בני יששכר, אדר י׳:א׳Bnei Yissaschar, Adar 10:1

א׳בו יבואר דרושים לפרשת פרה וקרא שם המאמר חקת התורה:
דרוש א
זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר הנה מהראוי להבין למה נאמרה המצות הזאת בחוק"ה אם הוא שאין לחפש בה טע"ם רק לקיימה בחוק"ה מבלי טע"ם הנה גם בכל המצות שאין מפורש בהם טעם בתורה כן הוא דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא וודאי אין כוונת ר"ש לכוין זה הטעם דאמור בפשוטו. כי הנה ר"ש דורש טעמים בזהר פלאי פלאות ורזין דרזין בעסק המצות וחלילה לומר מי שאינו מכוין כל זה אינו יוצא י"ח המצות בעשיית' ואם הכוונה אומרו המצוה הזאת בחוקיה. היינו דבשארי המצות ג"כ אין מן הצורך לכוין בעשיית' טעמים עכ"ז המחפש ומבין יוכל להתבונן בהם טעמם (כפי אשר חלק לו השי"ת בבינ' הגם שא"א לבוא לתכלי' טעמיהן כי הוא שכל אלהי) משא"כ פר"ה אדומ"ה לא ישיג האדם כלל שום טעם הרי גם במצות פר"ה יש טעמים גנזי נסתרות לי"י אלקינו הלא המה באוצרי המקובלים וגם לפי פשיטו עיין בדברי ר"מ הדרשן (הביאו רש"י ז"ל והוא מהראשונים דבריו ז"ל הם כעין מדרש) וגם יש לדקדק זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר דבר אל ב"י הל"ל מקודם דבר אל ב"י ואח"כ זאת חקת התורה וכו' וגם מהו הלאמ"ר כבר נאמר לאמר בפסוק הקודם ולהבין כ"ז התבוננתי בדברי חז"ל במדרש אר"י דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהנים א"ל מש"ה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו (הקב"ה) באות' שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פר"ה אדומ"ה א"ל הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך אמו"ר אל הכהנים אמרת לי אם נטמא במה תהא טהרהו לא השבתיך זו טהרתו ולקחו לטמא וכו'. והנה עם היות שהדברים היה מקובלים אצלם בתורה שבע"פ אעפ"כ מהראוי שיהיה מזה איזה רמז בתורה שבכתב ונ"ל דדרשו זה מהפסוק אמרות י"י אמרו"ת טהורות (שהתחילו שם בעלי המדרש לפתיחת פ' אמור) דנקט ב' פעמים אמרו"ת. רצ"ל באמיר"ה אחת של הקב"ה לא השמיע הטהרה היינו בפ' אמור אל הכהנים עד שבאמיר"ה אחרת היינו בפ' פר"ה דכתיב בה אמיר"ה יתיר'. זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר באמירה יתיר' הכוונה הוא שהשמיע בכאן הקב"ה טהרת האמירה הקודמת וידוקדק בזה לאמ"ר וגם מ"ש זאת חקת התורה קודם שאמר דבר אל ב"י שזהו רק הקדמה למש"ה זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמ"ר רצ"ל תשובה לדברי תורה הקודמת ששאלתי מאז ולא אמרתי לך הנני אומר לך כעת ושיעור הכתוב כך הוא זאת חק"ת התור"ה (אשר אשמיעך כעת) אשר צוה י"י (מקדם) לאמ"ר (בפ' הנאמרת באמירה פ' אמו"ר) והנה דברי המדרש הזה יתישבו הדקדוקים האחרונים שדקדקנו בפ':

