בני יששכר, אדר י׳:ב׳Bnei Yissaschar, Adar 10:2
א׳פסיקתא רבתי פי"ד זאת חקת התורה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עלי' עול למדינו רבינו פרה אדומה כשהיתה נעשית אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי כך שנו רבותינו אין לוקחין פרה אדומה מן הגוי כדברי ר"א. וחכ"א לוקחין מ"ט דר"א וכו' מפני שהגוים חשודי' על העבירות ולהחטיא את ישראל א"ר פינחס הכהן ב"ח מעש' היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היו מוצאין ואח"כ מצאו אצל גוי אחד הלכו וא"ל מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים א"ל תנו את דמי' וטלו אותה וכמה הם דמי' בג' או בד' זהו' איל אנו נותנים לך. עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו הגוי להיכן הם צריכין וכו' א"ל אינה מוכרה לכם א"ל שמא להוסיף על דמי' אתה מבקש וכו' ואותו רשע כל שהיה רואה אותם רחוקים וכו' א"ל טול לך ה' זהובים וכו' טול עשרה טול ך' וכו' עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים וכו' והלכו להביא לו הזהובים מה עשה אותו הרשע אמר לגוי אחד חבירו בא וראה האיך אני משחק ביהודים הללו כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי הדמים אלא מפני שלא עלה עלי' עול הריני נוטל את העול ונתנו עלי' וכו' ואטול את ממונם כן עשה וכו' וזה היא סימנה כל פרה שלא עלה עלי' עול ב' שערו' יש בצווארה במקום שעול נתון וכ"ז שלא עלה עלי' עול ב' שערו' זקופות הן נתן עלי' עול מיד ב' השערות נכפפים ועוד סימן אחר יש בה כל זמן שלא עלה עלי' עול עיני' שוות וכו' כיון שבאו ליקח אותה וכו' והראו לו את הזהב מיד נכנס וכו' והוציאה להם וכו' התחילו מסתכלים בה ורואים את סימנה וכו' א"ל טול פרתך אין אנו צריכין לה שחוק באמך כיון שראה הרשע וכו' התחיל אומר ברוך שבחר באמונה הזו ונכנס לו לתוך ביתו וכו' וחנק א"ע כן יאבדו וכו' הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתיב בתורה שלא ליקח הפרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי מנין ממה שקרא בענין דבר אל ב"י ויקחו אליר וגו' ע"כ מה שיש להתבונן בדברי המדרש הנ"ל היא א' מה הוקשה לו בפסוק שקבעו שאלתם ודרשתם עליו. ב' כיון שפסק להלכה דמותר ליקח פרה מגוי והביאו לראי' ממעשה דההוא גוי למה הוצרך אח"כ לומר מנין ממה שקראו בענין ג' אומרו ממה שקראו בענין ויקחו אליך איך מוכח מזה שלוקחים מן הגוי והנראה לומר דבא בעל המדרש לדייק אומרו במצוה זאת זאת חקת התורה וגם אומרו ב' פעמים לאמר ע"כ התחיל ודרש מענין ההלכה אם מותר ליקח פרה אדומה מן הגוי אם צריכין לחוש שמא העלה עלי' עול שהוא דבר שאינו ניכר והביא ר"פ הכהן ראי' מהמעשה דההוא גוי שהכירו חכמים בסימנים המקובלים להם בתורה שבע"פ מסיני שאין לך שום חכמה בטבעיית ובמושכלו' שאינו נרמז בתורה כאשר תראה כמה טרחו חכמי האומות סבי דבי אתונא לידע לכמה הנחש מוליד והעלו חרס בידם ור' יהושע הוכיח הדבר במישור מן התורה וכן בכל עניני החכמות והודעת הטבעיים בבע"ח הכל יש בתורה ברמז. ובמסורה בתורה שבע"פ והנה בכאן נאמר ויקחו אליך נשמע מזה דמותר ליקח פר"ה אדומ"ה מן הגוי כאשר יתבאר להלן אי"ה. והנ' יקשה לפ"ז הרי המצוה הוא אשר לא עלה עלי' עול
1
ב׳הג"ה והרי לא סמכינן עליו בגדיים קטנים כשאומר שהם בני ח' ימים אע"פ דרוב בהמות אינם מפילות ומכ"ש על מצו' דאורייתא כזאת אשר טהרה ישראל תלוים בה: והאיך סמכינן על הגוי ע"כ צריך לומר שיש סימנים מובהקים מקובלים ע"פ התורה ויכולים להתבונן אם עלה עלי' עול והדברי' מסורי' לחכמי התורה כי אין שום דבר חכמה חסר מן התורה וזה שהקדים הכתוב זאת חק"ת התור"ה (מכאן תלמוד אשר נחקקו בתורה כל הענין אשר נעשה תחת השמש ויש בה חקירת כל החכמ' המושכלו' והטבעיי' וזהו) אשר צוה י"י לאמר לדורות שא"צ לעסוק בשום חכמה רק בתורה ובעסוק בה יבין האדם על ידה כל החכמות כבר הרחבתי הדברים בכמה מקומות ובכאן עת לקצר:
2
ג׳ומעתה הבוא נבוא לבאר איך מוכח מן המקרא דבר אל ב"י לאמר ויקח"ו אלי"ך ההלכה הזאת שמותר ליקח פר"ה אדומ"ה מן הגוי דהנה בפסוק משכו וקח"ו לכם צאן יתיב וקדריש הרב הגדול חיד"א זללה"ה עפמ"ש הרב בעל מחנה ראובן דקניית חפץ למצוה דאורייתא בענין דוקא בכס"ף דהוא קני' מדאורייתא משא"כ משיכ"ה דהוא קני' מדרבנן לא מהני והוסיף הרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל דגם כסף לחודי' לא מהני כיון דרבנן תקנו משיכ"ה א"כ תרווייהו בעינן לקני' חפץ למצוה דאורייתא וזה שנרמז בפסוק (דגם מילי דרבנן נרמזין באוריית') משכ"ו (במשיכה) וקח"ו (בכסף) אין קיחה אלא בכסף כמשרז"ל לכם צאן למצוה דאוריית' ע"כ דבריו וחשש לה הרב הגאון מהרא"ז מרגליות זללה"ה בספרו מטה אפרים בעניין קניית ארבעה מינים למצוה:
3
ד׳והנה כל זה בקניי' ישראל מישראל אבל בקניי' ישראל מגוי לית דחש לה ובכס"ף לחוד קנה (או באפשר במשיכה לחוד') נ"ל (ובענין קניית הגוי איפלגו רש"י ור"ת עמ"ש בדרושי שבת הגדול סי' א' ע"ש) ולפ"ז זהו שכתוב במדרש הלזה בזה הלשון הא למדת שבכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתוב בתורה שלא ליקח פר"ה אלא מישראל (מדכתיב דבר אל ב"י ויקחו וכו') אלא אפי' מן הגוי מנין ממה שקראו בענין דבר אל ב"י ויקח"ו אליך (רצ"ל לא כתוב רק קיח"ה ולא כתיב משיכה ג"כ והנה הוא מ"ע דאורייתא ע"כ לומר דמותר לקנותה מן הגוי דסגי בקני' אחת לחוד ואם תקשה האיך נאמין לגוי דלמא העלה עלי' עול לזה הקדים זאת חקת התורה כל חקיקות החכמות הם בתורה ויכולי' לידע בסמני' אם עלה עלי' עול כמש"ל ואתה הבן:
4