בני יששכר, אלולBnei Yissaschar, Elul

א׳בו ידובר צירוף השם של החדש ומזלו. ואיך הוא החדש אשר הוכן לתשובה. וכמה רמזים מפסוקי התורה המרמזים על ההוא והוא זמן הרצון המתגלה כאשר יתבאר אי"ה:
צירוף שם הו"י' של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה רמז שהחדש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה. ר"ת של הארבעה תיבות הם ותל"ך בגימ' תמוז א"ב רמז שהדינים של תמוז א"ב נמתקים באלול וכתבו הראשונים שהבעל תשובה יהיה נזהר מאד שלא לשנות דיבורו ויהי' דובר אמת ע"כ אמצעי התיבות הנ"ל הי"ן צדק. ע"ד שאמרז"ל שיהיה הין שלך צדק וכו' עוד נרמז ר"ת של אלו התיבות בגימ' אברהם יצחק. הן הנה אהבה יראה. הין צדק באמצע מדת אמת ליעקב:

ב׳מזל אלול בתולה. בגי' א"ם הבנים שמחה הללויה כבר ידעת תשובה היא בחי' בינה אימא עילאה ע"כ נכבד הרמז לחדש הזה המסוגל לתשובה ויתבאר עוד אי"ה:

ג׳מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י: עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה: הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום הכפורים (ע"כ הגה):

ד׳וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי מצא טוב. אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל) מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם בימי אלול. ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען ייט"ב לך. הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן הדבר:

ה׳וזה שנרמז ג"כ בתורה בצר לך (היינו כשיהיה לך צר ולא תדע להבחין בין טוב וכו' אזי ימצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היינו ימי אלול אחרית שנה. אז יבא לך איתערותא דלעילא מן הרצון העליון ויאירו עיניך את אשר לא טוב עשית ושבת ע"ד וכו' כי ימינו פשוטה וכו':

ו׳הנה כתבתי לך טעם להימים האלה שהם ימי רצון על שבהם היתה עליית משה לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל והנה אומר לך דהימים האלה הם בסגולה לרצון העליון מעת בריאת העולם דהנה בתשרי נברא העולם (לדעת ר"א דסוגיין כוותי') כמו שאומרים זה היום תחלת מעשיך והנה בריאת העולם היה ברצון כי אין זה ח"ו כאומן שפועל פעולתו להשלים חסרונו כי היא ית"ש שלם בתכלית השלימות רק שברא עולמו ברצון להיטיב ברואיו וזה שכתבו המקובלים בלשונם בכ"מ כשעלה ברצונו ית"ש לברוא העולם וא"כ שהתחלת הבריא' היתה בתשרי (היינו בריאת האדם. אבל התחלת העולם בכ"ה אלול) אימתי היתה עליית הרצון כביכול באלול מאז והלאה הוקבע לדורות הימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ימי רצון ע"כ עליית משה להר לקבל לוחות אחרונות ברצון שיתרצה הקב"ה לישראל הי' ג"כ בימים ההם (ועיין מ"ש לקמן במנין השעות שישנם בחדש תרצ"ו ברצות י"י דרכי איש וכו'):

ז׳ואומר לך עוד הנה ברצון הזה שעלה ברצונו ית"ש לבריאת העולם הנה ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית דהנה הבורא כל ית"ש עלה ברצונו שיברא עולם כזה שיהיו כל הפעולות והמעשים נעשים ע"י איתערותא דלתתא א"כ כביכול הי' בהכרח בראשית המחשבה הקדומה איזה ענין איתערותא כדי שיהיה אח"כ כן הנהגת כל העולמות ע"י איתערותא דלתתא כי הכל הולך אחר היסוד שהוא שורש הכל והנה איזה איתערותא הי' באפשר להיות אז והנה כביכול הספיק מחשבתן של ישראל אשר עלו במחשבה לפניו שיפעלו מצות ומע"ט זה היה מספיק לאיתערותא. זה שרמזו חז"ל נמלך בנשמותיהם של צדיקים המה היוצרום יושבי נטעים עם המלך במלאכתו. והנה הגם שלא היו ישראל עדיין במציאות ולא סיגלו עדיין מצות ומע"ט. עכ"ז הספיק לאיתערותא מחשבתן של ישראל מה שיעשו אח"כ הנה נשאר הכח הזה בימי רצון הללו באלול שאז הי' הרצון הזה בשעת בריאת העולם מאז והלאה הוקבע לדורות אפי' ח"ו אין זכות ביד ישראל רק מקבלים ע"ע לעשות כשיושעו מצרתם ועניים ומרודם הנה הש"י היודע ועד אשר ישראל בטבעם המה לחלקו ית"ש ובוחרים אותו לעבוד לבדו. רק תוקף הגלות והצרות והעוני והשעבוד מונע אותם הנה הספיק גם כעת הסיגול מה שיסגלו אח"כ כמו בשעת בריאת העולם שהי' הדבר רק ברצונו ית"ש היינו במחשבתו וידיעתו. כמ"ש הרמב"ם על הבע"ת ויעיד עליו היודע תעלומות וכו' וזה שאנחנו אומרים בנוסח תפלתינו בימי הרצון הללו השיבנו י"י אליך (מקודם) ונשובה אח"כ ויספיק כ"ז הגם שלא עשינו עדיין תשובה כשורה עדיין רק כשתעזור לנו ותשיבנו אליך אז נשובה אליך וזהו חדש ימינו כקדם (היינו כימים קדמוניות) ימי קדם היינו ימי בראשית שלא סגלו אז עדיין מצות ומע"ט וגם אפילו במציאות עדיין לא היינו עכ"ז הספיק מחשבתינו לחידוש הזמן והעולם ע"י מה שנעשה ונסגל אח"כ א"כ גם עתה עשה עמנו למען שמך חידוש הזמן לטובה ולישועה עבור הקבלה מה שאנחנו מקבלין ע"ע לשוב אליך בתשובה אחר הישועה הבן:

ח׳אז תשמח בתולה במחול וכו' שמעתי מאת ש"ב הרב החסיד הקדוש מהר"א זצ"ל מ"כ בליזענסק אז תשמח בתולה (היינו רמז לחדש אלול מזלו בתולה הנה תשמח) במחול (כשימחול הש"י עונותיהם של ישראל עכ"ד). והנה סיימתי פי' הפסוק לפי"ז בחורים וזקנים יחדיו זקנים היינו אותן שהיו צדיקים מעיקרא. בחורים היינו הבעלי תשובות דהוי כברי' חדשה כאילו נולדה מחדש כולם יהיו יחדיו שגם הבע"ת יהיה מדריגתן כמדריגת הצדיקים שלא טעמו טעם חטא (ולפעמים תגדל מעלתן כמו שאמרז"ל):

ט׳ומעין הנ"ל באופן אחר בשמחת בית השואב' היו הצדיקים גמורים משבחים ואומרים אשרי ילדותינ"ו שלא ביישה את זקנותינו. והיו משבחים ימי הבחרות והבע"ת היו אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותינו הנה היו משבחים ימי הזקנה וזהו בחורים וזקנים יחדיו הן אותם שמשבחים ימי הבחרות הן אותם שמשבחין ימי הזקנה כולם יעמדו יחדו לפני י"י לחיים ולשלום וזה נחמד:

י׳בס' יצירה המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם בתולה בעולם ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זו"נ הנה המליך אות י' במעשה וצר בו אלול הוא הזמן המיוחד לתשובה. והנה אמרו במדרש ושמרתם מצותי ועשיתם אותם (נרא' דהוקשה לו דהל"ל ושמרתם ועשיתם מצותי ומדקאמר אתם דרשו) מעלה אני עליכם כאלו עשיתם את עצמיכם וכן אמרו בבע"ת מעלה עליו הקב"ה כאילו עש' א"ע מחדש והנ' חדש אלול הוא המיוחד לתשוב' ונעשי' הבע"ת כבריות חדשו' וכאלו עשו א"ע ע"כ יש שייכות לאלול. מעשה וכו' וצר בו וכו' ואלול בשנה והנה המליך אית י' (דייק') במעש' והנה אות י' היא נקודה גל"ם ראשי' המעשה דהנקודה גנם מקבלת כל הצורו' (עיין בס' ברכ"ע ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את י' הדברו' היינו מספר עשר דייק' שהוא מספר י' ואות י' הוא נכתב הראשון כשרוצין לכתוב איזה אות הנה ההתחלה והמכתב הראשון הוא נקוד' י') וע"כ צר בו בתולה בעולם כנ"י דומין המיד לבתול' שלא שלט בה עדיין שום איש וכביכול חביבה על דודה בכל פעם כשע' ראשונ'. והנ' החדש הזה המיוחד לתשוב"ה מזלו בתולה דע"י התשוב' נעשים כבריה חדשה וכאלו לא שלט עליהם היצה"ר. ויד שמאל בנפש. יד שמאל מיוחדין לתפילין. וע"י מצות התפילין אנו מעוררי' תפילין דמארי עלמא שהם בשמאל כביכול ונכון הדבר עפ"י מה שפירשנו במאמרים בנחמתות נחמה ד' בפ' חשף י"י את זרוע קדשו וכו' ישועת אלקינו (עיי"ש באריכות וכאן לקצר באתי) והוא ע"פ מה דקיי"ל עפ"י הספרי דתשובה לא מהני כ"א לישראל ולא לאומות. והנ' הגוים יהיו מתמיהים שנר' ח"ו חסרון במשפטו ודינו דממ"נ אם התשוב' מהני יהיו כל אפין שוין וכו' אבל פירשו בו הראשונים דכדין וכמשפט הוא. דהנה עפ"י משפטי התור' נר' דחשוב' לא מהני דקיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול אבל בישראל הנה כתי' בנים אתם לי"א הנה אנחנו בנים והקב"ה נק' עלינו א"ב כי אנחנו עמוסים מני בטן כביכול מן עצם אצילות הקודש והנה קיי"ל אב שמחל ע"כ כבודו מחול. ע"כ אפי' הדין דתשובה מהני לישראל משא"כ באוה"ע מלך אלקים על גוים ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. והנה בתפילין דמארי עלמא זה כתיב בהו ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו (אלול דייקא. קרובים ממש בקרבות עמוסים מני בטן) כי"י אלקינו בכל קראינו אליו (ומתרגמינן לקבלא צלותי' בעידן עקתי' היינו הך דמפני שכביכול הש"י קרוב לנו ובנים אנחנו והש"י לנו אב. והנה הוא הקרבות בעצם ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. ע"כ מקבל תפלותינו ותשובותינו משא"כ אוה"ע) וא"כ הכל הוא במשפט אמת והכל בדין וז"ש הנביא בנחמה לעתיד הנה יאמרו בגוים הגדיל י"י לעשות עם אלה שלא כדין דכיון דתשוב' ותפל' לא מהני להו למה מהני להו וכי משא פנים יש בדבר. אז. חשף י"י את זרוע קדשו לעיני כל הגוים אשר בזרוע הוא תפילין דמארי עלמ' (כמו שדרשו רז"ל בפסוק נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו) והנה יראו בתפילין דמארי עלמ' מה כתיב בהו ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. כנ"ל אזי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. אלקים הוא דין ומשפט היינו יראו שהכל הוא בדין אמת עפ"י משפטי התורה עיי"ש: הג"ה עפי"ז פירשתי ג"כ לך זרוע עם גבורה כשח"ו מתעוררים הגבורות והדינים אשר הוא כביכול מצד השמאל. הנה שם הוא בזרוע התפילין דמארי עלמא ומה כתיב בהו וכו' ומיד מתמתקי' הדינים יפורש אי"ה במקו' אחר: (ע"כ הגה):

י״אוא"כ לפי"ז הנה יד שמאל נברא ג"כ ביחד כאחד עם חדש אלול כיון שהוא הזמן אשר מיוחד לתשובה ותשובה מהני לנו מפני שאנחנו קרובים אליו כביכול בעצם עמוסים מני בטן והוא כביכול לנו אב. וזהו הדבר המבואר בתפילין דמארי עלמ' בשמאל והיה אנחנו ע"י מצות התפילין אנחנו מעוררים תפילין דמארי עלמ' וחשף י"י את זרוע קדשו ומתקבלת תשובותינו ותפלתינו ומעתה בין תבין את אשר לפניך אלול בגי' בינ' היא עולם התשובה ומה שהמניך היוצר כל מבראשית אות י' במעשה מישך שייך לתשובה דנעש' הבע"ת ברי' חדשה כמש"ל. והנה צר בתולה בעולם ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זכר ונקבה הכל הולך אל מקום אחד סובב הולך על קוטב התשובה ואתה תבין:

י״באלו"ל בגימ' בינ"ה ה"ס תשובה עילאה וידוע דממנה דינים מתערין ואין המתקת הדינים אלא בשרשן וכאשר הבע"ת שב בתשוב' הנה יתעלה לבינ"ה ויתמתקו הדיני' בשורשן ע"כ מילוי אלו"ל ל"ף מ"ד ו' מ"ד עם כללו' ד' אותיות העיקרים בגימ' ר"ת יצחק להורות המתקת הדינים דפחד יצחק בשורשו בבינ"ה ע"י התשוב':

י״גובזה יש לפרש ואתחנן אל י"י בעת ההוא לאמר הנה דקדקו המפרשים מהו בעת ההוא ומהו הלאמר ולפי הנ"ל הנה ידוע כפי המקובל מלחמת סיחון ועוג היה באלול וזהו הנרצה ואתחנן אל י"י בעת ההוא (דייקא אחר מלחמת סיחון ועוג שנכתב לעיל שהמלחמה היתה באלול ובאותו הזמן התחננתי) לאמר (לדורות שאותו הזמן מסוגל לתפילה והנה הזכיר לשם בתפילתו הו"י' בניקוד אלקי"ם הרומז לבינ"ה (בגימ' אלול כנ"ל) תשובה עילא' שבו בפרק מסוגל לתשובה עילאה ותדע ג"כ בעת ההוא ע"ת ר"ת תשובה עילאה:

י״דבאלול אנו אומרם בתפילותינו בסליחות. לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך דהנה חדשים הקודמים תמוז אב נקרא דלים ורשים (עד כי ירחמם הש"י במהרה) כיצד דהנה מבואר בכתבי האריז"ל שם אדני במילואו ישנו י"ב אתוון כזה אלף דלת נון יו"ד הנה בכל חדש מן י"ב חדשי השנה מאיר אות אחד דהיינו לניסן א' ולאייר ל' ולסיון ף' ולתמוז ד' ולאב ל' וכן אינך עכ"פ הנה אלו הב' חדשים תמוז וא"ב בהם אתוון ד"ל (וזה כוונתינו בברכ' אמת ויציב בימים ההוא באייר עוזר דלים אשר במהרה הש"י יעזור את הדלים הללו ומדלה יבצעני) והנ' בהגיע חדש אלול הנה תצטרף הת' אל הדל ומתהווה דלת פתוחה לשבים ע"כ הוא ימי רצון גם בימי דלותינו ומפורש אצלינו להלן בפסוק ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (עמ"ש במאמרי תמוז ואב מה שנפלו תמוז ואב לחלק עשו ולקח יעקב מידו אלול עיי"ש): הג"ה והנה אות הת' מורה על יסוד דנוק' (עיין במאורי אור) הוא המעלה מ"נ להתהוות הייחוד והוא ע"י מעשינו הטובים כי בזה הנערה באה אל המלך ותשא חן וחסד לפניו חסד גוון לובן ואזיל סומקא (מה שהיתה מלובשת בדינים ישבה בדד) ואתא חוורא (בחי' החסדים גוון לובן הנה תתבונן מ"ש הכתוב דלת לאורח אפתח הבן הדבר. והנה אנחנו הגורמים הייחוד ע"י הצדקה והחסד שאנחנו עושים לפתוח הדלת. הבן: (ע"כ הגה)

ט״ווהנה עוד זאת תמוז ואב נק' (לעת כזא' רשי"ם דהנ' בס' יצירה (שכתבתי לעיל במאמרי תמוז ואב) חוש ראי' לתמוז חוש שמיעה לאב עש"י' לאלול (כמש"ל המליך אות י' במעשה וכו' וצר בו וכו' אלול בשנה) הנה ראיה שמיעה המתייחסים לתמוז ואב ראשי תיבותי' אתוון ר"ש") ע"כ נק' אלו הב' חדשים (כעת בעוה"ר) רשי"ם עוד יתוודע לך הענין גם בבחי' השבטים לפי סדר הדגלים כ"א מתייחס לחדש מיוחד יהודה לניסן יששכר לאייר זבולון לסיון הרי דגל אחד דגל ב' ראובן לתמוז. שמעון לאב ומבואר בתורה בהם ג"כ חושי ראי' שמיעה. כי ראה י"י בעניי. כי שמע י"י וכו' והנה ר"ת ראובן שמעון הוא ג"כ ר"ש הגה כבר ידעת כי עיקר כח התיבה באות הראשון בחי' ברא בוכרא כחי וראשית אוני. ע"כ פירושו המקובלי' רמזים בר"ת והענין ארוך ידוע למשכילים: והנה בהגיע אח"כ חדש אלול בחי' עשי' כמבואר בסי' הנ"ל (הגם דשם אמרו מעשה. החוש נק' עש"י הגה והנה תראה עוד בהיות אבותינו במדבר. נתפגמו הנשיאים של הב' שבטים הללו אליצור בן שדיאור בעדת קרח זמרי בן סלוא הוא שלומיאל במעשה שטים. ואתה הבן: הנה יצורף הע' של ר"ת עש"י' לתיבת ר"ש הנ"ל ומתהוו' שער לדופקי בתשובה. וכן בבחי' השבטים הנה אלול יתייחס לשבט ג"ד. הנה ידוע עניינו ג' דרגא דעושר ד' דרגא דעוני ג' משפיע לד' כענין שאמרו רז"ל ג' ד' גומל דלים וההשפעה היא בחי' י' הנה יתרבה י"פ ג' י"פ ד' הוא ע' ע"כ ג"ד הוא לשון מזל היינו גד בגימ' ז'. והריבוי של הג' הוא ל' והריבוי של הד' הוא מ' הרי מזל (ועיין מ"ש המקובלים בפסוק והמן כזרע גד הוא. ותבין) הנה גם בבחי' ז' יתוסף באלול אות ע' לאותיות ר"ש ומתהווה שער. וזה שאנחנו אומרים בסליחות באלול לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים וכו' היינו אין אנו סומכי' גם בחדש אלול על החסד שלנו אשר גורמי' להתהוות דלת מן דל. וג"כ אין אנו סומכים על המעשים שלנו שיתהווה שער מן ר"ש. רק כדלים וכרשים דפקנו דלתיך. הבן הדבר היטב:

ט״זעפ"י הדברים האלה יתפרש ג"כ ואתחנן אל י"י בעת ההוא לאמר בעת ההו' דייקא. ומהו הלאמר. ולפי הנ"ל יונח דקאי ג"כ אדלעיל אחר מלחמות סיחון ועוג שהיה באלול. והנה הוא עת רצון לקבלת התפילות. כי בימים ההם בזה"ז ניתוסף אות הע' אל אות"ות ר"ש ומתהווה שער. וניתוסף אות ת' על אותיות דל ומתהווה דלת (נרמז בכתוב וא"ד (אלף ד' בגימ' שער דלת) יעלה מן הארץ והשקה וכו') הנה בחדש הזה מתוספין אתוון ע"ת. ונקר' עת רצון וזהו ואתחנן אל י"י בעת ההוא (דייקא) לאמר לדורות לדפוק על דלתי הרחמים בעת ההוא והבן:

י״זעוד אומר לך דבר נחמד עפ"י כל הדברי' הנ"ל דהנה אמר משה במשנ' תורה ולקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי. הנהמה שיש להתבונן הוא. דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול. ומשה התחיל לומר לישראל משנ' תור' בא' בשבט. והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעש' זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהווה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא משא"כ הדבר שנתהווה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה. ע"כ בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה. ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל עת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהווה שער לדופקי בתשובה. מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה. יבא ויכנוס דרך השער לי"י וכן הת' ניתוסף לדל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות. והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושער החייבים במזוזה וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמיר' בפתחיה' לבל תוכל שום קליפ' לביא אל בתיה' פנימ' והנה כ' המג"ע. סיחון עוג בגימ' יג"ר מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכתבנו במ"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של א"י לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של א"י. ע"כ אחר כבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מוא' וכו' (יג"ר דייק') אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אנחנו וכו'. מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמיר' לבל תכנוס הקליפ'. כמו כן ( זה לעומת זה) בקליפ'. קליפת סיחון עוג יג"ר. היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפ' היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל. ואז תוכל הקדוש' לכנוס בשער ודלת. ע"כ ניתנה ארצם לנחל' לשני המטות וחצי המט' כבר ידעת כי כל שבט יש לוי צירוף הויה מיוחדת. א"כ ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויות וחצי הו"י' הוא מנין ס"ה מנין מזוזה היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפ' קבעו תיכף מזוזה בקדוש'. ועי"ז תכנס הקדוש' בשער ודל"ת וכיון שהודעתיך אשר חד' אלול הוא שער ודלת החייבים במזוז' א"כ החדש הזה דייק' היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפ' ולקבוע מזוז' בקדוש' ע"כ אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל וזהו ג"כ מה שיש לפרש:

י״חואתחנן אל י"י בע"ת ההוא לאמר. דהנה מניעת קיבול התפלה כתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה. עננים הם המסכים מהקליפות המכסים פתח שערי שמים ע"י העונות לבל תוכל התפל' לכנוס. והנה בחדש אלו"ל זמן פתיחת שערי המים לקבלת התפילות והתשובות. וזה פעל משה לכל ימות עולם ע"י מלחמת סיחו"ן ועו"ג שסילק מזוזת הקליפ' מן פתח הקדוש' ונפתחו שערי הקדושה ויבואו קדושים בזה השער לי"י בתפילת' ותשובתם. ושערי שמים נפתחים לקבלם ברצון. והנה גם הוא התאמץ אז בתפלה בע"ת ההו"א דייקא לאמר לדורות שבעת ההוא פתוחי' שערי שמים לקבל תפלות ישראל ברחמים ודי בזה:

י״טבהתחלת אלו"ל קורין תמיד סדר שופטים ושוטרי' תתן לך וכו' שזהו התחלת התשוב"ה ועיקרה אשר הבע"ת מחוייב להושיב שופט ושוטר אצל כל שעריו דהיינו כל החושים אשר המה שערים באדם שפתחם הבורא ית"ש להשתמש עמהם. כגון עיני"ם ואזני"ם וחוט"ם ופ"ה ורא"ש הגו"י' מחוייב האדם להושי' הדע"ת לשופט אצל כל שע"ר. ישפוט בצדק את אשר ישתמש בחושי' ואת אשר יניח. ושוט"ר הוא את אשר יעניש את העובר כמו כן יושיב האדם שוטר את אשר יעניש היינו אם יזדמן אשר יסתכל בעיניו בדבר האסור או ידבר בפיו את אשר לא ירצה לי"י יקבל ע"ע עונש הן בממון לצדקה והן בגוף בסיגוף ותענית וכיוצא (וכמו שנהגו תלמידי הרמ"ק ז"ל) וזהו עיקר גדול לתשובה. הארכתי בספרי אגר"א דכל"ה:

כ׳הקדים לנו הש"י חדש אלול לימי רצון ולזמן התשובה קודם ר"ה הנה ר"ה הוא ב' ימים (בזה"ז) ב' בתי דינים קשה ורפה כנודע מכתבי האריז"ל יום א' דינא קשיא סוד לאה יום ב' דינא רפיא סוד רחל הקדים לנו הש"י מזור ותרופ' כל חדש אלול תרצ"ו שעות מנין קשה ורפה ברצות י"י דרכי איש. גם אויביו (היינו המקטריגים לפני הבתי דינים אשר יבואו בני האלקים להתייצב וכו' אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים וכו' אבל ברצות י"י אותנו בתשובה ותפלתינו באלו התרצ"ו שעות קודם ר"ה גם אויביו) ישלים אתו ויתמתקו הב' בתי דינים קשה ורפה והצרות יתהפכו לרצון היינו ברצות י"י וכו' ויתרצה הש"י לישראל בשמחה וישמח ישראל בעושיו ע"כ רצות בגימ' ב"פ שמח. הבן:

כ״אאומרים בנוסח הסליחות באלול נחפשה דרכינו ונחקור' ונשוב' אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים ענין פשיטת ימין הוי"ה ית"ש יש לפ' פשיטת האותיו' שמתפשטים במילוי והנה מילוי ימין הוי"ה (ביודין חסד כיון שהוא ימין) כזה יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן יו"ד ה"י וי"ו ה"י בגי' רחמים ה"ס התפשטות החסד וזה שאנו אומרים ותמלא עלינו ברחמים ודי בזה:

כ״באשובה עוד לפר' כי ימינ"ך פשוטה וכו' מהו פשיטת הימי"ן ואומר לך פשיטת הימי"ן הוא ג"כ מילוי ימין כנ"ל יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן בהחשב הן' פשוט' דאי"ק מספר ת"ש הנה הוא בגימ' תתע"ו (ואל תתמה על החפץ הנה בחשבון הזה הוה לן לחשוב גם הס' סתומ' ת"ר דהרי כעת בעוה"ר חומת ירושלי"מ פרוצ' נכתב מ' פתוחה בסוף תיבה) וענין תתע"ו הוא כאשר אומר לך הנה למד הש"י למשה סדר התפיל' לעורר רחמים ע"י י"ג מדות של רחמי' י"ג תיקוני דיקנ' קדיש' זק"ן מלא רחמי' וכ"ה מנהג ישראל בכל תפוצות הגולה לומר הי"ג מדות של רחמים בימים ההם בזה"ז והנ' כתבו המקובלי' הקדמוני' (בעל הקרני' וכפי מה שפי' בו בעל דן ידון הק' מהר"ש מאיסטרפאליע זצוק"ל הי"ד) אשר כביכול בדקנ' קדיש' יש תתע"ו נימין ה"ס משגב לעתו"ת בצר' ונמשכי' הרחמים והחסדי' למרכב' שלמ"ה. אברהם יצחק יעקב רחל ד' רגלי המרכב' בגי' תתע"ו הגה וזה אשר פירשנו את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי הצמיחה מן דו"ד היינו אותיות המילוי של דו"ד שהם צומחים מן אותיות דוד כעין הענף מן השורש כזה ל"ת י"ו ל"ת בגימ' תתע"ו כי כשמתעוררים הרחמים העליונים מן הדיקנא קדישא. אזי הכל בא ומצמיח במלכות שמים סוד דוד מלכות ע"כ צמיחתו היינו מילואו בגי' תתע"ו וזה אשר פירשנו ג"כ בגמ' כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין לו בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים. הנה לא נאמר בפסוק רק צפון משמע דעיקר הכוונה לכוין על צפון כי צפון בהחשב ן' פשוטה ת"ש אזי יהי' בגימ' תתע"ו. סוד הדקנא קדישא ודקנא לא שייכת אלא בזכרים וה"ס תמלא בטנם כי בטן במילו או ג"כ המילוי גימ' תתע"ו הבן הדבר אין כאן מקומו להאריך והשם הטוב יכפר בעדנו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: ע"כ הגה א"כ בכאן נימ' ימין פשוט' היינו במילוי בהחשב ן' פשוטה ת"ש אזי יהי' בגימ' תתע"ו סוד הדקנא קדישא י"ג מדות של רחמי' שאינ' חוזרי' ריקם ומשגב לעתו"ת בצר' ונתהפך ונעש' עת רצון בין התבונן בדברי' הללו והשם הטוב יכפר ואי"ה נדב' מעניני י"ג מדות במאמ' בפ"ע סימנ' מלתא סימן "ג:

כ״גאמרו דורשי רשומו' 'אני 'לדודי 'ודודי 'לי ר"ת אלו"ל שאז הש"י פותח יד לקבלינו בתשובה ונפשות ישראל עורגות לו וינהו אחרי י"י והנה כל הארבע' תיבות בגימ' שם א"ל במילואו שהיא הק"ף אשר הש"י שומרם ומצילם מכל מקטרג להעלו' תפלת' לשער השמי' בלי שום מונע כי ע"ת רצו"ן הוא ואמר החכם אין טעם ברצו"ן הבן:

כ״דס"ת של ד' תיבות הללו המה ד' יודי"ן בגימ' ארבעים יום מרמזין לארבעים יום שהי' משה בהר לקבל לוחות האחרונו' מן ר"ח אלול עד יוה"כ והמה עד היום ימי רצון ואגב אפרש לך המשנ':

כ״הא"ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמי' שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל י"י מה מקוה מטהר את הטמאי' אף הקב"ה מטהר את ישראל ע"כ הנה עקבותיו לא נודעו במאמר המופלא הזה. ונ"ל דהנה במקוה תתק"ס לוגין ובו יטהר האדם א"ע והוא ע"פ הירוש' שפסק דברי' בטיל' בתתק"ס והטע' נ"ל כי תתק"ס הוא י"ו פעמי' ס' והנה כל ברי' יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם הרי י"ו יסודות ע"כ צריך ביטול י"ו פעמי' ס' והנה להיות גם האדם כאשר נמשך אחר הטומא' הטה יסודותיו אחר הטומא' והפריד א"ע מן הקודש מחוייב לבטל א"ע אל הקדושה ולהוולד כברי' חדש' ע"כ המקוה צורת ס' מרובעת רמז לבטן האם הוא התשוב' והנה נתבטל בתתק"ס בהכנסתו לתוך מי המקוה ומתקפל תלת גו תלת בבטן האם ומתיילד אח"כ כברי' חדש' ורמז בתור' ויהי ד' את יוס"ף ר"ת י"ו פעמים ס' והנ' ארז"ל מה טובו אהליך יעקב וכו' כנחלים נטיו מה נחלים מעלים את האדם מטומא' לטהר' כך בתי כנסיות וב"מ מעלין וכו' ע"כ לרמז זה היה בירושלים ת"פ בתי כנסיו' ת"פ בתי מדרשו' ס"ה תתק"ס שיעור מקוה טהרה ועי"ז מתבטלין הקליפו' לילי' רבת' ולילי' זעירת' (שניהם בגי' תתק"ס)והנ' הטהר' במקו' היא טהרת ישרא' ופעולת' שישראל מטהרין א"ע לפני המקו' בעשייתם פעולת המקו' לסבול א"ע במקוה העשויה כצורת ס' מרובעת לרמיזת תשוב' עילא' אם הבנים נק' מ"י כנודע דקיימא לשאלה כמ"ש בזהר מ"י ירפא לך מ"י ודאי ירפא לך. והנה ימי הרצון ימי התשובה הניתנים במתנה מהש"י לישראל ע"ק לטהרם מעונותיה' כמו מקו"ה טהר"ה ויתהוו כברי' חדש' הן המה מ' יום מר"ח אלול עד יוה"כ הנה הם תתק"ס שעות הם ג"כ מקוה טהרה לביטול הברי' י"ו היסודו' כ"א בס' כנ"ל ולהתהוות אח"כ כברי' חדשה וזה הרצון בזמן הועד הוא המושפע מאת הש"י מעולם התשוב' והם מ' יום מ' מרובעת עולם התשוב"ה אם הבנים הנק' מ"י כנ"ל וז"ש ר"ע אשריכם ישראל לפני מי (עולם התשובה) אתם מטהרין במקוה צורת מ' שזהו מעשיכם ופעולתכם לטהר א"ע בסוד מ' מרובעת עולם התשוב' הנק' מ"י ולבטל יסודותיה' בתתק"ס לוג' מקוה י"ו פעמים ס' וכן מ"י מטהר אתכם עולם התשובה בעצמו מתעורר הרצו"ן בזמן הארבעים יום לטהר אתכם מ' עולם התשובה הנק' מ"י להתבטל בתתק"ס שעות שבהם להתהוות כברי' חדשה. וז"ש מקוה ישראל י"י מ"ה מקו"ה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל רצ"ל מה מקו"ה מטהר את הטמאים (בתתק"ס לוגין) אף הקב"ה מטהר את ישראל בתקק"ס שעות שבארבעים יום ימי רצון ודי בזה:

כ״ואמרו דורשי רשומות והאלקים א"נה לידו ושמתי לך מקום וכו' ר"ת אלול הכוונה ברמז הזה אפי' האדם אינו מכוין הנה האלקים מזדמן לידו באלול מקום אשר ינוס שמה היינו הרהורי תשובה המעוררי' אותו מן השמים ס"ת אלו הארבעה תיבות בגי' אם רמז מקום התשובה אימא עילאה מסוגל להשיג בחדש הזה והוא המקום אשר ינוס האדם ברוך המגיד מראשית אחרית הגיד בתורתו זמן הניסה בר"ת והגיד באחרית התיבות מקום הניסה:

כ״זיונתן בן שאול אמר לדוד ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה ר"ת אלול הנה אבאר לך את אשר עם לבבי ידוע תרין משיחין הם המקווים לנו משיח בן דוד מן יהודה משיח בן יוסף מן אפרים נ"ל להיות אותן הב' שבטים הם נגד ניסן ותשרי עפ"י סדר הדגלים כמ"ש לך כמה פעמים יהודה נגד ניסן. אפרים נגד תשרי ובאותן הב' חדשים הוא התחדשות בריאת העול' כפלוגתת ר"א ור"י ואסברא מרן האריז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים תשרי במחשבה. ניסן במעשה: הג"ה אסבר' לך החילוק שבין עזרה לישועה בלה"ק ישוע' שייכת כאשר המושיע מושיע להנושע אחר שמבקש ממנו שכבר בא לידי דחקות ומבקש להוושע ובא המושיע ומושיע לו כענין שנאמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. הרי שהישועה אחר הצעקה ולשון עזרה שייך כאשר העוזר עוזר להנעזר מבלי מבוקש והדברים ארוכי' אצלינו. א"כ עזרה נופל על דבר מחשביי מבלי מעשה וישועה על המעשה ע"כ ר' אליעזר שמו לשון עזרה מדבר ממחשבת בריאת עולם בתשרי ורב יהושע שמו לשון ישועה מדבר מבריאת העולם במעשה בניסן הבן הדברים ויבואר אי"ה עוד באריכות: ע"כ הגה

כ״חעכ"פ אלו הב' חדשים המה להתחדשות הבריאה ע"כ גם עיקר כוונת הבריאה אשר הוא בעת אשר ישמח י"י במעשיו (ישמ"ח משיח) היינו בזמן אשר יתגלה משיח ב"ב הנה תרין המשיחין הם ג"כ מאותן הב' שבטים הקבועים בב' חדשים הנ"ל ניסן ותשרי והנה משיח בן אפרים יתגלה תחילה וחדשו היא חדש תשרי והנה כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ע"כ קודם תשרי (שהוא חדשו של אפרים אשר משיחו יתגלה קודם למשיח בן דוד כענין המחשבה שקודמות למעשה) הנה קבע הש"י קודם לתשרי חדש אלול ימי רצון מסוגל לתשובה ע"כ יונתן בן שאול אשר בו היה ג"כ נשמת משיח בן אפרים אמר לדוד אשר ממנו חוטר משיח בן דוד "ואנכי "אהיה "לך "למשנה ר"ת אלול כי סגולת החדש אלול ע"י התשובה למהר ולהחיש התגלות משיח בן אפרים להיות למשנה למשיח בן דוד ב"ב אמן ס"ת ארבעה תיבות הנ"ל בגימטריא ס' מרובעת מקוה טהרה מ' ימי רצון כנ"ל:

כ״טכיון שהגיעו דברינו לדבר מענין חילוק שבין עזרה לישועה סמכנו לזה עוד חילוקים (להתוודע ולהגלות שאין דבר רק במשפט לה"ק לא כמו שאומרים המדקדקים שהם שמות נרדפים) הבנתי מדברי המג"ע ואתחנן אופן ך"ז עזרה היא בבחי' סנד"ל בעשי' ישועה בבחי' מט"ט ביצירה (והיא הקדמה מעולה להבנת כמה ענינים בכתבי הקדש) ותתבונן לפי"ז עפ"י פשוטו מה דתקנו בברכ' אבות מלך עוזר ומושיע וכו' ובהודא' בהיפך האל ישועתינו ועזרתינו וכו' אך הוא דבג' ראשונות הוא כעבד המסדר שבחו של מלך והולך מחדר לחדר עד הגיעו אל המלך. ע"כ הנה מתחיל ממטה למעלה מלך עוזר בבחי' עש"י' ומושיע בבחי' יצירה ומגן וכו' משא"כ בג' אחרונ' הוא כעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך לו מחדר לחדר הוא מסדר מלמעלה למטה האל ישועתינו בבחי' יצירה ועזרתינו בבחי' עשי' נ"ל. ולפי"ז מ"ש בגמ' ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושיע וכו' הפירוש הוא כך דהנה אלו הב' ראשי הדור שכיבשו את הארץ הנה הכובש כיבוש ראשון נק' יהושע (לשון ישועה שהוא למעלה מן העשי') כי נעשו לו ניסים שלא כדרך טבע העשי'. והכובש כיבוש ב' נק' עזרא (לשון עזרה שהוא בעשי') כי כיבושו היה בדרך טבע העשי' וכוונת רז"ל לפי"ז ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא וכו' רצ"ל אלו היו ראויים לזה בודאי היה שם ראש הדור בלשון ישועה והיו נעשים להם ניסים שלא בטבע העשי' אבל להיות שלא זכו נק' שם ראש הדור בלשון עזר ולא נעשה להם נס רק בטבע העשי':

ל׳והנה בימים האלה בסליחות אנו אומרים שמע קולינ"ו הו"י' אלקינו דהנה מט"ט וסנד"ל הן המה מעלין את תפלות ישראל וכבר ידעת שמותיהן האנושיים חנוך אליהו והם בגימ' קול שהן המה מעלין את קול יעקב וכשנתקבלין התפילות בא לישראל עזרה וישועה ניסים נגלים ונסתרים שהם בחי' הו"י' אלקים כידוע. ע"כ אנו אומרים שמע קולינו הו"י' אלקינו:

ל״אואומר עוד עפ"י הנ"ל הנה עזרה מלובש דהנס בטבע העשי' וישועה שלא כטבע יתפרש לפי"ז הפסוק חושה לעזרתי אדני תשועתי דהנך רואה בכיבוש ב' בימי עזרא ראויים היו ישראל לעשות להם נס שלא כטבע אלא שגרם החטא ולא היה באפשרי להאריך עוד ימי הגלות עד ישובו אל י"י בשלימות ויהיו ראוים לניסים נגלים כי כבר נאמר לנביא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. והנה בגלות החל הזה נעלם זמן הקץ ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כי הש"י חפץ לרוממנו בניסים ונפלאות כימי צאתינו מאמ"צ והנה דוד בראותו הגלות החל הזה הארוך. ביקש מהש"י חושה לעזרתי (חושה ומהר י"י ותהי' עזרתי לעזור לי בעזר' שהי' בהלבשת הטבע ובלבד שתהיה הגאולה במהרה) אדני תשועתי (אתה אדנ' שאתה מאחר הקץ כי תחפוץ להיות ישועתי. להושיע לי בניסים נגלים ומפורסמים ע"כ אתה מאחר הקץ עד שנשוב בתשובה שלימה ונהיה ראויים לניסים נגלים. הנה אני חפץ שתהיה עזרתי להיות לי לעזרה אפי' בהלבשת הטבע ובלבד שתמהר לעזני כזה ביקש דוד אבל כעת הנה כבר הגיע העת והעונה שיהיה י"י ישועתינו בניסים נגלי'. הושיעה את עמך וכו'.

ל״בוהיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם וכו' ושמר וכו' כל שלטי הגבורים פירשו מהו לשון עקב גם והיה לשון שמח"ה ויש לרמז דהנה לעיל מיני' כתיב ושמרת את המצוה וכו' היום לעשותם היינו היום בכל יום ויום. ולא לדחות המצוה והמשפטים מיום אל יום ואעפי"כ והיה (שמחה תהיה לפניו ית"ש) עקב תשמעון את המשפטים האלה (היינו אם ח"ו תתרשלו במצות ועכ"פ בעקב היינו בסוף השנה שהוא אלול תשמעון וכו' ע"ד שכתבתי בפסוק בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היינו אלול) ושמרת' ועשיתם אותם כי אין לך אדם מישראל שלא יהיו מעוררין אותו בהרהורי תשובה בימים האלה רק האדם מחוייב להתאמץ בדבר כשרואה שמעוררין אותו מן השמים יחזיק באותו התעוררות ולא יתרפה אז אפי' רק בעקב תשמעון וכו' ושמר י"י אלקיך לך וכו':

ל״גאלול במילואו אל"ף למ"ד וא"ו למ"ד בגי' אימ"ה ירא"ה סוד חסד י"י על יראיו המושפע מן שם ע"ב היוצא מפסוקי ויסע ויבא וי"ט אשר יש בהם רי"ו אותיות מנין יראה והתיבות כפי מה שהן מסודרין לפנינו בתורה מנין אימ"ה והוא חסד גדול מן הש"י אשר בזה החדש מעורר את עמו באימה ויראה כמו שדרשו דורשי רשומות אריה שאג מי לא יירא דרשו בר"ת אריה. אלול. ר"ה יוה"כ הושענא. ובמ"א כתבנו מפני מה כינו חז"ל להשליח צבור עב"ר לפני התיבה הוא עפ"י משארז"ל מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנא' אשגבהו כי ידע שמי יקראנו ואענהו. יש לפרש סוד השם היינו אימ"ה יראה הוא שם ע"ב הנזכ' בקריעת י"ס בעת אשר צעקו ב"י אל י"י. ע"כ קראו לשליח צבור עב"ר בגימ' אימ"ה יראה והענין ארוך אצלינו בפסוק ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. ומה שקורין לישראל עברים והנה להיות החדש הזה זמן קיבול תפלות. ע"כ אלול במילואו בגימ' אימה ירא' אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. הבן:

ל״דבאלול אין שום יום שאין אומרים בו תחינה רק ר"ח ושבתות. וא"כ סך השעות שאומרים בו תחנה בחדש הזה הם תקע"ו שעות הכנה לתקיעות דר"ה וג"כ תתבונן תקע"ו בריתות נכרתו עיין בגמ' סוטה תקע"ו בגימ' יסוד מלכות ה"ס הייחוד כידוע שהחדש הזה מסוגל לעשות ייחודי' לייחד הדודים וענין תקע"ו באריכות קצת עיין מ"ש בהפטרת הנחמה בפסוק ושמתי כדכד שמשותיך:

ל״המאמרי ברית כרותה
ידובר בו עניינים יקרים מן הי"ג מדו' אשר ישראל נוהגי' להתפלל בהם בימים ההם ימי רצון כי ברית כרותה שאינם חוזרות ריקם כמשארז"ל ונקרא שם המאמר ברי' כרותה:
י"ג מדות של רחמים (היינו מן א"ל עד ונקה כאשר יתבאר אי"ה להלן) הם בגימ' ג' אלפים ר"י (עיין במאמר א' אות ט' בענין השמו' הנכתבות במזוזה לשמירה בגי' יג"ר הם מספר י"ג מדות הנ"ל בהחזרת האלפים לאלפין. איכה ירדוף אחד אלף ועיין במאמרי חנוכה) וכתב בס' ברכ"ע בפ' עקדה וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וכו' מן תיבת עיניו עד סוף הפסוק ג"כ בגימ' כנ"ל עיי"ש והכוונה לפי פשוטו שע"י מעשה העקידה נמתקו הדינים דפחד יצחק ונתעוררו י"ג מדות של רחמי'. כ"ה בזכרון העקידה. הבן הענין:

ל״ודרשו חז"ל במס' ר"ה י"י אני אני הוא (ברחמים) קודם שיחטא ואני הוא (ברחמים) לאחר שחטא אדם ויעשה תשובה הנה לא נודע שום רמז בכתוב מזה הגם שנכתב ב"פ הו"י. אין כאן רמז דקאי על קודם החטא ואחר החטא וגם יש להתבונן מהו הרבותא אני י"י ברחמי' קודם שיחטא האדם הלא עיקר החידוש הוא אפי' כשיחט' האדם כשיעשה תשוב' מתנהג הש"י עמו ברחמי'. והנראה דהנה ידוע י"ג מדות של רחמים הם נק' כביכול י"ג תיקוני דיקנא קדיש' ולזה נצטוינו שלא לגלח הזקן באתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא כשאנחנו נושאים על גופינו י"ג תיקוני דיקנא במצותיו ית"ש. אזי אנחנו מעוררים י"ג מדות של רחמי' לעיל'. והב' שמות הקודמי' בתורה לי"ג מדות הם מרמזים כביכול למצות פיאות הראש שנצטוינו שלא להקיף והנ' כ"ז היא מקובל בידינו מחכמי האמת עד מפי משה מפי הגבור' והנ' יש לחקור מפני מה עש' הש"י ככה שמצות פיאות הראש מישך שייכי גם בימי הקטנות כשעדיין אינו בן מצוה כי גם לקטן צומחים פיאות הראש (הגם שקטן אינו בר מצוה עכ"ז הגדול מצווה עליו שלא להקיפו כ"כ מישך שייכא המצו' גם בימי הקטנות) משא"כ פיאו' הזקן לא שייכא רק בימי גדלות כשמגיע האדם לכלל בן מצוה כי אין לו זקן בימי קטנות. ונר' לומר דזהו שדרשו רז"ל י"י י"י הנה מרמזין למצות פיאות הראש הנה קיום המצו' הזאת היא גם בימי הקטנו' להורו' לנו דגם המצות שהאדם עוש' בקטנו' סד"א דהוה כמעש' קוף בעלמ' קמ"ל אני י"י ברחמים קודם שיחטא האדם היינו אני מחשב לו מצותיו שעש' גם בקטנו' שלא הגיע עדיין לכלל חטא כי קטן היא עכ"ז מצותיו שעשה תחשבנה לו בחשבון והוא ממד' החסד והרחמי' ודרשו זה חז"ל. מדחזי' דמצות פיאו' הראש שייכים גם בקטנות. בין והתבונן כי א"א להרחיב הדברים:

ל״זהנה בימים האל' ימי רצון ימי תשובה ישראל מתאזרים חיל בתפלותיה' בהזכירם בכל פעם י"ג מדות של רחמים כמקובל בידיהם שאינם חוזרות ריקם ע"כ נדבר בהם איזה פרטים לעורר את שרשן במקום עליון ילא"פ:

ל״חז"ל הגמ' בר"ה ויעבר י"י על פניו ויקר'. אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו. מלמד שנתעטף כש"ץ והראה למשה סדר התפלה א"ל כ"ז שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם (הנה הוקשה לו לשון ויעבר. ע"כ דרש שהוא כביכול כש"ץ העבר לפני התיבה עמ"ש במאמר א' אות כ"א) י"י י"י (כפל שמות הוי') אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא וכו' א"ל רחום וחנון א"ר יהודא ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנא' הנה אנכי כרת ברית (פירש"י ברית כרותה לי"ג מדות הללו שאם יזכירם ישראל בתפילת תעניותיהם. אינם חוזרות ריקם עכ"ל) עיין בתו' וברא"ש שם נדברו יראי י"י מהיכן התחלת י"ג מדות אם מן השם הו"י' הראשון או מן השני. והנה עפ"י הזוה"ק וכתבי מרן האריז"ל ב' השמות אינם ממנין הי"ג מדות רק הי"ג מדות מתחילין מן שם א"ל. והנ' הרב הגאון מהרי"ח לאנדא ז"ל בס' דורש לציון הוכיח מהגמ' כדברי הזהר ומרן האריז"ל דהרי אמרו ברית כרות' לי"ג מדות וכו' הל' הזה משמע בכ"מ ובכ"ז אפי' בזמן שאין ביהמ"ק קיים. והנ' אם נאמר דהי"ג מדות מתחילין מן שם הו"י'. איך אפשר להזכיר את השם הנכבד ככתבו חוץ למקדש. אלא ע"כ התחלתן מן שם א"ל עכ"ד:

ל״טואני פירשתי נוסח הפייט והנהוג לומר בשע' אמירת הי"ג מדות) א"ל הורית לנו לומר שלש עשרה רצ"ל מדהורות לנו לומר בפה שלש עשרה והורית לנו אפי' בזה"ז ע"כ מוכח דמתחילין מן א"ל דהשמות הו"י' אי אפשר לאומרן ועוד יתפרש הנוסח הזה:

מ׳ואני אומר שבפי' נשמע דרש"י ז"ל מדייק מהגמ' דהתחלת הי"ג מדות מן שם א"ל וכדברי הזהר ומרן ז"ל דהנה ז"ל רש"י ז"ל שהבאתי לעיל בד"ה ברית כרותה לי"ג מדות הללו וכו' תיבת הללו לכאורה לא נודע כוונתי. ונר' דרש"י ז"ל בא לתרץ דברי הגמ' דבתחילה מצינן המסדר ויעבר י"י על וכו' והוקשה לו מהו ויעבר וע"ז אמר ר' יוחנן מלמד שנתעטף וכו' וכנ"ל ואח"כ ציין הו"י' הו"י' (כפל השמות מה הן) ומפרש אני הוא קודם החטא וכו'. ואח"כ ציין אל רחום וחנון א"ר יהודה ברית כרותה לי"ג מדות וכו' והנה מימרת ר' יהודא אינו לפרש שום פי' ב"פ א"ל רחום וחנון רק הוא סיפור ענין אחר כפי קבלתו מפסוק הנה אנכי כורת ברית וא"כ למה ציין המסדר הש"ס בכאן הנך ג' תיבות אל רחום וחנון לזה ביאר רש"י בלשונו הצח לי"ג מדות הללו וכו' להורות כוונת הש"ס הוא דה"ג מדות מתחילין מן אל רחום וחנון הבן כי נחמד הוא:

מ״אבפ' וישלח ויבא יעקב שלם וכו' ויבן שם מזבח ויקר' לו אל אלקי ישראל ופירש"י לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל. אלא ע"ש שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח ע"ש הנס וכו' ורבותינו דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל. וד"ת כפטיש יפוצץ סלע וכו' ואני ליישב פשוטו של מקר' באתי עכ"ל כאשר תתבונן הנה דרך רש"י ז"ל בכאן דרך אחר שלא כדרכו בכ"מ בפירושיו ע"פי הרוב מביא הפשט ואח"כ המדרש ולפעמים בהיפך ובכאן הנה מפרש כפי הפשט ואח"כ מביא המדרש ואמר שאין זה נוגע אל הפשט והוא מדרש כפטיש וכו' ויש בו איזה סוד כדרכם במדרשיהם והפשט אינו כן. ומהראוי להתבונן למה דחה כ"כ מדרשיהם ז"ל. והנה אגיד לך את אשר עם לבבי. דהנה מה שדרש ר' יוחנן בפסוק ויעבר י"י וכו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכו' הנה הרב' מהקדמוני' דקדקו בתיבת יעשו היינו יעשו ממש כמדותיו ית"ש מה הוא רחו' וכו' מה הוא חנון וכו' והוא מצות והלכת בדרכיו. והרבה מהקדמונים ס"ל יעשו היינו יקראו במו פיהם בעטיפה י"ג מדות של רחמי' והקב"ה מוחל:

מ״בוהנה הרב הקדוש הגאון בעל ס' הפלאה פי' בזה ג"כ נוסח הפייט שכתבנו לעיל אל הורית לומר שלש עשרה. והוא דהנה פלוגתת הקדמוני' יש להכריע להוראה דהכוונ' היא כפשוט אם יעשו בני לפני וכו' היינו רק יקראו במו פיהם בעט פה דא"א לומר יעשו היינו יתנהגו כמדותיו הללו מה הוא רחום וכו' א"כ במדה הראשונ' מאי אית לך למימר מה הוא א"ל וכו' לא איש אל וכו' ע"כ מן מדת אל נשמע להוראה דהכוונ' היא כפשוטו באמירה בעלמ' סגי. וז"ש א"ל הורית לנו לומר שלש עשרה רצ"ל מן מדת א"ל יוצאת הורא' לכל ישראל לומ' שלש עשר' ובאמיר' בעלמ' הקב"ה מוחל עונותיהם עכ"ד בקצת תוס':

מ״גוכבר ידעת דהדבר המסופק אצלינו להלכה ע"פ התורה לא בשמי' היא ולא פסקינן הלכ' בשמים רק כאשר יפסקו הב"ד של מטה כן יקום. ואביא לך ראי'. ר"פ אשכחי' לאליהו א"ל מה קעביד קוב"ה א"ל אמר שמעתתי' מפומי' כולהו תנאי ואמוראי ומפומי' דר"מ לא אמר על שלמד תורה מן אלישע אחר א"ל והאמר ר"פ ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. א"ל השתא קאמר קוב"ה מאיר בני כך הוא אומר וכו' דהנה יש להתבונן וכי עד השתא ח"ו לא ידע היודע תעלומות אשר ר"מ רמון מצא וכו'. אבל להיות הלכה רווחת היא אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. והנה כ"ז שלא איפסק הלכתא בב"ד של מטה דשאני ר"מ כי הוא רמון מצא וכו' הנה לא אמר הש"י שמעתתא משמא דר"מ הגם דהש"י ידע אשר ר"מ רמון מצא. אבל להיות שהוא דבר הנוגע להלכ' מהלכות התור' כביכול לא בשמים היא הנה המתין הש"י עד שיופסק הדבר בב"ד של מטה וכיון שאמר החכם ההוא שכן הוא להלכ'. ר"מ רמון מצא וכו' אז אמר הקב"ה שמיע' מפומי' דר"מ. הבן כי הוא דבר המצטרך מאד וכענין שנסתפקו בהלכה בב"ד של מעלה ספק אם שער לבן קדמה לבהרת. ואמר הקב"ה מאן מוכח רבה בר נחמני כידוע:

מ״דותמצא בדברי הגדולים הראשונים דקדקו. בדברי המשנ' הסתכל בג' דברים וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' דקדקו מהו דין וחשבון. הלא האדם אינו נותן את הדין רק חשבון. ופירשו ששואלין להאדם הנידון בעצמו בשעת הדין של מעלה לעוה"ב אם יעשה האדם כך וכך מה דינו והוא פוסק הדין וההלכ' עפ"י התורה שלמד ואח"כ נותן חשבון על כל מעשיו. ממילא האדם נותן הדין והחשבון. כי פסק הדין וההלכה תלוי במקבלי התורה לנו ניתנה התורה במתנה:

מ״הועפ"י דברי הגדולים פירשתי בטוב טעם. הא דאמרז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דכתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך (בעוה"ז) וטוב לך (לעוה"ב) עכ"ד. וקצרתי לשון הגמ' עיי"ש. וידוע דהמאמר הזה קשה להלום לפי פשוטו. ופירש בו הרב הקדוש בעל השל"ה. דהכוונה מי שהוא ירא שמים בכל דבר ופורש מכל דבר ספק בחוששו פן יבוא לנגוע בקצה האיסור והנה יש מי שמייגע א"ע עפ"י התורה וממציא היתרים עפ"י התורה בדבר שנראה כספק איסור הנה יאכלו ענוים וישבעו הנה הוא אוכל ונהנה מיגיעו. הנה נהנה מיגיעו כזה. הוא גדול מירא שמים המחמיר. דנהנה מיגיעו כזה טוב לו בזה ובבא עד כ"ד עיי"ש אבל קשה לפי"ז וכי ס"ד שהירא שמים לא יהי' לו שכר רק בעוה"ז ולא בעוה"ב אבל לפי הנ"ל יתכן דהנה לעוה"ב שואלין לאדם עצמו הדין וההלכ' מי שדרכו הי' בעוה"ז ליגע א"ע בתורה להמציא קולות עפ"י התור'. אז טוב לו גם לעוה"ב. שיפסוק הדין לקולא עפ"י התורה. משא"כ הירא שמים בלי יגיעה בתורה יחמיר. הבן הדבר:

מ״וועתה נחזור על הראשונו' אל הורית לנו לומ' שלש עשרה מן התחלת הי"ג מדו' שהוא שם א"ל מזה הורי' לנו לומ' שלש עשר' דמוכח מזה דבאמיר' בעלמ' סגי דא"א לומ' מה הוא א"ל כי לא איש אל. והנ' זהו הוכח' גמור' דוקא אם נפרש ביעקב ויקר' לו אל וכו' הוא כפשט דברי רש"י שקר' המזב' ע"ש הנס. אבל אם נפרש כדברי המד' שהקב"ה קראו ליעקב אל. א"ל אני אל בעליונים ואתה אל בתחתונים הנה חוזר הספק של ההלכ' הנ"ל לקדמותו. ונוכל לפרש. אם יעש"ו בני לפני וכו' יעשו ממש. מה הוא אל וכו' כיון דיש מציאות שיוכל האדם להיקר' אלי והנ' דברי ר' יוחנן במאמרו אמר הקב"ה אם יעשו בני לפני כסדר וכו' הנ' הוא הלכ' מקובל' מסיני. והנ' סובל ב' פירושים כנ"ל. והנ' כל זמן שאינו נפסק ההלכה בב"ד של מטה אינם פוסקים הלכה בב"ד של מעל' כי לא בשמים הוא כמש"ל. לזה רש"י ז"ל בדורו פסק להלכ' אשר דברי רז"ל בפסוק ויקר' לו אל. שהקב"ה קראו ליעקב א"ל אין כוונת' שיהי' זה דוק' כוונת המקר'. משום דא"א לאדם להיות אל (וכמו שתקנו אנשי כנה"ג מן העולם ועד העולם אתה אל) ודבריהם ז"ל הוא בהטמון איזה רמז בסוד כנודע כי התור' כפטיש וכו'. ולפי"ז ע"כ פי' המאמר המקובל מסיני אם יעשו בני וכו'. הכוונה באמירה בעלמא הקב"ה מוחל לעונותיהם של ישראל. ויקיימו למעלה מה שנתקבל להלכ' בב"ד של מטה. דאפי' באמיר' בעלמא הי"ג מדות של רחמי'. אב הרחמים ימחול ויסלח ויכפר לעונותינו וחטאינו ופשעינו ויהפוך לנו מה"ד למה"ר. אמן. (עמ"ש במאמרי הפורים. דגם בימי מרדכי ואסתר הית' הלכ' זו רופפת. עד שפסקו להלכ' בבית דינו של מרדכי ובזמן הישוע' כתבו הלכ' זאת לישראל והוא הנאמר שם דברי שלום ואמת ע"ש מ"ש. ואל תתמ' על החפץ כיון שנפסק הדבר בימי מרדכי איך יהיה שוב הדבר בספק לדורות אחרונים כי על כיוצא בזה אמרו שכחום וחזרו ויסדום הבן):

מ״זואגב אבאר לך פי' בדברי הפייט א"ל הורית לנו לומ' שלש עשר' הג"ה ע"פ הדברי' הנ"ל מובן לנו מה שדרשו חז"ל בפ' ויחי. מ"ש יעקב ושמעו אל ישראל אביכם (נרא' דקשי' להו דהל"ל ושמעו לישראל וכו') דרשו אל הוא ישראל אביכם ע"כ. דלכאור' יקשה מאי האי דהי' מתפאר בעצמו אל בניו שהוא א"ל וגם מאי שייך זה לצווא'. ולפי הנ"ל יתכן. דהן אמת לא מיבעיא לן לפרש הפסוק ויקר' לו א"ל וכו' כמדרשו אלא כפשוטו והדרשא תדרוש דהרי נ"מ לדינא לענין אמירת הי"ג מדו"ת או דוקא יעשו ממש אבל יעקב בעצמו כשהי' מצוה לבניו. הנה רצה שישתדלו מאד בעבודת הש"י. וילכו בדרכיו הנה אמר להם א"ל הוא ישראל אביכם א"כ אפשר לבן אדם להיקרא א"ל. א"כ אם יעשו בני לפני כסדר הזה נוכל לפרש דוקא לילך במידותיו. הבן: דאמרז"ל דתקנו ח"י ברכו' בתפל' נגד ח"י אזכרו' (שמו' הו"י) שבמזמו' הבו לי"י בני אלים (נמצ' י"ב הם האמצעיו' שמבקשי' בהם פרס מהמלך) וברכ' המיני' הוסיפו נגד שם א"ל שבמזמו' הנ"ל. אל הכבוד הרעי' וכו' (כולן היינו ח"י הויות ושם א"ל בגימ' צבאות שזכרה חנה בתפילת' ונלמד ממנ' הלכת' גברוות' בהל' תפל' כמבוא' בגמ' נמצ' האמצעיו' הם י"ג ברכות) וז"ש אל הורית לנו לומר שלש עשר' ע"י שם אל הורית לנו לומר י"ג ברכות של בקשה מנין י"ג מדות של רחמים:

מ״חאומרים בתפלתינו בסליחו' לא בחסד ולא במעשי' וכו' דפקנו דלתיך רחום וחנון וכו' מהראוי להבין למה תופסין לעיקר הב' מדות הללו דייק'. ונר' להיו' שדרשו חז"ל וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו כדאי ע"כ כשאנחנו אומרים לא בחסד ולא במעשי' וכו' כדלים וכרשים וכו'. הנ' אנחנו מזכירי' אלו הב' מדות רחום וחנון שבאלו הב' מדות אתה חונן ומרחם למי שאינו הגון ואינו כדאי כמד"א וחנותי את אשר אחון ורחמתי וכו':

מ״טואגב באתי להתעור' בכתו' הלז' וחנותי את אשר אחון (הנ' הוא מדת וחנון) ורחמתי וכו' (הוא מדת רחו') הלא בסד' הי"ג מדו' רחום מוקדם לחנון. והנר' דהנ' אמרו שם בגמ' ברכו' כל העוסק בתור' ובג"ח וקוראת וכו' מתכפרין לו כל עונותיו ואמרי' שם בשלמ' תורה וג"ח דכתי' בחסד ואמת יכופר עון. חסד זו ג"ח ואמת זו תור' דכתיב אמת קנ'. אלא קו' את וכו' מנלן. תנא לי' ההוא סבא משום רשב"י אתיא עון עון כתי' הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתי' התם ומשלם עון אבות וכו' והנה זה דרכינו כל היום כי לא במקרה הוא בתורתינו אשר ההלכ' אחת נלמדת בק"ו ואחת בג"ש וכיוצא מהמדות אבל היא הכל בחכמה נפלאה דהנה המדות שתורה נדרשת בהם הלא הם תורה שבע"פ נמסרו מסיני והמה מכווני' להי"ג מדות של רחמים הנכתבים בתור' שבכתב דהיינו כשילמו' האדם מדת ק"ו מעורר מדת א"ל (וע' בכתבי הקדוש מהרד"ב זצלה"ה. אמר הנה משה שהתפלל על אחותו א"ל נא רפא נא לה הנ' רצה לעור' מדת א"ל. השיב לו הקב"ה ואבי' ירק וכו' היינו למוד ק"ו ויתעור' מדת א"ל) וכשילמוד האדם ג"ש מעורר מדת רחום וכן באינך. והנה כשיש לאדם ח"ו עונות ונגזר כנ"ל. הנה בלמדו ג"ש מעורר מדת רחום. ומדת רחום זה סגולת' והוא רחום יכפר עון ולא ישחית אפי' כשנגזר ח"ו השחת' על שונאי ישראל במדת רחום יכפר עון ולא ישחית. ולפי"ז הנה תבין ג"כ בכאן דלבעבור זה נלמד הדבר בג"ש. הנה כשילמוד האדם הג"ש הזאת אתיא עון עון. הנה יעורר מדת רחום יכפר עון ולא ישחית. הבן הדבר והנ' תולדו' הבנים הם בסגול' בהתעורר מדת וחנון כמ"ש יעקב הילדי' אשר חנן אלקים את עבדך. ע"כ במדות שהתורה נדרשת בהן היא מדת בנין א"ב כי סגולת' לעורר מדת וחנון שמסוגלת לבנים שהם בנין א"ב. הבן. א"כ לפי"ז תבין מדת וחנון מסוגל להוליד בנים ומדת רחום מסוגל להחיות הבנים שיהיו חיים וקיימי' ע"כ נאמר בפסוק כסדר הזה וחנותי (מקודם. להוליד בנים) ורחמתי (שיהיו הבני' חיים וקיימים) הבן הדבר ובמ"א הארכתי בעניינים הללו ברחב ידים:

נ׳וכיון שבאתי לכלל זה נדבר מענין הי"ג מדות שהתור' נדרשת שהם מפתחו' מכוונו' לפתוח על ידיהן ולעורר הי"ג מדות של רחמי' כמש"ל הנה לא אכחיד אמרי קדוש דברי מחו' כבוד הרב הקדוש מהרצ"ה זצוק"ל. אשר אמר בבריית' ובא הכתו' השלישי ויכריע ביניה'. הנה המפרשים כתבו תיבת וכאן הוא כמו וכן. אבל גם תיבת וכ"ן אין לו ביאור. וגם למה לא אמר וכ"ן רק וכאן ואמר הוא זלה"ה דהנה מדה הי"ג בתורה הוא ונק' לא ינק'. והנה בגמ' רמינן. נאמר ונקה ונאמ' לא ינק'. הא כיצד מנק' הוא לשבים. ולא ינק' לשאינם שבים. ונר' שלמדו הדבר מן הי"ג מדות שאמר מיכה בפסוקי מי אל כמוך וכו'. עד מימי קדם. שהן מכוונת אל הי"ג מדות שבתור' (כידוע למשכילים) והנה מימ"י קדם (שהוא מכוון נגד ונק' לא ינק') הוא רמז אל התשובה שקדמ' לעולם. והוא המכריע דמ"ש בתורה ונקה לא ינק'. דסתרן אהדדי. הוא משום דהכל תלוי בתשובה. וז"ש התנא בסוף מדה הי"ג שהוא מכוון והמפתח למדת ונקה לא ינק'. אמר. וכאן (היינו במדה הזאת) שני כתובי' המכחישים זה א"ז היינו נאמר ונק'. ונאמ' לא ינקה עד שיבא הכתוב השלישי (של מיכה. והיינו מימי קדם. הרומז על התשובה שנבראת קדם לעולם) ומכריע ביניהם (לו' לך שהכל תלוי בתשוב') מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים. עכ"ד. ודפח"ח. יהא רעוא שיהיו שפתותיו דובבת ואי"ה במ"א אטייל בזה ארוכות וקצרות כיד י"י הטובה עלינו:

נ״אכי א"ל רחו"ם י"י אלקיך. לא ירפך (לא יניח לך לחלישות ורפיון כח) ולא ישחיתך ובאם ח"ו יגרמו העונות שיבואו שונאי ישראל לידי יסורין. עכ"פ ולא ישחיתך. וישלח רפואה ותעלה. כן נ"ל הפשט יש להתבונן למה הזכיר דוקא אלו הב' מדות אל רחום וגם מהראוי להתבונן מה שייכות לאלו הב' שמות אל. לא ירפך ולא ישחיתך. ונ"ל לפרש דאמרינן בגמ' ברכו' משמי' דר"י על הפסוק אשרי הגבר אשר תיסרנו וכו' ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדינו דבר זה מתורתך תלמדינו ק"ו משן ועין מה שן ועין אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ"ו. הנה הוא נלמד מק"ו. ואמרינן בגמ' אח"כ והיינו דריש לקיש דאמר ר"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת את הבשר אף יסורין ממרקין כל גופו של אדם (הנה נלמד הדבר בג"ש) הרי לפניך לימוד בק"ו וג"ש וכבר ידוע לך ק"ו מכוון מפתח נגד מדת א"ל וג"ש נגד מדת רחו"ם והנה מדת א"ל הוא הנותן כח ותוקף מלשון ואת איל"י האר"ץ לקח ומדת רחו"ם נאמר בו והוא רחו"ם יכפר עון ולא ישחי"ת והנה לפי"ז תתבונן אחר כל היסורין המבוארין בתוכחות נאמר כי א"ל רחו"ם י"י אלקיך. היינו קבלת היסורי' והמה נלמדים מן מדות ק"ו וג"ש שממרקין כל עונותיו של אדם וע"י הק"ו וג"ש מעוררים מדת א"ל רחו"ם. ע"כ לא ירפך ולא ישחיתך ע"י התעוררו' מדת א"ל שהוא נותן כח ותוקף ולא ישחיתך ע"י התעוררו' מדת רחו"ם והוא רחו"ם יכפר עון ולא ישחי"ת:

נ״בעוד אבאר לך כי א"ל רחום י"י אלקיך לא ירפך וכו' כבר ידוע כל היסורין וכל החולאים ח"ו באים מן הדינים והגבורות שה"ס מנצפ"ך הנק' משרי"ם והם בגימ' פ"ר וכשתחלק את הה' אותיות במספר שוה המה מספר נ"ו לכ"א וזה הוא בשיר של פגעים להמתקת הדינים ה"פ נ"ו בס"ת התיבות היינו אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"ו עלינ"ו ידינ"ו והנה ה"פ נ"ו בגי' פ"ר ובהוספת א' לכ"א (רחמי' מן אלופ"ו של עולם) יעלה כ"א ז"ן בגימ' שמות של רחמים א"ל הו"י' וז"ס א"ל הו"י' ויאר לנ"ו וכו' הבן. וא"כ בהמתקה יתהווה מן פ"ר פר"ה. וע"י מדו' א"ל רחו"ם אשר הם בגי' פר"ה מתעוררי' הרחמי' של פר ומתמתקים הדינים וזהו ג"כ כי א"ל רחו"ם י"י אלקיך ע"כ לא ירפ"ך לא יפעלו בך הפ"ר דינים ויתמתקו הדינים ברחמים:

נ״גהי"ג מדות שאמר מיכה. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לבאר עפ"י פשוטו מהו העינין שאומר שהש"י עוב"ר על הפשע מהו לשון עובר וגם מהו לשארי"ת נחלתו (ודברי חז"ל ידוע) ונ"ל עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חידא זלה"ה בשם הרמ"ק ז"ל לשארית נחלתו. דהש"י מרחם על ישראל. לפי שהם (קרוביו כביכול) שאר בשר (העמוסים מני בטן כביכול) ע"ש. ולפי"ז יש לפרש בזה מה דהוקשה הרמ"ע ז"ל הלא קיי"ל כל האומר הקב"ה וותרן וכו' ואיך נאמר דאם רוב זכיות. יצא כנוגה צדקו ואפי' מחצה על מחצה. כובש נושא מעביר זאת. ועוד אחרת אנחנו אומרים בתפלתינו אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים. והנה יהי' כל זה דרך ויתור. ותירץ דלא מיקרי ויתור רק כשאינו עפ"י דרכי התור' משא"כ כשיש איזה דרך ע"פ דרכי התור' אין זה ויתור. וכתבתי מזה במקומו' רבים איך הש"י ממציא עילה ע"פ משפטי התורה בכדי לרחם עלינו והנ' זה יש לפר' מי אל כמוך (אל הוא חסד גמור כמד"א חד אל כל היום ואמר מי הוא המתחסד בחסד חנם כמוך) נושא עון ועובר על פשע (כביכול עובר על שורת הדין והמשפט כמ"ש בזוהר ועברתי בארן מצרים אעבר על שורי דינא) ואם תקשה הלא ויתור הוא ומלך במשפט יעמיד ארץ לזה אמר. לשארית נחלתו. רצ"ל הנה זה הוא לישראל עם קרובו. כביכול שאר בשר. והנ' כתוב בתורה ומבשרך אל תתעל'. וכיון שהיא ע"פ דרכי התור'. לא מקרי ויתו' וכדברי הרמ"ע ז"ל:

נ״דתם ונשלם