הדעת טו"ר שזה היה מפיתוי הס"מ ג"כ שרכב על הנחש (וכמו כן כאן במלחמת עמלק (וז"ש האשה הנחש השיאני (תיבת שיאנ"י אותיו' י"ש אי"ן) היינו הביא אות לחקירות י"ש אי"ן הבן וכמו כן בכאן כיון שהער"ב ר"ב חקרו חקירות י"ש אי"ן הוא בחי' עץ הדעת טו"ר מיד ויבא עמלק בחי' הדעת דסט"א וכאש' תתבונן בדברינו בדרושי חג המצות חמ"ץ שא"ר נאסר לנו במשהו בימי צאתנו מאמ"צ יציאת הדעת מן הגלות (חמץ שאר בגימ' עץ הדעת) נאסר במשהו כי חמץ מתהו' ע"י שנכתבו הרוח והנה רוח אחרת במשהו אסור היינו מחקור אפי' לפי שעה י"ש אי"ן הבן הדבר ע"כ מתחילין לדרוש בה' הפסח מיום הפורים זמן ביטול הדעת דהט"א הנה מתחילין לדרוש מעין ביטול חמץ שאר הבן הדבר היטב:

ע״אוהנה להיות עמלק הוא מבחי' הדעת דסט"א והדעת הוא ממוצע בין השכל ומדות היינו בין המרכבה והמעשה ע"כ נצטוינו למחות זכרו במעשינו בפועל וגם בעת שא"א לנו לקיים המצוה ממש במעשה הנה עקומת שפתינו בדבור הוה מעש' וג"כ נצטוינו לא תשכח מן המחשב' כי עיקר הזכיר' הוא בשכל הדע' ועי"ז נתגבר על עמלק דעת דסט"א המתקומם עלינו בכל דור בכלל לכנס' ישראל ובפרטות לכ"א מישראל להגביר הדעת בעבירו' ח"ו וסגולה היא בזכירתינו (מעשה עמלק) בדעת דקדוש' עי"ז נתקומם עליו:

ע״בוהנה נצטוינו ג"כ לזכור את יום השבת כי שבת יום הדע' דקדושה וכמש"ל לך והודיעם לדעת כי אני י"י וכו' הנה ע"י זכירתינו בדעת את יום השבת יתוסף לנו כח קדושת שבת להשפיע לנו חסדים טובים ורחמים:

ע״גועתה תתבונן אמרו ישראל למשה (ה"ס הדעת אשר ידעו י"י וכו' כתוב אחד אימר זכור את יום השבת (יום הדע"ת כנ"ל) לקדשו הנה נתבונן מזה כשאנחנו מקיפין בדעתינו קדושת הדעת דקדוש' יתוסף לנו מושכלו' ודיעות קדושות וידיעת הש"י ותורתו ומצותיו הנה לפי"ז נרא לפי השכל כיון שנצטוינו למחות את עמלק (דעת דסט"א) מתחת השמים במעשה הנה עכ"פ כ"ז שא"א לקיים במעשה עכ"פ מהראוי לקיי' מחיית הדעת הרע במחשבה היינו שלא להעלות על הדעת והזכירה את שם עמלק ומעשיו בכדי שלא יבא לדעתינו איזה מחשבת פיגול הדעת הרע ח"ו והנה נצטוינו בהיפך זכור את אשר עשה לך עמלק משמע לפי"ז אדרבא כיון שנזכור אותו בדעתינו יהיה הדעת שלנו מקיף אותו ונתקומם עליו ולפי"ז האיך תתכן הסברא הזאת בקדושת יום השבת הבן הדבר א' משה הדעת הוא כמו כו"ס הניתן להגביל בתוכו הדבר הנתון בו מעט מעט כ"ה הדעת ממוצע להשפיע השכל אל המדות ע"כ כיון שהוא משפיע אל המדות יש בו בחי' ימין ושמאל (היינו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות) ע"כ תרווייהו קשוט יש בדעת בסגול' להשפיע חסדים ויש בו בסגול' להגביר גבורו' ודיני' על שונאי ישראל ע"כ גם באד' בזכיר' בדעת קדושת יום השבת יושפע חסדים על ישראל מבחי' עיטרא דחסדי' שבדעת ובזכור בדעת רשעת עמלק נתגבר עליו בגבורות מבחי' עיטרא דגבורות למחות את זכרו. וז"ש כוס של קונדיטון וכו' של חומץ היינו לרמז עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות וקצרנו בכתיבה כי ילאה הקולמוס לבאר והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ויקויים בנו ומלאה הארץ דעה את י"י ב"ב אמן:

ע״דזכור את אשר עשה לך עמלק במדרש (הובא בילקוט) משל למלך שהיה לו פרדס והעמיד כלב שוטה על פתחו והלך אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס וקרע הכלב את בגדיו כל פעם שרוצה המלך להזכיר לו מעשה הרעה שעשה שהלך לגנוב מהפרדס א"ל המלך כמה כלב שוטה הוא זה שקרע בגדיך. כך ישראל אמרו הי"ש י"י בקרבנו אם אין לא רצה משרע"ה להזכיר להם מעשה הרעה הזו שלא לביישם וא"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הכלב העומד על הפתח עכ"ל המדרש הזה אומר דרשוני וחיו אחד יש להתבונן מה הוקשה לו שהוצרך למשל ב' כפי הנראה מהמשל עיקר המצוה לזכור את אשר הקצפנו וכו' באמור היש י"י בקרבנו וכו' ובזכור את זה א"צ לזכור מעשה עמלק ובאמת מצוה היא ממנין תרי"ג לזכור דוקא בפה מעשה עמלק (גם לא תשכח בלב ממנין תרי"ג) ג' לפי דברי המדרש לא רצה להזכיר פשעם ואמר ברמז והנה ראינו כל ס' משנה תורה מלא תוכחות שהזכיר להם בפירוש ועוד דקדוקי' יתבארו מתוך דברינו ונראה בהקדים להתבונן במלחמת שאו"ל בעמלק נאמ' וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים הנה יש להתבונן למה נאמר וישמע לא ויאסוף או ויקבוץ גם למה מנה אותם בטלאים ולא ע"י מטבעו' וכיוצא וגם למה משמיענו הכתוב במה מנה אותם והנראה עפ"י מ"ש כ"פ איסור החקירה בעסק האמונה (לאיש הישראלי) רק עיקר העבודה האמיתיית לאיש הישראל להחזיק האמונ' בקבל' כי כן הבטיחנו יוצרינו באמרו לאברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ופי' ידעתיו נתתי בו בחי' הדעת וממנו ימשך לזרעו אחריו בציוו ותבא להם האמונה בירושה בטבע ממילא וכענין שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלקי אביך היינו אמונה בקבלה מהאבות ולא אמר אלקיך הפי' מורה שנתאמת לך הדבר בחקירה (וכבר דברנו מזה בארוכ' בס' מעיי"ן גני"ם עיי"ש ותרוו' צמאונך) והנה האמונ' הבאה לאדם מצד חקירות השכל נק' ראי"ה כי ראית השכל נתאמת לאדם כמו ראיית העין המוחשיי כמשארז"ל רוא"ה אני את דברי אדמון א"כ זה מיקרי אמונה מצד חוש הראות בחי' עינים ואמונה הבאה מצד הקבלה היא מצד חוש השמיעה בחי' אזנים:

ע״הוהנה כתב הרב החסיד מהר"י יעב"ץ שראה בגזירת ספרד שכל אותן החוקרים שעמדו על מחקור האמונה מצד חקירת השכל האנושי המירו את כבודם ביום זעם והנשים וקלי הדעת שהית' להם האמונה מצד הקבל' בלבד קדשו את השם הנכבד והנורא ונבחנו בצירוף ואמרנו בעניינו טעם לזה כי ידוע להבאים בסוד י"י בסוד השבירה בחי' עיני"ם היה בהם השביר'. משא"כ בחי' אזני"ם הוא מסוד התיקון הגמור (עיי"ש בספרינו הנ"ל באריכות ויונעם לך) ע"כ האמונה שהוא מצד הראי"ה ישנו באפשרי שתקבל שבירה וביטול משא"כ אמונה שהוא מצד השמיע"ה לא תקבל ביטול ושבירה וזהו שמעו ותחי נפשיכם הבן הדבר:

ע״וועוד אמונה מצד הקבלה היה הוא בירושה עד אברהם אבינו שאמר הקב"ה כי ידעתי"ו וכו' שהשפיע כי הש"י כח הדע"ת א"כ השתלשלות האמווה זו באה מבחי' אי"ן סו"ף ע"כ אין לאמונה זו סוף אבל אמונה מצד חקירה האנושית הנה באה מבעל סוף ע"כ יוכל להיות ח"ו לאמונ' זו סוף:

ע״זוהנה במצרים היה גלות הדע"ת לא ידע"ו את י"י עד שהודיע הש"י ע"י נפלאותיו וידעת"ם כי אני י"י והנה רצה הש"י שמיום צאתינו מאמ"צ יהיה דעתינו דעת שלימה באמונה מבלי חקירה כדי שתהיה אמונת אומן בתיקון לעולמי עד והנה כשבאו לרפידים ונפתח לבם אחרי החקירות וחקרו היש י"י בקרבנו אם אי"ן:

ע״חהג"ה והוא מעין חטא אדה"ר ע"י פיתויי הנחש עץ הדע"ת טו"ר שצריך החוקר להטות הדע"ת לטוב ולהפכו בכל חלקי הסותר. וז"ש חוה הנחש השיאנ"י ואוכל תיבת השיאנ"י אין לו ביאור אבל הוא לדעתי תיבה מורכבת י"ש אי"ן רצ"ל הנחש הביאני לחקור בחקירות י"ש אי"ן ועמש"ל:

ע״טוהנה עמלק ה"ס הדעת דסט"א וכיון שהתחילו הם לפגום הדע"ת מיד ויבא עמלק דע"ת דסט"א:

פ׳ובזה תתבונן כאשר אמר הש"י למשה מצות מחיית עמלק אמר כתוב זאת זכרון בספר ושים באזנ"י יהושע באזני דייקא להיות זהיר מאד שלא ליתן כח לעמל"ק ע"י החקירות שתהיה האמונה בבחי' אזני"ם ה"ס הדע"ת דקדושה בלי ביטול ובזה מגבירים כח הקדושה ומבטלים כח עמלק דעת דסט"א אשר מזה באים כל אמונות רעות ודעות כוזבות וז"ש בשאו"ל בהלכו ללחום מלחמות י"י בעמלק וישמ"ע שאו"ל את העם היינו השמיעום דייקא לימד את העם דע"ת שתהיה אמונה אצלם מצד השמיע"ה ובזה ינצחו את עמלק ואמר ויפקדם בטלאים דייקא שהטלאים מורים על הביטול הראשון של הדעות הרעות במצרים שהיה עובדין למז"ל טל"ה בכור המזלות וצו' הקב"ה לשחט לשם י"י להורות כי המזלות כולם מושגחים בשפעו וכולם מתנהגים ע"י השגחתו הפרטיית ובטלים לרצונו ומבלעדי השגחתו לא ירום איש את ידו ואת רגלו להתנונע:

פ״אוהנה מצאנו לפי"ז טוב טעם ודעת למצות זכירת מעש' עמל"ק היינו הדעת הרע דסט"א שעי"ז בזכרינו מה הגיע אלינו בעת אשר רצינו להטות את שכלינו ע"י חקירות (היש י"י בקרבנו וכו') ומכש"כ בהעלות על הדע"ת ח"ו דיעות כוזביות שכל זה מצד מרכבת הדע"ת דסט"א ממילא ע"י זכירה זאת נבין כי זה כל פרי איש הישראלי התוריי להאמין אמונת או מן מצד השמיע"ה היינו הקבלה שהוא בידינו עד המעמד הנכב' ועד אברה' אבינו:

פ״בובזה נבא לביאור המדרש הנ"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הוקש' לבעל המאמר דהל"ל זכור בשב"א ולא זכור בקמץ וגם מה ריבוי א"ת וזה שהביא המשל הנ"ל הכוונה הוא ע"י הזכירה הזאת תזכו"ר בעצמך באיזה סיבה הגיע לך זה ותכוין את דעת"ך לבל תתן מקום למרכבת הדעת דסט"א היינו להטות דעת"ך ח"ו לדיעות הרעות ואמינות כוזביות לא זו אף זו אפילו להטות דעת"ך לחקירות טו"ב ור"ע. דהיינו שתרצה לעמוד על האמונה מצד המופת בחקירת השכל ולא תספיק לך האמונה מצד הקבלה ושמיעה שזה ג"כ באיסור כי האמונה בזרעו של אברהם הוא בטבע מצד ירושה מאברהם (כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו') ע"כ אמר זכור בקמץ פעול עומד בפ"ע שגם אתה יוחקק בזכרונך זכרון אחר בזכרך את אשר עשה לך עמל"ק ויתפרש א"ת כמו ע"ם רצ"ל עם זכירת עמלק זכור תזכור מאין הגיע אליך הסיבה הזאת ותזכור בעצמך להאמין אמונת אומן מבלי ספק ומבלי טינא בלב והנה החקירות לאיש הישראלי חרפה היא כי האמונ' היא בטבע בזרעו של אברה"ם כמש"ל (כי ידעתיו וכו') ומי שאין מספיק לו הקבלה ורוצה לחקור בחקירות הנה הוא כמודה ח"ו שאין לו סדר השתלשלות הייחוס מזרעו של אברהם ע"כ לא רצה משרע"ה לומר להם זה הדבר בפירוש דאז היה מורה ח"ו שיש מקום להסתפק בייחוסם ובאמת הם כולם זרע בירך י"י אחת היתה ופרסמה הכתוב ע"כ אמר להם זה ברמז הבן דבר מת"ד כי קצרתי:

פ״גידעתי ידיד הקורא בראותך כל אלה הדברים יקשה לך הרי קדמונינו עסקו בחקירת כמבוא' בספריהם. הלא ביארתי הדבר במ"א אשר כל מעשיהם היה לש"ש. ועשו הכל כפי היראת שעה ואכ"מ להאריך. ועיין בס' אור החיים להחסיד מהר"י יעב"ץ זצ"ל:

פ״דבמדרש זכור את אשר עשה לך עמלק זש"ה זכרוניכם משלי עפר לגבי חומר גביכם אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכורות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהם אחת כאן ואחת כי מחה אמחה את זכר עמל"ק אם עשיתם כך תהיה בניו של אברה"ם שהמשיל עצמו בעפר שנא' ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי חומר גביכם. התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים בחומר ובלבנים עכ"ל המדרש והנה אומר דרשנו וחיו (והנ' המשכיל בדרוש הב' יוכל לפרש המדרש הזה אבל אעפי"כ אשוב ידי לעמוד על המחקר בפרטות הדקדוקים) א' מאי הוקשה לו שהוצרך לומר ז"ה שאמ"ר הכתו"ב ב' אומרו אותן ב' זכירות וכו' הוו זהירין בהם הא תינח הזכיר' הזאת זכו"ר את וכו' היא הנצטרת לנו אבל כי מחה אמחה וכו' הנה הוא בהבטחת הש"י לו דמוי' תהלה ואנן מה אית לן למיעבד ג' אומרו הוו זהירי"ן וכו' לשון זהירו"ת עפ"י הרוב יפלו על מל"ת לא על מ"ע וכמו דתנינן בברייתא דרפ"ב כי זהירו"ת מביאה לידי זריזות (כפי הפירוש של הרב בעל מסילות ישרים הן אמת שיש כמה גירסאות בזה) ד' אם עשיתם כך תהיו בניו של אברה"ם וכו' הלא בין כך ובין כך בניו אנחנו ה' שהמשיל עצמ"ו בעפ"ר למה מייחסו בתואר הזה דייקא. ו' וא"ס לא"ו התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים הלא אחר צאתנו ממצרים היה המעש' ובאת לנו הציוו וכבר הבטיחנו יוצרנו לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע ואען ואומר אם עיני שכל לך תתבונן מ"ש הכתוב ראשית גוים עמל"ק ואחריתו עדי אובד דהנה ראשית כל המדות שבאדם אהבה יראה תפארת וכו' ראשית לכולן הוא הדע"ת שהדע"ת הוא מביא לפועל המדות הוא הממוצע בין השכל והמדות והנה דעת כי זה לע"ז עשה אלקים. כמו שיש שיעור בקומת קדושה בקודש כמו כן בשיעור קומת הסט"א והנה ישראל במצרים היו בגלות היה הדע"ת בגלות לא ידע"ו את י"י והיו נוטים אחרי הדיעות הכוזבות של מצרים כסברתם שכל ההנהגות הם בטבע המזלות כנודע ע"כ בימי צאתנו מאצ"מ נצטוינו ליקח טל"ה ראש המזלות לעבודת יוצרינו צור ישועתינו להורות שכל כוחות המזלות והטבעיים נתוני' תחת השגחתו ית"ש ע"כ גאולתינו מאמ"צ נקרא גאולת הדע"ת ז"ש הש"י בכל פעם וידעת"ם כי אני י"י וידעו כי אני י"י:

פ״ההג"ה כבר נכתב אצלינו במ"א אנ"י נקרא לבושי המלך כביכול. אותיות הקודמות והמאוחרות לשם הוי' בגיי אנ"י להורות אפי' בהסתר פני המלך כביכול במלבושיו אנ"י אני היא ותתבונן מ"ש המשורר הסתרת פני"ך הייתי נבה"ל. אפי' הסתרת פניך הייתי נבה"ל הנני מבין אשר כביכול אור פני מלך מוסתר במלבושיו נבה"ל בגי' אנ"י הוי' אור לבנה:

פ״והנה אחד היה אברה"ם אשר דורו הי' דור הפלגה משכו אחר הנהגת הטבעיים אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ויקרא שם אברהם בשם י"י ופרסם אלקותו ית"ש והשגחתו ויפן אליו י"י ברחמים והבטיח כי ידעתיו (קבעתי בו בחי' הדע') למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י כמו שיהיה ב"ב ומלא' הארץ דע"ה וכו' והנה כל הגליות הוא מחמת שאין שלימות הדעת כי השעבוד הוא מצד החומר ע"כ האדם משעבד את הבהמה וחי' החזקים ממנו להיות האדם בן דעת והמה חסרים הדע"ת מגיע לכם שעבוד מזה תשכיל כי השעבוד מצד החומר בחסרון הדע"ת והחירות היא מן הדע"ת מי שהיא בעל דעת נקרא בן חורין:

פ״זהג"ה ולא יקשה לך מ"ש במ"א אשר רק במצרים היה גלות הדעת וכבר יצאנו בזה לחירות עולם וגליות אחרות הם גלות המדות כי אם עיני שכל לך תבין במצרים הי' גלות בחי' הדע"ת הכללי ובגליות אחרות גלות הדעת המתלבש במדות כמד"א ובדעת חדרים ימלאון ותתבונן הענין. במצרים לא ידעו מציאת השם ובגליות אחרות העיקר להתחזק הדע"ת להאמין בהשגחה הנפלא המלובשת בכל הדברים הנעשים הבן הדבר מאד:

פ״חוהנה זה ענין קליפת עמלק נק' ראשית גוים הוא הדעת דסט"א (וכבר אמרתי לך הדע"ת נקרא ראשית) הוא הדעת הרע אמונו' הכוזביות חכמות החיציניות מהדעת שבסט"א ורם לבבך (ר"ם בגי' עמלק ואגג אמר אכן סר מ"ר המות):

פ״טהג"ה ע"כ תקנו חז"ל ימי הנסים ר"מ שעות ח' ימי חנוכ"ה ב" ימי פורים ולא נתבטלו בביטול מגלת תענית להורות כי רם על כל גוים י"י. והבן:

צ׳ושכחת את י"י אלקיך אשר הוא הנותן לך כח לעשות חי"ל והנה בצאת ישראל ממצרים מגלות הדעת הכללי הנה על אומרם אח"כ היש י"י בקרבנו אם אין ע"י חטא זה בא עמלק והתעורר קליפת הדע"ת הרע המוטב"ע במדות ועד היום כל הדעו"ת הרעות ואמונות הכוזביות וחכמות החיצוניות הוא מן ערב רב בגי' דעת) שהם מבחי' עמלק כי חמש' מינים אינון בערב רב עמלקים רפאים וכו' כמבואר בזהר וקיימין כלי חמס על ישראל כי אומרים עזב י"י את הארץ ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת כנ"ל. הם שאמרו כי זה משה (דעת הקודש) האיש וכו' לא ידענ"ו וכו') וכן בכל האומות כל היועץ עלינו עצות רעות הוא מקליפת עמלק דעת שבסט"א (והנה כאשר אנחנו מקיימין זכור וכו' לא תשכח תופר עצתו. והוא מן עיטין דאורייתא הבן:

צ״אוהנה האדם בעוה"ז בעשי' בטבעו נוט' דעת"ו אחר החומר ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אבל האדם צריך לעשות את שלו. להתבונן תמיד בדעת"ו בגדולת הבורא. והשגחתו ויכולתו ורוממותו ובתורתו ומצותיו. והגם שהחומר בטבע מושכו בכל פעם להתבונן בדעת"ו בעכירת הבלי עוה"ז ותאוותו. הנ' הש"י ירא' ללבב. תשוקת האדם להכניע החומר ולהגביר הדע"ת הקדוש. הנ' יפן אליו ברחמיו. ויאר אליו פניו עד שיתבטלו ממנו התאוות הרעות מן החומר ותאיר לו אור הנשמה עד שלא ישן כ"א על יצועי אהבתו ויראתו ית"ש. וכמו שעשה הש"י לאברהם אבינו (כמ"ש במדרש) הציץ עליו בעל הביר'. וא"ל אני הוא בעל הביר' הוא הנרצה לך לך מארצך. מארצות"ך נמצא האדם יעש' את שלו והקב"ה יעזור לו ברחמיו (עיין בט"ז בהתחלת הש"ע יתגבר כארי וכו' יעיי"ש בפרמ"ג) וזהו הנרצ' בצוואת דו"ד לשלמ' בנו דע את אלקי אביך ועבודה ובלבב שלם ובנפש חפיצ' כי כל לבבות דורש י"י אם תדרשנו ימצא לך וכו' וכן הבטיחנו הש"י בתורתו ובקשתם משם את י"י אלקיך ומצאת וכו' והוא הנרצ' במצות מחיית עמל"ק ציוונו הש"י. תמח' אז זכר עמל"ק וכתיב כי מחה אמח' את זכר עמלק היינו באיתערותא דלתתא (כשאנחנו נעשה מה שהוא כח בידינו לעשות) אזי איתער עובדא לעילא כי מחה אמחה וכו': ומעתה נבא להתבונן במדרש הנ"ל זכו"ר את וכו' משמע שיש כח בידינו לגמור את כל המצו' (מחיית הדע"ת הר"ע) והא כתיב כי מחה אמח' וכו' מלחמ' לי"י בעמל"ק משמע שהענין הזה תלוי בהש"י אזי מתרץ זש"ה. זכרוניכ"ם (לשון רבים אם תקיימו אותן ב' הזכירות היינו אם אתם תעשו את המוטל עליכם תגרמו ותפעלו שאני אעשה את שלי א"כ מיקרי שאתם מקיימים ב' זכירו') משלי עפר (תהיו בניו של אברה"ם הוא הלוחם הראשון בקליפת עמל"ק שהוא הודיע הדע"ת הקדוש ויקר' שם אברהם בשם י"י והי' משתדל לבטל הדעות הרעות וכו' והבטיחו הש"י כי ידעתי"ו וכו'. ואמרם שהמשיל עצמו כעפ"ר דהנה דע"ת הרע הם בלי האמין בהשגחתו באמור ח"ו עזב י"י וכו' והדע"ת הקדוש הוא פרסום אלקותו בהאמין שאין לך רפרוף עין בזולת השגחתו המאמין הזה הוא בטל לרצונו והוא דמיון יסוד העפ"ר אין לו פעולה מעצמו רק מה שפועלים בו יסודות אמ"ר ולזה המשיל אברהם אבינו א"ע לעפר הבן ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים שזה היה עיקר השעבוד במצרים גלות הדע"ת ובהעדר הדע"ת הוא השעבוד תבא מצד החומר וכמש"ל:

צ״בומעתה לא יקשה לך האיך הש"י מצוונו למחות את עמלק הדע"ת הרע והלא זה הדבר תלוי בהש"י ואין כח באדם החומריי למחות מכל וכל חומריותו שהוא נוטה אליו בטבעו בעוה"ז וכתיב כי מחה אמחה וכו' אך הא לך ראי' מאברהם אבינו הוא עשה את שלו והש"י פנה אליו ברחמים וא"ל לך לך מארצך מארצותך וכן הבטיח על בניו כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ע"כ הש"י מצוונו זכור וכו' תמחה את זכר עמלק וכל לבבות דורש י"י אם נדרשהו ימצא לנו ויקיים הוא ית"ש בעצמו המצוה כי מחה אמח' את זכר עמל"ק בביטול שם עמלק וזכרו ודעות הרעות ואמונות הכוזבות וחכמת החיצוניות והערב רב המינים והמוסרים והאפקורסים ושנתנו חתיתם בארץ החיים המטילין אימה על הצבו' שלא לש"ש ותמלא הארץ דע"ה את י"י כמים לים מכסים ב"ב אמן:

צ״גבמדרש ויבא עמלק הה"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוג"ז. לא שלותי מבבל. ולא שקטתי ממדי ולא נחתי מיון ויבא רוגז באדום ד"א שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה עלי שנא' וימררו את חייהם והעמיד לי הקב"ה גואל זו מרי"ם ע"ש המירור. ולא שקטתי מגזירה שני' אם בן הוא והמיתן אותו והעמיד הקב"ה גואל. זה אהר"ן ע"ש ההריו"ן ולא נחתי מגזיר' שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד הקב"ה גואל ע"ש המים זה מש"ה שנאמר כי מן המים משיתיהו ויבא רוגז זה עמלק ויבא עמלק עכ"ל מהראוי לתת לב על דברי זה המדרש. א' מה הוקשה לו עד שהוצרך לומר הה"ד לא שלותי וכו' ומה תירץ בזה ב' הנה דרש זה הפסוק מקודם על הד' מלכיות ומאי שייכות יש לזה לענין עמל"ק ג' שוב דרשוהו על גזירת פרעה מה שייכות יש לזה לביאת עמלק ד' מהראוי להתבונן בשינוי הלשונות בפסוק ואיז' יחוס יש ללשונות למלכיות וכן לגזירת פרעה ולביאת עמלק ונ"ל דהוקשה להם אמרו ויבא עמלק לשון ביא"ה בלה"ק הוא מהירות (נלמד מגמ' יבמות מפני מה הגרים מעונים בעוה"ז על שאיחרו לבוא תחת כנפי השכינה ומביא ראיה שאמר בועז לרות ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך וכו' אשר באת וכו' ע"ש ברש"י ותוס' בא"ת משמע במהירות בלא איחור והל"ל. ויסע עמל"ק או ויצא עמל"ק ומדקאמר ויב"א משמע במהירות ב' מהראוי להתבונן בכ"מ שמדבר מאיזה מלך מאיזה עם מייחסים אותו ע"ש אביו או משפחתו ומקומו ובעמל"ק לא נכתב כלל רק שמו ימחה מתחות כל שמיא ג' להבין סמיכות לפרש' הקודמת ד' מהראוי לתת לב מהו הרע' הגדולה שעשה הצר הצורר הזה יותר מכל האומות אשר הש"י גזר עליו שממון ואבדון ע"ע. וכביכול אין השם שלם וכו' עד שיהיו הצר הזה לשממון ואבדון. ונימח זכרו מלהזכירו הלא כל המלכיות הרעו לנו יותר ויותר אשר אלו כל הימים דיו וכל אגמים קולמוסים א"א לכתוב כל הצרות והתלאות אשר עברו על ראשינו בהמון המלכיות. וזאת עלתה על כולנ' הרעו לנו מכל מלכי אדמה ואעפ"כ לא נגזר עליהם שממות עולם כמו שנגזר על הצר הזה ולהבין כ"ז נקדים איזה הקדמות הנצרכות אל הדרוש:

צ״דהקדמה א
ידוע ענין ד' מי' בית דין לחוטאים המבואר בתור' הוא לתקן הפגמים שפוגמי' החוטאי' והנה סקילה לפייס אות הי' מן שם הנכבד שריפ"ה לפייס אות ה' ראשונה הר"ג לפייס אות ו' חנק לפייס או' ה' אחרונה כ"א כפי הפגם שגר' בחטאו וגזר' עליו התור' העונש בכדי שיתוקן מה שפגם ויזכה לחיי העוה"ב והענין הוא שהאדם ע"י חטאו מעורר הקליפ' ונדבקת בו וישנם ד' קליפות כנגד ד' מי' ב"ד ואינם סרים מן החוטא עד יקבל עונשו כ"א כפי המגיע לו וז"ל הזהר פקודי וסט"א כד איתחברא חובא בדינא דשלטא בקטרוגא באינן ד' מי' ב"ד סקילה שריפ' הרג חנק כולהו שולטנות' דקטרוגא בישא. סקילה בגין דאיהו אבן נגף שריפ' צור מכשול אשא תקיפא הר"ג דא חר"ב חד"ה תאכל בשר ודאי דשלטא בבישרא ודא הוא קץ כל בשר חנ"ק בגין דאיהו קללת אלקים ההוא דשלטא על חנוקא ועל צליבו עכ"ל הרי לפניך שכל אלו הד' בחינות מן סט"א המקטרגי' על חטאי האדם עד אשר יקבל עונשו המבואר בתורה וכשאדם דבוק בהש"י כמד"א ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום דכיון שהאדם דבוק בהשם הנכבד ית"ש היינו ד' אותיות השם הוי' ב"ה (ע"י עסק התורה פרד"ס ועסק המצות ויצונו י"י אלקינו לעשות את כל החוקים וכו' לחיותינ"ו כהיום הזה) אין מבוא לסטרין אחרנין הממונים על ד' מי' ליגע בו משא"כ כשח"ו מפריד א"ע ע"י חטאיו מן ד' אותיות השם הנה מעורר אותן הקליפות הנ"ק מי' הממונים על ד' מי' ולעתיד ב"ב כשיתוקן העולם אז יתבטלו כל הקליפות ותתקיים הנבוא' בלע המות לנצח ומחה הוי' אלקים דמע"ה וכו' ויהי' השם שלם והכסא שלם אלקים בגימ' הכס"א כנודע. ע"כ כתיב ומחה הוי' אלקים הבן:

צ״ההקדמה ב
ידוע לך משארז"ל אע"פ שבטלו ד' מי' דין ד' מי' לא בטלו ממילא כן היה הדבר בזמן הסנהדרין מי שלא קבל עונשו ע"י הסנהדרין כגון שלא היו עדים או שמצאו לו איזה זכות. הנה עונשו אינו מסור בידם. אבל היודע תעלומות הוא יודע ועד אם לא שב בתשובה. הנה הוא ממציא לו המיתה הראויה לקבל' עונשי כפי התורה. ותדע שאלו ד' מי' המבוארין בתורה הן המה כלל כל העונשים דהנה בכל החטאים מפריד האדם מן דביקות השם הנכבד בבחי' שונות והנה אלו הד' מי' הן הנה לתקן הפגם וליחד אותיות השם הנכבד ויתוקנו כל החטאים. וכפי הנראה גם עונשי עוה"ב הרוחניי' הן המה ע"פ הדרכי' הללו אבל אין מבוא לאנוש לעמוד על הדבר וראיה לדבר שבאלו הד' מי' נכללין כל היסורין עיין נא במדרש תולדות. דיוקים איש צרורות שקיים בעצמו ד' מי' ב"ד ונכנס תיכף לחיי עוה"ב:

צ״והקדמה ג
כמו שהארבעה מי' הללו נמסרו לב"ד לענוש בהן את היחוד המפריד א"ע מן דביקות הש"י שאחרי שיקבל העונש יבא לחיי עוה"ב כי הנה ית"ש חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כ"ה על חטאי צבור להתם חטא ולהעביר פשע וחש הש"י לתועלתינו לטוב לנו כל הימים והשליט עלינו הארבע מלכיות והוא ג"כ לפייס את השם הנכבד בד' אותיות. והד' מלכיות הללו הן הנ' כנגד הד' סטרין המבוארין בזהר הנ"ל הממונין על ד' מי' על המפרידין א"ע בחטאם מן דביקות השם הנכבד. והנה תתבונן גלות בב"ל היה לתקן הפגם של אות י'. מד"י. לתקן ה' ראשונה. יו"ן לתקן אות הו' אדום לתקן ה' אחרונה והוא דבר מפורסם בדברי המקובלים נתבאר אצלינו במאמרי חנוכה עיי"ש. עד בא יום המקיו' ב"ב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה להוי' המלוכה. והי' הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד אז יהפוך אל עמים וכו' לקרוא כולם בשם המיוחד:

צ״זהקדמה ד
ידוע מ"ש המקובלים דהנה גלות מצרים לא נחשב בכלל הגליות היינו ד' מלכיות אמנם הוא היה גלות שרשיי בכדי שיהיה ישראל ראויין להשיג דביקו' גם בקוצ"ו של יו"ד (כמ"ש ויקוצ"ו מפני ב"י) שהוא השורש לכל ד' אותיות. כן היה הגלות הזה כלול מן כל הד' מלכיות. עיין בכתבי האריז"ל ובמג"ע מ"ש פרעה. הן רבי"ם עתה עם הארץ וכו' רבי"ם ר"ת רומ"י בב"ל יו"ן מד"י. ע"כ היה בו ד' ענייני גזירות כנגד הד' מלכיו' וכמו שיתבאר אי"ה:

צ״חהקדמה ה
מ"ש הר' הק' הרמ"ע מפאנו בס' בע"מ מאמר ת"ד ח"ב שורש עמל"ק כלול מן כל הד' סטרין הממונים על ד' מי' ב"ד (המבוארים בזהרה' אבן נגף וכו') וכולם נרמזין בשמו הרע כאשר יוחסר בכל פעם אות משמו ומתחילין בחסרון אות האחרון (ויש לרמז בזה ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד ויתבאר אי"ה) דהיינו כאשר תחסור האות האחרון נשאר אותיות עמ"ל. (דא קליפת אב"ן נג"ף הוא הגורם לסקיל' כמבואר בזהר הנ"ל ומבואר בזהר בלק שהוא הנק' עמ"ל. ולא ראה עמ"ל בישראל עיין במפרש י"ד יהוד"ה) ובהחסר אות השלישית נשאר עמ"ק הנרמז לקליפ' השנית הגורמת לשריפ"ה. שהוא כמו שריפת גיהנם בשאול עמוק"ה כ"כ המפרש) ובהחסר אות השנית משמו נשאר על"ק (לשון עלוק"ה השואבת ומוצצת דם האדם היא הקליפה השלישית הגורמת להר"ג חרב מלאה ד"ם ע' במפרש) ובהחסר אות הראשון משמו נשאר מל"ק (מרמז לקליפ' הרביעי' הגורמת לחנק שהוא במליק' בצוואר ע' במפרש עיי"ש היטב בדברי הרב ובמפרש י"ד יהוד"ה ותראה פלאות:

צ״טומעתה בין והתבונן אשר עמלק הרע בכשפיו וזנוניו הנ' הוא אחוז בהקליפות הכוללים כל המיתו' וכל השיעבודי מלכיות אשר ע"י היסורין הללו מתכנס כל חלא' וזוהמא מישראל כי הזוהמא נדבקת בקליפו' ובאומות. וישראל עם קרובו ישארו כולם דבקים בשם הנכבד לחיי עולם והקליפות והאומות יהיו לאבדון ובלע המות לנצח וכו' ומחה הוי' אלקים דמע' וכו' שם שלם וכסא שלם כמש"ל והנה לפ"ז בקל תוכל להתבונן את אשר גרם הרשע הזה לישראל הדבקים בשם הנכבד בד' אותיותיו הנה היא להיותו אחוז בד' הקליפות שהוא הניגוד והן המה המפתים לעבירות וגורמים למיתות ושיעבודים כנ"ל הנה בא בכשפיו ובאחיזתו במר כבה טמאה ונלחם עם ישראל וגרם מה שגרם בהתעוררו כל הנ"ל והבן. והגורם לזה כאשר ישראל ניסו את הוי'. באמרם היש הוי' בקרבנו וכו' הנה פגמו בעוה"ר את הד' אותיות כאשר הפרידו דביקותם לשעה אזי מיד ויבא עמלק שהוא כלול מן ד' קליפות ד' מיתות ד' שעבודים הבן כ"ז וילא' הקולמוס להאריך כ"ז:

ק׳ועתה עמוד והתבונן מה שצונו יוצרינו במצוה זכו"ר את אשר עשה וכו' והיה בהניח וכו' תמחה את זכר עמלק וכו' לא תשכח הנה באה הציוו זכו"ר בפה והיה בהניח וכו' תמחה וכו' במעשה לא תשכח במחשבה דהנה להיות כ"ז שישנו שליט' עדיין לקליפות עמלק כביכול אין התגלות כבודו ית"ש בשלימות והנה הוא הניגוד שהוא כלל המרכבה טמאה המנגדת לקודש כלל שיעור השיעור הקומה. כמו שרמזתי לך בד' אותיותיו ניגוד וכו' והנה כלל שיעור קומת הקדושה הן המה באותיות השם הנכבד ד' אותיות כנודע וכבר ידעת שיעור קומת הקדושה חב"ד מחשב' חג"ת דבור (היוצא באדם מן הלב וכנפי הריאה אשר הם בזרועות ואמצע הגוף הבן) נהי"ם במעש' כנודע (כמו שהוא באדם כלי המעשה גורמין) והנה נצטוינו להעביר הניגוד המנגדת המרכבה הטמאה נצטוינו להעביר ע"י מחשבה דיבור מעשה אז יהיה הוי' למלך עכ"ה ויבולע המו"ת לנצח הוא שיעור קומת הקליפו' הנרמזים בעמלק כנ"ל אז ומח' הוי' אלקים (דייקא ש"ם וכס"א) דמע' ומעתה תבין הדבר בשכלך אשר אין השם והכס"א שלם עד שימח' זרעו של עמלק הכוונה כל שיעור קומת הסט"א אז ונשגב הוי' לבדו והוי' לעולם ישב כונן למשפט כסא"ו ידיד הקורא בקשתי להעמיק בדברי ותרא' פלאות וענינים נפלאים:

100

ק״אועתה הבוא נבוא לבאר דברי המדר' שהוא פתח דרושינו וירא עמלק הנ' קשה כל הקושיות שהקשינו לעיל א' אומרו ויב"א לשון מהירות ב' אומרו עמלק סתם. לא יחסו בשם ומשפח' וממלכ' ומדינה ומשמע מזה שביאתו היה רק בכח שמו הנימח ג' הסמיכות אל הקודם ד' להבין הפלגת הרע אשר עש' הרשע הזה יותר מכל האומו' עד שנשבע הקב"ה בשם וכסא אשר יאבד זכרו מתחת השמים והנה להתיר כל הקושיית האלה הנה בעל המאמר ברוח קדשו הביא ממרחק לחמו (כדרך המדרשים בכ"מ) הה"ד לא שלותי וכו' הנה יש להתבונן בשנוי הלשונות בהפסוק (הגם שהפסוק הזה אמר איוב ע"ע הנה הם בכתובי"ם הנאמרים ברוה"ק מלמדים ג"כ ענינים אחרים כנודע מדרשתם ז"ל בכ"מ) ע"כ דרש שהפסוק הזה אמר איוב ביסוריו ורמז ליסורי ישראל בימי עניים ומרודם בגליות שונות והיינו לא שלות"י מבב"ל היא עפמש"ל גלות בבל היה על הפגם באות יו"ד של שם הקודש הנה היו"ד הוא בחי' חכמה כנודע. והנה שלוה הוא בחי' בטחון כמד"א ישליו אהלים לשודדים ובטוחות וכו' הרי לך אשר שלו"ם הוא בבחי' בטחו"ן. ובטחון הוא בחכמה ע' במק"מ פ' טהרה וזה והנרמז לא שלות"י מבבל היינו היפוך השלוה ולא שקטתי ממד"י הנה גלות מד"י על הפגם בה' ראשונה הוא בחי' בינה כשאמרז"ל בפסוק. ויאמר המלך לחכמי' יודעי העתים ששאל לבני יששכ"ר יודעי בינ"ה לעתים והשיבו לו שישאל לעמון ומואב שלא גלו מארצם ויודעים להבין כדכתיב שק"ט הוא מואב ושאנן על שמריו ומתרגמינן כחמר טב דיתוב על דורדייא והנה עולם הבינה שם ה"ס יין המשומר בענביו. היינו ולא שקטתי היפך השק"ט ולא נחת"י מיון הנה גלות יון היה על הפגם באות ו' הוא בחי' ז"א נרמז במנוח' כמד"א ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכתיב קומה י"י למנוחת י"ך את"ה וארון עזך כמד"א ואת"ה תשמע השמים הבן היינו ולא נחתי היפך המנוחה ויבא (רוגז במהירות ובפתאום) זה אדום שבא בפתאום שהרי היה להם כריתות ברית בבית שני עם ישראל כמבואר ביוסיפון ובפתאום החלו להשתרר על ישראל עד אשר החריבו את בהמ"ק. והנה נק' מלכות עשו רוגז שהיה לו רוגזה מאז ומקדם וישטום עשו את יעקב והנה גלות אדום על הפגם בה' אחרונה מלכות וכתיב בי' וינאץ בזעם אפו מלך וכו' ע"כ ויבא רוגז זה מלכות הד' והנה דרש עוד שנרמז בדברי רוה"ק הללו (שאמר איוב ביסיריו ד' לשונות הללו לרמז יסורי ישראל בגלות מצרים שהיה גלות שרשיי לכל הד' גליות וכמש"ל בענין קיצו של יו"ד בקדש וכמ"ש ויקיצ"ו מפני ב"י ע"כ היה ד' מיני יסורים בגלות ואמר לא שלות"י מגזירה ראשונ' שגזר פרע' עלי וימרר"ו את חייהם הוא לתקן שורש אות יו"ד שהוא בחי' חכמ' והחכמ"ה תח"י' (חכ"ם בגימ' חיים) ובכאן לא שלות"י (כנ"ל) רק וימררו את חייהם מרו"ר בגימ' מות הוא שורש גלות בבל ולא שקטתי מגזיר' שבי' אם בן הוא וכו' הוא לתקן שורש אות ה' ראשונה הוא בחי' בינה המחי' את הבנים כנודע מסוד שביר' הכלים ותיקונים ובכאן ותהי להיפך לא שקטתי (כנ"ל) שגזרו אם בן הוא וכו' והוא שורש גלו' מד"י ולא נחת"י מגזירה שלישי' שגזר ואמר כל הבן הילוד וכו' והוא לתקן שורש אות הוי' בן חכם ישמח אב והנה יאו"ר היא חכמת מצרים חכמת כישופיהם ים מים מגדל וכו' והנה עבדו ליאו"ר והנה צוה להשליך הבנים ליאו"ר וזהו ולא נחתי כנ"ל והוא שורש גלות יו"ן והנה לא יכלו עוד להתמהמה הנודע והנה תיכף בסמוך ליציאתם ממצרים (כמד"א בדרך בצאתכם ממצרים) ויב"א (במהירו') עמלק שהוא מזרע עשו שהוא מלכות אדו"ם הגם שכבר כתבנו דקליפת עמלק כולל כולם עכ"ז בבחי' ייחוסן הוא עיקר מזרע עשו והוא הנקרא רוג"ז כמש"ל וישטום עשו את יעקב ולדעתי מהו אשר משמיענו התורה בעת צאתם ממצרים לא יחרץ כלב לשונו היינו קליפת עמלק שנק' כלב כנודע עד אשר קדם אותם בדרך על שאמרו היש י"י בקרבינו וכו' כמש"ל אז במהירות בא ודלג עליהם ומעתה אם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך ויבואו כל הדקדוקים על נכון ותבין מה שצונו השם יתברך במצוה על הצר הצורר הזה הכולל כל המרכבה טמאה לאבד את זכרו מתחת השמים וצונו לעשות במחשבה ודיבור ומעשה כמש"ל ובזה תלוי גאולתינו גאולת עולם במהרה בימינו ידעתי כי לא יצאתי י"ח ביאור הדברים על נכון אבל ידעתי אשר במעט עיון יבין הקורא הדברים ויאירו עיניו:

101

ק״בשלחה להו אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישי' במועצות ודעת שלישי' ולא רבעים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנא' כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרו"ן מ"ש בנביאים בספר מ"ש במגיל"ה הנה על דבריהם הנ"ל יתפלא כל משכיל א' ששלחו לה מ"ש שלמה הלא כתבתי לך שלישים מאין שפטו דקאי על מחיית עמל"ק (ופירש"י ז"ל ידוע) ב' לא יונח שהי' להם איזה הוכחה או קבלה אשר שלמה אמר זה על מחיית עמלק הנה אמרו והוכיחו לאסתר שאין לכתוב עוד מחיית עמלק דכתיב הלא כתבתי לך שלישים וכבר נכתב ג' פעמים היינו פעם אחת בפ' בשלח ופ"ב במשנה תורה ופ"ג בשמואל הרי הי' סברתם דיוחשב פ' בשלח ומשנה תורה לשתים א"כ מאיזה טעם נתחדש להם סברא אחרת מפסוק כתוב זאת זכרון וכו' להחשיב פ' בשלח ומשנה תורה רק לכתיבה אחת ונ"ל ע"פ מש"ל. בשם הרמ"ע ז"ל איך בשם הרשע הזה נרמזין ד' אבות נזיקין דעלמא והם עמל עמק עלק מלק הן הנה בגימ' ג' פעמים עמלק וידוע

102

ק״גהג"ה בהחשב מספרם הם בגי' תש"ך הם המה ניגוד לישראל אשר שיעור קומת החס"ד חופף עליהם כל היום מן תש"ך צירופי בראשי"ת בשביל ישראל שנקראו ראשי' (תש"ך בגימ' י"פ חס"ד) והנה זה לעומ' זה בטומא' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אוב"ד כאשר רמזתי לך לעיל בדרוש הקודם ואז יהי' השם שלם והכסא שלם כנוד' מדברי רז"ל וזה שמסורה לנו בסוף פסוקי דזמרה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ישתב"ח שמך לעד מלכנו. ישתב"ח בגימ' תש"ך שיעור קומת החסד: דעיקר אחיזת שורשו הוא הדעת דס"א כידוע מן סוד שאמרו הראשונים בלעם עמלק בקשר אחד תמצאנו ופי' בו הק' מהר"ש מאוסטרפאליי' הי"ד בקשר אחד תמצאנו היינו לאורכם ולרוחבם כשתכתבם בשורה זה תחת זה כזה בל עם יהיו מקושרים גם לרחבם עמ לק בלעם עמלק זה יורה דלשניהם שורש א' ובלעם היה מתפאר בעצמו ויודע דעת עליון וע"כ ארז"ל ולא קם נבי' עוד בישראל כמש' אשר ידעו י"י וכו' ודרשו בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם ואמרו בזוהר שמות דף כ"א כד אתא רשב"י אתו שאילו קמי' האי מלה (שהוא באמת תימא גדול') פתח ואמר קטיפא דקרנטי אתערבא באפרסמונא טבא ח"ו אלא ודאי כך הוא באוה"ע קם ומנו בלעם משה עובדוי לעילא ובלעם לתתא משה אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עילא' לעילא ובלעם אשתמש בכתרין תתלאין דלא קדישין לתתא ובההוא גוונא ממש כתיב ואת בלעם בן בעור הקוס"ם הרגו בחרב ואי ס"ד יתיר זיל שאול לאתני' עכ"ל הרי לך מבואר דבלעם היה שורשו מן הדעת דס"א והנה עמלק הוא עמו בקשר אחד אחיזת שורשו הוא ג"כ בדע"ת דס"א (עיין בדברי הקדוש הרמ"ע ז"ל כתב בלעם עמלק בקליפ' הוא כמו להבדיל בין טומאה לטהרה) יעקב ומשה בקדושה משה לגו ויעקב לבר כמו כן בדעת הטומאה בלעם לגו עמלק לבר ע"ש וכיון שאחיזת שורשו הוא הדעת דס"א תבין מ"ש בזוהר בשלח אר"ש וכי קלה הוא בעיניך קרבא הא דעמלק ת"ח מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפי' ביומי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותי' לאו בגין חיילין תקיפין וסגי אין אלא בגין דבכל סטרין דקוב"ה הוא עכ"ל תבין הדבר כיון שהרשע הזה בכשפיו וטומאותיו בא בשורשו אחיזתו דעת דס"א הנה כמו בקדושה כתיב ובדע"ת חדרי' ימלאו הדעת הוא בכל סטרין (ואם באתי להאיר לך להתבונן הדבר גם בנשמת האדם יתארכו כמה דפין איך הדעת הוא קיום השכל והמדות כולם אבל כבר נאמרו ונשנו הדברים לפני החברים) הנה כמו כן הוא להבדיל בטומא' הדע"ת הוא בכל סטרין כל שיעור קומת הס"א והנה זה נצמח עוד מן חטא אדה"ר שהזהירו הש"י ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (כאשר תתבונן בדעת"ך בכתרין דלא קדישין אשר נבראו להיות רצועה לאלקא' והם שורש המות כאשר תתבונן מ"ש לך בענין עמל"ק בד' ענפיו הנרמזים בשמו כנ"ל) הנה ביום אכלך ממנו וכו' וזה שאמרה האשה הנחש השיאנ"י שורש תיבת שיאנ"י הוא י"ש אי"ן בא הדעת לידי חקירות וספיקות אם י"ש אם אי"ן הנה גם בכאן כשחקרו ונסו ואמרו הי"ש י"י בקרבנו אם אי"ן מיד ויבא עמלק הוא הדעת דס"א המעורר מן חטא הראשון עץ הדע"ת ע"כ אמרו בזוהר שראה משה איך הס"מ בא עמו הוא כמו בחטא הראשון בא ס"מ ורכב על הנחש הבן הדבר היטב:

103

ק״דומעתה תתבונן ג"כ מ"ש בזוהר בשלח דף ס"ז ע"א א"ר יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההו' זרעא בישא וקוב"ה אנח בהו קרבא עכ"ל כי כל היועצים עצות רעות על ישראל בכל דור ודור ובכל אומה במלכות' הנה העצה בא מהדע"ת והוא מהדעת דסטרין א' אשר הוא שורש עמלק וכן גזרו אומר בזוהר בראשית אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הער"ב ר"ב אשר בקרבנו הם יושבים מיני' מוסרים אפיקורסים הן המה משורש עמלק הדע"ת דס"א ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת והמה אשר אמרו בדור המדבר כי זה מש"ה האיש (דעת דקדושה) לא ידענ"ו וכו' והנה ידיד הקורא כאשר תראה בדורות הללו (עקבות משיחא) אשר בעוה"ר נתרבה האפיקורסת וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד"ל הנה תצפה לרגלי משיחא דהנה זה גמר הבירור להפריד הטו"ב מן הר"ע אשר בעוה"ר ע"י עץ הדע"ת טוב ורע נתהוו' מה שנתהוו' וכאשר יוגמר הבירור ב"ב הנה בא יבא משיח צדקנו ולא יאחר ע"כ תתבונן הנה נצר זדון מזרע עמלק אשר עמד לקוץ ממאיר לבית ישראל ועמד מרדכי הצדיק נגדו הנה כתיב בי' ומרדכ"י יד"ע את כל וכו':

104

ק״הועתה עמוד נא כיו' ואשמיעך את דברי אלקים חיים אשר קדשנו במצותיו וצונו זכירה מעשה עמלק (הוא הדע"ת דסט"א) הנה צונו ג' מצות (ממנין תרי"ג) זכור בפה דבור והי' בהניח וכו' תמחה וכו' במעשה וכו' לא תשכח במחשבה הרי לך במחשבה דבור ומעשה הוא להיות הדעת הוא כלל שיעור קומה כמד"א ובדעת חדרים ימלאון והוא ממוצע בין המחשב' והמעשה והנה זה לע"ז הוא בסט"א קליפת עמלק הנה כאשר מתגבר הדעת דקדושה במחשבה דבור ומעשה הנה מתבטל כל שיעור קומת הסט"א והאלילים כליל יחלוף ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ותתבטל המיתה בלע המות לנצח ויתבטל השעבוד מלכיות ונשגב "י לבדו והי' הוי' למלך עכ"ה הבן:

105

ק״וועתה נבא לבאר לך דבריהן ז"ל שהתחלנו בהתחלת הדרוש שלח' להו אסתר לחכמים כתבוני לדורות ובודאי מי שיש לו מוח בקדקדו יבין אשר לא הית' כונת' אסתר שיהי' הדבר לה לכבוד ולתפארת רק היה כונת' כיון שבימים ההם בזה"ז עמד נצר זדון מזרע עמלק הדע"ת דסט"א ועמד נגד כל שיעור קומת הקודש לבלע ולהשחית ח"ו נחלת י"י והמה בצדקתן עמדו לעורר דעת דקדושה (כמד"א ומרדכי יד"ע וכו') וכן לדע"ת את שלום אסתר והפועל ישועות התנוסס עמהם נסים נפלאים אין ערוך אליהן (שנתגלו המאורות העליונים יסודות בחו"ב במלכות שמים כנודע למביני מד"ע ועי"ז נתגבר הדע"ת דקדוש' והמ"ן הרשע אשר היא אחיזתו מן הדע"ת דסט"א עם כל משפחתו הרשעים ספו תמו כרגע (הנה בקשה אסתר כתבוני לדורות שיהי' התגלות הזה באסתר (בגימ' שושנה) מלכות שמים בכל שנה ושנה ויהי' סיוע לישראל בימים האלה להתחזקות עליון ע"י תורתן ומצותן ולבטל הדע"ת הרע כל היועצים לרע' על ישראל וכל כתות הערב ר"ב ויהי' מציאות לביטול השעבוד ד' מלכיות ולביטול המות אשר הוא ג"כ ד' מיתות וכולן נרמזין בשם עמלק. הדעת הרע כאשר כתבתי לך (עד אשר ב"ב יתבטל לגמרי מכל וכל כנ"ל) והנ' שלחו לה החכמי' כתיב הלא כתבתי לך שלשי' במועצות ודע"ת לעיל מיני' כתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך להיות בי"י מבטחך. הודעתיך היום אף אתה הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמ"ת להשיב אמרים אמ"ת לשולחך ועת' בני הסכת ושמע דברי חכמי"ם הנ' כאשר שלח' להן אסתר כתבוני לדורות בכדי שתהי' גם קריאת המגיל' לדורות בימים ההם בזה"ז תועלת להתגבר דעת דקדושה ולבטל הדעת דסט"א הנה זה מדרכי החכמים הקדושי' אשר בכל ענין שנזדמן להן מרא' להן הקב"ה בפסוקי התורה ונבוא' וכדברי נבואה ורוה"ק (כי דברי נבואה נכתבו עד סוף כל הדורות לכללות ולפרטות כא"ו ע"כ החכמים נסו בילדים דברי נבואה באומרם להן פסוק לי פסוקיך) הנה המה ראו אשר שלמ' ברוה"ק אמר שאין להזכיר במכתב ביטול הדעת הרע רק בג' מקומות כנגד מחשב"ה דיבור מעש' (כל השיעור קומ' כמש"ל) הנ' אמר הט אזנך וכו' ולבך תשית לדעת"י להגביר הדעת דקדושה על דעת הסט"א בג' בחי' מחשבה דבור מעשה כאשר יתבאר. וכמו שנצטוינו בזכירת עמלק להשמידו זכו"ר תמח"ה לא תשכ"ח הנ' אמר כי נעים כי תשמרם בבטנך (פנימית הלב היא המחשב') יכונו יחדו על שפתיך (הוא הדבור) להיות בי"י מבטחך הודעתיך היום אף אתה (הוא המעשה) דהנה המחשבה והדבור אפשר לנו לקיים במחיית עמלק אבל המעשה האיך אנחנו יכולין לקיים בזה"ז הלא זה לא יהי' עד לימות המשיח שיתבטל הדעת הרע במעשה מכל וכל ולא ילמדו עוד איש את רעהו רק כולם ידעו את י"י וכו' אבל תתבונן הלא זה הדבר אשר נוהג בכל המצות שא"א לנו לקיימן בזה"ז בפועל והאיך יושלם לנו החלוקא דרבנן אבל כאשר אנחנו מקיימין אותן במחשבה ודבור והבטחון בי"י אשר ימהר ויחיש פדותינו ונקיימן בפועל הנה הוה כאלו קיימנו בפועל גם היום וז"ש שלמ' ברוח קדשו על חלק המעשה להיות בי"י מבטחך הנ' הודעתיך היום אף אתה (אני משפיע לך גם בחי' הדעת של חלק המעשה אף אתה שאינך יכול לקיים בפועל כעת ע"י קריאתך בתורה ובטחונך בי"י יוחשב לך כאלו קיימת בפועל וסיים דבריו הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודע"ת כיון שהדעת הרע צריכין לבטלו ע"י הדעת הקדוש בג' בחינותיו ע"כ כתבתי לך ג' פעמים בתורה מחיי"ת עמלק ושפטו בשכלם שהוא הנאמר בפ' בשלח ובמשנה תורה ובשמואל ושפטו שהוא הנאמר בהתחלת הנביאה הט אזנך ושמע לדברי הוא הרמז למה שיהי' באחרית שתשלח אסתר לחכמי' כתבוני לדורות הנה באה הנבואה על אסת"ר הט אזנך ושמע לדברי חכמים אשר יגידו לך שלשים ולא רבעים והנה האיר הקב"ה את עיניהן להתבונן בפסוק שאח"ז. אמר להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלח"ך ופירשו בו דזה ג"כ דברי רוה"ק מה שיהי' באחרית הימים שתשלח אסתר לחכמים כתבוני לדורות והם ישובו לו כהלכה שנאמר בדברי שלמה הלא כתבתי לך שלשי' במועצות ודעת שלשים ולא רבעים וכבר נכתב ג' פעמים במחיית הדע"ת דסט"א היינו פ' בשלח ומשנה תורה ובשמואל ואח"כ יודעים הקב"ה ויאיר עיניהן דהאמת אתן דאין לכתוב רק ג' פעמים נגד מחיית הסט"א במחשבה דבור מעשה מן קומת הדעת דסט"א. אבל כל מה שנאמר בתורה תורת אמ"ת לא נקרא רק זכיר' אחת וזהו להודיע"ך קשט אמרי אמ"ת שהאיר הש"י את עיניהן להודיען האמ"ת אמרי אמ"ת היינו אותן ב' המאמרות שנאמרו בתורה אמ"ת כאחת יחשבו ועי"ז להשיב אמרי"ם אמת לשלחך היינו לאסתר השולח"ת לכם כתבוני לדורו"ת תשיבו לה דברי אמ"ת. ובזה יצדק בראשית הכתוב הט אזניך ושמ"ע דבר"י חכמי"ם. ובסיום מסיים להשיב אמרים אמת לשלח"ך רצ"ל דברי שניהן אמיתיי' היינו דברי חכמים שדקדקו שלשים ולא רבעים אמת הן דמחיית עמלק הדע"ת דסט"א ע"י הדע"ת הקדוש' הוא במחשב"ה. דבו"ר מעש"ה וכן דברי אסתר אמת לכתוב את המגילה לדורות כי כל מה שנאמר בתורה כאחד יחשב וא"כ אלו ואלו דא"ח ושלום רב לאוהבי תורתך והזכירות הן שלשה שהן ארבע כענין הד' בחינות הנרמזין בקליפת עמלק שזכרנו לעיל. והן עמ"ל עמ"ק על"ק מל"ק הנה ד' הן והן בגימ' ג"פ עמלק הבן הדבר:

106

ק״זוזה שיש לפרש במגילה ויכתוב מרדכי את הדברי' האלה וישלח ספרים וכו' דברי שלו"ם ואמ"ת היינו שכתב מרדכי זה לכ"י שדברי אסתר ודברי חכמי"ם שניהן אמ"ת ושלום ביניהן אלו ואלו דא"ח וכאמור לעיל ובזה תבין משארז"ל בלשונן שלח"ה להן אסת"ר לחכמים למה אמרו שהי' הדבר הזה בשליחות ולא באמיר' להן דודאי רובן של סנהדרין היו אז בשושן אבל שפטו זה ודרשו מן הפסוק להשיב אמרים אמת לשולח"ך הבן הדבר ועתה אתה הקורא נעים בהבינך כ"ז ורגיל אתה בשותא דרבנן תנשק ידי החכמים הם אמת ודבריהן אמת ברוך שבחר בהן ובמשנתם:

107

ק״חוהנה שואלין ודורשין בה' הפסח קודם לפסח שלשים יום ומתחילין מיום הפורים. כבר ידעת שי"מ הית' יציאה הדע"ת מן הגלות וידע"ו כי אני י"י וידעת"ם כי וכו'. והנה לפי הנ"ל אשר כתבתי לך עמל"ק הוא אחוז בדע"ת דסט"א צריכין לבטלו בג' בחי' מחשב"ה דבור מעשה כנ"ל. והבן מש"ל משאמרז"ל שלשים ולא רבעי"ם ואסתר צותה לכתוב גם בפעם רביעי ובאמת כל הד' פעמי' הן רק ג' והוא ענין הד' סטרין הרמוזין בשם עמל"ק עמ"ל עמק עלק מלק. והן בגי' ג"פ עמלק הנה מן יום הפורים עד חג הפס"ח הן תש"ך שעות מנין ג"פ עמל"ק למחות את שמו הדעת הרע מתחת השמים בכל שלש' בחינותיו מחשב' דבור מעש' הבן הדבר היטב:

108

ק״טזכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם וכו' קשה התחיל ביחיד זכו"ר ל"ך וסיים בצאתכם לשון רבים והנרא' לפרש ע"ס מ"ש כ"פ בענין זכיר"ת מעשה עמלק אשר הרע לישראל מאד להיותן יוצאין אז ממצרי"ם גלות הדעת ויצאו מן הדעת שבקליפ' כמ"ש וידעת"ם כי אני י"י שיצא הדעת דקדוש' מן הגלות לבל יהי' בישראל עם קדוש שום דעות רעות ואפיקורסת ואמונות כוזביות והנה בא אח"כ עמלק בכשפיו שהיה בחינתו ואחיזתו בדע"ת שבסט"א ועש' מה שעש' כבר הארכנו בזה והנה ידוע שכעת בעוה"ר גלות המדו"ת היינו בחי' הירא' ואהבה וענפיהן והדע"ת הוא הכולל והמאחד המדו"ת והנה ידוע דבשביל זה נתארך בעוה"ר בגלות החל הזה להיותו מגלו' המדות ואין גלות אחד דומה לחבירו. כי אצל זה מדת אהב"ה בגלות ואצל זה היראה וכיוצא במדות. משא"כ במצרים הי' גלות הדע"ת שבשכל לכולם בשוה הבן מאד והנה כעת הוא גלות הדע"ת הטמון במדות כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון והנה עמל"ק שגרם התעוררת הדע"ת דקליפה עד היום הרע לנו בבחי' הדע"ת של כל אחד מישראל ז"ש את אשר ל"ך עמלק ל"ך דייקא לכל אחד בפ"ע במדתו בדרך בצאתכם כלכם ביחד שאז היה לכולם גלות בשוה בבחי' הדע"ת והוא גרם לכ"א מה שגרם עד שהש"י יעזרנו למחות זכרו מתחת השמים והבן. אמרתי לך ברמז דרך כלל:

109

ק״יוהנה עת לדרוש ידוע משאמרז"ל בשעת מתן תורה לישראל כפה עליהן ההר כגיגית וא"ל אם מקבלין אתם התורה מוטב ואם לאו וכו' ואמרז"ל מכאן מודע"ה רבה לאורייתא ואמרו אעפ"כ הדור קבלוה עליהן בימי אחשורוש והנה יש להתבונן בזה דודאי לא במקר' נפל הדבר שנשתהו כ"כ שנים בלא ביטול מודע' עד בימי אחשורוש נתבטל' המודע"ה. ונ"ל בזה דהנה תיבת מודע"ה נגזר מלשון דע"ה ודעת שהדבר שהאדם מוכרח לעשותו באונס והוא נגד דעתו ורצונו הנה הוא עוש' הדבר אבל הוא בלא דע"ת שלימ' ונפש חפיצה וע"כ כשאומר בפני עדים שהוא נגד דעת"ו מיקרי מודע') והנה עיין ברמב"ם נחה עליו רוח י"י ודיבר בקדשו ברמז מצות טביל' לטמאי' הוא הנרצ' בזה לרמז לו שיטביל עצמו במימי הדע"ת וזה שכתבו כל המקובלין סגול' לבעל תשוב' טבילה במקו"ה טהרה. בכל עת והוא לדעתי כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות והחסיר דעת"ו וכשנתעורר לשוב אל י"י הנה הטביל' במקו"ה טהר"ה רמז למימי הדעת:

110

קי״אוהנה יש במקו' טהר' תתק"ס לוגין. ויש אצלינו כונה פשוטה בטביל' במקוה לבעל תשוב' להתהוות ברי' חדשה והימים הראשונים יפלו כי לדעת תלמוד ירושלמי ברי' בטיל' בתתק"ס (והוא י"ו פעמים ששים ונ"ל הטעם דהנה כל ברי' יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם א"כ יש בה י"ו יסודות ומספר ששים מבטל הטעם ע"כ אפי' ברי' האסור' מבוטל טעמה ואיסור' בי"ו פעמים ס' היינו תתק"ס. ושבה להיתר לדעת הירושלמי והנה הבעל תשובה הנכנס למקוה טהר' דומה למ"ם מרובעת ומקפל א"ע תלת גו תלת כעובר הנתון בבטן אמו (שהוא דומה למ"ם כידוע) ומתבטלין יסודותיו הקודמין במספר תתק"ס וסר מעליו עונו ואחר טבילתו הנה נעשה כברי' חדשה וכקטן שנולד ע"י התשובה ובכונת ביטול יסודותיו כנ"ל:

111

קי״בעיין מ"ש בדרושי ימי התשוב' בענין פיר"ש המשנה. אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו' מה מקוה מטהר את הטמאין אף הקב"ה מטהר את ישראל וכתבנו שם הקב"ה מטהר את ישראל בהזמן הנרצ' היינו ימ"י רצו"ן לתשוב' היינו ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ ובהן תתק"ס שעות מקוה ונעשים בהם ישראל כבריה חדשה מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו:

112

קי״גוהנה לפי מש"ל. שנחה רוח י"י על הרמב"ם במה שאמר שטהרת המקוה היא בצירוף לטבול א"ע במימי הדעת תמצא רמז נכון במספר המקו"ה טהר"ה ע"ם דע"ת. או המקו"ה טהר"ת ומימי הדע"ת (כלשון הרמב"ם) הוא בגי' תתק"ס שיעיר לוגי המטהרין לבע"ת מטומאתו שנטמא בהעדר הדע"ת וישוב בדעת לימי עלומיו:

113

קי״דוהנה קטן שאין דעתו שלימ'. הנה אבותיו מכריחין אותו ומדריכין אותו לתור' ולמצות ולהיות שאין דעתו שלימה. הוא עליו לעול ולמשא וכשמתגדל ועומד על דעת"ו הוא מבין למפרע הטובה הגדולה שעשו לו אבותיו ומבין שאלו הי' בדעת שלם בעת שהיו אבותיו מכריחין על החכמה בתורה ומצות הי' מהראוי שאדרבא הוא יבקש מהן להדריכו במעגלי צדק ולהוסיף אומץ בכל פעם ממושכל למושכל. רק שקטנותו גרמ' לו שלא יצא הדע"ת אל השלימות כי אם היות כשהאדם נולד יש תיכף בכח"ו הדע"ת אבל הוא רק בכח ומן הצורך להביאו בכ"פ אל הפועל אפי' בהכרח עד שיעמוד על דעתו בשלימות בפועל הבן הענין אשר בקטנות האדם נמשך בטבע יותר אחר יסודות העולם וכשעומד על דעת"ו מבין מותר האדם מן הבהמ' הדעת הנבחר. ומכריח יסודותיו להיותן נמשכין אחר הדעת ויתבטלו נגדו:

114

קי״הוהנה בצאת ישראל ממצרי' (גלות הדע"ת הנה יצא הדע"ת מן הגלות אבל היו דומין כקטן שנולד שהדע"ת נולד עמו מוכן לצאת אל השלימות בכל פעם ובין כך וכך בקטנותו בהכרח להכריחו כי בטבע נמשך ביותר אחר תאות העול' אשר יסודותיו ממנו ע"כ היוצר כל הוא אלקינו נתן להם התורה בדרך הכרח. כפה עליהן הר וכו' הגם שאמרו ברצונם הטוב נעש' ונשמע עכ"ז נתן להן הש"י בדרך הכרח להראות להן לדור דעה הקדושים שצריכין ישראל עדיין להגדיל הדע"ת ולהתבונן בעצמן הדעת הנבחר מחרוץ (הבן הדברים כי א"א לפרש בכתב) ושיתבטלו היסודות אל הדע"ת והנ' מזמן מתן תורה עד זמן הנס בימי מרדכ"י ואסת"ר הן תתק"ס שנים בשנת ת"פ לצאת ב"י מארץ מצרים התחיל שלמה בנין הבית ועמד הבית ת"י שנים הרי תת"ץ וע' שנים גלות בבל הרי תתק"ס והנ' הגם שאחשורוש מנה וטעה ולא נשלמו הע' שנה הנה בנין הבית בימי שלמה הי' ע"ז שנים ויהי' לך החשבון מכוון ועתה תבין אחר שעברו עליהן תתק"ס שנים שיעור המקו' טהר' י"ו פעמים ששים נתבטלו יסודותיהן י"ו כנ"ל אל הדע"ת מקו' טהר' וקיימו וקבלו את התורה בדעת שלימ' ומיושבת ובנפש חפיצ' זה מה שנ"ל:

115

קי״וועתה תבין שבהגיע זמן ותור שיעמדו ישראל על שלימו' הדע"ת הנה כל דבר מתפעל מהניגוד הנה עמד נגדם המ"ן הצר הצורר מזרע עמלק הדע' דסט"א ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ותקרא אסתר להתך וכו' לדע"ת מה זה וכו' ותצוהו אל מרדכי כל עבדי המלך וכו' יודעי"ם וכו' ויאמר מרדכי וכו' אל תדמי וכו' ומי יוד"ע אם לעת כזאת וכו' ונתגברו מרדכ"י ואסת"ר עם כל ישראל בדע"ת הקדוש בתשובה ותפלה וטהרה במימי הדע"ת ואח"כ ליהודים היתה אור"ה זו תורה שקיבלוה אז בדעת שלם הבן:

116

קי״זויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים הנה צריך הודעה זו באיזה מקום הי' דרשו חז"ל רפידים לשון ריפוי ידים שנתגבר כח עמלק על שרפו ידיהם מן התורה ומצוה והנה לפי"ז התורה מלמדה אותנו דעת בזה לבל יבא האדם לידי רפיון ידי' מן התורה ומצות כי עי"ז יהיה ח"ו שליטת החיצינ' על שונאי ישראל. ע"כ מהראוי לנו להתבונן מה הוא הכוונה רפיו"ן ידי"ם והנרא' לפרש דהנה ידוע דהדינים הם בבחי' ה' אותיות מנצפ"ך ה' גבורו' מספרם פ"ר והנה בהחלק הה"ג של ה' אותיות הנ"ל למספר שוה הנה מספר כל גבורה בגי' נ"ו (ה"פ נ"ו בגימ' פ"ר) וה"ס ה"פ נ"ו שבויהי נועם סמוך לשיר של פגעים להמתיק כח הגבורות והם אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"ו עלינ"ו ידינ"ו והמתקתם ע"י שמו' החס"ד והרחמי"ם היינו א"ל הוי"ה בגימ' ז"ן וניתוסף על כל גבורה (שהוי"ה נ"ו) מספר א' זהו הנרצה אל הוי"ה ויאר לנ"ו היינו שמו' א"ל הוי"ה מספרם ז"ן מאירי' לאתוון נ"ו (והלמ"ד מתפרש' בשימו' כמ"ש בא"ח בשם המקובלים) א"כ לפי"ז מתהווה מן פ"ר פר"ה והנה עמלק בא עבור החטא שאמרו היש י"י בקרבנו וכו' עי"ז היה לו כח לעורר הגבורות ונתגברה מרכב' הסט"א וזה שיש לפרש ר"פיון ידי"ם הה"ג שהם פ"ר והם נק' ידי"ם ביד ה' אצבעו' וז"ש משה ליהושע בחר לנ"ו אנשי' אנשים כאלה היודעי' להמתיק הפ' נ"ו ע"י שמו' החסד והרחמים כנ"ל כן היה בכתובים אצלינו ונראה שהוא חסרון בכתיבה:

117

קי״חכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בס' דב"ש לפ"י מערכ' אות ז' סי' כ"א וז"ל ראיתי להרב הגדול מר מחותני ז"ל בפי' ספרי שנדפס מחדש שכתב בפ' תצא דזכיר' עמל"ק חייב לזכור בפ"ה בכ"י וכ"כ רבינו האריז"ל גבי וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכו' ע"ש ונראה דסבר הרב ז"ל דאומרו לשמ"ך הגדו"ל וזוכר מעשה עמלק כמ"ש האריז"ל בזה יצא י"ח זכו"ר בפה ואני בעניי נ"ל שבזה יצא י"ח בלב דייקא ולא בפה וכו' ע"ש ואני זה לי ימים כבירים שכוונתי ג"כ לדעת הרב חיד"א זלה"ה שבזה יוצאין י"ח ל"א תשכ"ח אבל עוד הוכחתי לדעתי דהחיוב ל"א תשכ"ח בלב הוא בכ"י משא"כ זכו"ר בפה הוא רק פ"א בשנה דאלת"ה למה אין קורין פ' זכו"ר בתורה בכ"י אלא ע"כ אין החיוב רק פ"א בשנה ונמסר הדבר לחכמי' איזה יום יבחרו והנה בחרו להקדים זכיר"ה לעשי' שבת קודם פורים א"כ דברי מרן האריז"ל לכוין באמירת לשמ"ך הגדו"ל זכיר' מעשה עמלק הוא באמת מצוה ל"א תשכ"ח וא"צ יותר כי זכו"ר בפה הוא רק פ"א בשנה נ"ל:

118

קי״טואגב באתי כמזכיר הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה הביא להלכה ברייתא הנישנית בת"כ וז"ל זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמו"ר הרי שמירת הלב אמור הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכו' וכן הוא אומר זכו"ר וכו' למרי' יכול בלבך כשהוא אומר השמ"ר בנגע הצרעת לשמ"ר מאד הרי שכחת הלב אמור' הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכה"א זכו"ר את אשר עשה לך עמלק יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכ"ח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ"ל וכ"כ הרמב"ן בס' המצות מדברי הת"כ הלזה והוא בעיני לתימה א"כ למה בזכירת עמלק נמנו שתיהם ממנין תרי"ג מ"ע זכור ומל"ת ל"א תשכ"ח (והוא באין חולק) וזכירת שב"ת ומרי"ם לא נמנה רק למצוה אחת וגם מי יתן ונדע זמני הזכור בפה ואיסור השכחה מן הלב למצות הללו וגם למה לן אזהרה שלא נשכח יזהירנו היוצר כל לומר בפה ושוב בודאי לא נשכח מן הלב דהרי מצות צריכות כוונה וע"כ לומר דזכו"ר בפה יוצאין בפעם אחד באיז' זמן מהזמנים ואיסור השכח"ה הוא בכ"י ואפשר לומר דזכור בפה יוצאין בפעם אחד בשנה היינו כשקורין הפרש' בציבור עפ"י סדר הפרשיו' ואיסור השכחה הוא בכ"י רק בזכירת עמלק קבעו חז"ל זמן מיוחד כדי להקדים זכיר' לעשי' וצ"ע רב בדבר והוא מן התימא אצלי במצות כאלה שהם מדאוריי' שלא הרחיבו הפוסקים דבריהם בזה:

119

ק״ככתב הרוקח אמרו במדרש אמרו ישראל לפנ"י הקדוש ברוך הוא אתה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק מה אנו לשעה אחת אתה שאתה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים לך נאה לזכור א"ל הקב"ה בניי בזמן שאתם קוראים פ' עמלק מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו עכ"ל נראה דדרש זכו"ר בקמץ וחולם ולא בשב"א ע"כ דרשו שאמרו ישראל ג"כ זכו"ר היינו לך נאה לזכור ונרמז בתיבת זכור זק"ף גדו"ל זקיפת ראש היינו זכיר' בדעת שבראש היינו הרמז זק"ף גדו"ל שמהראוי שהגדול כביכול יהיה לו זקיפת ראש כביכל לזכור ומ"ש א"ל הקב"ה בניי בזמן שאתם קוראים וכו' דרשו זכור א"ת וכו' וגם תמחה א"ת וכו' להורות שע"י הזכירה באותיות מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו ועוד אומר לך מה שדרשו שישראל אומרים להקב"ה זכו"ר דרשו מטעם זק"ף גדול הוא ב' יודין גם ו' בגימ' שם הנכבד נ"ל:

120

קכ״אויבא עמלק וילחם וכו' ברפידי' ודרשו חז"ל על שרפו ידיהם מן התור"ה ומאי שייכות לעמלק בזה נ"ל התורה נק' טוב אין טוב אלא תורה כמד"א כי לקח טו"ב נתתי לכם תורת"י וכו' טו"ב בגימ' י"ז והנה קליפת עמלק נק' זבו"ב (עיין בקרנים ודן ידין ועיין בבעה"ט זכרון בספר ושים באזנ"י ר"ת זבוב בגי' י"ז הוא היפך הטוב זה לעומת זה אין הזבו"ב עומד אלא במקום המכ' שהוא ר"ע היפך הטוב ע"כ כשרפו ידיהם מן התורה הנק' טו"ב בא עמלק היפוך הטו"ב זה לעומת זה הבן הדבר:

121

קכ״באמרו רז"ל בפסוק ויזנב בך כל הנחשלים וכו' שהיו עמלק חותך מילות וזרקן וכו' יש להתבונן מאין היה לעמלק הכח הזה והנרא' עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א לה"ה דע"י פגם הברי"ת ח"ו שולטת הקליפ' הנקרא זבוב עיי"ש (הברי' מדת יסו"ד נק' טו"ב בגי' י"ז והזבו"ב בכ"מ עומד על מקום הר"ע היינו על מקום המכ' היפוך הטוב) והתורה נקרא טוב כנ"ל מבטל הקליפ' זבו"ב כנ"ל) והנה כבר כתבתי בסמוך זבו"ב הוא קליפ' עמלק (זבו"ב בגי' י"ז היפך טו"ב שהוא בגי' י"ז והנה קליפת זבו"ב שולטת ע"י פגם הברי' ע"כ חתך מילות וכו' ויזנב בך כל הנחשלי"ם אמרו המקובלים הנחשלים אותיו' נח"ש מיל"ה היינו אותן שפגמו בברי' ודבק בהו הנח"ש אזי שלט בהן עמלק קליפת זבו"ב וחתך מילות וכו' ובזה תבין באלישע שאמרה השונמי' איש אלקים קדוש הוא ודרשו רז"ל שלא ראת' קרי בסדינו ולא ראתה זבו"ב על שלחנו כי הא בהא תליא הבן:

122

קכ״גיש להתבונן במצוה זו מצות מחיי' עמלק מה נשתנית מן כל המצות שבתורה דהנה כל מצות שבתורה צריכין לקיימם במחשבה דבור מעשה ולכולם נקרא מצוה אחת מה שאין כן מצו' מחיי' עמלק הנה הם בחשבון ג' מצו' ממנין תרי"ג מחשבה נימני' למצוה בפ"ע ל"א תשכ"ח במחשבה דבו"ר נמנה למצוה בפ"ע זכו"ר בפה מעש"ה נמנ' למצוה בפ"ע והיה בהניח וכו' תמחה את זכר עמלק וכו' והנראה עפ"י מה שישב ודרש הרב הגדול מ' חיד"א בספרו כס"א דו"ד דף כ"ה ע"א על הא דאחז"ל כל העוסק בתורה ובגמילו' חסדים ומתפלל עם הצבור אמר הקב"ה כאילו פדאני וכו' ועיקר הדברים תפלה העיקר הוא היראה במחשבה (עבודה שבלב) תורה הוא בדבור גמילו' חסדים במעשה והנה הוא ביטול המרכבה טמאה במחשבה דבור ומעשה ירא"ת בגימ' פלוני ופלוני' זו"נ דסט"א וכן תיר"ה וכן גמילות חסדים (ובז' יונח לנו מה שהקשו המפרשי' למה אמרו בכ"מ גמילות חסדי"ם לשו"ן רבים בכדי שיהיה במכון המספר הנ"ל הנה בעסוק האד' בג' אלו הנה יש בזה לבטל קומת הסט"א חב"ד חג"ת נהי"ם במחשבה דבור ומעשה הבן הדבר נ"ל) והנה בכאן בנידון דידן ידוע לכל ענין מחיי' עמלק הוא ביטול שיעור קומת הסט"א וצריכין לבטל כל השיער קומה חב"ד חג"ת נהי"ם ע"כ נצטוינו בג' מצות לא תשכ"ח מחשבה בלב זכור בפה והיה בהניח וכו' תמח' וכו' במעשה:

123

קכ״דוהנה יש להתבונן מה בצע כעת בזה"ז במצוה לא תשכח בלב כיון שא"א לנו לקיים המצו' בפועל בשלמא הגיון בפה הוא ע"ד ונשלמה פרים שפתינו ונ"ל לתת טעם למצות יוצרינו דהנה דרשו חז"ל בפסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי וכו' (ומזה דרשו הרהור היא אסור דאורייתא) וכתבו המקובלים טעם בזה דהנ' ע"י עבירה נברא מלאך מקטרג כידוע וע"י הרהור עבירה נברא הנשמה של המקטרג וע"י המעשה נעשה גופו והנה כשמהרהר בעבירה ונעשה הנשמ' של המקטרג הנה רודף המקטרג אחריו שיוגמר מעשהו כי הנה הוא הולך ערום מבלי לבוש וקרוב הדבר שיבא לידי מעשה עבירה בפועל ומזה תתבונן במעשה המצות הנה הוא בהיפוך לטובה כמשארז"ל ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כי נשמת המלאך המליץ הנעשה ע"י מחשבת והרהו' המצו' עומד עדיין מבלי לבוש ורודף אחריו להביאו לידי מעשה בפועל כי הוא עומד ערום מבלי לבוש ויש לו מסייעין רבים ממחשבת המצו' ולהיות עיקר גאולתינו תלוי בביטול זכר עמלק (מרכב' הטמאה) גם במעשה ויאבד זכרו לדור דורים אז יושלם כ"א מישראל בשיעור קומתו בקדש חב"ד חג"ת נהי"ם הנה נצטוינו גם בגלות החל הזה שאין כח בידינו לקיים המצוה במעשה הנה נצטוינו ל"א תשכ"ח במחשבה ונעשה מפרי מחשבתינו נשמות המלאכים והן ערומים מבלי לבוש הגופים ומסייעין אותנו לבצוע מעשינו בפועל למהר ישועתינו להחיש קץ גאולתינו קץ הימין ב"ב אמן:

124

קכ״הובפסיקתא פי"ב אמר שלמה זכר צדיק לברכה אמר ריש לקיש כשהקב"ה מזכיר לצדיק הוא מזכירו לטובה וכו' כשבא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה מי היה הוא זה היה עמלק שבשעה שבא לעשות מלחמה עם ישראל מה אמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהם זכרו"ן א"ל הקב"ה חייך זכרונם של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל וזכרונם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק תמחה את זכ"ר עמל"ק עכ"ל והנה בכדי להטעים דברי הפסיקת' אבאר לך כמה דקדוקים אשר יפול לב המעיין עליו א' מה הוקשה לו בפ' זו זכור את וכו' אשר הכריחו לדרוש כזאת ב' אומרו כשהקב"ה מזכיר את הצדיק הוא מזכירו לטובה כשבא להזכיר את הרשע וכו' הנה לא ידענו שום חידוש בזה דודאי כשמזכיר את הצדיק הנה מזכיר זכיותיו וצדקותיו וכן בהיפך ברשע וכי ס"ד שיהיה בהיפך ג' הנה דרש שאמר משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן מאי הוקשה לו הרי מובן הדבר כמו בצדיקים הזכרון הוא לטובה כ"ה בהיפך ברשעים ד' מה שסיים ההוכחה ממה שקראו בענין זכור וכו' למה הוצרך להוכחה ומה הוא ההוכחה והנה אפתח פתחא לנפשאי עפ"י מ"ש בפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה והנה אמרו ז"ל שהובטח יהושע בן יהוצדק שיהיה בין המלאכים שנקראין עומדי"ם להיותן תמיד במדרגה אחת משא"כ הצדיק ע"י תורה ומצות שמסגל בכל פעם מוסיף אומץ לילך ממדרגה למדרגה אבל עדיין לא נוכל להבין מה הלשון מהלכים הל"ל ותהיה מהלך בין העומדים (עיין מש"ל במאמר"י חנוכה וכאן) לקצר באתי והוא ע"פ מה שמבואר בש"ס ר' יוחנן הקפיד על שלא אמרו שמועה (והלכה) משמו והקשו שם ור' יוחנן מאי כולי האי (שהקפיד הלא בודאי קדושי עליון כאלה אינן רוצין להתכבד בתירתן) ואמרו שם שעל דבר זה נתחבט ג"כ דוד וביקש אגורה באהלך עולמים. בשתי עולמות עוה"ז ועוה"ב היינו שיאמרו שמועות מפיו ויעי"ז יהיה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישינים והקשו שם מהו ההנאה להנפטר ואמרו שם ככומר של ענבים ועדיין אינו מובן והנראה עפ"י מ"ש היום לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי אין מעשה וחשבון ודעת וכו' רק כל מה שהאדם מסגל תורה ומצות בעוה"ז ככה יהיה שכר ולפי תורתו ומצותיו אבל לא יתוסף לו שכרו אחר פטירתו בכל יום ונשאר עומד באותה המדריגה שהיה בעת פטירתו והיה זה שכרו כפי שסיגל התורה אבל אין לו קיוו לתוספת בכל יום הגם שבג"ע ג"כ הצדיקים לומדין תורה ומחדשין רזין דא ריית' מזה לא יחוייב להן שכר כי אדרבא זה הוא מתן שכרן הרוחניי מה שזוכין להשיג ולהנות מזיו השכינה מתוך התורה וזה הוא מזון הנשמות בג"ע אבל אין קיוו לתוספת שכר ע"י עסק התורה הלזו כי היום לעשותם כתיב היינו רק מה שהאדם עושה בעוה"ז רק בגוף המעשיי משא"כ מה שעוסק בג"ע בנשמה בלא גוף המעשיי והנה אמרו בגמרא הזוג והענבל טמאין (היינו שמקבלין טומאה מפני שנקרא כלי אעפ"י שאינו כלי לקבל) מפקו לה מקרא כל דבר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבור יבא היינו שאינו רק להשמיע קול כעין דיבור ואמרו אפי' ניטלה עינבל היינו הפנימי המקשקש טמא ופריך למאי חזי כיון שאינו משמיע קול ומתרץ שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס (ופירש"י והוא כעושה מעין מלאכתו הראשונה ר"ל שא"א לו לעשות מלאכתו בעצמו רק ע"י דבר אחר אעפ"כ מיקרי עושה מלאכתו היינו מלאכת הקול והדיבור) ועיי"ש אשר לפי המסקנא הוא סברת ר' יוחנן והנה עפ"י ההלכה הזאת תתבונן היטב כיון שהכלי המוכן למלאכת הקול והדיבור הגם שנתקלקל ובטל ממנו בעצמיותו המלאכה הזאת כיון שראוי לעשות מעין מלאכתו ע"י דבר אחר עדיין נקרא כלי וה"נ בנידון דידן הנה הצדיק כשנפטר מן העולם הנה אין לו רק התורה שלמד בעוה"ז בגוף' המעשיי וככה ישולם שכרו אבל אין לו קיוו שיתוסף לו עוד שכרו בכל פעם ונקרא עומ"ד אבל אם הניח תלמידיו לברכ' ואומרין בכל פעם שמועות מפיו בעוה"ז הנה שפתותיו דובבות הנה הגם שהגוף שוב אינו ראוי לדיבור בעצמיותו הנה עושה מלאכתו ע"י דבר אחר היינו התלמידים האומרין שמועתו והנה הוה כלומד תורה ממש בגוף המעשיי וניתוסף לו שכר בכל פעם על עסק תורתו גם בקבר וע"כ זה שביקש דוד אגורה באהלך עולמים שיאמר שמועות מפיו בעוה"ז וע"ז הקפיד ר' יוחנן שלא אמרו שמועה מפיו וזה שהובטח יהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (היינו התלמידים בעוה"ז שנקרא בכל פעם מהלכים הנה נתתים לך גם כשתהיה כבר) בין העומדים היינו בעוה"ב הנה תהיה גם אתה מהלך ע"י התלמידים שיאמרו שמועתך בכל פעם ועוד אקדים לך את אשר כבר כתבנו כמה פעמים אשר שורש תיבת זכרו"ן בלה"ק הוא הנרצ' המוליד בדומה כעין זכר המוליד בדומה והוא מן המוח כן הוא כח הזכרו"ן כל מה שנחקק אצל האדם במוחו בראותו או בשמעו איזה דבר ואחר זמן כשיצטרך לזכור אותו דבר הנה מוליד במוחו ע"י החקיק' וזוכר אותו הדבר כמו בפע' הראשון שראה ושמע הנה נקרא אותו הדבר זכרון כפעולת הזכר המוליד בדומה מן המוח (ועמ"ש בפ' שקלים בפסוק ולקחת את כסף וכו' והיה לכם לזכרון ועמ"ש בפסוק זכ"ר עשה לנפלאותיו זכרו נפלאותיו אשר עשה) באלה הדברים נבא אל ביאור המדרש אמר שלמה זכר צדיק לברכה (הנה לא נאמר לשון פקודה רק לשון זכירה ע"כ) אמר ר"ל כשהקב"ה מזכיר את הצדיק (רצ"ל מזכי"ר היינו שמזכהו להעמיד תלמידים ואומרין אחר פטירתן שמועות מפיו א"כ הוא מוליד בדומה בכל פעם כעין הזכר) הוא מברכו (שמוסיף לו בכל פעם שכרו כאלו למד בחייו כי כן פעל ועשה הש"י שיהי' שפתותיו דובבו' ועושה מעין מלאכתו כנ"ל כשבא להזכיר את הרשע (גם הרשע יש לו בחי' זכר עמלק המשפיע כל תלמיד והרשעים שהעמיד וכל פעולותיו הרעים ודעותיו הרעות אשר הם לקוץ ממאיר גם אחרי מות הרשע הנה הרשע הראשון אשר הוליד זה) הוא מזכירו לרעה לה סוף לו עונש בבאר שחת כאלו עשה הוא עתה הרשעות בפועל) מי הי' זה (מהיכן נשמע דגם ברשע כך הוא בשלמא בצדיק כתיב זכ"ר צדיק לברכה וכמו שפירשתי לך ג"כ בפסוק ונתתי לך מהלכים וכו' אבל ההיפך ברשע מנין לנו) זה היה עמלק כשבא לעשות מלחמה עם ישראל מה הקב"ה אומר למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר (שיהיה למעשה הרשע הזה כח המוליד כעין זכ"ר והנ' הדבר יובן גם עפ"י פשטן של הדברים ע"פ משארז"ל משל לאמבטי רותחת אשר מתייראים לגשת אליו בא בליעל אחד וקפץ בתוכה אע"פ שנכוה היקר אותה בפני אחרים וזהו אשר קר"ך בדרך היקר אותך שהיה כל האומות מתייראין להזדווג להן בשמען מעשה י"י כי נורא הוא ובא הרשע הזה ראשית גוים עמלק ונזדווג להם הנה היקר אותן בפני כל האומות ואלו לא בא הרשע הית' מוראן עד היום על כל האומות נמצא כל הרעות שעושין האומות לישראל עד היום הן המה תלמידי עמלק ונתוסף לו בכל פעם חלקו בבאר שחת וביותר תבין עפ"י מה דידוע דשורשו מן הדעת דסט"א וכל עיטין בישין וכל הגזירות עד היום הן המה מבחי' עמלק הדעת דסט"א א"כ עמלק הוא שהוליד כ"ז הבן ע"כ אמר הקב"ה למשה דע"ת דקדושה כתוב זאת זכרו"ן בספר שיהיה לעמלק כח המוליד כזכר אשר כל המאורעות שיארע לישראל עד ביאת המשיח יש לעמלק חלק בזה ויתוסף לו יגון ואנחה עד כי ימחה את שמו מתחת השמים) א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן (כי שפתותיהם דובבו' ומולידין מעין מלאכתן הראשונה אבל הרשעים הרי אחרי מותן הם כפגר מובס וכנצר נתעב ומאין יולידו בדומה) א"ל הקב"ה חייך זכרונן של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל (היינו כנ"ל שיתוסף להן בכל פעם שכרן להיותן עושין מעין מלאכתן הראשונה וזכרוניהם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן (כי כל מה שתלמידיהן עושין בכל פעם נקרא על שמן (ותדע לך שכן הוא) ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק (רצ"ל להתוודע ולהגלות אשר כל המאורעות הוליד עמלק עד כי (תמחה את זכ"ר עמלק אז יתבטלו כל הדינין והמקטריגים והיה י"י למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד וישראל גוי אחד בארץ אין שטן ואין פגע רע ונשגב י"י לבדו:

125

קכ״ושם זכרוניכם משלי עפר מדבר כננד ישראל שאמר להם הקב"ה אני מצו' לכם שתהיו מזכיר' שני זכרונות (ע"כ אמר איוב וזכרוניכ"ם לשון רבים שנאמר (זכור את אז רעש' וגו' תמח' את זכר וגו' הנה המפרש הביא בשם הילקוט גירסא אחרת והוא תמחה את זכר עמל"ק אמח' את זכר עמלק ונ"ל שהוא הגירסא הנכונה שבזה יהיה ב' זכירות היינו שצריך לזכור שאנחנו מחוייבים לעשות עמו מלחמות מצו' כשיהיה לאל ידינו והזכיר' הב' לזכור אשר הש"י הבטיח אשר הוא ימח' את שמו וכו' ובזה יתפרש זכרוניכם משלי עפר ר"ל אותן הב' זכירות שלכם הם משולים לעפר כמו שהעפר עושה פעולתו להצמיח אבל אינו עושה רק בכח היסודות אשר עליו כן הש"י מצוונו זכור תמחה את זכר עמלק אבל אין פעולותינו רק ע"י הש"י שהבטיח אמחה את זכרוכו') הוו יודעים דרש סיפא דקרא לגב"י חומ"ר גביכ"ם) שאם אין אתם עתידים (היות זוכרים אתם וקוראים בכל שנה שאני מחזיר אתכם לשיעבודם של מצרים לגבי חומר גביכם שנא' בחומר ובלבנים המפרש מביא ס"א בשם התנחומא אני מחזיר אתכם לשיעבוד מלכיות שנא' על גבי חרשו חורשים ויתפרש אי"ה) הוה זכור את אשר עשה לך עמלק ע"כ. יתפרש הענין ע"פ מ"ש בפסוק סוף התוכח' והשיבך י"י מצרים באניו"ת בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראות' והתמכרתם וכו' והנה יש להתבונן הלא התוכחות כל המאוחר בכתוב קשה מהמוקדם והנה הקללה הזאת הוא סוף התוכח'. היא הקשה יותר מכולן והנה לכאורה היא קלה יותר מראשונות ופירשנו הדבר ע"פ מה שפירשנו ריש פ' וירא וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אנ"י הוי"ה והנה לקצר באתי בכאן רק ע"ש במדרש דרש בפסוק תשית לראשו עטרת פ"ז עתיד הקב"ה (להלביש עטר' שלו למלך המשיח דכתיב בי' (בקוב"ה כביכול (ראשו כתם פ"ז) וכתיב במשיח תשית לראשו עטרת פ"ז ופירשנו הענין והנה הש"י מנהיג עולמו בשתי הנהגות הנהג' ניסיית (שלא כטבע המוטבע מבראשית) והנהג' טבעיית הסדורה מבראשית והנה הנהגה הניסיית ניכרת לכל באי עולם בבראותם שינוי סדרי בראשית יודעים כי יד י"י עשתה זאת אבל הנהגה טבעיית מי שאינו שלם באמונה התוריי סובר כי הכל הולך ע"פ הטבעיים והכוכבי לכת והמזלות ואין כאן השגחה עליונה רק הכל בטבע המוטבע והנה זה עיקר יסוד התורה לידע ולהוודע אשר הכל הוא בהשגח' עליונה מאת סיבות כל הסיבות הא מניע את הגלגלים כרצונו והוא מסבב כל הסיבות ואין שום תנועת רפרוף עין מבלעדי יכולתו ושפעו והשגחתו ית"ש הגם שהוא בטבע המוטבע הנה הוא כעין המלך המתלבש בלבושיו עכ"ז גוף המלך בתוכם וזהו ראשית נתינת התורה הודיע הקב"ה לעמו אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים דהנה ישראל בהיותם במצרים בגלות היה גלות הדע"ת לא ידע"ו את הוי"ה כי היו שקועים אצל המצריים שהיו מוטעים בדעת"ם שכל הנעשה בארץ הכל ע"פ הנהג' המזלות בטבע מבלי שפע והשגחה עליונה מאת מהוו' כל הויות ע"כ היו עובדים המצריים לטל' ראש המזלות והנה כאשר שידד הקב"ה מערכ' השמים וכוכבי השמים וכסיליהם בהראות נפלאותיו אשר עשה בתוך מצרים הנה אמר וידעת"ם כי אנ"י הוי"ה וידע"ו מצרים כי אנ"י הוי"ה כי הנהג' הניסיית הניכרת לעין כל הנה יודעים כי יד הוי"ה עשתה זאת הוא מהוו' כל הויות ומשדדם כרצונו משא"כ ההנהנ' בטבע הנה הוא ג"כ בהשגחת הוי"ה ב"ה ובכחו המהוו' כל הויות אבל הוא בהתלבשות הטבע כעין המלך המסתתר בלבושיו וגוף המלך בתוכם והנ' לבושי השם הנכבד הוי' ב"ה נקרא אנ"ו כי האותיות אשר לפני שם הוי"ה ואחר השם ב"ה בגימ' אנ"י כעין לבוש המסתיר את הלובש לפניו ולאחריו והנה הוא בגימ' אנ"י להורות אנ"י אנ"י הוא הגם שאני מתלבש בטבע הנה תתבונן כי אנ"י היא וז"ש הנביא כה אמר י"י צבאות אנ"י ראשו"ן ואני אחרו"ן ומבלעדי אין אלקי"ם (אלקי' בגמ' הטב"ע) אין שום הנהגת הטב"ע מבלעדי רק שהוא מלובש בטבע הנה בהודיע הש"י כוחו ויכולתו במצרים בנפלאותיו אשר עשה בתוך מצרים הנה אמר וידעת"ם כי אנ"י הוי"ה וידע"ו מצרים כי אנ"י הוי"ה גם בטבע במלבושים מלובש כבוד שמי הנכבד וזה שהודיע הש"י למשה טרם עשות הנסים ויאמר אליו אנ"י הוי"ה וז"ש הקב"ה לישראל בגילוי שכינתו וכבודו בסיני. פתח דבריו יאיר אנכי י"י אלקי"ך. גם בהנהגת אלקי"ם שהוא הנהגת הטב"ע (בגימ' אלקי"ם) אנכי הוי"ה בתוכו מנהיג את הטבעים כרצוני בהשגחתו ויכולתי ושפעו וז"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהייתם שם בגלות הדע"ת לא ידע"ת את הוי"ה רק היו שקעים בסברת מצרים אשר הכל רק בהנהגות המזלות הנה אנכי י"י אלקי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים באותות ובמופתים לידע ולהודיע ולהוודע כי אנ"י הוי"ה כנ"ל והוא הנרמז בפ' ראשו כתם פ"ז בגי' אנ"י י"י ועתיד הקב"ה להלביש עטר' זו למלך המשיח תשית לראשו עטרת פ"ז והנה בתוכחת על עון אמר הקב"ה הקללה האחרונה הקשה מכל הקללות והשיבך י"י מצרים (לאו דוקא למצרי"ם (ע"כ לא נאמר למצרים רק מצרי"ם היינו לסברות ואמונות הכוזביות שהייתם שקועים במצרים היינו) באניות (במלבושי אנ"י שהייתם שקועים במצרים שאין גוף המלך בלבושים והוא בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותם (כי אמרתי לך וידעתם כי אנ"י י"י כנ"ל והנה ע"י כובד הגלות וקושי השעבוד וראותם דרך רשעים צלחה תבואו שוב לסברות הכוזביות הללו והוא קללה גדולה לשונאי ישראל):

126

קכ״זוהנה כבר כתבתי לך זה פעמים שונים אשר עמל"ק הוא מבחי' הדע"ת של המרכב' טמאה וסט"א כענין בלע"ם שהתפאר בעצמו ויוד"ע דע"ת עליון היינו שהיה מן הדע"ת דסט"א כמו להבדיל משה רבינו בקדושה אשר ידע"ו י"י פא"פ וכבר כתבתי לך אשר בלע"ם עמלק בקשר אחד (בשם הק' מהר"ש מאוסטרפאלייע הי"ד) והנה ער"ב ר"ב אשר נתחברו לישראל הם הטו את דעת"ם של ישרא"ל לחקירו' ולספיקו' (ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת עד היום בקרבנו הם יושבי' קוץ ממאיר לבית יעקב) עד שחקרו בדעתם הי"ש י"י בקרבנו אם אין (והוא החטא הראשון הבא מן נחש הקדמוני עץ הדע"ת טו"ב ור"ע כבר כתבתי כ"פ הנחש השיאנ"י תיבות י"ש אי"ן הטה את דע"ת לחקירות י"ש אי"ן) מיד ויבא עמל"ק שהוא מבחי' הדע"ת דסט"א ונתגבר שוב הדע"ת דסט"א אשר נחלש ביום צאתנו מא"מצ אשר אז נגלה כבו"ד י"י וידעתם כי אנ"י י"י וכמש"ל הנה צוה הש"י לזכור ולקרוא בכל שנה מחיית עמל"ק דעת דסט"א ואמר ובאם לאו ח"ו לגבי חומר גביכ' אני מחזיר אתכ' לשעבודם של מצרים שהי' גלות הדע"ת וכענין הנאמר סוף התוכחה והשיבך י"י מצרים באניות וכמש"ל ועי"ז הזכיר' בדעתינו והקריאה בכל שנה אנו ניצולם מן הדע"ת שהוא השעבוד של מצרים ואנחנו נשארים באמונות אומן בדע"ת דקדוש' וידע"ת היום והשבות אל לבבך כי י"י הוא האלקים וכו' ועי"כ הש"י בעצמו ימחה לגמרי את הדע"ת דסט"א והוא תיקון חטא אדה"ר אשר נמשך אחר עץ הדע"ת טו"ב ור"ע והוא הנרצה במחיית עמלק אשר הש"י בעצמו ימחה את שמו מתחת השמים אז יקויים בנו ושפכתי רוחי על כל בשר וידע"ו תועי רוח בינה כולם ידע"ו אותי למקטנם ועד גדולם ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' שדרשו רז"ל מלמד שכ"א וא' מראה באצבעו וכו' ב"ב אמן:

127

קכ״חהג"ה ע"פ הדברים האלה יתתבונן בסיום המדרש הז"ה זכור את אשר עשה לך עמל"ק ר"ל שנעשה אצלך בחי' עמל"ק שהרש' הזה גרם לך דע"ת הרע וספיקו' באמונ' והרהורים רעים שהכל הוא מן הדעת דסט"א שהו' עמלק ע"כ תמחה את שמו ומלאה הארץ דעה וכו' הבן:

128

קכ״טשם זכור כך פתח ר' תנחומא וכו' אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו' הקב"ה אומר לישראל ישראל יהא בכם בינה וכו' ע"ש עד סוף זכו"ר את אשר עשה לך עמלק נ"ל הכוונ' בזה הדרוש לתרץ תיבת זכו"ר בקמץ והנ"ל זכו"ר בשב"א ע"כ אמר הכוונ' הוא זכור בקמץ תהי' בעל בינה אשר שם הזכרון לשלם לאיש כפעלו כי אלו היה נכתב זכו"ר בשב"א היתה הכוונה בציווי לזכור את הדבר הזה משא"כ כשנכתב זכו"ר בקמ"ץ בכונה בקיום המד' הזאת היינו תהי' קבוע' בך המדה הזאת לשלם וכו' והבן הכוונה כענין שיאמר תהי' בעל זכרון בבינתך את כל אשר נעשה בין דבר טוב וכו':

129

ק״לשם זכו"ר פתח ר"ת ב"ר זש"ה יזכ"ר עון אבותיו אל י"י וחטאת אמו אל תמח אינו אומר עון אביו אלא עון אבותיו אתה מוצא עשו הרשע שלא חטא על ישראל בלבד אלא הרבה חטא על הקב"ה וכו' ע"ש כל הענין עד גמירא נראה שדרש תיבת א"ת זכור אח"כ אשר עשה לך עמלק הוא ריבוי היינו לרבות כל מעשה עשו זקינו וכל המלכיות וכל העצות שיועצי' על ישראל שהכל הוא מסטרא דעמלק להיזכר לפני היוצר כל בשעת קיום המצוה:

130

קל״אהג"ה אחר שבא המקרא הזה לידינו לא אכחד אמרי קדוש. את אשר אמר כבו' אמו"ר הרב הקדוש מהרי"י מלובלין זצוק"ל יזכר עון אבותיו השורש הוא אב"ה לשון רצון היינו מה שאבה ורצה לעשות ולא עלתה בידו ג"ז יזכר כאלו עשה וחטאת אמ"ו וכו' השור' א"ם שהוא ספק היינו אפילו מה שהי' ספק בידו אם לעשות אם לאו ג"ז אל תמח ודברנו בזה כמה עניינים שונים:

131

קל״בוהוא מ"ש דור יזכר עון אבותיו וכו' ואמרו במדרשם ז"ל אשר עש"ו צוה את עמלק להזדווג ולהתגברות בישראל ולמ' בחר את עמלק דייקא לזה להיותו מבחינת הדע"ת דס"א ע"כ כל העצות של היועצי' בכל המלכיו' הם מבחי' עמל"ק והנ' סיום המדרש בכאן הוו זכורים למחות את שמו מן העולם. זכור א"ת אשר עשה לך עמלק תמחה א"ת זכר עמל"ק היינו א"ת לרבות כל אשר הם מבחי' עמל"ק המינים המוסרים האפקירסים והיועצים עצות רעות על ישראל את כולם תמח' וקבעו חז"ל באד"ר אשר בו נולד משה הדע"ת דקדוש' אשר ידע"ו י"י וכו' הבן הדבר היטב:

132

קל״גהג"ה הנה הדרוש הוא על עמלק ודורש מעש' עשו מפני שכל עיק' כח עשו הוא נכדו עמלק ונמצא במדרשי חז"ל אשר עש"ו צוהו להזדווג לישראל והנה שמר צוואתו וע"כ הש"י צוה למחות את זכרו ואמר בקדשו נראה דבר מי יקום צוואת עשו או צוואתי ואמרו בזוהר כל היועצים עצות וכל המעיקי' לישראל בגלות הארוך (של אדום) בכל מלכוין הם מסטרא דעמלק (אשר כתבתי לך שהוא מסטרא דדע"ת דבסט"א ותמצא שגם הקלורי בפייט (פ' זכור צירף מעשה עשו להיזכר במחיית עמלק:

133

קל״דבו ידובר קריאת שם המועד פורי"ם ועוד כמה עניינים לימי הפורים ומפלאות תמים דעים המגיד מראשית אחרית ונק' המאמר ימי הפורים:
על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וכו' מהראוי לתת לב מה נשתנה קריא' שם המועד הזה מן כל השמות של כל המועדים שהשמות של כל המועדים נקראים על שם הנס היינו חג הפסח ע"ש הפסיח' והדילוג וכן השם הנקרא בתורה חג המצות על שלא הספיק בצקם של אבותינו וכו' ואכלו מצות חג הסוכו' כי בסוכות הושבתי את ב"י וכו' וכן הוא מהראוי שיהיה המועד נק' על שם הישועה והנס ולא ע"ש השעבוד והיסורין והצר' לשונאי ישראל ובכאן ותהי להיפך קראו שם המועד פורים ע"ש הפור אשר הפיל המן פור הוא הגורל להרע לישראל והנה עיין במאמר א' סימן ט' י' מ"ש ברמז דברי חז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר ונתפרש שם עפ"י הקדמת מר"ן האריז"ל דיבר בקדשו כל החדשים הם בבחי' איברי הראש תשרי גלגולת מרחשון כסליו ב' אזנים טבת שבט ב' עינים אד"ר בחי' החוט"ם בו תלוי חוש הריח והנה כל החושים נזכרין אצל חטא אדה"ר משא"כ חוש הריח לא נזכר ע"כ כולם נתפגמו ונתגשמו בחטא אדה"ר משא"כ חוש הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף ע"כ זה החוש ינתן למלך המשיח והריח"ו ביראת י"י ולזה החוש נק' כח המתקיים יותר מכל החושים כיון שלא נהנה כ"כ מחטא אדה"ר שע"י חטא אדה"ר נולד ההפסד לנבראי' כי ביום אכלך ממנו וכו' משא"כ זה החוש נקרא לו ביותר כח המתקיים עי"ש בדברינו ותבין כמה עניינים אין מן הצורך לכפול הדברים:

134

קל״הובזה תתבונן מפלאות תמים דעים הנה המ"ן הרשע הצר הצורר היה כחו מן הנחש הקדמוני אשר פיתה לאכול מן עץ הדעת כן הוא גרם בעצתו שיאכלו ישראל מסעודתו של אחשורוש ונתחייבו שונאיהם של ישראל כמבואר בכתבי האריז"ל שהתעורר חטא אדה"ר ונקנס עליהם מי' כמו על אדה"ר באכלו מן עה"ד והנה פעל ועשה היוצר כל הוא אלקינו אשר המן הרשע הפיל פור לאבד וכו' ולא מצא לגורלו רק חדש אד"ר הוא בחי' החוט"ם אשר בו חוש הרי"ח והוא חוש המתקיים כי לא נפגם בחטא אדה"ר ע"כ תמצא אשר גם שמות הגואלי' נק' בשם בשמי' הנבראים לחוש הרי"ח היינו מרדכי (מ"ר דרו"ר) אסתר (הדס"ה) ובזה תבין עפ"י פשוטו מה שנא' במרדכי ויצעק צעק' גדול' וכו' ולא נאמר מה אמר (כאשר דקדקו ג"כ חז"ל) אבל הוא כפשוטו מפני שהקול יפה לבשמים הבן הנה עי"ז שנפל הפור על אד"ר נתבטל הצר הצורר וישראל קיימים לעד לעולם הבן:

135

קל״וובזה תבין הנאמר במגילה בחודש הראשון וכו' הפיל פור הוא הגורל לפני המן וכו' ומחדש לחדש שני' עשר הוא אדר הנה לא נדע פירושן של הדברים מי הוא המפיל את הפור לפני המן הלא המ"ן בעצמו הוא המפיל ובעלי הפשט נדחקו מאד בזה ולפי דברנו יונח עפ"י דברי הזהר אמרו שם. כ"מ שנאמר איזה דבר הנעש' ולא פי' מי הוא הפועל והעושה כגון ואל משה אמ"ר עלה אל י"י וכו' הכוונה הוא על ההיא דסתים המסבב סיבות נעלם ונסתר ממילא תפרש גם בכאן הפיל פור הוא הגורל לפני המן ולא פירש מי הוא המפיל הפור הנה הכוונה הוא המסבב סיבת והפועל ישועות המגיד מראשית אחרית. הוא פעל עשה להפיל הגורל דייקא על חדש אדר ה"ס החוטם אשר בו תלוי חוש המתקיים שלא נתפגם כ"כ בעץ הדעת ועי"ז נתבטל' עצת המ"ן וישראל עם קרובו נשארו לחיים ולשלום הבן הדבר ברוך המפלא פלאות:

136

קל״זומעתה תתבונן על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור הנה קראו את המועד על שם הפור דייקא הוא לאמר להתוודע ולהגלות לכו חזו מפעלות י"י אשר הפליא חסדו עם ישראל עם קרובו דהגם שנתחייבו שונאיהם של ישראל על שנהנו מסעודתו של אותו רשע עיין בכתבי מרן האריז"ל שהיה זה ע"י פיתוי המ"ן (שאחיזתו הדע"ת הרע עמלק כמש"ל) כעין פיתוי הנחש הקדמוני לאכול מן עץ הדע"ת טוב ורע ונתעורר חטא אדה"ר ונתחייבו שונאיהם של ישראל הנה הפועל ישועות הוא פעל ועשה שהפיל הגורל על חדש אד"ר הוא בחי' החוטם אשר בו חוש הרי"ח חוש המתקיים שלא נפגם בחטא אדה"ר והוא חוש המתואר אצל משיח צדקינו (הוא אד"ם בעצמו כמו שידעת מן ר"ת אדם. "אדם "דוד "משיח והריחו ביראת י"י ועי"ז עלתה זכרונינו לפניו ית"ש לטוב' ונתקיימו ישראל לעד ונתבטל המן שלוחי של הנחש א"כ צמיחת הישוע' הי' תיכף בהפלת הפור לחדש שנים עשר הוא חדש אדר הדבר הזה פעל ועשה המסבב סיבות והמצמיח קרן ישועה והבורא רפואות קודם למכה ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי הוא יסוד הישועה והבן:

137

קל״חובזה תתבונן הטעם הנכתב בפירוש במגילה אמרו אח"כ כי (לנתינת טעם) המן וכו' חשב על היהודי' וכו' והפיל פו"ר וכו' ובבוא' לפני המלך אמר עם הספר ישוב וכו' והנה הדקדוקים רבו אומרו כי המן וכו' הרי כבר סיפורים הללו נאמרו באריכו' במגילה גם אומרו ובבוא' לפני המלך וכו' דנראה כאומר דהמלך לא ידע כלום מה המן רוצה לעשות עד שבאת אסתר לפני המלך והגידה לו מה שהמן רוצה לעשות ליהודים והרי הוא היה עמו בעצה ונתן לו הטבעת וכתבו וחתמו ונתן לו הרצים לכל המדינות גם מהו הנרצה אמר עם הספר וכו' אין לו ביאור לכאור' ולפי הנ"ל יונח דהפסוק בעצמו מבאר בטעם למה קראו לימים האלה פורים על שם הפור והרי הפור הוא הצער ולא הישועה והנס והנה מבאר שהפור הי' יסוד הנס הפועל ישועות פעל הישועה בשעת הפלת הפו"ר שסיבב השי"ת סיבה שנפל הפור על חדש אד"ר חוט"ם חוש הריח כנ"ל וזה שאמר ובבואה לפני המלך (היינו הדס"ה היא אסתר לפני המלך מלכו של עולם) אמר עם הספר ישוב וכו' היינו יתבוננו הדבר הנמצ' כתוב בספר התורה ונמצא אשר פעולת החוטם המריח בהדסים אשר במצולה קיים לעד כי לא נתפגם בחטא אדה"ר ולא נתפת' לעצת הנחש ע"כ ישוב מחשבת המן על ראשו וישראל יהיו חיים וקיימים לעד בין והתבונן:

138

קל״טאשוב עוד לבאר לך ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפו"ר כי הפו"ר הי' יסוד הישועה והנס הוא ע"פ מ"ש במאמר א' בשם סודי רזי המלאך של החדש אד"ר שמו אברכיא"ל וי"ל הטעם עפ"י מ"ש בדרושי השבתו' בטעם פשוט לאכילת דג"ים בשב"ת הוא להיות ג' ברכו' נאמרו במעשה בראשית ג' ימים זה אחר זה ביו' ה' ברכ' לדגים ביום ו' ברכ' לאדם ביום ז' ברכ' לשבת והנה בימי המעשה הם ל"ט מלאכות אשר נתהוו בעולם ע"י ל"ט קללות שנתקללו ע"י חטא אדה"ר בפיתוי הנחש הקדמוני והנה ביום השבת הוא שבית' מן ל"ט מלאכות והוא יום ברכ"ה והנה האדם הישראלי המבורך (הוא עיקר האדם אתם קרויים אדם וכו') האוכל דגים המבורכים לכבוד יום השבת המבורך הנה הוא ברכ' משולשת והחוט המשולש לא במהרה ינתק והנ' חדש אד"ר מזלו דגים שהם הראשונים בברכה במעשה בראשית ע"כ שם מלאכו אברכיאל ל' ברכ' והנה עיקר מציאות המברך הוא ישראל כנ"ל כמ"ש לא תאר את העם כי ברוך הוא:

139

ק״מוהנה תתבונן ותשוח בנפלאותיו ית"ש המן הרשע ביקש להשמיד את עיקר מציאות האדם המבורך מפי השי"ת הנה נתוועדו יחדיו ברכה משולשת ולא יכול להם כי החוט המשולש לא במהרה ינתק כאשר יתבאר ונתקיים ברשע הזה ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכ' ותרחק ממנו וילבש קללה כמדו והנה מבואר בדברי קדמונינו שהשנה ההיא שגזר המן הגזירה על ישראל בי"ג אד"ר אקלע יום י"ג אד"ר בשבת הנה הש"י פעל ועשה אשר נפל הגורל על יום י"ג אד"ר דאקלע בשבת ונתוועדו יחדיו ג' המבורכי' אד"ר מזלו דגים המבורכים ושבת המבורך וישראל המבורכי' ונתקיימו ישראל לעד לעולם והרשע הזה שתה כוס התרעלה וילבש קלל' כמדו:

140

קמ״אוהנה ע"פ הדברי' הנ"ל תתבונן ג"כ פ' הנ"ל במגיל"ה בחדש הראשון וכו' הפי"ל פור הוא הגורל לפני המן ואינו מפורש מי הוא המפיל הפור לפני המן אבל הוא ההוא דסתום היא הפועל ישועות בקרב הארץ והגם שלא הי' זכות כ"כ להינצל הנה פעל ועשה המגיד מראשית אחרית שיפול הפור על חדש אד"ר וביום השב' ונתוועדו יחד ג' המבורכי' ולא יכול להם:

141

קמ״בובזה תבין על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפו"ר כי יסוד הנס מהמפליא פלאות הי' הפור ונק' שפיר המועד הזה ע"ש הנס כאינך המועדים ותתבונן ג"כ שם המלאך אברכיאל בגימ' באדר:

142

קמ״גועוד בה שלישי' על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר הנה הפו"ר הי' זמן הצער וה"ל לקרות שם המועד ע"ש הישוע' ככל המועדות וכמש"ל והנראה לפרש דהנה איתא בגמ' שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיה' של ישראל שבאותו הדור וכו' עיי"ש כל הענין ולכאור' יקשה מי הגיד להם נבואות זה שנתחייבו שונאיהם של ישראל דילמא המן הרשע בעל בחירה הוא רצה לעשות והש"י עשה נס והיפר את עצתו והנ"ל בזה דאמרינן בגמ' (ב"ב דף י') ר' פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעא ובעא למיפל אמר השתא כן אחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעע"ז (עיין ברש"י שעל אלה חייבין סקילה דחיפ' מב' קומות) א"ל חייא בר רב מדפתי לר"פ שמא עני בא לידך וכו' כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז עיי"ש הנה גם רב פפא ניצול שלא נפל ומאין היה שופט שנתחייב שפשפש במעשיו איזה עון סקילה יש בידו עד דתני לי' ר' חייא בר רב ופתר לו הדבר על כרחינו נשמע מזה שכל דבר שיארע לאדם הגם שינצל על כרחך יש בידו איזה עון שנתחייב מי' כזאת ומה שניצל איזה זכות נתל' לו וכיוצא הנה מחוייב להודות ולפשפש במעשיו כי בודאי נתחייב כי אין שום דבר במקרה כ"ה הדבר הזה באותו הנס כיון שהיו ישראל אז בסכנה גדולה כזאת אין זה במקרה ועל כרחך נתחייבו שונאיהם וגם י"ל שנלמד הדבר ממסורת התור"ה נמסר להמ"ם תרין דין כי המן וכו' והפיל פור הוא הגורל להמ"ם וכו' ואידך וגם י"י יד היתה בם להמ"ם הרי לך מבואר הדבר במסורת התור' שנתחייבו שונאיה' וכו' והנה נרמז הדבר ג"כ במגלה הנאמרת ברוה"ק בענין איגרות הראשונות הנה כתיב בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך הנ' הל"ל בקיצור בשם המלך נכתב ונחתם אלא ע"כ לומר בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבע"ת המלך סתם כביכול זה מלך מלכי המלכי' שהסכימו חליל' מן השמים על שנתחייבו שונאיהם לולי רחמיו ית"ש כאשר יתבאר:

143

קמ״דהג"ה וי"ל שנחת' הדב' בטבע' המלך היינו בעולמות בי"ע ואחר כך היתה הישועה מאצילות הקדש אשר שם הרצון מבלי טעם כי אין טעם ברצון וכאשר יתבאר בפנים אי"ה:

144

קמ״הוהנה ביום הנכבד והנורא יום צום הכפורים צונו השי"ת ליקח קרבן לי"י עפ"י הגור"ל וראיתי טעם נכבד (בסידור הגאון החסיד מהרש"ז) ולמה צוה השי"ת דוקא עפ"י הגורל כי הנה גורל הוא רצון מבלי טעם ובחירה כי המברר איזה חפץ וחלק מן החפצים והחלקים האחרים הנה הוא מברר בטעם מחמת שנ"ל שזה שמן ביותר או גאה ביותר משא"כ בלוקח עפ"י הגורל הנה מסכים בדעתו אל אשר יצא לו שמה הגור"ל את זה יקח מבלי טעם רק ברצו"ן והנה כל העולם כולו נברא ברצו"ן כשעל' ברצונו וכו' והנה ברצו"ן הקדום ישראל עלו במחשבה ובשביל ישראל נברא כל העולמות והגם שלא סוגלו עדיין מצות ומע"ט (כי לא הי' במציאות) הנה עלו ברצונ"ו ואמר החכם אין טעם ברצון והנה הגם שח"ו ישראל אינם בגדלות המעלה ויש ח"ו לחוש לקטרוג מה"ד הנה ביום הקדוש הנכבד והנורא צוה השי"ת ליקח קרבן לי"י ברצון היינו בגור"ל ובאיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא לעורר ולהזכיר האהבה הקדומה. אין טע"ם ברצו"ן אפילו אינם כדאים אפילו אינם הגונים והנה אי אפשר להרחיב הדבור בזה המשכיל יתבונן והנה בנס הלזה הנה בעוה"ר נתחייבו שונאיהם וכו' כמש"ל והנה אין מקום להושיעם מחמת המקטריגים כי מלך במשפט יעמיד ארץ מה עשה המגיד מראשית אחרית הנה סיבב הישועה בעת צרה דהנה סיבב אשר המ"ן הרשע הפיל פו"ר הוא הגור"ל וגורל הוא רצון כנ"ל (ונרמז הדבר הזה ג"כ בסידור מהרש"ז שם) הנה ע"י המעשה דלתתא הנה נזכר למעלה כביכול ענין הרצון הקדום אשר ישראל עלו במחשבה במחשבת הרצו"ן אין טע"ם ברצו"ן אעפ"י שאינם ראויים הנה עיקר הישועה הוא הגורל אשר פעל ועשה הש"י שהעלה בלבו של המ"ן להפיל פור ועי"ז איתער עובדא לעילא להזכרת הרצו"ן מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר דהנה הפור הוא שורש הנס ויסוד התשועה:

145

קמ״וממילא תתבונן ג"כ עפ"י הדברים האלה בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ומי הוא המפיל הפור אבל הוא ההוא דסתים הוא פעל ועשה שהי' הדבר ע"י פור הוא הגור"ל שהוא רצון ועי"ז נזכר למעל' הרצון מבלי טעם ואעפ"י שנתחייבו שונאיהן של ישראל הנה באת להם הישועה ברצון מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישוע' והנס הבן:

146

קמ״זעוד אגיד לך רביעי בקדש ע"פ מ"ש במאמר שקל הקדש דרוש ח' בפ' שקלים הנאמר שם ולקחת את כסף הכפורי' ונתת אותו על עבודת אה"מ והי' לבני ישראל לזכרו"ן לפני י"י עפ"י משאמרז"ל חד לא מיכתבן מילי' בס' הזכרונות תר"י מכתבין מילייהו בס' הזכרונות והקשו בתוס' הרי אמרו גם בחד וכל מעשך בספר נכתבים ותירצו ודאי בספר נכתבין אבל לא בספר הזכרונו' והנה דברנו לשם מהו החילוק דהנה שורש זכרו"ן הוא מלשון זכר המוליד בדומה. והנה דבר הנכתב בס' הזכרונו"ת הוא מוליד בדומה אפי' בעת שא"א לקיים המצוה הזאת הנ' המצוה הנכתבת בזמן קיימת מולדת בדומה כענין זכ"ר המוליד והנה אמר הכתוב ולקחת את כסף הכפורים הנה עם היות שהוא מצוה דיחיד שכל יחיד בפ"ע מחוייב ליתן מחצית השקל ולא מיכתבין מילי' בס' הזכרונות להוליד בדומ' גם בזמן שא"א לשקול מחצית השקל כגון בזמן שאין ביהמ"ק קיים עכ"ז ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד לצורך הקרבנו' ויתהוה מצוה דרבים ע"כ והי' לבני ישראל זכרו"ן לפני י"י להוליד בדומה גם בזמן שאין בימה"ק קיים יוחשב לפני י"י כאלו שקלו ב"י שקליהם עיי"ש באריכות לעיל:

147

קמ״חובזה נבין בענין הנס אשר התנוסס הש"י עמנו כפי המבואר במגיל"ה. הנס אמר המ"ן לשקול עשרת אלפים ככרי כסף ע"י עושי המלאכה להביא וכו' ויאמר המל"ך להמ"ן הכס"ף נתון לך והעם וכו' ולכאורה הי' תוקף הנס ביותר אם הי' אחשורוש מקבל את הכסף ונעש' המו"מ ואעפ"כ הפועל ישועות ממעון קדשו שלא עזרו והפר עצתם והשיב גמול הצורר על ראשו וא"ת מעשה שהי' כך הי' למה יסופר לנו זאת במגילה שאין זה לכאור' מן סיפור תוקף הנס ובודאי אין לך במגילה הנכתבת ברוה"ק שום דבר שאינו מגדי"ל תוקף הנס ולפי דברינו הנ"ל נבין הדבר היטב עפ"י דברי חז"ל. סיפרו לנו ברוח קדשם כאשר אמר המ"ן לשקול וכו' אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך והגם שנתחייבו שונאיהם של ישראל הנה הש"י הבטיח בתורתו זה יתנ"ו וכו' לכפר על נפשותיכם והנה בימים ההם בזמן ההוא לא היו נותנים מחצית השקל בפועל כי היו בגלות ולא הי' ביהמ"ק בנוי אבל לפי דברינו הנ"ל הנה הבטיח הש"י במצות השקלי"ם שיהי' נכתב בס' הזכרו"ן ובזמן שלא יוכלו לקיים המצו' בפועל יתקיים הדבר בכח מחשבתם והשקלים ששקלו בזמן המקדש יולידו בדומה כאלו שקלו היום ותהי' לכפרה על נפשותם הנה לבעבור זה הפועל ישעות סיבב הדבר אשר נעשה הענין הזה בצר הצורר ביקש לשקול שקלי"ם בעד נפשות ישראל להשמיד את שונאיהם ולא רצה המלך לקבל ואעפ"כ אמר לו בהבטחה באומרו והעם לעשות בו כטוב בעיניך והוה כאומר הריני כאלו התקבלתי והנה מצד המן השוקל לא יבצר כי רצה לשקול אבל המניעה הי' מצד המלך ואמר הריני כאלו התקבלתי ואעשה מבוקשך והנה הדבר הנעשה למטה הוא אשר גורם התעוררות למעלה נזכר עי"ז הבטחת הש"י לישראל בתורתו הנאמנ' אשר בעת אשר א"א להם לשקול שקליהם באד"ר והמניעה אינה מצדם כי רוצים וחפצים לשקול רק כביכול המניעה מצד מלך מלכי המלכים ב"ה וב"ש אשר עדיין לא בנה ביתו ולא שב להיכלו הנה הבטיח להם אשר שקליהם יהי' לזכרו"ן להוליד בדומה כאלו נעשה בפועל ממש ותהי' כפר' על נפשותם הוא הדבר אשר רמזו רז"ל שאמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך כי כבר קדמו בעת ששקלו ישראל שקליהם ועוד היום הם מולידים בדומה לכפר על נפשותם:

148

קמ״טומעתה תבין מה שיש לדקדק במרדכי בשעה שהגיד להתך להגיד לאסתר את פרשת הכסף אשר אמר המ"ן לשקול וכו' אבל לא אמר לו אשר לא רצה המלך לקבלם והוא הנרצה כי מרדכי חשש ביודעו כי אסתר מושכלת גדולה ויודעת כל הדברים אשר נעשים למטה הנ' הוא למזכרת למעלה וע"י כל הדברים הנעשים למטה יוכל המשכיל לידע ההשגחה העליונה בעניינים הנעשה הנה חשש מרדכי כאשר יסופר לאסתר את כל אשר נעשה הנה תבין הדבר לאשורו ולא תסתכן בעצמה לבא אל המלך ולא ישובו ישראל בתשוב"ה כי תאמר אסת"ר הנני רואה שזה בהשגחת הבורא שעי"ז יזכר לפני הב"ד של מעלה את הענין אשר נעשה בשקלי"ם ותהי' לכפרה על נפשות בני ישראל ע"כ העלים מרדכי ממנה הדבר הזה כדי שתסבור אסת"ר בהיפך הנ' המ"ן עשה במעשה ענין השקלים וזה מור' ח"ו בהיפך בעבור שגרמו ישראל ע"י עונותם שנתבטלו מהם ענין השקלים במעשה לכפר על נפשותם. ע"כ היתה כדבר הזה להורות לב"י שיעשו תשובה ויזכו לשקול שקליהם בפועל ועי"ז תגזור אסתר צום ותמסר נפש' לבא אל המלך כיון שהגזירה הוא דחוקה וזה המסופר לנו במגילה הכל בדקדוק:

149

ק״נועתה תבין. על כן קראו לימים האלה פורי"ם על שם הפו"ר וקשה כמו שדקדקנו דהפור הוא שעת הזעם ולא הישועה ואיך קראו להמועד ע"ש הזה ונאמר עפ"י הנ"ל. דהנה נתחייבו שונאיהם של ישראל עפ"י הדין ולא הי' מקום ח"ו להינצל מה עשה הפועל ישועות. הכניס בלב המן (שהוא מן הכת של הס"מ המבקש תחבולות להשמיד את שונאיהם וכו' הנה הכניס הש"י בלבו) להפיל פור הוא הגורל והש"י פעל אשר נפל הגורל על חדש אד"ר (מזלו דגי"ם שהם פרים ורבים ומולידים מאד בדומ') ובו בחדש הזה הוא זמן שמשמיעין על השקלי"ם והשקלים הם המולידים בדומה לכפר על נפשות ישראל גם בעת גלותם ומזה נמשך הסיבה עליונה כל מעשה המ"ן ואחשורוש אשר המ"ן ביקש לשקול ואחשורוש המלך הי' לרצון לפניו מחשבת המ"ן שרצה ליתן השקלים כאלו נעשה הדבר בפועל וכאשר נעשה הדבר למטה נעשה הדבר למעלה וכמש"ל וז"ש הפיל פור הוא הגורל לפני המ"ן וכו' לחדש שנים עשר הוא חדש אד"ר הנה הפי"ל פו"ר לא נודע מי הוא המפיל אך הוא ההוא דסתים וכמש"ל היינו הש"י כביכול הוא הי' המפיל וסובב שיפול הגורל על אד"ר וכיון שנפל הגורל על אד"ר זמן שמשמיעים על השקלי"ם אזי אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישועה והנס דרוש וקבל שכר כל המשך הפסוקים:

150

קנ״אוהנני מוסיף חומש על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור אומר לך הטעם דהנה בעת הזעם היה זמן התגברות הדינים דגבורות מנצפ"ך עיין בכתבי מרן האריז"ל המ"ן היתה יניקתו מן (שמרי) גבורות מ"נ דמנצפ"ך וזרש אשתו מן צ' דמנצפ"ך וחכמיו מן פ"ך דמנצפ"ך והנה בזמן שליטת הגבורות בהמשך אליהם החסדים מן אות ו' דכורא הרי אז הוא המתקתן הנה גם בעת הזעם המגיד מראשית אחרית סיבב סיב' אשר המ"ן ביקש תחבול"ה לעשות מעשהו עפ"י הגורל ואף גם זאת שקרא להגורל פו"ר וכיון שנזכר למעלה פו"ר הנה נזכר אשר זה עבודת ב"י בכ"ז ועידן להמשיך חסד הי' להמתיק הדינים דמנצפ"ך פ"ר הנה עי"ז נתבטל המ"ן אשר הי' יניקתו מתוקף ושמרי הגבורות וחסד י"י מעולם ועד עולם על ישראל א"כ עיקר הנס מה שעלה לזכרון הוא מעשה הפו"ר שנעשה למטה וזה הי' מפעלות הש"י וז"ש בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המן מי הי' המפיל ההוא דסתום הש"י שעל כ"ז שיפול גורל וקראו בלשונו פו"ר בכדי שיעמוד ריווח והצלה ליהודים על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר כי היא עיקר יסוד הנס וההצלה ע"כ תיקנו בימים האלה משלוח מנות ומתנות לאביונים גמילות חסדי"ם וצדקה אשר עי"ז ממתיקים הגבורו"ת בחסדי"ם כידוע הבן:

151

קנ״בראה זה דבר חדש מצאתי להרב הגדול מ' חיד"א בס' דבש לפי (מערכת אות ע' סי' ב') פורי"ם כולל כל הימים טובי' פס"ח מעבדות לחירות וכאן ממו' לחיים שבועות מת"ן תור"ה וכאן הדר קבלו' ראש השנה ספרי חיים וספרי וכו' וכאן היו נידונים אם לקיים הגזירה אם להנצל (וניצולים בכל שנה ע"י קריאת המגילה וצדקה כנ"ל) יוה"כ מחילת עונות וכאן נמחל להם מה שנהנו וכו' סוכות ענני הכבוד וכאן נכנסו תחת כנפי השכינה ורבים מעמי הארץ מתייהדי' וכו' מדרש אלי' בשם יד יוסף וכתב הרב הנ"ל ואפשר דלכך בחרו לקרוא פורי"ם ע"ש הפור כי ר"ת פורי"ם פסח וסוכות (סוכות נרמז רק בוא"ו החיבור כי בסוכות הושבתי וכו' בהוציאו אותם מאמ"צ ע"כ הוא נטפל לפסח נ"ל) ר"ה יוה"כ מת"ן תורה:

152

קנ״געוד אבאר לך על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור והנה לכאורה הפור הוא הצרה לשונאי ישראל ולמה יכנו שם המועד בזמן הישועה על שם הזה ואבאר לך בהקדים משארז"ל חייב אדם לבסומי בפורייא וכו' הנה מצוה להשתכר בשכרות בימ"י פירי"ם ובאמת השכרות הוא מדה מגונה ולמה תהי' במצוה בימי הפורים ונ"ל עפ"י דברי חז"ל בגמ' אמר רב ששת אראב"ע יכולנו לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק דכתיב ושכורת ולא מיין מיתיבי מקחו (של שכור) מקח וכו' אלא שפטור מן התפלה ומשני מאי יכילנו לפטור מדין תפלה (עירובין דף ס"ה) והנה ר' ששת סתמא קאמר משמע מן כל הדין וגם הש"ס לא קאמר אלא והביא הרב הגדול מהו' חיד"א זלה"ה בשם הגאון מהר"ל הכהן בשם הגאון זקינו דאמרו שם בגמ' (דף מ"א) דגליות ועניות מעבירין את האדם ע"ד קונו ואמרינן בגמ' מאי לנ"מ מיבעי רחמי א"כ פטורין העניים מן העונש בדין דהרי בטבע דקדוקי עניות מעביר ע"ד קונו רק שחייבין על דלא בעו רחמי היינו שלא התפללו ע"ז וכיון שאנחנו נקראים שכורים שאין בית המקדש קיי' א"כ שכור פטור מן התורה א"כ שוב אין כאן שום דין ומשפט ואתיא שפיר דברי ר"ש יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין עכ"ד ולפי"ז יצדק מאד שטחיות הכתוב שמעו נא זאת עני' (כיון שאת עני' הנה זה מעביר ע"ד קונו ואין כאן דין רק הדין הוא דהוה לך להתפלל ולמיבעי רחמי הנה את ג"כ) ושכרת ולא מיין (ופטור מן התפלה) והבן והרב מהר"י ז"ל פי' ג"כ שהיו חייבם להתפלל בימי מרדכי על כי קרב זמן בית שני ונתפטרו מדין זה מחמת שנדונו כשכורים ולפי"ז אתי שפיר מה שדרשו בגמ' ותוצאנו לרוי' בימי' המן רוי' הוא שכרות כמו שאמרו שבקי' לרוי' וכו' והוא שעמדה לאבותינו בימים ההם שנידוני כשכורים ופטורים מן הכל (והוא לנו לתירץ יש בימים הללו בגלות החל הזה עניות פוטר הכל ולא נשאר רק דין תפלה ונקראים אנחנו שכורים ופטורים גם מזה הלא תראה המגיד מראשית אחרית הי' מיתת ושת"י ועי"ז באת אסת"ר לבית המלך הנ' שם רמז ביום השביעי כטוב לב המלך ביי"ן היתה הכנת הישועה ע"י שכרות והיא היתה למזכרת בעת הדין להצלת ישראל בעת אשר נתבקר פנקס יצא הדין שפטורין מן הכל מטעם הגלות שהם עניים כשאין בהמ"ק רק שמחוייבים להתפלל על הדבר והנה גם מן התפלה פטורים כי עת שכרות הוא לנו ופטורי' מן הכל וזה שדרשו ותוציאנו לרוי' בימי המן ובזה תבין עפ"י פשוטו דהנה בשעת הזעם נאמר במרדכי ויצעק צעקה גדולה ולא נאמר שהתפלל ואפי' הצעקה לא נאמר שצעק אל הש"י (והנה גם חז"ל התעוררו בחכמתם וברוח קדשם מה אמר אבל רשות ניתן לדרוש עפ"י פשוטו) ועפ"י דברינו הנ"ל בחכמה עשה שלא אמר אז נוסח תפלה בכדי להזכיר לפני הש"י שאין כח בידינו אפי' להתפלל שאנחנו שכורים מן הגלות וא"כ פטורים מן הכל כנ"ל (והנה בס' יוסף בן גיריון מבואר נוסח תפילת מרדכי ואסתר הנה בודאי התפללו אבל זה הי' אח"כ אבל ראשית הענין עשה מרדכי בחכמה. להזכיר לפני הש"י כנ"ל וזהו המבואר במגלה סתם ויצעק צעקה ולא נאמר מה אמר הבן) והנה תראה גם בשעת הגזירה נאמר והמלך והמן ישבו לשתות גם אסתר עשתה משתה היין הכל להזכיר הדבר הזה בגבהי מרומי' ונפטרו ישראל מכל וכל מחמת דין השכרות והנה רבותינו לרמז הזה בעת הישועה תקנו במועד הזה שכרות לזכרון דדין השכרות עמדה לאבותינו בזמן ההוא להיותם פטורים מן הדין וגם בגלות החל הזה נצח בדימוס מטעם הזה:

153

קנ״דובזה תמצא טוב טעם בפ' ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע רצ"ל מן העת צרה בעצמה תבא הישועה שנזכר לפני המקום הגלות (שמעביר ע"ד קונו) ועת שכרות (קטנות הדעת ופטורים גם מתפלה) וא"כ פטורים מן הכל וא"כ קרבה ישועתינו ומה מתוק לחיך לפי"ז מ"ש דורשי רשומו' וממנ"ה יוושע ומהמ"ן יוושע רצ"ל מן מעשה המ"ן בעצמו באת התשועה. כי באותו הפרק המלך והמן ישבו לשתות ונזכר לפני המקום כביכול כי עת שכרות הוא לנו ועי"ז הית' הישוע' (ותבין עי"ז אומרו והמלך סתם כביכול ממנו ית"ש הית' הסיב' בכדי שתבא איתערותא לעילא הבן).

154

קנ״הוע"י הקדמ' זו נבא להתבונן על כן קראו לימים האלה פורי' ע"ש הפו"ר והשם הזה הוא לתימ' כמש"ל אבל להיות שבאותו הדור בעוה"ר נתחייבו שונאיהם של ישראל ויצאו בדימוס מטעס שכרו' (רצ"ל שהם בגלו' מבלי דעת וע"כ פטורי') והנה המ"ן מזרע עמלק הוא הדע' שבקליפ' קם עליהם (כמש"ל כ"פ) מה עשה הפועל ישועו' העל' בלבו של המ"ן שיעשה הדבר ע"י גורל והנה גורל אינו בשכל וטעם ודעח ובז' נזכר למליצ' לפני ב"ד שלמעל' טעם לזכות את ישראל שהם בגלו' כשכורים בלא טעם ודעת:

155

קנ״והג"ה ותבין מה שהודיע לנו רז"ל ג"כ גם בעת שדנו את ושתי הנה ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים היינו בני יששכר יודעי בינה לעיתים אמרו ליה זיל לגביה עמון ומואב דכתיב בהו שקט הוא מואב וכו' ובגול' לא הלך וכו' ע"כ עמד טעמו בו וכו' משא"כ אנחנו באנו בגולה אין לנו טעם ודעת והיא הית' גם כן למזכר' שאין לנו טעם ודעת ושכורים אנחנו הבן:

156

קנ״זוז"ש שם בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ולא נאמר מי היה המפיל הפו' ע"כ הוא ההוא דסתי' (כמ"ש בהקדמ' הזהר) רצ"ל הש"י העל' בלבו לעשו' זה ע"י פו"ר כדי שיהיה למזכר' לב"י להצילם מן הדין מפני שהם בלי דעת כענין הגורל שהוא מעש' מבלי דעת ושכל וטעם וז"ש בכאן ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור וכו' (והנה יקש' לך למה קראו את המוע' ע"ש הצר' הנה אמר בטע') כי המן וכו' חשב על היהודים וכו' (במחשבה ודע' ואעפ"כ) והפיל פור הוא הגורל וכו' (שאין הפועל הזה בטעם ודעת) ובבוא' לפני המלך (מלכו של עולם המעש' הזה למזכר' מעש' שאינו בדעת הנה נזכר זכות לישראל כי מה שעוו ופשעו כי יש להם קטנות הדע"ת בגלו' (תתבונן לפי"ז מ"ש) אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרע' אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו וכו' והנה הוא עשה בדע' ומחשב' חשב על היהודים רק הש"י סיבב סבה שגמר מעשהו בגורל שהוא מבלי דעת בכדי שיהי' למזכר' לבנ"י אבל עכ"פ הוא ישקול למטרפסי' כי הוא עשה בדעת והדע' הוא בראש ע"כ אמר המלך מלכו של עולם אמר עם הספר רצ"ל הספ"ר הוא הפור הוא גורם אשר מחשבתו ישוב על ראשו כי הפור הוא הוא לטובה לישראל אבל הוא הרשע בדעת עשה ע"כ תלו אותו בראשו ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפור כי הפור הי' יסוד הנס. הבן:

157

קנ״חסיפרו לנו חז"ל עפ"י קבלתם אם כל המועדי' יהיו בטלי' ימי הפורים לא נבטלי' הנה בודאי מהראוי להבין איך יצוייר שכל המועדי' יהיו בטלי' והלא קיי"ל אשר הש"י לא יחליף ולא ימיר דתו וגם אם יצוייר אסר המועדים יהיו בטלים מהראוי להתבונן מפני מה תגדל מעל' ימי הפורי' אשר לא יהיה נבטלים והנלע"ד דהנה אמרז"ל בפסוק לא יאמר עוד ח"י י"י אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם וכו' ודרשו בו לא שתעקר יצ"מ ממקומ' אלא שתהא שעבוד מלכיו' עיקר ויצ"מ טפל והנה הפסוק צווח לא יאמר עוד וכו' וצ"ל שלא תהי' ניכר סיפור יצ"מ לפני סיפור הניסים דשעבוד מלכיו' והוא כדמיון דבר המתבטל בששים או במא' אשר הוא כלא הי' ואפי' האיסור מתבטל ושב להיתר ע"כ נק' לא יאמר היינו שיהי' כאלו לא יאמר כענין ביטול בס' או במא' ואלף וכיוצא והנ' כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים והנה יהיו בטלים לימות המשיח היינו שתגדל כ"כ הנסים דלעתיד עד שנסי המועדי' שהם זכר ליצ"מ יתבטלו בסיפור העתיד בס' או במא' ואלף וכיוצא אבל נסי ימי הפורים הנה הם מענין מחיית עמלק הנ' בזה תלוי הגאולה העתיד' והנה הן המה כענייני גאולה העתיד' שיהיה השם והכסא שלם ב"ב. הנה אלו ימי הפורים לא יהי' להם ביטול בששים וכיוצא כי זכר הימים האלה הן הם כימי הגאולה האחרונ' שימחה זרעו של עמלק ב"ב אמן:

158

קנ״טפורים מתורגם פורי"א וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שהוא לשון מטה שעיקר הנס הי' והמן נופל על המטה (ע' במאמר ז' סי' ז' וסי' ט"ו ותבין שורש הנס היתה נפילתו על המטה ובין והתבונן בדבר ועוד יתבאר אי"ה במ"א ותבין עוד לפי מ"ש לקמן (במאמר ז') דאסתר היתה גלגול יעל והמ"ן גלגול סיסר"א והנה כתבו עוד תלמידי האריז"ל יע"ל היתה מן שורש התאומות יתיר' של הבל וסיסר"א הוא קי"ן שהוא חטא עמה בית"ד שנמשל לאבר ולכן הרגה יעל אותו ביתד וקי"ן ג"כ בא עליה ז' פעמים קודם שהרג להב"ל עכ"ד וא"כ גם סיסר"א בעל את יעל ז' פעמים כי הנה היה כשב על קיאו והנה המ"ן שהיה סיסר"א שהי' קי"ן ואסת"ר שהיתה יע"ל שהוא התאומה יתירה הנה כשעמד לבקש על נפשו מאסת"ר הנה הי' נופל על המט"ה אשר אסתר עליה כי כבר הורגל זה פעמים ומעתה תתבונן פורי"א ועוד יתבאר אי"ה:

159

ק״סשואלין ודורשין בה' הפסח קודם לפסח שלשי' יום וכתבו הרבה מהפוסקים שלשים יום דייקא ומתחילין מן יום הפורי"ם (הגם שיש דיעות בזה עכ"ז סוגיין דעלמא כהנך פיסקי') ולא דבר ריק הוא והנה גם על זה יש לחקור טעם למה שלשים יום דייקא (הגם דדרשינן לה מקראי בגמ' עכ"ז מצוה לבקש טעם והנה נראה דבכל המועדים ובכל המצות כן הוא כדמוכח בגמ' באחד באדר משמיעין על השקלי' וגם מן פלוגתא דרב ושמואל על יומי שולחנות אבל כפי הנראה העיקר הוא שלשים יום קודם לפסח ואיידי דחג הפסח תקנו כן בכל המועדי' ובכל המצות זמניות ועיין בש"ע של הגאון החסיד מהרש"ז ז"ל) ונ"ל הטעם עפ"י מ"ש הרב הקדוש בעל חסד לאברהם דבכל שנה ושנה שלשים יום קודם לפסח הש"י ברוב רחמיו וחסדיו ממציא פדיון לבניו הגם שע"י העונות נפשותם שקועו' ח"ו בשערי טומאה באותן השלשי' יום קודם לפסח הש"י מוציא אותם בכל יום ויום חלק אחד ופודה אותם עד כי בליל י"ד בניסן הם עומדי' חוץ לטומאה ובליל ט"ו הם בני חורין לגמרי עכ"ד (והנה לדעתי תתבונן למה שלשים יום דייקא כי הנה נצטוינו על מחיית עמלק ג' מצות ממנין תרי"ג במחשבה ל"א תשכח) בדבור (זכור בפה) במעש' והיה בהניח וכו') הוא מחיית שיעור קומת הקליפ' חב"ד (מחשב') חג"ת (דיבור) נהי"ם (מעשה) עיין במאמר מלחמ' לי"י סי' י"ג והנה בשלשים יום הם תש"ך שעות בגימ' ג' פעמים עמלק ביטול שיעור קומתו בכל סטרין קומת המחשב'. קומת הדבור קומת המעשה (כענין שיש באדם נפש רוח נשמה וכ"א שיעור קומה שלימה) והנה באותן השלשים יום קודם לפסח הוא החג אשר מתעורר החס"ד הש"י מעורר חסדיו תש"ך שעות קודם החג (תש"ך הוא שיעור קומת החס"ד י"פ חסד בגימ' תש"ך תש"ך צירופי בראשית עולם חסד יבנה ישתבח שמך לעד מלכינו) ובזה תתבונן אשר מתחילין לדרוש בה' פסח ביום הפורי' דייקא יום מחיית עמלק והנה מקובל בידינו קבלת הקדמונים עיין בת"ז ובר"מ אשר לעתיד ב"ב מלחמת עמלק ומחייתו יהיה בערב חג הפסח הרי שלך לפניך ההתחל' ביום הפורים והסיום והגמר בערב פסח הן המה תש"ך שעות מנין ג"פ עמלק לבטל שיעור קומת הקליפ' מכל וכל במחשבה דבור ומעשה ובזה תבין טעם בדיקת חמוץ אור לארבעה עשר ולמה התנא נקט אור כי יוצאים אז מחשך לאור ותבין ג"כ מה שנתקשו הפוסקים למה לא מברכין שהחיינו על בדיקת חמץ ולדרכינו מובן כי מברכין שהחיינו בהתחלת זמן ביעור כתרין דמסאבותא היינו ביום הפורים והבן ואי"ה יתבאר במאמרי חג הפסח:

160

קס״אובאלה הדברים תתבונן מה שאמרה אסת"ר ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשי"ם יום ובאלה דברים יצדק נמי למה קבעו פורי"ם באדר שני דמיסמך גאול' לגאולה עדיף. דהיינו התחלת הגאולה מתחלת בפורים עד חג הפסח שיוצאין לגמרי לחירות וניחא נמי משארז"ל דקורין פ' זכור בשבת שקודם פורים להקדים זכירה לעשי' וקשה איזה עשי' אנחנו עושים כעת בעמלק אבל העשי' הוא שמתחילין אנחנו ביום הפורים להניע רגל מתוך המרכב' טמאה ולהתקרב אל הקודש והוא הטעם שאמר בת"ז ובר"מ אשר מחיית עמלק ב"ב יהיה בערב פסח הבן הדבר:

161

קס״באבאר לך עוד מ"ש במגל' ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור' היה בימי הזעם לא בעת הישועה וכמש"ל ונאמר ע"פ מ"ש מפרשי הקדמונים. שגזירת המן היה על אדר שני ע"כ קבעו מצות החדש ובפרט קריאת המגל' באדר שני דייקא ונ"ל דמאת הש"י היתה נסיב' שיפול לו הפור על חדש אדר שני דהנה המן היה מכשף גדול ועשה הכל ע"פ כשפיו והנה כתב רבינו אפרים אין כישופים שולטים במי שנולד באדר שני ונ"ל הטעם להיות הכישופים נעשים הכל ע"פ עתותי המזלות ביום פלוני ובשע' פלונית ואדר שני אין לו מזל והוא הנעשה ע"י ישראל המעברים השנים אין מזל לישראל. ע"כ נעשה עיבור כעין תכסיסי מלכות בשבעה וחמש' ושלשה. עיין ברש"י סנהדרין והענין הוא להורות עם בני ישראל המה כעין יוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו הלא הם כמו בוראים הזמן חדש שאין לו מזל ברקיע והנה ידוע משארז"ל שבאמת נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור וח"ו אין מקום להימלט מגזירת המן מה עשה המגיד מראשית אחרית הפועל ישועות בקרב הארץ הכניס בלב המן להפיל פור ובהשגחה עליונה נפל הפור על חדש אדר שני אשר מבלי מזל ובני ישראל המה הבוראים אותו וכיון שנפל הפור על החדש הזה אשר ישראל המה היוצרים יושבי נטעים היאך ס"ד לשום נברא בעולם לנגוע בהם ואדרבא נתעלו ונפל אז פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד וכו' ונתבטל כישופי המן המנחש (שהי' מבחי' נחש הקדמוני כמ"ש מרן האריז"ל) כי הכישופים נעשים ע"פ הוראת שעות המזלות ואין מזל לישראל חדש הנעשה ע"י ישראל אין בו מזל ויצדק לפי"ז ג"כ בחדש הראשון וכו' הפול פור הוא הגורל לפני המן מי היה המפיל כיון שאינו מבואר במקרא ע"כ הכוונה ההוא דסתים היינו הפועל ישועות סיבב זה שנפל הפור לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (ר"ל הוא הנק' בעצם אד"ר כי בשנת עיבור עיקר אד"ר הוא בשני כענין הנך רבוותא בגמ' שעשו סימנים אם דין הוא אדר ואם לית דין אדר ע"ש בסנהדרין והנה היוצר כל הוא אלקינו הוא אשר סיבב הישועה קודם הגזירה היינו אשר בהשגחתו נפל הפור על חדש הזה אשר ישראל המה היוצרים אותו ואין מזל לו ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד אלקי וזה ג"כ הנרצה ע"כ קראו לימים האל' פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הפו"ר היה עיקר הישועה וכנ"ל:

162

קס״גבו יבואר פירוש נוסח ההודאה המתוקנת לנו מאנשי כנסת הגדולה ומיודעי בינה לעיתים שבט יששכר ואגב יבוארו בזה כמה עניינים מדברי חז"ל ונק' המאמר הפע"ם אוד"ה:
נוסח ההודאה המצוי' בידינו (היינו עם נוסח ע"ל הניסי"ם שאומרים ג"כ בחנוכ"ה) הנה יש בה ס"ח תיבין מנין חיי"ם להורות שיצאנו ממו' לחיים כענין לשון חז"ל ממות לחיים לא כ"ש ונדבר בזה עוד אי"ה ועתה נבא לבאר נוסח ההודאה:

163

קס״דהג"ה ובאם נגרום בנוסח ועל הנסים ג"כ תיבות ועל הנפלאות כמ"ש במאמרי חנוכה שיש פני' לגרסו בהודאה דפורים וכאשר יתבאר אי"ה הנה יהי' ע' תיבין הנה יהי' ע"פ הפייטן שיסד תכלית שבעי"ם ותל' על חמשים ופירשו בו שהוא מן פסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וכו' עד ויתלו את המן הם ע' פסוקים ואמרו הטעם כי גדלות ממשלתו לא היה רק ע' ימי' וזהו תכלית שבעי' נתל' וכו' לרמז זה יש בהודאה ע' תיבין:

164

קס״הועל (א) הנסים (ב) וע"ל כצ"ל בוא"ו כמ"ש במאמרי חנוכה דקאי על ברכת ההודא' לעיל נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו' וע"ל הנסים וכו' (ג) הנסי"ם עמ"ש במאמרי חנוכ' מאמר הל"ל והודא"ה שורש תיב' נ"ס ע"פ דרכי פרד"ס וי"ל עוד ידוע הענין נ"ס דבר מוגב' למעלה מן השכל המוטבע בתוך חומרת הגוף זה אינו נעשה רק לישראל שהוא מפאת שורש נשמת' ואתם הדבקים בה' אלקיכם והם עמוסי' מני בטן בנים אתם לי"י אלקיכם משא"כ לאוה"ע לא יארע להם נס. הבן הדבר וכיון שהנס הוא רק מצד בחי' הנשמה הנה נק' נ"ס. ע"פ ס"י המליך אות נ' ברי"ח. וכבר ידעת דבר שהנשמה נהני' ממנו ולא הגוף המליך אות ס' בשינה והנה השיר הוא ג"כ לצורך הנשמה שתעלה לשורש' בידך אפקיד רוחי הבן. וא"כ באות נ' וס' נבראו אותן הב' מנהיגים אשר הם תשמושי הנשמה ע"כ נק' הפלא שנעשה דוקא לישראל שהוא מפאת שורש נשמתם. הנה נקרא נ"ס:

165

קס״וועל הפורקן (ד) הפורק"ן הוא לשון תרגום. עמש"ל במאמרי חנוכה מאמר הלל והודאה ותבין הטיב:

166

קס״זועל הגבורות (ה) הגבורות עמ"ש במאמרי חנוכה מאמר הנ"ל ובכאן יצדק הדבר מאוד. דלפי מ"ש מרן האריז"ל דהמן וחכמיו יועציו וזרש אשתו היו קליפות גדולות והיו יונקים מן שמרי הגבורות דמנצפ"ך המן היה יונק מן מ"נ וזרש מן צ' וחכמיו מן פ"ך ורצו להשליט הדינים והגבורות על ישראל והש"י היפר עצתו ונמתקו הדינים והגבורות מן ישראל והוא ע"פ מש"ל במאמר ימי הפורי"ם סי' ה' קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפור הנה בזמן הפו"ר הוא הי' זמן הזעם והדין ולמה לא קראו המועד ע"ש הישועה (עמ"ש כמה טעמים) וכתבנו שם דהנה הגבורות הם מנצפ"ך פ"ר וישראל זה עבודתם להמתיק הדיני' בהמשכת החסדים מן אות ו' דכורא אשר ממנו באים החסדים והנה גם בעת הזעם חסדי י"י לא תמו הגם שנייתייבו שונאיהם של ישראל ורצ' המ"ן עם אשתו וחכמיו להגביר עליהם הדינים דמנצפ"ך) פ"ר כי נתחייבו בדין בעוה"ר (וכח המן עם אשתו וחכמיו הי' גדול בזה להיותם יונקים מן שמרי הגבורות הנה המגיד מראשית אחרית סיבב הישועה מבראשי' הכניס בלב המן שיעשה הדבר ע"פ הגורל וקראוהו בלשונו פו"ר וע"י זה עלת' לרצון לפניו ית"ש ונזכר למעלה אשר ישראל זה עבודתם כל היום להמתיק הגבורות פ"ר בהמשיך עליהם חסדי הויה ומתהוו' פו"ר ועי"ז נמתקו הדינים מן ישראל והגבורות הי' חלי' על ראש המן וכת דילי' ע"כ קראו לימים האל' פורי"ם ע"ש הפו"ר כי בעוד זמן הפור נצמח הנס הבן ממילא הרי שלך לפני"ך מה שאומרים על הגבורו"ת הבן:

167

קס״חועל התשועו"ת (ו) התשועו"ת כבר קדם מאמרינו. החילוק בין עזר"ה לישוע"ה (הגם שלדברי המדקדקים הוא מן השמות הנרדפים עכ"ז אין דבר ריק בלה"ק ויש חלוקים גם בשמות הנרדפי' כאשר נתבאר בדברינו במקומות רבים) והוא ישוע"ה נק' כשהמושיע מושיע אחר הצעקה כשצועק אליו המצטרך והוא מושיע (כעין צעק"ה הנערה המאורס' ואין מושי"ע לה) אבל לשון עזר"ה הוא כשהעוזר עוזר מעצמו קודם שיצעק ויבקש ממנו המצטרך כענין הבטחה הכ' והיה טרם יקראו כו'

168

קס״טהג"ה והדברים ארוכים אצלינו במ"א בפ' חושה לעזרתי י"י תשועתי ובנוסח שתקנו לנו אנשי כנה"ג עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור אין מן הצורך לכפול הדברים: והנה אמרו בגמ' פעם אחת הוצרך העולם למטר וגזרו תענית וירדו להם גשמים בעלות השחר קודם תפלתם סברו שבחא דצבורא הוא אמר ליה שאין זה שבח רק הוא משל לאדם שפל שבא לבקש איזה דבר מן המלך ראה המלך שרוצה לכנוס לבקש אמר המלך לעבדיו תנו לו מבוקשו ולא ייעול לפלטין דילי ושוב פעם אחת גזרו תענית על הגשמים והתפללו והתענו כל היום ולא ירדו גשמים עד הערב הנה סברו שזהו שבחא דצבורא א"ל שאין זה שבח רק משל למלך שאמר אל תתנו לו מבוקשו עד שיתמקמק ואח"כ תנו לו ומקשה והיכי דמי שבחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיק' ומוריד הגשם ונחית מטר' (כי זה מורה אשר הש"י גם טרם יקראו בורא להם הישוע' אבל עריבים עליו דברי דודים ורוצה לשמוע דבריהם כענין הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכב' פירשו הראשונים והיה טרם יקראו ואני אענה (אבל) עוד הם מדברים (כי הם אינם יודעים אשר כבר עניתים ותקנתי להם הישועה ע"כ הם מדברים בתפלה ובקשה) ואני אשמע (ומשתעשע בדבריהם ותפלתם ואינם מאותן הסוג שהמלך מצו' לעשות בקשתו קודם שיקרא בכדי שלא יכנוס לפלטין כי דבריו למשא על המלך וכמו כן פ' הרב האלשיך בצר הרחבת לי (כשיש לי איזה דוחק מאיזה ענין אני יודע כי הרחבת לי גם קודם התפלה אבל חנונו ושמע תפילתי (ותתן לי מבוקשי אחר התפלה בזה אדע כי מצאתי חן בעיניך ועריבים עליך דברי:

169

ק״עוהנה בזה הנס דפורים הנך רואה גם על פי פשוטי הדברים שהש"י הכין הרפואה קודם למכה ענין מרדכי במעשה דבגתן ותרש ויכתב בספר ד"ה לפני המלך וכן כל הסיבובים שסיבב היוצר בראשית המגיד מראשית אחרית שנהרג' ושתי ועי"ז באת אסתר לבית המלך להציל את ישראל בעת הזעם ואבאר לך עוד פרט אחד לדוגמא מה שכתב הרב בעל מעשי' י"י בפסוקי המגלה ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין (זה אין לו ביאור לכאורה מהו כי כן דבר המלך וכו' ואח"כ ויאמר ממוכן (זה המן לדעת חז"ל) לא על המלך לבדו וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וכו' מהראוי להתבונן הנה עיקר עצתו היה להרוג את ושתי ומהו הנרצה בדבריו יצא דבר מלכות מלפניו וגם מהו הצורך להיכתב בדתי פרס ומדי ופירש הרב הנ"ל ויאמר המלך לחכמים וכו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין הכוונה הוא דמבאר למה הוצרך לישאל את פי החכמים הרי מלך הוא ודבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה לזה אמר כי כן דבר המלך לפני וכו' רצ"ל כן היה דתי פרס ומדי אשר אפי' דבר הנוגע לכבוד המלך לא היה יכול המלך לשפוט בעצמו רק היה מוכרח להקריב את משפטו לפני יודעי דת ודין והנה אם היה נשאר הדבר כן בדתי פרס ומדי הנה בעת אשר הגיע זמן המן הרשע לאבדו מן העולם כרגע בציוו המלך הנה היה המלך מצטרך להציע דבריו לפני יודעי דת ודין ובודאי כפי הטבע היו נושאים לו פנים כיון שהיה גדול על כל השרים והעמי' מה עשה הפועל ישועות הקדים הרפואה ויאמר ממוכ"ן (זה המן כרה לעצמו שחת) וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו (רצ"ל אין זה כבוד למלך שיצטרך למשפטו לישאל את פי יודעי דת ודין מהיום והלאה ישתנה החוק והדת אשר דבר מלכות יצא (הדין) מלפניו (ולא יצטרך להתייעץ עם שום דיין) ויכתב (כן מהיום והלאה) בדתי פרס ומדי (אשר המלך יעשה דין לעצמו כאשר יחפוץ) וייטב הדבר לפני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן (היינו שנכתב כן בדתי פרס ומדי אשר דבר המלכות יצא מלפניו הנה טובה גדולה פעל המן בעצתו זאת בהגיע זמנו שיתעקר מן העולם כרגע הנה ויאמר המלך תלוהו עליו בלי שום התווכחות ושאלה ליודעי דת ודין ויתלו את המן כרגע כן יאבדו כל אויבך י"י הנה כתבתי לך פרפר' נאה לדוגמא אשר הפועל ישועות לא עינה מלבו ומאז ומקדם הכין ישועות ישראל והנה כאשר תתבונן בדברינו זה כמה במאמר ימי הפורים ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור כי הפור היה עיקר הישוע' אשר הש"י סיבב שיהיה גזירת הרשע ע"י הפו"ר ועי"ז היתה סיבת הישועה הנה כתבתי לך שם מגדנות ומעדנים ינעמו לנפשך הנך רואה אשר הש"י גם טרם יקראו הכין ישועות ישראל בכל אופנים המועילים ואעפ"כ לחיבת ישראל עם קרובו להודיע חיבת אב לבנים אשר הוא מתאוה לתפלתן הנה הניחם בצער איזה ימים עד אשר התפללו אליו ית"ש בזה נתוודע כי ערבים עליו דברי דודים דהנה הש"י הכין ישועתם מקודם ואעפ"כ המתין כביכול עד אשר יתפללו אליו כענין שאמרו יונתי בחגוי הסלע וכו' הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה והנה זכור תזכור את אשר הקדמתי לך החילוק שבין עזרה לישועה עזרה הוא כשנעזר המצטרך קודם הצעקה בקשה וישועה הוא אחר הבקשה וצעקה והנה בכאן אנחנו מודים על התשועות היינו שהושיע לנו אחר הצעקה הגם שהכין ישועתי מאז ומקדם עכ"ז להודיע חיבת אב לבנים הנה כביכול המתין עד לאחר הצעקה וכנ"ל:

170

קע״אובזה יש לפרש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ויצא בתוך העיר ויצעק צעקה גדולה ומרה הנה יש להתבונן מהו ומרדכי ידע וכו' הל"ל שמע או ראה פתשגן הכתב ב' דמשמע דמרדכ"י לבדו נתוודע לו הלא כתיב למעלה והעי' שושן נבוכה משמע דכל העם אשר בשושן נתוודע להם כיון שניתן הדת בשושן. ג' ויצעק צעקה וכו' ע"ז התעוררו ג"כ חז"ל בגמ' מאי אמר וכוונתם דהנה לא נאמר ויצעק אל י"י או לפרש מה הוא הלשון שאמר בקול כמו בכ"מ בכתבי קודש וכאן לא פירש רק סתם ואין זה מדרך החכמים לצעוק מבלי גזירה (והנה החכמים דברו מזה ברוח קדשם) והנה אנן נימא קרוב לפשוטו עפ"י דברינו הנ"ל הנ' קיי"ל הקו"ל יפה לבשמי"ם והנה הגם שהאמת הוא כך כפשוטו עכ"ז בכל דבר הנעשה יש רמיזא דחכמתא ויש לרמז בזה דהנה הצדיקים נק' ע"ש הבשמים כמארז"ל ההדסי"ם אשר כמצול' אלו הם הצדיקים שכל העולם נהנה מריחם (ומ"ש במאמר ימי הפורי"ם מענין חוש הרי"ח שלא נתפגם כ"כ מעץ הדעת ע"כ הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף עיי"ש בענין חדש אד"ר שהוא בחי' חוט"ם עיי"ש ותבין) ולזה בא הרמז הקו"ל יפה לבשמים (היינו הצדיקי') הגם שהש"י מקיים בהם והיה טרם יקראו וכו' ומכין להם הישועה קודם עכ"ז אין זה שבחם שיעזור להם קודם קריאתם כמ"ש בגמ' שאין זה שבחא דצבורא כי זה נראה שאין הש"י חפץ לשמוע דבריהם וכענין שאמרו משל למלך וכו' וכמש"ל אבל השבח היא כשהש"י מכין הישועה גם טרם יקראו אעפי"כ ממתין בישועתו עד עת בא קול צעקת הצדיקים לפניו כי עריבים עליו דבריהם וענין כזה יפה ונא' לצדיקים כי זה יורה על גודל אהבת הש"י להם שהוא מתאוה לתפלתן וזהו הנרמז הקו"ל (היינו הצעקה והתפלה יפה לבשמים (היינו הצדיקים) והנה הצדיקים הללו בדור ההוא מרדכי ואסת"ר הנה הם נרמזים בבשמי"ם מרדכי מן התורה מר דרור (מתרגמינן מרי דכי) כנודע מדברי רז"ל והדס"ה הוא אסת"ר וז"ש ומרדכ"י ידע את כל אשר נעשה (היינו שהש"י הכין הישועות ובפרט לפי מ"ש בדברי הגמרא הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות גם לצדיק וכו' שנא' ויוודע הדבר למרדכ"י עיין במאמרי חנוכה הלל והודאה ותבין וכן בעניני הפור שכתבנו הנה מרדכי ידע את כל אשר נעשה ונכון היה לבו בטוח שהישועה מוכנת מאת הפועל ישועות אבל אעפ"כ ראה את ישראל נתונים בצר' גדולה והבין שהש"י חפץ לשמוע צעקתן שהקול יפה לבשמים וזה הוא שבחא דצבורא ע"כ) ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה שהקול יפה לבשמים היינו הצדקי' הללו מרדכי ואסתר גדולה רמז לאסתר הדסה שהדס הוא משולש ואין גידול פחות משלשה ומר"ה רמז למרדכי מ"ר דרו"ר ע"כ אמר ויצעק צעקה גדולה ומרה) שהקול יפה לבשמים הללו הבן:

171

קע״בועל הנפלאות (ח) הנפלאות כבר כתבתי במאמרי חנוכה במאמר הלל והודאה דלא נמצא זאת הגירסא בכתבי מר"ן זלה"ה וכן בספרים הישינים ובימי הפורים אפשר לגרוס אותה ובאם גורסין אותה יש לפרש דהנה נפלאות יתפרש בלשה"ק על דבר הנבדל מעולמות הנבדלים ואינם מושגים כענין שאמרו במופלא ממך אל תדרו"ש (דרו"ש הוא בבריאה ועניני עולם האצילות כביכול הוא ושמו חד בהון נקרא מופלא וז"ש במופלא ממך (עניני עולם אצילות) אל תדרו"ש (בדרך דרש מבריאה נ"ל) ויתפרש אי"ה במ"א) ע"כ תרגום נפלאות פרישן רצ"ל שהוא מופרש ומובדל מן השכל ואינו מושג והנה אמרז"ל למה נמשל' אסתר לאיילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים ובמקומו פירשנו היינו אסתר היתה סוף נסים המופלאים והתחלה לנסי' המלובשים בטבע והנה הנס הזה היה מלובש בטבע ואעפ"כ הבינו כל באי עולם שהוא פלא ויד י"י עשתה זאת ע"כ נקבע הדבר לדורות עולם לידע ולהודיע ולהוודע גם כל ימי אורך גלותינו באין נבואה ואין פלאות באיתגלייא וכל הצלתינו מן השבעי' זאבים בכ"ז ועידן הוא בלבוש הטבע אעפ"כ יד י"י עשתה זאת כענין שראו אבותינו בימי מרדכי ואסתר שהיה הנס בהלבשת הטבע ואעפ"כ לא הוה שום שוטה בעולם אשר יאמר כי הוא רק בטבע א"כ היה הנס ההוא נס ממוצע התחלת הנסים הנסתרים ומלובשי' בטבע וסוף הנפלאות (והארכנו במקומו בסמני קריאת המגילה התחלת זמן קריאתה ביום י"א בגי' ו"ה וה"נגלות לנו ולבנינו והוא זמני הפרזים) שהם מגולים עד סוף זמנ' בוא יום ט"ו בגימ' י"ה הנסתרות והוא זמן המוקפין שהם נסתרים הבן והארכנו הענין במקומו) ע"כ היה מפלת המן בחג הפסח זמן הנפלאות להורות עם היות שהיה הנס בהלבשת הטבע אעפ"כ הנה נודע כי מן הנפלאות הוא ונודע יד י"י את עבדיו וזעם את אויביו הרי שלך לפניך למאן דגרס בהודאה ועל הנפלאות יש לגורסו בהודאה דפורים:

172

קע״גועל המלחמות (ט) המלחמות עמ"ש במאמרי חנוכה ויש גורסין הנחמות עיין מאמר הל"ל והודאה אשר הרבה מהקדמונים לא רצו לגרוס על המלחמות שאפי' חרב של שלום אין בה שבח כ"כ ועמש"ש דיש ידים ורגלים לגירסא זו עיי"ש וביותר בהודאה זו דפורים הנה מלחמת עמלק היא מן המצו' עלינו בתורה לג' מצות במחשבה ודיבור ומעשה והוא מלחמות מצו' אפי' חתן מחדרו וכלה מחופת' שפיר יש להודות ולהלל ליוצר בראשית שזיכה את אבותינו גם בימי עניים בגלות לקיים מצות י"י ללחום מלחמות מצוה ולי"י המלחמה מיהו מאן דגרס על הנחמות ג"כ יש לו פנים כאשר פירשתי בהודאה דחנוכה:

173

קע״דשעשית לאבותינו (י) בימים ההם בזמן הזה (י) בימים ההם בזה"ז הכל נתבאר היטיב בהודאה דחנוכה אין מן הצורך לכפול:

174

קע״העיין מ"ש בהודאה דחנוכה תיקון חמשה לשונות בנוסח על נגד ד' מלכיות וגלות השרשיי גלות מצרים והנה אי גרסינן בהודאה זו ג"כ ועל הנפלאות כמש"ל הנה הם ששה לשונות נגד הגלות הנ"ל ואחרון שבכולם יום בוא גוג על אדמת ישראל עיין בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים ועיין בתלמודא דידן:

175

קע״ובימי מרדכי (י"ב) בימי מרדכי ר"ת מ"ב עמ"ש בהודאה דחנוכה מה שכתבו המקובלים שכל הנסים נעשים ע"ש מ"ב כדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו בגימ' מ"ב ע"כ ר"ת בימי מרדכי בימי מתתיהו הוא נרמז שם מ"ב ועמ"ש עיין מעשה בראשית וענין התורה א"צ לכפול:

176

קע״זמרדכי עמ"ש בהודאה דחנוכה כל דבר נסיי לא במקר' הוא ומהראוי להתבונן מפני מה היה שם הצדיק הגואל הזה מרדכי והנה במדרש פ' תרומה דרשו חז"ל בפסו' נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן (ואי"ה נפרש המדרש הזה) עכ"פ יצא לנו מדבריהם דשמא גרים והנה זה יצא ראשונה לדרוש בשם הצדיק מרדכי הנה אמרז"ל מרדכי מן התורה מנין (נ"ל שאלתם בזה דא"א לומר שאין מזה רמז בתורה כיון שקבלת התורה מחדש ביתר שאת מבלי מודעה הדור קבלוה ע"י הנס הנעשה ע"י הצדיק הזה הנה בודאי יש בזה איזה רמז בתורה וקבלו רז"ל שנרמ"ז בסממני שמן המשחה והנה לא לחנם נרמז בשמן המשחה הנעשה למשוח ולהכתיר כתר כהונה וכתר מלכות והנה ג' כתרים הם כהונה ומלכות וכתר תורה גדולה מהם כי כתר כהונה ומלכות בא בירושה דהיינו מי שנמשח בשמן המשחה למלך או לכהן הנה בירושה לזרעו אחריו משא"כ כתר תורה א"צ לשמן המשחה תורה צוה לנו משה מורשה והיא (לכל) קהלת יעקב והנה בימים ההם בזה"ז בעוה"ר נתבטל כתר מלכות שורש דוד עד אשר יחזיר הש"י העטרה ליושנ' ב"ב וכן כתר כהונה כיון שבטל עבודת בהמ"ק והנה בגליתינו כאז כן עתה אין לנו שיור רק התורה הזאת שהוא ירושה לכל קהלת יעקב בלי הפסק והוא העומדת ג"כ במקום כתר המלכות כמד"א בי מלכים ימלוכו ובמקום העבודה של הכהנים זאת התורה לעולה וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו' וכתיב בכ"מ מוקטר מוגש לשמי. ודרשו אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה בכ"מ מעלה עליהם כאלו הקריבו וכו' והנה כבר כתבתי לך שמן המשחה מקדש המקום והאיש אשר יירש הכתרי' של מלכות וכהונה משא"כ כתר תורה א"צ למשיחת שמן המשחה רק כל הרוצה מקהלת יעקב לזכות בו הנה הכתר ההוא לו למורשה ועומד לו ג"כ במקום כתרי כהונה ומלכות והנה גם בגלות בבל שנתבטלו אז כתרי כהונה ומלכות נשאר העולם קיים רק על עמוד התורה והנה קליפת עמלק בן בנו של עשו זה דרכו כל היום להזדווג לישראל כשמרפין ידיהם מן התור' כמו שהיה בראשית רשעתו ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים דרשו בו כשרפו ידיהם מן התורה והנה זה מרדכי האיש הקהיל קהילות ברבים ועסק עמהם בתורה כנודע מרז"ל שגם בעת הזעם בבוא המן אליו ביום התענית עסק בתורה עם התלמידים והוא שעמד' נגד המן הרשע הבא מן עמלק אשר כל כחו ברפיון ידים מן התורה (והוא בצוואת עשו זרקינו שציו' לו להזדווג לישראל בעת וכו') וכאשר יתבאר להלן אי"ה ע"כ רמז שם מרדכי בתורה אצל סממני שמן המשחה להורות ששגב' מעלת כתר התורה שא"צ למשיחת שמן המשחה ונרמז בתורה בתיבת) מ"ר דרו"ר מ"ר (בגימ' עמלק) שע"י התור' שעסק מרדכי נעשו ישראל דרו"ר וחפשי מן קליפת עמלק זה המן וזה דמתרגמינן מר"י דכ"י (או מיר"א דכי"א) ובאת הקבלה מרדכ"י מ"ר דכ"י דכ"י לשון טהרה שהוא בתורתו הי' מטה' את כל אשר התעורר קליפת עמלק את מרכבה הטמאה בכישופ' עד אשר ביער את המרכבה טמאה מן הארץ המן עם עשרה בניו כי בקדושה הם עשר ולא תשע עשר ולא י"א אבל בקליפה כל המוסיף גורע הם י"א וזהו מרדכי שמא גרים מרדכ"י מ"ר בגימ' עמל"ק דכ"י הוא היה מטהר בתורתו את אשר טימא עמלק כאמור לעיל הבין הדבר ועוד יתבאר אי"ה:

177

קע״חעוד אבאר לך שם האיש מרדכ"י הנה הוא מיוחס במגלה (הנכתבת ברוה"ק) במדת כל"ל ופר"ט וכל"ל היינו איש יהודי הי' כלל ושמו מרדכי פר"ט איש ימיני כל"ל והנה כבר ידעת י"ג מדות המקובלות בתורה שבע"פ שתהי' התורה נדרשת בהן המה מפתחות לעורר האדם בגבהי מרומ. י"ג מדות של רחמים היינו בלמוד האדם מדת ק"ו מעורר מדת אל כאשר אמר הקדוש מהרד"ב זצללה"ה אשר משה התפלל א"ל נא רפא נא לה ורצה להמשיך רפואתה ממדת אל אזי צוהו הש"י ללמוד ק"ו ואביה ירק וכו' ועי"ז ימשוך מדת אל וכן בשארי המדות והנה לפי"ז מדת כלל ופרט וכלל נגד מדת ר"ב חסד והנה החילוק שבין מדת החס"ד למדת ר"ב חס"ד עיין בדברי תלמידי הבעש"ט מדת החס"ד הוא דבר העולה על לב האדם לישאל ונותן לו בחס"ד אבל מדת ר"ב חס"ד הוא כשנותן בחס"ד דבר שלא עלה על לב והנה כבר כתבתי על מאמר חז"ל בגמ' אר"ח ב"א א"ר יוחנן (על המקרא בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף וכו') הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף שנאמר ושם אתנו נער וכו' הקצי"ף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק ומנו מרדכ"י דכתיב ויודע הדבר למרדכ"י וגו' ע"ש הנה הוא לפלא המאמר הזה בעיני כל משכיל א' מה חידש לנו ר' יוחנן המעשיות הללו ידועים ומפורסמים לנו במקראי קודש ב' למה אצל יוסף אמר לעשות רצו"ן צדיק ובמרדכ"י אמר לעשות נ"ס לצדיק. ג' הכתוב שהביא לראי' על מעשה מרדכ"י דכתיב ויודע הדבר למרדכי אינו מן הענין וה"ל להביא קצף בגתן ותרש וביארתי הדבר ע"פ מ"ש הרב החסיד הקדוש בחו"ה בענין גדר עבד הנאמן (לאדוני) לא ילך ולא ישב ולא יעמוד כי אם בהפקת רצו"ן האדון לא ישכב כ"א על יצועי אהבתו ולא יחפוץ כי אם רצונו ע"ש א"כ לפי"ז תתבונן שהעבד אין לו רצו"ן והרצון שלו הוא אצל האדון והאדון הוא בעל הרצון והנה תבין הענין האדם כשהוא ח"ו באיזה מיני יסורים הנה בודאי הוא מצפ' ומקוו' להוושע מן היסורין כענין יוס"ף שהיה בבית האסורים בודאי הי' במחשבתו ורצונ"ו שיעזרהו השם ית"ש שיצא מן בית האסורים ע"י איזה סיבה הנה הזדמן הש"י סיבה שהקציף אדון (שהוא בעל הרצון) על עבדיו בכדי לעשות רצו"ן צדיק והנה במרדכ"י היה דבר שלא עלה על לב ורצו"ן כי לא ידע שום בן אדם שתהיה גזירה כזאת רק המגיד מראשית אחרית והזמין הש"י הישועה וזהו נקרא נ"ס דבר המוגבה ומורם מן הרצון והמחשבה והיתה הזמנת הישועה שהקציף עבדי"ם (שאינם בעלי רצו"ן) על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק (דבר שלא הי' עדיין ברצון ומחשבה) ע"כ הביא הפסוק ויודע הדבר למרדכ"י היינו מרדכ"י הצדיק שהיה מיושבי לשכת הגזית והבן בכל חכמה הי' מתבונן בזה אשר בכאן הנה הוא סיבה בהיפוך מן אשר נעשה ביוסף הנה הבין שהוא הזמנת נ"ס דבר שלא עלה עדיין ברצו"ן ומחשב"ה ויג"ד (הגד' הוא בכ"מ רזא דחכמת"א) לאסתר המלכה ובזה יונח לך קושיא עצומה איך השתדלו מרדכ"י ואסתר להציל את אחשורוש הלא קי"ל העכו"ם לא מורידין ולא מעלין אבל לפי מ"ש יונח אשר מרדכ"י הגיד ברזא דחכמתא לאסתר שהוא הזמנת איזה נ"ס דבר שאינו עולה עדיין על לב איש הבן הדבר:

178

קע״טומעתה תבין אשר שם הצדיק הגואל הזה הי' מרדכ"י בגי' ר"ב חס"ד והנה מדת ר"ב חס"ד הוא להתחסד בדבר אשר לא עלה על לב איש לישאל ע"כ נמסר שמו במגלה דכתיבה ברוה"ק במדת כל"ל ופר"ט וכל"ל שהוא מפתח לעורר מדת ר"ב חס"ד בין והתבונן בדבר ויונעם לחיכך:

179

ק״פעוד אשר לך מרדכ"י הנ"ה עמ"ד לנגד המן קליפת עמלק גמירי דאין עמלק נופל אלא ביד בני בני' של רחל כמו שתראה יהוש"ע שאו"ל הי' מבני' של רח"ל והנה תראה בכל המלחמות של עמל"ק בני רחל המה הפועלים והעושים ובני לא"ה הם המצווים כאשר תראה ויאמר משה (מבני לאה) אל יהוש"ע (מבני רחל) בחר לנ"ו אנשים וצא הלחם (אתה) בפועל בעמלק א"כ מש"ה המצווה ויהוש"ע העושה וכן שמוא"ל (מבני לאה) אומר לשאו"ל (מבני רח"ל) אותי שלח י"י למשחך למלך על ישראל וכו' ועתה לך והכית את עמל"ק א"כ שמואל (מבני לאה) המצווה ושאו"ל (מבני רחל) הפועל והעושה דהנה עמל"ק בקליפה הוא מבחי' קס"ם ונח"ש שהן מיני כישופים בדיבור ובמעשה בחי' בל"ק (במעשה) בלע"ם בדיבור והנה בל"ק בלע"ם בגמ' רע"ד כמו להבדיל לא"ה רח"ל בקדושה ע"כ נקרא עמל"ק מלך ער"ד והנה בכאן מרדכ"י הצדיק אשר עמד נגד הצר הצורר המ"ן עמלקי קרו לי' יהוד"י (מזרע יהוד"ה בני לאה) וקרו לי' ימינ"י (בנימין בני רח"ל) הכי נקרא שמו מרדכ"י בגימ' לאה רחל לבטל קליפת עמלק נק' מלך ער"ד כי הוא בבחי' נח"ש קס"ם הם בחי' בל"ק בלע"ם בגימ' ער"ד וביטלם מרדכ"י בשמו הנא' לו בגימ' ער"ד לאה רחל:

180

קפ״אמאמר חדש אדר מאמר ו מגלה נקראת:
בו ידובר מענייני ביאור כמה עניינים בפסוקי מגלה הנקראת פרסומי ניסא ומצוה עלינו להשיח בכל נפלאותיו בפסוקי מקראי קודש הנאמרו ברוה"ק וקיבלם משה מהר סיני (כמ"ש בזהר וקבל היהודים דא משה וכללא דיהודאי) והגם שלא יבואו העניינים על הסדר קמא קמא דמטי לידינו נכתב על ספר חוקה ונקרא המאמר מגל"ה נקרא"ת וג"כ ידובר כמה עניינים בענין מצות קריא"ת המגל"ה וזמני קריאתה למוקפין ועיירות וכפרים:
מגלה נקראת בי"א וכו' בט"ו (ולמדו לה מהמקראו') הנה זמני קריאת המגל"ה ה' ימים בהן ק"ך שעו' להיות קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר מסיני היינו קבלת התורה (מחדש כמשארז"ל) וע"כ צריכא מגיל"ה שרטוט כאמת' של תורה ע"כ זמני קריאתה תקנו ק"ך שעות נגד ק"ך ימים שהי' משה רבינו בהר לקבלת התורה (סימנ' מילתא בחיבורא קדמאה הי' זה הדיבור בסימן ע"ח מנין מגל"ה):

181

קפ״בועוד נ"ל דהנה יש בפ' ויבא עמל"ק קי"ט תיבין וגם תיבת ברפידי"ם דרשו חז"ל ברפיון ידי"ם מן התורה א"כ לפי קבלתם הוא כמו ב' תיבות הוה ק"ך תיבות א"כ לבעבור זה היינו שרפו ידיהם מן התורה (שקיבלה משה בק"ך ימים) נתגבר עמלק והן היום קבלו' מחדש בזמן שיצא לאור מגיל"ת אסתר הנה תקנו זמני קריאתה ק"ך שעות:

182

קפ״גומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה והוא לכאורה לתימא האיך הכניס א"ע בסכנה כיון שהי' המ"ן קרוב למלכות וכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' והנראה דהנה ידוע נשמת בחי' מרדכ"י מהארת יסוד דאבא והנה ידעת מ"ש בזהר בהגיע המתפלל לתהלות לא"ל עליו"ן גואל' צריכין למיק' קדם מלכ' עילאה היינו יסוד אבא המתגלה הנה מרדכי שהיה נשמתו מהתנוצצות הקדושה צריכין לקום מפניו והנה המ"ן הרש"ע היה הניגוד חלילה לקום מפניו הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה:

183

קפ״דוצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימי"ם ליל"ה ויום יש להתבונן מפני מה צותה להתענות ג' ימים דייקא הנה קרוב לפשוטו י"ל דבג' ימים מעל"ע יש בהן ע"ב שעות לעורר מדת חסד אך יש להתבונן עוד דהלשון שלשת ימים לילה ויום אינו מדוקדק והל"ל שלשה ימים ושלשה לילות גם מה שאמרה תיבת עלי מהו הכוונה הלא מהראוי שיתענו על עצמם שיעזרם הש"י ויצילם והנראה שצוותה להתענות ג' ימים שבכל שעה מהיום מאיר צירוף הוי' אחת מן י"ב צירופי הוי' והנה ג' ימים הם ל"ו הויו"ת מנין מרדכ"י ואסתר ע"כ כדי לעורר את שרשם במקום עליון היינו יסודי או"א כנודע ולהיות כוונתה על הימים זולת הלילות ע"כ פרטה השלשה ימים לבד וצוותה וצומו עלי על שורשה ובחינתה לעורר האורות העליונים ועוד יתבאר אי"ה:

184

קפ״הויאמר המלך לחכמים יודעי העתי"ם מהראוי להתבונן מה שייכות יש ליודעי העתי"ם לענין המשפט של ושתי ונ"ל עפ"י משארז"ל בזהר תשא ר"י ור"ח הוו אזלי באורחא וכו' שראת צפרא לאנהרא אר"ח חמו אנפוי דמזרח דקא מנהרין השתא וכו' בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק ההוא ממנא דפקיד על שמשא נפיק וכו' וההוא ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרני' דשמשא ותמן שכיח עד דנפיק שמשא ואתפשט בעלמא וההוא ממנא איהו פקידא על דהבא וכו' ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן ובנקודין וסימנין דירתין מקדמאי ביומין עתיקין אזלו וידעי נקודי דשמשא למשכח אתרין דדהבא וכו' ע"כ והנה לפי"ז יש חכמים יודעי העתי"ם היינו יודעי העת הזמן התגלות הזה"ב והנה המלכיות מכונים בכתוב ג"כ ע"ש המתכיות בבל זהב אנת הוא רישא דדהבא מדי פרס כסף חדוהו ודרעוהו די כסף וכו' והנה לפי הנראה חכמים יודעי העתים הם יודעים אימתי שליטת המלכות הנקרא זהב ואימתי מסיים שליטתן ומתחיל שליטת המלכות כס"ף והנה ושת"י היתה עדיין ממלכות בבל והיא היתה האחרונה ובהריגתה נסתיימה לגמרי זרע מלכות בב"ל ונתקיים והכרתי לבבל שם ושאר. נין ונכד ע"כ לגמור דין ושתי שאל לחכמים יודעי העתי"ם המה יודעים אם כבר זמן ביטול לגמרי למלכות בב"ל המכונה בשם זהב:

185

קפ״וועפ"ז תבין מ"ש המ"ן ועשרת אלפים ככר כסף וכו' ולא פסק ליתן זה"ב סך ככרים אלו לפי החשבון אבל המ"ן הצר ידע אשר כעת הוא שליטת המלכות הנק' כסף ע"כ פסק ליתן כס"ף ולהגביר ח"ו כח המלכות השולטת בזמן ההוא ובזה יונח לנו מ"ש במגיל"ה במרדכי ויגד לו מרדכ"י וכו' ואת פרש"ת הכס"ף אשר אמר המ"ן לשקול וכו' דלכאורה הוא ללא צורך ומכ"ש שהמלך לא רצה ליקח הכס"ף ולפי הנ"ל יונח שהגיד מרדכ"י לאסת"ר שיש חשש סכנה עצומה בדבר להיות שכפי הנראה היא בכוונה מופלגת מן הסט"א להגביר כח המלכות השולטת הנק' כס"ף:

186

קפ״זותתבונן לפי"ז ג"כ מה שדרשו חז"ל בפסוק בקום עלינ"ו אד"ם אד"ם ולא מלך הלא המלך ג"כ עמד עלינו והכל נעשה ע"פ דבריו הגם שההתחלה היתה עצת המ"ן הלא כל ענייני המלכים נעשה בעצת היועצים והשרים ואעפ"כ דבר מלך שלטון ככל אשר יפקוד ויצוה וגם מאי נפקא לן מזה בהתקוממות אד"ם ולא מל"ך ונאמר בזה דהנה יש להתבונן מה משמיענו בזה דאחשורוש לא רצה ליקח את הכס"ף הלא היה יותר נס מופלג אם היה לוקח את הכס"ף ואעפ"כ הש"י סיכל עצתם אך הוא מובן להיות דאברהם אבינו בירר המלכות דהיינו כשמתחייבין ח"ו שונאיהם של ישראל אז המלכות השולטי' בעת ההוא מתקוממ' על ישראל והנה בזמן ההוא נתחייבו שונאיהם של ישראל נמצא היה מקום למלכות פר"ס ומד"י הנק' כס"ף להתקומם נגד ישראל וזה היה עצת המ"ן כנ"ל ליתן לאחשורוש כס"ף כדי להגביר כח המלכות השולטות בעת ההוא מה פעל המגיד מראשית אחרית הנה סיבב אשר אחשורוש המלך אמר הכס"ף נתון לך הנה הכס"ף הוא כחו וממשלתו והוא במו פיו אמר הכס"ף נתון לך הנה הכניע כחו וממשלתו תחת איש אחר זרע עמלק שאינו מושל אז רק הוא איש פשוט וגם אינו מאומה זו אשר מזלה אז ברום המעלות וזה היה הכנה בביטול הגזירה על ישראל רק ע"י האומה אשר מזל' במעלה בעת ההוא הבן הדבר:

187

קפ״חובזה תתבונן מה שדרשו חז"ל לולי י"י שהיה לנו בקום עלינו אד"ם ולא מלך וזה היה נסיבה מאת הש"י שאם היה קם המלך השולט מזמן ההוא אזי היה ח"ו פועל בדבר ולא היה ח"ו תקומ' לשונאיהם של ישראל אזי פעל הש"י אשר אחשורוש נתן כחו וממשלתו לאדם פשוט באומרו הכסף נתון לך והעם וכו' וכמש"ל הבן ובזה יונח לנו מה שמרדכ"י צוה לספר לאסת"ר את פרשת הכס"ף אשר אמר המ"ן לשקול דקשה מה לו לסיפור הלזה וגם הלא לא צוה לסיי' אשר אחשורוש לא רצה ליקח הכסף ואמר הכס"ף נתון לך אך היה מרדכ"י מתיירא אשר אסת"ר בחכמתה תבין כ"ז באמור אחשורוש הכס"ף נתון לך כבר נחלש כחו ותתבטל הגזירה ולא תרצה להכניס עצמה בסכנה לבא אל המלך אשר לא כדת. ע"כ העלים ממנה זאת רק סיפר לה גודל הסכנה העצומה אשר המן בחכמת כשפיו פסק ליתן כס"ף על גנזי המלך להגביר כח המלכות השולטות הנקרא כסף ובזה תתמלא אסת"ר רעדה ותכניס א"ע בסכנה להצלת ישראל הבן הדבר:

188

קפ״טוכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוי' להמן וכו' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו וכו' מרדכי מדוע וכו' ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי הנה יתפלא כל משכיל בהבנת המקראי קודש הללו א' הוא נפלא למה לא השתחוה מרדכי להמן שהיה קרוב למלכות ופקודת המלך היה שישתחוה לו והאיך הכניס א"ע ואת ישרא"ל בסכנה גדולה ב' אינו מובן הלשון לא יכר"ע ולא ישתחו"ה דמשמע לעתיד ג' ויאמרו עבדי המלך וכו' מדוע אתה עובר וכו' הל"ל מדוע תעבור וכו' ובאומרם מדוע את"ה עובר וכו' משמע כאילו שולל את האחרים דעל האחרים אין קפידא אם יעברו רק הקפידא מדוע את"ה עובר וכו' ד' הנה לא נאמר שום תשובה שהשיב מרדכי ואח"כ נאמר ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי הנה נראה שהשיב להם איזה תשובה ה' היעמדו דברי מרדכי מאי עמידה שייכת בדברים ו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי מהו התשובה שיעבור על דברי המלך בעבור שהוא יהודי אדרבא כתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים. וכתיב אני דברתי פי מלך שמור וחלילה להכניס א"ע בסכנה ונ"ל לבאר עפ"י מ"ש כבר עפ"י דברי הזהר שאמר שם כד מטא (אדם המתפלל) לתהלות לאל עליון צריכין למיקם קדם מלכא עילאה (היינו יסוד אבא ועיין בכוונת האריז"ל) אל עליון גואל"ם מן החיצונים ע"ש הרי לך כשמתגלה הארה זו בורחים ומתבטלים כל החיצונים ועיין עוד בדברי האריז"ל אשר נשמת מרדכ"י היתה מן בחי' האר' הלזו מיר"א דכי"א יסו"ד דאב"א והנה להיות מן האור הזה בורחים כל החיצינים תתבונן היטב אשר חלילה הי' לו למרדכ"י להכניע א"ע ולעמוד ולהשתחות לחיצון הלזה דאז היה ח"ו וכו' הבן היטב הנך רואה שצריכין לעמוד כשמגיע לתהל' לאל עליון הנה מרדכ"י אשר נשמתו היתה מן שורש האר' הנסתרת הלזו בודאי צריכין לעמוד מפניו וחלילה להפוך וכו' הבן הדבר והנה אקדים לך עוד ידוע בשורש לה"ק תיבת את"ה הוא נוכח מורה על עלמא דאיתגלייא ותיבת הו"א נסתר מורה על עלמא דאיתכסייא עולם המחשבה ומעתה יובנו לך הפסוקים הנ"ל ויבואו כל הדקדוקים ע"נ הנה אמר וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים ומרדכ"י לא יכרע ולא ישתחוה ר"ל לעולם לא תהיה כזאת בישראל צדיק עליון כמרדכ"י אשר שורש נשמתו מהעולם עליון יכרע וישתחוה לעולם לשום חיצון ע"כ לא כתיב לא כר"ע רק לא יכר"ע לא תהיה כזאת בישראל לעולם שתשתחו' נשמ' כזאת שהוא מהארת עולם הנסתר נק' הו"א כנ"ל ויאמרו עבדי המלך וכו' מדוע את"ה עובר וכו' היינו הם לא שפטו שתגדל כ"כ מעלת נשמת מרדכ"י שתהיה מן עולם הנסתר רק שפטו שהוא מן עלמא דאיתגלייא הנקרא את"ה ומחוייב להתנהג בדרך הטבע דברת פי מלך שמור וז"ש לו מדוע את"ה עובר וכו' הבן הדבר הנה לא השיב להם שום דבר כי לא רצה למסור להם הסוד הזה והוא מסחרי תורה וג"כ לא יחפוץ כסיל בתבונה אך ויהי כאמרם אליו יום יום (ויה"י לישנא דצע"ר' שצערוהו מאד הנה הוכרח לרמז להם הענין שהוא ברבו יתירה מן שאר אחיו היהודים שהוא מן בחי' עולם הנסתר הנק' הו"א ואדרבא צריכין למיקם מקמי' ואפי' בדבר האדם איזה דבר השייך להאור הזה (דהיינו תהלות לאל עליון וכו') צריכין למיקם מכ"ש חלילה שיקום הוא מקמי' סטרא בישא ח"ו וכשהבינו הדבר אז ויגידו להמן לראות היעמד"ו דבר"י מרדכ"י לראות אם אמת נכון הדבר אשר דברי מרדכ"י מעמידין וצריכין לעמוד כשמדברין משורש נשמתו וז"ש כי הגיד להם (בהמשך הגדה וסיפור וגם הגדה הוא בחכמה) הבינו מדבריו אומרו אשר הו"א יהודי היינו שהוא נשתנ' מן שאר אחיו היהודים שהוא מן עולם הנסתר הנקרא הו"א ובזה תבין היטב אומרו כי הגיד להם אשר הוא יהודי דקשה ג"כ וכי ס"ד שעד היו' לא ידעו שהוא יהודי ולפמ"ש יונח והבן:

189

ק״צותאמר אסתר וכו' לך כנוס את כל היהודים וכו' וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים ולילה ויום וכו' ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכו' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר הנה הי' די לשיאמר ויעבר מרדכי ויעש כן גם לשון ויעבר אינו מובן וכבר דברו בו חז"ל ועוד קשה אומרו שלשת ימים לילה ויום והנה מצאתי ראיתי בספרו הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה כתב בשם גדול אחד מ"ש אסתר וצומו עלי תיבת עלי אין לו ביאור אבל הוא ע"ד שאמר' רבק' עלי קללתך בני ומתרגמינן לי איתאמר בנבואה דלא ייתון לווטין עלך ברי ה"נ תיבת עלי להיות שיום אחד מאלו הג' ימים הי' י"ט הראשון של פסח ואסור להתענות מן התורה וגם היה צריכין לבטל מצות אכילת מצה ומרור וד' כוסות אבל אמרה אסתר וצומו עלי היינו לי איתאמר בנבואה שהותר לכם עשות כזאת בהוראת שעה עיי"ש ז"ש ואל תשתו דלכאורה כיון שאמר' וצומו הנה ידענו שהצום הוא שלא לאכול ולשתות אבל רמזה בדברים הגם שיש באלו הימים אכילת מצוה היינו מצה ומרור וגם שתיית מצוה היינו ד' כוסות עכ"ז תבטלו הכל וז"ש ג"כ שלשת ימים לילה ויום ר"ל הגם שיש בג' ימים הללו לילה ויום שאסורין בתענית מדאורייתא עכ"ז לי איתאמר בנבוא' שרשאין אתם לעשות כזאת והנה הנביא שנתבחן נבואתו רשאי לבטל מצוה כשאומר בציוו הש"י בהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות באומרו שכן נצטוה מפי הש"י בהוראת שעה כידוע. וז"ש ויעבר מרדכי שעבר על מצות החג ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר להיות שנתבחן אצלו נבואת' ע"כ מחוייב לשמוע בקול' לבטל על פיה מצוה לשעת' ומחוייב לסמוך עליה ועל נבואת':

190

קצ״אועפ"י הדברים האלה נבין ג"כ שם בדברי רבק' אמנו שאמר' עלי קללתך בני והאיך יתכנו דברי המתרגם על המקרא לפרש לי איתאמר בנבואה וע"פ הנ"ל יתכן דהיינו שאמר יעקב אולי ימושני אבי וכו' והבאתי עלי וכו' כי אעבור בזה על מצו' דאורייתא מורא וכיבוד אב והנה השיב' רבקה עלי קללתך בני בדבר זה אתה צריך לסמוך עלי היינו על נבואתי לבטל מצוה דאורייתא בהוראת שעה כי לי איתאמר בנבואה וכו':

191

קצ״בויהי בימי אחשורוש וכו' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מהראוי להתבונן על המספר הזה של המדינות דהנה אחשורוש היה מולך בכיפה וא"א לומר שאין בכל העולם רק קכ"ז מדינות לומר שהוא הי' חולק את האפרכיות לקכ"ז חלקים דהיינו שהיה ממנה מלך ושרים על כל חלק והוא היה מולך על כולם ולמה היה דוקא המספר הזה ולמה משמיענו זאת במגילה ובפרט שמשמיענו שמלך מהודו ועד כוש א"כ כל המדינות האמצעית בכלל ולמה לך לידע מספרם ואחשבה לדעת דהנה בפ' התשובה שובה ישראל וכו' כתיב ישובו יושבי בצילו יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן ואינו מובן ופירשנו בו עפ"י דברי מחו' הרב הקדוש מה' לוי יצחק מברדיטשוב זצלה"ה שפי' על דברי רז"ל במדרשיהם ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות והוא עפ"י מה דרמו רז"ל הא דתנינן גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות ותנינן נמי שזדונות נעשין כשגגות ותירצו כאן בתשובה מאהבה (היא תשובה עילא') וכאן וכו' והנה בימי הנוראים ישראל עושין תשובה מיראה מאימת הדין נפשם תבחיל ממילא נעשים להם זדונות כשגגות והנה ידוע דגם השוגג צריך כפרה והנה אח"כ בהגיע ימי החג וישראל עוסקים במצות באהבת בוראם הנה הוא תשובה מאהבה (תשובה עילאה) ממילא נעשים להם הזדונות כזכיות ע"כ אז מחשבין להם את העונות אחת לאחת למצוא חשבון כמה הם הזכיות ש"י שנולדו מהעונות וזהו ראשון לחשבון עונות זהו תוכן דברי מחו' הרב הק' הנ"ל זצלה"ה:

192

קצ״געפ"י הדברים הנ"ל פירשנו בפסוק הנ"ל בפ' תשובה אחר שמבאר ענייני תשובה מיראה אמר ישובו יושבי בצילו ישובו מחדש אותן היושבין בצלא דמהימנות' צל סוכה (אימא עילאה הסוככת על בניה הוא תשובה עילאה) תשובה מאהב' יחי' דג"ן ויפרחו כגפ"ן דהנה כל הפירות כשמשתנין מברייתן גריעותא הוא גבייהו ואבדו ברכת' הראשונה ומברכים עליהם שהכל משא"כ דג"ן ויי"ן משתנין למעליותא וקובעים ברכה לעצמם לברך עליהם המוציא ובורא פה"ג כמו כן הוא הבעל תשובה מאהבה אישתני למעליותא שזדונות נעשין לו כזכיות וקובע ברכה לעצמו בהשינוי כמו דגן ויין (וזה שפירשנו במגלת סתרים לאמותם יאמרו אי"ה דג"ן ויי"ן לאמות"ם היינו אימא תשובה עילאה מאהבה יאמרו איה דג"ן ויי"ן וכו' אכ"מ:

193

קצ״דולרמז זה תמצא בתורה אצל אם הבנים שרה אמנו נמנו שנותיה בתורה קכ"ז שנים לרמז על אם הבנים תשובה עילאה כשמאירה על הבנים בעשותם תשובה מאהבה אישתנ' חיותם למעליותא (יחי' דג"ן ויפרחו כגפ"ן) כמו דג"ן יי"ן (בגימ' קכ"ז) דאישתנו למעליותא הבן:

194

קצ״הברוך המגיד מראשית אחרית גלוי וידוע לפני הש"י שעתידה גזירה זאת (בימי המן) שתתגזר על ישראל ונתחייבו שונאיהם של ישראל ונחתם גז"ד (כמ"ש במדרש שהודיע אליהו שנחתם גז"ד) והנה ביאשי' המלך כ' וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל י"י בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה וכו' אך לא שב י"י מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה וכו' ואמרז"ל הטעם שכבר נחתם גז"ד והנה בכאן חש הש"י כאשר תבא הגזירה וידעו שכבר נתחתם גז"ד לא ישתדלו בתשובה באומרן שלא תועיל תשובה כמו בזמן יאשי' כיון שכבר נתחתם גז"ד מה עשה המגיד מראשית אחרית הנה סיבב שתבא אסתר ותמלוך על קכ"ז מדינות והנה הצדיקים כל מפעל שיארע להם יודעים כי לא במקרה הוא והכל בהשגחה נפלאה מאת הש"י והנה כאשר נגזרה הגזירה הבינו במספר המדינו' של מלכות אסת"ר שהוא כמנין שנותיה של שרה א"ם הבנים שהרמז הוא כאשר תחופף האם על הבנים היינו תשובה עילאה ישתנה חיותם למעליותא כמו דג"ן יי"ן (מספר קכ"ז) אז האמינו בהש"י ובטחו בישועתו והשתדלו לתשובה אחר גז"ד וז"ש אסתר וצומו עלי דייקא אשר עלי נרמז הרמז שיהיה תשובתם לרצון לפני י"י:

195

קצ״וובזה יתבאר לנו בטוב טעם ודעת מדרש חז"ל ברבה פ' חיי וז"ל ר"ע היה יושב ודורש והצבור מתנמנים ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיית' קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות עכ"ל והוא לפלא גדול: (א) למה דוקא ביקש לעוררן בזה המאמר ומה יש בזה המאמר סגולה לעורר ישינים וב' בגוף המאמר קשה מאד אימרו מה ראתה אסתר שתמלוך וכו' וכי ברצונה הי' תלוי הדבר הלא באונס נלקחה לבית המלך וישם כתר מלכות בראשה והל"ל מפני מה זכתה אסתר וכו' (ג) התשובה שהשיב בזה ר"ע הלא הוא נעלמת וכי בשביל שחיית' שרה קכ"ז שנה זה הזכות יגן שתמלוך אסתר על קכ"ז מדינות ומה הוא זה הזכות. (ד) וכי אסתר בלבדה היא מזרעה של שרה הלא כל בנות ישראל מזרעה המה ועפ"י דברינו הנ"ל יתכן שפיר והוא דר"ע היה יושב ודורש והצבור הי' מתנמנם הבין מהיכן נתהווה הדבר דהנה קיי"ל מפי רבותינו דכל התורה שאדם לומד בעודו רשע לא תהיה ח"ו לרצון ואדרבא וכו' כמד"א נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים (והדברים ארוכים הלא המה בכתובי' אצלינו אשר לזה מועיל תשובה בכ"ז ועידן והנה הרב המלמד תורה לתלמידיו והמה אינם ראויים לשמוע יפול עליהם תרדימה סימן הסתלקות המוחין מהם שהם עיקר החיות ע"כ הנה ר"ע שהיה דורש והי' הצבור מתנמנם הבין שאינם ראויים לשמוע מחמת שלא שבו בתשובה על עונותם והתשובה היא אימא עילאה אשר השפעת המוחין הם משם וע"כ נתנמנו בהעדר התשוב' והנה ביקש לעוררן (בתשובה אימא כנ"ל) אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות (היינו שבאמת מוכח שאסתר ראתה איזה רמז במספר המדינות דהנה שלחה למרדכי כששלחה ולא רצתה להסתכן לבא אל המלך הנה אמרה כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים וכו' ולמה לה להזכיר המדינות בזה אבל רמזה למרדכי מספר המדינות שלא לחנם הוא ויש בזה רמז דברי הושע יחי' דנן ויפרחו כגפן היינו דג"ן יי"ן להורות שתועיל התשובה גם לאחר גז"ד ולמה לה להסתכן וז"ש ר"ע מה ראתה אסתר לרמז במלכותה למספר המדינות שהזכירה למרדכי מדינות המלך על כרחך הי' לה איזה רא' בזה) אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיית' קכ"ז שנים (מנין דג"ן יי"ן) להיותה האם הראשונה מרמזת לאימא עילאה תשובה להורות דע"י התשובה תחופף הא"ם העליונה ויבואו מוחין דגדלות חדשים וישתנו למעליותא כמו ד"גן יי"ן ואפי' אחר גז"ד מעלת התשובה דהנה הבעל תשובה הוא כברי' חדש' ע"כ המגיד מראשית אחרי' פעל ועשה במלוכת אסתר קכ"ז מדינות ובכדי שיהיה להם לרמז שתועיל להם התשוב' בכל זמן ועידן ויתהוו כבריה חדשה ועל ידי זה המאמר הנה הי' ר"ע מעורר את העם שיעשו תשובה ויהיה ראויים לקבל ולשמוע את דברי התורה:

196

קצ״זוזה שתמצא גם במעש' הנורא ההוא בזמן הנס בימי מרדכי ואסתר הנה אשתנו למעליותא בקבלת התור' דעד היום ההוא הנה היה מודעה רבה לאוריית' ומן היום ההוא והלא' קיימו וקבלו ברצון עליהם ועל זרעם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל הכתוב בספר התורה:

197

קצ״חעפ"י דברינו הנ"ל מצאנו טוב טעם ודעת למצות משלו"ח מנו"ת איש לרעהו ביום הזה ב' מנות לאיש אחד לרמוז כל איש לחבירו ענין הבעל תשובה שנשתנה למעליותא כדג"ן וגפ"ן הנה לבעבור זה ב' מנות דייקא היינו כשני הדברים האלה דג"ן וגפ"ן ע"כ ב"פ מנה בגימ' דג"ן גפ"ן כלשון הכתוב בהושע יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן וכן עזרא בהשיבו את העם בתשובה ביום ר"ה א"ל שלחו מנות לאין נכון לו היינו למי שלא הכין לבבו עדיין לשוב אל י"י ישלחו לו ב"פ מנ"ה ויבין וישכיל ענין הנ"ל וישוב אל י"י וירחמהו וישתנ' למעליותא הבן:

198

קצ״טותוסף אסתר ותדבר וכו' ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגג"י יש להתבונן מפני מה אחר פגירתו קראתו האגג"י משא"כ קודם לזה ונראה ע"פ מה שחקר הרב הגדול עיר וקדיש מ' חיד"א זלה"ה מה קול הרעש הזה של אסתר) אחר פגירת המ"ן לבקש להבעיר את רעת הגזיר' הלא קי"ל אי מית חד מינייהו בטלי גזירתא ע"ש בדבריו ונראה לומר שבכאן חשש' אסת"ר שלא יבטלו ח"ו הגזירה עי"ז דהטעם שמבטלין הגזירה אי מית חד מינייהו ששופטים בדעתם שאינם מסכימים מן השמים ויראים לנפשם בראיתם שנפטר א' משריהם משא"כ על המן הי' להם בסבר' לומר שאין זה אחד משריה' כיון שהוא אגג"י הרי הוא עבד דכבר ידוע מרז"ל שלא נשאר לאג"ג זרע מרעים רק באות' הלילה שהיה בבית האסורים אצל שאול השריץ צחנתו בשפח' וא"כ זרע הטמא הוא עבד ואינו ראוי להיות שר ומושל ופן יאמרו שזה לא מיקרי מית חד מינייהו שמעולם לא היה ראוי להיות נמנה עם שרי המלך כי הוא עבד וחשוב כבהמ' וזה שנרמז בדברי אסת"ר שחיננ' להעביר את רעת המ"ן האגג"י היינו שאמרו שא"א לסמוך על הכלל. אי מית חד מינייהו וכו'. כיון שהוא אגג"י. ומעולם לא היה ראוי להיות נמנ' עמכם ע"כ מוכרח אני לבקש ולחנן ע"ז:

199

ר׳יש לפרש טעם למה תקנו למוקפין זמן מיוחד (היינו יום ט"ו) לקריאת המגל"ה. והנה הר"ן ז"ל כתב שרצו לתת כבוד לא"י שהית' חריב' בזמן ההוא ונתנו כבוד במה שקבעו זמן מיוחד למוקפין חומה מימות יהוש"ע ב"נ (שהיה ראשון לכיבוש א"י) ולכאורה הטעם אינו מותפס בשכל כ"כ מה כבוד יהיה לא"י בזה אשר היתה חריב' בזמן ההוא כיון שלא היה הנס בא"י ונראה להבין הדבר עפ"י מה שהביא הרב בס' כל"י חמד"ה מדרש חז"ל שתמנ"ע פילגש אליפ"ז אם עמל"ק צותה לעמלק בנה לנקום נקמת' על מה שלא רצה יעקב אבינו לקחת אות' כמשארז"ל. ע"כ נצר זדון זרע עמלק הז' תמיד קוץ ממאיר לבית יעקב. וכתב הרמ"ז ז"ל בליקוטין (הביאו הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה מרדכ"י הי' גלגול יעק"ב. והמן היה גלגול עשו ועוד אקדים מה שהביא הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה מה שמ"כ בשם הרב מהרח"ו זצלה"ה שאמר לו האריז"ל ששמע מגדול הדור רבינו קלונמוס. טעם למה יעק"ב נקבר גופו ועצמותיו בא"י ויוס"ף עצמותיו בלבד ומש' לא גופו ולא עצמותיו. והוא כי א"י כנגד אשת חיל יראת י"י ולפי שיעקב אבינו ע"ה לא רצה ליקח את תמנע (אשת זנונים) ע"כ נטמנו גופו ועצמותיו בא"י (אשת חיל כנ"ל) ויוסף לפי שחטא עכ"פ במחשבה. ויצאו טיפין מבין צפורני ידיו. נקברו עצמותיו ולא גופו. ומשה רבינו ע"ה שלקח הכושית אף שלא נגע בה עכ"ז ללקוחין יחשב. ע"כ לא גופו ולא עצמותיו עיין בדברי הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שכת' דהנ' הרשע הזה זרע עמלק שבא לנקום נקמת אמו תמנ"ע שמנעה יעקב לידבק בקדוש' ובא בכח ההו' לאבד ח"ו וכו' הנ' סיבב הש"י שהי' בדור ההי' מרדכ"י גלגול יעקב אשר נקבע לו שכר על דחיי' תמנ"ע ושמר א"ע מכל וכל ע"כ זכה להידבק בא"י באשת חיל גופו ועצמותיו. וע"כ עלתה צעקתו לפני הש"י גם היום להכרית נצר זדון מזרע תמנ"ע עיי"ש בדבריו ואחרי כל הדברים האלה. אני אומר. רוח י"י דיבר בו בהר"ן ז"ל וסוד י"י ליריאיו דהנה י"ל דתקנו למוקפין (שהם נשמרים לבל יגעו בו זרים) תקנו להם יום ט"ו (שהוא רומז לשם י"ה שהוא עדות לישראל שהם נשמרים מתערובות זרים כידוע מחתימ' השם הזה בתורה במשפחות ב"י והוא שעמדה לאבינו יעקב שנשמר מכל וכל מנגיעת תמנע ע"כ נדבקו גופו ועצמותיו באשת חיל יראת י"י היינו שזכה להיטמן בא"י גופו ועצמותיו (והנה נקבע למוקפי"ן זמן כשושן שהוא רמז לשושנה בגימ' אסת"ר אשת חיל יראת י"י כידוע) והוא שעלתה לזכרון לפני י"י בימים ההם בזה"ז ועי"ז הי' הנס וזה הוא דברי הר"ן ז"ל שהופיע עליו רוה"ק ואמר שתיקנו זה בעבור כבוד א"י ואתה הבן) שתיקנו דייקא למוקפין חומה מימות יהושע דאתי מזרעא דיוסף לומר ראה גודל זכותו של יעקב שזכה להיטמן גופו ועצמותיו לא כיוסף עצמותיו ולא גופו כי יעקב נשמר מכל וכל מן תמנע והיא שעמדה לאבד זרעה של תמנע כן יאבדו כל אויבך י"י:

200

ר״אובבזה לא שלחו את ידם נ"ל הטעם משום דאין נהנים ממעשה נסים. ומה שנהנו מרדכי ואסתר מן ביתו של המ"ן נראה לומר משום דהיה כבר של המלך דהרוגי מלכות נכסיהן למלך ולקחו הם במתנה מן המלך. ועיין בס' דבש לפ"י מערכת אות ה' סי' ך"ה ויש בזה לחקור בכמה ענייני נסים האיך נהג ואי"ה יתפרש במ"א:

201

ר״בויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י. והוא תמיה מהו הנתינת טעם שהגיד להם שהוא יהוד"י. ועוד וכי לא ידעו עד היום שהוא יהוד"י. והנראה לפרש עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם ס' ערכי הכינויים כת"י להרמ"ז ז"ל מרדכ"י היה גלגול יעקב והמן גלגול עש"ו ועל שהשתחו' יעקב לעשו. הוצרך מרדכי לתקן שלא השתחו' להמן. עיי"ש ועוד כתב בשם הגלאנטי שכתב בשם הרמ"ק ז"ל דיעקב אבינו לא פגם כלל בהשתחוותו שהוא השתחו' להשכינה (כמ"ש בזהר בפסוק והוא עבר לפניהם וישתחו וכו'). אך בפני השבטים שלא ידעו זה היה פגם עיי"ש ועפי"ז מובן כשהיה ישראל במלכות אחת היה כי ישראל מתייחסים בשם ישראל ראש ייחוסם משא"כ כשנחלק' מלכותם. הנה מלכות בית דו"ד היה מולכי' רק על יהוד"ה ונקראו כל אנשי ישראל שבמלכות ההוא בשם יהוד"י כי יהודה הוא ראש היחוס. והנה אם מכונים בשם ויחוס ישראל סבא הנה הוא לא פגם בהשתחוותו לעשו כי לשכינה השתחו' ולא לעשו הנה הזכות תעמוד לו לאיש הישראלי. ולא יכרע ולא ישתחו' לסטרא בישא משא"כ כאן במרדכ"י שהוא מתייחס אחר יהודה הנה השבטים השתחוו לעשו ממש ומדוע הוא לא יכרע וכו'. וז"ש היעמ"דו דברי מרדכי (שאמר שתעמוד לו זכות ישרא"ל אביו שלא השתחות לעשו רק אל השכינ') כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י (הנה מתייחס רק אחר יהודה ויהודה השתחוו' לעשו ממש. ועפ"י הדברים האלה אין קושיא על מרדכ"י מדוע לא השתחו' להמ"ן ולמה היה לו להכניס את ישראל בסכנה אבל הוא מרדכ"י אשר הוא גלגול יעק"ב והמ"ן גלגול עש"ו והנה ידע את אשר נעשה בגלגולא קדמא' כשהיה יעק"ב צריך להכניע א"ע לפני עשו הנה כתיב והוא עבר לפניהם וישתחו (והוא היינו השכינה כמבואר בזהר) כשראה שהשכינה קודמת לפניו אז השתחו' אל השכינה הנה מרדכ"י כאן בגלגול זה התבונן שאין רצון הבורא שישתחו' להמ"ן דאם היה רצון הבורא שישתחו'. היתה קודמת השכינה לפניו כדי שישתחו' אל השכינה הבן:

202

ר״גויש לדרוש הפסוק הנ"ל בסגנון אחר עפ"י משארז"ל מה שמרדכ"י לא השתחוה. שגם בנימי"ן אבי שבטו לא השתחו' לעש"ו כי לא היה עדיין בעולם. והנה אמרז"ל שמרדכי נק' יהודי וימיני והנ' הגיד להם אשר הוא יהוד"י ויהודה השתחו' לעשו ע"כ ביחנו לראות היעמדו דברי מרדכ"י וכו' הבן כי קצרתי עיין בסמוך סי' ט"ו:

203

ר״דויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו. אם מזרע היהודים מרדכ"י אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפו"ל תפו"ל לפניו. יש להתבונן לנפ"ל (נמסר חסר ו' נפו"ל תפו"ל מלאים ו'. והנראה ו' הוא אות חיים (כענין שאמרו וישם י"י לקין או"ת שמסר לו אות ו' לבלתי הכות אותו וכו' ע"כ בתחלה כתיב נע ונ"ד תהיה בארץ הנה נד בלא ו' ואח"כ וישב בארץ נו"ד בוא"ו) כידוע מזהר ומקובלים ובזה תבין שאמרו לו אשר החלות לנפ"ל לפניו בזולת הנוגע לחיים כי עדיין לא נגעה הנפילה למפלת חיותך. עכ"ז הוא סימן אשר נפו"ל תפו"ל לפניו עם חיות"ך כן יאבדו כל אויבך י"י:

204

ר״ההרב הקדוש מהר"ש אלקבי"ץ בס' מנות הלוי כתב הטעם שמרדכ"י לא רצה להשתחות להמ"ן שרצה למסור עצמו על קידוש י"י לכפר על ישראל שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. וכוונתו היה שיתגרה המן רק בו ולא עלה על לבו שיתגרה על הכלל עיי"ש ובזה יתפרש ג"כ ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכ"י כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י היינו שהוא יהוד"י ומחוייב למסור א"ע על קידוש השם משא"כ בן נח. וביותר יתפרש כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י ומצפה לקידוש השם מתי תבא לידי ואוקימנא וזהו שמע שראל י"י אלקינו וכו' ר"ל כיון שאתה ישראל מחוייב אתה להיותם מוכן למסירת נפש על קידוש השם אלקינו וכו':

205

ר״ובמדרש ש"ט זכרינו י"י ברצון עמך אמר דוד רבון העולמים כשתעשה ישועה ע"י מרדכ"י זכרינו א"ל הקב"ה חייך לך אנא מדכר קדמאי איש יהוד"י שהיה משבט יהודה ואח"כ ושמו מרדכי עכ"ל. והתימא מאי היה תשוקת דוד להזכיר אותו באותו הנ"ס והנראה דהנה תמצא בפיוט שיסד הקליר בברכות שמ"ע לפורי' בסיום כל ברכה ובברכת את צמח דוד דילג ולא תיקן שום פיוט ואמרתי להיות דקיי"ל אין עמלק נופל אלא ביד בני בניה של רחל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן וזה הנצחון אינו נעשה ע"י דוד שבא מן לא"ה ע"כ לא חיבר הקלירי שבח מענין הנס בברכת את צמח דוד ואעפי"כ הנה כסא דוד וממלכתו תלוי במחיית עמלק נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימח' זרעו של עמל"ק והנה כס"א דו"ד למטה הוא מרכבה לכסא של מעלה כענין הנאמר בשלמה וישב שלמה על כסא י"י. והנה תמצא קליפת עמלק (בזמן מרדכ"י) היה הצר הצורר המן הרע הזה זה לעומת זה בגימ' כס"א דו"ד והנה אז בימים ההם בזה"ז הגם שמרדכי מבני בניה של רחל ביטל את קליפת המן העמלקי אשר הוא הניגוד לכס"א דו"ד. עכ"ז בבית שני לא הוכן כס"א דו"ד על מכונו ועוד לא נתבטלה קליפת עמלק לגמרי עד ביאת המשיח ב"ב. וגם אז יהיה ביטול קליפת עמלק ע"י משיח בן יוסף מזרע רחל והוכן בחסד כס"א דוד והנה חש דוד פן במחיי' עמלק בימי מרדכ"י ויראו בני ישראל שלא נזכר בזכר הנס שם מלכות דו"ד. יחשבו אשר ח"ו ע"י החטא הופר בריתו ובפרט בראותם שנתבטלה ע"י מרדכ"י קליפ' הנגדיית אל כס"א דו"ד. היינו המן (חושבנ"א דדין וכו') ואעפ"כ לא הוכן כסאו הנה יחשבו אשר ח"ו הופר הברית ע"כ ביקש דוד רחמים ע"ז א"ל הקב"ה חייך שאני מזכירך לטובה כי בריתך לא ימוש וע"כ במגלה שנעשית ברוה"ק קורהו למרדכי קודם הזכרת שמו) איש יהוד"י. להורות שם יהוד"ה הגם שהיה איש ימיני ממשפחת אביו עכ"ז מזכירו בשם יהוד"י (שהיה משפחת אמו מיהודה) בכדי להזכיר שם יהוד"ה להורות כי נזכר יהוד"ה לטובה. ועוד חזון למועד בנבואת חגי בבנין בית שני. עוד אחת הוא ?זאני מרעיש וכו'. והפכתי כסא ממלכות גוים:

206

ר״זויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלית לנפ"ל לפניו וכו' כי נפ"ל תפו"ל לפניו יש להתבונן. לנפו"ל חסר ו' נפו"ל תפו"ל מלא ו'. והנראה ו' אות חיים כידוע. ובזה תבין שאמרו לו אשר החלות לנפול לפניו בזולת הנוגע לחיים כי עדיין לא נגעה הנפילה למפלת חיותך עכ"ז תתבשר שבודאי תפול עם החיים. ע"כ נאמר נפו"ל תפו"ל עם ו' אות החיים כן יאבדו כל אויבך י"י (כפול לעיל סי' י"ד) והנ' כיון שאירע במכתבי שנכפלו הדברים הנה אין מדרש בלא חידוש שנמסר כן שבשרוהו על הכלל כולו של זרע עמלק שיעור קומת הסט"א אשר החלות לנפל לפניו בזולת הנוגע לחיות. אזי נפו"ל תפו"ל לפניו עם כל החיות כי תתבטל שיעור קומת הסט"א מכל וכל ועיין מ"ש לקמן במאמר משתה ושמחה. חייב אדם לבסומי וכו':

207

ר״חמאמרי חדש אדר מאמר ז' דורש טוב
בו יתבאר כמה ביאורים לדרשת חז"ל בענין הנס בגמ' ובמדרשים ויקרא שם המאמר דורש טוב:
פליגי בגמ' בפסוק וישני' ואת נערותי' לטוב וכו' מהו השינוי פליגי בזה רב אמר שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר קדלי דחזירי. ור' יוחנן אמר זרעונים. מהראוי להתבונן לדעת כולם מהיכן למדו דבריהם ומה היתה בה השינוי. ולאיזה דבר משמיענו זאת במגל' הנקראת להגיד לנו פלאי פלאות מנפלאותיו ית"ש. ואין בה דבר ריק ונ"ל דכולם דרשו דבריהם מן תיבת לטו"ב. הנה רב אמר שהאכילה מאכל יהודי. י"ל דלמד זה דהנה בתורה אחר שהזהירנו השי"ת שלא לאכול הדברים הטמאים כתיב ונטמאת"ם בם. ודרשו ונטמאת"ם שהדברים הטמאים מטמטמין לבו של אדם. לבל יוכל להתבונן בדעת"ו במושכלות וכיון שאין לו דע"ת הנה בהעדר הדע"ת. כתיב גם בלא דע"ת נפש לא טוב (וע"כ אמרז"ל עד שאתם מבקש שיכנסו דברי תורה לתוך מעיך בקש שלא יכנסו דברים האסורים לתוך מעיך דכיון שלא יכנסו דברים האסורים לתוך המעיים. הנה יש לנפש הישראלי. דע"ת הקודש כמד"א לדע"ת כי אני י"י מקדשכם ובודאי יתקשרו בו דברי תורה וכל מה שילמוד יכוון לאמיתו ולא ישכח דע"ת הוא התקשרות מלשון וידע אדם וכו') וכיון שנתברר שהדברים האסורים מטמטמין הדע"ת ובלא דעת נפש לא טוב (ואין טוב אלא תורה לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו') הנה מדכתיב בכאן וישני' וכו' לטוב נשמע שהאכילה מאכל יהודי. שהוא בסגולה לטו"ב זו תורה והנה משמיענו זאת במגל"ה הנקרא"ת. אשר פעל ועשה המגיד מראשית אחרית ידע אשר המן עמלקי אשר אחיזתו מן הדע"ת דסט"א יתקומם לנגד דע"ת הקודש ותצטרך אסת"ר להתקומם נגדו בדע"ת הקודש להשמיד את שמו כמ"ש ותקרא אסתר להתך וכו' לדעת מה זה וכו' הנה קודם הגזירה פעל הפועל ישועות. והעלה בלב אחשורוש אשר גדל את המן הדע"ת דסט"א. הנה העלה השי"ת בלבו. לשנות את אסתר לטו"ב שהאכילה מאכל יהוד"י להגביר אצל' דעת הקודש ודהנה בלא דע"ת נפש לא טו"ב ממילא מדעת הקודש היא הנפש בטו"ב וזה יש לרמז בכוונת מרדכ"י מאז שהיה מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר וכו' כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה הבן הדבר:

208

ר״טושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי למד לה מג"ש כתיב הכא לטו"ב וכתיב התם ובתי' מלאים כל טו"ב ודרשי חז"ל קדלי דחזירי שהותר להם בכיבוש הארץ והנה מרגלי בפומי' דאינשי שעתיד חזי"ר ליטהר הן אמת לא נודע מקומו אי' כי לא נמצא במדרשי חז"ל שבידינו ואפשר הוא בקבל' דלעתיד ב"ב בשעת הכיבוש שוב עתיד ליטהר כיון שהתורה קראתו טו"ב בכיבוש הראשון (דבר השמן נקרא טוב משמני הארץ מתרגמינן טובא דארעא ועוד יתבאר אי"ה) והנה דרשו חז"ל בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית וכו' עד ארבעים שנה היה צד נשים מתחת בעליהן וכיון שהגיע לארבעים אמר אבא נשא אשה בן ארבעים אף אני אעשה כן הנה הוא כמו החזי"ר שמראה טלפיו ראוני שאני טהור וכן דרשו חז"ל ואת החזיר כי מפריס וכו' על המלכו' הרביעית עיי"ש והנה נצר זדון טס מנו עמלקי והנה נמצא בספרים הקדמונים אשר עשו ראה את בן בנו עמלק אשר הוא קוץ ממאיר לבית יעקב וצוה בצוואה להזדווג ולהתקומם נגד זרע יעקב בכל פעם אשר תמצא ידו והקב"ה צוה בציווי לנו תמחה את זכר עמלק ואמר הקב"ה נראה דבר מי יקום או צוואתי או צוואתך בזה פירשנו המסורה נמסר ב"פ וצ"א וצ"א השדה בעשו וצ"א הלחם בעמלק אכ"מ) וכל העצות רעות וכל הגזירות המה מזרעא בישא הדין כמבואר בזוהר ע"כ המגיד מראשית אחרית גם בכיבוש הראשון בהבטחתו ואכלת את כל העמים התיר לנו בשעת הכיבוש לאכול קדל"י דחזיר"י להורות על הכיבוש האחרון ב"ב כשיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (הוא הנקרא חזיר היער) ויהיה סחר' ואתננ' קדש ליושבים לפני י"י יהיה סחר' ויהנו מטוב' והנה הנצר זדון עמלקי הוא העיקר מזרע עשו הוא היועץ והגוזר גזירות היינו הדעת דסט"א הנה המגיד מראשית אחרית נתן בלב אחשורוש להאכיל את אסתר קדלי דחזיר"י להורות על הענין הנרצ' אשר יהיה חזיר היער עמלק מזרע עשו למאכל למו כאשר ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:

209

ר״יור' יוחנן אמר שהאכילה זרעוני' למד לה ג"כ מג"ש כתיב הכא לטוב וכתיב התם נס נא את עבדיך ויתנו לנו מן הזרעונים ונאכלה וכו' ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וכו' והנה כתיב התם ויודעי דעת ומביני מדע (היינו רוה"ק) ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך הכניס הש"י בלב אחשורוש להאכילה זרעונים כעין דניאל חנניא מישאל ועזרי' שהיו משיגים רוה"ק והיה בהם ג"כ כח לעמוד בהיכל המלך זה הדבר היה לה לסימן אח"כ ותלבש אסתר מלכות מלמד שלבשת' רוה"ק ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית ברוך הפועל ישועות המגיד מראשית אחרית:

210

רי״אוהנה לדעת כולם נלמדו הדברים בג"ש נגד מדת רחו"ם בכדי לכפר עון כדכתיב והוא רחו"ם יכפר עו"ן נתבארו הדברים בכמה מקומות בדברינו עפ"י דרשת חז"ל. ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו הגון אעפ"י שאינו כדאי:

211

רי״בוהמן נופל על המטה על המטה תרין במסורה. דין ואידך ויתחזק ישראל וישב על המטה תתפרש רמיזת המסורה ע"י משאחז"ל כי יד על כס וכו': כביכול נשבע הקב"ה וכו' שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק והנה המן הוא עיקר קליפת עמלק (כ"ס י"ה בגימ' צ"ה והנה במרכב' טמא' זה לעומת זה המן בגימ' צ"ה והוא המנגד של כס"א דו"ד צ"ה הבן) ורמזה המסורה כשהמן נופל על המטה אשר האדם נשען עליה אז ויתחזק ישראל (סבא כביכול) וישב על המטה הוא הכס' שנשענין עליה ובהעמיק עוד ביותר עפ"י מ"ש הרמ"ז ז"ל המן הי' גלגול עש"ו והנה כתיב ולאם מלאום יאמץ כשזה קם וכו' והנ' רמיזת המסור' ויתחזק ישראל וישב עלהמט' והמן זה עשו נופל ע"ל המט"ה ותתבונן עוד מט"ה בגימ' ד"ן הוא המילוי הז' מן י"ג מלואי הוי' הוא השם הד"ן את העולם בחדש תשרי חדש הז' ומט"ה כלפי חסד (עיין כ"ז בס' ברית כ"ע ומימיו אנו שותים בזה עיי"ש) והנה בראש השנ' אשר יתגזר וההתחזקו' לישראל בו בפר' יתגזר הנפיל' להמן זה עשו ומעתה תלך לבטח בתורת המסו' ויתחזק ישראל וישב על המטה בו בפרק והמן נופל על המטה אמן כן יאמר השם:

212

רי״גקימו וקבלו דרשו חז"ל בפסוק ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' מכאן מודעא רבא לאורייתא וכו' אעפ"כ הדור קבלו' עליהם בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו קימו מה שקבלו כבר עיי"ש יש להתבונן כיון שהי' לישראל עד אחשורוש מודעא למה נענשו על שעברו על התור' ועוד יש להתבונן מפני מה דוקא בימי אחשורוש הדור קבלו' הלא מן מתן תורה עד ימי אחשורוש הי' להם נסים נגלים לאין משער ולא קבלוה עד ימי אחשורוש שהי' נס נסתר מלובש בטבע. ונראה לבאר הדבר עפ"י מ"ש בנדרים פ"ג נודרין להרגין ולמוכסין שהוא תרומה וכו' שהוא של בית המלך אעפ"י וכו' ומפרש בגמ' דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינם של בית המלך ופריך ליתסר בכל פרי ומשני באומר בלבו היום והנה לפי"ז אם אינו אומר בלבו היום הגם שהי' אנוס נדרו נדר והנה הקשו לפי"ז על הגמ' שאמרו שיש מודעא רבא לאורייתא על שהיו אנוסים הרי לא אמרו בלבם היום. והנה מהרד"ך בתשובותיו תירץ שלא היו יכולין לחשוב בלבם היום דהשי"ת בוחן לבות וכליות (עיין בספר כסא דוד להרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה) ולדעתי אין זה תי' מספיק דיהי' איך שיהי' כיון שהכרח הוא לומר בלבו היו"ם ובזולת זה הגם שהוא באונס נדרו נדר הנה במתן תורה הגם שלא היה להם באפשר לומר בלבם היו"ם נדרם נדר ואין כאן מודעה ונראה עפ"י מ"ש הרב הגדול בעל כה"ג בשם הרלב"ח דהא דבעינן לומר בלב היו"ם הוא מדרבנן אבל מדאורייתא כיון שהוא אנוס אעפ"י שלא אמר בלבו היום אין נדרו נדר ולפי"ז נבא אל הביאור דישראל סברו דיש מודע"א הגם שלא אמרו בלבם היו"ם כיון דמדאורייתא לא בעינן לומר היום וז"ש מכאן מודעא רבא לאורייתא דייקא אבל באמת כל מילי דרבנן מסיני קבלו ובעינן למימר היום וכשלא אמרו היום בלב נדרם נדר ע"כ נענשו כשלא קיימו התורה רק ישראל חשבו כן לסברא שיש להם מודעא כיון דמדאורייתא לא בעינן למימר היו"ם והדור קבלו' בימי אחשורוש בראותם שכל המ"ח נביאים לא הוסיפו על התורה רק מקרא מגלה הנה נתוסף מצוה מדרבנן ונתקבלה בסיני כמ"ש בזוהר וקבל היהודים דא משה דהוא כללי דיהודאי קיבל מגלת אסתר מסיני א"כ המה ראו אז בימי הנס דמרדכי ואסתר דמילי דרבנן ג"כ נתקבלו מסיני. והנה עפ"י מילי דרבנן בשעת מתן תורה אם היה רוצים ח"ו לבטל הנדר היו צריכין לומר בלבם היום וכיון שלא אמרו בלבם היום נדרם נדר ואין כאן מודעא ע"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש והוא דבר נחמד:

213

רי״דעפ"י דברינו הנ"ל יבא כמין חומר דברי הרב הגדול מ' חיד"א זלל"ה כתב בספרו דב"ש לפ"י מערכת אות מ"ם מודעא רבא לאורייתא אומרם רב"א הוא עד מ"ש הרה"מ בקידוש יום השבת נקרא קידושא רבא ע"ד סג"י נהו"ר להיות שאין בו רק ברכת בורא פה"ג ואין בו דבר נוסף על ברכת הנהנין וכן רמזו בכאן מודעא רבא נראית כמודעא ואינה מודעא לפי הדין האמת עיי"ש בדברי הרב דקשה לפי"ז הפשט א"כ למה הדור קבלוה בימי אחשורוש עיי"ש מ"ש הרב הנ"ל ולפי דברינו הנ"ל יתכן שפיר דבימי אחשורוש נתגלה היטב שאינה מודעא נ"ל:

214

רי״העפ"י הדברים האלה יש לפרש פסוקי מקראי קדש בפ' נצבים פן יש בכם איש וכו' אשר לבבו פונה היום מעם י"י אלקינו ללכת לעבוד וכו' פן יש בכם שורש פורה וכו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' לא יאבה י"י סלוח לו כי אז יעשן וכו' (עיין בס' כסא דוד והרב החיד"א שמפרש ג"כ הפסוקי' הללו ע"ד המודעא ומקשה ומתרץ שם עיי"ש) ולדרכינו יונח הכל וה"פ פן יש בכם איש וכו' אשר לבבו פונה מעם י"י אלקינו רצ"ל לבבו פונה לזה לומר שהוא מודעא הגם שלא אמרו בלבם היום כיון שקבלת התורה הוא מעם י"י אלקינו ועפ"י דברי י"י אלקינו היינו מדאורייתא א"צ לומר היו"ם רק מדרבנן צריך לומר היום והנה הוא יסבור שאין בדברי חכמים ממש ח"ו ולא ניתנו בסיני ע"כ והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך דאנוס הייתי לא יאבה י"י סלוח לו וכו' דכיון שאינו חושש לדברי חכמים אשר הם ג"כ תורה גמורה מסיני וחמורים ד"ס יותר מד"ת וכל העובר ע"ד חכמים ח"מ ע"כ סיים אח"כ ומחה י"י וכו' רחמנא לשזבן ואנחנו בני אל חי מאמינים בי"י ובתורתו ובכל דברי חכמים הכל ניתן מרועה אחד:

215

רי״ובספר דב"ש לפ"י הביא בשם הרב ר' הרח"ו זללה"ה אסתר היתה גלגול יע"ל והמן היה גלגול סיסרא עיי"ש וי"ל לדעתו זה שרמזה אסתר וצומו על"י יע"ל והנה י"ל כמו שיעל מסרה א"ע לביאה אסורה בכדי להציל את ישראל כן אסתר באת ברצון לביאה אסורה בכדי להציל את ישראל ומה שזימנה את המן לאכול ולשתות כמו בגלגול הראשון ותפתח את נאד החלב ותשקהו ועי"ז היתה מפלתו כן בכאן זימנ' את המן גלגול סיסרא לשתות דייקא. ובזה יצדק לך מה שאינו מובן מה דכתיב והמ"ן נופל על המטה אשר אסתר עליה היינו כמו בגלגול הראשון בין רגלי' כרע נפל שכב ועי"ז היתה מפלתו כן בכאן נפל הרשע על מטת' ולא הוסיף קום כן יאבדו כל אויביך י"י:

216

רי״זויש לרמוז אצל אברהם אבינו ויט"ע אש"ל (בגימ' סיסרא) בבאר שב"ע (שבע בעילות בעל ויצא ממנו הנה"ק נשמת רע"ק) ע"כ ויקרא שם (דייקא) בשם י"י (שעל אותה הישועה אמרה דבורה אנכי לי"י אנכי אשירה. משא"כ בגלגולי האחר אצל המן לא נזכר השם במגלה:

217

רי״חעוד שם בשם מדר"ש אליהו בשם מהרח"ו אסתר היתה גלגול חו"ה עיי"ש (ואל תתמה על החפץ כי אין בעניני' כאלה סתירה כי בעניני גלגולים יש בחי' שונות לאין מספר (עיין בכתבי מר"ן האריז"ל המן הי' מבחי' נח"ש שפית' את חו"ה לאכול אכילה אסורה והבי' מית' לעולם כמו כן זאת היתה עצתו במשתה אחשורוש להאכיל את ישראל מאכלות אסורת ועי"ז נתגבר להביא מית' ח"ו והנה נרמז (המן הוא נחש) מן התורה (המן העץ וכו') ולתקן כל אלה צותה אסתר (היא חוה) וצומי על"י כי אנ"י הוא שגרמתי כל אלה בשמעי לעצת הנחש באכילה ואמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי (שהנחש הטיל זוהמא בחוה ואבדה מעלתה הראשונה) אבדתי (גם כעת אחשורוש יבעול אותה ברצון) והנה נתקיים אז בהמ"ן הוא בחי' נחש. הוא ישופך ראש שנתלה בראשו על העץ וזה שנרמז במגלה ובבא' לפני המלך (סתם מלך מלכי המלכים) אמר עם הספר (התורה) ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו רצ"ל כבר נרמז מיתתו בתורה הוא ישופך רא"ש המ"ן העץ וכו':

218

רי״טבמררש הדס"ה היא אסתר מה הדס"ה ריחה מתוק וטעמ' מר כך אסת"ר מתוקה למרדכ"י ומרה להמ"ן וכתב הרב הגדול חיד"א הנ"ל דאסתר גלגול חוה והמן נתלבש בו הנחש ומרדכי גלגול יעק"ב כמ"ש גורי האריז"ל לכן אסתר (היא גלגול) חוה מרה להמן שהוא הנחש שהחטיא' ומתוקה למרדכ"י שיעקב גלגול אדם הראשון עכ"ל והנני מוסיף לפמ"ש כ"פ אשר כל החושים נזכרו בחטא אדה"ר אבל חוש הרי"ח לא נזכר ע"כ תתבונן שחוש הרי"ח לא נתפגם כ"כ בחטאו ע"כ הוא דברים שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. ע"כ הריח הי' מתוק למרדכ"י. וגם הוא היה נק' מר דרור. ע"כ ויצעק צעקה וכו' שהקול וכו' שהקול יפה לבשמים והטעם מר להמ"ן שפית' הנחש את חוה לחוש הטעם:

219

ר״כהרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל פירש בשם הראשונים הפסוק בתהלים ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' והוא כשנעשה לאדם נס והוא בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו אך אם אינו בזכותו הנה ניצול אבל אינו זוכה לראות במפלת אויביו ואפילו אין הנס בזכותו אם הנס נעשה בתגבורת מדת הרחמים יכול לראות במפלת אויביו ובזה פירשו הראשונים ז"ל הפסוק הנ"ל ישמח צדיק כי חזה נקם כשראה בעצמו מפלת אויביו וכו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק היינו זה ודאי פרי הצדיק ובזכותו דאילו לא היה הנס בזכותו לא היה זוכה לראות בעצמו במפלת אויביו והרב החיד"א זללה"ה הוסיף לבאר שארית הכתוב אך יש אלקים שופטים בארץ ר"ל דא"א לומר דלעולם אין זה זכות הצדיק ומה שהוא בעצמו חזה הנקם הוא לבעבור שהיה זמן תגבורת מדת הרחמים לזה סיים אך יש אלקים שופטים בארץ ר"ל דמיירי כשרואים שמדת הדין מתוח' לשפוט תבל ע"כ לומר מה שראה הצדיק בעצמו הנקם הוא פרי זכיותיו עכ"ד והנה בני ישראל בהודאתם להש"י שזכו בעצמם לראות הנקמה באויביהם כי העץ היה גבוה חמשים אמה הנה הם אינם תולים בזכותם רק בתגבורת מדת הרחמים ע"כ אומרים בהודא' ואת' ברחמ"ך הרבים וכו' ויתבאר אי"ה:

220

רכ״אבו ידובר בענין מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים והוא צדקה וג"ח ונקרא שם המאמר צדקה וחסד:
מצות משלוח מנות ב' מנות לאיש אחד עיין במאמר מגל"ה נקרא"ת סי' ח' ב"פ מנ"ה בגימ' דג"ן וגפ"ן להורות על הבעל תשובה דאישתני למעליותא כמו דגן וגפ"ן כדכתיב אצל בעלי תשובה בפ' תשובה יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן. ע"ש ותבין אין הצורך לכפול הדברים:

221

רכ״בטעם למה תקנו בפורי"ם מצות משלו"ח מנו"ת ומתנות לאביונים נ"ל עפמ"ש הרב מ' חיד"א בס' כסא דוד (דמ"ב ע"א) בפי' הפסוק פזר נתן לאביונים צדקתו וכו' ואמרו בגמ' בתרא שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדק"ה א"ל צאו וראו מ"ש דו"ד אבא פזר נתן וכו' ופי' בזה הרב הנ"ל עפמ"ש תלמידי האריז"ל הגם דקי"ל דעביר' מכבה מצוה אבל אין עבירה מכבה תור"ה וכן צדק"ה וג"ח אין עבירה מכבה צדק"ה וז"ש שלמ' צאו וראו (עד היכן כחה של צדק"ה) ז"ש אבא פזר נתן לאביוני"ם צדקתו עומדת לעד שאין עבירה מכבה אותה עכ"ד והנה יש לנו לומר דהנה אנשי כנה"ג ראו שנתחייבו שונאיהם וכו' מפני שהשתחוו וכו' ומפני מה שנהנו וכו' המה ראו כן תמהו הלא אפילו חטאו ועיו הלא כל אחד מישראל יש בידו חבילות חבילות של מצות. ומשנה שלימה שנינו כל העושה מצוה אחת כתיקונה מטיבי"ן לו ומאריכי"ן ימיו ושנותיו והאיך יוגזר גזירה על כלל ישראל ח"ו. אלא ע"כ דהמצות לא הועילו דעבירות כיבו המצות ואי קשיא הרי היה בודאי בידם גם מצות לימוד התור"ה זה ג"כ לא קשה מידי דלא הועיל' התורה דעד היום הי' להם מודעא (כמ"ש המפרשים דעל מעשה המצוה אמרו נעשה ונשמע ועל הגיון התורה היה להם מודעא או עפמ"ש במקום אחר דסברו שהוא מודעא) וע"כ קיימו וקבלו והדור קבלוה בימי אחשורוש מאהבה בכדי שיהי' בידם ברצון שכר הגיון התורה ושוב לא יכבה אותה עבירה וע"פ שנים או ג' עדים יקום דבר תקנו למזכרת ג"כ מצות משלו"ח מנו"ת (ג"ח) ומתנו"ת לאביוני"ם (צדקה) שכל אלה המצות אין עבירות מכבות אותם ושוב לא יתחייבו ושוב לא תהיה גזירה כזאת לעולם ואפילו בדור שכולו חייב ח"ו כיון שיש ביד ישראל מצות הגיון התור"ה וצדק"ה וג"ח וצדקתם עומדת לעד:

222

רכ״גבו ידובר מענין מצות סעודת פורים וחייב אדם לב"סומי וכו' ונק' שם המאמר משתה ושמחה:
מנהג ישראל תורה היא נהגו להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים ולא דבר ריק הוא והנה התבוננתי מן החרכים בתורתו של הרב המפורסים מהר"מ חאגוז שהוא לזכר מה שאמרו רז"ל הם לא עשו אלא לפני"ם (מה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר) אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ע"כ השתנו' בזמן השמחה במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא דבר הנחמד בפשטיות המנהג:

223

רכ״דאבל אומר לך את אשר עם לבבי מצאתי ראיתי בזוהר שלח דף קס"ט ע"ב א"ל ר"ש ודאי ידענא דאתן מלבישין תמן (בגן עדן) בלבוש יקר דגופא דהוא קדושאי אי הוה כגוונא דא בהאי עלמא ב"נ דאיתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא (ר"ל אם אירע באיזה פעם גם בעוה"ז שיתלבש האדם באותו הלבוש והגוף יקר ורוחניי שבג"ע) א"ל מלה דא שאילו קמי' רב מתיבתא וכו' ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא מלכו"ת דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מהאי רוחא דאוירא דהאי עלמא ואתלבשא בי' אסת"ר וכדין עאלת קמי' מלכא אחשורוש וחמא ההוא דלבושא דנהורא דיוקנהא אדמי למלאך אלקים פרחא מיני' נשמתא לפום שעתא (בזה יתכן במקרא ויה"י כראות המלך את אסתר וכו' ל"ל למימר ויה"י לישנא דצערא הל"ל וכראות המלך אך הוא להשמיענו הגיע ו"י וצער פרחה נשמתו לפי שעה מגודל הפחד נ"ל) מרדכ"י אוף הכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכו"ת לבוש מלכו"ת ודאי דיוקנא דההוא עלמא וע"ד כתיב כי נפל פחד מרדכ"י עליה' פחד מרדכ"י ולא פחד אחשורוש אמר ר"ש כמה מתיקין אינון מילין זכאה חולקיה והא ידענא דצדיקיא בהאי עלמא מתלבשן בלבושא דאיקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי א"ל אוירא דג"ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן בי' צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרה וכך הוה למרדכ"י (בעוה"ז נ"ל) דכתיב בלבוש מלכו"ת דיוקנא דההוא עלמא ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון עד וכו' עכ"ל ומעתה הרי שלך לפניך מנהג ישראל תורה היא שנהגו בשעת השמחה להתלבש בלבושים שונים לזכרון הנס והפלא שהתנוסס הש"י עם מרדכ"י ואסת"ר שנתלבשו במלבושי יקר רוחניים מה שמלובשין הצדיקים בג"ע והנה תראה בדברי הזהר שכן הי' לישראל במתן תורה ותבין לפ"ז משאמרז"ל הדר קבלו' בימי אחשורוש:

224

רכ״הבו יבואר דרושים לפרשת פרה וקרא שם המאמר חקת התורה:
דרוש א
זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר הנה מהראוי להבין למה נאמרה המצות הזאת בחוק"ה אם הוא שאין לחפש בה טע"ם רק לקיימה בחוק"ה מבלי טע"ם הנה גם בכל המצות שאין מפורש בהם טעם בתורה כן הוא דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא וודאי אין כוונת ר"ש לכוין זה הטעם דאמור בפשוטו. כי הנה ר"ש דורש טעמים בזהר פלאי פלאות ורזין דרזין בעסק המצות וחלילה לומר מי שאינו מכוין כל זה אינו יוצא י"ח המצות בעשיית' ואם הכוונה אומרו המצוה הזאת בחוקיה. היינו דבשארי המצות ג"כ אין מן הצורך לכוין בעשיית' טעמים עכ"ז המחפש ומבין יוכל להתבונן בהם טעמם (כפי אשר חלק לו השי"ת בבינ' הגם שא"א לבוא לתכלי' טעמיהן כי הוא שכל אלהי) משא"כ פר"ה אדומ"ה לא ישיג האדם כלל שום טעם הרי גם במצות פר"ה יש טעמים גנזי נסתרות לי"י אלקינו הלא המה באוצרי המקובלים וגם לפי פשיטו עיין בדברי ר"מ הדרשן (הביאו רש"י ז"ל והוא מהראשונים דבריו ז"ל הם כעין מדרש) וגם יש לדקדק זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר דבר אל ב"י הל"ל מקודם דבר אל ב"י ואח"כ זאת חקת התורה וכו' וגם מהו הלאמ"ר כבר נאמר לאמר בפסוק הקודם ולהבין כ"ז התבוננתי בדברי חז"ל במדרש אר"י דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהנים א"ל מש"ה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו (הקב"ה) באות' שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פר"ה אדומ"ה א"ל הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך אמו"ר אל הכהנים אמרת לי אם נטמא במה תהא טהרהו לא השבתיך זו טהרתו ולקחו לטמא וכו'. והנה עם היות שהדברים היה מקובלים אצלם בתורה שבע"פ אעפ"כ מהראוי שיהיה מזה איזה רמז בתורה שבכתב ונ"ל דדרשו זה מהפסוק אמרות י"י אמרו"ת טהורות (שהתחילו שם בעלי המדרש לפתיחת פ' אמור) דנקט ב' פעמים אמרו"ת. רצ"ל באמיר"ה אחת של הקב"ה לא השמיע הטהרה היינו בפ' אמור אל הכהנים עד שבאמיר"ה אחרת היינו בפ' פר"ה דכתיב בה אמיר"ה יתיר'. זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר באמירה יתיר' הכוונה הוא שהשמיע בכאן הקב"ה טהרת האמירה הקודמת וידוקדק בזה לאמ"ר וגם מ"ש זאת חקת התורה קודם שאמר דבר אל ב"י שזהו רק הקדמה למש"ה זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר רצ"ל תשובה לדברי תורה הקודמת ששאלתי מאז ולא אמרתי לך הנני אומר לך כעת ושיעור הכתוב כך הוא זאת חק"ת התור"ה (אשר אשמיעך כעת) אשר צוה י"י (מקדם) לאמ"ר (בפ' הנאמרת באמירה פ' אמו"ר) והנה דברי המדרש הזה יתישבו הדקדוקים האחרונים שדקדקנו בפ':

225

רכ״ואבל הקושי' הראשונה במקומה עומדת למה נאמרה המצוה הזאת בחוק"ה ומה הוא החוק"ה שבה יתר משארי המצות והנה רז"ל במדרש אמרו ז"ל ר"י פתח כ"ז נסיתי בחכמה אמרת"י אחכמה והיא רחוקה ממני וכו' אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופ' של פר"ה אדומ"ה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרת"י אחכמה והיא רחוקה ממני ע"כ והנה מהיכן המציאו מה שאמר שלמה אמרת"י אחכמ' וכו' על פר"ה אדומה נ"ל דלמדו כעין ג"ש אמרת"י היינו אות' הפ' שנאמר בה אמירה יתירה ומפרשת ומבארת פ' אמו"ר נ"ל אך דעפ"י מדרשיהם זה ביותר יקשה הקושי' הנ"ל שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם לא היה יכול להתבונן שום טעם בפ' פר"ה אדומה והנה ר"מ הדרשן המציא טוב טעם אפילו בפשטיית הדרש ומכ"ש שישנם תילי תילים סודות נמסרו ליודעי' והנם בכתובים ונ"ל לתרץ הקושי' הזאת עפ"י דברי המדרש שהבאתי מקודם דהנה מהראוי להתבונן באמת מפני מה לא השיב השי"ת למשה באותו פרק ששאל לו טהרת טומאת מת וגם למה נתכרכמו פניו של משה ומה דאג ע"ז ונ"ל לתרץ הכל בעזה"י עפ"י דברי ר"מ הדרשן דכל מעשי הפר"ה לכפר על עון העג"ל וכמ"ש רש"י ז"ל בשמו:

226

רכ״זוהוא בהקדים לך מה דידוע ע"פ התורה דידיעתו ית"ש אינה מכרחת להאדם בעל הבחירה שהבחירה חפשיית אצלו דאלת"ה א"כ אין כאן שכר ועונש כיון שאין בחיר' והתורה בכל פינת יסודתיה מלאה מיעודת שכר ועונש הנה מוכח מזה שהבחירה חפשיית וג"כ ידיעתו ית"ש ג"כ מוכח לרבבות מן התורה כענין אמרו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך והנה רואה ידוע' ובחירה ב' העניינים מתאמתים לנו באמונת התורה ואין מבוא לשכל האנושי להשיג בשכל איך יתאמתו ב' הפכיים וכבר דברו בזה כל שלטי הגבורים אבל האמת הנכון שמחוייבים אנחנו ע"פ התורה להאמין בידיעה וגם להאמין בבחיר' וזה כל יסו"ד התורה והגם שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות הענין האיך יתכנו ב' הענינים הנה כתב בזה החסיד הקדוש בעל חוב"ת הלבבו"ת וזה תוכן דבריו כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחם ע"פ התורה ושכל האדם א"א לו להשיג מציאות שניהם הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם ואם רץ לבך למה לא הודיע הש"י בשכלינו לתתבונן אמיתיית ב' הענינים בשכל אנושי אל לבך הלא נתאמת לנו שהש"י הוא טוב ומטיב וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו ואלו הי' יודע הש"י שהמושכל הזה הוא לטובתינו היה מודיע לנו אלא ע"כ החכמ"ה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו ולפיכך לא הודיע לנו הש"י המושכל הזה רק להאמין כל זה ע"פ אמונת התורה ע"כ תוכן דברי החסיד הקדוש הנ"ל (ולהלן נבאר אי"ה את אשר עם לבבי למה לא הודיע הש"י המושכל הזה):

227

רכ״חוהנה עם היות שאין הידיע"ה מכרחת והבחירה חפשיית זה דוקא ידיע' אבל דבורו ית"ש מכריח וא"א שישתנ' כדכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפ"י לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי וכו' כן פי' הפסוק הקדוש מהר"ם אלשיך ז"ל בס' ישעי' והוא מוסכם מכל הקדמוני' עפ"י יסודי התורה:

228

רכ״טהג"ה ועפי"ז פרשנו בטוב טעם פסוק חזון ישעי' בן אמו"ץ אשר חזה על יהודה וירושלים דתיבת אשר חזה מיותרין ופירשנו דידוע דרגא דנביאה היא גדולה מן חזיו"ן ונ"ל החילוק בין ב' המדריגות נבואה הוא לשון ניב שפתים דהיינו דיבור שהמתנבא היה שומע דיבור מאת השי"ת כביכול וחזיו"ן הוא לשון ראיה שאינו שומע דברי הש"י רק רואה באותיות דברי' העתידים לבוא והנה לפי הדברים הנ"ל יש חילוק שהחזון כיון שלא בא בדיבור יכול להשתנות לצירופים אחרים ע"י מעשי בני אדם הבחיריים משא"כ בדיבור הנבואה הנה נאמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי וכו' והנה ישעיה הנביא שגבה מעלתו מאוד נביא בן נביא ומזרע מלוכה והנה נאמרה לו הנבואה הזאת בחזיון שהיא מדריגה קטנה מן נבואה לזה בא הכתוב לתרץ הקושיא הזאת באמרו חזון ישעי' בן אמוץ הנה הוא ישעי' שגבה במעלהו ומעלת שמו והוא בן אמוץ ג"כ נביא מזרע מלוכה ולמה לא נשפע לו רק חזיון ולא נבואה לזה נאמר אשר חזה רצ"ל הסיבה אשר חזה ולא ניבא הוא להיות החזיון הוא על יהודה וירושלי' רצ"ל שהוא פורעניות על שונאי יהודה וירושלים והש"י שוקד לטובתם ומצפ' אולי ישובו לזה לא הראו לו רק בחזיון לא בדיבור המוכרח להתקיים נ"ל:

229

ר״לומעתה תתבונן כיון שכל מעשה פר"ה היה לכפר על עון העגל הנה הגם שהיה זה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין לחטוא ויצטרכו לכפרת הפרה עכ"ז הידיע' אינה מכרחת והבחירה היתה חפשיית אצל ישראל הנה לא היה באפשרי שיאמר הש"י למשה זאת המצוה בדיבור קודם החטא דא' יהיה ישראל ח"ו כמוכרחים לחטוא ולא תהיה בחירתם חפשיית ושוב לא יגיע להם עונש (והנה ר"מ הדרשן ע"כ ס"ל דאחר מעשה הענל נאמרה פרשת פרה וגם התנא בעל המדרש ס"ל כן ופ' אמור אל הכהנים לדעתם נאמר קודם מעשה העגל) ע"כ לא היה באפשרי שישיב הש"י תשובה למשה (אז כששאל בפרשת אמו"ר אם נטמא זה במה תהא טהרתו) ולא השיב לו מפ' פרה מפני שעיקר מעשה פר"ה באת על חטא לתקן עון עגל ולא היה רצונו ית"ש להביא הדבר אל עולם הדיבור כדי שלא יהיה כמוכרחי' רק ישאר להם הדבר בבחירה הגם שהי' הדבר אצלו ית"ש בידועה אין הידועה מכרחת והבחירה חפשית וע"כ נתכרכמו פניו של משה באותה שעה ששאל בפ' אמור ולא השיב לו הקב"ה כי הבין מש"ה שיש בידיעתו ית"ש איזה דבר הניתן לבחירה ע"כ אין ברצונו ית"ש להביא הדבר לבחי' דיבור ולפי"ז נודע לנו מן פ' פר"ה אדומ"ה אמיתיית ידועה ובחירה והנה השכל האנושי א"א לו להשיג הצדקת ב' הענינים ביחד אכל מחוייבים אנחנו להאמין עפ"י התורה הצדקת ב' הענינים ואין לחקור בחקירות כי השכל האנושי לא ישיג זה אבל המה אמיתיים מצודקים בשכל אלקי הגם שיש ידיעה עכ"ז משפטי י"י אמת להעניש ולהשכיר כי הבחירה חפשיית:

230

רל״אעיין בדברי הקדוש באוה"ח בראשית מה שפי' בדברי הרמב"ם בזה דהיינו שאצל האדם א"א לומר עליו שידע איזה דבר ולא ידע אותו דבר כי יהי' ב' הפכיים. אבל הבורא ית"ש הנה הוא כל יכול אפשר לומר יודע העתידות מה שהאדם עתיד לעשות ומעניש ומשכיר את האדם על עשייתו כי הבחירה אצלו והוא ית"ש כל יכול. יודע ואינו יודע בנושא אחד ואין שכל האנושי מבין זה והנה עיין מ"ש לעיל בשם החסיד בעל חו"ה שאמר אלו היה יודע הש"י שהשגת ענין הזה טוב לנו להשיגו בודאי היה ניתן כח בשכלנו להשיגו כי ידענו שהוא טוב ומטיב אלא ע"כ שיודע הש"י אשר טוב הוא להעלים מבני אדם המושכל הזה רק להתנהג בזה הענין עפ"י דרכי האמונה עפ"י תורה האלקות:

231

רל״בואני אמרתי בעניי להבין במעני קט. להבין איזה דבר מהו הטובה שעשה התמים דיעות שהעלים המושכל הזה מבני האדם רק להניח הענין להאמין עפ"י יסודי התורה אשר הוא ית' כל יכול ונוכל לומר אצלו הית"ש ב' הפכיים ביחד ידע ולא ידע. ונשכר בזה מה שנצטויני עפ"י התורה והלכ"ת בדרכי"ו. הם גם אנחנו מחוייבים לעשות כזאת והוא מה שנצטוינו מפי חז"ל והיה דן את כל האדם לכף זכות הגם שהאדם הוא בן שכל ואפי' בעל רוה"ק ויודע אשר שבע תועבות בלב הרשע ונתאמת ענין הרשע אצלו בידועה ברורה הנה האדם המשכיל זאת ישים אל לבו והלכת בדרכיו כתיב מה הוא ית"ש ידע ולא ידע ביחד כביכול גם אנחנו מחוייבים לעשות כזאת. הנה הדבר הזה (היינו העלמת הענין בשכל רק להאמין באמונת התורה כנ"ל) הוא טובה גדולה לקיום התורה ולקיום העולם ידיד הקורא תלטוש עיני שכלך ותתבונן הענין הזה כי ילאה הקולמוס להסביר הענין הזה עלי מכתב:

232

רל״גוהנה אומר לך עוד את אשר עם לבבי הטובה הגדול' אשר עשה הש"י מה שלא נתוודע לבני אדם עסק הצדקת שכר ועונש (אחר התאמתות הידיעה) כי אם באמונת התורה דהנה השכר והעונש הוא לאדם בין בעוה"ז בין בעוה"ב בין לעתיד לבא בזמן המשיח ולימות התחי' הכל כפי משקל אל דעות והנה אדם אין צדיק בארץ ומה יעצור כח יציר חומר לצאת י"ח לפני היוצר כל הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה ואיך יצדקו קרוצי גושיו במשפטיו הנה אם הי' עסק שכר ועונש מושג בשכל אין מבוא להנצל במשפטיו ברי' קטנה מעוטה בדעת לפני תמים דיעות אבל כיון שענין הצדקת ידיעה ובחירה נעלם משכליני ולא נוכל לצייר הענין בשכל רק נאמין הצדקות הענין עפ"י התורה ואמונה זו הוא כלל התורה הנה כיון שנאמין זה רק עפ"י התורה הנה בני תורה אנחנו ובישר לנו הש"י עפ"י נביאו בהתהלכך (בעוה"ז התורה) תנחה אותך בשכבך (בקבר) תשמור עליך והקיצות (לזמן התחי') היא תשיחך הנה כשבאים ישראל למשפט הן במשפט העוה"ז ועוה"ב ולעתיד להעניש ולהשכיר על מעשיהם. הנה נזכר לפניו ית"ש איך היה אמונת ישראל בענין השכר ועונש הלא שכלם לא השיג זה רק האמינו בזה עפ"י התורה א"כ הם בני תורה ויקוים בהם בהתהלכך תנחה וכו' והתורה תמליץ טוב בעדיהם בעוה"ז ולעוה"ב ולימות המשיח והתחי' ויצאו בדימוס ועמך כולם צדיקים א"כ העלמת הענין הזה מאתנו מן השכל ולהאמינו עפ"י התורה למעלה מן השכל הוא לטוב לנו כל הימים ולהתנהג עמנו בחסד וברחמים אשר הוא למעלה מן השכל הבן הדבר היטב:

233

רל״דועפי"ז פירשנו בטוב טעם ודעת ענין נוסח הוידוי שתקנו אנשי כה"ג והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו מה נאמר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהר"מ וכו' שתמחול ותסלח ותכפר וכו'. והנה יש להתבונן ענין הנוסח מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר וכו' אם הכונה מה נאמר לפניך בפי' פרטי העונות הלא אתה יודע אין זו טענה כיון שנצטוינו עפ"י התורה לפרט החטא. וכאשר הוכיחו מן הפסוק אנא חטא וכו' ויעשו להם וכו'. הנה אין לפטור א"ע מציוו אלקינו בטענה אנושיית לומר לפניו רבש"ע למה נצטרך לפרט החטא הלא אתה יודע כי אין לבקש טעמים למצתיו ית"ש ובפרט שזה ח"ו כמנגד להציווי וחוץ לזה הלא כבר פורטים החטאים מקודם כאמור אשמנו בגדנו וכו' ועוד יש להתבונן בנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהר"מ שתמחול וכו' האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו' ע"כ תמחול ותסלח וכו'. אבל לפי דברינו יומתק הענין בטוב טעם אחר אמירתינו הוידוי בפרטות הנה אומרים סרנו ממצותיך וכו' (בבחירנו) ואתה צדיק על כל הבא עלינו (כי ידיעתך לא הכריח' אותנו) כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירה) והנה מי שאינו נכנס עמנו באמונה הנה יחקור על הענין ויוכל ליקח לו זה לטענה לפטור א"ע מן הדין באמור הלא הכל גלוי לפניו ית' מבראשית ואנחנו מה עשינו. אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה רק זאת הוא לנו לטענה. כיון שאנחנו מאמינים כ"ז עפ"י התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד) הנה נקראים אנחנו בני תורה ע"כ לך י"י הסליחה ע"פ הבטחתך בהתהלכך וכו' כנ"ל. וז"ש מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו' כי חליל' לומר לפניך זאת לטענ' הלא כל הנסתרו' והנגלו' אתה יודע ואילולי ח"ו לא היינו מאמינין בתור' בודאי היינו יכולי' לומר כן רק אנחנו מאמינים עפ"י התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו). וגם אתה יודע רזי עולם וכו' ומאמינים אנחנו ג"כ בידיעה וכיון שכן הוא א"כ אמונתינו הוא רק עפ"י התורה א"כ בני תורה אנחנו. ובכן בעבור זה יהר"מ שתמחול ותסלח וכו' כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעוה"ז) רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל ואתה תבין:

234

רל״הוהנה אודיעך ידידי אגב אורחא בכאן ותשכיל ותדע בזה הים הגדול רחב ידים. תלמוד שלנו תמצא בו כמה פעמים מלתא דאתיא בק"ל וחומ"ר טרח וכתב לה קרא ולמה בזאת ולמה לא מצינו כזאת בשארי המדות הי"ג שבתורה לומר מלתא דאתיא בג"ש ובבנין אב וכיוצא טרח וכתב לה קרא (הגם שהר"ן ז"ל דחק לפעמים מחמת הכרח איזה קושיא לומר מלתא דאתיא בג"ש טרח וכו'. אבל לא מצינו בש"ס בפי' רק מדת ק"ו) ומהראוי להבין למה ישתנה בזה מדת הק"ו מכל המדות. וגם טורח זה למה לנו גם במדת הק"ו ונ"ל דהנה כל המדות אינם על פי שכל אנושי רק מקובלים בתור' ומדת ק"ו בלבד הוא גם כן ע"פ השכל ובכדי שנדע שהתורה הוא למעלה מן השכל והוא רצונו ית"ש ואין להשתמש בחקירו' אנושיית בדרכי התורה ע"כ מלתא דאתיא בק"ו (שהוא שכל אנישיי) טרח וכתב קרא מן התורה. וכיון שנכתב הדבר בתורה הרי הוא למעלה מן השכל:

235

רל״וומעתה הסכת ושמע הנה מדת הק"ו שהוא שכל אנושי נק' די"ן כמאמרם ז"ל בכ"מ והלא די"ן הוא כמדת הדי"ן הוא כביכול (בערכנו) ע"פ שכל משא"כ מדת החס"ד הוא למעלה מן השכל כמש"ל. ע"כ תתבונן ע"פ מאמרינו מדת ק"ו נק' די"ן כמ"ש. והנה טרח וכתב לה קרא היינו מדת אל שבתורה שבכתב בי"ג מדות של רחמים כנודע ושם א"ל מור' על חס"ד גמור כמד"א חסד אל כל היום ומעתה בין והתבונן את אשר כתבתי לך שלשים במועצות ודעת אם הנהגתינו הוא רק מה ששופט השכל הנה כביכול התנהגות משפט העליון הוא ע"פ הדין משא"כ כשהנהגותינו הוא ע"פ התורה האלקית אמונת אומן למעלה מן השכל גם במשפט העליון כביכול יצו חסד"ו קדוש יעקב והוא במשפט אמת כמש"ל. ע"כ מדת ק"ו שהוא שפיטת השכל ונק' דין כמ"ש טרח וכתב לה קרא בתורה שהוא למעלה מן השכל בכדי שיגבר חסד"ו עלינו גם במשפט ודין ע"כ המדה של רחמים שבתוה שהוא מכוון נגד מדת ק"ו (שתורה שבע"פ) הנה הוא מדת שם א"ל הוא מורה בכל מקום חס"ד כמד"א חסד אל כל היום ממולא תתבונן היטב בדבר המשפט גופ' משפט לאלקי איום הוא ית"ש כחפץ להצדיק עם זו במשפט ולהתנהג עמהם במדת החס"ד לפנים משה"ד בכדי שלא יענישם בדי"ן הנה בעסק השכ"ר ועונ"ש במשפט גופי' אין מבוא לשכל אנושי לעמוד על המחקר למה יהיה שכר ועונש כיון שנתאמת הידיעה אצלו ית"ש ועשה י"י ככה שלא יוכל השכל לעמוד על המחקר בזה בכדי שנצטרך להשיב הדבר לאמונת התורה שהיא למעלה מן השכל. וכיון שזה דרכינו כל היום להתנהג באמונה זו ע"פ התורה למעלה מן השכל הנה המשפט נותן שיתנהג עמנו הש"י במדת החס"ד שהוא למעלה מן השכל:

236

רל״זהג"ה זה שיש לפרש ועת צרה הוא ליעקב וממנה יוושע רצ"ל מן הצרה גופא באת הישועה:

237

רל״חעמוד נא עוד כיום אחי ידידי ואשמיעך את דברי אלקי' חס"ד י"י מעולם על ישראל עם קרובו בהמנע מהם השגת השכל בענין הידועה ובחירה. ויקבלו הדבר באמונת אומן ע"פ התורה למעלה מן השכל. ואקדים לך ביאור הפרשה בתורה. אשר היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וכו' ויאמר אברם אדנ"י אלקים מה תתן לי ואני הולך וכו'. ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר (ודרשו חז"ל דמשק דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים) ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי והנה דבר י"י אליו לאמר לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממיעך הוא יירשך והאמין בי"י ויחשבה לו לצדקה. הנה הספיקות אשר יש להעיר בהן בפ' הלזו. א' מאמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך וכו'. היתכן חסידא קדישא אברהם אחר כל הבטחות שהבטיחו הקב"ה לזרעך נתתי וכו' אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. אמר אברהם אח"כ להש"י ואנכי הולך וכו' כאלו ח"ו אינו מאמין בהבטחותיו ב' הנה הפליג לדבר אשר אליעזר כל וכל בביתו כי אין לו בן הנה אמר זה לעגמת נפשו. ולמה הפליג בשבחו לומר שהוא דולה משקה וכו" ג' אומרו אח"כ והנה בן ביתי יורש אותי מן התימא הוא על קדוש עליון כמוהו יעשה עיקר מן הירושה תחמודי תבל כסף וזהב ד' מ"ש בן ביתי יורש אותי באיזה צד ואופן יהיה שייכות ירושתו לעבדו קנין כספו ה' לשון הכתוב והנה דבר י"י אליו לאמר לא יירשך זה וכו' למה לא אמר בסתם ויאמר אליו י"י. מהו הלשון והנה דבר וכו' וגם מהו הלאמר ו' והאמין בי"י מהו החידוש לקדוש עליון כמוהו. ז' והאמן חסר י'. ח' ויחשב"ה לו צדק"ה מהו הפי' ונראה לפרש דהנה באמת אברהם רואה ברוה"ק ובאיצטגנינות אשר בן ביתו הדול' ומשק' מתורת רבו לאחרים הוא יורש אותו. הנה אמר זה להש"י אשר הוא רואה כך ואמר יתכן זה כיון שהש"י הבטיח לו זרע. והנה באמת ראה כהוגן. דהנה אליעזר נתגלגל בכלב בן יפנה. ויירש את חברון ע"פ י"י ואברהם טמון שם הנה כלב יירש אותו (וגם מן כלב יצא מלכות בית דוד הנה כל א"י שהבטיח הקב"ה לאברהם הוא של המלך מזרע כלב) והוא גלגול אליעזר אשר בא עד חברון ופנה מעצת מרגלים כי ביקש מאברהם שיתפלל עליו כמ"ש מר"ן האריז"ל. וכשבא לביתו ויהס כלב את העם וכי זו לבד עשה לנו בן עמרם הוריד לנו את המן ונתן לנו את התורה וכו'. הנה השק' מתורת רבו לאחרים הנה אברהם כהוג' ראה אבל כעת שלא ידע תוכן הענין היה זה לפלא בעיניו והנה דבר י"י אליו לאמר להשיבו על אמירת"ו אשר אמת הוא דבר חזיון אשר העבד יירשנו. אבל לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממיעך וכו' ז"ש והנה דבר י"י אליו היינו דבר י"י הסכימה לדבריו הבן והנה באותו המעמד לא היה מובן הדבר כי הם ב' הפכיים הנה שיבח' הכתוב והאמ"ן בי"י אשר הוא כל יכול ויכולת בידו לאשר ולקיים כל הפכיים הגם שהשכל האנושי לא יוכל זה להשיג ע"כ והאמ"ן חסר י' המורה על החכמה להורות שלא חקר בחכמה ובשכל איך יהיה זה אפשריית המציאות אבל האמן מבלי חכמה. כענין פתי יאמין לכל דבר. בהעדר החכמה והוא דרך האמונה אשר היא למעלה מן החכמה (שהוא י') והאמונה היא קיצו של י' ואמר ויחשב' לו צדק"ה הש"י חשב לאברהם כאלו עשה עמו צדקה כביכול דהנה כל מה שהאדם מוציא בחכמתו מן הכח אל הפועל. ומשיג איזה מושכל הנה החכמה ניתן לו מאת הבורא ית"ש אשר יצר את האדם בחכמ"ה. וכשמשיג איזה דבר בחכמה הוה כאלו אדם מחזיר לחבירו הפקדון שנתן לו שאין זה צדקה אבל שהאדם עובד את י"י באיזה דבר אמוניי אשר לא תשיגנו החכמה אשר נתן לו הש"י. הנה תחשב כביכול כאלו נותן להש"י צדקה בין והתבונן:

238

רל״טמעתה תתבונן התחייבות המשפט לאלקי איום להעני"ש ולהשכי"ר את עבדיו. הוא בעבור בחירת"ם. להיות הבחיר"ה חפשיית בידם דבזולת בחיר"ה אין משפט ואין עונש ושכר ולהיות היוצר כל הוא אלקינו חפץ להצדיק את עמו ישראל ואדם אין צדיק בארץ הן במלאכיו ישים תהלה ומי יוכל לצאת י"ח נגד גדולת רוממותו ובפרט איש שותה כמים עולה והנה נק' הוא ית"ש מלך המשפט. ובמשפט יעמיד ארץ. ומי יוכל לצאת בדימוס במשפטו ע"כ הפליא עצה היוצר כל הוא אלקינו. להעלים מן השכל האנושי השגת ענין שכ"ר ועונ"ש ואיך יצוייר הבחירה בבני אדם אחרי התאמתות ידיעת"ו אבל גילה הדבר בתורת"ו ומחויבים אנו להאמין בזה בדרך אמונת התור' הגם שלא תשיגנו השכל. וכבר כתבתי לך כל מה שהאדם מאמין בדרך אמונה עפ"י התורה ולא תשיגנו השכל. זה מיקרי כביכול שנותנים להשי"ת צדק"ה וכמש"ל א"כ בדין ומשפטי הוא שהש"י יעשה עמנו ג"כ צדק"ה ומתנת חנם יעשה אפי' הרבו לפשוע ח"ו. הנה הדין והמשפט נותן שיעשה עמנו צדק"ה. וזהו ציון במשפט תפדה ושבי' בצדק"ה וזשאמרז"ל גדולה צדק"ה שמקרבת את הגאולה אפילו ח"ו אינם ראויים וכדאים כיון שעושים צדקה היינו מאמינים אמונת אומן בדברים שאין השכל משיגו רק הוא אמונת התורה וצדק' הוא מישראל הנה המשפט נותן שיעש' עמנו צדק' ויגאלנו גאולת עולם במהר' בימינו אמן:

239

ר״מהרי שלך לפניך. כמה מעלות טובות למקום עלינו מה שהעלים מאתנו השכל הזה וזהו דברי החסיד בח"ה. דאלו היה יודע השי"ת שהוא לטובתינו להשיג מושכל הזה איך יצוייר ביחד ידועה ובחירה בודאי היה נותן כח בשכלינו להשיג זה אבל כיון שהעלים הדבר והניח הדבר אל אמונת התורה ודאי צריכין אנו להאמין אמונת התור' ולהאמין שהוא לטובתינו מה שהעלים מאתנו כי חפץ חסד הוא:

240

רמ״אועתה נשוב לענינינו מה דקיימו וקבלו רז"ל דלכך נאמ"ר אמיר"ה יתירה בפ' פרה להיות הפרשה הזו תשובה לפ' אמור אל הכהנים ששאל משה במה תהי' הטהרה שלו ולא השיבו הקב"ה שלא יבוא הדבר לעולם הדיבור ויהי' כמוכרחים כמש"ל הנה נתאמ' בפ' פרה ידיעה ובחירה. והוא דבר שלא יוכל שכל אנושי להשיג. וז"ש שלמה אמרת"י אחכמה (רציתי להשיג הדבר הנלמד בפ' פרה שנאמר' שלא במקומה והוא תשובה לפ' אמור ונלמ"ד מזה ידיע"ה ובחיר"ה ורציתי להשיג זה בשכל אנושי) והוא רחוקה ממנו כי בכוונה נפלאה העלים השי"ת השכל הזה מבני אדם:

241

רמ״בועתה תשכיל ותדע שזה הוא הענין הנלמד בפ' פרה מאמירתה שלא במקומה מזה נלמד ידיע"ה ובחיר"ה והוא יסודי כל מצות התורה (דבזולת האמנה זו אין שכר ועונש) והנה חוק"ה הוא הדבר הזה כיון שאינו מובן בשכל ונק' הדבר הזה חק"ת התורה. אותה החוקה הוא יסוד מוסד לכל התורה וזה שהקדים השי"ת לפ' פר"ה אדומ"ה זאת חק"ת התור"ה אשר צוה י"י פ' זו תשובה לפ' אמור ומוכח מזה ידועה ובחיר"ה כנ"ל דבר שאינו מושג בשכל רק חוקה היא להאמין עפ"י התורה. הנה הוא חק"ת התור"ה אבן פנה לכל התורה כולה כמש"ל ואח"כ הוא התחלת המצוה הזאת דבר אל בי"י וכו' ואתה המעיין תעמיק בדבר ודרוש וקבל שכר:

242

רמ״גפסיקתא רבתי פי"ד זאת חקת התורה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עלי' עול למדינו רבינו פרה אדומה כשהיתה נעשית אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי כך שנו רבותינו אין לוקחין פרה אדומה מן הגוי כדברי ר"א. וחכ"א לוקחין מ"ט דר"א וכו' מפני שהגוים חשודי' על העבירות ולהחטיא את ישראל א"ר פינחס הכהן ב"ח מעש' היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היו מוצאין ואח"כ מצאו אצל גוי אחד הלכו וא"ל מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים א"ל תנו את דמי' וטלו אותה וכמה הם דמי' בג' או בד' זהו' איל אנו נותנים לך. עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו הגוי להיכן הם צריכין וכו' א"ל אינה מוכרה לכם א"ל שמא להוסיף על דמי' אתה מבקש וכו' ואותו רשע כל שהיה רואה אותם רחוקים וכו' א"ל טול לך ה' זהובים וכו' טול עשרה טול ך' וכו' עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים וכו' והלכו להביא לו הזהובים מה עשה אותו הרשע אמר לגוי אחד חבירו בא וראה האיך אני משחק ביהודים הללו כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי הדמים אלא מפני שלא עלה עלי' עול הריני נוטל את העול ונתנו עלי' וכו' ואטול את ממונם כן עשה וכו' וזה היא סימנה כל פרה שלא עלה עלי' עול ב' שערו' יש בצווארה במקום שעול נתון וכ"ז שלא עלה עלי' עול ב' שערו' זקופות הן נתן עלי' עול מיד ב' השערות נכפפים ועוד סימן אחר יש בה כל זמן שלא עלה עלי' עול עיני' שוות וכו' כיון שבאו ליקח אותה וכו' והראו לו את הזהב מיד נכנס וכו' והוציאה להם וכו' התחילו מסתכלים בה ורואים את סימנה וכו' א"ל טול פרתך אין אנו צריכין לה שחוק באמך כיון שראה הרשע וכו' התחיל אומר ברוך שבחר באמונה הזו ונכנס לו לתוך ביתו וכו' וחנק א"ע כן יאבדו וכו' הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתיב בתורה שלא ליקח הפרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי מנין ממה שקרא בענין דבר אל ב"י ויקחו אליר וגו' ע"כ מה שיש להתבונן בדברי המדרש הנ"ל היא א' מה הוקשה לו בפסוק שקבעו שאלתם ודרשתם עליו. ב' כיון שפסק להלכה דמותר ליקח פרה מגוי והביאו לראי' ממעשה דההוא גוי למה הוצרך אח"כ לומר מנין ממה שקראו בענין ג' אומרו ממה שקראו בענין ויקחו אליך איך מוכח מזה שלוקחים מן הגוי והנראה לומר דבא בעל המדרש לדייק אומרו במצוה זאת זאת חקת התורה וגם אומרו ב' פעמים לאמר ע"כ התחיל ודרש מענין ההלכה אם מותר ליקח פרה אדומה מן הגוי אם צריכין לחוש שמא העלה עלי' עול שהוא דבר שאינו ניכר והביא ר"פ הכהן ראי' מהמעשה דההוא גוי שהכירו חכמים בסימנים המקובלים להם בתורה שבע"פ מסיני שאין לך שום חכמה בטבעיית ובמושכלו' שאינו נרמז בתורה כאשר תראה כמה טרחו חכמי האומות סבי דבי אתונא לידע לכמה הנחש מוליד והעלו חרס בידם ור' יהושע הוכיח הדבר במישור מן התורה וכן בכל עניני החכמות והודעת הטבעיים בבע"ח הכל יש בתורה ברמז. ובמסורה בתורה שבע"פ והנה בכאן נאמר ויקחו אליך נשמע מזה דמותר ליקח פר"ה אדומ"ה מן הגוי כאשר יתבאר להלן אי"ה. והנ' יקשה לפ"ז הרי המצוה הוא אשר לא עלה עלי' עול

243

רמ״דהג"ה והרי לא סמכינן עליו בגדיים קטנים כשאומר שהם בני ח' ימים אע"פ דרוב בהמות אינם מפילות ומכ"ש על מצו' דאורייתא כזאת אשר טהרה ישראל תלוים בה: והאיך סמכינן על הגוי ע"כ צריך לומר שיש סימנים מובהקים מקובלים ע"פ התורה ויכולים להתבונן אם עלה עלי' עול והדברי' מסורי' לחכמי התורה כי אין שום דבר חכמה חסר מן התורה וזה שהקדים הכתוב זאת חק"ת התור"ה (מכאן תלמוד אשר נחקקו בתורה כל הענין אשר נעשה תחת השמש ויש בה חקירת כל החכמ' המושכלו' והטבעיי' וזהו) אשר צוה י"י לאמר לדורות שא"צ לעסוק בשום חכמה רק בתורה ובעסוק בה יבין האדם על ידה כל החכמות כבר הרחבתי הדברים בכמה מקומות ובכאן עת לקצר:

244

רמ״הומעתה הבוא נבוא לבאר איך מוכח מן המקרא דבר אל ב"י לאמר ויקח"ו אלי"ך ההלכה הזאת שמותר ליקח פר"ה אדומ"ה מן הגוי דהנה בפסוק משכו וקח"ו לכם צאן יתיב וקדריש הרב הגדול חיד"א זללה"ה עפמ"ש הרב בעל מחנה ראובן דקניית חפץ למצוה דאורייתא בענין דוקא בכס"ף דהוא קני' מדאורייתא משא"כ משיכ"ה דהוא קני' מדרבנן לא מהני והוסיף הרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל דגם כסף לחודי' לא מהני כיון דרבנן תקנו משיכ"ה א"כ תרווייהו בעינן לקני' חפץ למצוה דאורייתא וזה שנרמז בפסוק (דגם מילי דרבנן נרמזין באוריית') משכ"ו (במשיכה) וקח"ו (בכסף) אין קיחה אלא בכסף כמשרז"ל לכם צאן למצוה דאוריית' ע"כ דבריו וחשש לה הרב הגאון מהרא"ז מרגליות זללה"ה בספרו מטה אפרים בעניין קניית ארבעה מינים למצוה:

245

רמ״ווהנה כל זה בקניי' ישראל מישראל אבל בקניי' ישראל מגוי לית דחש לה ובכס"ף לחוד קנה (או באפשר במשיכה לחוד') נ"ל (ובענין קניית הגוי איפלגו רש"י ור"ת עמ"ש בדרושי שבת הגדול סי' א' ע"ש) ולפ"ז זהו שכתוב במדרש הלזה בזה הלשון הא למדת שבכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתוב בתורה שלא ליקח פר"ה אלא מישראל (מדכתיב דבר אל ב"י ויקחו וכו') אלא אפי' מן הגוי מנין ממה שקראו בענין דבר אל ב"י ויקח"ו אליך (רצ"ל לא כתוב רק קיח"ה ולא כתיב משיכה ג"כ והנה הוא מ"ע דאורייתא ע"כ לומר דמותר לקנותה מן הגוי דסגי בקני' אחת לחוד ואם תקשה האיך נאמין לגוי דלמא העלה עלי' עול לזה הקדים זאת חקת התורה כל חקיקות החכמות הם בתורה ויכולי' לידע בסמני' אם עלה עלי' עול כמש"ל ואתה הבן:

246