ב׳אבל הקושי' הראשונה במקומה עומדת למה נאמרה המצוה הזאת בחוק"ה ומה הוא החוק"ה שבה יתר משארי המצות והנה רז"ל במדרש אמרו ז"ל ר"י פתח כ"ז נסיתי בחכמה אמרת"י אחכמה והיא רחוקה ממני וכו' אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופ' של פר"ה אדומ"ה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרת"י אחכמה והיא רחוקה ממני ע"כ והנה מהיכן המציאו מה שאמר שלמה אמרת"י אחכמ' וכו' על פר"ה אדומה נ"ל דלמדו כעין ג"ש אמרת"י היינו אות' הפ' שנאמר בה אמירה יתירה ומפרשת ומבארת פ' אמו"ר נ"ל אך דעפ"י מדרשיהם זה ביותר יקשה הקושי' הנ"ל שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם לא היה יכול להתבונן שום טעם בפ' פר"ה אדומה והנה ר"מ הדרשן המציא טוב טעם אפילו בפשטיית הדרש ומכ"ש שישנם תילי תילים סודות נמסרו ליודעי' והנם בכתובים ונ"ל לתרץ הקושי' הזאת עפ"י דברי המדרש שהבאתי מקודם דהנה מהראוי להתבונן באמת מפני מה לא השיב השי"ת למשה באותו פרק ששאל לו טהרת טומאת מת וגם למה נתכרכמו פניו של משה ומה דאג ע"ז ונ"ל לתרץ הכל בעזה"י עפ"י דברי ר"מ הדרשן דכל מעשי הפר"ה לכפר על עון העג"ל וכמ"ש רש"י ז"ל בשמו:

ג׳והוא בהקדים לך מה דידוע ע"פ התורה דידיעתו ית"ש אינה מכרחת להאדם בעל הבחירה שהבחירה חפשיית אצלו דאלת"ה א"כ אין כאן שכר ועונש כיון שאין בחיר' והתורה בכל פינת יסודתיה מלאה מיעודת שכר ועונש הנה מוכח מזה שהבחירה חפשיית וג"כ ידיעתו ית"ש ג"כ מוכח לרבבות מן התורה כענין אמרו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך והנה רואה ידוע' ובחירה ב' העניינים מתאמתים לנו באמונת התורה ואין מבוא לשכל האנושי להשיג בשכל איך יתאמתו ב' הפכיים וכבר דברו בזה כל שלטי הגבורים אבל האמת הנכון שמחוייבים אנחנו ע"פ התורה להאמין בידיעה וגם להאמין בבחיר' וזה כל יסו"ד התורה והגם שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות הענין האיך יתכנו ב' הענינים הנה כתב בזה החסיד הקדוש בעל חוב"ת הלבבו"ת וזה תוכן דבריו כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחם ע"פ התורה ושכל האדם א"א לו להשיג מציאות שניהם הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם ואם רץ לבך למה לא הודיע הש"י בשכלינו לתתבונן אמיתיית ב' הענינים בשכל אנושי אל לבך הלא נתאמת לנו שהש"י הוא טוב ומטיב וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו ואלו הי' יודע הש"י שהמושכל הזה הוא לטובתינו היה מודיע לנו אלא ע"כ החכמ"ה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו ולפיכך לא הודיע לנו הש"י המושכל הזה רק להאמין כל זה ע"פ אמונת התורה ע"כ תוכן דברי החסיד הקדוש הנ"ל (ולהלן נבאר אי"ה את אשר עם לבבי למה לא הודיע הש"י המושכל הזה):

ד׳והנה עם היות שאין הידיע"ה מכרחת והבחירה חפשיית זה דוקא ידיע' אבל דבורו ית"ש מכריח וא"א שישתנ' כדכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפ"י לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי וכו' כן פי' הפסוק הקדוש מהר"ם אלשיך ז"ל בס' ישעי' והוא מוסכם מכל הקדמוני' עפ"י יסודי התורה:

ה׳הג"ה ועפי"ז פרשנו בטוב טעם פסוק חזון ישעי' בן אמו"ץ אשר חזה על יהודה וירושלים דתיבת אשר חזה מיותרין ופירשנו דידוע דרגא דנביאה היא גדולה מן חזיו"ן ונ"ל החילוק בין ב' המדריגות נבואה הוא לשון ניב שפתים דהיינו דיבור שהמתנבא היה שומע דיבור מאת השי"ת כביכול וחזיו"ן הוא לשון ראיה שאינו שומע דברי הש"י רק רואה באותיות דברי' העתידים לבוא והנה לפי הדברים הנ"ל יש חילוק שהחזון כיון שלא בא בדיבור יכול להשתנות לצירופים אחרים ע"י מעשי בני אדם הבחיריים משא"כ בדיבור הנבואה הנה נאמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי וכו' והנה ישעיה הנביא שגבה מעלתו מאוד נביא בן נביא ומזרע מלוכה והנה נאמרה לו הנבואה הזאת בחזיון שהיא מדריגה קטנה מן נבואה לזה בא הכתוב לתרץ הקושיא הזאת באמרו חזון ישעי' בן אמוץ הנה הוא ישעי' שגבה במעלהו ומעלת שמו והוא בן אמוץ ג"כ נביא מזרע מלוכה ולמה לא נשפע לו רק חזיון ולא נבואה לזה נאמר אשר חזה רצ"ל הסיבה אשר חזה ולא ניבא הוא להיות החזיון הוא על יהודה וירושלי' רצ"ל שהוא פורעניות על שונאי יהודה וירושלים והש"י שוקד לטובתם ומצפ' אולי ישובו לזה לא הראו לו רק בחזיון לא בדיבור המוכרח להתקיים נ"ל:

ו׳ומעתה תתבונן כיון שכל מעשה פר"ה היה לכפר על עון העגל הנה הגם שהיה זה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין לחטוא ויצטרכו לכפרת הפרה עכ"ז הידיע' אינה מכרחת והבחירה היתה חפשיית אצל ישראל הנה לא היה באפשרי שיאמר הש"י למשה זאת המצוה בדיבור קודם החטא דא' יהיה ישראל ח"ו כמוכרחים לחטוא ולא תהיה בחירתם חפשיית ושוב לא יגיע להם עונש (והנה ר"מ הדרשן ע"כ ס"ל דאחר מעשה הענל נאמרה פרשת פרה וגם התנא בעל המדרש ס"ל כן ופ' אמור אל הכהנים לדעתם נאמר קודם מעשה העגל) ע"כ לא היה באפשרי שישיב הש"י תשובה למשה (אז כששאל בפרשת אמו"ר אם נטמא זה במה תהא טהרתו) ולא השיב לו מפ' פרה מפני שעיקר מעשה פר"ה באת על חטא לתקן עון עגל ולא היה רצונו ית"ש להביא הדבר אל עולם הדיבור כדי שלא יהיה כמוכרחי' רק ישאר להם הדבר בבחירה הגם שהי' הדבר אצלו ית"ש בידועה אין הידועה מכרחת והבחירה חפשית וע"כ נתכרכמו פניו של משה באותה שעה ששאל בפ' אמור ולא השיב לו הקב"ה כי הבין מש"ה שיש בידיעתו ית"ש איזה דבר הניתן לבחירה ע"כ אין ברצונו ית"ש להביא הדבר לבחי' דיבור ולפי"ז נודע לנו מן פ' פר"ה אדומ"ה אמיתיית ידועה ובחירה והנה השכל האנושי א"א לו להשיג הצדקת ב' הענינים ביחד אכל מחוייבים אנחנו להאמין עפ"י התורה הצדקת ב' הענינים ואין לחקור בחקירות כי השכל האנושי לא ישיג זה אבל המה אמיתיים מצודקים בשכל אלקי הגם שיש ידיעה עכ"ז משפטי י"י אמת להעניש ולהשכיר כי הבחירה חפשיית:

ז׳עיין בדברי הקדוש באוה"ח בראשית מה שפי' בדברי הרמב"ם בזה דהיינו שאצל האדם א"א לומר עליו שידע איזה דבר ולא ידע אותו דבר כי יהי' ב' הפכיים. אבל הבורא ית"ש הנה הוא כל יכול אפשר לומר יודע העתידות מה שהאדם עתיד לעשות ומעניש ומשכיר את האדם על עשייתו כי הבחירה אצלו והוא ית"ש כל יכול. יודע ואינו יודע בנושא אחד ואין שכל האנושי מבין זה והנה עיין מ"ש לעיל בשם החסיד בעל חו"ה שאמר אלו היה יודע הש"י שהשגת ענין הזה טוב לנו להשיגו בודאי היה ניתן כח בשכלנו להשיגו כי ידענו שהוא טוב ומטיב אלא ע"כ שיודע הש"י אשר טוב הוא להעלים מבני אדם המושכל הזה רק להתנהג בזה הענין עפ"י דרכי האמונה עפ"י תורה האלקות:

ח׳ואני אמרתי בעניי להבין במעני קט. להבין איזה דבר מהו הטובה שעשה התמים דיעות שהעלים המושכל הזה מבני האדם רק להניח הענין להאמין עפ"י יסודי התורה אשר הוא ית' כל יכול ונוכל לומר אצלו הית"ש ב' הפכיים ביחד ידע ולא ידע. ונשכר בזה מה שנצטויני עפ"י התורה והלכ"ת בדרכי"ו. הם גם אנחנו מחוייבים לעשות כזאת והוא מה שנצטוינו מפי חז"ל והיה דן את כל האדם לכף זכות הגם שהאדם הוא בן שכל ואפי' בעל רוה"ק ויודע אשר שבע תועבות בלב הרשע ונתאמת ענין הרשע אצלו בידועה ברורה הנה האדם המשכיל זאת ישים אל לבו והלכת בדרכיו כתיב מה הוא ית"ש ידע ולא ידע ביחד כביכול גם אנחנו מחוייבים לעשות כזאת. הנה הדבר הזה (היינו העלמת הענין בשכל רק להאמין באמונת התורה כנ"ל) הוא טובה גדולה לקיום התורה ולקיום העולם ידיד הקורא תלטוש עיני שכלך ותתבונן הענין הזה כי ילאה הקולמוס להסביר הענין הזה עלי מכתב:

ט׳והנה אומר לך עוד את אשר עם לבבי הטובה הגדול' אשר עשה הש"י מה שלא נתוודע לבני אדם עסק הצדקת שכר ועונש (אחר התאמתות הידיעה) כי אם באמונת התורה דהנה השכר והעונש הוא לאדם בין בעוה"ז בין בעוה"ב בין לעתיד לבא בזמן המשיח ולימות התחי' הכל כפי משקל אל דעות והנה אדם אין צדיק בארץ ומה יעצור כח יציר חומר לצאת י"ח לפני היוצר כל הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה ואיך יצדקו קרוצי גושיו במשפטיו הנה אם הי' עסק שכר ועונש מושג בשכל אין מבוא להנצל במשפטיו ברי' קטנה מעוטה בדעת לפני תמים דיעות אבל כיון שענין הצדקת ידיעה ובחירה נעלם משכליני ולא נוכל לצייר הענין בשכל רק נאמין הצדקות הענין עפ"י התורה ואמונה זו הוא כלל התורה הנה כיון שנאמין זה רק עפ"י התורה הנה בני תורה אנחנו ובישר לנו הש"י עפ"י נביאו בהתהלכך (בעוה"ז התורה) תנחה אותך בשכבך (בקבר) תשמור עליך והקיצות (לזמן התחי') היא תשיחך הנה כשבאים ישראל למשפט הן במשפט העוה"ז ועוה"ב ולעתיד להעניש ולהשכיר על מעשיהם. הנה נזכר לפניו ית"ש איך היה אמונת ישראל בענין השכר ועונש הלא שכלם לא השיג זה רק האמינו בזה עפ"י התורה א"כ הם בני תורה ויקוים בהם בהתהלכך תנחה וכו' והתורה תמליץ טוב בעדיהם בעוה"ז ולעוה"ב ולימות המשיח והתחי' ויצאו בדימוס ועמך כולם צדיקים א"כ העלמת הענין הזה מאתנו מן השכל ולהאמינו עפ"י התורה למעלה מן השכל הוא לטוב לנו כל הימים ולהתנהג עמנו בחסד וברחמים אשר הוא למעלה מן השכל הבן הדבר היטב:

י׳ועפי"ז פירשנו בטוב טעם ודעת ענין נוסח הוידוי שתקנו אנשי כה"ג והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו מה נאמר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהר"מ וכו' שתמחול ותסלח ותכפר וכו'. והנה יש להתבונן ענין הנוסח מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר וכו' אם הכונה מה נאמר לפניך בפי' פרטי העונות הלא אתה יודע אין זו טענה כיון שנצטוינו עפ"י התורה לפרט החטא. וכאשר הוכיחו מן הפסוק אנא חטא וכו' ויעשו להם וכו'. הנה אין לפטור א"ע מציוו אלקינו בטענה אנושיית לומר לפניו רבש"ע למה נצטרך לפרט החטא הלא אתה יודע כי אין לבקש טעמים למצתיו ית"ש ובפרט שזה ח"ו כמנגד להציווי וחוץ לזה הלא כבר פורטים החטאים מקודם כאמור אשמנו בגדנו וכו' ועוד יש להתבונן בנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהר"מ שתמחול וכו' האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו' ע"כ תמחול ותסלח וכו'. אבל לפי דברינו יומתק הענין בטוב טעם אחר אמירתינו הוידוי בפרטות הנה אומרים סרנו ממצותיך וכו' (בבחירנו) ואתה צדיק על כל הבא עלינו (כי ידיעתך לא הכריח' אותנו) כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירה) והנה מי שאינו נכנס עמנו באמונה הנה יחקור על הענין ויוכל ליקח לו זה לטענה לפטור א"ע מן הדין באמור הלא הכל גלוי לפניו ית' מבראשית ואנחנו מה עשינו. אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה רק זאת הוא לנו לטענה. כיון שאנחנו מאמינים כ"ז עפ"י התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד) הנה נקראים אנחנו בני תורה ע"כ לך י"י הסליחה ע"פ הבטחתך בהתהלכך וכו' כנ"ל. וז"ש מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו' כי חליל' לומר לפניך זאת לטענ' הלא כל הנסתרו' והנגלו' אתה יודע ואילולי ח"ו לא היינו מאמינין בתור' בודאי היינו יכולי' לומר כן רק אנחנו מאמינים עפ"י התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו). וגם אתה יודע רזי עולם וכו' ומאמינים אנחנו ג"כ בידיעה וכיון שכן הוא א"כ אמונתינו הוא רק עפ"י התורה א"כ בני תורה אנחנו. ובכן בעבור זה יהר"מ שתמחול ותסלח וכו' כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעוה"ז) רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל ואתה תבין:

י״אוהנה אודיעך ידידי אגב אורחא בכאן ותשכיל ותדע בזה הים הגדול רחב ידים. תלמוד שלנו תמצא בו כמה פעמים מלתא דאתיא בק"ל וחומ"ר טרח וכתב לה קרא ולמה בזאת ולמה לא מצינו כזאת בשארי המדות הי"ג שבתורה לומר מלתא דאתיא בג"ש ובבנין אב וכיוצא טרח וכתב לה קרא (הגם שהר"ן ז"ל דחק לפעמים מחמת הכרח איזה קושיא לומר מלתא דאתיא בג"ש טרח וכו'. אבל לא מצינו בש"ס בפי' רק מדת ק"ו) ומהראוי להבין למה ישתנה בזה מדת הק"ו מכל המדות. וגם טורח זה למה לנו גם במדת הק"ו ונ"ל דהנה כל המדות אינם על פי שכל אנושי רק מקובלים בתור' ומדת ק"ו בלבד הוא גם כן ע"פ השכל ובכדי שנדע שהתורה הוא למעלה מן השכל והוא רצונו ית"ש ואין להשתמש בחקירו' אנושיית בדרכי התורה ע"כ מלתא דאתיא בק"ו (שהוא שכל אנישיי) טרח וכתב קרא מן התורה. וכיון שנכתב הדבר בתורה הרי הוא למעלה מן השכל:

י״בומעתה הסכת ושמע הנה מדת הק"ו שהוא שכל אנושי נק' די"ן כמאמרם ז"ל בכ"מ והלא די"ן הוא כמדת הדי"ן הוא כביכול (בערכנו) ע"פ שכל משא"כ מדת החס"ד הוא למעלה מן השכל כמש"ל. ע"כ תתבונן ע"פ מאמרינו מדת ק"ו נק' די"ן כמ"ש. והנה טרח וכתב לה קרא היינו מדת אל שבתורה שבכתב בי"ג מדות של רחמים כנודע ושם א"ל מור' על חס"ד גמור כמד"א חסד אל כל היום ומעתה בין והתבונן את אשר כתבתי לך שלשים במועצות ודעת אם הנהגתינו הוא רק מה ששופט השכל הנה כביכול התנהגות משפט העליון הוא ע"פ הדין משא"כ כשהנהגותינו הוא ע"פ התורה האלקית אמונת אומן למעלה מן השכל גם במשפט העליון כביכול יצו חסד"ו קדוש יעקב והוא במשפט אמת כמש"ל. ע"כ מדת ק"ו שהוא שפיטת השכל ונק' דין כמ"ש טרח וכתב לה קרא בתורה שהוא למעלה מן השכל בכדי שיגבר חסד"ו עלינו גם במשפט ודין ע"כ המדה של רחמים שבתוה שהוא מכוון נגד מדת ק"ו (שתורה שבע"פ) הנה הוא מדת שם א"ל הוא מורה בכל מקום חס"ד כמד"א חסד אל כל היום ממולא תתבונן היטב בדבר המשפט גופ' משפט לאלקי איום הוא ית"ש כחפץ להצדיק עם זו במשפט ולהתנהג עמהם במדת החס"ד לפנים משה"ד בכדי שלא יענישם בדי"ן הנה בעסק השכ"ר ועונ"ש במשפט גופי' אין מבוא לשכל אנושי לעמוד על המחקר למה יהיה שכר ועונש כיון שנתאמת הידיעה אצלו ית"ש ועשה י"י ככה שלא יוכל השכל לעמוד על המחקר בזה בכדי שנצטרך להשיב הדבר לאמונת התורה שהיא למעלה מן השכל. וכיון שזה דרכינו כל היום להתנהג באמונה זו ע"פ התורה למעלה מן השכל הנה המשפט נותן שיתנהג עמנו הש"י במדת החס"ד שהוא למעלה מן השכל:

י״גהג"ה זה שיש לפרש ועת צרה הוא ליעקב וממנה יוושע רצ"ל מן הצרה גופא באת הישועה:

י״דעמוד נא עוד כיום אחי ידידי ואשמיעך את דברי אלקי' חס"ד י"י מעולם על ישראל עם קרובו בהמנע מהם השגת השכל בענין הידועה ובחירה. ויקבלו הדבר באמונת אומן ע"פ התורה למעלה מן השכל. ואקדים לך ביאור הפרשה בתורה. אשר היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם וכו' ויאמר אברם אדנ"י אלקים מה תתן לי ואני הולך וכו'. ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר (ודרשו חז"ל דמשק דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים) ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי והנה דבר י"י אליו לאמר לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממיעך הוא יירשך והאמין בי"י ויחשבה לו לצדקה. הנה הספיקות אשר יש להעיר בהן בפ' הלזו. א' מאמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך וכו'. היתכן חסידא קדישא אברהם אחר כל הבטחות שהבטיחו הקב"ה לזרעך נתתי וכו' אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. אמר אברהם אח"כ להש"י ואנכי הולך וכו' כאלו ח"ו אינו מאמין בהבטחותיו ב' הנה הפליג לדבר אשר אליעזר כל וכל בביתו כי אין לו בן הנה אמר זה לעגמת נפשו. ולמה הפליג בשבחו לומר שהוא דולה משקה וכו" ג' אומרו אח"כ והנה בן ביתי יורש אותי מן התימא הוא על קדוש עליון כמוהו יעשה עיקר מן הירושה תחמודי תבל כסף וזהב ד' מ"ש בן ביתי יורש אותי באיזה צד ואופן יהיה שייכות ירושתו לעבדו קנין כספו ה' לשון הכתוב והנה דבר י"י אליו לאמר לא יירשך זה וכו' למה לא אמר בסתם ויאמר אליו י"י. מהו הלשון והנה דבר וכו' וגם מהו הלאמר ו' והאמין בי"י מהו החידוש לקדוש עליון כמוהו. ז' והאמן חסר י'. ח' ויחשב"ה לו צדק"ה מהו הפי' ונראה לפרש דהנה באמת אברהם רואה ברוה"ק ובאיצטגנינות אשר בן ביתו הדול' ומשק' מתורת רבו לאחרים הוא יורש אותו. הנה אמר זה להש"י אשר הוא רואה כך ואמר יתכן זה כיון שהש"י הבטיח לו זרע. והנה באמת ראה כהוגן. דהנה אליעזר נתגלגל בכלב בן יפנה. ויירש את חברון ע"פ י"י ואברהם טמון שם הנה כלב יירש אותו (וגם מן כלב יצא מלכות בית דוד הנה כל א"י שהבטיח הקב"ה לאברהם הוא של המלך מזרע כלב) והוא גלגול אליעזר אשר בא עד חברון ופנה מעצת מרגלים כי ביקש מאברהם שיתפלל עליו כמ"ש מר"ן האריז"ל. וכשבא לביתו ויהס כלב את העם וכי זו לבד עשה לנו בן עמרם הוריד לנו את המן ונתן לנו את התורה וכו'. הנה השק' מתורת רבו לאחרים הנה אברהם כהוג' ראה אבל כעת שלא ידע תוכן הענין היה זה לפלא בעיניו והנה דבר י"י אליו לאמר להשיבו על אמירת"ו אשר אמת הוא דבר חזיון אשר העבד יירשנו. אבל לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממיעך וכו' ז"ש והנה דבר י"י אליו היינו דבר י"י הסכימה לדבריו הבן והנה באותו המעמד לא היה מובן הדבר כי הם ב' הפכיים הנה שיבח' הכתוב והאמ"ן בי"י אשר הוא כל יכול ויכולת בידו לאשר ולקיים כל הפכיים הגם שהשכל האנושי לא יוכל זה להשיג ע"כ והאמ"ן חסר י' המורה על החכמה להורות שלא חקר בחכמה ובשכל איך יהיה זה אפשריית המציאות אבל האמן מבלי חכמה. כענין פתי יאמין לכל דבר. בהעדר החכמה והוא דרך האמונה אשר היא למעלה מן החכמה (שהוא י') והאמונה היא קיצו של י' ואמר ויחשב' לו צדק"ה הש"י חשב לאברהם כאלו עשה עמו צדקה כביכול דהנה כל מה שהאדם מוציא בחכמתו מן הכח אל הפועל. ומשיג איזה מושכל הנה החכמה ניתן לו מאת הבורא ית"ש אשר יצר את האדם בחכמ"ה. וכשמשיג איזה דבר בחכמה הוה כאלו אדם מחזיר לחבירו הפקדון שנתן לו שאין זה צדקה אבל שהאדם עובד את י"י באיזה דבר אמוניי אשר לא תשיגנו החכמה אשר נתן לו הש"י. הנה תחשב כביכול כאלו נותן להש"י צדקה בין והתבונן:

ט״ומעתה תתבונן התחייבות המשפט לאלקי איום להעני"ש ולהשכי"ר את עבדיו. הוא בעבור בחירת"ם. להיות הבחיר"ה חפשיית בידם דבזולת בחיר"ה אין משפט ואין עונש ושכר ולהיות היוצר כל הוא אלקינו חפץ להצדיק את עמו ישראל ואדם אין צדיק בארץ הן במלאכיו ישים תהלה ומי יוכל לצאת י"ח נגד גדולת רוממותו ובפרט איש שותה כמים עולה והנה נק' הוא ית"ש מלך המשפט. ובמשפט יעמיד ארץ. ומי יוכל לצאת בדימוס במשפטו ע"כ הפליא עצה היוצר כל הוא אלקינו. להעלים מן השכל האנושי השגת ענין שכ"ר ועונ"ש ואיך יצוייר הבחירה בבני אדם אחרי התאמתות ידיעת"ו אבל גילה הדבר בתורת"ו ומחויבים אנו להאמין בזה בדרך אמונת התור' הגם שלא תשיגנו השכל. וכבר כתבתי לך כל מה שהאדם מאמין בדרך אמונה עפ"י התורה ולא תשיגנו השכל. זה מיקרי כביכול שנותנים להשי"ת צדק"ה וכמש"ל א"כ בדין ומשפטי הוא שהש"י יעשה עמנו ג"כ צדק"ה ומתנת חנם יעשה אפי' הרבו לפשוע ח"ו. הנה הדין והמשפט נותן שיעשה עמנו צדק"ה. וזהו ציון במשפט תפדה ושבי' בצדק"ה וזשאמרז"ל גדולה צדק"ה שמקרבת את הגאולה אפילו ח"ו אינם ראויים וכדאים כיון שעושים צדקה היינו מאמינים אמונת אומן בדברים שאין השכל משיגו רק הוא אמונת התורה וצדק' הוא מישראל הנה המשפט נותן שיעש' עמנו צדק' ויגאלנו גאולת עולם במהר' בימינו אמן:

ט״זהרי שלך לפניך. כמה מעלות טובות למקום עלינו מה שהעלים מאתנו השכל הזה וזהו דברי החסיד בח"ה. דאלו היה יודע השי"ת שהוא לטובתינו להשיג מושכל הזה איך יצוייר ביחד ידועה ובחירה בודאי היה נותן כח בשכלינו להשיג זה אבל כיון שהעלים הדבר והניח הדבר אל אמונת התורה ודאי צריכין אנו להאמין אמונת התור' ולהאמין שהוא לטובתינו מה שהעלים מאתנו כי חפץ חסד הוא:

י״זועתה נשוב לענינינו מה דקיימו וקבלו רז"ל דלכך נאמ"ר אמיר"ה יתירה בפ' פרה להיות הפרשה הזו תשובה לפ' אמור אל הכהנים ששאל משה במה תהי' הטהרה שלו ולא השיבו הקב"ה שלא יבוא הדבר לעולם הדיבור ויהי' כמוכרחים כמש"ל הנה נתאמ' בפ' פרה ידיעה ובחירה. והוא דבר שלא יוכל שכל אנושי להשיג. וז"ש שלמה אמרת"י אחכמה (רציתי להשיג הדבר הנלמד בפ' פרה שנאמר' שלא במקומה והוא תשובה לפ' אמור ונלמ"ד מזה ידיע"ה ובחיר"ה ורציתי להשיג זה בשכל אנושי) והוא רחוקה ממנו כי בכוונה נפלאה העלים השי"ת השכל הזה מבני אדם:

י״חועתה תשכיל ותדע שזה הוא הענין הנלמד בפ' פרה מאמירתה שלא במקומה מזה נלמד ידיע"ה ובחיר"ה והוא יסודי כל מצות התורה (דבזולת האמנה זו אין שכר ועונש) והנה חוק"ה הוא הדבר הזה כיון שאינו מובן בשכל ונק' הדבר הזה חק"ת התורה. אותה החוקה הוא יסוד מוסד לכל התורה וזה שהקדים השי"ת לפ' פר"ה אדומ"ה זאת חק"ת התור"ה אשר צוה י"י פ' זו תשובה לפ' אמור ומוכח מזה ידועה ובחיר"ה כנ"ל דבר שאינו מושג בשכל רק חוקה היא להאמין עפ"י התורה. הנה הוא חק"ת התור"ה אבן פנה לכל התורה כולה כמש"ל ואח"כ הוא התחלת המצוה הזאת דבר אל בי"י וכו' ואתה המעיין תעמיק בדבר ודרוש וקבל שכר: