בני יששכר, כסלו-טבתBnei Yissaschar, Kislev and Tevet
א׳בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה:
צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
1
ב׳צירוף השם הנכבד של חדש טב"ת הוא היה"ו יוצא מס"ת הפסוק גדלו ל"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו יחדיו ג"ל להיות זה החודש ג"כ מצורף לימי חנוכ"ה עם החדש כסל"ו וניתנו הימים להודות ולהלל הנה נרמז צירוף השם של החדש בפסוק גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
2
ג׳בספר יצירה המליך אות ס' בשינ'. וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זו"נ עוד שם המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנ' וכבד בנפש זו"נ ע"כ הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכ"ה הנ' אלו הב' חדשי' היו מסוגלי' מבראשי' לנ"ר מצוה הנה סמ"ך עי"ן בגימ' נ"ר ויבואר אי"ה להלן:
3
ד׳כסל"ו במילואו כזה כ"ף סמ"ך למ"ד ו"ו בגימ' א"ב הרחמים וזה שתיקנו בנוסח ההודא' ואתה ברחמי"ך הרבים וכו' ויבואר אי"ה להלן שיתבאר לפנינו אי"ה:
4
ה׳כסליו בגימ' ב' עמ"ד רמז מן בראשי"ת עמד להם לישראל התחלת התורה אורייתא מחכמה נפקת בחכמ' יבנה בי"ת הגם שהיה הדור מעטי זכיות ולא הי' כ"כ איתערותא דלתתא עכ"ז היא שעמדה להם איתערותא דלעילא להיות ישראל עלו במחשב' בחכמה הקדומה וז"ש בנוסח ההודאה ואת"ה (בגימ' בי"ת) ברחמיך הרבים ע'מ'ד"ת להם וכו' ויתבאר להלן אי"ה:
5
ו׳כסל"ו. עיין להלן במאמרים הבאים הגם של או"ר המנור"ה אשר בחדש הזה הי' מבחי' אור הגנו"ז שנגנז בתורה ועיין שם מ"ש בשם הרוקח שע"כ ניתקנו ל"ו נרות כנגד ל"ו או"ר ונ"ר ומאורו"ת שנזכרו בתורה הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדה"ר ואח"כ נגנז ונתכסה בתורה ולדעתי ע"כ שם החדש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכסה בתורה נקרא כסל"ו כ"ס ל"ו כיסו"ו ל"ו או"ר ונ"ר ומאורות נתגלה הארה בחדש הזה ומצורף לאור הזה טב"ת. או"ר כי טו"ב:
6
ז׳בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו בפסוקי התורה ונביאים וכתובים ויתבארו בהם כמה עניינים ע"פ כמה הקדמות ויתבאר אשר הנס הזה רמז לאור תורה אשר רצו היונים לבטל והש"י הפר עצתם וליהודים היתה אורה זו תורה ונק' או"ר תור"ה:
נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:
נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:
7
ח׳בראשית ידוע דבתיבת בראשי"ת התחלת התור"ה יש בתיב' תש"ך צירופים וכבר ידוע מהקדמונים דבתש"ך צירופים אלו נרמזים מצות התור' וסודותי' ואוריי' ודרבנן וכל מה שעתיד להיות ולא נעלם מכל המשכילים דברי התיקוני זוהר והנה גם אנחנו בעניינו רמזנו בר"ת הרבה עניינים בתש"ך צירופים וכתבנו שם בראשי"ת יצורף יר"ת בש"א 'ישועה 'רבה 'תהיה 'בזמן 'שימלוך אנטיכוס א' נטיכוס (הוא היה המלך יון הרשע שדחק את ישראל ורצה להעבירם על דת והש"י נקם את נקמתם) ועוד בצירוף יר"ת שב"א 'ישועה 'רבה 'תהי' 'שינצחו 'בני 'אהרן ואי"ה להלן תתבונן למה רמזתי לך הענין בבראשי':
8
ט׳כתב הרב עיר וקדיש אשר דבריו דברי קבלה וקיב"ל מאליה"ו ז"ל ה"ה בעל הרוקח וז"ל בפרשת אמור אל הכהני"ם. התחיל שבת ורגלים פסח ועצרת ר"ה ויוה"כ סוכות וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמן זת זך כתית למאו"ר רמז לחנוכ"ה שמן זית מצוה מן המובחר עכ"ל. ונ"ל דלשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כשתוסיף הכולל והוא דבר נחמד כאשר כבר השמעתיך שאלו הג' חדשים תשר"י מרחשו"ן כסל"ו המה מסוגלים לחנוכ"ת הבי"ת כי הן המה החדשים המתייחסים לבני' של רח"ל (עקרת הבי"ת) אפרי"ם מנש"ה בנימי"ן. והנה כסל"ו לבנימי"ן והנה מה שהמקובלים נוהגין להוסיף הכולל במקום המצטרך מקובל היא בידם בסמיכה על המקרא שבתורה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והנ' ראוב"ן ושמעו"ן בגימ' אפרי"ם מנש"ה כשתוסיף הכולל על ראובן שמעו"ן ממילא נפקא לן מן התורה דבר זה מן אפרי"ם מנש"ה והנה החנוכ"ה הזאת בימי מתתיהו יהי' לבנימי"ן שהוא כמו אפרי"ם ומנש"ה הגם שלא היה גאול' שלימ'. עכ"ז נחשב לחינוך כמו החנוכי' הגדולים שבחדש אפרים ומנש'. ע"כ נצטרך להוסיף בכאן הכולל שהיא נלמד מן אפרי"ם ומנשה. ולא יהי' הדבר הזה קל בעיניך:
9
י׳ועוד אומר לך דבר נכון צ"ו את בני ישראל הוא יותר א' מן מספר בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן להורות כי האור ההוא אשר ניתקן בימי מתתיהו בן יוחנן הוא הארה מן האור שנברא ביום א' (כאשר אכתוב לך להלן אי"ה אשר האור הניסיי בימים ההם בזה"ז היה אור ניסיי והאור מן הארת אור הגנוז. וכ"ה למשמרת בכל שנה ושנה) והנה האור הגנוז נגנז בתורה כמו שכתבתי כ"פ מפי קדמונינו ז"ל וע"כ האור ונר מצו"ה רומזים לתור"ה אוריית' מחכמה נפקת והנה רצו היונים לבטל את התור"ה או"ר וע"כ נעשה הנ"ס בשמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"פ ששמ"ן זית מצוי שם החכמה מצוי' ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ"ה (משם דייקא כי תקיע"ה אלפ"א לשמן) ונעשה הנס במנורה ג"כ רמז לחכמ"ה הרוצה להחכי"ם ידרי"ם (ומנור"ה בדרו"ם אותן הרוח היא תמיד אור בקיץ ובחורף משא"כ שאר הרוחות) הנה ידוע אות א' רמז לחכמ"ה כמד"א ואאלפ"ך חכמ"ה וע"כ תבין לפי"ז. בימי"י מתתיה"ו בן יוחנן עם א' (היינו עם הארת הא' שנעשה בימיו) הוא בגימ' צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל (אז) ויקחו אליך שמ"ן זי"ת זך כתית למאו"ר:
10
י״אועפ"י הדברים האלה תבין לפרש בגמ'. והיכן צונ"ו ר' אוויא אמר מלא תסור וכו' ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה ידוע מה דהקשו מ"ש דהקש' הש"ס כאן יותר משאר מצות דרבנן היכ"ן ציונ"ו ותו יש להתבונן במאי פליגי ר' אוויא ור"נ ויש לפרש עפ"י הדברי' הנ"ל דהיה מקובל ביד' כקבלת הרוקח ז"ל דנרמזת המצוה בתור' בפ' אמו"ר אל הכהני"ם ושם נאמר ג"כ ולרמז המועד אשר יתחדש ע"י הכהנים והמצוה אשר תתחדש וכמו שרמז הרוקח ז"ל צ"ו א"ת בנ"י ישראל וסמוך לי' ויקחו אליך שמן זית זך וכמו שרמזתי צ"ו א"ת בנ"י ישראל בגימטריא בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן. והנה המקשה שהקשה היכן ציונ"ו היא משום דהי' ג"כ מקובל בידו הרמז הנ"ל בסדר אמו"ר אל הכהני"ם צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנן. ע"כ שפיר שייך לברך וצונ"ו. אבל הוקש' לו כיון דקבלתינו הוא מן צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' כנ"ל הרי חסר א' וצריכין להוסיף כולל. ומהיכן נרמז לנו הוספת הכולל בחשבון. הנה אמר ר' אוויא מלא תסו"ר מכ"ל הדברי' אשר יגידו לך ימי"ן ושמא"ל רמז לנו הכתוב הענין שאמר יעקב בעת עשייתו מימי"ן שמא"ל. ומשמא"ל ימי"ן ואמר על שמא"ל שהוא ימי"ן וכו' דהיינו באפרי"ם ומנש"ה ושם נאמר אפרי"ם ומנש"ה כראוב"ן ושמעו"ן יהיו לי ומשם בארה שמוסיפין הכולל והדבר הזה צודק לחנוכ"ה ללמוד חדשו של בנימי"ן בחנוכת"ו מן אפרי"ם ומנש"ה כנ"ל. ר' נחמיה אמר שאל אבי"ך ויגד"ך היינו הטעם הב' שכתבתי לעיל. מה שמקובל להוסיף א' על מספר בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ואז יעלה למספר צ"ו את בנ"י ישרא"ל הוא להורות הוספת הארת א' בימ"י מתתיה"ו היינו הארת החכמ"ה נק' אב"א ואאלפ"ך חכמ"ה וכמו שכתבתי לעיל (פטטייא דאורייתא טבין אינון) וזה שאמר שאל אבי"ך ויגדך היינו הארת אבא חכמה וכן זקניך ויאמרו לך זק"ן זה שקנה חכמ"ה:
11
י״בעוד כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל וז"ל ואמר (שם בפ' אמור) להעלות נר (ואח"כ) יערוך את הנרו"ת ללמד לילה הראשונה נר אחד ואח"כ נרו"ת עכ"ל. אנן נמי נימא שם נאמר כתית למאו"ר בגימ' זר"ע הוא שאמרז"ל הרגיל בנ"ר הווין לי' בנים ת"ח והנה כמה מהראשונים אסברו לה על נ"ר חנוכ"ה כיון שבכאן רמז נ"ר חנוכ"ה וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל:
12
י״געוד כתב הרב הקדוש הנ"ל סמך שמ"ן ונרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. ומעת' אזדא להו קושיית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלק' הרי בו לא נעשה הנס הנה נ"ל לפי הנ"ל דודאי חכמי הדור כשקבעו המצו' לדורות האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והנה ראו שהסמיך הש"י פ' הנרות לסוכות הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים וזהו הנרצה במגילת תענית ובגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לא תיכף בשנ' ראשונה אבל הוא באמת בשנה הראשונה ידוע ג"כ מן סמיכת התור' שצריכין לעשות ולהדליק ח' ימים אבל לא ידעו מהיכן יתחילו הח' ימים דסברו דילמא תדלק המנור' ט' ימים ויהיו ח' ימים ניסים וא"כ קביעות הח' ימים יתחילו מן יום כ"ו דכסליו אבל אח"כ כאשר ראו דהמנור' לא דלק' רק ח' ימים ואעפ"כ סמיכת התור' מרמז שצריכין להדליק ולקבוע מועד ח' ימים ע"כ רצון הש"י שגם יום הראשון יעשו יו"ט וידליקו וא"כ מתחילין הח' ימים מן יום כ"ה:
13
י״דעל כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנ"ו כ"ה להורות שיתחילו הימים מן יום כ"ה וזהו שצודק שפיר בגמרא מא"י חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה דכסליו יומי דחנוכ"ה תמני"א אינו"ן וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לשנ"ה אחר"ת דייקא קבעו"ם הוא מטעם הנ"ל ע"כ קראו שמו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כנ"ל:
14
ט״וזית זך כתית למאו' להעלו"ת. ר"ת בגימ' בהלל והודא"ה כלשון הש"ס הנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח הנ"ל אשר בנוסח ההודא' יש קכ"ה תיבות כמנין כהני"ם ואינו יודע נוסחתו (ואי"ה אפרש במקומו המאמר) ולפי נוסחתינו הוא עד סיום תיבת להודו"ת פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שהוא ההודא"ה שקבע ורק לימי חנוכ"ה ומסיים אח"כ ולהלל לשמך הגדול היינו להורות שצריכים ג"כ לומר הלל הנאמר בכל המועדים ובזה תמצא טוב טעם למה יש שינוי בהודא' מלשון הגמ' שבגמ' אמרו בהל"ל והודא"ה ובנוסח ההודא' אמרו להודות ולהלל (ויתבאר אי"ה במקומו במאמר הנ"ל) והנה כפי נוסחתינו יש בהודא' צ"ב תיבות מנין הנ"ל והודא"ה:
15
ט״זוהנה בצירוף נוסח על הניסים י"ו תיבין הנה יש ק"ח תיבין נ"ל לרמז על ריבוי האור כי טוב הייני ריבוי טו"ב זה על זה (כנהוג בין המקובלים) כזה ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד הוא ק"ח כמספר תיבות ההודא' כנ"ל ולרמז שהמצוה הזאת מצלת מן דינה של גיהנ"ם בגימ' ק"ח ויתבאר אי"ה:
16
י״זעוד כתב הרב הקדוש הנ"ל זא"ת חנוכ"ת המזבח בגימ' זא"ת יהי"ה בימ"י החשמונאי"ם עכ"ל ואוסיף לומר י זא"ת חנוכ"ת בגימטריא א"ל מתתיה"ו ויתבאר אי"ה:
17
י״חעוד כתב הרב הקדוש הנ"ל תקנו ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות כמשארז"ל בפסיקתא וכתב עוד שעל אות ט' של וירא אלקים את האור כי טו"ב יש על הט' ד' תגין להורות ד' פעמים ט' היינו רמז אל ל"ו נרות של חנוכ"ה ע"ש עוד בדבריו והנך רואה ידידי דברי עיר וקדיש שכל דבריו דברי קבלה מפי אליהו ז"ל אמר שהארת המצוה נ"ר חנוכ"ה הוא מהארת אור הגנו"ז (וממילא תבין כיון שבימי הנס בזמן החשמונאים דלקה המנורה באו"ר שלא כטבע רק בנס והנה המנור"ה רמוז לחכמת התור"ה הרוצה להחכים ידרי"ם ומנור"ה בדרו"ם א"כ ע"כ האור' באה מן האור הגנוז שנגנז בתורה) וכיון שנקבע לדורו"ת ברוה"ק הוא מפני שידעו בכל שנ' יתגל' האו"ר ההוא עיין עוד בסי' י"ב:
18
י״טעל כן קראו לימים האלה חנוכ"ה שהיא חינוך והרגל על לעתיד גאולה העתידה שאז יתגלה לנו האו"ר הגנו"ז בשלימות כמשארז"ל וגנזו לצדיקים לע"ל כדכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עול"ם והנה זה יהיה אחר שתשלם הגלות החל הזה מלכות רביעית והנה עוד בהשלמת מלכות יון מלכות שלישית האיר לנו הש"י במעט קט מן האור ההוא אחר שנפסק' הנבוא"ה בכדי שיעמוד לנו האו"ר ההוא בגלות החל הזה במקום נבוא' כי האור הזה אדם מביט בו מסוף העולם וע"ס ע"כ נקר' נ"ר חנוכ"ה נ"ר חינוך והרגל לאור עולם בגאול' העתיד' שיתגל' אור הגנוז נאמר בי' יה"י אור (רל"ב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) וזהו והי"ה לך הוי"ה לאו"ר עול"ם היינו השם הוי"ה בד' מילואיו כנ"ל בגימ' יה"י אור ונגנז בתור' והנה נ"ר חנוכ"ה חינוך והרגל להאור ההוא וע"כ הוא מסוגל לתור"ה ע"כ הרגיל בנ"ר (אמרו לשון הרגי"ל מרגיל א"ע לאור העתיד) הוויין לי' בנים תלמידי חכמים:
19
כ׳ומתוק האו"ר לעיני אחרי רואי בדברי הרב הקדוש הנ"ל כתב תקנו ל"ו נרות (כנגד השעות ששימש האו"ר הראשון כנ"ל) כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור' ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתור' והיא ששימש ל"ו שעות (נגד מנין ה' פעמים או"ר שנזכר בתור' ביום א' בגימ' אלף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) הנה הם אל"ה בגימ' ל"ו. והנה נגנז בתור' כשרצו היוונים לבטל התורה אשר בה אור הגנוז הלזה. הנה הש"י התנוסס להאיר להם בנר מצוה ותור' אור' הוא אור התורה מן הארת אור הגנוז וע"כ נזכר בתור' ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורו"ת כנ"ל וע"כ תקנו ל"ו נרות אשרי העם שככה לו:
20
כ״אוהנה מ"ש הרב הקדוש הנ"ל שעל האות ט' של האור כי טו"ב יש בה ד' תגין לרמז על ל"ו נרות ד"פ ט' הנה אוסיף על דבריו הנה שארי האותיות של טו"ב הם ו"ב בגימ' ח' לרמז על ח' יומין דחנוכ"ה ידליקו ל"ו נרות ומה שנחלקו הח' ימים לאות ו' ולאות ב' היא לרמז שמדריגות יש באותן הימים כי יום א' ויום ח' רבו יתירא אית להו כמ"ש המהרי"ל ז"ל שנהגו שלא לעשו' בהם מלאכה והטעם נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרו' אל הי"ג מדות היינו ביום א' למד' הראשונ' א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עד ונק"ה ע"כ יום ראשון אית לי' רבו יתירא שהוא המד' הראשונה שהוא א"ל כתיב חסד א"ל כל היום והנה ממדת החס"ד משם שורש הכהני"ם אנשי החס"ד אשר על ידם נעשה הנס (והנה הראשונה כחה בכל המדות כאשר תדע בתפילי"ן יש בהם ת"ג תיבות כמנין י"ג פעמים א"ל הבן) ויום הח' ג"כ רבו איתייהב לי' שבו מאירין מזל עליון ומזל תחתון נוצ"ר ונק"ה ע"כ בתיבת טו"ב יתחלקו הח' ימים לשתי מערכות אות ו' בפ"ע ואות ב' בפ"ע כנ"ל:
21
כ״בוהנה כשבאתי לכלל זה הנה אומר לך הדבר אשר מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה: הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכ"ה ותבין מתוך הדברים שיתבארו להלן אי"ה ואומר לך כעת מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה ודי בזה כעת:
22
כ״גבחלום שרא' נבוכדנצר ופתר לו דניאל הנה שם מבואר זהב רמז למלכות בבל אנת הוא רישא דדהב"א כס"ף מלכות מדי ופרס נחש"ת רמז למלכות יו"ן נק' נחש"ת וכן דרשו רז"ל בכמ' מקומות ויתבאר אי"ה. והנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל פ' תרומה מסיימת בתיבת נחש"ת רמז למלכות יו"ן ומתחיל תיכף ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמ"ן זי"ת וכו' רמז שבמלכות יו"ן יתחילו הנ"ר מצו"ה ע"כ ע"ש והנני מוסיף דלפ"ז יתכן ואתה תצו"ה את ב"י סופך לצוות (כפרש"י) דעיקר הציוו היה בפ' אמור אל הכהני"ם ושם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ע"ה. וכמו שכתבתי לעיל נחש"ת ר"ת נ"ר חנוכ"ה ש"ם תדליקי"ו:
23
כ״דוהנה כתבתי לך לעיל סימן ח' סימן ט' אשר נ"ר חנוכ"ה הוא מבחי' או"ר הגנו"ז וכתבתי לך בזה דברי עיר קודיש בעל הרוקח ז"ל שקיבל מאליהו ז"ל בסמיכות מן דברי תורה עם הפרפראות שחנן הש"י אותנו הנה אוסיף שנית ידי' דברי קדוש עליון קרוב לזמנינו מפורסים ברוח קדשו ה"ה הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצק"ל בכדי שיהיו הדברים קשורים אל לבך וענדם על גרגרותיך ותדע עד היכן מגיע קדושת נ"ר המצו"ה הזאת והטובה הגדולה הנפלא' אשר הפליא הש"י בחסדו לבניו הקדושים במצו' הלזו:
24
כ״ההנה אמר הקדוש מהר"פ הנ"ל (מצאתי בכתבי תלמודיו) ל"ו נרות של חנוכ"ה הם כנגד ל"ו מסכתות כי התור"ה או"ר עכ"ד (הנכתבים מפי תלמידיו) ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התור"ה שנק' או"ר (ובתוכה גנוז האור הראשון כנ"ל) ולהגביר חכמות החיצוניות הנקרא חש"ך (מפני שכל החכמות החיצוניות המה כסילות נגד חכמת התורה וכתיב כסיל בחש"ך הולך משא"כ חכמ"ה נק' או"ר חכמת אדם תאיר פניו ע"כ מלכות יו"ן נק' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהי (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכו' הרביעי') עכ"פ מלכות יון נק' חש"ך ויתבאר אי"ה בארוכה) והנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה (ע"י המנורה (חכמת התור' הרוצה להחכי"ם ידרים ע"כ מנור"ה בדרו"ם (עיין בלק"ת להאריז"ל פ' בהעלותך) חכמת נשים בנת' בית"ה חצבה עמודים שבעה ונעשה הנס בשמן הטהור כמש"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' (וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב דייקא אש"ה ולא אי"ש) והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה היא ע"ד הכתוב בפסוק:
25
כ״ומה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ קניניך (דייקא אר"ץ אשר י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה וכו') קניניך ה"ס אב"א יסד ברת"א. ע"כ תמצא טוב טעם ודעת מה שבימים ההם בזמן ההוא לקחו הכהנים הגדולים את המלכו"ת דהנה כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמה ויירשו המלכו"ת לעת כזאת סוד המשכת השמן אל המנור"ה ה"ס תור"ה שבע"ל פ"ה ע"כ ניתקן לדורות ל"ו נרו"ת נגד ל"ו מסכתו"ת שבתור' שבעל פ"ה המפורשת:
26
כ״זהג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעש' בנפש מי שעוסק ח"ו בשחוק הקארטי"ן (בגימ' שטן) אשר המציא' הקליפה בימי שליטת היונים ל"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התורה הנתונה בידינו בל"ו מסכתות מפורשת ורצו להגביר חכמות החיצוניות לא באלה חלק יעקב ליהודים היתה אור"ה זו תור' ואת' דע לך:
27
כ״חוהנה ע"פ הדברים האלה תתבונן בנוסח ההודא' אומרין ואח"כ באו בניך וכו' והדלק"ו נרו"ת בחצרות וכו' מהו השייכות להודא"ה שהדליקו נרות דייקא יאמרו סתם שעשו עבודה בבית המקדש. וע"פ הנ"ל תבין. ואבאר לך את אשר רמזנו לעיל וישלח יואב תקוע"ה (שהיא אלפא לשמן ע"כ שם החכמה מצוי') ויקח משם אש"ה חכמ"ה (דייקא ולא אי"ש חכ"ם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המל"ך דו"ד שהוא מרכבה למדת מלכו"ת והנ' מדת מלכו"ת היא בחי' נוק' כידוע והנה כשנתמלאת ח"ו בדינין וגבורות כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמ"ה מתמתקים הדינין. והנה ע"פ סגולה זו עשה יואב כשרצה לפייס את המלך שלח למקו' השמן ויקח אש"ה חכמה דייקא ה"ס המשכ' השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכו"ת) ועי"ז נמתקין הדינין של המלכו"ת והנה בכאן כשטיהרו הביהמ"ק ורצה הש"י להודיע להם שכבר נמתקו הדינין דמלכו' נזדמן להם עבוד' הראשונ' הדלקת המנור"ה בשמ"ן הטהו"ר אז נתבשרו וידעו כי כבר נמתקו דינ"י המלכו"ת כסגולת יואב בפייסו למלך הבן. ומעתה יתורץ לך ג"כ בטוב טעם מה שהקשו הראשונים והאחרונים מה היה הנס ביום הראשון. וע"פ הדברים הנ"ל תבין כי עיקר תוקף הנס הי' ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמ"ן טהו"ר לעבוד' הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו דינ"י המלכות וז"ש בהודא"ה ואח"כ באו ברך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכה שמנ"ת דייקא להודות ולהלל וכו' כי רוב תודות להש"י גם ביום הראשון שנתבשרו שנמתקו הדינין באו"ר פני מל"ך חיי"ם:
28
כ״טעיין בסימן ח' מ"ש בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל שכתב שתיקנו נ"ר חנוכ"ה ל"ו נרו"ת נגד האו"ר הראשון הגנוז ששימש ל"ו שעות והנה כן מצאתי ג"כ בספרי התלמידים של הקדוש מהר"פ זצוק"ל. והנה כעת אבאר לך את אשר עם לבבי האור הראשון היו מביטין בו מסוף העולם וע"ס כמשארז"ל וגנזו הקב"ה לצדיקים והיכן גנזו בתורה כמ"ש קדמונינו בעלי רוה"ק (וכל) מה שהאדם רואה בכל פעם דבר חדש בתורה הוא מהאור הגנוז ע"כ נקרא התורה או"ר וע"כ חכם (בחכמת התור') עדיף מנביא כי ע"י התור"ה יתגלה לו אור הגנוז בכל פעם. לכ"א לפי עסקו ועמלו בתורה וע"י אור הגנוז יכול להביט בכ"פ נסתרות מסוף העולם וכו' (משא"כ הנביא לא בכל פעם תתגלה לו הנבואה) והנה לבעבור זה רואין הצדיקים ראי' רוחניות למרחוק גם בעולמות העליונים כ"א כפי השגתו בתורה וכפי מה שמשיג שם מאותו האור הראשון הגנוז) והנה היונים הרשעים רצו לבטל התורה אור אשר בה נגנז האור הראשון הנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה בנס להראות התגברות אור התור' אשר האור הראשון גנוז בה ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכבר כתבתי לך לעיל ובזה יתורץ ג"כ קושיית הראשונים והאחרונים למה תקנו להדליק ולהודות ביום הראשון הרי לא היה הנס רק מיום ב' ואילך אבל הוא שתקנו להדליק להודות ולהלל לי"י כי טוב על התגברות אור התורה שבה נגנז האור הראשון והאיר לישראל באור הנסיי הזה הבן הדברים ועל כן מוסיפין והולכין כבית הלל להורות כל מה שמוסיף האדם ימי התעסקות בתורה יתרבה לו האור הגנוז וטהר ידים יוסיף אומץ:
29
ל׳ותשכיל ותדע לפי"ז למה הנ"ס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב בדברי נבואה כשארי הניסים (כמשארז"ל) דהנה הנס הזה נעשה בזמן הפסקת הנבוא' וכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבד' תקותינו באין חזון נפרץ ואין נביא וחוזה הנה עשה הש"י בזמן ההיא את הנס הזה להורות על מעלת התור"ה שהוא עדיפא מנבוא' ועל ידה רוא' האיש הישראלי כל הנסתרות ע"י האו"ר הגנוז בה. הנה לבעבור זה הנס ל"א ני"תן לכתו"ב בדברי נבוא' כי זה כל עיקרו של הנס להתוודע ולהיגלות אשר שגב' מעלת אור התור' ברבו יתיר' מדברי נבוא' והבן הדב':
30
ל״אועוד תבין לפי"ז ל"א נית"ן לכתו"ב הנ"ס הזה באותיות כי הוא רומז לאור הראשון קודם שנגנז בהאותיו' והיו הדברים האל"ה (אל"ה ל"ו נרו"ת נגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות וגם אל"ה בהחזרת האלף לאלף בגימ' ה' פעמים או"ר הנזכרים ביום ראשון של מ"ב וכמש"ל) אשר אנכי מצוך היום על לבבך הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה:
31
ל״בעוד אמר הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה האו"ר הגנוז והיא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד ונ"ל רמז הדבר עפ"י דברי התורה כפי מה שדרשו חז"ל (יתבאר אי"ה בארוכה) והארץ היתה תה"ו (בב"ל) ובהו (מד"י) וחשך (יו"ן) ע"פ תהו"ם (אדו"ם) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זהו רוחו של מלך המשיח וסמיך לי' ויאמר אלקים יה"י או"ר הנה היא בריאת האור הא' שנגנז והנה כבר כתבנו (יתבאר אי"ה) שע"כ קראו לימים האל' חנוכ"ה לשון חינו"ך (כמו שמחנכין הנערים למצו' קודם הזמן של החיוב כדי שיכירו וידעו בעת החיוב) שהוא חינוך להגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות הרשע' וע"כ נעש' הנס באור ההיא אור הגנוז מעין האור העתיד אור של מלך המשיח אור הגנוז שיתגל' בשלימו' ב"ב והוא ברמז הכתו' (יתבא' להלן אי"ה):
32
ל״גכהניך' (החשמונאי"ם) ילבשו צד"ק (מלכות לשעת') וחסיד"ך רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (היינו אור של מלך המשיח דקאתי מבית דוד) וז"ש ערכתי נר למשיחי וכו' הבן הדבר:
33
ל״דהדבר להבין לפי"ז בנוסח ההודא' כשעמד"ה מלכות יון וכו' למה תקנו בלשון עמיד"ה ולא אמרו נתגבר"ו או שלט"ו אבל תדע עפ"י כתבי האריז"ל כתב הצלם דקליפ' היא כך מצרי"ם (כתר דקליפה) בב"ל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים חו"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יון (ת"ת שבה) אדו"ם וישמעאל (רגלין דקליפה) והנה תתבונן להיות יו"ן בחי' ת"ת שבקליפה הנה בחי' ת"ת כולל כל הגוף ממילא היה בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהיא בחי' רגלי"ן ע"כ במפלתה נעשה נס באור מעין אור העתיד שיהיה בעת מפלת מלכות אדום שיתגלה אז בשלימות אור הגנוז אשר ממנו יבהק אורו של מלך המשיח ע"כ תקנו בהודאה לשון כשעמד"ה מלכו"ת יון וכו' שהי' בה ג"כ כח הרגלי"ן ע"כ בעת הישועה באו בניך לדביר וכו' והדליק"ו נרו"ת וכו' מעין דוגמת הגאולה העתידה ב"ב ולפי"ז תבין ג"כ למה תקנו בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ובנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליה"ם וכו' ולא אמרו על עמ"ך ישרא"ל אבל בדקדוק גדול אמרו בכאן על עמך ישרא"ל דכיון שמלכות יון היא ת"ת דקליפה ניגוד לת"ת ישרא"ל הנה עמד' על עמך ישרא"ל וגם להשכיחם תורתי"ך דייקא שהיא תפאר"ת ישרא"ל סוד התור' הבן הדבר:
34
ל״ההנה לפי מ"ש לך לעיל בשם הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל שהאור הניסיי הלז הוא האר' מן האור הגנוז וכן נראה מדברי הגאון הקדוש מהר"ל מפראג בספרו אור חדש (כאשר יתבאר אי"ה) וכ"כ הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל וכמו שכתבתי לך ועוד הוסיף הקדוש הנ"ל לומר שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת מתגל' (האר' מן) האור הגנוז והוא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח וכמו שהבאתי דבריו בסמוך והנני אומר לך עוד דברים המשיבים את הנפש הנה הקשו הראשונים ואחרונים למה תקנו ח' ימים חנוכ"ה הרי הנס לא הי' רק ז' ימים והרבה טעמים נאמרו ע"ז גם אנחנו בעניינו אמרנו וענינו כמה טעמים והנה כעת אומר לך עוד הנה ידוע מן הזהר ומתלמודא דידן דברכתא דלעילא אינה פחותה מאלף
35
ל״והג"ה במקום אחר כתבתי טעם לזה משום דמספר אלף הוא בלי גבול דמספר אלף הנה הוא חוזר לאלף וא"כ הוא דבר שאין לו גבול וסוף (ותתבונן הדבר באלפא בית"א דאי"ק בכ"ר עד עצ"ץ הנה הוא ט' מאות ותשעי' ותשע' ושוב הא' משלים מספר אלף. הבן) וע"כ תמצא הברכה שבירך יצחק ליעקב יש בה קי"א אותיות מנין תיבת אלף להורות שהוא מבלי גבול וסוף כנ"ל: וא"כ בכאן כששרתה הברכה העליונה על הפ"ך עכ"פ לא הי' פחות מאלף וא"כ לפי"ז הפך הטבעי' לא היה לו מציאות והי' כלא היה כי נתבטל באלף וע"כ תקנו ח' ימים הבן הדבר ולפי"ז כיון שבאנו לידי מחקר הלז בע"כ הברכ' לא היתה פחותה מאלף פכים והוה ליקח מהם שמנ"ה פכים להאיר בשמנת ימ"י חנוכ"ה והנה נשאר לברכ' ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנ"ר ישרא"ל שהיה הרומז למלכו"ת (כמו שכבר ידעת הג' יחודין שבה בגימ' נ"ר) וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכב' למלכות שמים ולא תכבה את נ"ר ישראל ע"כ סך הפכ"ים (שנשארו לברכ' בגניז') הם תתקצ"ב בגימ' עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' לי"י והלכו גוים לאור"ך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר הש"י הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכו"ת שדי יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל ל' וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד והוא בגימ' באו"ר ש"ל מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמי"ם חושבני דדין כחושבני' דדין תתקצ"ב מנין הפכי"ם הנשארים לברכה בגניז' תתקצ"ב. ומעתה תשכיל ותדע דברי חז"ל שדרשו יה"י או"ר זה אור"ו של מלך המשי"ח ותבין מה שאמר הקדוש מהר"פ זצוק"ל אשר בכל שנה ושנה בימי חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה (הארת) האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח יהא רעוא שנזכה ב"ב להאור הנערב ההוא מה רב טוב"ך אשר צפנת ליריאך:
36
ל״זוהנה לפי כל הדברים הנ"ל תבין מה שכתבתי לך ע"כ קראו לימים האלה חנוכה שהיא חינוך לגאולה האחרונה אחר גלות שעיר אשר אז יתגלה עיקר האור וכמו שכתבתי לך והנה לפי"ז נעשה הנס בפ"ך פ"ך בך' רבתי דאי"ק בכ"ר בגימטריא שעיר:
37
ל״חוהנה תמצא טוב טעם למה שתקנו ל"ו נרות נברך למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האל"ה כבר כתבתי לך אל"ה רמז ל"ה פעמים אור הנזכרין במ"ב אצל אור הגנוז כי ה"פ אור בגימ' אלף ל"ה. ובהחזרת האלף לאלף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף סוד החשבון הכללי מבלי גבול כמש"ל) הנה הוא אלה מנין ל"ו ומעתה תטעום טעם לשבח למה תקנו גם ביום הראשון הנה כתבתי לך דהברכה העליונה אינה פחותה מן אלף וממילא כשהתחלה הברכ' התגלות האור הגנוז לא היה פחות מאלף ע"כ מדליקין אחד אלף ובשארי הימים משלימין ל"ה להשלמת ה"פ או"ר הנזכרין במ"ב אל"ה יעמדו לברך את ישראל ועוד יתבאר אי"ה:
38
ל״טהנה העדתי לך שלשה עדים נאמנין אשר הארת או"ר חנוכ' היא מבחי' אור הגנוז ה"ה הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל אשר דבריו מקובלים מאליהו ז"ל וכן מדברי הרב הגאון מהר"ל מפראג (יובאו אי"ה דבריו לקמן) ידוע דבריו נאמרו ברוה"ק והיה משתמ' בספר יצירה והרב הקדוש אשר היה סמוך לדורותינו מפורסם ברוח קדשו הרב מהר"פ זצוק"ל מקארץ. ע"כ היא מצוה הנרמזת בתורה (שנגנז בה האור) בגניזה וכן בזה"ק לא תמצא מדברים מענייני נ"ר חנוכה (רק פעם אחד מוזכר שם נר חנוכה דרך העברה בעלמא וכן בת"ז אי"ה אביא דבריהן להלן) והוא מטעם הנ"ל שהוא מן בחי' אור הגנוז וקראו בימים האלה חנוכה שהוא חינוך לגאולה העתיד' שיתגלה האו"ר הגנוז וכל ימי עניינו ומרודינו משנפסק' הנבואה האיר הש"י לנו הארת אור הגנוז בתורה ע"י מצות נ"ר חנוכה וכבר ידעת שהאור הגנוז מביטין בו מסוף העולם ע"ס והארת נר חנוכה הוא הארה מן האור ההוא במעט קט ועל ידה אנחנו יכולין להביט בתורה אשר האור גנוז בה הבן. והנה לבעבור זה הדורות שהן סמוכין לגאולה התחילו חכמי הדור לדבר מענייני המצוה הזאת מה שלא שיערו הראשונים והיא סו"ד כמוס והנה אדרבה וירווח כי איזה עניינים מדברי הזה"ק הסכת ושמע:
39
מ׳בזהר פ' חיי ד' קנ"א א"ר חזקי' אי תימא דכל גיפין דעלמ' יקומין ויתערין מעפרא אינון גופי דאיתנטיעו בנשמתא חדא (רצ"ל כשהנשמה היתה מגולגלת כ"פ בכמה גופין) מה תהא מינייהו א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא ה"נ בההיא זמנא וגופא בתראה דאתנטע ואצלחו שרשוי כדקא יאות יקום. ועליו כתיב והי' כעץ שתול על פלגי מים וגו' והיה עליהו רענן וכו' דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות ועל ההוא גופא קדמאה דלא עבד איבין ולא נטע שרשין דלא זכה ולא אצלח כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו' כי יבא טו"ב דא תחיי"ת המתי"ם ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיי' (או"ר כי טו"ב) דהוה גניז קמיה מיומא דאיתברי עלמא דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. וכדין זמין קוב"ה לאחייא מיתייא וכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדק"ה וגו' (וצדק"ה תציל ממות נ"ל) וכדין יתגבר טוב בעלמא וההיא דאיתקרי ר"ע יתעבר מעלמא כדאמרן וכדין אינין גופין קדמאי להוו כלא הוו (כיון דלא נהיר עלייהו ההוא טוב ואין מציאות רק לטו"ב הבן נ"ל) א"ר יצחק זמין קוב"ה לארקא עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאין בהון יקומין בעלמא כדקא יאות וכו' עכ"ל ייע"ש נראה מזה כי אפילו אותן גופין שלא אשתלמי. הנה זמין קוב"ה לארקא עלייהו רוחין אחרנין מן האור הגנוז (שנק' טוב) להחיותן בזמן התחי' (עת כי יבא טוב) והנה ר' יצחק התנא בתנאי א"י זכא"ן ומהיכן יזכו לאור הגנוז הזה כיון דלא השלימו את הטוב השייך להן הנה נראה אם קיימו מצות נר חנוכה שהוא הארת אור הגנוז כמש"ל הנה יושפע עליהן רוח חיים מן האור הגנוז האור כי טוב ובטובו חיינ"ו וזה שנק' הדלקת הנרו"ת בלשון הטב"ה בהטיב"ו את הנרות הבן הדבר (ותבין לפ"ז כי עמך מקור חיים באורך נראה אור):
40
מ״אוע"פ הדברים האלה תמצא טוב טעם על קושיית הראשונים למה לא תיקנו ספיקא דיומא בחנוכ"ה ויהי' ימי חנוכ"ה ט' ימים ועפ"י כל הדברים הנ"ל תבין דהנה צורת הט' כפוף רגל הימיני לתוכה להורות טובך גניז בגווך וירא אלקים את האור כי טוב וגנזו (עיין בזהר הקדמת בראשית) ובנ"ר חנוכ"ה נתגלה גילוי ניצוצי אור הגנוז ע"כ אין עושים חנוכה ט' ימים כי באות ט' הגניזה ובחנוכה יש גילוי הארה כמבואר לעיל:
41
מ״בוהנה למען יתאמתו לך כל הדברים הנ"ל אשר בחי' הארת נ"ר חנוכ"ה הוא הארה מן או"ר הגנו"ז ע"כ נקרא חנוכ"ה חינוך אל הגאולה האחרונה שיתגלה האור כי טוב בשלימות אעתיק לך לשון הזוה"ק פ' מקץ דף ר"ג ע"ב ר' חייא פתח ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' ת"ח זמין קוב"ה לאנהר"א לון לישראל ההוא שמשא דגניז קוב"ה מיומא דאתברי עלמא מקמי רשעי דעלמא כמה דכתיב וימנע מרשעים אור"ם וההוא נהורא גניז ליה קוב"ה דכד נפיק בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כיון דאסתכל בדרי' דאנוש ובדריה דמבול ובדריה דהפלג' ובכל אינון חייבא גניז ליה לההיא נהור' כיון דאתא יעק"ב (ואתדב"ק) (נ"ל דצ"ל ואתעב"ק) בההוא ממנא רברבא דעשו ואכיש ליה בירכא דיליה והוה נכי כדין מה כתיב ויזרח לו השמש מאן שמש ההוא שמשא דגניז בגין דאית ביה אסוותא לאתסאה בארכובתי' ולבתר אתסי בההוא שמשא דכתיב ויבא יעקב שלם בגופי' דאתסי' ועל דא זמין קוב"ה לגלאה ההוא שמשא ולנהרא לון לישראל דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמ"ש צדק"ה מאי שמ"ש צדק"ה דא שמשא דיעקב דאתסי ליה ומרפא בכנפי' דבההוא שמשא יתסין כולהו בגין דבזמנא דיקומין ישראל מעפרא כמה חגרין וכמה סומין יהון בהון וכדין קוב"ה ינהיר להון ההוא שמשא לאתסא' בהו דכתיב ומרפא בכנפי' וכדין יתנהיר ההוא שמשא מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ולישראל יהא אסוותא ועמין עע"ז ביה יתוקדין אבל לישראל מה כתיב א"ז יבק"ע כשחר אור"ך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד י"י יאספך עכ"ל המשכיל ע"ד הזהר הנ"ל יראה כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מהנהו מילין לבחי' האו"ר דחנוכ"ה שהוא בבחי' האור השמש צדקה ומרפא שהאיר ליעקב לרפאות כף ירכ"ו (כבר ידעת שעי"ז שנגע הס"מ בכף ירך יעקב נפגם ההו"ד וע"כ נסתלקה הנבואה בבית שני והיה תמורתו האור הנערב של חנוכ' שהוא מהארת אור הגנוז שהאדם צופה ומביט בו מסוף העולם וכו') הנה חנוכ"ה הוא תיקון מה שנגע הס"מ בכף ירך יעקב הנה ניתקן להודו"ת ולהלל הנה האור דחנוכ"ה הוא דמיון השמ"ש צדק"ה ומרפא א"ז (רומז אל ח' ימי חנוכה (מנין א"ז) יבק"ע (מבחי' יעק"ב) כשחר אור"ך (אור הגנוז וארוכת"ך (רפואתך) מהר' תצמח:
42
מ״גבזוהר ויחי דף רח"ל ע"ב א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם האי קרא ר' חזקי' חברנא אוקים ביה דאמר דינא דחיבייא דגיהנם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלגא וכו' והיכן מישתלמי נפשייהו בשלג וכו' יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משל"ג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שני"ם א"ת שנים אלא שנים כגון מילהו פריע' ציצית ותפילין מזוזה ונר חנוכה וכו' עכ"ל (הוא פעם אחד מוזכר בזהר מן נ"ר חנוכ"ה ויותר מזה לא ידעתי) הנך רואה שע"י קיום מזוז"ה ונ"ר חנוכ"ה ניצולין ישראל מן דין גיהנ"ם (ובזה תמצא טעם לנוסחתינו בהודא' עם נוסח על הניסים יש בהם ק"ח תיבין מנין גיהנ"ם לרמז מצות חנוכ"ה מציל מן גיהנם ועמש"ל סימן ו' בענין ריבוי הטוב עיי"ש) ומהראוי להתבונן מהו אולמייהו משארי המצות ונ"ל עפ"י מ"ש בגמ' דאיפלגו בנ"ר חנוכ"ה אי בימין אי בשמאל ופסק הש"ס הלכתא בשמאל כדי שתהא מזוז"ה בימין ונ"ח בשמאל (רצ"ל ויהי' מסיבב במצות) וקשה ע"ז הטעם דהנה בשאילתות דר"א אמר שם דגם המ"ד דס"ל בימין טעמא רבא אית ליה דימין הואיל ואיתעביד בי' מצוה חדא וכו' ומאן דס"ל בשמאל אמר הטעם כדי שתהא וכו' ונ"ח בשמאל כמו בתלמודא דידן וא"כ לפי"ז מהו ההכרע' שהכריע התלמוד הלכה בשמא"ל כדי שתהא מזוזה וכו' הא גם מ"ד מימי"ן טעמא רבא אית ליה ובכמה מקומות משתמשין בתלמוד בזה הטעם:
43
מ״דונ"ל עפ"י מ"ש בזהר פ' בשלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שח"ת וכו' ת"ח בהאי קרא תשכח בריר' דמלה כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עימי' דב"נ בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף דדא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבבה מימינך אבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי' קוב"ה זכו עלי' דב"נ כדין קוב"ה אמר פדעה"ו מרדת שח"ת עכ"ל:
44
מ״הממילא לפי"ז רווחא לן שמעתתא דפסק בש"ס להלכה נ"ר חנוכ"ה בשמא"ל כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל דכיון דעבדינן מצות גם בשמא"ל אז ההוא מלאך א' מני אלף העומד בשמאל סליק ואיתעביד סניגורא ומלמד עליו זכות ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת וז"ש בזהר הנ"ל לא תירא לביתה משל"ג (דינה של גיהנ"ם) מ"ט כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים מזוז"ה ונ"ח דהלכתא נ"ח משמאל בכדי שתהא מזוז"ה בימין ונ"ח בשמא"ל בכדי דההוא מלאך א' מני אלף העומד בשמאל ילמד עליו זכות ויצילהו הש"י ממרעין בישין בעוה"ז וכן יאמר הש"י פדעהו מרדת שחת בעוה"ב וכ"ה הענין בציצית ותפילין הנה תפילי"ן בשמא"ל וג"כ מילה ופריעה א"א לפרוע כ"א בסיוע השמאל ואז ההוא מלאך אחד מני אלף מלמד עליו זכות ואומר הקב"ה פדעהו מרדת שח"ת וכ"ה בנוסח הברכה אחר המילה צוה להציל ידידות שארינו משח"ת למען בריתו אשר שם בבשרינ"ו כי קודם הפריעה המילה היא בעור ולא בבשר משא"כ כשפורעין נעשה הברית בבש"ר ממ"ש שמגלה העטר':
45
מ״וואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנ"ה יש להתבונן למה שלח לפניו. (ודרשות רז"ל ידוע. וגם לדבריהם ז"ל קשה למה שלח את יהוד' דייקא) גם גשנ"ה הל"ל לגש"ן הגם שבמקום למ"ד בתחילה מטיל הכתוב לפעמים ה' בסופה עכ"ז טעמא בעי ולא דבר ריק היא):
46
מ״זונראה דהנה ידוע דגלות הראשון גלות מצרים היה בדבר שרשי לכל הד' גליות מן הד' מלכיות. אשר הכבידו עולם על ישראל כ"א מן הד' מלכיות היה מנגד לאות אחד מן השם כביכול השם הוי' ב"ה אשר ישראל דבקים בו ע"י מעשיהם כמד"א ואתם הדבקים בהו"י' אלקיכם וגו'. וגלות מצרים מנגד לבחי' עליונה היא קיצו של יו"ד שהוא שורש לד' אותיות הו"י' כנודע וז"ס ויקיצו מפני ב"י והבן. א"כ בגלו"ת מצרי"ם היו כוללים כל הד' גליות וז"ס ויהי בימים הרבים כמבוא"ר במג"ע רבי"ם ר"ת ר"ומי בב"ל יו"ן מד"י והנה בנפול השורש יפלו הענפים ממילא ע"כ הושם יסוד מוסד בתוה"ק זכרון יצ"מ שבזה נוושע מכל הגליות והנה כתב הרב הגדול בעל גואל ענין הד' מלכיות דהנה באדם יש כח גופנ"יי וכח נפש"יי וכח שכל"יי וכח עליון הכולל כולם (ויציבא מלתא דנא. להט עם מעה"ח (כח הגופניי הוא נפש הדוממת שבאדם נפש"יי הוא נפ"ש הצומחת שבו שכליי"ת נפש החיוני"ת שבו כ"ח הכול"ל נפש המדברת שבו נ"נ) והנה מלכות בבל הי' מנגד לכח הנפש"יי דהנה הם היו המבטלים הראשונים את עבודת ביהמ"ק היינו הקרבנות והקרבנות הם תקנת הנפש כמד"א ונפש כי תקרי"ב מד"י היה מנגד לכח גופניי (שהיו חפצים לאבד הגופ"ת גזרו להשמיד להרג ולאבד וכו') יו"ן היה מנגד לכח השכל"יי שהיא תורתינו שהיא עיקר החכמ"ה המיישרת השכ"ל הם רצו בחכמתם חיצוניות הפילוסופיית לבטלם מחכמת התורה) ומלכות הרביעית היא המדקא ורמס הכולא. והיא המנגדת לנפש הכוללת העליונות אשר היא כוללת כל הכחות והיא מחבר' אותם ע"כ מלכות הרביעי"ת מנגדת לגוף ולנפש ולשכל הרעו לנו מכל מלכי האדמה (ותמצא שבתחלת ממשלתם עלינו בעוה"ר בטלו הקרבנות בחי' נפ"ש כנ"ל בענין בב"ל ואח"כ קמו על הגופות להשמיד וכו' גזרו מאן דלא קטיל יתקטיל כמ"ש בגמ' כמה וכמה גזירות השמדיות אשר שפכו כמים דם קדושי עליונין באכזריות חמה ירא י"י וישפוט ארץ אל תכסי דמם ואל יהי' מקום לזעקתם עד ישקיף וירא י"י מן השמים וינקום נקמתם ונקמת תורתו ונקמת דם עבדיו הנה זאת היא כעין עשיית מלכות מד"י אשר גזר להשמיד וכו' ואח"כ בימינו זה קמו עלינו בניגוד כח השכלי"י של תורתינו ומנגדים אותנו בחכמת חיצוניות שפחות נכריות צידוניות חתיות מואבית כנודע. עד אשר בעוה"ר נלכדו ברשתם כמה אלפים נפשות ונדחו והיה לחרבות עולם ה"ס הבירור האחרון בעקבות משיחא אשר כמעט כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסף. ובמהרה יאר הש"י אלינו ברחמים אור שפעת יקרת כבודו כמד"א והי' י"י לך לאור עולם הנה בבחי' זו המלכותא חייבתא הוא כעת בדוגמת מלכות יו"ן מזה תדע אשר המלכות הזאת בה כח הג' מלכיות הראשונות בבל מדי יון בתחילה היו מנגדים בבחי' בבל שבהם ואח"כ בבחי' מד"י וכעת בבחי' יו"ן ניגוד אל השכל של התור"ה כחכמות חיצוניות לחושבם לבטל התורה ח"ו):
47
מ״חוהנה הד' מלכיות הם הקמים בכח הקליפות על ישראל רצים לבטל האחדות ח"ו והם הגורמים שאין יחודו ואחדותו ית"ש בהתגלות לכל באי עולם וישראל גוי אחד הם הדבוקים באחדו"ת כמד"א ואתם הדבקים בהו"י' וכו' ע"כ המלכיות הם ארבע"ה. שהם מן בחי' עלמא דפרודא פירוד לארבע קצוות (וז"ש הכתוב ויראו יושבי קצוות מאותותיך) וישראל הם נקודה האמצעית וכבר ידעת בחי' אמצע מאחר לכל הקצוות וכשיתבטלו כל המלכיות ישוב הכל לנקידו' האחדו' כדכתיב אז אהפוך על עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הוי' וכתיב והי' הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד ואז תשוב המלוכה לבית ישראל גוי אחד בארץ הדבקים באחדות הוי' ב"ה וב"ש. הנה תוכן הדברים האלה המה דברי הרב הגאון בעל גו"א זלה"א עם הרחבת הענין בביאור דברינו אלה כאשר הם לעיניך ונ"ל שעל כן מלכות ישראל הוא מן יהוד"ה שיש בשמו אותיות השם הוי' אח"ד ועוד נוסף בשמו אות ד' להורות כי מלכות ישראל מאחדת בפרסום לכל באי עולם אחדות השם המיוחד ומקרבת ומאחדת הפירוד סוד עלמא דפרודא שגרמו המלכיות יושבי קצוות ה"ה ד' קצוות וכמש"ל:
48
מ״טוהנה ידוע דלעתיד לבוא ב"ב תהי' התחלת הגאולה ע"י משיח בן יוסף והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ואח"כ תהיה גמר הגאולה בשלימות ע"י משיח בן דוד הבא מיהוד"ה ותכון בידו המלוכ"ה וטעמ' רבא אית בי' סוד סמיכו' גאול' והבן כי הוא הייחוד הגמור ועי"ז ישיבו לאחדות כל הנפרדים ויהי' הו"י' אחד וישראל עם קרובו גוי אח"ד:
49
נ׳ובזה תשכיל ותבין בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות הנה את יהוד"ה שלח לפניו אל יוס"ף (כנ"ל ב' משיחין) להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישרא"ל) גשנה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגד"ם לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה ר"ת ג"ופניי שכליי נפשי ה"כל הכ"ל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והוא נגדיית לנפ"ש הכולל וע"כ מתנגד' לגו"ף ולנפ"ש לשכ"ל וכאמור לעיל יבוטל כולם יהי' בשלימות ע"י משי"ח בגימ' בשנ"ה ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות ואז יהי' ב"ב הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהי' הו"י' אח"ד ושמו אח"ד ע"כ הו"י' מלך הו"י מל"ך הו"י ימל"ך ג"כ בגימ' משי"ח כנ"ל הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי הנ' את יהוד"ה שלח לפניו אל יוסף סוד תרין משיחי"ן סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי' אחד ושמו אחד. וזהו יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו':
50
נ״אהג"ה ובזה תבין מנהג אבותינו תורה הוא אשר המנהג בימי חנוכ"ה (אשר היא חינו"ך לגאול' העתידה ב"ב וכמ"ש לך כ"פ) משחקין הנערים בחתיכת ע"ץ מרובע" ועליו בד' קצותיו חקיקין אותיות גשנ"ה בפר"ד אות אחד לכל רוח והע"ץ הזה מתגלגל על נקידת קוטב מרכז האמצעי להורות שהמלכיות הללו המרומזין בתיבת גשנ"ה כנ"ל המנגדי' בפירודם בקצוות הנה כולם סובבים על המרכז נקיד' האמצעית ישראל המאחדים הקצוות ע"כ הקצוות סוברים על המרכז וכולם יתבטלו אל המרכז ואז יהפוך על עמים שפה ברור' יחד לקרוא כולם בשם הו"י' ואז תתבטל לגמרי זוהמת נח"ש בגימ' גשנ"ה. אז הו"י' מל"ך הו""י מל"ך הו"י' ימלו"ך (בגימ' כנ"ל) וזה יהי' בביאת משי"ח (בגימ' כנ"ל) צדקינו ב"ב אמן: והנה המנהג הזה היה מקודם נהוג בישראל דוקא בחתיכת ע"ץ ע"ש הנאמר בנבואה ליחזקאל (הוא הפטרה לפ' ויגש אליו יהוד"ה) ואתה בן אדם קח לך ע"ץ אחד וכתוב עליו ליהוד"ה וכו' ולקח ע"ץ אחד וכתוב עליו ליוס"ף וכו' וקרב אותם אחד אל אחד לך לע"ץ אחד וכו' וכל הענין שם עד ועבדי דוד מלך עליהם עי"ש בין והתבונן בפני מ"ש בפסוק ואת יהוד"ה שלח לפניו אל יוס"ף תרי"ן משיחין סמיכות גאולה לגאולה הנה נעשה הוראה זו דוקא בע"ץ כי האד"ם ע"ץ השדה וכבר ידוע לך שם הוי' בגימטרי' ע"ץ בכפל האותיות ביחודם כידוע הבן הדברים:
51
נ״בוהמים היו הלוך וחסור עד החד"ש העשיר"י בעשיר"י באחד לחדש נראו ראשי ההרי"ם הנה קיי"ל. לפי החשבון עשיר"י זה חדש א"ב עשיר"י למרחשו"ן שבו התחיל הגש"ם ויש להתבונן למה נכתב בלשון כזה וה"ל לכתוב בחשבון החדשים הנמנים מניס"ן או לפי סדר השני' דמתשרי מנינן וכמו שהתחיל בפועל הזה לקרוא למרחשון שני אך הוא לדעתי דהנ' בכל פעולת הש"י בשמים ובארץ רצונו ית"ש שיהי' הכל ע"י איתערות"א דלתתא והנה בבריאת שמים וארץ שלא הי' אז איתערות"א דלתת"א (כי אדם אין) הנה הספיק מחשבתן ש"ל ישרא"ל שקדמה למעשה בראשית להיות לאיתערות"א דלתת"א כי עלה במחשבתו ית"ש האיך יהי' ישראל מקיימי' מצות ומע"ט ועי"ז כביכול הי' איתערותא הבריאה שעלה במחשבה כביבול מה שיקבל תענוג מן מצות ומע"ט של ישראל הא ודאי אשר לכל הברואים אשר ברא השי"ת במאמרו לכולם הספיק' מחשבתן של ישראל הוא ית"ש היודע איזה מן המצות של תורה שייכות לברואים כאלה היינו להמשיך חיות לנבראים שנבראו במאמר א' ועלה במחשבתו שישראל יקיימו מצות כאל' ובאיתערותא הלזו ברא את ברואיו שבמאמר א' וכן איזה מן המצות שייכות לחיות לנבראים במאמר ב' עלה במחשבתו אשר ישראל יקיימו אלו מצות וכן כולם הכל בהתעוררת מחשבת"ן של ישראל אשר יקיימו מצות כאלה השייכים אל כל המעשם הבן והנה בכאן במבו"ל הנה נחרב העולם והגזרה היתה אפי' על שטחיית הארץ ג' טפחים של עומק המחריש' והנה בהתעוררת הרחמים בעתה רצון הנה הי' מן הצורך ג"כ לאיתערותא דלתתא במחשבתן של ישראל והנה כביכול הפעולה הראשונה הי' מן הצורך שתתרא"ה היבש' והנה הי' מן הצורך לאיתערותא דלתתא במחשבתן של ישראל אשר ישראל יתקיימו מצות ברא"י' והנה בעשירי באחד לחד"ש הוא ר"ח טב"ת מקיימים ישראל ב' מצות בראי' היינו קידוש החדש בראי' תליא מלתא כזה רא"ה וקד"ש. ומצות נ"ח לראות"ן בלבד וגם מברכין על הרא"י' ובמחשב' הלזו כביכול שעל' במחשבתו ית"ש אשר בעשירי באחד לחדש יתקיימו ישראל ב' מצות בראי' זה נתהוו כביכול לאיתערות"א דלתת"א שיהי' מציאות ראי' בעולם: נרא"ו ראשי ההרים נתרא' העולם היינו היבש' וזה שרמז' התורה (הגם שלפי פשוטו מוכרחין לפרש שהוא אב"ע כ"ז זה היא מרמזי התורה) בעשירי באחד לחדש (רצ"ל ע"י זכות מצות הראי' הנעשים בעשירי באחד לחדש ע"ז) נראו ראשי ההרי"ם הבן כנ"ל ויתבאר אי"ה להלן במזמור אשא עיני אל ההרי"ם:
52
נ״גישקיני מנשיקות פיהו וכו' לרי"ח שמני"ך טובי"ם שמן תורק שמך ע"כ וכו' ע"כ יש לדרוש ברמיזה על נ"ר חנוכ"ה דהנה הנס דחנוכ"ה כבר הי' בגמר הנבוא' (כמש"ל) ולא ניתן לכתוב ונעשה הנס בשמ"ן כי שמ"ן בכ"מ שיפול ונכנס הגם שהורק מכלי אל כלי הנ' נשאר רושם והרוש' אינו מסתלק כמו כן הוא משארז"ל לא זזה שכינ' עד שעשת' רושם והנה אז כבר הגיע' זמן ההסתר והסתלקות דיבור השכינ' פא"פ עם נביאים והנה לבל יחשבו ישראל ח"ו אבד' תקותינו נעש' בהסתלקות הנבוא' נס בשמן שעושה רושם ואינו מסתלק הרושם ואמרו בשם הרב הקדוש מהר"פ מקארץ זצלה"ה דע"י דרישו"ם של הנשמה שנשארת בגו"ף ה"ס הבל"א דגרמ"י ע"י השארת הרשימ"ו תהי תחיי"ת המתים והנה כמו כן הרא' הש"י נפלאותיו ע"י השמ"ן העושה רושים להורות הגם שנסתלק דיבור הנביאה מן הנביאים עכ"ז נשאר בידינו רשימ"ו היינו רוח הקד"ש (והאור ההיא הי' מהארת אור התורה שנננז בה האור כי טוב ובהאור ההוא יש כח להביט מסוף העולם וע"ס וכבר הארכנו בזה ועוד נדבר אי"ה שהי' נוהג בכל עת עד ימות המשי"ח שע"י הרשימו יהי תחי"ת המתים ותשוב הנבואה ביתר שאת כדכתי' ונבא"ו בניכם ובנותיכם:
53
נ״דוזה שיש לדרוש בפסוק מאמר כנ"י י"שקני מ"נשיקות פ"יהו אחכ"ה אשר אזכ' עוד ישקנ"י מנשיקות פיה"ו דיבור פא"פ כמאז ומקד' כי טובי' וכו' ומובטח אני בזה כי לרי"ח שמני"ך טובי"ם ריח השמני"ם המה טובים לי הרמז מה שעשי' לי בגמר הנבואה נס בשמן זה הריח טוב לי להורות כמו שמ"ן תור"ק שמ"ך כמו שמ"ן המורק אל איזה מקום נשאר רושם כמו כן שמ"ך המדבר בי בנבואה השאיר בי רושם ע"כ עלמות אהבוך כי מחכים לשוב לאיתנם כמאז ומקדם כענין תחיי"ת המתי"ם שתהי' ב"ב:
54
נ״ההג"ה לריח שיהי' בימי משיח והריחו וכו':
55
נ״והג"ה וזה שמניך טובים:
56
נ״זוהנה תראה רמז נכון ל"ריח ש"מניך טובים ר"ת מנין נ"ר חנוכ"ה ותרא' עוד דהנה לפי מ"ש ע"פ דברי חז"ל חש"ך זו מלכו"ת יו"ן שבקשו להגביר חכמות חיצוניות (שהיא כסילות נגד חכמת התורה) ולבטל חכמה האמיתיית חכמת התורה ע"כ נק' מלכו"ת יו"ן חש"ך כסיל בחש"ך הולך והחכמ' נק' או"ר חכמ"ת אדם תאיר פניו ע"כ בעת הישועו' הנה זרח בחש"ך או"ר לישרים (כאשר יתפר' עוד אי"ה) והראה השי"ת נפלאותיו ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה במנורה הנתונה בדרו"ם הרוצה להחכים ידר"ים (כי צד הדרו"ם הוא תמיד או"ר אפי' בימים הקצרים והנ' הראה מלכות יו"ן תוקף ממשלתם לצד הצפו"ן שהוא תמיד חש"ך ולא או"ר אפי' בימים הארוכים) והראה הקב"ה הנס בשמן הרומז לחכמ"ה כ"מ ששמן זית מצוי' שם הרכמ"ה מצוי' כמו שדרשו מן וישלח יוחב תקועה (דייקא) אשה חכמ"ה (כי תקוע' אלפא לשמ"ן) הנה תשכיל הרמז בפסוק הנ"ל לרי"ח שמניך טובי"ם הנה ס"ת חכ"ם ואמצעי האותיות מנין חש"ך ור"ת מנין נ"ר חנוכ"ה ואתה הבן כי לא דבר ריק הוא:
57
נ״חשיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ להתבונן מהו הנשיאות אל ההרים. וגם למה תואר את הש"י בכאן בשבח שעש' את השמים וארץ ומי לא ידע בכל אלה כי יד י"י עשת' זאת עיי"ן מ"ש לעיל בסי' כ"ו בפסוק והמים היו הלוך וחסור וגו' בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים ולפי הדברים שנתבארו שם אפרש לך הפסוק בטוב טעם שיר למעלות שיר הוא למעלותן של ישראל איך גדלה מעלותן לפני י"י ית' כי הנה כל האומות כשמצטרכים לישועה עם אחד נגד חבירו הנה יבוקר פנקסיהם אם יש בידם איזה זכות ראויים להוושע ובאם לא ימצא להם זכות אין להם תשוע' משא"כ ישראל כשצריכים לישוע' הגם שח"ו אין בידם זכות שיזכו לנס הנה תעמוד להם זכות המצות שעתידין לעשות אחר הישוע' כי למודים הם כך וכמו שהי' בבריאת עולם שעדיין לא היו ישראל במציאות שיפרחו מצות ומע"ט ואף על פי כן עלתה במחשבתו ית"ש מה שעתידין ישראל להפריח מצות ומע"ט היא שעמד' להתעוררות בריא' עולם וכמשארז"ל ישראל עלו במחב' בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית וכן אח"כ בזמן המבול מה שהי' מן הצורך להתחיל עולם מחדש שיתראו ראשי ההרים עלת' במחשבה זכות שיקיימו ישראל מצות בראי' נ"ר חנוכ"ה וקידוש החדש. וכמש"ל סי' כ"ו וז"ש שי"ר למעלו"ת שיר למעלותן של ישראל אשא עיני אל ההרים היינו כשאסתכל אל ההרים שנראו בזכות מה שעתידין ישראל לעשות מצות בראי' (כאשר הוכחתי זה מן התור' לעיל ואתבונן כזה כי) מאין יבא עזרי (מאין ואפס יבא עזרי אפי' אם אין בידי זכות אעפ"כ יבא עזרי כי) עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ שגם השמים וארץ נבראו בזכות ישראל הגם שלא הי' עדיין זכות בידם רק בזכות מה שעתידין לעשות וזהו מעלת ישראל בייחוד דייקא ועמ"ש במאמר הלל והודא' מה שתקנו בהודא"ה ואתה ברחמיך הרבי"ם עמדת להם וכו' ואחר כך באו בניך וכו' עיי"ש ותבין:
58
נ״טויש לפרש עוד אשא עיני אל ההרים וכו' עזרי מעם ה' עושה וכו' ונבא לדקדק כמה דקדוקי' אחד מהו הנרצה נשיאת עין אל ההרי"ם לענין העזר ב' למה אמר המשורר דרך שאל' ותשוב' מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וכו' ג' למה תיאר את הש"י בכאן בבריאת שמים וארץ ונראה לפרש דהנ' כתיב חושה לעזרתי ה' תשועת"י ולמה שינה מעזר"ה לתשוע"ה וכבר קדם מאמרנו שהחילוק בין עזר"ה לישוע"ה לשון עז"ר יצדק על העזר"ה מבלי בקש' מוקדמת מהנעזר כמד"א ישלח עזר"ך מקודש קד"ש הוא דבר הנבדל סוד החכמ' מחשב"ה. ותשוע"ה היא כשמושיע המושי"ע אחר בקשת הנושע כמד"א צעק' הנער' המאורש' ואין מושי"ע לה הנה תרא' שלשון תשוע"ה הוא אחר הצעקה והבקשה ובזה נתבונן מאמר חז"ל שאמרו:
59
ס׳כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזר"ו (ופרש"י כדרך שהי' עוזר לאברהם) ואברהם אבינו מנלן דקבע מקום שנא' וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם וכו' והנה ע"ז יתפלא כל מעיין לו יהי' שמוכח מהפסוק שאברהם אבינו קבע מקום אבל מהיכן נשמע שכל הקובע מקום יהי' אלקי אברהם בעזרו כדרך שהי' עוזר לאברהם כי מה שהי' הש"י עוזר לאברהם כי עוד הרב' זכות היו אצלו לאין משער הלא תרא' שלמדו מחזקיה שצריך המתפלל להסיב פניו אל הקיר וכי בשביל זה נאמר שהמסיב פניו אל הקיר יעזור לו הקב"ה כדרך שהי' עוזר לחזקיה ונרא' דיש שפיר ראי' דהנה לשם נאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמ"ד שם וכו' (ואין עמיד"ה אלא תפיל"ה) ואח"כ ויהי בשחת אלקי' את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכ' והנה הקושיא רבה הרי כבר נאמר באריכות ענין הצלת לוט ע"כ דמשמיענו דהש"י זכר את אברהם וצדקתו ושל"ח את לוט הגם שלא הי' מבקש עליו אברהם בתפלתו נשמע שהש"י עזר לאברהם גם על דבר שלא הי' מבקש עליו ולמה משמיעני זאת בתורהעל כרחך להורות שגם אנחנו בניו נשתדל לילך בדרכיו ונזכה לזאת המעלה (דזה ענין כל מעשי אבות הנזכרים בתורה ללמוד ממדותיהם) והנה אנחנו לא נדע איזה מדה ממדותיו גרם לזאת שמעינן מדסמכ' התורה לכאן ענין קביעות מקום שקבע אברהם נשמע דזאת המד' וההנהג' שנהג אברהם שקבע מקום לתפילתו היא הגורם שהש"י יעשה מבוקשו בלי הקדמת תפלה ושפיר דייקינן כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזר"ו בעזר"ו דייקא כמש"ל לשון עז"ר בלא הקדמת מבקש (וטעמא רבא אית בי' דהנה קביעות מקום לתפל' הנה המקום ההוא נקבע לאותיות התפל' והנה היא כעין שרטוט לאותיות התורה דלמדוהו מן ובקש שלמה למצוא דברי חפץ היינו המחשבה טרם גילוי האותיות שלזה רמז השרטוט וקביעות מקום הוא ג"כ דברי חפץ טרם גילוי האותיות והוא מרמז על המחשבה והנה הקובע מקום והיה זה שכרו שבטרם יבא לבקש בדיבור באותיו' יתן הש"י מבוקשו הבן היטב) הדרן לנידון דידן עזרה נק' מבלי בקש' וישוע"ה בהקדמת בקשה וזה שתקנו בברכת ק"ש:
60
ס״אעזר"ת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושי"ע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור היינו לאבותינו שהיו צדיקי' גדולים הנה היית עזרת"ם גם בטרם התפללו אליך אבל אנחנו ביניהם אחריהם עכ"פ אחר התפל' יש לנו ישוע"ה כי אתה מגן ומושיע לבניה' אחריהם בכל דור ודור וז"ש המשור' חוש' לעזרת"י י"י תשועת"י רצ"ל הנ' אתה י"י תשועת"י על כל פנים להושיעני אחר התפל' ובקשה שז' נק' תשוע"ה כנ"ל והנני מבקש ממך חושה ומהר להיות עזרת"י היינו לעזור לי גם קודם הבקשה והתפלה שזם נק' עזר"ה וכמש"ל ובזה תמצא טוב טעם ודעת על:
61
ס״במשאר"ז שהקפיד הש"י על יהוש"ע שלא ביקש רחמים על יצרא דע"ז כדרך שבקשו בימי עזרא יש להתבונן למה לא הקפיד על כל הדורות מן יהוש"ע עד עזר"ז ונרא' שהיא להיות שני ראשי הדורו' הללו שמותיהן גרם יהוש"ע מלשון ישוע"ה עכ"פ אחר התפל'. והנה לכאור' שם עזר"א היה מסוגל גם בלא תפלה. י"ל שגרם החטא והוצרכו לתפלה להימסר היצה"ר בידם וכמו שאמרז"ל ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזר"א וכו' אלא שגרם החט"א:
62
ס״גועתה נבא אל הביאור אשא עיני אל ההרים (הרי"ם הם האבות כנודע שמעו הרי"ם את ריב וכו' והנה הכוונה אסתכל בעיני לערוך מעשי נגד מעשי האבות וכאין נחשבו מעשי נגד מעשיהם אך אמרתי בלבי) מאין יבא עזר"י (איזה זכות יהיה בידי בדומה למעש' אבותינו שאהיה ראוי שיהי' לי עז"ר בלי מבוקש ותפלה טרם יקראו וכו' זאת אשיב אל לבי) עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ דהנה עשה הש"י את השמים וארץ מבלעדי איתערותא דלתתא בלי בקש' ותפל' כי אדם אין ועכ"ז עשה וחידש הכל בחסדו וטובו הנה לזאת אאמין בטובו הגם שבידי זכות אין כמעשי אבות עכ"ז הוא עזרי בזול' תפלה ובקשה:
63
ס״דהג"ה עמש"ל ענין קביעות מקום לתפלה ועוד אבאר לך מעלת קביעו' מקו"ם לתפל"ה דהנה מכנים להש"י מקו"ם כי הוא מקומ"ו של עולם ואין העולם מקומו ולהורות ע"ז שאין ח"ו שינוי רצון והבורא ית"ש אינו משתנ' מרצון אל רצון רק מה שיש שינוי ע"י התפלה הנה הכל הוא ע"י שהוא מקומו ש"ע והכל במחשב' הקדומה ורצון הקדום שעל' ברצון ית"ש כשיתפעל האדם בשע' זו כך וכך יפעול כך וכך הנ' הוא רצון הקדום בלי שום שינוי הבן:
64
ס״הובזה מצאני טוב טעם ודעת על מה שתקנו לנו בברכ' אבו' מלך עוזר ומושיע בתחל' עוז"ר ואח"כ ומושי"ע ובברכ' הודא' ישועתי"נו ועזרתינ"ו והוא בהקדים מ"ש הרב בעל מעשי י"י בפסוק והי' טרם קראו וכו' עוד הם מדברים ואני אשמע (פי' כי הם אינם יודעים שכבר עניתים ומדברים עוד בתפל') ואני אשמע (ומקבל תפלתם כי ערבים עלי דברי דודי' הגם שכבר הסכימו דעת עליון לעזור להם קודם התפלה ע"כ בברכ' אבות אומרים עוז"ר ומושי"ע כי כן היה דרגא דאבות עזר"ת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושי"ע להם ולבניהם וכו' עמש"ל ותבין היטב משא"כ אנחנו מודים להש"י בהודא' הנה בקיאים אנחנו במעשינו שאין אנחנו ראויים לזהי בצדקותינו שיהיו עוז"ר הש"י לנו גם קודם התפלה רק הוא (ישועתינ"ו בודאי אחר התפלה כי כן הבטיחנו יוצרנו שלא ישיב פנינו ריקם) אבל להיות הש"י טוב ומטיב לכל וכמו שברא וחידש הכל בטובתו כדי להטיב לבריאותיו הנה בראי הכל מבלי אתערותא דלתתא מבלי תפלה מבחינת טובתו זאת יתמשך עלינו טובה כזאת בכל זמן אשר הש"י הוא ג"כ עזרתינו ג"כ מבלי הקדמה תפלה כשהשע' צריכה לכך כמש"ל בענין הנס דחנוכ"ה (עמ"ש במאמר הלל והודא' עמדת להם וכו') וז"ש האל ישועתינו (תמיד) ועזרתיני סלה (הוא גם כן והוא מפאת שהוא) האל הטוב הבן הדבר:
65
ס״וויש לפרש עוד אשא עיני אל ההרים (המלכיות נק' הרים ה"ר בגימ' בבל מדי יון אדום וכבר ידעתי כ"א כלול מכל' ולכך נק' הרים ואמר כשאשא עיני ואסתכל בעניני המלכות המושלים בי ואני רואה כי לא נושענו מעולם עדיין תשועה שלימה שלא תהיה עד אחרי' שעבו' מזה אתבונן שכל העזר שהיה לי עד היום) מאין יבא עזריי (ואבאר לך מאין הם אותיות הנעלמים של מש"ה והם בגימ' מיכאל והנה הש"י אמר למשה הנה מלאכי (בגימ' מיכאל) ילך לפניך והשיב אם אין פניך הולכים וכו' ומפני מה לא רצה יתבאר ע"פ האמור בזהר רפאני י"י וארפ"א (ל"ל למימ' וארפ"א) כי כשהרפואה באה ע"י רפאל וסייעתו הנה הוא מלאך לעשות שליחותו ורצון קונו הנה רפואתו אינה בטוח' לעולמי עד כי רצונו ומאויו לעשות עוד רצון קונו בשליחות משא"כ כשהרפואה היא ע"י הש"י בעצמו היא רפואה בטוח' לעולמי עד וז"ש רפאני י"י (אתה בעצמך) וארפא (רפואה עולמיית):
66
ס״זוזה שפירשנו במאמר משה בקריאת י"ס אומרו התיצבו' וראו את ישוע' י"י אשר יעשה לכם היום כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם וכו' הנה תיבת כ"י לנתינת טעם אינו מובן בכאן וע"פ הנ"ל מובן הדבר היטב שאמר להם משה וראו את ישוע' י"י (דייקא לא ע"י מלאך ולא ע"י וכו' רק הש"י בכבודו ובעצמו ומאין תתבוננו זה) כי כאשר ראיתם וכו' לא תוסיפו וכו' הנה הוא ישוע' עולמיי' מזה תשפטו כי לי"י הישועה הבן הדבר היטב וז"ש משה אם אין פניך הולכים וכו' שלא רצה שילך מלאך (אפילו מיכאל הגם שהוא אפטרופא רבא דישראל עכ"ז מלאך הוא והנה כשנגנז משה בא מיכאל כמשארז"ל עתה באתי וכו' ע"כ אותיות הנעלמים של משה הוא מאין בגימ' מיכאל וכן בפרשת תצוה לא נזכר שם משה יש בה ק"א פסוקים מנין מיכאל להיות כשנעלם משה בא מיכאל (תמצא כ"ז במג"ע):
67
ס״חוז"ש המשורר כאשר אשא עיני אל ההרי' (המלכיו"ת כנ"ל וארא' כי הגם שהיה לי עזר בכל פעם עכ"ז לא היה לי עזר עולמים מזה אתבונן כי עד היום (מאין יבא עזרי היינו ע"י מיכא"ל אבל ב"ב אשר יהיה עזרי מעם י"י וכו' אזי שוב אל יתן למוט רגליך וכו' כי תהי ישוע' עולמיית הבן:
68
ס״טעיין מ"ש בסי' כ"ה (בפסוק ואת יהודה שלח וכו' שהד' מלכיות המה מנגדים לקדושת ד' אותיות הוי' והנה יונח בזה מה שיש להתבונן הנה במצרים נקבע יו"ט ע"פ התורה חג הפסח ובהצלת ישראל מגזירת מד"י ניתקן יו"ט פורים ובהצל' מיו"ן ניתקן יו"ט חנוכה ואי"ה ב"ב בגאולה האחרונה יהיה בודאי קביעות יו"ט כדכתיב חגי יהודה חגיך ובהינצל ממלכות בבל לא נקבע שום יו"ט ולפי הנ"ל יונח דהגליות המה ניגוד לאותיות השם כנ"ל ובעת הגאולה הנה היתה הגאולה מן אותיות הנ"ל והנה גאולת מצרים נגד קיצו של יו"ד כמו שהיה בניגוד הגליות ויקוצ"ו מפני ב"י ובגאולה מבבל הנה הוא מבחי' יו"ד מן שם הנכבד נמצא גאולת מצרים וגם הצלה מבבל היא מבחי' אות אחד ע"כ מפלת בבל ג"כ הי' בחג הפסח כמו שיסד הפייטן צפה הצפית ערוך השולחן בפסח וע"כ סגי למצרי' ולבבל יו"ט אחד כנ"ל:
69
ע׳ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתיך ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לימי חנוכה ופורים חנוכה בקנ"ה להודות ולהלל פורים משתה ושמח' בשני עיתים הללו הפרו תורתיך כי מבטלין ת"ת למקר' מגילה ונר חנוכה עיין במאמר הלל והודאה סימן קט"ז עיקר הענין:
70
ע״אבינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עי"ן וכו' עיין במאמר הלל והודא' סי' קט"ו דרוש נחמד על ימי חנוכה שהם בחדשי כסל"ו טב"ת הלא הם בחינת אז"ן עי"ן עיי"ש:
71
ע״בכ"ל ה"נשמה ת"הלל ר"ת בגימ' חנוכה פורים (חנוכ' הנה ניתן להלל ולהודות ופורים קריאתה זו הלולא והוא השם תכ"ה המסוגל להכות ולהכניע הרשעי' ובזה השם הכה משה את המצרי ואלו הב' מועדי' מסוגלי' להכניע הרשעים והבן.
72
ע״גוהנה אלו עשר' ימי ניסים ב' ימי הפורים ח' ימי חנוכה יש בם ר"מ שעות והן מסוגלין לבטל קליפת עמלק (ראשית גוים) הוא הדעת דקליפ' אשר כל העצות רעות והתקוממת על ישראל באין מפאת הדעת דסט"א הוא עמלק ע"כ צוה הש"י לזכור בדעתינו ומחשבתינו מעשה עמלק ועי"ז יתבטלו עצת אויבינו וכל הקמים עלינו והן אלו עשר' ימי ניסים ג"כ לבטל דעתם ולפי"ז הנה תתבינן הב' מועדים הללו הם בבחי' נצ"ח הו"ד בגימ' קס"ג נגד שם הדעת הוא גישפנקא דחתים ביה שמיא וארעא א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ ר"ת א"הוה הוא שם הדעת במילואו בנרמ' קס"ג בגימ' אצבע הבן:
73
ע״דרבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל יש להתבונן אם הכונה שאומרת כנ"י לפני הקב"ה רבים הם הצוררים אשר צררו אותי גם מימי הנעורין עד היום א"כ רבים צררוני מיבע"ל כיון דקאי על דורות והמון רשעים רבים ותיבת רב"ת אינו מורה על רבם רק הצרור' הוא ברבו סגיא והנראה לפרש עיקר הצרורו' וקנאתן היא על המד' אשר יש לי מימי הנעורים היינו אמונת אומן שלי אשר זה טבעי מימי הנעורים כמ"ש הש"י לנביא זכרתי לך חסד נעיריך וכו' לכתך אחרי וכו' והאמינו בי"י אשר בודאי יספיק להם כל צרכיהן במדבר ע"כ גם לדה לא עשו להם והיו ס' רבוא אנשי הצבא וטף ונשים כפלי כפלים והנה אמונ' היא ירושה לנו מאבותינו אמונה היא למעלה מן החכמה והוא בחי' כתר והנה בזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים ויאמן העם ובזכות אמונה אנו עתידין להגאל ב"ב ואמונתך בלילו' וזה תפארתינו וכלי מלחמתינו באמרם אלינו כל היום בכל הצרות והתלאות אשר עברו על ראשינו אי' אלקיכם ואנחנו משיבין להן הנה זה עומד אחר כתלינו ימהר ויחיש מעשיהו והנ' עברו עידן ועידנין ואנחנו לא נושענו בעוה"ר עי"ז הן מרבין להיצר אותנו על המדה הזאת המוטבעת בנו מימי הנעורים מדת אמונה באמרם אלינו אתם מחזיקין באמונתכם איה איפ' תקותכם וזהו רב"ת (ברבו סגיא) צררוני מנעורי (רצ"ל בסב' המד' אשר יש לי מימי הנעורי' חסד נעורי' היא אמונ':
74
ע״השיר המעלות אל י"י בצרתה לי קראתי יענני י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה יש לדקדק אומרו אל י"י בצרתה לי קראתי הל"ל כסדר קראתי אל י"י בצרתה לי ב' בצרתה בצרה מיבע"ל ג' מהו הנרצה אח"כ י"י הצילה נפשי משפת שקר וכו' והנראה דהנה כתבנו כ"פ כאשר האדם מתפלל מחמת שצר לו על איזה דבר הנוגע אליו אינו בטוח בכל פעם שתקובל תפלתו משא"כ כשמתפלל לצורך גבוה כי בעת היצר לאיש ישראלי שכינ' מה אומרת קלני מראשי וכו' ובפרט בעת היצר לו מחמת הצורר הנה זה ח"ו העדר כבודו ית"ש באמור עם י"י אלה וכו' וכשמתפלל האדם באופן כזה היינו שאינו חושש לצערו רק על צער השכינה כביכול בטוח הוא שלא תוחזר תפילתו ריקם וטעמא רבא אית ביה גם ע"פ פשוטו דהנה כשמתפלל האדם לצורך עצמו הנה יש מיימינים ומשמאילים ויכול להיות שתוגבר ח"ו מה"ד שמאל משא"כ כשהאדם מתפלל כביכול על ישועתו ית"ש שיתגלה מלכותו ותהי' יחודא שלים לחבר הדודים מי הוא זה ואי זה הוא אשר יקטרגו ע"ז ח"ו בודאי כל צבא מרום כולן כאחד יעודין ויגדין מהראוי שתקובל תפלתו של המתפלל:
75
ע״וובדבר הזה פירשנו בדברי משרע"ה בתפלה ראשונה של ישראל אצל הים בעת צאתם ממצרים כתיב ויצעקו ב"י אל י"י ויאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וכו' ויאמר משה וכו' אל תראו התיצבו וראו את ישועת הוי' אשר יעשה לכם היום וכו' י"י ילחם לכם ואתם תחרישין דקשה מה הלשון התיצבו והרי הש"י אמר שיסעו גם מ"ש להם ואתם תחרישון הלא יותר טוב שיתפללו גם הוא התפלל עד שא"ל הש"י מה תצעק אלי וכו' אך הוא לדעתי היא הדבר אשר דברנו דהנה הש"י כביכול מקפיד ביותר על צער הבנים מן המגיע לכבודו ית"ש כדאשכחן בירבעם כששלח ידו אל הנביא וכמשארז"ל ממילא לפ"ז מן החובה עלינו להיות אהבתינו אליו ית"ש ג"כ באופן זה וכמים הפנים לפנים והו' שאנחנו לא נקפיד מהמגיע אלינו רק על המגיע לכבודו ית"ש וזה שתמצא אשר הש"י אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים ומשה אמר לישראל החלצו מאתכם וכו' לתת נקמת י"י במדין והבן:
76
ע״זוהנה אצל הים היה התפלה הראשונה שהתפללו ישראל בצאתם ממצרי' הנה אמרו אל משה המבלי אין וכו' הנה זה יורה כי אימת מות נפלה עליהן וחששו על צערן והתפללו על הנוגע אליהם ולא כן הוא סדר התפלה האמיתיית מן אנשי האמת שהם מניחין את מעמד ומצב שלהן אפי' אם ישארו ח"ו באותן מצב אינן מקפידין ואינן מקפידין רק על צער השכינה כביכול ועל כבוד שמים וזה למד אותן משה התיצב"ו (רצ"ל תחשבו לכם בתפלתכ' שאינכם חוששין להתעלות מהמצב אשר אתם כעת) וראו את ישועת י"י (רצ"ל זאת אשר תראו לפעול בתפלתכם. ישועת י"י כביכול צדיק ונושע) אשר יעשה לכם היום (רצ"ל והש"י הוא כביכול יניח את שלו ויעשה בשבילכם הבן) ואמר. י"י ילחם לכם (היא ית"ש ילחם לכם לכבודכם ובשביל מה שנוגע אליכם ואתם תחרישון (מזה היינו מהנוגע אליכם רק תתפללו על הנוגע לכבודו ית"ש וכנ"ל:
77
ע״חוהנה כאשר ידע האדם כ"ז. הנה אפשר ואפשר שיאמר בתפילתו במו פיו רבש"ע איני חושש לכבודי ולצערי רק על כבודך הנוגע אליך כביכול אבל הבוחן לבבות הוא יודע אם אמת נכון הדבר שתגדל בלבו צער השכינה כביכול יותר מן צערו ובאם ח"ו הדבר הזה אינה אמיתיית בלב הנה חטא לי"י מה שדיבר לפניו שפת שקר ולשון רמי' הנה יותר טוב לו השתיקה וזה הנראה לפרש בכאן א"ל י"י בצרתה לי קראתי ויענני רצ"ל כשאני מתפלל אל הדבר הנוגע אל י"י כביכול אז קראתי ויענני בודאי כנ"ל וז"ש בצרתה לי כי כשיש לישראל ח"ו איזה צער הנה שכינה מה אומרת וכו' הבן וכיון שאני יודע כ"ז אפשר לומר כן במו פיו בתפלה והאמת אינו וז"ש י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה וכנ"ל הבן הדבר:
78
ע״טאך טוב לישראל וכו' ואני כמעט נטיו רגל"י נראה לפרש ברמז חנוכ"ה ופורי"ם הם בחי' נצ"ח הו"ד נק' בשם רגלין המעמידין את הגוף ומחזיקי לומדי תורה הם בבחי' הללו וח"ו בהעדר מחזיקי לומדי תורה אין קיום ח"ו ובימי הצרות דהמן ויונים היה מחמת העדר מחזיקי לומדי תורה ובזמן הישועה וגאולה נתקנו הב' מועדים הללו לתיקון המדות הללו ע"כ תיקנו חז"ל בשתי מועדות הללו להרבות בצדקה ותדע משארז"ל בזוהר שהס"מ שנגע בכף ירך יעקב היינו שנגע בתמכי"ן דאוריית"א נמצא בב' מועדים הללו הוא תיקון לירך ישראל סבא שנגע הס"מ בכף ירכו וז"ש א"ך (ר"ת אד"ר כסל"ו) הם טוב לישראל כפשוטו וגם לישראל סבא וכו' ואני כמעט נטיו רגל"י וכו' בהעדר המועדים הללו ובהעדר מחזיקי לומדי תורה עד שנתקנו הב' מועדים לטוב לישראל:
79
פ׳בנבואת חגי. אמר אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכת והשמדתי וכו' הנה נראה ודאי דהנבואה הזאת נאמרה על מפלת מלכות יו"ן ולמה נאמר' דוקא אל זרובבל וגם סיום הנבואה ביום ההוא נאום י"י צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחות' כי בך בחרתי נאו' י"י צבאו' הנה מפלת יו"ן הי' רי"ג שנה לבנין בית שני הנ' דוחק לומר אשר זרובבל הי' עדיין בחיי' הלא הי' בן יכני' מלך יהודה והי' קרוב לש' שנה וגם אפי' נאמר שהאריך ימים כ"כ מהו הכבוד והגדול' שנעש' אז לזרובב"ל אדרבא ניטלה הגדולה מזרע דוד וניתנה לכהני' בני לוי אבל על פי דברינו ניחא נאמר לו בבשורה בעת אשר תהי' מפלת יו"ן אקחך זרובבל (שהוא ממלכות בית דו"ד וממנו יצמח קרן מלוכה באחרית) ושמתיך כחות"ם (והוא כמו החות"ם שאינו גוף האדם עצמו רק ע"י החות"ם זוכרין את האדם וכמו שביקשה כנ"י לדודה שימני כחותם על לבך ע' בסבא משפטים) והוא כמש"ל דאדרבא הנס הזה נעש' חינו"ך למה שיהי' בשלימות הגדלו' למלכו' בית דו"ד הנמשח בקר"ן ע"כ ניתוסף נס נ"ר על נס פ"ך וכמ"ש בפירוש הכתוב כהני"ה אלביש ישע וכו' שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי הוספ' נ"ר על פ"ך בגימ' קר"ן הוא הורא' על מלכות בית דו"ד שנמשח בקר"ן (כאשר נתבאר אצלינו כ"פ במאמרי' הללו) (זה שסיים חגי נבואתו אקחך זרובבל וכו' כי ב"ך בחרתי והיינו ולא בכהני"ם למלוכה כי זהו רק מלוכה לשעת' ותוספת טוב"ה ע"כ נעש' להם נס בפ"ך פ"ך בגימ' ימל"ך מה שאם כן קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד וכמו שכתבתי כ"פ) וע"כ סיים נאום י"י צבאות כבר ידעת אלקים צבאות הוא הו"ד הוי' צבאות הוא נצ"ח והנה כתב האריז"ל שכל הגאולות שהיו עד היום הי' ע"י מדת הו"ד ע"כ היו כל הגאולות ע"י אשה כמ"ש להלן משא"כ לעתיד ב"ב גאולה נצחיות תהי' ע"י אור הנצ"ח ובזה יתבטל מהקליפות והאומות נצח"ם כמ"ש ויז נצח"ם על בגדי וזה שסיים נאים י"י צבאות שזה יהי' בשלימות בזמן שתהיה הגאולה בשם הו"י צבאו"ת נעימות בימינך נצח:
80
פ״אובזה תמצא טוב טעם ודעת למה שנהגו להפטיר בחנוכ' רנ"י ושמח"י בת ציון דלכאורה אין לו שייכות כלל לחנוכ"ה ואי מש ם זכרון המנור"ה מהראוי להתחיל וישב המלאך וכו' ראיתי מנור"ת זהב וכו' אבל זכור תזכור את כל הדברים הנ"ל עריכ' הנ"ר הלזה הגם שבעת הדלקתו למטה אעפ"כ נ"ר יקרא היינו השפעה מכל הג' יחודים שמספרם נ"ר הוא חינוך למה שיהי' ב"ב בזמן התפשטות המלכו"ת הנקר' נ"ר ישראל כמ"ש לדוד ולא תכב' את נ"ר ישראל בכל שיעור קומה אור הלבנה כאור החמה כל הג' יחודים בשלימות ובפועל בר"ן יחד כוכבי בוקר וכבר כתבנו דלבעבור זה לא נתקנו הימים האלה למשתה ושמח' כי דוקא במלכות בית דוד נאמר כי שמח"ה בישראל (שמח"ת לב אש"ה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך כי דא הוא אתר למידחל הבן הדבר) הן הימים האלה המה ימי חינוך למה שיהי' אח"כ וזה שם האור נ"ר חנוכ"ה נר החינוך לנר ישראל מלכות בית דוד אשר תהי' שמחה בישראל ע"כ מפטירין בחנוכה רנ"י ושמחי בת וכו' רנ"י שיהי' נ"ר בשלימות ושמח"י כי אז תהי' שמחה בישראל:
81
פ״בובזה תבין ג"כ שם בנבוא' זכרי' ראיתי והנה מנור"ת זה"ב (בגימ' דו"ד) כלה וגלה על ראשה וכו' ואען ואומר וכו' מה אלה וכו' ואען וכו' זה דבר י"י אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר י"י צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה (וזה סיים ההפטור') הנה מלבד שכל דברי הנבוא' הזאת סתומ' אבל ג"כ לא נדע מה שייכות חזיו"ן המנור"ה לגדול' זרובבל ולפי האמור יצדק מאד הראה הש"י לנביא ענין הנס שיהי' במנורה שיהי' ב' זיתי"ם עלי' מוצקים לתוכה שמן מן השמי' להורות מעשה הנסים שיהי' במנורה שתהי' דולקת בנ"ס וממנ' תהי' הורא' ובשור' למלכות בית דוד (זרובבל בן יכני' המלך) לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי (כמש"ל שכל הנס הזה הוא חינו"ך והוראה וגאולה האחרונ' שיהי' לעתיד ב"ב במלוך מלך לדו"ד ע"כ הי' על מגינו של דו"ד צורת מנור"ה ואמר הנביא כמו שהמנור' הזו דולקת מבלי תת שמן בכח האדם כן דבר י"י אל זרובב"ל לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר י"י צבאות כמש"ל שזה יהי' כאשר תהיה הגאול' ע"י הוי"ה צבאות ויושיבם לנצח ויגבהו ואמר עוד מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור יתפרש לפ"ז דהנה כל המלכיות נק' הרי"ם ה"ר בגימ' בב"ל מדי יון אדום וחיויא רביעא' הוא הר הגדול כי ארכה לנו הישוע' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את ה"ר עשו והית' לי"י המלוכ' כי מלוכ' עשו ניגוד כביכול למלכת' קדיש' (כענין שאמרו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק הבא מעש"ו) ע"כ י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שע"ו ע"כ כשיעלו מושיעם לשפוט את הר עש"ו אז והית' לי"י המלוכה הבן הדבר (ותבין ג"כ מה דקי"ל אליה"ו יבא ב"ב לעשות שלו"ם בעולם שלו"ם ג"כ בגימ' י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד עש"ו המנגד נקרא שונא שלו"ם רבת שכנה לה נפשי עם (עש"ו) שונא שלו"ם והנה ביום עלות אליהו בסער' השמים אליהו הוא פנחס אשר לו ברית שלו"ם בו ביום הועמד מלך באדום הוא עש"ו השונא שלו"ם חושבני' דדין כחושבנ' דדין זה לעמת זה וכשיחזור ויבא אליהו ב"ב לעשות שלום תתבטל מלכות עש"ו השונא שלו"ם וז"ש הנביא מי אתה ה"ר הגדול (עש"ו הכולל כל הד' מלכיות בגימ' ה"ר והוא עש"ו הגדול) לפני זרובבל (היינו מלך המשיח שהיא מזרעו) למישור (כי תתבטל מלכותו וגדלותו בהתפשטו' מלכו"ת שמי"ם י"י ימלוך לעל"ם וע"ד בגימ' שלו"ם כנ"ל) והוציא את האבן הראשה (היינו אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה יוציא אותה אל הראש פינת יקרת ולא כמו עתה הדלקה במקומה בעינן כנ"ל תשואת ח"ן ח"ן לה ח"ן אשה על בעל' וח"ן המקום על יושביה בארץ הקדוש' ב"ב אמן:
82
פ״גטוב שם משמן טו"ב במדרש קהלת מנלן מדו"ד שנ' ויצא ש"ם דוד בכל הארצות וי"י נתן פחדו על כל הגוים חביב שם טוב מכהונ"ה ומלכו"ת שכהונ"ה ומלכו"ת בטלו ושם טו"ב לא בטל עכ"ל יתפרש עפ"י האמור שעל מגינו של דו"ד הי' חקוק צורת המנור' והנה נאמר בדוד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ היינו שתהי' מלכותו מרכב' למלכו"ת שמי"ם הנק' ש"ם (בגימ' הוי"ה שד"י צמצום והתפשטות) ע"כ בתהלים ק' פעמים ש"ם נגד התורה שיש בה ק' פעמים שמי"ם (כ"ה במג"ע) סוד היחוד וכל מעשיך יהי' לשם שמים והנה ע"י שמ"ן הטו"ב שנעשה נס לחשמונאי"ם נעשה להם באחדות ב' הכתרים כהונ"ה ומלכו"ת והנה תראה שלא נמשכה מלכותם וגם כהונתם כי נתבטלה משפחתם לגמרי וכל האומר מדבית חשמונאי וכו' וכ"ז מפני שמלכותם לשעה היתה ולא הי' מרכבה למדת שם משא"כ לדו"ד נאמר ועשיתי לך ש"ם אזי נשבע י"י לדו"ד אמת וכו' (קושטא קאי) עד עולם אכין זרעך וכו' ע"כ הי' חקוק על מגינו של דו"ד צורת המנור"ה להורו' שע"י המנור"ה יתוודע דמלכו"ת ב"ת דו"ד הוא מלכות עולם בזה העולם וז"ש שלמה בחכמתו טוב שם משמן הטו"ב שם הטוב דדוד טוב משמן הטוב דחשמונאים שירשו כהונה ומלכות ע"י שמן הטוב ויום וכו' מיום הולדו רצ"ל יום המות שלהם טוב מיום הולדו כי ביום שנולד השמ"ן הטוב ונמשחו בכהונ"ה ומלכו"ת הנה סברו בני העולם שח"ו יש ביטול למלכות בית דו"ד משא"כ יום שנתבטלה משפחת' ידעו כי מה שנשבע י"י לדוד אמת לא ישוב ממנה ונתקדש ש"ש ע"י החשמונאי"ם וזכות היא להם שידעו על ידם למפרע אשר מלכות' הוא רק חינו"ך והוראה למלכות בית דוד שיהי' לעתיד ב"ב:
83
פ״דרמז מן התור' לנר מצוה בשמן ובנ"י יצה"ר (היינו התולד' היוצא מן היצה"ר הוא השמ"ן) קר"ח ונפ"ג וזכר"י ר"ת זק"ן היינו כונת י"ג ת"ד שצרכין לכוין בהדלקתן ס"ת חג"י היינו ביום הח' משלימין כל הי"ג תיחונים מן נוצ"ר עד ונק"ה וזה חג"י ח' י"ג וכן הנביא שהתנב' על מפלת מלכות יון הוא שמו חגי ואמצעי התיבות ת"ק בגימ' ב"פ נ"ר:
84
פ״השיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמ"ן הטוב וכו' ומסיים אח"כ כי שם צוה י"י את הברכ"ה חיים עד העולם יש לפרשו ברמז ע"פ מ"ש במדרש מקץ עובדא הוה בדרומא תמן חד פינדקי והוה קאים ולביש זוגיי (בגדיו) בלילה ואמר להון (להאורחים דהיו תמן קומו פוקו לכון דלווייתא אנא עבדא (רצ"ל אני רוצה ללות אתכם) והוויין נפקין וליסטייא קדמין להון ומקפחין עליהון ועלין ומפלגין עימ' חד זמן אזל ר' מאיר ואתקבל תמן קם ולבש זוגיי א"ל קום לך דלווייתא אנא עבדא א"ל אית לי אח ואנא יתיב מסכ"י לי' (רצ"ל יש לי אח ואני ממתין עד עת בואו) א"ל ואן הוא א"ל בכנישתא א"ל ומה שמי' ואנא אזיל וקרי לי' א"ל כ"י טו"ב כל ההוא ליליא אזיל הוא פונדקאה צווח על תרעא דכנישתא כ"י טו"ב כ"י טו"ב ולא הוה שום ב"נ עני ליה בצפרא קם ר' מאיר ושוי חמרי' דייזיל לי' א"ל ההוא פונדקא אן הוא ההוא אחיך דאמרית א"ל הא אתא לי' וירא אלקים את האור כ"י טו"ב ע"כ והנה יש להתבונן איך אמר ר' מאיר דבר שאינו אמת ונ"ל להיות שמו מאי"ר לשון או"ר ובתור' נאמר ביחד או"ר כי טו"ב הנה הם אחי' ודבר י"י בפיה' אמת ומדת ואמ"ת הוא מדה הו' סוד הארת פנים יאר י"י פניו אור פני מלך והנה נרמז מה טוב ומה נעים שבת אחים היינו האחי"ם שאמר ר"מ או"ר כי טו"ב כשמ"ן הטו"ב יורד וכו' היינו כמו שהי' בימי הנס דחנוכ"ה בשמ"ן הטו"ב בא האור והמשכיל יפרש כל המזמור במרחב עפ"י הקדמ' הלזו ותתבונן כשמן הטוב יורד על הזק"ן זק"ן אהר"ן בגימ' באו"ר כי טוב ומסיים כי שם צוה י"י את הברכ"ה ע"ד מ"ש בז"ח בקדרותא דצפרא טו"ב הוא לברך את ישראל והוא בג"ש נאמר באור וירא אלקים את האו"ר כי טו"ב וכתיב התם כי טוב בעיני י"י לברך את ישראל וזהו שרמז בכאן כי שם צוה י"י את הברכ' על ישראל מעתה ועד עולם:
85
פ״וומשה הי' רועה את וכו' וינהג את הצאן אחר המדב"ר יש רמז לפמש"ל בתיבא גשנ"ה (סי' כ"ה) מרומזין כל הד' מלכיות והנה מצרים הי' גלות שרשיי לכל הד' גליות הנה נאמר במש' וינהג את הצאן אחר המדב"ר אחר אותיות מדב"ר הם אותיות גשנ"ה הבן:
86
פ״זכי ברך אברכך והרבה ארב' את זרעך וכו' ויירש זרעך את שע"ר אויבי"ו. במדרש ר' אומר זו תרמו"ד אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמו"ד והוא לפלא מהיכן שפטו שהיא תרמו"ד ולא על כלל שונאיי ישראל והנראה ע"פ מ"ש רש"י בפ' בחקותי דיש חילוק בין אויב לשונא אויב הוא מבחוץ ואינו יושב בקרבינו ושונא הוא אשר בקרבינו הם יושבין והנה לבן הארמי כשבירך את רבקה אחותינו וכו' נאמר וירש זרעך את שער שונאיו (מבפנים) משא"כ כאן אויביו היינו אותן שהן מבחוץ והנה כתיב בחוץ לא ילין גר משא"כ תרמו"ד היא מבחוץ תמיד כי אין מקבלין גרים מן התרמודיים דכולן הן מן הממזרות באין מן הזנות זונה מתרגמינן נפק"ת בר"א יוצאת בחוץ והנה תראה כל חכמת חיצונית זה שמם אשר יקראו להן חיצונית אין להן מבוא לבוא אל היכל המלך פנימ' חכמת התור' והתבונן אשר שלמה המלך בחכמתו כינה אותן החכמות בשם אשה זונה נפק"ת בר"א פעם בחוץ ופעם ברחובות ומעת' הרי שלך לפניך מדכ' בכאן ויירש זרעך את שער אויביו היינו מי שהוא תמיד בחוץ (שאין מקבלין גרים ממנו ואינו בכלל בחוץ לא ילין גר) והיא תרמו"ד שאמר רבינו הקדוש דהלכה הוא דאין מקבלין גרים מן התרמודיי"ם ועוד אבאר לך להלן אי"ה:
87
פ״חוהנה בהתגברות מלכות יון הרשע' כבר כתבתי לך שלישים שעיקר כונתן הי' להגביר חכמות חיצונית ולעזוב ח"ו חכמת התור' כבודה בת מלך פנימ' הנה בהתנוסס הש"י עמנו להכניע הקליפות יון פליסופיא החיצונית הנ' ליהודים הית' אור' זו תורה דנר מצו' ותור' אור להתוודע ולהגלות מעלת חכמת התורה וכי אין לנו חלק ונחל' בחכמה החיצוניות והתור' לא תחסר כל בה אפי' כל מה שמשיגין בראי' מוחשית או בראי' שכליית הכל יש ראי' בתור' בביאור מעתה העוסק בתור' מבין מאליו כל החכמות הנה לזכר זה (ולסגול' ולהגביר חכמת התור' ולהכניע החיצונית) תקנו נר מצוה הלזה א"ל הי"י' ויאר לנו בכל דור ודור ולא נתפתה ח"ו לפיתוי הזונ' חיק צרה נכרי' (והנר מצוה הלזה היא סגול' לזה) ע"כ תקנו בנר מצו' הלזה מדליקו על פתח ביתו מבחוץ רמז שע"י האור היוצא מבית ישראל פנימ' מאירין גם לחוץ היינו כל מה שמושל בטבע החכמות חיצונית הכל נכלל בהתורה הקדושה ותנינן מצותי' עד דכליא ריגלא דתרמודאי היינו התרמודיים אשר הן מבחוץ דאין מקבלין גרים שהן ממזרים מנפק"ת בר"א לצאת חוץ ומעת' התבונן מהבטח' הש"י לאברהם ויירש זרעך את שער אויביו דרש רבי זו תרמו"ד אשר המצו' להניח בשע"ר הוא זה מצות' עד דכליא ריגלא דתרמודאי ממזרים חכמת חיצונית וכל כבוד' בת מלך פנימ' וכעת קצרתי מאפס הפנאי:
88
פ״טומעתה תתבונן את אשר אמרז"ל ביבמות עתידין ישראל דעבדין יומ"א טב"א כד חריב תרמו"ד יו"ם טו"ב בגימטריא חכ"מה כאשר יתבטלו התרמודיי"ם שהם ממזרים פיתוי הזונ' נפקת בר"א חכמת חיצונית ותתפשט חכמת התורה על כל הארץ אז עתידין ישראל לעשות יו"ם טו"ב להתגלות החכמ"ה:
89
צ׳עיין בפוסקים עכשיו מדליקין בפנים כאשר תתבונן מש"ל החילוק בין אויב לשונא הנה עכשיו בעקבות משיחא חוצפי יסגי ורשעי' אשר בקרבינו הם יושבין הן הן המתגברין על חכמת התור' ולומדי' והנה מדליקין בפנים לבטל כחן וחכמתן הבן:
90
צ״אלריח שמניך טובים כבר הארכתי לך לעיל ר"ת בגימ" נ"ר חנוכה וכבר כתבתי כ"פ נק' חנוכה הוא חינוך לגאול' האחרונה כמו שיבואר במאמרים להלן ועוד כתבתי כ"פ בשם חז"ל חנוכת הבית לעתיד יהי' ב"ב בחדש מרחשון והחדש ההוא בו כח חוש הריח כמ"ש בס' יצירה המליך אות נ' בריח וכו' וצר בו וכו' מרחשון בשנה וכו' והחדש ההוא עפ"י סדר הדגלים מיוחס למנש' אותיות נשמה איזהו דבר שהנשמ' נהנית ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח והנה חינוך הבית לעתיד בזמן המשיח יהי' בחודש הרי"ח שלא נתפגם כ"כ באכילת עץ הדעת וכתבנו בארוכ' במ"א שע"כ נאמר במשיח והריחו ביראת י"י והנ' הוא יום המקו' ב"ב ונ"ר חנוכה הוא חינוך לאור העתיד בבנין הבית הג' בית יעקב לכו ונלכ' באור י"י וכבר כתבנו להדליק נר חנוכה בגי' אור חדש וזהו הנרמז לריח (להיותינו זוכין לביאת משיח שנאמר בו חוש הריח והריחו וכו' ולחינוך הבית בחדש הריח הנה) שמניך טובים (היינו מסוגל לזה הנס הנעשה בשמן ונקבע לדורות עולם עד ביאת משיח ב"ב) ועוד יתבאר אי"ה ע"כ תמצא ידים ורגלים למנהג ישראל קורין ליום אחרו"ן דחנוכ"ה זא"ת חנוכ"ה דאז קורין נשיא לבני מנשה עד זאת חנוכ"ת וכו' להורות דזה הוא יום המקו' החנוכה שיהיה במהרה בימינו בחדש המיוחס למנשה וימי חנוכה הללו המה חינוך לחנוכת הבית שיהיה ב"ב ע"כ נקרא אותו היום זאת חנוכ"ה ולזה תמצא גם בפסיקתא דורש נשיא לבני מנשה קודם לשארי הפרשיות:
91
צ״בותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ההוא קרא לאו רישי' סיפי' ולאו סיפ' רישי' ונ"ל לפרש עפ"י מה שאמרו בפסיקתא בענין נר חנוכ' וז"ל לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים (היינו נ"ר חנוכ"ה וכיוצא) הואיל ואינם מן התורה א"ל הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר עפ"י התור' אשר יוריך למה שאף עלי הם גוזרין שנאמר ותגזור אומר ויקם לך עכ"ל הנה תתבונן בשכלך כשישראל מקיימין מצות חכמי"ם וגזירתם הנה באתערותא דלתתא יתער מובדא לעילא אשר הש"י יקיים ג"כ גזירות חכמי הדורות שגוזריין עליו וזה שיש לפרש ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך (רצ"ל על הדרך הזה שאתה נוהג לגזור גזירות על הש"י הנה על דרך הזה) נגה אור (הוא מצות נר חנוכ' היא המצו' האחרונה שתיקנו חכמים וכאשר ישראל מקיימין גזירתם הנה גם הש"י יקיים גזירתם):
92
צ״גבנביאת זכריה ועוררת בניך ציו"ן על בניך יו"ן הנה מהראוי להתבונן למה נק' לישראל על שם מקומה וליו"ן על שם תולדתם גם מההוא הלשון ועוררת הנה תתבונן מ"ש במאמר הלל והודא"ה סי' קנ"ג משם תדרשנו לטובה ואין מן הצורך לכפול הדברים:
93
צ״דעוד בנבואת זכרי' בהפטרת שבת חנוכה נאמר הנבוא' ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה הנה פירשו בזה המלאך נקרא עומ"ד שעומד תמיד במדריג' אחת משא"כ הצדיק כל מה שמוסיף אומץ בתור' ועבודה ומצות הולך ממדריגה למדריגה נקרא מהל"ך ופירשו בזה הפסוק הנ"ל שהבטיחו ליהושע בן יהוצדק שיהיה מהלך בין העומדים הם המלאכים אבל אעפ"כ יקשה מהו הלשון ונתתי לך מהלכי"ם הל"ל ותהי' מהלך בין וכו' אבל אומרו ונתתי לך מהלכים משמע מהלכים אחרים זולתו והנראה לפרש עפ"י מ"ש בגמ' שהקפיד ר' יוחנן על תלמידו ר"א שלא אמר שמוע' מפיוו הקשה שם מאי כולי האי ותירצו דעל דבר זה ביקש דוד ג"כ אגורה באהלך עולמי"ם בשתי עולמות דכשיאמרו שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר כדכתיב דובב שפתי ישנים ע"ש בגמרא והנה מהראוי לדעת מהו הנאה להנפטר אשר שפתותיו דובבות (הגם שאמרו שם בגמרא ככומר של ענבים אינו מובן ע"ש ברש"י ובתוספת) והנראה דהנה כתיב היו"ם לעשות"ם ודרשו בו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ממילא כל מה שהאדם מרבה ללמוד תורה בעוה"ז אזי יתרבה שכרו לעוה"ב בג"ע ובצאתו מן העוה"ז הנה יתדן למיתן שכר כפי רבות תורתו אבל אין לו עוד קווי שיתרבה שכרו יותר (הגם שבעוה"ב בג"ע ג"כ הנשמות לומדים תורה ומחדשים רזין דאוריית' אין בזה תוספת שכרו דהתורה שלומדים בג"ע בלא גוף של עולם העשי' הנה אדרבא זה הוא שכר הרוחניי של הנשמו' זוכים לחזות בנועם י"י זיו השכינה בהשגת רזין דאורייתא ואין ע"י לימוד זה תוספת שכר בכל פעם רק מה שלומד האדם בהיותו בגוף ניתוסף שכרו בכל פעם וע"כ כל ימי חיי האדם בעוה"ז נק' מהל"ך משא"כ בצאת מן העוה"ז נשאר עומד שאין לו עוד קווי שיתעלה במדרגה בכל פעם ויתוסף שכרו רק כפי הנפסק עליו בעת צאתו בזה המעמד נשאר עומ"ד. והנה בגמ' אמרו על הזוג והענביל (הוא פעמון שמקשקש ומשמיע קול שהיא טמא היינו מקבל טומא' ואפקא לה מן כל דב"ר אשר יבא באש אפי' דיבור יבא באש רצ"ל אפי' כלים שאינו ראוי להשתמש רק לדיבור היינו שמשמיע קול מיקרי כלי ואמרו כשניטל הפנימי המקשקש החיצון טמא עדיין דעדיין כלי הוא ואמרו בגמ' למאי חזי ואמרו שם (הוא ג"כ אליבא דר' יוחנן) לפי המסקנא) שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס ע"ש ברש"י ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונ' הגם שעוש' מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי עושה מעין מלאכתו ושם כלי עלי' נמצא בנידון דידן הגוף כל מה שמדבר בתורה בעוה"ז ע"י הנשמה הפנימיית אשר בתוכו מוסיף אומץ בכל פעם אבל כשניטל הפנימיית שוב אינו ראוי לדיבור והנ' כשתלמידיו אומרים שמועות מפיו הנה שפתותיו דובבות ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונה ע"י דבר אחר וכלי מיקרי נמצא מקרי בכל פעם שהגוף לומד ממש בדיבור בעוה"ז וניתוסף לו בכל פעם שכרו בעוה"ב ויתעל' בכל פעם רוחו ונשמתו בג"ע וזה הוא שנתחבט עליו דוד המע"ה אגורה באהלך עולמים שיאמרו שמועות מפיו וזה שהבטיח ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (בעוה"ב היינו תלמידך בעוה"ז שעדין הם מהלכי"ם נתתי אותם לך היינו גם אתה מהלך על ידם כשתהי') בין העומדים האלה (אעפ"כ כשיאמרו תלמידך המהלכים שמועות מפיך תהיה גם אתה מהלך ונסוע ממדריג' למדריג' הבן הדבר עיין במאמר ג' מאמר נר מצוה סי' י"ג דזהו שאמרו במצות נר חנוכה הרמוז למעלת התורה כבתה אין זקוק לה ומעתה תבין מה שייכות יש לזה הענין להפטירו בחנוכ'. בין והתבונן:
94
צ״הבית יעקב לכו ונלכה באור י"י עמש"ל בסימן מ"ז אשר בנין הבית העתיד המקו' ב"ב הוא נקרא בית יעקב לא כאברהם שקראו הר בית א' ולא כיצחק שקראו שדה בית ב' אלא כיעקב שקראו בית בנין המקום ב"ב והנה כבר כתבנו בענין החינוך עפ"י הנמצא לרז"ל אשר יהי' החינוך בחדש מרחשון וחינוך בית ראשון מימין אברהם הי' בתשרי ועיקר חינוך בית שני משמאל יצחק אשר הוא מצד הגבור' ונאמר בו ותכהנה עיניו מראות ע"כ היה בו התגברות מלכות יון שיניקת' מן מדת הצפון וצד הצפון הוא תמיד חשך כמש"ל ורצו לבטל חכמת התורה אור ולהגביר הכסילות חכמת החיצונית כסיל בחושך הולך והנ' הפועל ישועות האיר. לנו מתוך החושך ויאמר אלקים יהי אור. אור י"י הו"י' ב"ה והיינו יהי אור רל"ב ד' מילואי הוי' ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא הארת אור הגנוז המקו' לעתיד ב"ב מן הארת האור הזה ניתן לנו למזכרת להנות מן הארת האור הזה עד בנין בית יעקב ב"ב אז יתגלה כל טוב האור הגנוז עכ"פ תיקח לך שהארת האור הזה דחנוכ' נקרא אור הוי' בגימטריא רגל שע"י קיום המצו' הזאת רגלינו תעמוד במישור בבית יעקב ב"ב וזהו שנרמז בדברי הנביאים בית יעקב היינו בית הג' כנזכר לעיל לכו ונלכ' באור הוי' היינו ע"י מצות נ"ח שהוא אור הוי' והנ' תתבונן אשר הארת האור הזה נתגל' מתוך החושך היינו בבית שני אשר הוא נגד יצחק ונאמר בו ותכהנה עיניו מראות והנ' אמר המלך החכם ברוח קדשו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החושך היינו דוקא האור הבא מתוך החושך ותתבונן בזה שע"כ יצחק יהיה המליץ לעתיד בפסוק כי אתה אבינו וכו' ומליצתו תהיה על ישראל שקיימו מצו' זאת יתרון אור מן החושך הבן הדברים ויהי' מעדנים לנפשות העגומות ותבין אשר החשבונות של מצוה יהי' יצחק המחשב כי חשבון הוא משטרא דגבור' שהוא צמצום וגבול בחשבון המגביל כל דבר וע"כ גם נוסח הברכה של נ"ח יושטף ויעבור ע"פ חשבון כענין שכתב מרן האר"י ז"ל להדליק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה דייקא כי הוא רק הארה מן האור הכולל אשר יתגלה ב"ב נ"ל נ"ר רמז לשם ב"ן מלכות נר ישראל יע"ש והנה הם הד' שמות אשר חשבונם יהיו אור וכבר כתבתי לך עוד אשר חשבון להדליק נר חנוכה בגימ' אור חדש והוא בחסרון הכולל כמש"ל וז"ש אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו וכו' היינו ע"ה אור חדש במלואו וטובו הבן הדברים היקרים:
95
צ״ועמ"ש לעיל במאמר הזה אות ב' בשם הרוקח זלה"ה סמך הכתוב ויקחו אליך שמן זית זך לפרשת מועדים רמז לחנוכה שהוא כמועד מתקנת חז"ל עיין מה שכתבתי שם והנה לפמ"ש לעיל יומתק לך אור הוי' הרמוז לנר חנוכה הנה הוא בגי' רג"ל ע"כ נסמך לפרשת רגלים:
96
צ״זבו ידובר מעניני דברי חז"ל הדינים והתקנות שתיקנו בנר חנוכה ברוח קדשם ונקבע בדבריהם בבחי' תורה שבע"פ הנק' מצו"ה כנודע ואבאר לך לפי קט שכלי טעם כל דבר ודבר ונק' המאמר הזה נר מצוה ואגב יתבאר בזה טעם כמה מנהנים שנהגו ישראל בימים האלה וטעם קביעות הימים בחדשים האלו בימים הללו כי ודאי לא במקר' הוא והש"י יאר עינינו ויתבאר כמה ענינים נפלאים מדברי חז"ל בתלמודא דידן ובתלמו' ירושלמי ותוספת' ומס' סופרים ושאילתו' דר"א:
בגמ' מקשינן מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון דכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכו"ת בית חשמונא"י ונצחו"ם מצאו פך אחד מונך בחותמו של כ"ג ולא הי' ב"ו להדלי"ק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנ"ו ח' ימים לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימי"ם טובי"ם בהלל והודאה ע"כ הנה יתפלא כל משכיל הא דשאלו מא"י חנוכ"ה וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכ"ה הנקבע בישראל ר"ז שנה קודם חורבן הבית (ר"ז מנין או"ר) וכבר מסרו נפשם ישראל על המצוה הזאת כמבואר בירושלמי ובמדרשים והנה נראה דצריכין לפרש' מא"י חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה היינו למה נק' שם המועד הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה וכו' והנה יש לפרש ולפ"ז דחשיב המסדר הש"ס ע"כ נק' שם המועד הזה חנוכ"ה רצ"ל חנ"ו כ"ה. ורש"י ז"ל נראה דמיאן בזה דהרי מסיימין בברייתא קבעו"ם ועשאו"ם ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודא"ה אבל לא לאסור במלאכה א"כ לא שייך לומר ל' חנ"ו ע"כ פרש"י ז"ל דהשואל הקשה מא"י חנוכ"ה על איזה נס קבעוה"ו וגם זה לפלא לומר שישתכח הנס מן הדורות עד שנצטרך לשאול מה הי' הנס (ואי"ה יתבאר ג"כ דברי רש"י ז"ל בדרשותינו להלן) ועוד לפ"ז אנחנו לא נדע עדיין מהו שם חנוכ"ה והנה גם בלשון הברייתא יש להתבונן אומרים לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה לא קבע"ו לדורות בשנה הראשונה תיכף בראותם הנ"ס יתקנו שיהיו הימים יו"ט לדורות וגם יש להתבונן בלשון קבעו"ם ולהבין כ"ז נקדים מה שפירשנו בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליק"ו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך והדברים תמוהין וכי בחצר היתה המנור"ה עומדת והרי בהיכ"ל היתה ותבין הדבר ע"פ דברי הזוה"ק פ' לך על הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצר"ך נשבעה בטוב בית"ך קדוש היכל"ך עיי"ש תבין ישכון חצר"ך היינו נה"י בטוב בית"ך היינו חג"ת קדו"ש היכליך היינו חב"ד והנה כתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצו"ה הכוונה לג' יחודין הו"י' אה"י' (חב"ד) הו"י' אלקים (חג"ת) הו"י אדיינ' (נה"י) הנה בג' יחודין בגימ' נ"ר וכתב עוד מרן האריז"ל בשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה בחג"ת וחב"ד משא"כ בנ"ר חנוכ"ה נשארת במקומה בנה"י (אשר שם ייחוד הו"י' אד"נ') ומאירין לה ממקום העליון מחג"ת וחב"ד אשר שם תריד ייחודין הנ"ל (הו"י אה"י' הו"י' אלקי"ם והוא הנ"ר מצו"ה כנ"ל):
בגמ' מקשינן מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון דכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים וכשגברה מלכו"ת בית חשמונא"י ונצחו"ם מצאו פך אחד מונך בחותמו של כ"ג ולא הי' ב"ו להדלי"ק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ממנ"ו ח' ימים לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימי"ם טובי"ם בהלל והודאה ע"כ הנה יתפלא כל משכיל הא דשאלו מא"י חנוכ"ה וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכ"ה הנקבע בישראל ר"ז שנה קודם חורבן הבית (ר"ז מנין או"ר) וכבר מסרו נפשם ישראל על המצוה הזאת כמבואר בירושלמי ובמדרשים והנה נראה דצריכין לפרש' מא"י חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה היינו למה נק' שם המועד הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה בכסל"ו יומי דחנוכ"ה וכו' והנה יש לפרש ולפ"ז דחשיב המסדר הש"ס ע"כ נק' שם המועד הזה חנוכ"ה רצ"ל חנ"ו כ"ה. ורש"י ז"ל נראה דמיאן בזה דהרי מסיימין בברייתא קבעו"ם ועשאו"ם ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודא"ה אבל לא לאסור במלאכה א"כ לא שייך לומר ל' חנ"ו ע"כ פרש"י ז"ל דהשואל הקשה מא"י חנוכ"ה על איזה נס קבעוה"ו וגם זה לפלא לומר שישתכח הנס מן הדורות עד שנצטרך לשאול מה הי' הנס (ואי"ה יתבאר ג"כ דברי רש"י ז"ל בדרשותינו להלן) ועוד לפ"ז אנחנו לא נדע עדיין מהו שם חנוכ"ה והנה גם בלשון הברייתא יש להתבונן אומרים לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה לא קבע"ו לדורות בשנה הראשונה תיכף בראותם הנ"ס יתקנו שיהיו הימים יו"ט לדורות וגם יש להתבונן בלשון קבעו"ם ולהבין כ"ז נקדים מה שפירשנו בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליק"ו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך והדברים תמוהין וכי בחצר היתה המנור"ה עומדת והרי בהיכ"ל היתה ותבין הדבר ע"פ דברי הזוה"ק פ' לך על הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצר"ך נשבעה בטוב בית"ך קדוש היכל"ך עיי"ש תבין ישכון חצר"ך היינו נה"י בטוב בית"ך היינו חג"ת קדו"ש היכליך היינו חב"ד והנה כתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצו"ה הכוונה לג' יחודין הו"י' אה"י' (חב"ד) הו"י' אלקים (חג"ת) הו"י אדיינ' (נה"י) הנה בג' יחודין בגימ' נ"ר וכתב עוד מרן האריז"ל בשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה בחג"ת וחב"ד משא"כ בנ"ר חנוכ"ה נשארת במקומה בנה"י (אשר שם ייחוד הו"י' אד"נ') ומאירין לה ממקום העליון מחג"ת וחב"ד אשר שם תריד ייחודין הנ"ל (הו"י אה"י' הו"י' אלקי"ם והוא הנ"ר מצו"ה כנ"ל):
97
צ״חועפ"ז תבין ההלכה הרווחת מה שתקנו נ"ר חנוכ"ה אין מטלטלין ממקום למקום:
98
צ״טוגם כן תבין הא דקיי"ל להלכה הדלקה עושה מצו"ה ולא הנחה אי"ה יתבאר במקומות שונים ולפ"ז שפיר תקנו בדקדוק בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך בחצרות דייקא בנה"י (המכונים חצרות כמש"ל בשם הזהר) אשר לשם מאירין לה ממקום הקודש במצות נ"ר חנוכ"ה
99
ק׳הג"ה ובזה תתבונן הא דשאלו בגמרא (על הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו) והיכן צונו ולא שאלו כן בכל המצות דרבנן אך מבואר הוא בכוונת הברכות וצונו ביסוד וה"ס הארה הנגמרת ביסוד באסתמכותא דכל שייפין וכאן הוא רק בנה"י ע"כ שאל והיכ"ן צונ"י לזה השיבו הגם דהדלקה במקומה בעינן עכ"ז לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך (ימשיכו) לך וכו' ולחד מ"ד משאל אביך (חכמ"ה) ויגדך (ימשיך לך) זקניך (חב"ד) ויאמרו לך נ"ל ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וע"פ הדברים האלה תבין ג"כ בנוסח ההודאה וקבעו' שמונ' ימי חנוכה אלו לא אמרו ותקנ"ו או ועשא"ו אלא וקבע"ו ותבין לפי הנ"ל דשאני נ"ר חנוכ"ה משארי נרו"ת מצו"ת: אחרי הדברים האלה דהנה בזמן הנס הנה מתתיהו כ"ג ובניו תקנו ההו"ד (כאשר יתבאר) ולזכר ההוא הנה הדליקו אז הנרות בכוונה ההוא (היינו הדלק' בנה"י רק המשכ' הארה מחב"ד וחג"ת) אבל כיון שכבר ניתקן ההו"ד לא ידעו אם בשנים האחרות הבאות שוב ע"י האר' הזאת תהיה למלכות שמי"ם העלא' ממקומ' לקדש העליון חג"ת חב"ד כמו בשבתות ויו"ט אות היה במקומה ויתמשך הארה למטה למקום קביעותה וכיון שראו ברוח קדשם גם לשנ"ה האחר"ת שאין לה עלי' ממקומה רק הארה נמשכת אלי' אזי קבעו' ולפ"ז שאל השואל מאי חנוכה מהו השם חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה בכסלו וכו' ולשנה האחרת קבעו"ם וכו' שהקביעית תהי' בנ"ר בימים הללו ויתמשך הארת הג' ייחודי' למקום חנייתה בלא העלא' וטלטול ממקום למקום והנ' הג' ייחודים הנ"ל אשר גימ' שלהן נ"ר כנ"ל הנה יש בהם כ"ה אתוון: (טעם א' לקריאת שם חנוכ"ה)
100
ק״אעל כן קראו לימים האלה חנוכה חנ"ו כ"ה שכל הכ"ה אתוון אשר מרומזין בייחוד נ"ר יש להם חניי' במקומ' והשם הטוב יכפר:
101
ק״בטעם ב' עיין מ"ש במאמר ב' תורה אור סימן ה' ועיי"ש לפי הדברים מהו שאלת הגמ' מאי חנוכ"ה ומפרשינן בגמר' דת"ר בכ"ה כסלו וכו' לשנה האחרת קבעום וכו' משום דבשנה הראשונה לא ידעו אם בכל שנה תתחיל הארה מן יום כ"ה וסברו שתתחיל ההאר' מן יום כ"ו עד שבשנה האחרת ידעו שההאר' מתחלת מן יום כ"ה וקראו שם המועד חנוכ"ה חנ"ו כ"ה עיי"ש ותבין ואין מן הצורך לכפו"ל הדברים:
102
ק״גטעם ג עיין עוד מ"ש במאמר תורה אור סימן ח' ותבין שם חנוכ"ה שהארת אור הניסיי הנה הוא מהארת אור הגנוז שנגנז בתורה או"ר והנה האור הגנוז אדם יכול להביט בו מסוף העולם וע"ס והנה משנפסק' הנבוא' בכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבדה תקותינו הנה פעל ועשה הש"י להאיר להם במעט קט מן האור הננוז בתור' והאור ההיא מתגלה לנו להאיר בכל שנה ושנה היא לנו במקו' נבוא' כמש"ל במאמר הנזכר והנה המעט מן האור הזה שמתגלה לנו הוא חינו"ך לגאול' האחרונה שיתגלה לנו אור הגנוז בשלימות כמו שהיה במ"ב וכמו שנא' בנבוא' לא יהי' לך עוד השמש וכו' והיה לך י"י לאו"ר עולם והאור הזה הניסיי אשר הוקבע לדורות הוא כמו שמחנכין את הקטן בקטנותו מעט מעט בכדי שיעמוד על עמדו בגדלותו על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה ולהנ"ר מצוה הזה נ"ר חנוכ"ה לשון חינוך והרגל להאיר העתיד בגאול' העתיד' ב"ב ובזה יצדק לך ג"כ ענין השאל' בגמ' מא"י חנוכ"ה רצ"ל מהו השם הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו יומי דחנו"כ' תמניא אינון וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם וכו' רצ"ל דבשנה הראשונ' סברו שהאור הזה הי' רק נס לשעה על שהיונים הנק' חש"ך רצו להשכיח (חש"ך שכ"ח) חכמת התורה ולהגביר חכמות יונית החיצונות היא כסילות (כסיל בחש"ך הולך) ע"כ בעת הישוע' האיר לנו הש"י אור הניסיי מן אור התור' באמצעות המנור"ה והשמ"ן וכמש"ל כ"פ אבל לא ידעו בבירור אשר האור ההוא שוב יתגלה בכל שנה ושנה אבל לשנ"ה אחר"ת כשראו חכמי הדור ברוה"ק אשר האור ההוא שוב יתגלה בגבהי מרומים ויש הארה גם למטה מן האיר הגנו"ז הנה הבינו שנקבע הדבר לדורות במקום נבוא' והוא חינוך לגאול' העתיד' ב"ב שיתגל' או"ר שבעת הימי"ם ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה הבן ועיין עוד מש"ל מאמר הנזכר סימן ח' וסימן י"ח:
103
ק״דהנה כתבתי לך שלישים טעם לקריאת שם חנוכ"ה והנ"ר מצוה נק' נ"ר חנוכ"ה ועוד יתבא' אי"ה והנ' אבא' לך:
104
ק״האמרז"ל בלשונם וכשגבר"ה מלכות בית חשמונאי ונצחום מצאו פ"ך אחד וכו' וקבעום ועשאום יו"ט בהל"ל והודא"ה הנה יש להתבונן למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כמו בפורים ומתוך דברינו יתבאר לך ג"כ טעם למה נעשה הנס בפ"ך דוקא ועוד יתבאר לך מה דקשה על הצדיקים החשמונאים האיך קבלו עליהם המלוכ"ה הלא ידעו אשר נשבע י"י לדו"ד אמ"ת וכו' מפרי בטנך וכו' וגם חכמי הדור איך קבלו עליהם מלכות"ם להסב המלוכ"ה מזרע דו"ד ולהבין בזה אען ואומר:
105
ק״והנה אמרז"ל מלכו"ת יו"ן אמרה לישראל כתב"י לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל ופירוש הדברים לא נודע והנראה בזה ע"פ משארז"ל (כשכפרו ישראל במלכות בית דו"ד היה כעון כפירה באלקית) כמו שדרשו איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקיך וכו' וב"ב בזאת תהיה גאילתם ובקשו את י"י אלקיה"ם ואת דו"ד מלכם והטע"ם איך יש שייכות למלכות בית דו"ד דייקא זה הכבוד וגדולה כי דוד ה"ס רג"ל רביע"י מלכותא קדישא היינו שהוא מרכבה למלכות שמי"ם
106
ק״זהג"ה ובזה תבין משארז"ל אין ישיב"ה בעזר"ה אלא למלכי בית דו"ד: ממילא הכפירה במלכות בית דו"ד חשב לכפירה וכו' והודאה במלכות בית דו"ד הוה הודא"ה במלכות שמים:
107
ק״חהג"ה ובזה תבין מה שדוד לא רצה למחול לשמעי וצו"ה עליו את שלמה להרגו ולמה לא מחל וא"א לומר מטעם מלך שמח"ל ע"כ אין כבודו מחול דהרי כל הימים שהי' בבריח' לא היה נק' מלך כמו שאמרז"ל שהי' מתכפר כהדיוט בקרבן עיין פרשת דרכים אבל הוא מטעם אשר שמעי כפר לגמרי במלכות בית דוד דהנה כל ישראל עכ"פ המליכו את אבשלום שהוא זרעו של דוד אבל שמעי אמר השיב י"י עליך את כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו הנה כפר במלכות בית דוד שהיא מרכבה למלכו"ת שמי"ם והכפיר' במלכות בית דוד היא כפירה וכו' ולא היה בידו למחול:
108
ק״טוהנה מיום שגלינו מארצינו ע"י נ"נ מלך בב"ל ובטל' מלכות בית דוד עוד לא שבה המלוכה עד אשר יהפוך הש"י אל העמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הו"י' והי' הו"י' למלך עכ"ה על אותן הזמן נאמר ובקשו את הוי' אלקיהם ואת דוד מלכם והוא יהי' אחר כל הגליות היינו בביטול מלכות הרביעית אדום והנה עד סוף מלכות יו"ן (הגם שיצאו מבבל לא"י ובנו ביהמ"ק עכ"ז לא היו חופשים מן השעבוד לגמרי והיו משועבדים למלכי מדי ופרס ומהם לקחו המלוכה מלכי יו"ן והיו רוצים שיכפרו ישראל לגמרי במלכות בית דוד בזה תהיה ח"ו הכפירה לגמרי וכו' כאשר אבאר לך בסמוך אי"ה:
109
ק״יוהנה אמרז"ל דו"ד ושלמ"ה שנמשחו בקר"ן נמשכה מלכות"ם שאול ויהיא שנמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותם ומהראוי להבין מהו הרמז בפ"ך וקר"ן כבר כתבנו במ"א קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד מורה על קיום המלכות לעד ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים דכתיב י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך בלבד מורה רק על מלוכה לשעת' ואינה מקויימת לעד והנ' דוד שנמשח בקרן מן הסתם שהיו מושחין בו היה קר"ן השו"ר כי עיקר שבח הקר"ן הוא בשו"ר כענין שנא' שור פר מקרין מפריס:
110
קי״אוהנה מלכות יון אמרה לישראל כתב"ו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' (היינו שהיה אומרים להם שיכפרו לגמרי במלכו' בית דו"ד היינו בביאת משי"ח הבא מן דו"ד ב"ב אחרי כלות כל המלכיות ובזה לא יהיה להם ח"ו חלק וכו' כענין שאמרז"ל איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקי"ך וכו' והיו אומרים בלשון כתב"ו לכם כי מלכותא דדו"ד ה"ס תורה שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. והנה הכפיר' הוא כפיר' בתורה שבע"פ ע"כ היו אומרים כתב"ו לכם דייקא רק מה שבכתב הוא אמת והבן. והנה היוצר כל הוא אלקינו בעת הישוע' הראה לישראל ע"ק הענין המקוו' ב"ב עם היות שלא הגיע עדיין זמן החזרת המלוכה לדו"ד (כי זה יהי' בביטול עש"ו אזי הו"י' ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שט"ו) אז יהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' והי' הוי' למלך על כל הארץ ובית דו"ד (שנמשח בקר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד) יהי' נכון לפני הוי' עד עולם והנה כעת בביטול יון עדיין לא הגיע זמן החזרת המלוכה לדוד. עכ"ז הרא' להם הש"י אז ענין המקוו' לעתיד ב"ב ע"כ הרא' הש"י אותותיו בפ"ך ליתן מלוכ"ה לחשמונאי"ם לפי שעה כמש"ל כי פ"ך בגימ' ימל"ך אבל לא לעל"ם וע"ד. כי תחזור המלוכה לבעלים לדוד ולזרעו ע"ע והנה קר"ן נוסף על הפ"ך מספר נ"ר. ע"כ כאן נוסף על מציאת פ"ך נס של הנ"ר להורות על הקר"ן היינו מלכות בי"ת דו"ד שיהי' ב"ב והנ' לפ"ז אדרבא מן הענין הזה נתוודע להם בקיום מלכות משי"ח הבא בן דו"ד הבן הדבר:
111
קי״בוזה שאמר דוד ברוה"ק כהני"ך (היינו החשמונאים) ילבשו צד"ק (היינו מלכות שיקחו המלוכ' לשעת') וחסידך ירננו (בהלל והודא') ובקש בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך (היינו שביקש ושאל מאת הש"י שלא ישיב פני משיח"ו היינו שלא יסברו ח"ו שאין משיח לישראל כשיראו שהכהנים לקחו המלוכה והנ' ביקש דוד שלא ישיב פני משיחו ויתוודע לכל עריכת נ"ר לבן ישי משיחו) וז"ש אח"כ נשבע י"י לדו"ד אמת לא ישוב ממנ' מפרי בטנך וכו' והנ' סיים ברוה"ק כהני"ה אלביש יש"ע (בגדי יש"ע היינו בגדי מלכו"ת) וחסידי' רנן ירננו (בהלל הוודא' הנה) שם אצמיח קר"ן לדוד (היינו בהוספת נס של נ"ר על פ"ך הנה יתהווה קר"ן לרמז על דוד שנמשח בקר"ן. וז"ש) ערכתי נ"ר בהוספ' על פ"ך הוא למשיחי והיינו להורות על משי"ח אלקי יעקב שנמשח בקר"ן וכנ"ל) אויביו אלביש בשת (שהיו אומרים כתבו לכם על קר"ן השור כמש"ל) ועליו יצין נזר"ו הנזר והעדות: (טעם א' מה שהנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב):
112
קי״גהנה יצא לך מכל דברינו הנ"ל טוב טעם למה נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בתור"ה שבע"פ שהרי היוני' בקשו שיכפרו במלכות בית דוד שה"ס תורה שבע"פ מ"לכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה ע"כ אמרו כתב"ו לכם כנ"ל ע"כ הנס הזה שהי' בזמן הישועה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בדרגא דתורה שבע"פ: (טעם א' למה המליכו את החשמונאי')
113
קי״דותתבונן טע"ם על מה סמכו א"ע החשמונאים ליקח מלוכה לעצמם כיון שהמלוכה שייכת לבית דוד וגם חכמי הדור על מה סמכו א"ע להמליכם והוא על שמצאו פ"ך שמור' על מלוכה לשעת' בגימ' ימל"ך ותוספת נס נ"ר על פ"ך יהי' קר"ן הנה נרמז על מלוכה עולמיית שתהי' לבית דו"ד שנמשח בקרן בגימ' ימל"ך לעולם וע"ד: (טעם א' על מציאת פ"ך דייקא:
114
קי״הוג"כ תתבונן טוב טע"ם למה מצאו בנס דייקא כלי ששמו פ"ך נרמז על מלוכה לשעתה פ"ך בגימ' ימל"ך כנ"ל: (טעם א' על לשון הודא"ה):
115
קי״ווג"כ תתבונן למה תקנו הימים האלה רק להודא"ה כי הודא"ה הוא על תוס' טוב' מן הראוי נלמד מן לא"ה אמנו שאמר' בלידת יהודה הפעם אוד"ה את י"י. והוא על שנטלה יותר מהמגיע לה והוא תוס' טובה הנה אמרה לשון הודא"ה וכן היא בחנוכ"ה ניתקן לשון הודא"ה על תוספת טובה דהגם שלא הגיע עדיין זמן מלכות יהודה עד שתכלה מלכות אדו"ם עכ"ז תוספת טובה ניתן לישראל גם בזמן מפלת מלכות יו"ן מלוכה לשעת"ה ע"כ ניתקן לשון הודאה המורה על תוספת טובה:
116
קי״זטעם ב על לשון הודאה שהיו מודים על מלכות בית דוד במה שרצו היונים שיכפרו וכאן בזמן הישוע' ניתן להם אות ומופת ע"ז. בהוספת נ"ר על. הפ"ך כנ"ל רמז על צמיחת קר"ן לדוד ועריכת נ"ר לבן ישי הנה אז הודו כולם כאחד וזהו לשון הודאה:
117
קי״חוג"כ תבין למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כי שמח"ה לא שייכא רק במלכות בית דוד כדכתיב בד"ה בעת שהמליכו את דו"ד וגם הקרובים וכו' מביאים לחם וכו' וצמוקי' ויין ושמן ובקר וצאן לרוב כי שמח"ה בישראל. וכן בשלמ' אוכלים ושותים ושמחי"ם וטעם הדבר דלא שייכא שמח' אלא במלכות בית דוד (טעם א' לזה לא תקנו משת' ושמח') הוא כי במלכות בית דוד מרכב' למלכות שמים וכתיב שמחת לב אשה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך (הבן מה שרמזתי לך):
118
קי״טובאלה הדברים (תבין טעם רביעי) עיין סי' א' ב' ג' למה קראו לימים האלה חנוכ"ה שבכאן היה רק מלוכה לשעתה ולרמז בה המלוכה המקיימת והוא כמו חינוך שעושין לקטן בכדי שידע להתנהג בגדלותו. ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה:
119
ק״כויתפרש בזה ג"כ מה דשאל מסדר הש"ס מא"י חנוכ"ה (עיין מש"ל סימן א' ב' ג') דשאל השואל מהו שם חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו וכו' כשנכנסו היוני' וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי וכו' לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במגילת תענית כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו לכתוב לשון מלכו"ת להורות על המכוון הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו ברוח קדשם אשר מן השמים הוא ליתן מלוכה לשעת' לחשמונאים שמסרו נפשם על קדושת השם ונעשה הנס בהדלקת הנ"ר להורות החזרת המלוכ' לעתיד לבעלים למי שנמשח בקרן כמש"ל ערכתי נ"ר למשיח"י (ובזה תבין מש"ל בשם הקדוש מהר"פ מאמר תור"ה או"ר סימן ט"ז שבשעת הדלקת נר חנוכ"ה נתגלה אורו של מלך המשי"ח עיי"ש) ע"כ רמזו מלמעלה הנס בפ"ך להורות שהוא רק מלוכה לשעתה (ותוחזר המלוכה לבעלי') והמלוכ' לשעתה הוא תוספ"ת טוב"ה והוא חינוך למלכות שמים שלימה כי הנה במלכות הלזה מקבלת מלכות שמים הארה במקומה ואינה בהתפשטות בשיעור קומת' (כמ"ש בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך) משא"כ במלכות בית דוד יהיה יחודא שלים בהתפשטות כל שיעור קומה (ואז יאמרו כל הגוים בית יעקב לכ"ו ונלכ"ה באו"ר י"י בגימ' רג"ל כמו הארת יו"ט. הבן) ע"כ נק' הימים האלה הנזכרים ונעשים בכל דור ימי חנוכ"ה כמו החינו"ך שעושין לקטן שיעשה הדבר הזה בגדולתו ע"כ שינו בגמ' מתיבת י"ד לתיבת מלכו"ת כדי להשיב תשובה על שאלת מא"י חנוכ"ה לשון חינוך והרג"ל למלכו' מלך המשיח ואי"ה יבואר עוד בענין יעקב ששכח פכי"ם קטנים וחזר בעבורם הבן:
120
קכ״אנר חנוכה בגימ' של"ט להורות על הנ"ל כי בימים ההם ניתן למלכות רק בחי' שליט"ה ולא מלוכ"ה כי מלוכה לשעתה שליטה יקרא לה חינו"ך למלוכ"ה אשר תהי' ב"ב למלכות בית דו"ד אשר נ"ר ישראל קרא לה כמ"ש לדוד ולא תכבה את נ"ר ישרא"ל והנה כבר נאמר ונשנ' ענין חנוכ"ה חינו"ך לגאולה האחרונה וכמו שמחנכין את הקטן אע"פ שאין שכלו עדיין בשלימות עכ"ז החינוך הוא להיות לו לעזר לכשיהי' גדול. הנה הגאול' האחרונ' ב"ב תהי' אור הלבנה כאור החמה ותתפשט מלכות שמים בגדלות בכל שיעור קומה (ותהי' נק' נ"ר ישרא"ל כמ"ש לדו"ד כנ"ל) והנה כבר כתבנו ייחוד חב"ד הוא הו"י' אה"י'. חג"ת. הו"י' אלקי"ם. נה"י הו"י' אד"נ'. שלשתן בגימ' נ"ר כמ"ש האריז"ל רק שכעת בנר חנוכ"ה מקבלת האר' הזאת כשהיא בקטנות עדיין במקומה למט' והוא כעין חינו"ך למה שיהי' בגדלות בהתפשטו' שיעור קומה המלכו' ביתר שאת ויהי' אור הלבנה כאור החמה הבן הדבר היטב: (טעם א' למה נעשה הנס ע"י כהנים):
121
קכ״בוהנה נעשה הנס ע"י כהנים המה יורו לבני ישראל החינו"ך הזה והוא בשור' לבני ישראל למה שיהי' במהרה בימינו אחר כלות גלות החל הזה דהנה הכהנים הללו כפי הנראה בודאי היו מזרע פינח"ס הוא אליה"ו. אשר הש"י נתן לו ברית שלום שיבא ב"ב לבשרינו בשלו"ם ע"כ ביום שעלה אליה"ו בסער' השמים. בו ביום עמד מלך לאדו"ם כמו שאמרז"ל במדרש שיר השירים ומזה נדע שביום בואו בהחזר' ב"ב תתבטל המלוכה מן אדו"ם ותחזור העטר' ליושנ' ויוצמח קר"ן לבית דוד וזה שאנו אומרים בברכ' הפטר' שמחינו י"י אלקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך כי הא בהא תליא ממילא תתבונן דלבעבור זה גם החינוך לגאולה האחרונה נעש' ג"כ ע"י הכהני"ם מזרע פינח"ס הוא אליה"ו אשר הוא יהי' המבשר למלכות שמים שלימה ב"ב אמן. הנה עד כאן ביארתי לך כמה פעמים לכל הנהו מילי אגב גררא. אבל יתבאר אי"ה כל אחד במאמר בפ"ע:
122
קכ״גתקנו חז"ל הדליק' עושה מצוה. ולא הנחה. הנה ע"פ כתבי מרן זלה"ה יש לפרש הטעם ע"פ מה דמקובל בידינו שעל מגינו של דוד הי' מצוייר צורת המנור"ה (עיין בס' תורת העולה למרן מהרמ"א ז"ל) וסוד הדבר נ"ל דהנה סוד המנור"ה ה"ס נוק' דז"א רחל (מלכות בית דוד) וז' נירותי' ה"ס בנין גופה מן הג' המתפשטים בחג"ת נ"ה שבה מחסד עד היד ונכללים ביסוד"ה ואח"כ במלכות"ה כידוע מכתבי מרן ח' אורות הנתלים בנירותי' הם הח' המתפשטים בה באופן הנ"ל והנה מגינו של דו"ד להגביר הגבורות על שונאי ישראל בשביל זה היה מצוייר עליו צורת המנור"ה (סוד מלכות"א דילי') בז' נירותי' (סוד הגבירות כנ"ל) וז"ש דו"ד כי אתה תאיר נר"י וכו' בך ארוץ גדוד וכו':
123
קכ״דועתה תתבונן ג"כ כשגבר' יד בית חשמונאי על מלכו"ת יו"ן נעשה נס באור המנור"ה ולכאורה הנה זה הנס לא הי' מצטרך לענין הישוע' אך הוא דהנה מלכות יו"ן הוא בחי' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו חשך וכו' והתגברות שלהם בהתקשרות הדינים דפח"ד יצח"ק עיין במג"ע) סוד החש"ך ותכהן עיניו מראות וכו' וכאשר הש"י גבר עלינו חסד"ו הנה נמשכו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת שהם הגבורו"ת והנה לכל ב"י הי' או"ר או"ר מהחסדים והדינים והגבורות נמשכו להתגבר על שונאינו והנה להוראה עצומה הלזו נעשה נס במנור"ה והנה כל זמן שלא האירו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת המנור"ה אז היה הדין ונתגבר' הערלים. אך כאשר האירו האורו"ת גבר חסד"ו עלינו והושם זכרון זה לדורות עולם בימי הניסים הללו ע"כ הדלקה עושה מצוה דוקא תליית האור בנר והבן. ותתבונן מעתה אשר הוא מקובל בידינו לומר מזמור ס"ז (אלקים יחנונו וכו' יאר פניו וכו' בכל גוים ישועתיך) בצורת המנורה והבן:
124
קכ״העוד טעם למה שתיקנו הדלק' עושה מצוה נתבאר במאמר הל"ל והודאה מן סימן מ"ט עד סימן נ"ב קחנו משם ועיניך שים עליו אין מן הצורך לכפול הדברים עיי"ש הדברים ברחב ידים:
125
קכ״ואיפסק גם כן להלכה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכ"ה וטעמא בעי למה לא תיקנו בנר מצוה הלזה לתקן דייקא פתילות ושמנים טובים ויפים מאירים היטב למצוה ונ"ל דהנה פתילה ושמ"ן רומזים לגו"ף ולשכ"ל דהנה הפתיל"ה הוא דבר ממשיי דבר עב רמז לגו"ף (ויציבא מילתא ע"פ דברי חכמי האמת פתיל"ה נק' המלכו"ת כמ"ש בס' מאורי אור כי נעשית פתילה לאחוז בה אור הדכורא עכ"ל וכבר ידעת כי המלכו"ת נק' גופ"א קדיש"א מזה תתבונן אשר יכונה לגו"ף פתיל"ה) ושמ"ן רמז לחכמ"ה דבר שבחשאי (כ"ה בס' הנ"ל) כמד"א וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' וע"י השמ"ן מאירה הפתיל' (ויציבא מלתא בסוד אבא יסד ברתא) כמו השכל המאיר לגו"ף ושלמה הזהיר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (רמז לאיברי הגוף שהם מלבושי השכל של הנשמה) ושמן על ראשך אל יחסר (התבוננת בשכל בתורה ועבודה) והנה כבר אמרתי לך כ"פ שהנ"ר מצו"ה הלזה ניתקן למעלת התורה שרצו היוני' לבטל והאיר להם הש"י אור ניסיי מן אור הגנו"ז שבתור"ה והנה כל ההלכות שאמרו בנר מצוה הלזה הכל רמז למעלת חכמת התור"ה והנה בכל החכמות שבעולם אם אין בכלי הגוף הכנה לזה בכח א"א לו לעסוק בהם ומכש"כ אם אין לו הכנה בשכ"ל כגון הכפריי שיש לו שכל עב א"א לו לעסוק בעסק החכמו' משא"כ חכמת התור' הנה התור' בראש הומיו' תקרא מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו כי סגולת התורה בעסוק האדם בה היא מחכימת הפת"י אשר לא הי' גופו ושכלו לזה ואין לאדם תירוץ בהתבטלו מחכמת התור"ה באמור חכמ"ה ודעת לא נתנו לו מן השמי' כאשר אמר אחד מן ההמוניים לאליהו (עיין בתד"א) ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה (הרומז לאור תור') להכשיר בה אפ' פתילו"ת שאינ' דולקים יפה רמז לגו"ף שאין לו הכנ' לזה האור וגם כשר שמ"ן שאינו נמשך אחר הפתיל' רמז לשכל ע"ב שאינו מאיר כ"כ לאיברי הגוף אעפ"כ הכל יוכשר לאור תורה הבן:
126
קכ״זעוד ירמוז לדרך הנ"ל אפי' לא טיהר עדיין גופו ונפשו מחלאתם אשר קיבלו ע"י חטאתם אל ימנע א"ע מעסק התור' הגם שמבואר בדברי רבותינו המקובלים הנאמנים שכל התור' שהאדם עוסק בעודו רשע הוא חלילה מוסיף כח לסט"א ואסמכוה אקרא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים אעפ"כ אל יפול לב האדם עליו למנוע עסק התור' כי כוונת רבותינו הוא דוקא בעוסק בתור' שלא בחרטה מהעונות שקדמו והוא קורא ושונה ובועט וכו' אבל אם הוא מודה ועוזב ומתקרב אל התורה אדרבא היא תלמדהו דעת איך לשוב ולטהר נגעו נפשו וגופו רטפש בשרו מנוע' וישוב למי עלומיו וכבר הארכנו בזה במ"א וזהו רמז פתילו"ת ושמנים וכו' הבן:
127
קכ״חאיפסקא הלכתא כבתה אין זקוק לה וע"ז גם כן יפלא האדם למה הקילו כ"כ בנר מצוה הלזה ולפרסומ"י ניס"א יותר הי' מהראוי לתקן שיהיה זקוק לחזור ולהדליק' וי"ל דגם בזה רמזו מעלת חכמות התור'ה (הרמיז' בנ"ר מצוה הלזה) על כל חכמות שבעולם דהנה כל החכמו"ת שבעולם כשאדם עוסק בהן ולא יכוין הענין האמיתי בעיונו יתקלקל הענין הנרצ' ויגיעת עיונו לריק ואדרבא קלקל הענין והזמן משא"כ חכמת התורה באהבת' תשגה תמיד בעסקו בתור' לשמה אפי' לא כיון את ההלכ' קוב"ה חדי בפלפולא. אמרו רז"ל שנים שעסקו בתורה זה אומר בית אב של הלכ' וזה אינו אומר בית אב של הלכ' וכו' ואפי' פטטייא דאוריי' טבין (וידוע היא למשכילים אשר אפי' רק העסק בלבד שהאדם עוסק באותיות התור"ה גורם יחודין עילאין בגבהי מרומים אפי' לא כיון את ההלכ' ואפי' טעה כבר אמרו חז"ל אין אדם עומד ע"ד ההלכ' אא"כ נכשל בה) ולרמז זה תקנו נר מצוה הלזה (הרמוז לתור') כבתה אין זקוק לה לרמז שכן הוא מעלת עס"ק התור' אפי' לא כיון את ההלכ"ה להאיר שילכ"ו רבים לאורו אין זקוק לה ויש לו שכר כמו המאיר לארץ ולדרים בדת וכהלכ' ויישלם ע"י עסקו בחכמת התור' אור נפשו והש"י ישמור רגליו מלכד. ואפי' בחכמת הקבל"ה אשר ח"ו האדם לא יכוין אל האמת הנה תסמר שערות ראשו פן וכו' אעפ"כ כיון שכוונת האדם בעוסקו בתור' לש"ש לא יחוש אפי' יטעה לשעה קלה הש"י ינחהו במעגלי צדק. פיק חזי בפסק הגאון מהר"י דלטאש בעסק הדפוס של ספרי הזהר ותתבונן היטב:
128
קכ״טונ"ל דלבעבור זה אחר שליטת מלכות יו"ן נתרבו המחלוקת ופלוגתות בהלכות עד שנתחברו סדרי המשניות בפלוגתות וכן התלמוד בפלוגתות ומו"מ. ומאת י"י היתה זאת להורות מה בין חכמת התור' לחכמת החיצוני' ופלסיפיא היוני"ת שהתור"ה כל ההוגה בה ועוסק בה אפי' לא כיון את ההלכ' ירצה לפני י"י משא"כ בשארי החכמות וכנ"ל:
129
ק״לעוד אטעים לך מלתא בטעמא מה שאמרו בהלכות נ"ח מצו"ה הזאת כבת"ה אין זקוק לה ויוצאין ידי חובת הנר הזה גם בכבת"ה הוא ג"כ עפ"י הקדמה הנ"ל שהנר מצוה הלז רמז למעלת התור"ה דהנה אמרו בגמ' ר' יוחנן הקפיד על שלא אמר ר"א שמועה מפיו ואמר שהוא דבר שביקש עליו דו"ד אגורה באהלך עולמים היינו ב' עולמות כי גם כשנפטר הת"ח אם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות וכו' ומהראוי לידע מהו הנחת רוח להנפטר אשר שפתותיו דובבת (ע"ש בגמ') ונ"ל ע"פ מ"ש בגמ' שבת דף נ"ח זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה דמקרי שפיר כלי ונפקא לי' מדכתיב כ"ל דב"ר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבו"ר יבא וכו' היינו אפי' כלי הזאת שאינה עשויי' רק לדיבור היינו לקשקש להשמיע קול אח"כ אמרו בגמ' שם אפי' ניטל העינבל טמא ומקש' ע"ז בגמ' למאי חזי ומסיק שם אליבא דר' יוחנן שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס וכרש"י ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל לי' ממלאכתו הראשונה וכו' ע"ש הרי לך להלכ' כל כלי שבטל ממלאכתו אם אפשר שתעשה מעין מלאכה הראשונה בצירוף כלי אחרת שפיר מיקרי כלי והנה הת"ח הצדיק בעוסקו בתורה כל ימי חייו כל מה שעוסק בכל פעם יותר ניתוסף לו שכר בכל פעם אבל כשמשלים ימי חייו והולך לג"ע ומפשיט הגוף הגשמיי שהוא הכלי הנה הגם כי גם בג"ע עוסקים הנשמות בתורה מזה אין לו בכל פעם תוספת שכר כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כי עשי' לא מקרי רק ע"י כלי הנשמה שהוא הגוף
130
קל״אהג"ה רק אם יתגלגל שוב הצדיק לעוה"ז ע"י איזה סיבה ושוב יעסוק בתורה הנה יתוסף לו שכר: ולזה נקרא הצדיק בעוה"ז הול"ך ולעוה"ב עומד אבל כשהתלמידים אומרים דברי תורה משמו של החכם אחר פטירתו הנה שפתותיו של הגוף בעוה"ז דובבות נמצא הוא לומד בכלי הגוף בעוה"ז כמו בחייו הגם שהוא ע"י דבר אחר מיקרי עוש' מעין מלאכתו ראשונה הנה ניתוסף שכרו בכל פעם גם אחר פטירתו ונקרא מהל"ך ז"ש ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדי"ם האלה והוא כמו שפסק ר' יוחנן בשבת ניטל העינבל כיון שראוי להקישו ע"ג כלי חרס ועושה מעין מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי כלי ע"כ ע"ז התפלל דוד אגורה באהליך עולמים וזה שהקפיד ר' יוחנן על שלא אמר ר' אליעזר שמועה מפיו הבן:
131
קל״בוהנה נר י"י נשמת אדם והנה כשנפטר האדם נכבה הנר מן הגוף והלך למקומו והנה בנ"ר חנוכ"ה הרומז למעלת התורה תקנו להלכה כבתה אין זקוק לה כי גם אחר כביית הנר מן העוה"ז נחשב לו לימוד התור' מה שהתלמידים לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות כאלו הוא בחיים וניתוסף שכרו בכל פעם כמו שיהי' בשעת הדלקת נר הנשמה אצל הגוף והבן:
132
קל״גאיפסק להלכה אסור להשתמש לאורה הנה עפ"י כתבי מרן זלה"ה הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומ' ושם קרוב ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח"ו ליהנות מן האור העליון ע"כ אסור ליהנות לאורה והנה אבינך הדבר לפי קט שכלי דכיון שהגוף נהנה בכל הנאת הגוף נותר מקום להנאת החיצונ ם (ע"כ צריך הגוף לחיבוט הקבר להתם פשע אשר נהנה הגוף מן העוה"ז רק הצדיק ם אשר לא נהנו מן עוה"ז וכענין רבינו הקדוש א"צ לחיבוט הקבר) ע"כ חיישינן כשיהנ' האדם מן האור הזה כן יתן מקום להנאת החיצונים וח"ו יהנו מן האור העליון ובזה תתבונן דעת בעל המאור וסייעתו דס"ל דתשמיש מצוה וקדושה מותר כי לאו ליהנות נתנו אין בזה חלק להנאת החיצונים ולדעת הרי"ף וסייעתו גם תשמיש מצוה וקדושה הגוף נהנה בעשייתן וזעירין אינון אשר עבודתם לצורך גבו' לבד כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחום לון יתיר מגרמי' והדברים ארוכים להמבינים סוד העבודה האמיתיית:
133
קל״דועוד אסור להשתמש לאורה להבין הדבר בשכל למה תיקנו חומרא זאת בנ"ר חנוכ"ה חומרא יתירה מן נ"ר שב"ת ויו"ט והנה מובן הדבר עפ"י אשר ביארנו כ"פ בארוכה דמלכות יו"ן נקרא חש"ך כמו שאמרז"ל כסיל בחשך הולך כי רצה להגביר חכמות החיצוניו' חכמת יו"ן (אשר הם כסילות נגד חכמת התור"ה) ורצו לבטל חכמ"ת התור"ה ע"כ בשעת הנס ויאמר אלקים יהי אור נעשה הנס במנורה המאירה בדרו"ם צד שכול' אור כל ימות השנה (וגם מזמן ההוא עד חורבן הבית עמד הבית או"ר שנה) רמיזה לחכמת התורה ע"כ המנור"ה בדרו"ם הרוצה להחכים ידרי"ם ונתקן הנר מצוה זה לדורי דורות להגביר או"ר התור"ה וחכמת"ה ולבטל חכמות החיצוניות חכמת יו"ן כאשר יתבאר ע"כ הרגיל בנ"ח (הרי"ף ובה"ג אסברו' על נ"ר חנוכ"ה דייקא) הוויין לי' בנים ת"ח וכיון שהנר מצוה הלזה רמז לתורה זהו שרמז' בהלכה הזאת אסור להשתמש לאור"ה להורות הרמז שאסור להשתמש וליהנות מכבוד התור"ה אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם הא למדת כל הנהנה מכבוד התורה וכו':
134
קל״הוהוא הנרמז בפסוק כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר רצ"ל הנ"ר מצו"ה הנה הוא רמוז לאו"ר תו"רה והדרך שישיג חיים ע"י התורה הוא ע"י התוכח' מוסר שנלמוד ממנה היינו מה שאסרו להשתמש לאור' נלמוד מזה תוכחת מוסר שלא ירצה האדם ליהנות מן כבו"ד התורה והנה ישיג ע"י התורה דרך חיים אבל כל הנהגה וכו' נוטל וכו' משא"כ אותן שאינ' נהנים ישיגו אורחות חיים:
135
קל״ואיפסקא הלכתא מדליקין מנ"ר לנ"ר כיון שהנ"ר מצוה רמז לאו"ר תור"ה הנה רמז זאת ההלכה מדליקין מנ"ר לנ"ר כך הוא דרכ' של תורה מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל ואפי' אלף שנים יחי' ויבל' זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק והנה בכל חכמות כשיתחכם האדם באיזה חכמ' והוא יחיד בדבר חכמה הלזו הנה הוא חשוב משא"כ כשמשכיל השכל של החכמה לאחרי' הנה מתרבים החכמים בדבר חכמה הלזו ויאבד הראשון חשיבותו כיון שכבר נתרבו החכמים כמוהו משא"כ בחכמ"ת התור"ה אדרבא כל מה שמוסיף תלמידים תתרבה כבודו ותפארתו ומכ"ש שלא יאבד חשיבותו הראשון רק כמדליק נר מנר והראשון אינו חסר כלום ע"כ אין האדם מתקנא בתלמידו בד"ת כשאמז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו וזה דאיפסק להלכה מדליקין נר מנר וליכא בזה משום ביזוי מצוה ולא משום אכחישי מצוה הבן הדבר:
136
קל״זהנה פלוגתא היא אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא ודוקא בדליכא חשש שלא ידליק הנר מצוה מהקינסא אבל אם איכא חשש שיכב' הקינסא טרם שידליק הנר לכ"ע אסור הנה לפי הנ"ל הא דמדליקין מנר לנר רמז דכך הוא דרכה של תורה להוליד שכל משכל עד אין תכלית והנה אם מדליק ע"י קינס"א היינו שרוצה להוליד שכל מושכל ע"י הקדמת איזה חכמה חיצונית עיין בתשובת הרמ"א שהביא מרן הרמ"א ז"ל איזה ראי' לדבריו מדברי אריסט"ו היווני ע"ש אשר הרב הגדול מהרש"ל ז"ל הרעיש עולם ומלוא' על הדבר הזה וגזר אומר שאפי' במקום הטינופת אין להרהר בהם ודברי הרמ"א ז"ל שם נוטים במה שנצטרך לד"ת מותר (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. כתב שלקח שפחות נכריות לרקחות ולטבחות ולאופות בכדי להראות העמים והשרים את יופי בת המלך) הנה לדעת זה הוא רמז הפלוגתא בגמר' בהלכה זו אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא וגם המתיר לא התיר אלא בדליכא חשש כנ"ל והוא עפ"י מ"ש הרב החסיד מהר"י יעב"ץ בספרו או"ר החיים כתב מי שהאיצטומכא שלו בריא' יכול לאכול לפעמי' אפי' מאכלים הגסים ומפסידים ואינם מזיקים לו משא"כ מי שהאיצטומכא שלו אינ' חזק' כ"כ צריך שמיר' יתיר' לזה כתב שם שאין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל שנעש' לו נס בדבר שלא היו מזיקים לו החקירות בחכמות (והוא מעין הנאמר באברהם אבינו וירד אברם מצרימ' וכו' ויעל אברם ממצרים וכו' וכמו שכתב בזוהר ע"ש) אבל לעולם יש חשש סכנ' בדבר שאם ירצ' באותן החכמות כדי להגיע בהן אל ד"ת יש חשש שישאר ח"ו נבוך באותן החכמות ולא יגיע למחוז חפצו והוא הנרצ' ברמז הדברים כשמדליק מנר לנר ע"י קינס"א דוקא באין חשש כנ"ל משא"כ ביש חשש וע"ש בדברי הרב החסיד מהר"י יעב"ץ לבל יאמר האדם אני אקרא ולא אטה עיין שם הבן הדברים:
137
קל״חתקנו חז"ל במצו' זו מהדרי"ם גם לא כינו אותם בשם מדקדקי"ם או ותיקים רק מהדרי"ם והנראה דהנה כתב האריז"ל כל הגאולות שהיו מימות עולם הכל הי' הארת מדת הו"ד ע"כ כל הגאולות היו בצירוף אשה אשר נעש' הנס על ידה (כי הו"ד הוא בבחי' נוק' איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד) ע"כ גאולת מצרים היתה התחיל' להתנוצץ ע"י בחי' בת פרעה ובסיסרא הית' דבור' (ונ"ל שגם בצאתם מגלות בב"ל בעת שנהרג בלטשצר נאמר בספר דניאל אשר אשת בלטשצר ייעצ' אותו להביא את דניאל לפתור לו כתיבת המלאך בי' בליליא קטל בלטשצר) פרס ומדי ע"י אסתר. יו"ן ע"י יהודית כנודע. אבל הגאול' העתיד' ב"ב בצאתנו מגלות אדו"ם תהי' ע"י הארת נצ"ח (ולהיות זה לעומת זה כתיב בהו ויז נצח"ם על בגדי שתתבטל נצחון האומות) ע"כ תהי' גאול' נצחיי"ת (וזה מה שנ"ל שע"כ כל השירות הי' לשון נקב' שיר"ה ולעתיד ב"ב אז יושר השי"ר הזה לשון זכר הבן הדברים) והנה אחר גלות יו"ן שוב לא נשאר בחוב עלינו רק הגלות הארוך הזה שתהי' הגאולה ב"ב ע"י הנצ"ח. והנה כתיב הוד והד"ר לפני"ו הו"ד כפשוטו הד"ר הוא נצ"ח
138
קל״טהג"ה ותתבונן לפ"ז ענין נחמד מה שנמצא בגמ' שאמר' ילתא ממהדור"י מיל"י ולא דבר ריק הוא ונ"ל בהקדי' דברי המשנ' בס' יציר' המליך אות ה' בשיח"ה וקשר לו כת"ר וכו' וצר בו טל"ה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפ' זו"נ ודקדקנו לשם מה שייכות יש לרגל ימין בשיח"ה וע"פ הנ"ל יונח רגל ימין הוא הרומז לנצ"ח אשר על ידו תהי' הגאול' האחרונה ב"ב בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואז תהיה עיקר השיח"ה בנפלאותיו הנה ימים באים וכו' ולא יאמר עוד חי י"י אשר העלה את ב"י ממצרים כ"א חי י"י אשר העלה ואשר הביא וכו' ותהא סיפור יצ"מ טפל לסיפור גאולה האחרונה שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו א"כ בעת פעולת רגל ימין נעימות בימינך נצח אז תהיה השיחה בכל נפלאותיו בניסן יצ"מ טפיל' וגאול' האחרונה עיקרית ולפמ"ש הד"ר הוא נצ"ח זה הנרמז בדברי רז"ל מעהדור"י מילי והוא דבר נחמד ועמ"ש במאמרי חג הפסח ותבין עוד שהמאמר הזה ממהדור"י מילי יצא מפי אשה ילתא אשת ר"נ תתבונן עפ"י הדברים שכתבנו שכל הגאולות היו ע"י אשה (מבחי' הו"ד שמא"ל) ואתתא בדבר"ה לא שכיחא כי אשה אין לה פה והתובעת בתה יוצאת וכו' ע"כ השיחה תהי' מבחי' רגל ימין כשתהיה הגאולה בנצח (בחי' דכורא ימין) וזה שרמז' האשה ילתא מה שהקפיד' שלא נתעל' מן כוס של ברכה הניתן בימי"ן ואמר' בלשונ' ממהדור"י מילי הבן הדבר): כנודע ע"כ תקנו בגאול' הזאת מהדרי"ם להיות שהית' הגאול' האחרונה שנעש' על ידי ההו"ד והתחילו להמשיך בפעולת נר מצו' הזה הגאולה האחרונ' שתהי' ב"ב ע"י הנצ"ח שנק' הד"ר ונקרא המדקדק ביותר במצו' זו מהד"ר שכוונתו להמשיך גאול' יתיר' מכל הגאולות היינו מבחי' הד"ר הבן ועוד יתבא' אי"ה:
139
ק״מעוד אבאר מה שתקנו במצו' הלזו מהדרים הגם שע"פ הדין יוצאים נר איש וביתו עכ"ז תקנו מהדרי"ם ומהדרים מן המהדרים מוסיפין והולכין רמזו ג"כ מעלת התור' הרמוז' בנר מצו' הלזו ומעלת חכמת התור' על כל שארי החכמות דהנ' כל החכמות כששומע אדם איזה מושכל מחכם א' ונתפס הדבר בשכלו שוב אין מן הצורך לו לחזור עלי' כי לא יוסיף אומץ בה משא"כ ד"ת אם שמע איזה שכל מרבו אם יחזור הוא על לימודו במו פיו יתוסף בה אור ויתבונן בשכלו עוד איזה מושכל נולד מהשכל הראשון ששמע מרבו (בזוהר בראשית קל"ב ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרבי' וחמי לי' בהאי חוכמתא יכול לאיתוספא בהאי רוחא יתיר) וכן בכל פעם שחוזר על לימודו יתוסף בשכלו אור חדש כי ד"ת חיות הנה ומולידת בכל פעם אותות וטעמים חדשים מתוקים מדבש ונופת צופים וזה שתקנו בנר מצו' הלז' הרמוז לתור' יוצאין בנר אי"ש ובית"ו אחד מדליק בשביל כולם (היינו כמה תלמידים שומעים הלכ' מרבם ויוצאים בזה י"ח תורתם כי שומע כעונ') והמהדרין נר לכ"א (היינו כשהם מהדרי"ם וחוזרי' על לימודם יתוסף אור לכ"א בפ"ע מוליד כ"א שכליות חדשי' ערבים ומתוקים לנפש ולגוף תתענג הנפש בתוספ' אורה כמ"ש הרמב"ם מי שלא טעם טעם התרת הספיקות לא טעם טעם מתיקות מימיו והמהדרי"ן מן המהדרי"ן מוסיפין והולכין היינו רמז בתור' כל מה שחוזר גם על מה שחזר כבר מוסיף והולך ומוליד אור חדש (ולדעת ב"ש פוחתין והולכין נמי ניחא דס"ל הנרמז הזה מהראוי לפחות בכל יום כי כל שכל שנולד משכל הוא במדריגת עיל' ועלול וכל עלול פחות מהעיל' ע"כ יש לרמז בדבר פוחתין והולכין להורות כי כל שכל מוליד שכל הבן) ולזה תמצא אותיות שנכתב' בהן תורתינו היינו אותיות אשורית הן המה מולידים כי באומרך אות הנה על כרחך תוליד במאמרך עוד ב' אותיות נמשכים מן אות א הן המה אותיות ל"ף וכן אלו האותיות מולידים עוד אחרים עד אין סוף משא"כ לשונות הגוים שמסבירים בהם חכמתם הם אינם מולידים כי אותיותיהם הם אֵ בֶ צֶ כידוע וכן שמעתי מכבוד אדמ"ו הרב הקדוש מהרמ"ם זצוק"ל בפסוק והסירותי את לב האב"ן מבשרכם היינו אותיות לשונות הגוים הם אבנים שאינם בונים בתים (ותבין בזה מ"ש בזוהר אל אחר איסתריס ולא עביד פרין משא"כ אותיותינו הקדושים כ"א בונות בתים אל"ף בי"ת וכיוצא ותבין שארית הכתוב לדעתו ונתתי לכם לב בשר היינו לב המוליד כי בש"ר נקרא אבר המוליד אבר שאין בו עצם רק בשר ומה נעים דרשת חז"ל לב לעשות בשר ואתה הבן:
140
קמ״אעוד י"ל תקנו במצו' זו מהדרים (לא אמרו מדקדקי"ם או ותיקי"ם) הנה נתבאר שהמצו' הזאת מרמזת לאור התורה שרצו היונים לבטל ע"י חכמתם החיצוניות ע"כ נעש' הנס בשמ"ן הרמז לחכמה וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' והנה שמ"ן הטו"ב יור"ד על הזקן זק"ן זה שקנה חכמ"ה והנה הדר"ת פנים זק"ן זה שקנה חכמ"ה כי חכמ"ת אדם תאיר פניו וזהו הדרת פנים והדרת פני זקן ע"כ נקראו המדקדקים ביותר מהדרים וכשתבין כל זה תבין סוד כוונת האריז"ל לכוין י"ג ת"ד בנ"ח כל יום למד' מיוחדת וגם בברכת' יש י"ג תבין ועוד יתבאר להלן אי"ה עיין בסי' כ"ז:
141
קמ״במצותה משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל מן השו"ק הנה הזמן הזה ניתקן לנ"ר מצו"ה הלזה הוא הזמן הממוצע בין היום והלילה ובפרט לדעת המ"ש דתנא משקיעת החמ' ועיין בתוס' זבחים ומנחות כל היכא דתנא משקיע"ת פירושו מתחילת השקיע' הנה תתבונן בדברי רז"ל דשאל ההוא מרבנן כגון אני שלמדתי כל התור' כול' מהו ללמוד חכמות יוונית (היא הפלסיפיא הטבעיית אשר הנחש כרוך בעקב') וא"ל כתיב והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה (והיא אינו בנמצא כי אפי' הזמן הממוצע קצתו מן היום וקצתו מן הלילה) הנה עפ"ז תבין כי הנ"ר מצו"ה ניתקן זכרון לבני ישראל לחכמת תורתם כי אור שכל ישראל היא למעל' מן חכמת הטבע (ע"כ הי' הנס באור שלא כטבע) חלילה לבן ישראל להשקיע שכלו וחכמתו בחכמות החיצוניות כאשר רצו היוונים וזה שתיקנו בנר מצוה הזה (הרומז לחכמת התור' למעל' מן הטבע) משתשק"ע החמ"ה עד שתכלה רגל מן השוק שהוא זמן ממוצע בין היום והלילה ואעפ"כ אז נוהג הנר מצוה (הרומז לתורה) להורות צא ובדוק שעה שאינה מן היום וכו' דאפי' זמן הממוצע קצתו מן היום וקצתו מן הליל' ואין לך רשות להבטל ממנה דכתיב והגית בו יומם ולילה:
142
קמ״גאכסנאי אם מדליקין עליו בביתו אינו חייב בנ"ר חנוכ"ה ובאין מדליקין עליו בביתו חייב להשתתף בפרוט'. ידוע מ"ש בזהר מענין ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' היינו שנגע הס"מ בתמכן דאוריי' אם אין ח"ו מי שיסמוך הבעלי תורה ח"ו נופל יסוד התורה ואלו המועדים חנוכה ופורים הם ניתקנו לתקן נצ"ח והו"ד בשם נקראים תמכין דאוריית' כי אוריית' ה"ס הת"ת וע"כ במועדים הללו מצו' להרבות בצדק' ביותר כדי לתקן המדות מה שפגם הס"מ בנגעו לתמכי"ן דאוריית"א הבן הדבר והנ' לדרכינו נר מצוה הלז רמז לאור תורה וכל הלכותיו נוגעין להלכות התור"ה הנה תקנו אורח ההולך למסחר ואינו עוסק בתור' הנה אם מדליקין עליו בביתו היינו שהוא עוסק בסחור' כדי להחזיק בניו בבי רב ויספיק צרכיהם כענין כמה טייעי בזוה"ק שאמרו שבעבור זה עוסקים במסחר כדי להחזיק ביניהם לת"ת וזה נק' מדליקין עליו בביתו היינו שבניו עוסקים באור התור' בביתו וסמוכין עליו דייקא. וזה נק' מדליקי"ן עלי"ו בביתו הנה איש כזה אינו חייב להשתתף כי החזקת בניו לת"ת קודמין לכל אדם משא"כ סוחר שאין מדליקין עליו בביתו (היינו שאין לו בנים כאלו בביתו לגדלם לת"ת) צריך להשתתף בפרוט' היינו להשתתף עם לומדי תור' במעות שנותנים להם כענין זבולון ויששכר ויזכה להיות חלקו עם שומרי התור' ועוסקים בה חלק כחלק יאכלו לרמז זה תקנו בנר מצוה הלזה הלכה הזאת הבן:
143
קמ״דאשה חייבת בנר חנוכ"ה שאף היא היתה באותו הנ"ס הנ' הנס הי' החזרת כת"ר תור"ה ליושנה ע"כ ניתקן הנר מצוה הלזה רמ' לאור תור' והנה נשים פטורות מת"ת אבל הני נשי במה זכיין בגידול ביניהם לת"ת ונטרין לגברייהו עד דאתי מבי רב ע"כ יש להם זכות בת"ת א"כ הנס גם להם מישך שייך והיו ג"כ באותו הנס הבן:
144
קמ״המצותה משתשקע החמה עד שתכלה רמ"ה ועד כמה עד דכליא ריגלא דתרמודאי הנ' קיבלו הגאונים שהוא שיעור חצי שעה והנה מהראוי להתבונן למה לא אמרו סתם משתשקע החמה עד חצי שעה וגם מה הוא זה שנתנו סימן לסימן היינו ריגלא דתרמודאי ונרא' לרמז ע"כ מ"ש כ"פ בענין נר חנוכה ניתקן לרמז אור חכמת התור"ה וביטול חכמות החיצוניות הנק' חש"ך זה יו"ן כסיל בחשך הולך (מלך הצפו"ן מקום החש"ך) והנה בזמן שהי' חזו"ן נפרץ היינו נבואה למעלה מן הטב"ע והשכ"ל לא היה כ"כ חשש סכנה מחכמת הטבעיית החיצוניות כיון שהי' נבואה והנהג' ניסיית למעלה מן הטב"ע והשכ"ל משא"כ כשנסתמ"ה הנבוא"ה וההנהגה עליונה מוסתרת בטבע יש חשש סכנה שלא יטו ח"ו אחרי חכמות החיציניות בטבעיית אבל ע"י אור חכמ"ו' התור"ה אין לחוש והנה בזמן שליטת היונים כבר בטלה הנבואה (בסוד ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' אתחליש הירך דרגא דנבואה ותשש כחה של נבואה כמבואר בזהר ואז התחלו היונים להתגבר בחכמות חיצוניות ע"כ נעשה הנס בהארת או"ר הל"ז דרגא דנבואה) והנה רצו היונים להגביר חכמות החיצוניות (הטבעיים באמרם שהכל הוא בטבע בתנועת הגלגלים מבלי השגחה ע"כ יו"ן בגימ' גלג"ל) שנק' חש"ך ולבטל חכמו"ת התור"ה אשר לאור"ה ניסע ונלך ע"כ הי' הנס באו"ר רמז לתור"ה אור ובמנור"ה בדרום ובשמן כמש"ל. והנה מי שמבין באמת שכל ההנהגות הטבעיית המורגלת הם ע"פ התורה בהשגחה הנה גם בהולכו בשו"ק למסחר וכיוצא לא ישים מגמתו שע"י הדבר הזה השיג מבוקשו רק כפי השתדלותו בתורה ומצות כן השיג מבוקשו ע"י המסחר וכיוצא (עמ"ש על מאמרם ז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר הנה איש כזה א"צ כלל להתהלך בשווקים וברחובות למסחר וכיוצא כי הגם שרצונו ית"ש שיתנהג הכל מלובש בטבע עכ"ז יזמין לו הש"י הענין הנרצה גם בביתו ובזה היה הענין באוכלי המן שט"ו העם ולקטו שטותא נקטי בליבייהו כאמור בזהר ע"כ הוצרכו לטירחות משא"כ לצדיקי' ירד המן לפני פתח אהליהם כחצי קומת איש שלא יצטרכו אפילו לשוח קומתם ועיקר טירחות ויגיעות באים לאדם מצד שהוא מאמין עדיין בטבעיית וחכמות חיצוניות בהתחכמו שע"י זאת הפעול' יבא לו מבוקשו זה וע"י פעולה אחרת מבוקש אחר הוא האיש הצדיק להשתדלות ויגיעות ע"כ ב"ב עתידה הארץ שתוציא גליסקאות וכלי מילת ויהיה הכל מוכן ולא יצטרכו למסחר וז"ש הנביא ולא יהי' כנענ"י עוד בבית י"י וכו' היינו שלא יהיו עוד סוחרים בשווקים וברחובות כי יתבטלו הטבעיית וחכמת החיצוניות ויכירו וידעו כל באי עולם כי כל מעשי איש ותחבולותיו מסור בחפץ הבורא לא יוסיף ולא יגרע המשתדל בחכמתו רק כפי זכותו בחכמת התורה כן יהיה והנה כל החכמות החיצוניות הם מן הנפילים עזא ועזאל אשר הם הטעו את העולם בדור המבול כנודע (והמה יושבים בתרמו"ד תחת הרי חש"ך ע"כ מלכות יו"ן שעסקו בחכמות חיצוניות נק' חש"ך וכמש"ל) עיין נ"א מ"ש בזהר בענין שלמ"ה שבנה את תרמו"ד עיי"ש שנסע בכל עת לתרמו"ד (פרח באויר ובכ"מ שעבר דרך שם אתחשיך שמשא להיות שנסע להרי חש"ך ולמד שם כל החכמות החיצוניות שהיו לו מצטרכים להראות את יופי בת המלך היא התורה וכמ"ש הרמב"ם ע"ע שעסק בשארי החכמות אמר שלקחם לשפחו' לרקחו' ולטבחות ולאופות עיי"ש עמש"ל בסימן ט"ו וי"ז בענין מדליקין מנר לנר וא' מותר ע"י קינסא ותבין מ"ש בזהר שגם שלמה בנסעו חתם את כסאו בגושפנקא דשמא רבא כי מורא על ראשו ומה יעשו אזובי קיר הלא חלילה בנפשם הוא) וכמו שהיו הסנהדרין צריכין ללמוד גם כישוף וזהו שרמזם חז"ל בתקנתם המצוה הזאת (לרמז אור תורה ולבטל חכמות חיצוניות):
145
קמ״ומצותה משתשקע החמ' (היינו מעת הפסקת הנבואה וניסים נגלי' שאז התחילה החשש סכנה מחכמו' הטבעים) ועד שתכל' רגל מן השוק ב"ב לא יהי' עוד כנעני כי יכירו וידעו שההשתדלו' באיזה חכמה בענייני מו"מ וכיוצא לא יגרע ולא יוסיף רק ע"פ סדר הנהגת התורה והנ' אמרו עוד ע"ד כמ"ה רצ"ל עד אימתי יתמשך הענין אמרו עד דכלי"א ריגל"א דתרמודאי הם אותן החכמות שהם מתרמו"ד שהם החיצוני' ובמהר' יתבטלו אותן החכמו' והאלילי' כליל יחלוף ונשגב י"י לבדו:
146
קמ״זובהעמיק יותר רג"ל רמז לחו"ב (שכן כל החכמות ובינות נשפעין מחו"ב העליונים אשר נרמזין בב' שמות ע"ב קס"א בגימ' רג"ל ממילא כל החכמות ובינות מכונים רג"ל) ורמזו כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק:
147
קמ״חעוד יש לרמז בדברי הגמ' הנ"ל ג"כ ע"פ מ"ש שהנר מצוה הלז ניתקן לאור תורה וכבר ידעת שאין התורה מתקיימת אלא במי שמוחו פנוי וריק מהרהורי עביר' וכל מה שהאדם מפנה מחשבתו וחכמתו מהרהורין יביע שכלו בחכמות התורה ובהיפך ח"ו כשמפנה לבו לבטלה בהרהורין רעים אזי התור' מתרחקת ממנו ולא יבא לעמקי סודותי' והוא דבר ידוע אין מן הצורך לראיית פוק חזי בספרים הקדושים ותמצא כולן מלאין מזה והנה בא הרמז לחז"ל בנר מצוה הלזה הרמוז לתורה:
148
קמ״טמצותה מצות עיון חכמת התור' להשיג המאור שבה משתקע החמה (משתשקע החמימות בלב איש היינו חימום התאות המתאו' לעבירות אז כשזה נופל זה קם) ועד שתכלה רגל מן השוק גמר הענין ותכלית ההשגה שבה יהי' כשתכלה רג"ל מן השוק לגמרי היינו כשיופסק היצה"ר מן העולם וכמו שאבאר:
149
ק״נרג"ל בגימ' יוסף במילואו וטובו. הברית קדש מרומז ביוסף והנה מילואו בגימ' רג"ל סוד פעולת המוחין בגימ' ע"ב קס"א הוא מילואו. והבן כי אין וכו' אלא לדעת בהתעוררת מחשבת המוחין ושוק יכונ' לנוק' בלשון נקי' כמ"ש באביגיל גליא לשוק"ה ואמר לפ"ז תכלית ההשגה יהי' כשיופסק היצה"ר לגמרי מן העולם כמו שהי' קודם החטא אדה"ר ולא יתאוה הרגל לשוק וזה שרמז עד שיכלה רגל מן השוק והנה שאל עד כמה רצ"ל כי זה א"א לומר שיכלה לגמרי דאיצטרך לחדוה דמצוה ועולם כמנהגו נוהג גם לעתיד ואיצטריך היצה"ר לעלמא כמ"ש הזה"ק והשיב עד דכליא ריגלא דתרמודאי אמרז"ל אין מקבלין גרים מן התרמודיים כי כולן בחזקת ממזרים מחמת שהן נואפין וז"ש אין הכונה שיכלה הרגל ומפסק לגמרי ממלאכתו גם ממצוה רק שיכלה רגל דתרמודיים היינו להתאות לאיסור כתרמודיים בזה יתבאר לשון הפסיקתא עד שתסלק רוב הרגל מן השוק כמשארז"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו וכזאת הוא בזה"ז כיון שמן הצורך להשתמש למצוה להיות חם מקצתו אז חם כולו להתאות גם לעביר' ונתתי לכם ל"ב בש"ר אמרז"ל לב לעשו' בשר רצ"ל רק למצוה לעשות בשר וזהו עד דכליא ריגלא דתרמודאי המתאוין לחיבור רגל ושו"ק לעביר' משא"כ חיבור רג"ל ושו"ק למצוה לא יתבטל לעשית בשר אחד:
150
קנ״אוארמוז לך צדיק כתמר יפרח. תמ"ר הית' כונת' לשמי' לחבר רגל ושוק למצו' לעשות בשר אחד רגל שוק בהוספת אח"ד בגימטריא תמ"ר אשר ממנה יצא חוטר מגזע ישי משיח צדקינו אשר בימיו יסיר הש"י את לב האבן מבשרינו במהרה בימינו אמן:
151
קנ״באמרז"ל שהיתה מלכות יון אומרת לישראל כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל וכו' הדבר מופלא ומכוסה ויתבאר אי"ה הנלע"ד וע"פ פשוטו נראה דהנה נזקי השור בשן ורגל לא נשתנה דין הגוי מדין ישראל אבל נזקי קרן נשתנה בין תם בין וכו' משלם נזק שלם ודרשו לה מן שור רעהו וכו' ודרשו חז"ל ע"ז ראה ויתר גוים התיר ממונן לישראל על שלא רצו לקבל את התור' הנה מלכות יון רצו לבטל את התורה לישראל הנ' אמרו כתבו לכם על אותו הדין דקרן השור אין לכם חלק ואז לא ישתנה דינם מדיננו וע"ז הדין דוקא היתה קנאתן כנודע מרז"ל מהנך סרדיוטין וכו' אח"כ מצאתי כעין זה במג"ע מקץ ומשנה לא זזה ממקומה:
152
קנ״געיון מש"ל (סי' י"ח י"ט כ') טעמים למה שתיקנו במצו' הזאת מהדרי"ם הנה אפרש לך עוד והארץ הית' תוהו וכו' דרשו חז"ל תה"ו (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהים (מלכות הרביעית שאין לה חקר כתהום) ע"כ והנה נאמר אח"כ ורוח אלקים מרחפת וכו' ואתמר בי' משמי' דהאריז"ל מרחפת מ"ת רפ"ח היינו רפ"ח ניצוצין דאשתארו בסוד המית' ושביר' ממלכין קדמאין ומהם יש חיות לקליפות ולאוה"ע וכל אומה המושלת כשישראל מוציאין בלעם מפיהן היינו ניה"ק אזי תתבטל חיותן וממשלתן ע"כ תמצא גם בזה טוב טעם להדלקת חצ"י שעה שהיא רפ"ח עתי' כמ"ש ע"פ הירושלמי ותוספתא במאמר שר"י ביששכ"ר וכבר ידעת דסוד התיקין ועליית הניצוצין מן השביר' הוא בחי' מלך הח' ממלכין קדמאין הנק' הד"ר בתור' ולא כתיב גבי' מיתה ושביר' כאינך וגם כתיב גבי' ושם אשתו מהטבאל בגימ' מ"ה ב"ן כנודע להבאין בסוד י"י והנה כתיב הד"ר הוא לכל חסידי"ו והייינו העושין מצות לפנים משוה"ד גורמין להעלאת ניה"ק מן התה"ו אל התיקון הנקרא הד"ר הנה בביטול מלכות יון הרשעה הנרמזת המצו' בתור' ויאמר אלקים יה"י או"ר אתמר לגבייהו דעושי המצוה לפנים משוה"ד מהדרי"ן גורמין גם היום ע"י המצוה להאיר אור הד"ר לניצוצי השבירה הנרמז בזמן ההדלק' משך רפ"ח עיתי"ם זהו הנרמז הד"ר כבוד הוד"ך חנוכ"ה הנרמז בהו"ד להודות ולהלל ודי בזה לאשר קרבת אלקים יחפצון:
153
קנ״דעוד אומר לך מה שתקנו במצוה זו מהדרי"ם (לא אמרו מדקדקין או ותיקון) הוא ע"פ המדרש ר' יהושע בן יהוצדק שאל לרשב"ג א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמ' לבינ"ה והבהיק זיו הדר"ו מסוף העולם וע"ס וא"ל בלחיש' א"ל מקרא מלא הוא עוט' אור כשלמ' ואת אמרת לי בלחיש' א"ל כשם שקבלתי' בלחיש' כך אמרתי לך בלחיש' עכ"ל הנה הגם שהמדרש הזה צריך ביאור רחב ויתפרש אם ירצה החונן לאדם דעת עכ"פ יתבאר לך ע"פ מש"ל שהנס דנ"ר חנוכה הוא מבחי' אור הגנוז והנה אמרו במדרשים הנ"ל שהתהוות האו"ר ההוא מבראשי"ת היה מאשר הבהיק זיו הדר"ו וכו' ע"כ תקנו מהדרי"ם הבן הדבר:
154
קנ״הועתה לפ"ז תבין הנה נשתנה נס דנרות מכל הניסים שכל הניסים היו לצורך הישוע' המצטרכת לשעת' משא"כ זה הנ"ס הי' אחר הישוע' והנ' עם היות מאד עמקו מחשבותיו ואין מבוא לב"ו להבין מחשבותיו עכ"ז מצוה עלינו להמציא בשכלינו טעמי' לנפלאותנו כפי קט שכלינו ע"פ יסודי התור' כמד"א שיחו בכל נפלאותיו והנ' מש"ל (במאמר הלל והודא') בדרך דרוש בנוסח ההודא' ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת וכו' כביכול הש"י עמד להם להיות עמהם לבעל דין שמצותו בעמיד"ה והדין הוא ע"פ התור' עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר או לבוש וכו' או הלבישהו כמותך והנ' הש"י כיון שעומד עמנו להיות לבע"ד ולבושיה כתלג חיוור מקיים בנו הדין להלבישהו כמותך וע"כ אמר הנביא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו הגם שאין בידינו זכות ח"ו אעפ"כ אין זה ויתור כיון שהוא ע"פ משפטי התור' (עיין שורש הענין בס' בעשרה מאמרות) כמ"ש הכל בארוכ' וז"ש עמד"ת להם וכו' הגם שלא הי' בידם זכות כ"כ עשית כביכול הישוע' באופן שעמד"ת להם להיות בעל דינם ועמדת להם בלבושך שהיא כתלג חיוור ע"י זאת הטצדקי מן הדין הי' לעביר מעלינו הלבושי שנים ולהלבישנו מחלצות והנה להודיע חיבת אב לבנים אשר הישוע' באת להם מצד לבושין ית"ש הנה הראה להם הנס באור שהי' שלא כטבע רק מאור הנבדל ניסיי אור שלמעל' שנברא זה האור ממה שנתעטף הקב"ה בשלמה לבינ"ה. (הוא גירסת הילקוט) והבהיק זיו הדר"ו וכו' והנ' הי' הנס הזה באור ההוא להודיע לבניו חיבתו אליהם גם בהעדר זכות ח"ו ע"פ המשפט הנ' יעמוד להם למשען באופן הנ"ל מצד לבושי התור"ה והרב' ריוח והצל' לפניו ולא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלהיו:
155
קנ״והג"ה כשתתבונן כ"ז תבין מ"ש לו רשב"נ זה הסוד בלחיש' כשם שיקבל בלחיש' והוא ע"ד שאמר ר"ש בזהר שקיבל בלחיש' זה הסוד דמלכא ומטרוניתא תרווייהו בעיטא חדא איהו דאגזים וארים רצועא לאלקאה ואימא דאחידת ברצוע' דמלכא עיי"ש בזהר תשא שאמר שקיבל הדבר בלחיש' בכדי שלא יתיודע לבנים ויבטחו ע"ז ולא ישתדלו במוראו ועבודתו ית"ש ומעת' נתגל' לנו ג"כ מה שלא תקנו בנוסח ההודא' הנס דנרו"ת רק הנס של הישוע' בין והתבונן כי אי אפשר לפרש:
156
קנ״זובזה תמצא טוב טעם מה שהנס הזה לא ניתן לכתוב
157
קנ״חהג"ה עיין בהג"ה הסמוכה והבין ג"כ מפני מה הנס לא ניתן לכתוב וגם לא ניתן להודות בהודאה בבירור עיי"ש: דכיון שהוא מסוד אור הגנוז אור הראשון שהבהיק מאור מעטה לבושי' ונגנז לצדיקים והגניז' הוא בתור' באותיותי' ע"כ הנס הזה כיון שהוא מהבהקת הלבוש כביכול קודם הגניז' ע"כ לא נכתב באותיו' שהוא קודם להתגלות האותיות ע"כ הם ל"ו נרו"ת כנגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכמו שאמר הקדוש מהר"פ ז"ל וכ"ה בדברי עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל יה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
158
קנ״טעוד תקנו במצו' זו מהדרי"ן. ומהדרי"ן מן המהדרי"ן ביארנו דרוש ארוך ונחמד במאמר שר"י ביששכ"ר סי' יו"ד ע"פ מאמר חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות דרשהו משם לכאן ונלאתי לכפול הדברי':
159
ק״סנר חנוכ' שהניח' למעל' מעשרים פסולה נ"ל דהנה היונים רצו להגביר חכמות חיצוניות ולבטל חכמות התור' ובעת הישוע' הנ' ליהודים הית' אור"ה במנור' נר מצו' ותור' אור ושמן הכל רמוז לחכמת התור' כאשר כתבנו כ"פ והנ' כבר ידעת מ"ש האריז"ל בענין ברכת המינים שניתקנ' בימי ר"ג שהוא לתקן כתר מלכות שמים כי קודם שנתגברה המינות לא הי' כח בעונות לפגום הכת"ר ולא היו אומרים ברכ' זו אך אחר שנתגבר' המינות בעוה"ר הגיע הפגם גם עד כתר"ה וניתקן ברכ' זו לתקן כתר"ה וכבר ידעת עשרי"ם ה"ס כתר כי בסדר אור ישר ואור חוזר הנה כת"ר הוא העשרים וגם עשרי"ם בגימ' כת"ר ומעתה תבין הגם שתגבורות היונים הי' מינות ובמינות הפגם מגיע עד לכתר"ה ח"ו עכ"ז ישראל קדושים לא נתפתו למינות ומסרו נפשם על הדבר ולא הגיע הפגם עד לשם ע"כ לזכר זה חיוב הנחת נ"ר חנוכ"ה למטה מעשרי"ם דייקא:
160
קס״אועוד נ"ל הטעם דהנ' תרי"ג מצות הם דאורייתא וז' מצות דרבנן להשלים מנין כת"ר ע"כ תר"ך אותיו' בעשרת הדברות תרי"ג עד אש"ר לרע"ך ותיבות אשר לרעי"ך נגד ז' מצות דרבנן כל אות מור' על מצוה אחת כפי הסדר שניתקנו בזמן והנ' המצו' הזאת היא האחרונ' בזמן והיא המשלמת לכת"ר ע"כ למעל' מעשרי"ם פסול' עשרי"ם בגימ' כת"ר וגם האות האחרונ' של עשרת הדברות רומזת למצו' זו היא אות ך' מור' על השלמת הכת"ר ע"כ למעל' מן ך' לא יצא ידי חובתו כנ"ל:
161
קס״בנאמר בפ' בהעלותך ד' פעמים מנור"ה ב"פ חסר וב"פ מלא נ"ל להיות המנור"ה רמז' לתור"ה אשר בה ד' חלקים פרד"ס והנ' הם נגד ד' עולמות אבי"ע והם דרו"ש סו"ד נגד בריא"ה אצילו"ת לשם אין אחיז' אל הקליפות נכתב לעומתם ב' פעמים מנור' מלא ו' אות חיים. פש"ט רמ"ז נגד עש"י' יציר"ה לשם יש אחיזה אל החיצונים הנ' נכתב מנר"ה ב"פ חס"ר ולכך מעש' המנור"ה ג"כ ד"פ בתור':
162
קס״געיין במג"ע צורת המנור"ה ראש הנר האמצעי רומז לאותי' שבשם. גוף המנור' ו' ג' קנים מצדה האחד הוא ה' צורת' אשר צורת' ג' ווי"ן וכן ג"כ ג' קנים מצד' הב' ובזה נשלם השם והנ' צורת השם לפ"ז הוא עולה מספר יב"ם הוא שם הע' מן ע"ב שמות ע"כ נעש' נס דמנור' בחדש אשר הוא בבחי' עי"ן. טב"ת (כידוע מכתבי האריז"ל) וע"כ נתקש' משה במעשה המנורה עד שראה בעי"ן וכן סמוך לזה השם הוא שם רא"ה והנ' כתב האריז"ל לכוין בתיבת להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ע"ה) עיי"ש והר בהדלקתינו לזכרון המנור"ה אשר נעשית בצורת מספר השם הנ"ל מספרו ב"ן הנה נשלמו ד' שמות המאירים בכללות עולמות אבע"י מובן הדבר למשכילים יה"י או"ר בגימ' ד' שמות הנ"ל ועוד יתבאר אי"ה:
163
קס״דמה שדקדקו קדמונינו למה לא תיקנו ספיקא דיומא בחנוכ"ה נ"ל הטעם דאנן בקיאין בקביעא דירחא רק דשלחו מתם הזהרו במנהג והטעם נ"ל דהנ' יו"ם טו"ב הוא מקר"א קד"ש קד"ש רמז לחכמ"ה בכל יו"ט נשפע השפעות קדושות החכמ"ה לנשמות ישראל יו"ם טו"ב בגימ' חכמ"ה והנ' צריכין ישראל להיות כלי מוכשר לקבל זאת החכמ"ה והנ' אוירא דא"י מחכי"ם ע"כ אחינו ב"י דרי א"י נעשה גופם כלי מוכשר. לקבל החכמ"ה משא"כ הדרים בח"ל שאין האויר מחכי"ם ואין כלי מוכשר לקבל אור החכמ"ה צריכין לחוג עד יום אחד ע"פ תקנת חכמי"ם שנק' חכמי"ם על שמקבלין אור החכמ"ה ממילא יהיה יו"ם טו"ב מוכשר להארת החכמ"ה והנה זה הוא ביו"ם עו"ב דאורייתא משא"כ יו"ם טו"ב הניתקן מן החכמי"ם הנה אנחנו יכולים לקבל ההאר' בזמן העיקרי כיון שכל עצמותו של המועד ניתקן מן החכמי"ם היונקים הארת החכמה נ"ל ואתה תבין:
164
קס״ההלכתא מזוז' בימי"ן ונר חנוכ"ה בשמא"ל עיין במאמר תורה או"ר סי' כ"ד מיוסד שם הדרוש ע"פ דברי הזהר בפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אל"ף ומשם תדרשהו לטוב' לכאן:
165
קס״ועוד מזוזה בימין ונ"ח בשמאל עיין במאמר הל"ל והודא"ה סי' נ"ח נ"ט ס' ותרווה צמאונך ותמצא נחת ועיי"ש דברי הגמ' ומס' סופרים ושאילתות דר"א:
166
קס״זואומר לך עוד טעם נכון לכ"א מהאמוראים דפליגי אי נ"ח בימין אי בשמאל דהנ' ב' חדשים הללו כסל"ו טב"ת ע"פ סדר הדגלים כסלו לבנימין וטבת לד"ן והנ' י"ל מאן דס"ל נ"ח בימין ס"ל כיון דכסל"ו לבנימי"ן שמא גרים ב"ן ימי"ן ב"ן רומז על נ"ר כפי כוונת האריז"ל להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ע"ה) ותיבת נ"ר רומז לשם ב"ן (עמש"ל) והנ' רמז ב"ן (הוא נ"ר) ימי"ן ומאן דס"ל בשמאל ס"ל כיון דמדליקין גם בטב"ת (ובו יחול תמיד יום הנק' בישראל זאת חנוכ"ה יתבאר אי"ה במאמרו) והוא מתייחס לד"ן וכתיב בי' ובני דן חשי"ם ר"ת ח"נוכה ש"מאל י"מין מ"זוזה והוא פרפראות לחכמה ואי"ה להלן עוד יתבאר לך טעמים למה מזוז' בימין ונר חנוכ' בשמאל:
167
קס״חידוע הענין להלכ"ה בדורות הקודמים נ"ח מדליקו מבחוץ בפתח הסמוך לרה"ר ועכשיו מדליקין בפנים בבית עיין בס' עוללת אפרים כתב ג"כ שם ברמיזת נ"ח לאו"ר תור"ה וכתב הנה אמרז"ל בברכות. אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' פזר שנא' יש מפזר וכו' ואם ראית דור וכו' כנס שנא' עת לעשות לי"י הפרו תורתך (כבר כתבנו ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לחנוכ"ה ופורי"ם) לפיכך הדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניה' היו מניחין נ"ח הרומז לאו"ר תור"ה מבחוץ ע"ד יפוצו מעיינותיך חוצה. אבל הדורות הללו שנתמעט' התורה ולומדי' וכו' וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומ' מפני הקמים עליו ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינם נשמעים לזולתם וכו' המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות מניח נ"ר מצותו בביתו ודי"ו להשיב מעון אנשי ביתו לבד עכ"ל הרב שם ולפי דברי הרב מובן הא דאמרו בגמ' ובשעת הסכנ' מניחו על שלחנו ודי"ו תיבת ודי"ו מיותר ולפי הנ"ל מובן דהנ' אמרז"ל מעולם לא יצא מפי הקב"ה דבר לטוב' וחזר בו חוץ וכו' ממקודשי תחלו כי אמר' מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי (שלא יקבלו תוכחה) לפניהם מי גלוי והנ' לפ"ז אפי' אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכח' אעפ"כ הוא מחוייב לעשות את שלו אבל מצינו סתיר' לזה בדברי חז"ל באמרם כשם שמצו' לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (עיין ברמב"ם ונושאי כליו) וצ"ל דיש חילוק דהיינו כשהמוכיח כבר בחן והוכיח עד הכא' ונזיפה וקלל' שוב מצוה שלא להוכיח והנ' ע"פ הרמז הנ"ל אמרז"ל בנ"ח ובשעת הסכנ"ה שהרשעי' יורדים לחיי המוכיחים ומביאי' אותם לידי סכנ' בעלילות וכיוצא ובא עי"ז לידי בזיון הדת וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסי' המורד"י או"ר מני"ח על שלחנ"ו היינו להאיר רק להסמוכים על שלחנו ודי"ו היינו שלא יחמיר לעצמו מצד דברי חז"ל שאמר' מדה"ד אם לפניך גלוי וכו' רק דכיון דשעת הסכנ' היא מניחו על שלחנו כנ"ל ואין להחמיר ודי"ו בזה:
168
קס״טעיין במאמר תורה אור סי' מ"ו ותבין טעם מה שעכשיו מדליקין בפנים:
169
ק״עהטעם שאסור ליהנות מן נ"ח נ"ל דהנה חקרו הקדמוני' על מעשה דאברהם אבינו שהאכיל למלאכים בשר בחלב. הוא לא אכל כי קיים כל התורה והנה קשה הרי גם בישול אסור וי"ל שאחד מאנשיו שהיו גרי' תושבים בישלו ולא הוה ג"כ בישול גוי אבל קשה הרי גוי בהנא' אסור והאיך האכיל למלאכים והנה נהנה וכדומ' שראתי מי שכתב דלא מיקרי הנא' כיון שידע שהם מלאכים וא"צ לאכילה ואי קשיא הא קשיא לי הרי מיקרי הנאה שעש' כן כדי שיהא סגול' לתורה היינו לקבל את התורה ולא יהא פ"פ למלאכים לקטרג כמשארז"ל א"כ אין לך הנאה גדולה מזו וי"ל דהתורה ומצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ לפ"ז בין תבין דהנה בנר חנוכ' נר מצוה הרמוז לאור תורה אין נהנין מאור' כי תורה ומצות לאו ליהנות ניתנו:
170
קע״אועפ"י הנ"ל תבין ג"כ מה שהביא מרן הרמ"א ז"ל בשלחנו בשם הכלבו דנוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה ומהראוי להתבונן כי לא דבר ריק הוא ואם הוא מפני שהאכילה יהודית את האויב מאכלי חלב לא במקרא נפל מעשה ניסים ונ"ל עפ"י מ"ש כ"פ שהיוונים רצו לבטל את התורה מישראל ולהגביר חכמת החיצוניות והנה כאשר התנוסס הש"י עמנו הרא' לנו נפלאותיו במנורה ובשמן הרמוזים לחכמ"ה ולתור"ה מן השמים והנה הימים האלה הם כעין נתינת התור"ה והנה בשעת נתינת התור"ה בסיני עמדו המלאכים הקדושים בשמים ואמרו הנה הודך על השמי' והנה רצו לבטלינו מן התורה והנה המגיד מראשית אחרית פעל ועשה מראש מקדם שבאו המלאכים לבית אברהם והאכיל' בשר בחלב והי' זה לטענה עליהם שאכלו הבשר בחלב בביתו של אברהם ואינם ראויים לתורה כמשארז"ל במדרשיהם והנה מתחלה כתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו' וימהר לעשות אותו ושוב נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' הנה צירף מאכלי חלב אל בן הבקר בכדי שיהי' לסגולה לבניו לקבלת התורה וע"כ לזכר זה נוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות והנה לזכר זה שבימים האלה הוא כעין נתינת התור"ה הנה נעשה הנס ג"כ ע"י מאכלי חלב שהאכילה יהודית את האויב שרצה לבטל התורה מישראל עי"ז הי' התחלה הנס ליהודים היתה אור"ה זו תור"ה ומנהג אבותינו תור"ה הוא:
171
קע״באומר לך עוד על הא דאיפסק להלכה מזוז' בימין ונ"ח בשמאל ופירשו הטעם כדי שיהי' מסובב במצות וקשה הרי גם מ"ד בימין טעמא רבא אית לי' ימין הואיל ואתעבד בי' מצוה חדא וכו' (כמבואר בשאילתות) ונראה לפרש עפ"י מ"ש בס' שערי אורה על פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שיש בצפון (מדת הגבורה) רב טובות כי כל הטובות והשפעת הנשפעים מלמעלה כשמגעת ההשפע' למדת הצפון מעיינים שם בדין אם ראוי' ההשפע' לירד וכאשר אותו האיש הנשפע בעבורו אינו ראוי אז מעכבים אותו ההשפע' שם ע"כ יש שם צפונים טובות רבות וז"ש מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך כי נשארו שם בצפון גנזי נסתרות והם צפונים ליראים והבן ע"ש:
172
קע״גועפ"ז פי' הרב הגדול מוה' חיד"א זלה"ה אומר לצפון תני ולתימ"ן אל תכלאי ע"ש ומעתה נחמד הדבר דאיפסק מזוז' בימין ונ"ח בשמאל והטעם בכדי שיהיה מסובב במצות בימין ובשמאל בכדי אשר מדת הימין יוריד תמיד השפע של החסדי"ם ומדת שמאל לא ימנע השפע ולא יצפין אותו ועמש"ל:
173
קע״דבגמרא מאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו להדלי"ק נ"ח והיכן צונ"ו ופליגי בה אמוראי ח"א שאל אבי"ך ויגד"ך אורייתא מחכמה נפיקת והחכמ"ה נק' אב"א ודברי חכמי"ם הם נשמות המקבלים הארת החכמ"ה א"כ דבריהם תורה הוא ואידך אמר לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך יגיד"ו ימשיכו מן החכמה הגד"ה היא בחכמה כענין ויגד לך תעלומות חכמ"ה והנה נ"ל כי אלו ואלו דא"ח רמוזים דבריהם במקרא אחד והוא יצו י"י אתך את הברכ"ה רצ"ל צוי"י על דבר הנתקן מאתך ואינו מבואר בתורה אעפ"כ יצו י"י אתך את הברכ"ה לברך בברכה אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו והיכן יצוה י"י אמר באסמי"ך היינו מן פסוק שאל אבי"ך חכמ"ה אב"א דבר הסמוי מן העין דעלי' כתיב והחכמה מאי"ן תמצא ובכ"ל משלח ידי"ך היינו לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך לא ליד ימין ולא ליד שמאל ומה נכבד הרמז הזה בדיוק על נר חנוכ"ה יצו י"י אתך את הברכ"ה בגימ' יהי או"ר:
174
קע״הנוסח הברכה להדליק נ"ר חנוכ"ה לפי מ"ש האריז"ל לכוין תיבת להדלי"ק (ע"ה) גימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ותיבת) נ"ר הכוונה על ב"ן וכולם בגימ' יהי או"ר) הנה צריכין לה סיף כולל על תיבת להדליק ולפ"ז יעלה מספר תיבת להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה בגימ' אור חדש להורות שהוא הארה מן האו"ר חד"ש אשר הש"י יאיר על ציון ב"ב ואעפ"כ הוא חסר א' להורות שעדיין חסר מאתנו האור עד אשר יתגלה בציון ב"ב והנס הזה הי' לשעת' הארה מאותו האו"ר וניתקן לדורות לקבל האר"ה מאותו האור לטוב לנו כל הימים גם כל ימי משך גלותינו עד יגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן:
175
קע״ובשאילתות דר"א מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ובעה"ב מצוייץ (בציצית) באמצע ע"כ והוא לפלא מאי שייכות לציצית בכאן ונ"ל ע"פ מ"ש לך בפ' מזוזה היא מצוה ונ"ח רומזת לתורה אור ועיין מ"ש הרב הקדוש המפורסם בישראל מהרש"ז ז"ל בסידור שלו על ידי המצוה הוא עליית המקבל אל המשפיע ועל ידי התורה היא ירידת המשפיע אל המקבל והנה ידוע לך מכוונת התפלה בהיכל ק"ק הנה המקבל עול' לשם והמשפיע יורד לשם ובאים אל האמצע והאמצע המחבר אותם הוא התפילה (כידוע אדנ"י שפתי תפתח וכו' שהוא בהיכל ק"ק הנה היא תפלה אריכתא) והנה ע"ש באריכות דברי הרב הקדוש הנ"ל לדרכו דרך הקדוש ועפ"י דברי הרב הזה אנן נמי נימא כיון שהמזוזה היא מצוה (וגורמים על ידה עליית המקבל) ונ"ח תורה על ידה היא ירידת המשפיע הנה בציצית יש בחי' תפל"ה כענין שנאמר תפל"ה לעני כי יעטוף ע"פ כתבי מרן יתעטף בציצית קודם שיאמר ואני תפלתי והנה תרא' עוד אשר בציצית יש בה הבחי' דכתיב בהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות י"י (היינו תורה שבהגיונ' זוכרין את כל המצות הנאמרים בה ועשיתם אותם (היינו עשיית המצות) א"כ הציצית הם אמצעים לתורה ולמצות ע"כ בעה"ב מצויץ באמצע ועי"ז מתהוו' יחודא שלים:
176
קע״זוהנה מזוז"ה. נ"ר חנוכ"ה. וציצית (בוא"ו החיבור מטעם הנ"ל) בגימ' אל"ף עמ"ש במאמר תורה אור סי' כ"ד ובמאמר הלל והודא' סי' א' בשם הזוהר בפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף דא היא מלאך דממנא עימי' דב"נ מסטר שמאלא דכתוב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבב' מימינך וכו' כדין קוב"ה אמר פדעהו מרדת שחת ע"ש ותבין:
177
קע״חבגמרא מניח' על פתח ביתו מבחוץ נ"ל לבאר הטעם ע"פ מ"ש כבוד מחו' אור ישראל וקדושו הרב מהו' לוי יצחק זצוק"ל טעם למה מדליקין ביום ראשון כיון שלא הי' הנס דנרות ביום ראשון רק נס ההצל' (כמ"ש הט"ז) וכתב דעושין זכר בנרות דכשראו הנס דמנורה הכירו וידעו שגם הנס דהצל' נעשה בזכות הנרות דהנה כל הקרבנו' היו בטילים בזמן ששלטו היונים על בהמ"ק כי א"א להקריב קרבנות חוץ לבית אבל מצות הנרות הגם שהיו בטילין בבהמ"ק עכ"ז היו מצות הנרות נרות מצו' חוץ לבית היינו נרות שבת ויו"ט והוא שעלת' לאיתערותא דלתתא לריח ניחוח לפני י"י ועי"ז הי' ג"כ ההצלה ע"כ גם ביום הראשון שהי' רק נס דהצל' עושין מצות ההדלק' בנרות עכ"ד ע"ש וע"פ הדברים האל' תבין למה תקנו מניחה על פתח בית"ו מבחו"ץ להורות דע"י מצות הנרות שקיימו חו"ץ לבי"ת היא שעלת' לריח ניחוח ונתהווה הנס:
178
קע״טכתבו המקובלים הראשונים לוקח כלי שמן משקל מ"ד דרה"ם ולהדלי"ק ממנו כל הח' לילות (היינו ח' שמשים עם ל"ו נרו"ת) וסגול' היא להנצל מהריגת ד"ם ע"ש הנ"ל עפ"י מש"ל במאמר תור"ה או"ר סי' ט' בשם הרוקח ז"ל ד' תגין על אות ט' של ויירא אלקים את האור כי טו"ב הד' תגין רומזים ד' פעמים ט' בגימ' נ"ו רמז על ל"ו נרות דחנוכ"ה שהם הארת אור הגנוז וכתבתי שם דשארי אותיו' טו"ב הם ו"ב המה בגימ' ח' רמז על ח' ימי חנוכ"ה וא"כ לפ"ז מספר טו"ב בחשבון הנ"ל הוא מ"ד והנ' שפיכת דמים הוא נקר' רע כמד"א ובערת הר"ע מקרבך והנה היוונים הרשעים הם שפכו הרבה דמים מישראל הן המ' הרעי"ם והחטאי"ם והש"י האיר לישראל הטו"ב הגנו"ז והטו"ב בגימ' הם כנ"ל ומציל מהריגת ד"ם והנה אומר לך עוד ד"ם אד"ם בגימטריא חנוכ' והנ' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טו"ב (בגימ' הנ"ל מנין) ד"ם) מא"ד אד"ם בכאן נרמז ואתה תבין:
179
ק״פבו תתפרש ההודאה המתוקנת לנו להודות בימי חנוכ"ה ויתפרש כמה פסוקים בהל"ל ויתפרש קפיטל קי"א בתהלים הוא הללוי"ה אודה י"י וכו' ונקרא המאמר הלל והודאה:
כתב הרב הגדול המקובל עיר וקדיש בעל הרוקח יש בנוסח ההודאה קכ"ה תיבות מנין כהני"ם ולא נודע לי נוסחתו ואני אפרש כפי הנוסחא שבידינו מנהג בני אשכנז:
כתב הרב הגדול המקובל עיר וקדיש בעל הרוקח יש בנוסח ההודאה קכ"ה תיבות מנין כהני"ם ולא נודע לי נוסחתו ואני אפרש כפי הנוסחא שבידינו מנהג בני אשכנז:
180
קפ״אואומר כפי הנוסחא שבידינו ההודאה היא צ"ב תיבות והנה עד סוף תיבות להודות הוא פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שניתן להודות ומסיי' אחר כך ולהל"ל לשמ"ך הגדו"ל היינו חוץ ההודא"ה החדשה מחויבים ג"כ לומר הל"ל הנאמר בכל המועדים והנ' בכל נוסח ההודא' יש צ"ב תיבות מנין הל"ל והודא"ה:
181
קפ״בוכשתצרף נוסח על הניסי"ם הנה יש בו י"ו תיבין
182
קפ״גהג"ה כי תיבות וע"ל הנפלאו"ת חדשים מקרוב באו שהוסיפו מדעתם ולא נמצא בנוסח האריז"ל ולא בשום נוסחא ישינה ע"כ אינו רק י"י תיבין: הנה יהי' סך התיבין ק"ח סוד ריבוי האור כי טוב היינו כשמחשבין תיבת טו"ב בריבוי היינו ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד בגימ' ק"ח (מה ר"ב טוב"ך אשר צפנ"ת ליראיך היינו רמז ריבוי הטו"ב אשר צפנ"ת נ"ר חנוכ"ה בשמאל צפון ית' אי"ה) והנה ק"ח בגימ' גיהנם לרמז שבקיום מצות נר חנוכ' ניצל מדינ' של גיהנם עמ"ש במאמר תורה אור סי' כ"ד בשם הזוהר ויחי דף רנ"ח ע"ב א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם האי קראר' חזקי' חברנא אוקים בי' דאמר דינא דחובייא דגיהנ"ם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלג"א וכו' והיכן מישתלמי לנפשייהו בתלג"א וכו' יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משלג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים א"ת שני"ם אלא שני"ם כגון וכו' מזוז"ה ונר חנוכ"ה ע"ש וע"ש מ"ש מאי אולמי' דמצוה הזאת מן שארי המצות עפ"י דברי הזהר פ' בשלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שחת כו' ת"ח בהאי קרא ברירה דמילה אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עימי' דב"נ בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אל"ף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבבה מימינך חבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי' קוב"ה זכו עלי' דב"נ כדין קוב"ה אמר פדעהו מרד' שח"ת עכ"ל והנ' איפסקא הלכתא מזוז' בימין ונ"ח בשמאל וכיון דנעשית המצו' בשמאל אז ההוא מלאך אחד מני אלף העומד בשמא"ל איתעביד סנגוריא ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת הרי שלך לפניך דמצות נ"ח מצלת מדין גיהנ"ם (ונרמז ג"כ במשל מה רב טוב"ך (ריבוי האור כי טו"ב כנ"ל טוב בריבוי) אשר צפנ"ת וכו' ניתן האור של נר חנוכ' בצפון היינו שמאל בכדי להנצל מן גיהנ"ם הניתן בצפו"ן ע"כ לרמז זה מנין תיבות ההודאה ק"ח מנין גיהנ"ם רמז אשר המקיים מצות נר חנוכ"ה ינצל מן דינה של גיהנם עמש"ל במאמר נר מצוה סי' מ"ו וסי' מ"ז ותבין ענין נחמד ועתה נבא לבאר נוסח ההודא' המתוקנת מן הסנהדרין בית דינו של חשמונאי אשר רובן מן שבט יששכ"ר יודעי בינה לעתים כאשר יתבאר אי"ה:
183
קפ״דועל הניסים (ב) וע"ל כצ"ל בוא"ו כי קאי אדלעיל מודי' אנחנו לך וכו' על חיינו וכו' ועל ניסך שבכל יום וכו' ועל הניסים וכו' וכן בבהמ"ז נוד' לך וכו': ועל הניסי"ם הנה להדבר נעש' מאת השי"ת מוגבה למעל' מן הטבע נקרא בלה"ק נ"ס והוא לפי הפשט משאל מן תור"ן ונ"ס שלה ספינה שהוא מוגבה למעלה מן הספינה והוא כמו הנ"ס של הספינה שעל ידו יתוודע להתהלך במישרים ולהוליך הספינה מעגלי צדק כן ע"י הדבר הנעש' שלא כטב' יוודע כי יד י"י עשת' זאת ויתוודע לבאי עולם להתהלך במישרים ולהשליך יהבם על י"י כי הוא ית"ש מנהיג את הטבע כרצונו והוא ית"ש משגיח וכל יכול על כל פרט ופרט והוא הנאמר בכל פעם בניסי מצרים וידעתם כי אני הוי"ה:
184
קפ״הע"ד הרמז נקרא נ"ס ע"ד שאמרז"ל מפני מה לא נאמרה נ' באשרי מפני שיש בה מפלתם של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו' אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק שנאמר סומך י"י לכל הנופלי"ם א"כ לפ"ז אות נ' (בתיבת נ"ס) מרמזת על עת הצרה לשונאי ישראל ואות ס' הסמוכה לה שאות הנ' נסמכת אליה בקריאה במבטא רומזת לסמיכת הנפילה לגרום ישועה והצלה לישראל ע"כ נק' הישועה נ"ס:
185
קפ״וע"ד הדרש נקרא נ"ס כשהש"י עוש' פלא ענין שלא עלה ברצון מחשבת האדם כענין שפירשנו בגמרא מגילה בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף וכו' אר"ח בר אבא א"ר יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצו"ן צדיק ומנו יוסף שנאמר ושם אתנו נער עברי וכו' עבדים על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויוודע הדבר למרדכי וגו' ע"כ. והנה לא נעלם מעיני משכיל מה דקשה א' מה חידש לנו ר"י בזה המאמר ב' למה ביוסף אמר לעשות רצו"ן צדיק ובמרדכי אמר לעשות נ"ס לצדיק. ועוד דקדוקים אחרים שכתבנו במקומו אבל יתבאר הדבר עפ"י מ"ש הרב החסיד בעל חו"ה בגדר העבד הנאמן בעבודתו לאדונו. לא ישב. ולא יעמוד. ולא ילך כ"א בהפקת רצו"ן האדו"ן לא יחפוץ כ"א רצונ"ו ע"ש נמצא העבד אין לו רצו"ן בפני עצמו כי האדון הוא הבעל הרצו"ן שלו נמצא האדון יש לו רצו"ן והעבד אין לו רצו"ן והנה הפועל ישועות בקרב הארץ עוש' נפלאותיו כפי המצטרך לכל פעם והנה יוסף היה בבית האסורים והנה היושב בבית האסורים בודאי מחשב ברצונ"ו ומחשבתו לצאת ממסגר אסיר ומבקש ע"ז הנה הפועל ישועות כשעלה ברצונו להזמין לו ישוע' הנה הקציף אדו"ן (שהוא בעל רצו"ן) על עבדיו בכדי להפיק רצו"ן הצדיק שמבקש ברצונ"ו להוציאו ממסגר אסיר משא"כ כשהזמין הש"י הכנת הישועה למרדכי במעש' דבגתן ותרש הנה הדבר הזה לא היה במחשב' ורצון של מרדכי כי לא ידע עדיין מן שום דבר אבל המגיד מראשית אחרית הוא ידע דבר אשר לא עלה ברצון ומחשבת מרדכי והזמין לו ישוע' בדוגמא כזה שהקציף עבדים שאינם בעלי רצו"ן על אדוניהם הורה הש"י בזה שמזמין ומכי"ן נ"ס לצדיק היינו דבר שלא עלה עדיין ברצון ומחשב' של הצדיק וזה שהביא לראי' מן הפסוק ויוודע הדבר למרדכי היינו מרדכי שהי' צדיק וחכם גדול הבין הדבר כשרא' שהש"י עוש' בכאן בכל נפלאותיו ההיפוך מן הנעש' ביוסף הבין שזהו הכנ' לנ"ס דבר שלא נתוודע עדיין ואינו עול' ברצון ויגד (המחקר הזה לאסתר המלכ' (על כן) ותאמר אסתר למלך וכו' דלכאורה קשה הלא הדין הוא בנכרי לא מורידין ולא מעלין ולא הי' רשאין להצילו אך לפי הנ"ל יונח שהבינו שהיא נסיב' מאת הש"י והבן. כלל העולה מכל דברינו אשר לשון נ"ס הכוונה דבר שהוא מוגב' למעלה מן הרצו"ן דבר שלא עלה במחשבת האדם:
186
קפ״זע"ד הסוד הנה בלה"ק יקרא להפלא נ"ס ע"פ מ"ש האריז"ל נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' הנה הוא ייחוד שם הו"י' עם שם אד"נ' השם הו"י' במילואו בגימ' מ"ה יורה על מדת דכורא בהתפשטות ושם אד"נ' מדת נוק' בלי התפשטות והנה נראה לעתיד ב"ב אשר תהיה אור הלבנה כאור החמה אזי גם מדת נוק' תהיה בעת הייחוד במילוי תרע"א (נ"ל) והנה מ"ה תרע"א בגימ' תשי"ו ויתבטלו דכר ונוק' דקליפה נח"ש ברי"ח נח"ש עקלתון (ב"פ נחש בגימ' תשי"ו) וכפי הנראה כל המלכיות הרשעים העומדים לנגד ישראל המה יונקים מהנחשי"ם הנ"ל (תמצא בבלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשי"ם ונמצא בספרי המקובלים הראשונים בפגוע האדם בכלבים עזי נפש יאמר יש בו תשי"ו עצמות
187
קפ״חהג"ה והנה נראה כי מלכות יו"ן בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר גם כן בגימ' תשי"ו שהם היו ג"כ יונקי' מדכר ונוקבא דקליפה ב"פ נת"ש. ע"כ בהתגברות' גם על הנשים גזרו גזיר' ע"כ גם הנשים חייבות בנ"ח כי הם היו ג"כ באותו הנס: עכ"פ גם בנפלאות הנעשים עד היום הלא יקרא להם נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' דהנה ענין הישועה נעשה ע"י ייחוד וחיבור הדודים היינו זו"נ לזה מרומז בתרין אתוון נ"ס והנה שם אד"נ' בגימ' ס"ה הנה אות ה' מן שם הנ"ל ניתוסף על מ"ה ונעשה נ' נ"ל ה"ס וא"ד יעלה מן הארץ א"ד מן אד"נ' בגימ' ה' ה"ס הייחוד השלם:
188
קפ״טועל הפורקן (ג) פורקן הוא לשון תרגום של ישועה ויוש"ע י"י מתרגמינן ופרי"ק י"י וכן ואין מושי"ע לה מתרגמינן ולית דפרי"ק לה ולמה תקנו בלשון תרגו"ם והנראה דהנה קשה הלא נסים הרבה נעשו לישראל ולא תיקנו לזכרון לדורות לעשות הימים שאירע בהם הנ"ס יו"ט כמו שתיקנו בחנוכ"ה ופורים ולמה לא עשו לזכרון גם דיהושע בהעמדת החמה וגם דאסא ויהושפט וחזקי' וכיוצא אך הוא דהנה כל נס וישוע' הנעש' לישראל הוא ע"י שמתגלה איזה אור עליון בשמי' ממעל ועי"ז מתהוו' הנ"ס בזמן הצורך והנה לפעמים בגזירת היוצר נקבע הנ"ס בשמים ממעל היינו שנקבע הדבר אשר בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הזה שוב נתגלה האור ההוא בשמים ממעל כמו שהיה בפעם הראשון והנה ע"פ נבואה ורוה"ק ידעו אם היה הנס רק לשעת' לא קבעו יו"ט לדורו' משא"כ אם נודע לישראל אשר זה האור נקבע ויתגלה בכל שנה הנה קבעו יו"ט לדורות (ויתבאר אי"ה בפסוק זכר עשה לנפלאותיו וכו' ובמאמר חז"ל שלחה אסתר לחכמים קבעונ"י לדורות) והנה האור המתגלה בשעתה בעת הצטרכות הישועה הוא עיקר התגלות ומה שמתגלה בכל שנה אח"כ נק' זכר לדורות כעין הכתוב זכ"ר עשה לנפלאותיו היא מלשון זכ"ר המשפיע ומוליד בדומה ע"כ בכל שנה ושנ' האור המאיר הוא כעין מקבל מהאור העיקרי הנעשה בעת הישועה וזהו הנאמר זכר"ו נפלאותיו וכו' היינו ליתן להם כח המשפיע שיהיו מולידים בכל פעם בדומה והנה לשון תרגו"ם היא מצרנית ללה"ק והוא כמקבל מלה"ק והנה הנס אשר נתגל' בזמן המצטרך נק' תשוע"ה בלה"ק אבל האור שמתגל' בכל שנה ושנה הנה הוא כמקבל כנ"ל נק' בלשון תרגו"ם פורק"ן ויתבאר עוד אי"ה לקמן בנוסח עשית תשועה גדולה ופורקן וכו':
189
ק״צועוד י"ל על הנסים היינו נסים נגלים נראים לעין כל שהם מוגבהים למעלה מן הטבע ועל הפורק"ן נסים הבאים מלובשים בטבע ע"כ פורקן הוא תרגו"ם כי תרגו"ם הוא לבו"ש המקרא ויתבאר אי"ה בנוסח ההודא"ה ולעמך ישראל עשי"ת תשוע"ה גדולה ופורק"ן כהיום הזה:
190
קצ״אויש לומר עוד ע"פ מ"ש בגמרא סוטה יוחנן כ"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טלי"א דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה וכונו ובלשון ארמי הי' אומר עכ"ל ופירש"י נצחו טליא וכו' שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יום כפור ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן כ"ג כשהיה עובד עבודת יוה"כ עכ"ל. והנה לפ"ז התחלת הישועה בנצחו"ן למלכות יון היה ביוה"כ
191
קצ״בהג"ה הגם שנרא' שהמעש' הזאת לא היה באות' השנ' של הנס דנרות כי זה היה עדיין בימי יוחנן והישוע' העיקרית בפריקת עול מלכות יון והנס הנעשה בנרות זה היה בימי מתתיה בנו עכ"ז לא במקר' הוא: וגמר הישועה בחנוכה תתבונן הדבר ע"פ הזהר אימ"א עילא"ה עד הו"ד איתפשטת הבן זה וזה שיסד הפייטן בני בינ"ה (דייקא) אימיא ימי שמנ' קבעו שיר ורנני' הבן הדבר:
192
קצ״גוהנה נתבשרו ביוה"כ בלשון תרגו' י"ל ע"פ דברי האריז"ל בענין קדי"ש. וז"ל דע כי תרגום הוא אחוריים (רצ"ל תרגום בגימ' ט' שמות הוי' באחוריים היינו י' י"ד יד"ו ידו"ה בגימ' ע"ה תרגום) לכן הוא מכניע הקליפות כשאומרין קדיש בלשון תרגום עכ"ל ונראה לפענ"ד להתבונן בזה במעט קט דהנה יניקת הקליפות הוא מבחי' אחוריי' כמאן דשדי לשנאוי בתר כתפוי והנה הארת ישראל מבחי' פנים והנה כשנתגדלה ההארה יומשך גם לבחי' אחוריים ונתוודע לקליפות כי חפץ הש"י בישועת ישראל ונכנעין ע"כ אנחנו אומרין יתגדל ויתקדש שמי' רבא וכו' ויצמח פורקני' וכו' בחייכון וכו' ואומרין זה בלשון תרגום שיכנעו הקליפות (וא"א להרחיב הדבור והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר) וזהו לדעתי אתם תקום תרח"ם ציון תרח"ם בגימ' ט"פ ע"ב כנ"ל סוד התרגו"ם וע"כ נתבשרו בלשון תרגום ולפ"ז תתבונן ג"כ מה שאומרין על הניסים העיקרים בהארת אור פנים ע"י הייחוד השלם כמבואר לעיל כונת תיבת נ"ס ועל הפירק"ן בתרגום שנכנעין הקליפות וכנ"ל ואין להאריך ויתבאר אי"ה להלן עוד בנוסח ההודאה כנ"ל:
193
קצ״דועל הגבורות (ד) הגבורות יש לפרש ע"פ מ"ש בגמ' בסיפור הנס מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כה"ג הנה יש להתבונן למה דוקא מצאו פ"ך ולא כלי אחר ומעשה ניסי"ם לא במקר' הוא וגם מה שהי' מונח בחותמו של כה"ג הוא לפלא. וכי ס"ד שהכ"ג היה חותם את השמנים הרי ע"ז היו ממונין שהיו מספקין יינות שמנים וסלתות. ואחשבה לדעת ע"פ דברי מרן האריז"ל במעש' של המ"ן גילה לנו מרן זלה"ה אשר המ"ן הי' יונק כחו הן הגבורות הקשים (הנה נודע אותיות מנצפ"ך הם הג') היינו המן הרשע היתה יניקתו מן שמרי הגבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארור' זרש מן צ' דמנצפך וחכמים היועצין לו מן פ"ך דמנצפ"ך:
194
קצ״ההג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילאה עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמש' גבורות מתפשטים מן חסד עם הו"ד ויסוד דאימא מסתיים בת"ת ומשם מתחיל התגלות החכמ"ה אבא על כן פ"ך שהוא גבורו' של נצ"ח והו"ד לשם היא יותר התגלו' אור החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות למטה בחיצוניות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להר"ע חכמות החיצוניום הבן הדבר היטב והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וכבר קדם מאמרינו אשר כל דברינו בדרך אפשר:
195
קצ״והג"ה והיה להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירד יעקב ונפגם בחי' הו"ד ובהדי הוצא לקי כרבא ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והודי נהפך עלי וכו' נהפך מן הו"ד דו"ה ונקדם החורבן עוד קע"ב שני' באלף הרביעי (סוד ואתה תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא וכו':
196
קצ״זוהנה כבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמת התור"ה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת הנה כפי הנראה היתה יניקתם מן שמרי הגבור"ו' פ"ך דמנצפ"ך (כאשר למדנו דעת מן תורתו של מרן האריז"ל כנ"ל) גבורות נצ"ח והו"ד כמו שכתבתי לך בסמוך ועל כן בעת אשר הש"י התנוסס עמנו בעת הישועה האיר לנו בקודש חכמות התורה הנה מצאו פ"ך דייקא וחתום בחותמו שלכ"ג דייקא כמש"ל כהן הדיוט בגצ"ח. כהן סתם בחס"ד כהן גדו"ל בחכמ"ה ע"כ הי' הפ"ך הניסיי הזה חתום בחותמו של כ"ג בדרך נס נפלא הבן מאוד:
197
קצ״חומעתה יונעם לחיכך מדבש ונופת צופי' על נוסח ההודא' שאנחנו מודים ועל הגבורו"ת הקדושות פ"ך דמנצפ"ך שהאיר הש"י לנו ונתבטל חכמות החיצוניות ולכל ב"י הי' או"ר ולפ"ז תבין במעט קט הא דאמרז"ל בעת אשר יעקב אבינו נאבק עם השר שחז"ר על פכי"ם קטנים ורמזו במאמרם לשון רבים פכיים כי פ"ך ב' אותיות והמה בנצ"ח והו"ד כמש"ל והשם הטוב יכפר:
198
קצ״טועל התשועות (ה) התשועות כבר קדם מאמרינו החילוק בין עזר"ה לישוע"ה נתבאר במ"א בארוכה) ישוע"ה הוא דוקא אחר הבקש' והצעקה שצעק האדם שיושיעו לומן הצרה והבעל יכולת עושה מבוקשו ומצילו מיד צר זה נקרא ישוע"ה (כענין שכתוב צעק"ה הנערה המאורש' ואין מושיע לה אלמא שהישועה היא אחר הצעק' (משא"כ עזר"ה הוא כשהבעל יכולת עוזר להמצטרך מבלי צעקה ומבוקש (כענין אורו מרוז וכו' כי לא באו לעזר"ת וכו' מבלי מבוקש הבן) והנ' כתבנו הרבה פעמים כי נשתנה הנס הזה מן הנס דפורי"ם (יפורש להלן בנוסח ההודאה) כי בעת הזעם במלכות מדי בגזירת המן הנה מבואר במגילה מה שצעקו ב"י אל י"י בצום ובכי ומספד והרעישו כל העולמות ותעל תפלתם השמים משא"כ בכאן לא הניחום היונים להתאסף ולצעוק כמבואר ביוסיפין (כמ"ש לך להלן בנוסח ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם וכו' ואחרי כן באו בניך וכו'):
199
ר׳והנה אעפ"כ נמצא בדברי רבותינו במדרשי' שהחשמונא"י' קודם הליכתם למלחמ' התפללו מי שענה לשמואל במצפה הוא יענינו וטעמא בעי למה הזכירו דוקא את שמוא"ל ונאמר הנה ידוע ע"פ דברי מרן האריז"ל הנה הס"מ בהאבקו עם יעקב ותקע כף ירך יעקב אזי נפגם מדת הו"ד והנה נצ"ח והו"ד מהם יניקת הנביאים ע"כ נפסק' הנבואה לגמרי בהאלף החמיש"י שהיא נגד הו"ד והנ' הנצח לא נפגם (רק בהדי הוצא וכו' כנ"ל) וגם נצח ישראל לא ישקר וזה אמר שמואל הנביא והנה ההו"ד אע"פ שנפגם בהכריח היה איזה תיקון ע"י שמואל כי ארז"ל ודרשוה מהפסוק ששקול שמואל כמשה ואהרן היינו שהיתה נבואתו מן נצ"ח והו"ד אשר בהם חתומים מש"ה ואהר"ן והנה המה החשמונאים באו לתקן את ההו"ד ע"כ ניתנו הימים האלה להודו"ת ולהל"ל ניתקן ח' ימים כי הו"ד מדה הח' מעילא לתתא ע"כ החשמונאים בתפלתם הזכירו את שמואל מי שענ' לשמואל במצפ' וכו' והנה כאשר היו להם אח"כ הנ"ס בפ"ך שהם המה אותיות אשר המה בנצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלה תפלתם שהראו להם מעין דוגמת תפלתם מי שענה לשמוא"ל במצפה ה"י היינו שמא"ל הי' שקול כמשה ואהרן אשר הם מרכבה למדת נצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלו תפלתם וזה נק' ישוע"ה שהוא אחר התפיל' וזה שאנו מודים ועל התשועו"ת הבן:
200
ר״אועל הנפלאות (ו) הנפלאות כבר כתבנו לעיל דל"ג לה בכל נוסחאות הישינות ואי מיגרס גרסינן לה אפשר הוא שייך להודאה דפורים ואי"ה שם נתבאר:
201
ר״בועל המלחמות (ז) המלחמות (נוסח אחר הנחמות) רבים מהאחרונים כתבו שלא יאמרו ועל המלחמו"ת וטעמם דאפילו חרב של שלום לא טוב כמו שהבטיח הש"י בתורתו וחרב לא תעבור וכו' אפי' חרב של שלום ונ"ל דאי משום הא לא איריא דהכוונ' הוא הודא' על מלחמו' הש"י שנלחם בעדינו דרך מלחמ' בכדי להודיע חיבת אב לבנים ע"ד שכתבנו בפסוק ויאמר מצרי' אנוסה מפני ב"י כי הוי' נלחם להם במצרים הנה נמסר נלחם בקמץ שלא כמשפט הדקדוק ופירשתי דהנה מבואר שם בפרש' דהש"י נהג עמם בדרך תחבולות מלחמה ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויהי הענן והחשך וכו' ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות והוא הכל בדרך מלחמות ב"ו שצריך לעשות בתחבולות מלחמה כדי להתגבר על שונאו והנה הש"י לא הוצרך לזה לעשות בחכמות ותחבולות כיון שהוא ית"ש נק' הו"י' שמהווה כל הוויות בכל עת ורגע ובהסיר הווייתו ושפעו מהם כרגע יהי' אין ואפס וא"כ אין מן הצורך לתחבולות בחכמ"ה אבל הש"י עשה דרך מלחמה להודיע חיבת אב לבנים וכ"ה בפייט שביעי של פסח ויחנו אלה מול אלה מחנה אש מול מחנה קש וכו' עיי"ש ע"כ כתיב נלחם בקמץ שהוא נקודת כת"ר למעלה מן החכמ"ה לומר שלא הוצרך כביכול לעשות מלחמה בחכמ' ותחבולות רק להודיע חיבת אב לבנים העמוסים מני בטן אשר הם עלו במחשב"ה הקדומ' (אשר ע"ז מור' נקודת הקמ"ץ) וא"כ לפ"ז גם בכאן אנחנו מודים על המלחמו"ת אשר הש"י נלחם עם היונים בשביל ישראל דרך מלחמה (עיין ביוסיפין (וכ"ז לחיבת ישראל כמש"ל ואעפ"כ מאן דגרס ע"ל הנחמו"ת לא מישתביש. והוא כענין שדרשו חז"ל בפסוק ויהי בשלח פרעה וכו' ולא נח"ם אלקים וכו' כביכול עדיין לא היתה נחמ"ה לפניו על אותן שמתו בשעבוד מצרים ועל אותן הילדים אשר הושלכו ליאור עד ששילם להם הש"י מדה במדה והמשיך את מצרים לתוך הים עיי"ש לפ"ז על כיוצא בזה אנחנו מודים גם בכאן על הנס הזה לא די שהצילנו מכף אויבינו אלא שגם היה לנו נחמה על אותן שנאבדו ונהרגו ע"י היוני"ם כי ראו במפלת השונאים ומה ששילם להם הש"י מדה במדה (עיין ביוסיפין בענין מפלת אנטיוכ"ס בתחלואים רעים):
202
ר״געוד יאמר ועל הנחמו"ת ע"פ מש"ל זה כ"פ בראיות הקדמונים הקדושים שהארת או"ר חנוכ"ה מן או"ר הגנו"ז והנ' עיין מ"ש לך במאמר תור' אור בשם הזהר דלזמן התחי' אפי' אותן הגופים דלא אצלחו עתיד הקב"ה לארקא עליהון רוחא דחי"י והוא מן האור הגנוז עיי"ש מ"ש שהוא לאותן שיקיימו מצות האור ההוא בנר מצוה וא"כ לפ"ז נחמה היא על אותן הרבה מישראל אשר נהרגו בידי היונים. הנה הפועל ישועות האיר לנו לדורות עולם או"ר הניסיי שהוא מהארת אור הגנוז אשר עי"ז רבים מישיני אדמת עפר יקיצו וקהל גדול ישובו והוא נחמ"ה גדולה:
203
ר״דשעשית לאבותינו בימי"ם הה"ם בזמ"ן הז"ה (ח) בימים ההם בזמן הזה הנה היא כפל לשון ועוד בזמ"ן הז"ה מורה על זמן המוקדם מהראוי לומר בזמ"ן ההו"א כענין שדרשו חז"ל ביום הז"ה באו מדבר סיני (מדלא קאמר ביו"ם ההו"א. הנה דרשו כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים ע"כ שפיר קאמר ביו"ם הז"ה דקאי על הזמן ההווה כעת כן תראה בנוסח ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמ"ן הז"ה דהכוונה על הזמן ההוה בעת לפנינו והנה לבאר זה אקדים לך לבאר מאמר אחד בשאילתות דר"א גאון פ' וישלח. וז"ל:
204
ר״השאילתא דמחייבין דבית ישראי"ל לאודי"י ולשבוח"י קמ"י שמי"א בעידנא דמתרחיש לה"ו ניס"א הנה על כרחך אין כוונת הגאון להשמיענו דבאותו הזמן שצריכין ישראל לישועה ולנ"ס והש"י מושעם בנפלאותיו שיצטרכו אז להודות דזה פשיטא וגם אם נאמר דזאת היא כוונת הגאון ה"ל להביא ראיה מפסוק יותר מפורש חננני י"י ראה עניי משונאי מרוממי וכו למען אספרה כל נפלאותיך ועוד פסוקים רבים וגם ה"ל לגאון לומר בלשונו כ"ד מיתרחיש להו ניסא ואמר בעידנ"א אבל הוא להורו' דמחוייבין להודות בכל שנה בזמן שאירע נס מפורסם בשני' קדמוניו' וכאשר יתבאר לך להלן. ואמר הגאון לראי':
205
ר״ודכתיב הללו את י"י כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו אטו משום דגבר עלינו חסד הללו את י"י כל גוים אלא ה"ק הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו הנה דרשת הפסוק הזה היא ג"כ בתלמודא דידן פסחים והנה ע"פ פשוטו אינו מובן דהק"ו פריכא הוא דאדרבא כיון דאנן מלומדים בנסים שב לנו הדבר כהנהגת הטבע ואין אנחנו חייבים להודות על כל נס ונס משא"כ האומות כשיארע להם איזה ישועה הוא להם ענין חדש כמו פרי חדשה וצריכין להודות ובישראל אין כאן חידוש אבל לפי מ"ש דכוונת הגאון אינה על זמן ההוה שנעשה הנס רק על השנים המאחרות אחר הנס כשיגיע הזמן שאירע ביום כזה נס מחוייבים להודות ברוך שעשה ניסים בימים ההם וכו' הנה לפ"ז יונח שפיר ואקדים לך דהנה כמה וכמה ניסים נעשו לישראל ולא נקבעו לדורות להודו' ולהלל ביום ההוא בכל שנה ושנה כגון יום שהעמיד יהושע את השמש ויום מפלת סנחרב ונחלי ארנון וכיוצא. ויש מהניסים שנקבעו לדורות אפי' אינן מבוארין בתורה כגון חנוכה ופורים. אבל הוא דהנה ישוע' ונס הוא ע"י שהפועל ישועות מאיר איזה אור חדש בשמים ממעל בספירות עליונות ועי"ז מתהווה הישועה ונס בארץ מתחת והנה ישנו נס וישוע"ה שהתגלות האור בשמים ממעל הוא רק לשעתו בעת הצטרכות הישוע'. וישנם ניסים אשר נעשו בחיב' יתיר' לישראל אשר האור ההוא הנגל' בשמים ממעל בעת הצטרכות הנס נקבעו הימים האלה לדורות בגזירת היוצר אשר שוב בכל שנה ושנה בהגיע היום ההוא שוב מתגלה האור ההוא כמו בשעת הנס ע"כ נקבעו הימים האלה לזכרון לדורות להודות לי"י כי טוב כי לעול"ם חסד"ו והנה בזמן הנבואה הנה כשמבואר בדברי הנבואה באיזה י"ם בשנה ובחדש נתהווה הנס נדע שהתגלות האור יהי' בכל שנה ושנה בזמן הזה וכשאינו מבואר בדברי הנבואה יום הנס לא היה ההתגלות רק לשעתו ולא נקבע לדורו' והנ' זה כוונת הגאון בכאן באומרו בעידנ"א דמתרחי"ש ולא אמר דאיתרחי"ש משום דאיתרחי"ש משמע כבר איתרחי"ש אבל באומרי בעידנ"א דמתרחי"ש משמע עד היום מתרחי"ש הנס בזמן הזה הבן הדבר:
206
ר״זומעתה יתבאר לך ראיית הגאון מן הפסוק הללו את י"י כל גוים וכו' דהנה כשיארע איזה ישועה לגוים כגון פלשתים מכפתור וארם מקיר הנה התחדש' הישועה אין רק לשע' אבל מעולם לא נעשה ישוע' לגוי וממלכה אשר יהיו להם הארת הישועה בכל שנה ושנ' בבוא הזמן ההוא אבל בישראל כתיב זכ"ר עשה לנפלאותיו היינו עושה הש"י לנפלאותיו כענין כח הזכר המוליד בדומה כן יום הישועה מוליד בדומה הארה ההוא בכל שנה וכן כתיב זכר"ו לנפלאותיו וכו' זרע ישראל עבדו וכו' אשר בהם דייקא נוהג המנהג הזה שיהיו הנפלאות מולידים האר' ההוא לדורות עולם והנה זה נק' התגברות החס"ד ואמ"ת לעולם קושטא קאי וז"ש הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון הגם שהיה ישוע' רק לשע' התגברות שר על שר ואומה על אומה ברצון הגוזר וכש"כ אנן דגבר עלינו חסד"ו ואמת י"י לעולם שנתהוו לנו ניסים בהתגברות החסד אשר יהי' אמת י"י לעולם אשר בכל שנה יתגלה האור הנערב ההיא לפעול ישועות בקרב הארץ ולפ"ז הרי שלך לפניך להבין נוסח ההודא' שעשית לאבותינו בימים ההם וגם הם ההוים בזמ"ן הזה בכל שנה ושנה. ובזה תבין נוסח הברכה שמברכין בשעת הדלקת הנרות שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה שהביא הלבוש ז"ל נוסח לומר ובזמן הזה (וכן מצאתי בסידורי הספרדיים) ותמהו האחרונים ע"ז שאין לגירסא הזאת טעם ולפמ"ש יונח אבל עכ"פ העיקר הוא כגירסתינו כיון שאומרים שעשית וכן בברכה שעש"ה הכל לשון עבר היינו שפעל פועל הישועות מכבר מאז ומקדם בשע' התגלות האור בגבהי מרומי' שיתגלה האור גם בזמן הזה הבן הדברים:
207
ר״חולפ"ז תבין טוב טעם ודעת הא דתנינן במס' סופרים אסור להדליק בנר ישן הנה אם הטע' הוא רק משום ביזוי מצוה יקש' הלא נר שבת ויו"ט ג"כ מצות הוא ולא מצאנו חומרא זו והנראה שה אע"פ מה שקבלנו מרבותינו נוחי נפש בהך דינו הקורא את המגילה למפרע לא יצא פירשו לנו רבותינו (ברמז) הקורא את המגילה למפרע היינו שמספר וקורא רק מעש' שהיה למפרע זה כמה שנים ואינו מבין אשר זה הנס היינו התגלות האור שוב מתגלה בכל שנה ע"כ נתקן לזכרון לדורות קריאת המגילה אשר כל השמות והאורות הנרמזין בה שוב יתגלו הנה מי שאינו מבין זה ואינו מאמין רק קורא למפרע מעשה שהיה לא יצא י"ח והנה זאת ההלכה במגילה היא אשר נכתב' בספר ופעולת התגלות אור הנס בגבהי מרומים נעשה על ידי קריאתה והנה חנוכ"ה לא ניתנה לכתוב כמ"ש בגמ' ופעולת התגלות אור הנ"ס נעשה ע"י הדלק"ת הנרו"ת הנה לרמז זה ג"כ תיקנו אסור להדליק בנ"ר ישן לרמז כנ"ל שאין להדליק רק בשביל מאי דהוה מעשה שהיה רק צריך להדליק מחדש כדי שיתגלה האור גם עתה במצות הדלקה ודי בזה:
208
ר״טהגה לא נמצא זה בתלמודא דידן אבל יש להוכיח זה מהא דתניא עששי"ת (פרש"י כלי גדול של זכוכי') שהיתה דולקת מע"ש למוצאי שבת מכבה ומדליק' וקשה למה נקטו עששי"ת ולא אמרו נר שהיה דולק מע"ש אלא ע"כ משו' דסתם נר בכ"מ הוא כלי של חרס ואסור להדליק בו כשכבר הדליקו בו פעם אחת ונראה שהוא ישן כמבוא' כאן במ"ס כנ"ל:
209
ר״יבימי (י) מתתיהו (ראיתי בנוסחאו' הספרדיים מתתי"ה וכוונתם מחמת שכן נזכר השם הזה בד"ה אבל אין לזה הכרח ויתבאר אי"ה כי לא במקר' הוא) שייך לעיל סימן ז':
210
רי״אהג"ה הנה לפי מ"ש לך כל הנ"ל הנה תקנו חמשה לשונות נגד הד' מלכיות ונגד השרשיי גלות מצרים עמש"ל:
211
רי״בכתבו המקובלים כל הניסים והנפלאות שנעשו לישראל הכל נעשה ע"י שם מ"ב וזהו לעושה נפלאות גדולות לבד"ו בגימ' מ"ב עכ"ד ונ"ל דהנה מ"עש' ב"ראשית ע"י שם מ"ב כידוע מן ב' בראשית עד ה' של ובה"ו נרמז שם מ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' מן שם מ"ב ונ"ל דלבעבור זה תקנו בהודאה חנוכ"ה ופורים ב"ימי מ"תתיהו ב"ימי מ"רדכי נרמז בהתחל' ר"ת שם מ"ב ואחשב' לדעת דזכות התורה היא הפועלת ניסים שלא כטבע דהנהגת התורה הוא למעלה מן הטבע וגם התורה היתה כביכול כלי אומנתו של הקב"ה במ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' ג"כ ע"י התו"ר' וכל שידוד המערכה ע"י התורה הוא הנה תמצא התחלת ב' התורות בכתב ובע"פ ב"ראשית. מ"אימתי שם מ"ב ודברת ב"ם:
212
רי״גמתתיה"ו כבר כתבתי לך דכל דבר ניסיי לא במקר' הוא ובפרט בכאן יש להתבונן התחיל בימ"י מתתיה"ו ולא זכר אח"כ ממנו כלום ע"כ הכוונה עלהשם מתתיה"ו שהי' נקרא ראש הדור ההוא ולא לחנם הוא ואען ואומר ע"פ האמור בזהר חדש וז"ל איתבדרין ישראל לד' רוחות לקביל ד' גליות אות חד בגלותא עמהון בבבל אות י' במד"י אות ה' ביו"ן אות ו' באדום אות ה' אחרונה עיי"ש א"כ אחר גלות יו"ן שנשלם תיקון ג' אותיות יה"ו ע"כ היה שם ראש הדור אשר נעשה הנס והגאולה על ידו מתתיה"ו רצ"ל מתת יה"ו שהנשמה הזאת הבא' בדור ההוא מתנה לעולם להשלים החפץ הנרצה עד כי בהשלמת הגלות החל הזה יושלם התיקון הגדול והי' הו"י' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד:
213
רי״דע"כ עד השלמת מלכות מד"י ניתנו הניסים לכתוב כי עד שם הי' התיקון לאות ה' ראשונה שהיא בינ"ה נק' כת"ב (עיין בספר מאורי אור) משא"כ במלכות יו"ן הנס דחנוכ' לא ניתן לכתוב רק לכלל' עם תור"ה שבע"פ סוד ה' אחרונה אשר תושלם במהרה בימינו:
214
רי״העל כן קראו לימים האלה חנוכ"ה הוא חינוך והרגל לגאולה העתידה ב"ב. ע"כ ויאמר אלקים יה"י או"ר הנדרש במדרש על אורו כל מלך המשי"ח באחרית הימים כאשר תתבטל המלכות הרביעית הנרמזת בע"ל פנ"י תהו"ם והנה הקדים הש"י לעשות הארת האור בנס ע"י נר מצוה הלזה בכדי שיהיו הדודי' באחדות כמו הריעי' דלא מתפרשין לעלמין ועוד יתבאר אי"ה:
215
רי״וועוד תקבל שכר על הדרישה שם מתתיה"ו הנה שיעור קומת הדין הם י' פעמים אלקי"ם בגימ' תת"ס סוד קווצותיו תלתל "ם ומתמתקים ומתהפכי' לרחמים ע"י המשכת והארת הא' פלא עליון רחמים רבים ומזה מתהוו' פלאות לישראל (דרש נא כיום את דבר י"י בספרי הרב הקדוש מג"ע אשר זה היה מגמת אברהם בהתגוררו בארץ פלשתי"ם (בגימ' תת"ס כנ"ל) שיעור קומת הדין להמתיק הנה אח"ד היה אברה"ם המשיך א' לתת"ס) הנה באחרית הימים אשר יושלם כל התיקון בגלות החל הזה הנה יהיו הב' גואלים תרין משיחין נחמ"י' ב"ן חושיא ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל חושבנם תתס"א (אשר לזה אמר' רחל אמנו בלידת יוסף אס"ף אלקי' אס"ף בף רבתי דאי"ק בכ"ר הנה הוא תתס"א דכשנולד יוס"ף הנה יש כבר מציאות לתרי"ן משיחין כי יהודה כבר נולד (עיין כ"ז בדברי הרב הקדו' הנ"ל) והנה להיות הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור זה שמם וזה זכרם חנוכ"ה חינוך לגאולה האחרונה הנה היה שם ראש הדור אשר על ידו נעשה הנס. מתתיה"ו תתס"א מנין התרין משיחין גואלים האחרונים אשר על ידם יהי' גמר התיקון בהתמתק כל קומת הדין ע"י אלף פלא עליון ע"כ אנחנו מתחילין בהודאה לומר בימי מתתיה"ו ומסיימים וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אלו שמא גרים חינוך לגאולה האחרונה ב"ב אמן:
216
רי״זותתבונן לפ"ז ברמז הפסוק תהל"ת הו"י' ידבר פי ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ו תהל"ת הו"י' ידבר פי בימי חנוכ"ה תהל"ת הו"י' בגימ' תתס"א מנין מתתיה"ו ועי"ז ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ל בגאילה האחרונ' כשיתגלו הב' משיחין בגימ' תהל"ת הו"י' יברך כל בשר כנסת ישראל נקרא היפ"ה בנשי"ם בגימ' בש"ר הוא בשר קדש ותתבטל מלכות אדו"ם וישמעאל בגימ' בש"ר טמא עיין כ"ז במג"ע והיתה לי"י המלוכה ועיין בדרשותינו במגיל' אסתר בענין ארו"ר המ"ן (בש"ר טמא) ברו"ך מרדכ"י (בש"ר קודש) וחייב אדם לבסומי' וכו' ועיין בתוספת שכתבו שלא ידע לחשוב חשבונות הבן הדבר:
217
רי״חוארמוז לך עוד הנה שם התרין משיחין גואלים האחרונים נחמ"י' ב"ן חושיא"ל מנח"ם בן עמיא"ל הם בגימ' בי"ת המקד"ש הוא בנין השלישי אשר יקויים לעולם והוא הנק' בי"ת לא כאברהם שקראו ה"ר ולא כיצח' שקראו שד"ה אלא כיעק' שקראו בי"ת והו' יהי' בי"ת המקד' והנה ראש הדו' אשר על ידו נעש' הנס ויצאו לפועל ימי חנוכ"ה חינוך והרגל לגאול' האחרונ' אשר יהי' בנין בי"ת המקד"ש האמיתי קיי' לעד הנ' היה שם הצדי' הז' מתתיה"ו מנין בית המקד"ש הנה מתחילין בהודא"ה בימי מתתיה"ו ואח"כ אומרי' וטהרו את מקדש"ך וכו' הבן הדב' כי קצרתי:
218
רי״טואומר לך עוד דבר נחמד שם בעל הנס מתתיה"ו הוא ע"פ מה שידעת אכילת זי"ת קשה לשכח"ה וכ' האריז"ל הוא דוקא האוכלו בלא כוונה המצטרפת אבל האוכלו בכוונ' הוא טוב לזכיר"ה והנה כוונת זי"ת הוא א"ל אלקי"ם מצפ"ע בגימ' זי"ת ויוצאים מן ג' אותי"ת יה"ו דהיינו כידוע לך ז' שמות המרגלא מן ז' ברכות שמ"ע של שב"ח יוצאים מן ז' אותיות אה"י יה"ו וכוונת הג' ברכות אחרונות הם ג' שמות הנ"ל אשר מספרן זי"ת יוצאי"ם מן ג' אותיות יה"ו הנ"ל ומעתה בין תבין כשעמדה מלכות יו"ן וכו' להשכיח"ם תורתיך כי מלכות יו"ן היא חש"ך כמש"ל ויתבאר להלן אי"ה חש"ך שכ"ח והש"י פעל הנס ע"י שמן היוצא מן זית אשר זה כוונתו לזכיר"ה ג' שמות היוצאים מן יה"ו וע"כ הי' שם הכה"ג אשר הפ"ך הי' חתום בחותמו מת"ת יה"י:
219
ר״כומעתה תתבונן הנס המופלא הזה שמצאו פ"ך שהי' חתום בחותמו של כ"ג אשר הי' שמו מת"ת יה"ו דודאי לא הי' המנהג כן שיהי' הכה"ג חותם השמנים דעל השמנים ויינות וסלתות היו ממונים וגזברים לספק המצטרך אבל הדבר הזה הי' ניסיי שהפך הזה שמצאו הי' חתים עליו שם הכה"ג מת"ת יה"ו להורות על הכוונ' הנ"ל מת"ת הש"י מן ג' אותיות יה"ו להפר עצת היונים שחשבו להשכיחם התור' ותהי להיפך זכרו"ן לבני ישראל עד עולם הבן כי נחמד ונעים הוא:
220
רכ״אומעתה לא יקשה לך מה שהקשו הפוסקים מה הי' הנס ביום הראשון כי הלא תראה שהי' נס נפלא. שהי' חתים על הפ"ך שם כה"ג מתת יה"ו דבר שלא נראה ולא נשמע מעולם ומאת הש"י היתה זאת ברוך המפליא פלאות:
221
רכ״בותתבונן לפ"ז מש"ל (במאמר תורה אור סי' י') מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה אשר הוא יו"ם הזכרו"ן אשר הוא מסוגל לזכיר"ה לעקרים ולעקרות והנ' מקובל מרבותינו נוחי נפש אשר גם ימי חנוכ' המה בסגול' מעין זה והנה ע"פ דברינו הנ"ל תשכיל ותבין דבר מת"ד אשר גם הימים האל' נזכרי"ם ונעשים בכל דור ודור הבן מאד ועוד יתבאר אי"ה בטעמי יום השמיני הנקרא בפי כל ישראל זא"ת חנוכ"ה:
222
רכ״גהדבר לשמוע שם מתתיה"ו הנה בנס דפורים תקנו משת"ה ושמח"ה והוא עבודת הוש"ט. וחנוכ' תקנו להודות ולהלל היא עבודת הקנ"ה שיהיו שניהן משועבדין לעבודת הש"י ועפ"ז פירשתי רמז הפסוק ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתיך ע"ת בגימ' קנ' ושט דהנה בימי אחשורוש פגמו בושט שנהנו מסעודתו של אותו רשע והושט הוא כח גופני שעל ידו ניזון הגוף ע"כ הית' הגזיר' על הגופות וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יו"ט ברוה"ק סעודת מצוה בוש"ט ובימי היונים פגמו בלה"ר וביטול תורה שהפג' היא בקנה והית' הגזיר' לבטלן לגמרי מן התור' ותפלה שהן בקנה ולא רצו לאבד הגופות דוקא רק הנפשות כי הדיבור בקנ"ה הוא פעולה נפשיית כמד"א נפשי יצאה בדברו ויהי האדם לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יו"ט במצות להודות ולהלל בקנה וא"כ ב' המועדים הללו ניתקנו לזכרון לשעבד הושט והקנ"ה להבורא עולם ב"ה והמה מסוגלין להניח שורשן ליסוד מוסד לכל השנ' (ארשום לפי שעה למזכרת קר"ן השור בגמטריא מתתיה"ו):
223
רכ״דע"כ אמרו חז"ל מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה (והה"ד לשמחת פורים) ולנ"ר חנוכה כי בהשתעבד הושט והקנה להש"י תתקיים התור' בלי מונע והדברים הללו ארוכין וקצרתי בכאן וזה רמז הפסוק הנ"ל עת לעשות ל"י כשיגיע זמן העת לעשות לי"י היינו קנ"ה וש"ט בגימ' ע"ת. אז הפרו תורתיך כי מבטלין תלמוד תורה בשבילן:
224
רכ״הוהנה כשעמדה מלכות יו"ן על ישראל כבר כתבתי לך כ"פ עמדו בחכמתם החיצונית חכמת יון לבטל חכמות התורה ולהגביר חכמת החיצונית חכמת יון והוא מבחי' נחש והנחש היו ערום וכו' ע"כ יו"ן בנון רבתי דאי"ק בכ"ר בגימ' תשי"ו סוד ב"פ נחש דכר ונוק' דקליפת נחש בריח נח"ש עקלתון והנה ראש הדור אשר עמד לנגדן ונעשה הנס על ידו הי' שמו מתתיה"ו מנין תשי"ו נוסף בשמו מנין קנ"ה שניתקן על ידו שעבוד הקנה להש"י להודות ולהלל לשמך הגדול:
225
רכ״ובן יוחנן (יח בן יוחנן) יש להתבונן בנוסח ההודאה דפורים לא ייחסו את מרדכי לומר מרדכי בן יאי"ר וכו' ולמה ייחסו בכאן את מתתיה"ו ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ במה שארז"ל גדול' עביר' לשמה כמצו' וכו' והנה נכתב אצלינו בהא דקיי"ל מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היוה את החיים וכו' לא נעשה שום דבר רק עשיית האדם בעצמו פעולת המצוה לעורר הטו"ב והחיים והשלום וסגולת העבירות לעורר הרע ח"ו והנה בהצטרך האדם לעורר הרע על שונאי ישראל והצוררים המעיקים לישראל הנה מאיזה סגולה תהי' זאת הפעול' אם ע"י עשיית המצות שיעשו ישראל הנה סגולתן לעורר טוב ואם ע"י עבירות הרי אסור לעשותן והנה קבלנו מרבותינו (ויש אתנו דרך אחר) שסגולת הדבר הזה נעש' ע"י עביר"ה לשמ"ה כי סגולת עשיית העביר' לעורר הרע אבל להיות העביר' לשמה הנה הרע הזה המתעורר ע"י העביר' יהי' לטובת ישראל כמו המצות כי יכלה הרע ההוא את צורר ישראל (עמ"ש בס' אגרא דכלה פ' ראה):
226
רכ״זוהנה יוחנן כ"ג עשה כעין עבירה לשמה במה שביטל הודיי"ת המעש"ר הנה הוא ביטול מ"ע דאורייתא ועשה זה לשם שמים וזכותו בזה עמדה לבנו אחריו בהתעוררת הרע על ראש רשעי' היונים בעת המצטרך ע"כ נרשם בהודא' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן דייקא לומר ראה והבן גדלות העביר' לשמה הוא יוחנן שעש' לשם שמים בביטולו ההודא' נמשך הדבר ע"י בנו מצו' לישראל להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש:
227
רכ״חויתפרש עוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה קבעו שמונת ימי חנוכ"ה והנ' הקשו מה הי' הנס ביום הראשון הנה כבר כתבנו שמציאת הפ"ך בעצמו הי' נס מפורסם שנשאר קיים ומונח בחותמו של כ"ג דבר כזה אשר לא הי' מן הדרך והמנהג לעשות שיחתום כ"ג את פכ"י השמ"ן והנ' נשאר הפ"ך הזה והי' לנס והנה הנשארת הפ"ך הי' בעת הזעם מזה נשמע שגם בעת הזעם מצפ' הש"י לחוננינו ולא ינום ולא יישן שומר ישראל הגם שנדמה שבעת הזעם הוא בהסתר פנים והוא כעין תנומה ושינה ח"ו אבל הנך רואה שבעת הזעם השאיר השם יתברך את הפ"ך בנס בכדי שיהי' לנס ולששון ולשמח' לישראל הבן הדבר היטב:
228
רכ״טוהנה יוחנן כ"ג ביטל את המעוררין שהיו אומרין עורה למה תיש"ן וכו' והי' זה שכרו מתתיה"ו בני שממעש' הנס שנעש' לו נתודע לכל אשר לא ינום ולא יישן שומר ישראל רק גם בעת הזעם מצפ' לחננינ"ו ע"כ קבע"ו שמונ' ימי חנוכה כי עיקר הוראת פלא הנס הזה הי' ביום ראשון הבן הדבר:
229
ר״לויתפרש עוד להיות יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפי"ם שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול לו דם בעיניו ולא ירא' והנה ביטול זה מפני שנראה כבעל מום כיון שאינו רואה והי' זה שכרו מתתיה"ו בנו על ידו נרא' או"ר זרח בחושך אור לישרים וגם חדש כסלו בשיעור קומת הראש הוא בחי' עי"ן (שמאל דדכורא) ומז' העי"ן יצא אור לישרים:
230
רל״אויתפרש עוד דהנ' עד ימיו של יוחנן הי' פטיש מכה בירושלים במוע"ד ועמד הוא וביטל' הגם שהוא דבר האבד עכ"ז כיון דאוושא מילתא איכא זלזול למועד הנה הי' זה שכרו על ידי מתתיהו בנו ניתקן מוע"ד אחר בפרסומי ניסא ואוושא מילתא וי"ל שע"כ נהגו שלא לעשות מלאכ' בשעת פרסומי ניסא בהדלקת הנרות:
231
רל״בויתפרש עוד דהנ' בימי יוחנ"ן אין אדם צריך לשאול על הדמאי הניקחת מעם הארץ שאינו בן תורה והי' זה שכרו ע"י מתתיהו בנו ליהודים היתה אור' זו תור"ה בנר מצו' ותורה אור בתגבורת חכמ"ת התור' ע"י השמן (הרומז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) והי' חתום בחותמו של כ"ג (הרומז לחכמ') והדליקוהו במנור"ה בדרום הרוצ' להחכי"ם ידרים:
232
רל״גאחרי כל הדברים הנ"ל הנה יונעם לחיכך ב"ן יוחנ"ן שמא גרים לשון חנינ"ה שהיא מדה הג' וחנו"ן נראה מן התור' אשר המדה הזאת מסוגלת לבנים כמ"ש יעקב הילדים אשר חנ"ן אלקים את וכו' ובנימין שלא הי' אז עדיין בעולם הנה ברכו יוסף בחנינ"ה אלקים יחנ"ך בני והנ' עוד זאת כבר ידעתיך אשר י"ג מדות שהתור' נדרשת בהן בתור' שבע"פ מכוונים נגד הי"ג עליונים בתור' שבכתב והנ' תראה המד' הג' המכוונת נגד וחנו"ן (המסוגל לבנים כנ"ל) הנה הוא מדת בני"ן א"ב הנה עמוד והתבונן בנין הא"ב) יוחנן (לשון חנו"ן) גרם זה לבניו כי הש"י לא קיפח שכרו בכל מה שעש' לכבודו ית"ש וכמו שביארתי לך לעיל:
233
רל״דוירצה עוד אומרו בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן דייקא הוא עפ"י מ"ש כ"פ שבנס הלזה לא הי' אתערותא דלתת' כי הדור לא היו צדיקי' כ"כ וגם לא הניחו' היוני' להתאסף ולצעוק אל י"י בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר וא"כ לא הי' איתערותא דלתת' כ"כ לישוע' ונס והי' הדבר כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבתן של ישראל (מה שיסגלו אח"כ כמ"ש רז"ל ישראל עלו במחשב' הגם שלא היו עדיין במציאות הספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ כמו כן הי' מעין אותה דוגמא במעש' הנס הלזה שהספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ בעת הישוע' ע"כ אמרו בהודאה זו ואח"כ באו בניך וכו' מה שלא אמרו בהודא' דפורים מה עשו הבנים אח"כ ויבואר אי"ה להלן ברחב ידים בענין הנס דמנור' ובענין הנוסח דהודא' ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרתם וכו') והנה שם ראש הדור הי' מתתיה"ו שמא גרים לכו חזו מפעלות י"י אשר שם שמות בארן א"ת שמות אלא שמות שם מתתיה"ו מאת י"י להורות מתת אלקים. במתנ' בלא התעוררת מעשה התחתונים כ"כ והי' בן יוחנ"ן להורות על מתנת חנם כענין מדת וחנו"ן וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכו':
234
רל״הוירצה עוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה אמרו בגמרא שהנס הזה (וכל מצות הלכות נ"ר חנוכ"ה) לא ניתן לכתוב רק הוא מבחי' תורה שבע"פ וכבר ידעת התור' שבע"פ הוא מה שאין הצדוקים מודין בה והנ' יוחנן כהן גדול
235
רל״והג"ה הנה יש להסתפק אם הוא אותו יוחנן עיין בתוס' ברכות אבל דברינו בדרך הספק ואפשר ואפי' אם נאמר שזה הוא רחוק לומר אשר ח"ו נעשה לגמרי צדוקי רק היה דבר זה כעין שגיאה והבן: שימש פ' שנים בכהונה גדול"ה ולבסוף וכו' הנה להיות שאעפ"כ הי' צדיק גמור והיה שגיאה לפי שעה (ועיין בכתבי האריז"ל שהדבר הזה בא לו מחמת איזה ענין במסה"נ בנפילת אפי' הנה תתבונן שהי' זה רק כעין משגה לגדול וקדוש כמוהו הבן ע"כ) הנה בא מתתיהו בנו ותקן מצו' בתור' שבע"פ והאיר נרותי' לדורות וזהו שסיימו בהודא' וקבעו שמונת ימי חנוכ' אלו להודות ולהלל לשמ"ך וכו' דייקא בסוד הכתוב ויעש דוד ש"ם דרשו בו בזוה"ק מלכותא קדישא סוד תור' שבע"פ ובזה נעשה תיקון גדול להפגם לא יגרע מצדיק עינו וברא מזכה אבא והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר:
236
רל״זועוד ארמוז לך יוחנ"ן כה"ן גדו"ל בגימ' אריא"ל שם הקולמו"ס (בגימ' כנ"ל) לכתיב' ומיוחנן כ"ג ואילך לא ניתן לכתוב ע"כ לא כתבו את הנס בכתובי"ם רק הדליקו נרות אריא"ל לשון אור וכבר כתבנו שהוצרך מתתיה"ו לתקן מצו' בתור' שבע"פ אשר לאורה נסע ונלך:
237
רל״חכתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל בפ' אמור אל הכהנים התחיל שבת. ורגלים. פסח. ועצרת ר"ה וי"כ סוכות (וסיים) וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמ"ן זי"ת ז"ך כתית למאור רמז לחנוכ"ה שמן זי"ת מצו' מן המובחר עכ"ל נ"ל דשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' אל"ף ק' כמנין בימי מתתיהו בן יוחנ"ן ע"ה והנ' מה שהוא חסר א' עיין מש"ל במאמר תור"ה או"ר סימן ב' וסי' ג' ותתן מעדנים לנפשך ומעת' תבין למה אומרים בהודא' בן יוחנן כי נרמז כן בתור':
238
רל״טותתבונן עוד אמרו בגמר' סוטה יוחנן כ"ג שמעבת קול מבית קה"ק נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה כיוונו ובלשון ארמי הי' אומר ופרש"י נצח טליא וכו' דהלכו פרחי כהונ' בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יוה"כ ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן ג"כ (זה) כשהי' עובד עבודת יוה"כ עמש"ל סי' ג' ע"כ הזכירו את יוחנ כ"ג בהודא':
239
ר״מהנה אמרו בגמר' תקנו י"ג השתחוואות בבהמ"ק נגד י"ג פרצות שפרצו מלכי יון בבהמ"ק וכשגברו החשמונאים גדרום הנה כתבנו במ"א דהרשעים היונים בכוונ' פרצו י"ג פרצות שלא הניחו לישראל לעורר הי"ג מדות שלרחמים והנה החשמונאים החזירו עטר' ליושנ' ואכ"מ להאריך והנה מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן י"ג אותיות לכוונ' הנ"ל:
240
רמ״אכהן נדול כהן נעשה הנס והישוע' ע"י כהנים בני לוי עיין בזוהר ובמקובלים בענין הס"מ שנאבק עם יעקב אבינו יגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב עי"ז נפגם אור ההו"ד (ע"כ נפסק' הנבוא' באלף החמישי שהוא נגד הו"ד שנהפך וכו' כל היו' דו"ה ועוד קוד' האלף הד' בחי' נצח כי בהדי הוצא וכו' כמ"ש כ"פ) והנה הנס דחנוכ"ה הי' לתקן אור ההו"ד (הארת הנרו"ת הוא מהארת אורהגנוז כמ"ש כ"פ והוא במקום נבוא' כמ"ש כ"פ) ע"כ ניתקן להלל ולהודות והנ' המלאך שנאבק עם יעקב בא לקטרג אותו להיות שאמר עשר אעשרנו לך ולא עישר את בניו הנה עמד יעקב ועישר את בניו ונפל לוי בגורל לחלק הש"י כמבואר כ"ז בתרגו' המיוחס ליונתן ובדברי חז"ל והנה תבין תחלת אביקו הי' על שלא הפריש המעשר מהבנים ובהפרישו את לוי למעשר הנ' הי' תיקון והנה בעת התאבקו ותקע כף ירך יעקב נפגם הה"וד ע"כ תיקון אור ההו"ד הי' ע"י הכהנים בני לו"י הבן הדבר היטב וניתנו הימים להודו"ת ולהלל:
241
רמ״בועוד אפרש לך טעם כי בפגם ההו"ד דקדוש' הנה נתגבר ח"ו הו"ד דסט"א זה לעומת זה (לזה תמצ' בעוה"ר עיקר התגברות האומות על ישראל בשמדות וגזירות משונות הי' באלף החמישי הו"ד כל היום דו"ה כמ"ש הכתוב והוד"י נהפך וכו' ומה שקדם החורבן והגלות עוד קע"ב שנה קודם אלף החמישי בסוד הכתוב ואת' תשופנו עק"ב הוא כי בהדי הוצא וכו' כמש"ל ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצא גם מן אלף הששי) והנ' הז' עממין שכבשו בנ"י הם חג"ת נהי"ם דסט"א וסדרם מקובל בידינו מפי כבוד אדומ"ו הרב הק' כק"ש מו' יעי"צ זצוק"ל. הכנענ"י חסד דסט"א החתי גבור'. האמורי ת"ת הפריז"י נצ"ח החו"י הו"ד היבוסי יסוד הגרגשי מלכותו. והנ' החוי הוא הו"ד דסט"א שנתגבר ע"י אביקת הס"מ עם יעקב הנה המלחמה הראשונה להתגבר על החו"י (הוד דסט"א) הי' המתגברים בזה שמעו"ן ולו"י בשכ"ם החוי נשיא הארץ והנה המתחיל במצו' אומרים לו גמור אבל שמעון אבד מעלתו בשיטים להיות בשכם קינא על הזנות ובשיטים וכו' ונשאר המעל' הזאת רק ללוי ע"כ גם בכאן תיקון אור ההו"ד ולהתגבר על הו"ד דסט"א הוא ע"י הכהנים בני לו"י המתחיל במצו' ובז' תבין כוונת הקליפה יו"ן בעת התגברות' גזרו בתול' הנשאת וכו' תבעל לטפסר תחל' והוא כענין שעש' החוי במעש' דינ"ה והכהנים החשמונאים בני לוי בהתגברם גזרו על בת אל נכר לעשו' משמרת למשמרת:
242
רמ״גועוד בה שלישי' נעש' הנס ע"י כהני"ם הנה בודאי הי' מבני פנחס ניתן לו ברית שלום שיהי' הוא המבשר שלום ב"ב בגאול' האחרונ' (ע"ש בתרגום המיוחס ליונתן) והנ' נק' הימים האל' חנוכ"ה שהוא חינוך והרגל לגאול' האחרונ' כאשר כתבתי לך כ"פ ועוד יתבאר אי"ה והנ' אמרז"ל במדרש ביום שעל' אליהו (הוא פנחס) למרום בו ביום הועמד מלך לאדום (הוא עש"ו שונא שלו"ם חושבני' דדין וכו') ממילא היום שיבא פנח"ס הוא אליה"ו בהחזר' לבשרינו בשלו"ם תתבטל מלכות עש"ו שונא שלו"ם והית' לי"י המלוכה הוא יום המקוו' לי"י והנ' להיות הישוע' הזאת בביטול מלכות יון הי' כעין חינוך והרגל לגאולה העתיד' ב"ב שבא פנחס אליהו לבשרנו בשלום ע"כ הנס הזה נעש' ע"י הכהנים מזרע פנחס הם המברכים את ב"י בשלו"ם ונעש' הנס בנר הוא שלים בית כמשארז"ל:
243
רמ״דורביעי בקדש טעם שנעש' הנס ע"י כהני"ם (והוא דרך חידוד פטטיא דאוריית' טבין הנה כתבו הראשונים טעם שנפלו ישראל ז' עממין מן הע' אומות מפני שיש להם בעוה"ז דין בנות וניטלין רק עישור נכסי' ולעתיד ב"ב יורשו הכל כדין בנים ועוד כתבו טעם היות שניתן לאברהם אבינו הכהונ"ה וניתן לו המעש"ר (כי יוצאין י"ח בנתינת מעשר לכהן ובפרט כשאין בן לוי נ"ל) וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה דנ"מ בין ג' הטעמים הוא לענין אי מצי לסלקינהו בזוזי דאי הטעם משום מעש"ר לכה"ן לא מצי לסלקינהו בזוזי ובזה אמרתי טוב טעם על מה שארז"ל אשר כל השבטים הניחו בא"י יתידות הארץ והיינו שהניחו מן האומות בחלקם בארץ וישומם למס עובד והורש לא הורישום) משא"כ יששכ"ר לא הניח יתידו' הארץ ואמרתי הטעם דסברת השבטים שהניחו אותם ולקחו מהם מס הוא סברו דירושת ז' הוא מטעם עישור נכסים ע"כ יכולין לסלק אותם בזוזי ע"כ נתנו את הכנעני למס והורש לא הורישום מן הארץ וסברא יששכר דגם בעוה"ז דינם כבנים דאי הוה לנו הדין בנות הרי כתיב בתור' ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם והנ' יששכר הוא העיקר העוסק בתור' דן דין זה מהנתן לנו הש"י את התור' על כרחך דינינו כבנים ממילא על כרחך טעם נתינת ארץ ז' עממין לנו הוא מטעם כהונ"ה וא"א לסלק אותם בזוזי ע"כ לא הניחו יתידות הארץ והנ' מלכות יו"ן עמדו על ישראל להשכיחם התור"ה וכיון שאין עסק התור"ה ח"ו אין כאן הוכח' שא"י דוקא של ישראל כי יכולין לומר שניתן להם א"י מטם עישור נכסי ויכולין לסלק אותם בדבר אחר ע"כ בשעת הנס שחזרו ישראל לתורתם נר מצו' ותור"ה אור נעש' הנס ע"י כהנים דייקא להורו' שניתן להם הארץ מטע' כהונ"ה ושלהם היא עד עול':
244
רמ״הובזה תמצא טוב טעם במה שכתבתי לך לדעתי שע"פ החשבון נרא' לידת יששכ"ר היה בכסל"ו חנוכ"ה. ע"כ שבט יששכ"ר לא הניחו יתידות הארץ והנ' הסנהדרין שהם משבט יששכ"ר הם היו מבית דינו של חשמונא"י המה תקנו ההודא"ה ויתבאר אי"ה להלן בענין מה שאמר יעקב עש' אעשרנו תרין עישורין היינו חומש והנ' משנאבק המלאך עם יעקב בקטרגו על מעשר הבנים הנה נתן את לו"י למעשר לעבוד' ובכדי שיהי' חומש נתן את יששכ"ר לתור"ה וכתבתי שם בשם הגדולים מעשר היא בסוד ה' אחרונ' וחומש בסוד ה' ראשונ' בינ'. והנ' יששכ"ר ניתן לחומש ע"כ יסד הפייט בני בינה (היינו יששכ"ר) ימי שמונה קבעו שי"ר ורננים וכיון שהם היו הקובעים שיר והודא' הנה בדקדוק הזכירו הכהונ"ה בהודאה להורות על סברתם כנ"ל. הבן:
245
רמ״ווהנני מוסיף חומש נעשה הנס ע"י כהנים בני לוי יש להבין הדבר ע"פ מ"ש במג"ע פרש' וישב גלות יו"ן הי' לתקן חטא מכירת יוס"ף מלך יו"ן בגימ' יוס"ף (ונ"ל עוד המלך הרשע הזה הי' שמו אנטיוכ"ס כמבואר ביוסיפון הנה הוא ג"כ בגמטרי' יוס"ף זה לע"ז) והנ' יוס"ף הי' בן זקוני"ם בר חכי"ם לי' כי זק"ן זה שקנה חכמ"ה כי חכמת התור' שלמד יעקב מן שם ועבר מסר' לו והנ' לעבד נמכר יוס"ף למצרי"ם אשר שם הם חכמות החיצוניות הנה מהפגם הזה נתהוו' באחרית מלכות יו"ן נקרא חש"ך חכמות חיצוניות חכמת יו"ן כסיל בחוש"ך הולך והנה רצו להגביר חכמות חיצוניות ולבטל חכמות התור"ה הנה בעת הישוע"ה ויאמר אלקים יה"י או"ר ונעש' הנס בשמן (הרמז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) ובמנור"ה העומדת בדרו"ם הרוצה להחכי"ם ידרי"ם):
246
רמ״זוע"כ תמצא טוב טעם למה שקלי' יהודא למיטרפסי' בזה הנס שנעשה מלכות אחרת לפי שעה להיות שהוא הי' היועץ למכירת יוס"ף ואתיא כמ"ד בגמ' בוצע בירך קאי על יהוד"ה שעשה פשר ע"כ לא הי' הנס על ידו כי לא הי' באפשרי לברך על הנס אם הי' נעשה ע"י יהוד"ה כי היכי דלא ליהוי בוצע בירך הסכת ושמע דברי חכמים וחידותם:
247
רמ״חוהנה לוי ששתק באמור לו שמעו"ן אחיו ועתה לכו וכו" הנה כעת מסר נפשו על חכמת התור"ה ועל ישראל קנה שם טוב קנה לעצמו המלוכה לפי שעה ושם טוב לדורותיו בנר מצוה ותורה אור וסיפור ההודא' בימי מתתיהו ב"י כ"ג הבא מבני לוי לתקן חטא מכיר' יוסף הבן:
248
רמ״טובאלה הדברים תמצא טוב טעם מה שנהגו העניים לסבב על הפתחים בחנוכ"ה רובם של עניים מן שבט שמעו"ן שקילל אותם יעקב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל להיות סופרים ומלמדים עניים והנה נודע מדת יוס"ף הוא יסוד ברית קודש פת"ח הגו"ף כמ"ש בזוהר בפסוק ופסח י"י על הפת"ח זה פת"ח הגוף והנה שמעו"ן שאמר ועתה לכו וכו' על יוסף שהיא פת"ח הגוף הנה רצה לאבד צינור המשפי"ע פת"ח הגוף ע"כ כעת הוא מקבל על הפתחי"ם בסיבובו והנה שבט לוי שתיקן חטאו בעת ההוא במה שמסר נפשו כנ"ל הנה על ידו זרח אור לישראל בפתחי בתי בני ישראל ושמעון לא מסר נפשו לתקן כמו לוי ע"כ נהגו העניים (שהם ברוב) מן שבט שמעון לסבב על הפתחי"ם לקב"ל והוא כעין הצדקת הדין וקיבול מאהב' ובזה יתכפר עונם הבן הדבר:
249
ר״נכה"ן גדו"ל נעשה הנס ע"י כה"ן גדו"ל כבר ידעת כהן הדיוט רומז בנצ"ח. כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה והנה מלכות יו"ן רצו לבטל חכמ"ת התור"ה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן (כאשר יתבאר להלן ברצות השם) הנה הנס ע"י כה"ן גדול הרומז לחכמ"ה אורייתא מחכמה נפקת דתחלת התורה בראשי"ת מתרגמינן בחוכמת"א ראשי"ת חכמ"ה (ויתבאר אי"ה עוד להלן):
250
רנ״אועוד יתבאר לך ביתר שאת אמרינן בגמ' מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כ"ג הנה הנס לא הי' במקרה יש להתבונן למה מצאו פ"ך דוקא ולא כלי אחרת גם יש להתבונן למה הי' חתו"ם בחותמ"ו של כ"ג דייקא וכי ס"ד שכך הי' המנהג שהכה"ן הגדו"ל הי' מחתים השמנים גם את"ל שכך הי' המנהג למה משמיענו החידוש. הל"ל סתם מצאו הפ"ך חתו"ם. ואחשבה לדעת דברי חכמים וחידותם דהנ' גילה לנו מרן האריז"ל במעשה דהמ"ן שהוא הי' יונק (משמרי הגבורות) הגבורות הקשים (נודע כי אותיות מנצפ"ך הג' הם) היינו הוא הי' יונק משני גבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארורה זרש מן צ' דמנצפ"ך וחכמיו היועצים לו מן פ"ך דמנצפ"ך הנה תרא' שהחכמי"ם הרעים המתחכמים בחכמו"ת חיצוניות המה יונקים מן שמרי הגבורות דאותיות פ"ך דמנצפ"ך:
251
רנ״בהג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילא' עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמשה גבורות מתפשטים מחס"ד עד הוד ויסוד דאמא מסתיים בת"ת (דז"א) ומשם והלא' מתחיל התגלות החכמ"ה אב"א על כן בפ"ך שהוא גבורו"ת נצח הו"ד משם יותר התגלות החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להרע לחכמות עולמיית חיצוניות הבן הדבר היטב:
252
רנ״גוהנה כבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמו"ת התור"ה ורצו להגביר חכמו' חיצוניו' יונים
253
רנ״דהג"ה והי' להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירך יעקב ונפגם ההו"ד ובהדי הוצא וכו' ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והוד"י נהפך עלי למשחית. ונהפך הו"ד לדו"ה ונקדם החורבן עוד באלף הרביעי קע"ב שנים בסוד ואת' תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא לקי כרבא: הנה היו בודאי יונקים משמרי הגבורות פ"ך גבורות נצ"ח והו"ד כיון שהי' להם התגברות חכמות חיצוניות כדחזינן בחכמי ויועצי המן כאשר למדנו מתורתו של מרן האריז"ל כנ"ל ומעת' כעת התנוסס הש"י עמנו גם בזמן הישועה מצאו פך (דקדושה) דייקא וחתם בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא כמש"ל כה"ן הדיו"ט בנצח כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה להורות לנו כי דידן נצח הש"י האיר אור החכמ' ונתבטלו חכמת יו"ן חכמת החיצוניות ובזה תבין ביותר ג"כ מה הי' הנס ביום הראשון כי זה עיקר הנס שמצאו פ"ך כנ"ל וחתום בחותמ"ו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה הבן הדבר:
254
רנ״הומעתה תבין שפיר גם בנוסח ההודא' מה שהזכירו שהנס נעשה ע"י כה"ן גדו"ל דייקא ועוד יתבאר אי"ה:
255
רנ״וחשמונאי חשמונא"י מצאתי כתוב בס' דבש לפי מהרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה חשמונאי ר"ת ח"דש ש"בת מיל"ה (הם הג' מצות שרצו היוני' לבטל כמו שמבוא' במדרשי חז"ל) ו"נס (צ"ל ו"גם) נ"רות א"ותם י"קיימו. וע' מ"ש במאמרי ר"ח בענין הג' מצות אלו שרצו היוני' לבטל. ונ"ל שי"ל ג"כ בר"ת ח"דש ש"בת מ"ילה א"סרו י"ונים ו"עת' נ"תקנו ועיין במאמרי ר"ח מה הי' כוונת היוני"ם ברצותם בפרטות לבטל אלו הג' מצות הללו שהיה רוצים להגביר אלו השלשה ככבי לכת המורים על הדין היינו ל"בנ' מ"אדים ש"בתאי והמה נכנעי' אל ישראל להנהגת התור"ה ע"י הג' מצות הללו ש"בתאי ע"י מצות שב"ת לבנ"ה ע"י מצות קידוש החד"ש מ"אדים ע"י מצות מיל"ה ודברנו מזה במקומו בפסוק ויבא יעקב של"ם ר"ת הג' ככבים הנ"ל אכ"מ להאריך הנה לפי"ז י"ל עוד חשמונאי ר"ת ח"דש (הוא לבנ"ה) ש"בתאי מ"אדים ו"המ' נ"כנעים א"ל י"שראל הנך רואה שהכל לא הי' במקרה הבן:
256
רנ״זהג"ה נרמז הענין הזה בפסוק אחד בתורה ובני יצה"ר קר"ח ונפ"ג וזכר"י רמז ובני יצה"ר (רצ"ל התולדות של היצה"ר היינו בעת נס השמ"ן בימי החשמונאים הלא הם) קרח (ר"ת קדושת ר"אש חד"ש) ונפג (אתוון גפ"ן דרגא דיוס"ף סוד הברית דעלי' נאמר כגופ"ן דיציב וכמ"ש בחלום שר המשקים והנ' גפ"ן לפני שרא' בחלומו גפ"ן היינו יוס"ף הוא לפניו) וזכר"י (היינו שב"ת נאמר בי' זכו"ר את יום השבת):
257
רנ״חואגב אבאר לך עוד נקראה משפח' חשמונא"י נ"ל ע"פ משארז"ל הנושא אשה צריך שיבדוק באחי' והוכיחו זה מאהרן הכהן ויקח אהרן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון הנשיא הראשון שבישראל ולא דבר ריק הוא שנלמד הדבר דוקא מאהרן הכהן אך הוא להנרות שנשא אהרן אחות נחשו"ן שממנו יצא חוטר מגזע יש"י המצליח למלוכ' ע"כ זכו בניו באחרית עכ"פ למלוכ' לשעת' בימי החשמונאי"ם על כן חשמונא"י בגימ' נחשון ע"ה להורות שנכללו גם המה במלוכ' להיות שבאים ג"כ מזרע עמינדב בימי נחשו"ן אבל הוא רק מלוכ' לשעת' כמש"ל:
258
רנ״טובזה תבין המסור' בתור' נמסר' וכה"ן אר"ף ואס"ף היינו תיבת וכה"ן אח"ד רי"ש פסו"ק וכה"ן כי יקנ' נפש קנין כספו היינו אשתו שהוא קנין כספו ואח"ד סו"ף פסוק מל"ך וכה"ן להורות עי"ז שהכהן בראשיתו נשא אשה שהוא קנין כספו אזי נתהוו' אח"כ באחרית מל"ך וכה"ן בימי החשמונאי"ם ניתן להם מלוכ' לשעת' ויתבאר עוד אי"ה:
259
ר״סובניו ובניו הנה הי' באותו הנס כה"ן גדו"ל הרמוז לחכמ"ה כמש"ל ובניו עכ"פ נחשבים לכה"ן סתם (רמוז לחס"ד) ולכה"ן הדיו"ט (הרמוז לנצ"ח) הנה הכל הי' בהשגח' עליונ' להורות לב"י גודל הנס ומאין היו כל הניסים האל' דהנ' הנצחו"ן שנצחו את אויביהם ונמסרו רבים ביד מעטים וכו' הנ' הוא בחי' נצ"ח והנ' עיין בספר סידורו של שבת ביאר החילוק בין חס"ד לרחמי"ם כי רחמי"ם הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו. וחס"ד הוא כאשר נותן לו יותר ממובקשו דבר שלא עלה על דעת המבקש ופירש בזה מ"ש העבד והי' הנער' אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמליך אשקה (הנה היא יותר מהמבוקש) היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדוני (ראוי' הוא ליכנס בביתו של אברהם איש החס"ד כמ"ש חס"ד לאברהם עיי"ש) והנה באותו הזמן הפועל ישועות מסר רבים ביד מעטים ונצח"ו את אויביהם הנה הוא דבר שהיו מבקשים ועל' זאת על לבם לנצח את אויביהם אבל אח"כ הנ' הפליא חסד"ו הש"י ביותר עם ישראל ע"ק בהראו' להם נס המנור"ה ולהאיר להם לדורותיהם נר ניסיי מבחי' או"ר הגנו"ז כמש"ל הנה הוא דבר שלא עלה על לב. והוא יותר ממבוקש הנה הוא בחי' חס"ד כנ"ל והנה הנ"ס שנעשה בשמ"ן דייקא ובפ"ך דייקא והי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא. ונעש' הנס במנור"ה דייקא הוא על כי היוני"ם רצי לבטל חכמות התורה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת. והנה כאשר התנוסס הש"י עם ישראל עם קרובו הנה נעש' להם נס ע"י שמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה ויקח מש"ם (דייקא) אשה חכמ"ה כי תקוע"ה אלפ"א לשמ"ן ונעש' הנס בפ"ך הרומז לחכמ"ה כמש"ל בסמוך סי' ל"ז והי' חתים בחותמו של כ"ג אשר רומז לחכמ"ה. ונעש' הנס במנור"ה. בדרום הרוצה להחכי"ם ידרים הבן ועוד יתבאר אי"ה:
260
רס״אאחרי הדברים האלה הרי שלך לפניך בדקדוק נפלא ביארו הסנהדרין בית דינו של חשמונאי בהודאה שנתקנה לדורות שהי' הדבר הנפלא ההוא בימי מתתיה"ו כ"ג ובני"ו לרמז על חכמ"ה. חס"ד נצ"ח שהתנוסס הש"י עם ישראל ע"ק בימים ההם בזה"ז מכל הארות הללו ואתה הבן:
261
רס״בבנוסח ההודא' דפורים ביארו מקום הנס בפרטות בשושן הבירה ובההודא' הזאת לא ביארו ונראה דהנ' בפורים אין אומרים הל"ל לחד טעמא דאין אומרי' שירה על הנס שבח"ל
262
רס״גהג"ה רק על נס שבא"י שם מקום השראת השכינ' נק' הל"ל בגימטריא אד"ני סוד הכתוב והל"ל לי"י יחודא שלים על כן שם בההדאה פורטי' מקום הנס שהי' בשושן הביר': שעל כן בההודאה דפורי' פורטים מקום הנס בשושן הבירה על כן א"א הל"ל ובכאן מסיימין להודו"ת ולהל"ל וכו' ממילא מובן שנעש' בא"י ותתבונן מש"ל שהי' הנס ע"י כה"ן גדול ובני"ו הרומזים על חכמ"ה חס"ד נצח בגימ' באר"ץ:
263
רס״דעוד תתבונן קבעו שמונת ימי חנוכה שמנ"ת בחיבור כל הימים יחד כנודע הנה הם קצ"ב שעות כמספר יהוד"ה בנימין הנה מורה על הנס שנעש' בבית ו המקדש מקום שהוא משותף בחלקו של יהוד"ה ובחלקו של בנימי"ן ועוד יתבאר אי"ה:
264
רס״הכשעמד"ה מלכות יון כשעמד"ה לא תיקנו לשון התגברו"ת או שליט"ה וכיוצא רק תקנו לומר כשעמד"ה ואומר ע"פ דברי מרן האריז"ל הנ' כתב הצלם דקליפה הוא כך מצרים (כת"ר דקליפ') בבל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים ח"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יו"ן (ת"ת שבה) ארם וישמעאל (רגלין דקליפה) ועפ"ז הנה להיות יון ת"ת דקליפ' והת"ת כולל כל הגוף ממילא הי' בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהוא בחי' רגלי' ע"כ במפלת' נעשה נס באו"ר מעין דוגמא דלעתיד אורו של מלך המשיח אור הגנוז ע"כ אמרו כשעמד"ה מלכות יון שהיה בהם כח הרגלין ג"כ ע"כ בעת הישוע' באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת מעין דוגמת הגאולה העתידה והי' לך י"י לאו"ר עולם במהרה בימינו אמן:
265
רס״וונ"ל עוד שהוא בכוונ' מיוחדת מה שתקנו באלו ב' ההודאות דחנוכה ופורים לשון עמיד"ה ואומר דהנ' ידוע מ"ש בזהר הסוד כי נגע בכף ירך יעקב (הס"מ בהאבקו עמו) ונפגם ההו"ד והנ' נצ"ח והו"ד תרין פלגי גופא ובהדי הוצא וכו' ע"כ נסתלק' הנבוא' זמן רב כ"כ בגלותינו גלות אדום אשר שרו הוא הס"מ אשר נאבק עם יעקב ונגע בכף ירכו וכבר ידעת כי הנהו תרין מועדים חנוכ"ה ופורי"ם שתיקנו החכמי"ם הלא המה תיקוני נצ"ח והו"ד וזהו ברמז מה שאמרז"ל חכ"ם עדיף מנבי"א כי הנבוא' (הבאה מנצ"ח והו"ד מימין ומשמאל יניקת הנביאים נצ"ח והו"ד וכו') הנה נסתלק' ע"י הפג"ם וחכמי"ם ברוח קדשם עשו ותקנו לשם ולתהלה הנהו תרין מועדים לתקן נצ"ח והו"ד וז"ל הזהר (וישלח קע"א ע"א) ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאינון דלעין בה על מה דסמכין ומלכי חייבא אתתקף בכל יומא ויומא ת"ח כמה דגרים חובא דא ובגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלי"ן (כדכתיב ביה על גחונך תלך כדלקמן) לקיימא עלייהו פתח ואמר ויאמר י"י אלקים אל הנחש וכו' מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית לי' על מה דקאים. כד ישראל לא בעאן לסמכא לי' לאוריית' אינון יהבין לי' סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא לילא ההוא דרכיב נחש (היינו הס"מ הנאבק עם יעקב) לקבלי' דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב וכו' ואי פסיק קלי' דיעקב כדין והידי"ם ידי וכו' בג"כ אסתכל לכל סטרין לאבאשא לי' ליעקב ולא פסקי' קלי' ורמא לי' תקיף בכולא דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקפין גופא דאתתקף בינייהו. וחמא תקופא דאורייתא דאתתקף בכולא כדין וירא כי לא יכול לו מה עביד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבלי' אמר כיון דאתברו סמכין דאוריית' מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול וכו' והידים וכו' והי' כאשר תריד וכו' ובדא איתחכם לקיבלי' דיעקב דהא בגין דאיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו וכד חמא דלא יכול לה לאוריית' כדין חליש תוקפא דאינון דסמיכון לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב ויהיו ידים ידי עשו וכד חמי יעקב הכי כד סליק צפרא אתקיף ביה ואתגבר עלי' וכו' עכ"ל. הרי שלך לפניך לומדי תורה בעצמם הם בבחי' זרועו"ת (עולם) וגוף (העולם) היינו בחי' חג"ת. והתמכין דאורייתא המטולים מלאי לכיסם. ונותנים להם פרנסתם המה בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר הגוף נשען עליהם והם בחי' נצ"ח והו"ד (אשר מהם יניקת הנביאים וז"ס שאמרז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למטיל מלאי לכיסם של ת"ח ולמהנ' ת"ח מנכסיו. אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלקים זולתיך) והנה זה הי' עצת הס"מ. ויגע בכף ירכו לבטל ח"ו מישראל תמכין דאורייתא שהם בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר כל הגוף נשען עליהם. ועי"ז בעוה"ר מתבטלת התורה והמלכיות אשר שליטתם מן ס"מ ונח"ש דאתמר בי' על גחונך תלך נותנין להם ח"ו שוקי"ן ורג"לין ויש להם עמיד"ה בעוה"ר (ובזה תתבונן משארז"ל כשזה קם זה וכו') ממילא לפי כל הדברי' הנ"ל תבין שבדקדוק גדול תקנו בלשון ההודא"ה כשעמד"ה מלכות וכו' (וכן בפורי"ם כשעמד עליהם וכו') ובפרטות הוא הב' מועדי' הללו אשר תקנו לתקן נצ"ח והו"ד בחי' שוקי"ן ורגלי"ן דקדוש' אשר הס"מ פגם בנגעו בכף ירך יעקב. הנה אנחנו מודים להש"י ומספרים בהודאתינו איך קודם הישוע' הי' בעוה"ר עמיד"ה לשונאינו כי ניתן בעוה"ר שוקי"ן ורגלי"ן לההיא דאתמר בי' על גחונך תלך. ואח"כ בעת הישועה עמיד"ה וקיים לישראל וישפיל רשעים עדי ארץ וישראל יכונו לעד לעולם. ע"פ הדברים האלה אדרוש לך אי"ה במקומו מ"ש בגמרא עד שתכלה רג"ל מן השו"ק:
266
רס״זובזה יתבאר לך תקנת חז"ל להרבות בצדק"ה בב' מועדי' הללו להיות מן תמכין דאורייתא לכונן את התורה ולסעדה בצדקה. הבן היטב:
267
רס״חמלכות (מו) מלכו"ת עם היות שע"פ פשוטו אומרו מלכו"ת היינו שלא המלך לבדו עמד עליהם רק המלך עם כל עבדיו ושריו ויועציו וכל בני מלכות"ו עכ"ז עוד דברים בגו ורשות ניתן לדרוש ואומר לך מלכו"ת בגימ' ב"פ רמ"ח דהנה לכל אחד מישראל יש אור פנימ"י ואור מקי"ף ולכ"א יש בחי' רמ"ח איברים (והארכתי בדברים במ"א) והנה מזון הנשמו' בג"ע (היינו הארה פנימיות הוא מן התור"ה שלמד בעוה"ז והמלבושים חלוקא דרבנן למקיף הוא ממעשה המצות והנה האדם שלמד תורה ומקיים המצות בשלימות הוא אור מלכות שמים שלימה ב"פ רמ"ח בסוד הכתוב הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו וכו' והנה מלכו"ת הרשעה דקיימין על ישראל לבטלם ח"ו מן התורה ומצות נק' מלכו"ת הרשע"ה והנה מלכות יו"ן הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך הנה קראו אותם מלכות הרשעה הבן וקצרתי בכאן:
268
רס״טיו"ן הרשעה (מז) יו"ן זה שמם לדראון ולחרפות יו"ן בגימ' גלג"ל זה הי' כל מגמתם להשכיח מישראל התורה רק להאמין שאין שום הנהגה למעלה מן הגלגלים והכל הוא בטבע הגלגלים ושפיטת הככבים והנה אנחנו בני ישראל בעת צאתינו ממצרים נצטוינו במצוה הזאת החד"ש הזה לכם מסור בידכם החד"ש הוא גלג"ל הלבנ"ה אשר הוא הוא הגלגל הקרוב אלינו ועל ידו נעשה שפיטת כל הככבים והנה הוא מסור בידינו ע"פ התורה הבן מאוד ועיין מ"ש במאמרי ר"ח כי אין כאן מקומו להרחיב הביאור והנה מלכות הזאת מצד הסט"א אשר רצונם ומגמתם היה להשכיח התור"ה זה הי' שמם בסט"א יו"ן בגימ' גלג"ל הבן:
269
ר״עיו"ן נק' כן שם המלכות הרשעה הזאת דהנה קמו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות חיצוניות חכמת יו"ן והוא מבחי' נח"ש דכתיב בי' והנח"ש הי' ערו"ם והוא מבחי' דכר ונוק' שבקליפה נח"ש בריח ונח"ש עקלתון ב"פ נח"ש בגימ' תשי"ו מנין יון בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר (עמש"ל שם ראש הדור שעמד לנגדם ונעש' הנס ע"י הוא מתתיה"ו נוסף בשמו מספ' קנ"ה ע"כ ניתקן מועד זה להודו' ולהלל שהוא פעולת הקנ"ה עמש"ל סימן טו"ב ותבין:
270
רע״אעל עמך ישראל וכו' עד ואח"כ באו בניך וכו' (מט) על עמך ישראל הנה מהראוי להתבונן בנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליהם המן וכו' ולא תקנו לומר כשעמד המן הרשע על עמ"ך ישרא"ל כי הוא באמת כעין שפת יתר דבאומרו כשעמד עליהם קאי על שלמעלה שאומרין על הניסי"ם וכו' שעשית לאבותינו וכו' בימי מרדכי וכו' כשעמ"ד עליהם וכו' היינו על אבותינו הנ"ל הנה גם בכאן היה מספיק שיאמרו כן כשעמדה עליהם מלכות יו"ן וכו' ולמה תקנו לפרט על עמך ישראל ואגב נדקדק עוד (הגם שיתבאר אי"ה במקומו) אומרו בכאן ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' מהו לשון עמידה ועוד נדקדק הנה בהודאה דפורים לא נאמר רק סיפור הישועה שנתלה המן עם בניו אבל לא נאמר מה עשו אח"כ בני ישראל ובהודאה הזאת אמרו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו את היכלך וכו' וטהרו וכו' והדליקו נרות והנה להבין כל הנ"ל הנה אדברה וירוח לי:
271
רע״בוהנה נבא לחקור הנס דחנוכה נעשה ע"י המנור"ה הנה בודאי לא במקר' הוא ועוד נשובה ונחקורה מה נשתנה הנס הזה מכל הניסים שכל הניסים שנעשו לישראל הי' הנס לצורך הישועה וההצלה והנס הזה דחנוכ"ה לא הי' לצורך הישוע' והנה לבאר כל הנ"ל:
272
רע״גאקדים לך מ"ש תלמידי הבעש"ט על הא דאמרו רז"ל דנתקש' משה במעש' המנור"ה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעש' המנור' יותר מן כל מלאכת המשכן ועוד יקשה דהנה הש"י יודע תעלומות לב וכיון שידע הקב"ה אשר משה לא יהי' יכול להבין מתוך האמיר' והדיבור רק ע"י ראי' למה אמר לו הש"י מתחיל' באמיר' למה לא הראהו תיכף מנורה עשוי' אבל הוא להיות דמלאכת המשכן נגד מעשה בראשית וכמשארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ממילא מובן אשר למלאכת המשכן היו צריכין לידע צירופי מ"ב והנ' עשרה מאמרות הן במ"ב כי בראשית נמי מאמר הוא (כמשארז"ל ומהראוי להתבונן למה לא נאמר ויאמ"ר כמו באינך והוא להיות שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה כי בחי' המאמר אצלו ית"ש הוא בחי' שפעו המתגלה אל הנבראין כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות לבו והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשי"ת דלא נאמר בי' מבואר ויאמ"ר שאינו בבחי' גילוי לנבראין ע"כ נתקש' משה במעשה המנורה באמיר"ה (והיוצר כל הוא אלקינו ברצותו שיבין משה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון דאינו מבואר בו ויאמ"ר כנ"ל כי אינו מושג הנה אמר לו הש"י באמירה ולא השיג אז הבין משה שהוא נגד המאמר הראשון בראשי"ת והבן. ואי"ה יתבאר להלן ביתר שאת בענין משארז"ל חנוכה לא ניתן לכתוב:
273
רע״דוהנה במאמר הראשון בבראשית שם עלו ישראל במחשבה בראשי"ת בשביל ישראל שנק' ראשי"ת עם היות שלא הי' במציאות עדיין להפריח מצות ומע"ט הספיק מחשבתן של ישראל מה שיפריחו אח"כ והנה ידוע בעת הצרה והזעם כשעמדה מלכו"ת יו"ן. לא הי' יכולין ישראל לבטל הגזרה ע"י תשובה ומע"ט ותפלה וצעקה (כאשר עשו בימי מרדכי ואסתר) כי מלכו"ת יו"ן ביטלו אותם מן המצות ולא הניחו אותם להתאסף ובעבור זה לא היה איתערותא דלתתא (כ"כ לשיספיק לתשועה ולגאולה) רק הי' הנ"ס כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבת"ן של ישרא"ל מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט והמחשבה הזאת היא שעמדה להעלאת מ"ן איתערותא דלתתא ע"כ נעשה הנס במנור"ה שנתקש' בו משה להיותם נגד המאמר הראשון בראשי"ת שגם שם הספיק מחשבתן של ישראל שיפריחו אח"כ מצות ומע"ט הבן מאד והנה חכמי ישראל שבאותו הדור ביודעם כ"ז ברוה"ק שהישועה הית' באופן כזה הנה בבואם לביהמ"ק העריכו עבודה הראשונה הדלקת המנור"ה והש"י התנוסס עמהם נס במציאות הפ"ך והאיר להם בנר באריכת זמן הדלקתו שלא כטבע לידע ולהודיע חיבתו לבניו שעש' להם ישועה מעין מעשה בראשית היינו שהי' לבחי' איתערותא דלתתא (הוא בחי' מ"ן מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט בעת הישוע' הבן מאד:
274
רע״הומעתה תתבונן בלשון ההודא' אמרו כשעמד"ה מלכות יון הרשע' ע"ל עמ"ך ישרא"ל דייקא אשר כביכול זה דרכך עמהם לחוננם בשביל העתיד (כמו שהיה במעשה בראשית בשביל ישרא"ל שיסגלו אח"כ מצות) וז"ש ואת"ה ברחמי"ך הרבי"ם עמד"ת לה"ם היינו עמד"ת על אופנים וטבעם ומנהגם אשר אחר הישוע' יודו לשמך כי טוב והיא שעמדה להם הנס שלא היה בידם זכות עדיין עשית עמהם מעין מעש"ה בראשי"ת וכביכול אתה עמד"ת להם אתה ערבת בעדם ובשבילם לפני מה"ד אשר אח"כ יעבדוך ויודו לשמך ע"כ אמר אח"כ בהודא' אשר כ"ן עשו זרע ישורון ואחרי כן באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' עשו עבודה הראשונה בנרו"ת המנור"ה דייקא להורות הישוע' באיזה בחי' הי' כי ידעו והבינו ברוח קדשם כי ביד הדור זכות אין כל כך. רק לי"י הישועה מעין מעש' בראשית
275
רע״והג"ה עפ"ז תפרש הכתוב לי"י הישועה (אפילו ח"ו אין זכות להעלאת מ"ן) על עמך ברכתיך סלם מה שמברכין לשמך אחר הישועה הוא העומד להם סלה בלי הפסק. הבן: משא"כ בנס דפורים לא הוצרכו להזכיר בהודא' מה עשו ב"י אחר הישועה כי עשו קודם הישוע' צום ובכי ומספד ותעל שועתם אל האלקים הבן:
276
רע״זובזה יתפרש לך הכתוב ברוך י"י אלקי' אלקי ישראל עוש' נפלאות לבד"ו וכו' דקשה מה משמיענו דהוא ית"ש עושה נפלאות לבדו ומי הוא הפתי אשר יאמין שיש מסייע ח"ו אך הוא כאשר יש איתערותא דלתתא בפעולת מצות ומע"ט הנה הוא ית"ש ימהר ישוע' ויחיש גאול' ע"י מעשה ישראל אבל כשאין איתערותא דלתתא ח"ו בזכיות (אעפ"כ לא יטוש י"י את עמו) הנה הש"י עושה נפלאות לבד"ו כביכול בלי איתעריתא והאיתערותא דלתתא הוא שהוא אלקי ישרא"ל שעלו במחשב' בראשי"ת הבריאה קודם שעשו מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למה שיעשו אח"כ בעת הבראם הבן הדבר:
277
רע״חאשובה עוד לבאר לך הענין ביתר שאת ובסמיכות הדברים על דברי חז"ל ובתוספת ביאור הענין כנ"ל:
278
רע״טאמרז"ל בגמ' למה נמשל' אסתר לאילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הניסים (רצ"ל קודם זמן ביאת המשיח דבימי המשיח ב"ב הנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות) ומקשו והאיכא חנוכ' ומשני ניתנה לכתוב קאמרינן (רצ"ל אסתר ניתנה לכתוב הנס בספר באותיות) משא"כ נס דחנוכ"ה לא ניתנ' לכתוב הנס בספר באותיות והנ' מהראוי להתבונן למה באמת לא ניתן הנס דחנוכ"ה לכתוב בין הכתובים (כמו הנס דמרדכי ואסתר) והנרא' עפמש"ל דמש"ה נעש' הנס במנור"ה דאז לא הי' הדור ראוי כ"כ. וגם בזמן הגזירה לא הניחום היונים להתאסף ולשוב בתשוב' בצום ובכי ומספד (כמו בזמן מרדכי ואסתר לך כנו"ס את כל היהודים וכו') א"כ לא הי' איתערותא דלתתא למ"ן רק הספיק למ"ן מחשבתן של ישראל שיעשו נחת רוח להש"י אחר הישוע' כמו במ"ב בראשי"ת נמי מאמר הוא והוא בשביל ישראל שנקר' ראשי"ת והנ' לא נכתב ויאמ"ר במאמר הראשון כי הוא במחשבה שאינו מתלבש עדיין באותיות: והנה כעת אטעים לך הדברים עפ"י דברי מרן הרב הק' מהרד"ב זצוק"ל הנה כתב דמש"ה לא נכתב ויאמר במאמר הראשון כי כל אמיר' היא באותיות והנ' קודם אמיר' צריכים להיות אותיות במציאות ועדיין לא היו האותיות במציאות והנה נבראו במאמר הראשון וז"ש בראשית ברא אלקים א"ת היינו האותיות ע"כ לא נכתבו אמר במאמר הראשון כי לא היו אותיות עכ"ד והנה במאמר הקדום הלזה בריאת האותיות זה הי' ע"י מחשבתן של ישראל ישראל עלו במחשב' בשביל ישראל שנק' ראשי"ת הגם שלא היו עדיין במציאות ממילא לא סיגלו עדיין מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למ"ן כשעלו במחשב' מה שיעשו אח"כ נחת רוח לפניו כשיהיו במציאות והנה בנס דחנוכ"ה נעש' הנס במנור"ה דייקא כי לא היו יכולין אז לסגל מצות ומע"ט ולשוב בתשוב' כי לא הניחום היונים והספיק למ"ן לבחי' איתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל מה שעלה לפניו ית"ש מחשבת ישראל מה שיסגלו אח"כ ע"כ אנו אומרים בהודא"ה מה שעשו ישראל אחר הישוע' משא"כ בהודא' דפורים וכמש"ל אם כן הי' הנס דחנוכ"ה דמיון המאמר הראשון בראשי"ת ע"כ נעש' הנס במנור"ה עפ"י מש"ל בשם תלמידי הבעש"ט שעשיות המנור"ה נגד המאמר הראשון בראשי"ת אשר לא נכתב בו ויאמ"ר ע"כ נתקש' משה באמור לו מעשה המנורה באותיות והבין עי"ז שורש המנור"ה הוא נגד המאמר הראשון שאינו מלובש באותיות וכמ"ש בשם הרב הקדוש מהרד"ב ז"ל שלא היו עדיין אותיו' במציאות ובזה המאמר הוא ראשית גילוי האותיות הנה בזה תשכיל ותדע כיון שבנר דחנוכ"ה הפסיק ג"כ מחשבתן של ישראל כמו במאמר הראשון בראשי"ת ושעל כן נעש' הנס במנור"ה וכמש"ל והנ' במאמר הראשון לא נכתב ויאמ"ר כי הוא טרם גילוי אותיות ע"כ גם הנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב באותיות בין והתבונן ויונעם לחיכך מדבש ונופת צופים:
279
ר״פעפ"י הדברים הנ"ל תבין בהעלות"ך את הנרו"ת מתרגמינן באדלקות"ך והנה אפקי' להדלק' בלשון בהעלות"ך והנ' דרשו רז"ל דבעינן שתהא שלהבת עול' מאלי' והנה טרם נדבר מובן עפמש"ל להיות שורש המנור"ה נגד המאמר הראשון באין אותיות עדיין ואז הספיק מחשבתן של ישראל הגם שלא עשו מע"ט עדיין הנה כביכול התנוצץ נצוצי אור' לברירת האותיות מאליו כביכול בלי איתערותא דלתתא בפועל. ע"כ בעינן במצות המנור"ה שתהא שלהבת עול' מאלי' והבן:
280
רפ״אובזה נבין ג"כ מה שדרשו ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה והוא לפלא מהו השבח הגדול הזה שהתורה משבחת לאהרן שלא שינ' ומהו המלאכ' הגדולה הזאת ולפמ"ש יונח משבחת התורה מעשה אהרן ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה רצ"ל אל מול ונגד פני המנורה היינו כנגד הדבר שמרמזת המנורה בשורשה העליון היינו מאמר העליון הקדום לנגד זה העלה נרותיה שתהא שלהבת עולה מאלי' כאשר צוה י"י את משה ונתקש' בציוי באמירת האותיות עד שהראהו וכמש"ל וזהו להגיד שבחו של אהרן וכו':
281
רפ״בובזה תבין ג"כ הא דקי"ל להלכ' הדלק' עושה מצוה ולא הנח' כי הנח"ה היא מעשה האדם משא"כ ההדלק"ה האדם אינו עושה כלום בדבר הנדלק רק האור נאחז מאליו ושלהבת עולה מאליה וכן הי' ענין הנ"ס שלא היו יכולין לעשות מעשים לאיתערותא דלתתא וכביכול נתגלה אור הנס מאליו ע"כ נעש' הנס במנורה וכמש"ל ע"כ הדלקה עושה מצו"ה ולא הנחה והבן:
282
רפ״גואבאר לך עוד טעם מה שתקנו בהודא' הזאת לומר כשעמדה מלכות וכו' על עמך ישרא"ל ובנוסח ההודאה דפורים לא נזכר שם ישראל אבל להיות יו"ן הוא בחי' ת"ת דקליפה (כמש"ל סימן מ"ד) ניגוד לתפארת ישראל בקדושה לזה בדקדוק תקנו כשעמדה מלכות יו"ן על עמך ישראל דייקא וע"כ קמו להשכיח"ם תורתיך דייקא שהוא ת"ת ישראל סוד התורה וכמו שדרשו במס' שבת בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי וכו' הבן הדבר היטב:
283
רפ״דויתפרש מה שתקנו כאן בהודא' כשעמדה וכו' ע"ל עמ"ך ישרא"ל משא"כ בהודא' דפורי' כשעמד עליה"ם היינו על אבותינ"ו שאומרים בעל הניסים והוא דהנה המן הרשע עמד לאבד הגופות ח"ו והנה עדיין לא היינו אנחנו בעולם רק אבותינו ועמד על אבותינו משא"כ מלכות יו"ן עמדו לבטל תורה ומצו' והנה הגם שלא היינו בעולם כבר היה לנו חלק בתור' כי כל נשמות ישראל עמדו על הר סיני::
284
רפ״הואבאר לך עוד את הנמצא כתוב ביתר שאת ממש"ל והוא דהנ' אמרז"ל זהב זה מלכות בבל כסף זה מלכות מדי נחושת זו מלכות יו"ן וכ"ה בחלום נבוכדנצר והנה הוא בבחי' ת"ת שבקליפה והנה כבר ידעת במרכבה הקדוש' מדת תפאר"ת היא עיקר שיעור קומ' ועול' עד למעל' ומתפשט בכל הקצוות ומדת ת"ת בקדוש' נק' ישרא"ל כמד"א ישרא"ל אשר בך אתפא"ר והנה בכתבי האריז"ל תשכיל בגדלות שם ישרא"ל שהיא ר"ת כל השיעור קומ' כח"ב גג"ת נהי"ם בגימ' ישראל והוא לרמז כמש"ל תפאר"ת ישרא"ל הוא עיקר שיעור קומת הקדש ומתפשט בכל הקצוות ועול' עד וכו' ומז' תשכיל קליפת יו"ן הוא נחש"ת בקליפ' הוא ת"ת כי כס"ף וזה"ב הם בחי' ח"ג נחש"ת הוא מבחי' ת"ת א"כ יון הוא ת"ת שבקליפ' ומעתה תבין שבדקדוק גדול אמרינן בנוסח ההודא' כשעמד' מלכות יו"ן על עמ"ך ישרא"ל שקנאתם הי' על שם הנכבד ישראל שהוא מור' אחיזתם בקודש בכל השיעור קומ' וכנ"ל:
285
רפ״וואפשר לומר כפשוטו עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם המפרשים פירוש הפסוק מה טובו אוהליך יעקב (יעקב נק' הגוף הישראלי ואמר הדברים הנוגעים לגוף יהיה ארעי כאהל) משכנותיך ישראל (ישראל הוא נשמת הישראלי ואמר שהדברים הנוגעים אל הנשמ' יהי' דרך קבע) ולפ"ז בדקדוק גדול אמרינן בנוסח ההודא' כשעמדה מלכות יו"ן על עמך ישראל דייק' שכוונתם הי' רק לאבד הנשמות והנה היה זה בהיפוך מן גזירת המן כי המן עמד רק לאבד הגופות ע"כ בעת הישועה תקנו שם שמחת הגוף לאכול ולשתות ובנס הזה דחנוכה תקנו רק שמחת הנשמה להודות ולהלל וזה דאמרינן בנוסח ואחר כך באו בניך וכו' וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה אלו להודות ולהלל דייקא מטעם הנ"ל:
286
רפ״זלהשכיחם תורתך (נז) להשכיחם תקנו לומר להשכיח"ם ולא אמרו לבטל"ם או להפר"ם וכיוצא והנה לבאר כ"ז נקדים מ"ש במדרש רבה דרשו בזה הלשון והארץ היתה תהו וכו' ר"ש בן לקיש פתר קרייא במלכות תה"ו זה מלכות בב"ל שנאמר ראיתי את הארץ והנה תה"ו (יש לפרש תה"ו היינו שהחריבו את הבית שעמד ת"י שנה והחריבו אותו בשנת תי"א מנין תה"ו) ובהו זו מלכות מד"י שנאמר ויבהילו להביא את המן (דרשו ויבהיל"ו לשון בה"ו ל"ו (וחוש"ך זה מלכות יו"ן שהחשיכ' עיניהן של ישראל בגזירתיהן שהית' אומרת להם כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' ע"פ תהו"ם זה מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום. מיד ויאמר אלקים יהי או"ר זה אורו של מלך המשיח עכ"ל הנה לא הביא התנא הדורש שום ראיה מהכתוב על חושך שיתכנ' ליו"ן כמו שהביא באינך והנראה לומר דהכונה היא דכיון דרצו לבטל מהאמונה שהיא חכמת התור"ה בראשי"ת בחוכמת"א ורצו להגביר חכמות חיצונית יונית הנה החכמ"ה נק' או"ר כענין הכתוב חכמ"ת אדם תאי"ר פניו הנה תראה אפי' הסומא הולך עפ"י החכמ"ה והשכל ונמצא בדברי חז"ל רוא"ה אני את דברי אדמו"ן כי השכל והחכמ"ה הוא המאיר והרואה ובהיפוך בכסילות הנ' נקר' וחש"ך כמד"א כסיל בחש"ך הולך והנ' כל החכמות חיצוניות הן המה כסילות לפני חכמת התור' שהיא עיקר החכמ"ה חכמ"ת אלקים ע"כ המלכות יו"ן שהם המה חכמות חיצוניו' וע"כ רצו לבטל חכמת התורה שהיא אור וחכמות החיצוניו' והן המה כסילות הנה לבעבור זה נק' מלכות יו"ן חש"ך כסיל בחש"ך הולך ע"כ נק' בדניאל מלך הצפו"ן כי צד הצפו"ן הוא תמיד חש"ך בין בקיץ ובין בחורף וע"כ בעת הישועה נעשה הנ"ס במנורה שהוא בדרו"ם שאותו הצד הוא תמיד אור בין בקיץ בין בחורף ואם עיני שכל לך הנה תראה גם בנפלאות יציאת מצרים הנה ממכ' הט' אשר יצאה מן חכמה דמלכות שמים היתה מכה של חוש"ך ואבד' חכמת מצרים ולכל ב"י הי' או"ר ותמצא במדרשי חז"ל בעת שהעתיקו התורה ללשון יו"ן בימי תלמי המלך יו"ן היה ג' ימים חש"ך בעולם הנה מכל אלה הענינים תבין דבריהם ז"ל אשר מלכות יו"ן נק' חש"ך ע"כ בעת הישועה בעשה הנס במנור"ה הרומזת לחכמ"ה היא או"ר הרוצ' להחכי"ם ידרי"ם מנור' בדר"ם ונעשה הנס בשמ"ן כ"מ ששמן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה (אלפא לשמ"ן) ויקח משם (דייקא) אשה חכמ"ה והי' הפ"ך בחותמו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה (כמ"ש לך כ"פ) ונעש' הנס בחדש כסלו אשר לדרכינו הוא חודש שנולד בו יששכ"ר בעל חכמת התור"ה כאשר יתבאר לך ודייקא בכ"ה כסלו (כאשר יתבאר לך להלן אי"ה) ותבין ג"כ אשר על כן אחרי הנס הזה כשהית' מפל' למלכות יו"ן שהיא חכמות חיצוניות הנק' חש"ך הנה נשאר עוד עמידת בית אלקינו אי"ר שנים כי הנס הי' רי"ג שנה לבנינו ובית שני עמד ת"ך שנה הבן כל אלה הדברים:
287
רפ״חהג"ה ועוד אמצא בדברי חז"ל אשר אלכסנדר מוקדון מלך יו"ן ביקש עצה מחכמי הדרו"ם באמרו בעינא דאזילנ' וכו' וא"ל לא יכילת דמפסקו הרי חש"ך ואמר להו לא סגי דלא אזילנא כי בהכרח הוא לו כי ממשלתו בחוש"ך:
288
רפ״טהנה יוצא לנו מכל זה אשר מלכות יו"ן כל כחם וממשלתם הוא בבחי' חש"ך והיא שכחת התור"ה כמו שאמרו לההוא תנא מפני מה שמעתתי' דמר וכו' ואמר דיממא אינון בבחי' אור משא"כ בבחי' חוש"ך הנה יגיע השכח"ה חש"ך שכ"ח אתוון דדין כאתוון דדין וע"כ תבין הטיב מה שתקנו בנוסח ההודא' בו בלשון כשעמד"ה מלכות יון הרשעה (שהיא חש"ך) להשכיח"ם תורתך ע"כ ויאמר אלקים יהי או"ר במנורה בדרו"ם ובשמ"ן הרמוז לחכמ"ה ובחדש כסל"ו כנ"ל והי' חתום בחותמו של כהן גדו"ל דייק' הרומז לחכמ"ה הכל כנ"ל הבן:
289
ר״צולהעבירם מחקי רצונך (נח) ולהעבירם מחקי וכו' הנה תקנו בתור' לשון שכח"ה ובמצות לשון העבר"ה והנה להבין כ"ז אקדים לך:
290
רצ״אאמרו חז"ל בפסק הלכ' נר חנוכ"ה בשמאל (הפתח) ומזוז' בימין והנה באמת איפלגו בזה אמוראי ופסקו בגמ' להלכ' כמ"ד בשמאל והכרעתם הוא מבואר בגמ' כדי שתהא מזוז' בימין ונ"ח בשמאל (רצ"ל ויהי' מסובב במצות והנה בשאילתות מפרש ג"כ טעמא דמ"ד בימין הואיל ואיתעביד בי' מצו' חדא (מזוז') ליתעביד בי' מצו' אחריתי (נ"ח) והנ' לפ"ז אינו מובן הכרעת הגמ' בשמא"ל כדי שתהא מזוז' בימין וכו' הלא גם מאן דס"ל בימי"ן טעמא רבה אית לי' הואיל ואיתעביד בי' וכו' ובפרט שהטעם הזה משתמשין בו בש"ס בהרב' מקומות ומהיכן שפט מסדר הש"ס שהטעם הזה כדי שתהא מזוז' וכו' הוא יותר מרווח ונ"ל דהנ' מזוז"ה מצו' הוא ונר חנוכ' רמז לאו"ר תור"ה (אשר רצו היוני"ם לבטל) אור הגנוז בתור"ה כאשר הארכנו בזה כ"פ וידוע דמזון הנשמות בג"ע הוא מעסק התור"ה שהאדם לומד בעוה"ז ולבושי הנשמות בג"ע (הנק' חלוקא דרבנן הוא מעסק המצו"ת שאדם עוסק בעוה"ז הנה לפ"ז בין המקיף והפנימי יש הפסק כלי ע"כ מהראוי להפסיק שתהא הפתח מפסקת בין מצות הללו כי מזוזה היא מצו"ה ורומזת לאור מקי"ף הוא הלבו"ש ונ"ח רמז לאור תור"ה מזון פנימי וכיון שגזירת הכתוב הוא מזוזה בימין ביתך דרך ביאתך ע"כ תינתן הנ"ח בשמא"ל ע"כ הכריע בגמ' נ"ר חנוכ"ה בשמאל נרא' לי ובשיטות הגמ' דברנו מזה בדרך אחר:
291
רצ״בועפי"ז נבא לבאר מאמר מתמי' בשאילתות והוא מ"ד בימין הואיל ואיתעביד בי' מצו' חדא וכו' ומ"ד בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין וכו' הלכתא מאי ת"ש ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ובאו חכמים ופירשו ועשו סייג לתור"ה והנה לית נגר ובר נגר דיפרקיני' גם הגאון מהרי"ב הניח בצ"ע ועפ"י הנ"ל מובן דהנ' ושמרת"ם מצות"י לא יתכן לשון שמיר' רק בל"ת לא במ"ע ע"כ באו חכמים ופירשו היינו כי אור מקי"ף הוא שמיר"ה כמו באדם בעוה"ז הלבוש הוא שמיר"ה להגן מן הקור והחום כן האור מקיף הוא שמיר' שלא יתאחזו בו החיצונים כנודע היינו דכתיב ושמרת"ם מצותי ועשיתם וכו' היינו ע"י עשיית המצות תעשו אור מקיף לבוש לשמיר"ה אל האור פנימי הוא התורה וז"ש ובאו חכמים ופירש"ו היינו הפרישו והבדילו מצות נ"ח הרומזת לתורה אור פנימי מן המזוז"ה אשר היא מצוה רומזת אל לבוש מקיף וזהו ועשו סייג לתורה כי הסייג והגדר הוא מקיף ושומר את מה שבפנימית כנ"ל:
292
רצ״גועפ"י הנ"ל פירשנו בטוב טעם הא דת"ר במס' סופרים מזוזה בימין ונ"ח בשמאל לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת מה יפית במזוזה ומה נעמת בנ"ח הנה אין בפסוק הזה שום רמז ורמיזה למזוז"ה ונ"ח והנראה ע"פ הנ"ל דהנה יפי"ת הוא יופ"י הנרגש ע"י חושי הראות כי חוש הראות מכיר ביופי נעמת נעימ' הוא לשון מתיקות הוא הנרגש ע"י חוש הטע' הוא המרגיש אוכל שיש בו טעם מתוק לחיך והנה הקב"ה משבח לכנ"י יפית במרא' ונעמ"ת בטע"ם ומהראוי להבין מהו הנמשל בשתי אלה בחי' חלוקות ועפ"י הנ"ל מובן דהנה ע"י מעש' המצות הוא לבוש הנשמות חלוקא דרבנן בג"ע והלבוש זה שבחו ביופי המראה וע"י עסק התורה זה מזון הנשמו' בג"ע והמזון זה שבחו במתיקות ונעימות הטע"ם והנה לפימש"ל מזוזה מצוה פרטיית ונ"ח רמוז' לחכמות התור"ה (ע"כ הרגיל בנ"ר חנוכ"ה הוויין לי' בנים ת"ח) והנה הכתוב משבח מה יפי"ת הוא שבח הלבוש הנעשה מן המצות ומה נעמ"ת הוא שכר אור הפנימי למזון הנשמה הנעשה מן התור"ה והנה הכתוב לא כללם ביחד לומר מה יפי"ת ונעמ"ת רק אמר מה יפית ומה נעמת הנה מוכח בהזדמנות שתיהן ביחד מהראוי לכ"א מדור בפ"ע ומדקאמר מה יפי"ת תחלה ואח"כ ומה נעמת הנה מוכח מזוז"ה בימין שהוא תחל' ונ"ח בשמאל הבן רצ"ל שמהראוי ליתן קדימ' לפעולת הלבוש הבא מן היוצו"ה לפעול' המזו"ן הבא מן עסק התור"ה:
293
רצ״דומעתה יפתחו לך שערי אורה הנאמר בהודא' כשעמדה וכו' להשכיחם תורתך ולהעביר"ם מחוקי רצונך אמרו בתורה לשון שכח"ה כי בהעדר התורה ח"ו שהיא המזון הרוחני (הסועד הל"ב כענין המזון הגשמיי וסעדו לבכ"ם) נקרא שכח"ת הלב כענין הכתוב נשכחתי כמת מלב ובחוקי המצות אמר לשון העברה וסרה כי בהעדר המצות ח"ו אין לבוש וחלוקא דרבנן והנה בבגדים ולבושים שייך לשון הסרה כענין שנאמר הסירו הבגדים הצואים וכו' הבן הדבר:
294
רצ״החוקי רצונך (סא) חוקי רצונך מהראוי לתת לב וכי על החוקים בלבד רצו להעבירם ואם הוא כן באמת צריך להבין מה היתה כוונת הקליפה להשתדל להעבירם על החוקים דייקא ולא על המצות שיש בהם טעם וגם מהראוי להתבונן מה שתיקנו הלשון לומר חוק"י רצונ"ך משמע שהחוקים דוקא הם רצון הש"י הלא כל המצות הם רצונו והל"ל סתם ולהעביר"ם חוק"ך והנה יונעם לחיכך עפ"י הדברים אשר פירשנו בנוסח הפיוט (בר"ה ויו"כ) הוא באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חו"ק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט הנה הדברי' תמוהים וקשים להולמ' כאשר עיני כל משכיל תחזינ' משרים ופירשנו הדברים ע"פ אשר שמעתי בשם הרב הקדוש חסידא קדישא דודי זקיני סבא קדישא מהו' משולם זושא זצוק"ל בפסוק תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא משפט וכו' ופירש הוא ז"ל דהנה יש בתורה שכליות ויש מצות בחוקים לא נודע טעמן והשטן והאוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וישראל משיבין להם חוק"ה הוא והנה לכאורה השכל האנושי ידמה שיותר הי' טוב אלו הודיע הש"י טעמי החוקים אבל טובה גדולה היא לישראל כאשר מקיימים מצות בחוקה מבלי טעם והוא כי באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא אשר גם הש"י יעשה עמהם אות לטובה בחוק"ה מבלי טע"ם והוא כאשר יתעורר המשפט לתת לאיש כפעלו הנה מתעוררים המקטריגים ח"ו בחיפוש פנקסיהם באמר' אשר ח"ו ישראל אינן ראויים שיצאו בדימוס ושואלים מאיזה טעם הם ראויים לישועה והנה הש"י נק' מלך המשפט מלך במשפט יעמיד ארץ אבל כיון שישראל מקיימי' מצות בחוק"ה מבלי טעם אזי כביכול זאת טענת הש"י עבורם אשר ראוים הם לישועה מבלי טעם וזה משפט כיון שגם הם מקיימי' מצותיו ית"ש בחוק"ה מבלי טעם וז"ש תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל (החו"ק הנעשה בישראל) הוא משפט לאלקי יעקב (כן הוא המשפט לאלקי יעקב בחוק מבלי טע"ם יצאו בדימוס ביום המשפט) ע"כ דברי קדשו בקצת תוס' ביאור:
295
רצ״וובזה פירשנו הפסוק זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר הלאמר מיותר כי כבר נאמר לאמ"ר וגם באמר דבר אל ב"י ויתפרש ע"פ הנ"ל זאת חוק"ת התורה אשר צוה י"י (ר"ל בעבור זה צוה הש"י מצות בחוק"ה כדי) לאמ"ר (היינו כדי שגם הוא כביכול יהי' יכול לומר להמקטריג' על ישראל שיאמר מאיז' טעם יושיעם הלא אין זכות ח"ו יאמר להם הש"י חוק"ה הוא וכן משפטם כיון שמקיימים מצות בחוק' והי' זה שכרם להושיעם בחוק"ה מבלי טעם:
296
רצ״זובזה תמצא טוב טעם בנס דקי"ס ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו (לתוך הים) הנ' מלבד שאין הדבר מובן מ"ש הש"י מה תצעק אלי הלא למי יצעק הלא הוא ית"ש הפועל ישועות אבל עוד זולת זה מהראוי להתבונן למה עשה כזאת הוא ית"ש אשר צוה שיסעו מקודם לתוך גלי הים ואח"כ יבקע הים לפניהם הלא לפי אומדן דעת עיני בשר שיבקע הים קודם שיסעו שלא יתבהלו בנסעם לתוך הים ויהמו גליו אבל לפי הנ"ל ינעמו לחיכך הדברים דהנה ידוע מאמר רז"ל את אשר נתהוו' אז קטרוג גדול מאד מהמקטריגם באמרם מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו' והללו וכו' והנה מלך במשפט יעמיד ארץ ואין מקום להצל' ח"ו מה עשה הפועל ישועות אמר למשה במצו' דבר אל ב"י ויסעו הנה הוא מצו' בחוק' מבלי טעם דלמ' להם ליסע לתוך גלי הים אבל הוא כשיקיימו ישראל מצות בחוקה הנה באיתערות' דלתתא יקיים הש"י ג"כ חוק' ויושיעם בנפלאותיו מבלי טעם ראויים הם להוושע בחוק' כיו שגם הם מקיימים מצות בחוק':
297
רצ״חזה שיסד הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע (כי תעש' עון נושא) תגד (להמקטרג המגיד פשע) ליעקב דבר חוק ומשפט (אשר ליעקב הגם שבא' להם הישועה מאתי ובדיבורי בחוק' אעפ"כ משפט הוא להם וכה משפטם כיון שמקיימים מצות בחוקה וזהו שמסימים) וצדקינו במשפט המלך המשפט (רצ"ל הגם שאתה מלך המשפט תבא אלינו ישועתך בצדק'. והצדק' הוא משפט כנ"ל והבן:
298
רצ״טומעתה נחזור לעניינינו הנה היונים הרשעים הן המה העוסקי' בחכמות חיצוניות חכמת יונית הפלסופיא הארור' הן המה אשר הלבישו המצות שבתורה במלבושי' זרים והמציאו טעמים זרים למצות התורה בחכמ' מזוייפת באמרם שכל המצות רק המצא' לאיזה מושכל ואין מן הצורך לעשי' בפועל דייקא כאשר מבואר סברותיהם המזוהמיות (בספרינו מעין גנים) והנה לסברותיהם אין לך בתורה שום דבר בחוק' והנה זאת היא עצת הקליפ' שלא יקיימו ישראל מצות בחוק' להיות תכלית ישועת ישראל בקיימם מצות בחוק' אז תבא להם הישוע' בחוק' גם אם אין זכות בידם ע"כ הבורא ית"ש זה רצונו שיקיימו ישראל מצות בחוק' דוקא כי רצונו להושיע את ישראל בכל עידן ועידנים וכנ"ל וזה שתקנו בנוסח ההודא' שרצו היונים הרשעים להעביר"ם מחוק"י רצונ"ך רצ"ל רצו להעבירם מחוקי"ם אשר הם רצוני"ך יותר מהעדות והמשפטים כי ע"י החוקים קרוב' ישועת ישראל לבא. הבן:
299
ש׳עוד אבאר לך אומרו חוק"י רצונ"ך הנה מצאתי בס' דבש לפי להרב הגדול מ' חיד"ח זלה"ה בשם ס' אש"ד הנחלי"ם חוק הוא התשוב"ה עיי"ש והגם שאיני יודע מהיכא קא נפקא לי' עכ"ז נאמן רוח הוא ובודאי נפקא לי' מאיזה מדרש חז"ל) ולפ"ז הן הן הדברי' הנאמרי' בהודאה דהנה בזמן מרדכי ואסתר הגם שנתחייבו שונאיהן של ישראל הנה הרעישו את כל העולמות בתשובותיהם בצום ובכי ומספד ושק ואפר משא"כ בגזירות יון לא היו יכולים אפי' להתקבץ והיו מתחבאים בנקרת צורים ובמחילת עפר כי לא הניחום היוני' להתקבץ ולעשו' תשובה (עיין ביוסיפון) וז"ש שעמדו עליהם היונים להשכיחם התור"ה ולהעבירם חוק"י רצונ"ך היינו חוק התשוב"ה שהיא רצון הש"י וז"ש ואת' ברחמיך הרבים עמדת להם עמדת כטוען בעדם המה שאין עושין תשוב"ה הוא מחמת שהיא בע"ת צרת"ם שאינם מניחים אותם היונים אבל אח"כ בעת הישוע' בודאי יעשו נחת רוח לפניו ית"ש וז"ש בנוסח ההודא"ה ואח"כ באו בניך וכו' היינו שעשו כפי טענת הש"י כביכול לפני הב"ד של מעלה הבן הדבר:
300
ש״אואתה ברחמיך הרבים (סג) ואת"ה הי' סגי לשיאמר וברחמ"ך הרבי' ואומרו ואת"ה יש לפרש ע"פ מ"ש בפליא' תת"ן חדרים יש בגיהנם וכשהצדיק עובר דרך הגיהנם הנה תק"ף חדרים (יש להם לממונים אשר שם יש להם עדיין בוש' מת"ח ובעלי תור' וזקנים. ע"כ אין פחד כ"כ להצדיק משא"כ בחדרים האחרים הן ר"ע חדרים (שאין שם בוש' וכו') והש"י שולח עם הצדיק מלאך אחד וכותב על מצחו' שם את"ה וניצול מהם עיין מ"ש ע"ז הרב הקדוש מהר"ש מאיסטרפאליע בפסוק גם כי אלך בגי"א צלמו"ת (בגימ' תק"פ) לא אירא ר"ע (גם מן ר"ע חדרים לא אירא) כי את"ה עמדי (שם את"ה כנ"ל ועמ"ש במאמרי השבתות) הרי לך שהשם את"ה מסוגל לעמוד נגד הרעי"ם בחצופו' שאין להם בוש' מן בעל"י תור"ה והנ' לפ"ז יש לרמז ג"כ בנוסח ההודא' שעמד' מלכו' יון הרשע' על עמך ישראל להשכיחם תורת"ך חצופ' מופלגות באין בוש' מן התור' ולומדי וע"כ תמצא לרז"ל נחשת זו מלכות יון (הבאתי לעיל סי' נ"ח) וכ"ה בחלם נ"נ והיא מור' על חצופות ע"ד הכתוב ומצח"ך נחוש"ה וכביכול הש"י חוקק על ישראל להאיר בפניהם שם את"ה וז"ש ואת"ה ברחמיך הרבים (וכן אומרים בנוסח ההודא' דפורים) ויש לרמז הדבר בתור' פ' תרומ' מסיימת בתיבת נחש"ת שהוא רמז על מלכו' יו"ן וסמיך לי' ואתה תצו"ה (תחבר עמהם לצוותא) את ב"י תחבר עמהם שם את"ה ואח"כ לרמז מצות נ"ח ויקחו אליך שמן זית זך וכמש"ל בשם הקדוש הרוקח ז"ל:
301
ש״בויש לרמז הדברי' הללו בפסוקי' שכת' הר' הק' מהר"ש מאוסטרופאליע זלה"ה גם כי אלך בגי"א צלמו"ת ללא אירא ר"ע כי את"ה עמדי וקאי על העברת הצדיק דרך גיהנ"ם נחקק עליו הארת שם את"ה וכן בנס דפורים וכמו שאומרים בנוסח ההודאות בשניהם ואת"ה ברחמך וכו' הנה נרמז הדבר ג"כ במזמור הנ"ל אומרו תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי (רמז לחנוכ"ה) כוס"י רו"י' (רמז לפורים חייב אדם לבסומי בפורי') והבן וכיון שע"פ דברינו נעש' הנס זה האר' מעין האר' הנעש' לצדיקים בעברם דרך גיהנ"ם מעת' לא נפלאת הוא ולא ררוק' היא את אשר כתבנו לעיל שע"כ בהודא' (כפי נוסח שלנו) יש ק"ח תיבות (בצירוף על הניסים) להורות כל המקיים מצות חנוכ"ה ניצול מן דין גיהנ"ם וכמו שרמזו בזהר לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים מזוזה ונ"ח הבן:
302
ש״גולפי הנ"ל תמצא טוב טעם למה שאמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצלה"ה שבכל הלילות יש לסתום את החלונות בתחילת הליל' דאיתא בזהר שבליל' תרעין דג"ע סתומין ותרעין דלבא דאינין עיינין מסתתמין (רצ"ל העיני' הם שערי הלב כמו שאמרו שורייקי דעינא בליבא תלי ע"כ אז בליל' נופל שינה על האדם והעינים שהם שערי הלב מסתתמין כיון שגם שערי ג"ע מסתתמין אבל בחנוכ"ה אין לסתום את החלונות (בשעת הדלק"ת הנרו"ת) ע"כ דברי קדשו הנ"ל ונראה מדברי קדשו כי בחנוכ"ה גם בליל' (בשעת הדלק') תרעין דג"ן עד"ן פתוחין ויש לרמז זה בפסוק בהלל פתחו לי שערי צדק (תרעין דג"ן עד"ן) אבא בם אוד"ה י"ה (היינו בזמן ההודא' בחנוכ"ה) ולפי הנ"ל מובן הדבר כיון שסגולת חנוכ"ה להינצל מד"ן גיהנ"ם א"כ לבעבור זה תרעין דג"ע פתוחין הבן:
303
ש״דהג"ה ונ"ל גם ע"פ הדין אין לסתום את החלונות בשעת ההדלק' כיון שע"פ הדין הוא להדליק בחוץ משום פרסומי ניסא ובטל וזה בעבור הסכנ' ומדליקין בפנים עכ"פ הא דאפשר למיעבד לפרסומי ניסא עבדינן כנ"ל:
304
ש״העמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם (סו) עמד"ת להם וכו' לבאר לשון עמיד"ה לדעתי הוא ע"פ המאמר בזהר פ' חיי דף קכ"א ע"ב. ויעמו"ד הי"ם מזעפ"ו הי"ם עילאה (מלכו"ת שמי"ם) מאי ויעמ"ד דקאים בקיומא כדקא יאות בעמיד' איהו כד רוגזא שכיך בשעתא דדינא שרייא בעלמא כצ"ל ההוא כי דינא הוא כאתתא דמתעבד' וקשייא לאולדא. וכד אוליד' שכיך רוגזא ה"נ כד דינא שרייא בעלמא לא שכיך ולא נח עד דאיתעביד דינא בחייביא כדין הוא נייחא דילי' למיקם בדוכתא שלים ולמיקם בקיומי' הה"ד ובאבוד רשעים רינה עכ"ל ומעת' בין תבין אשר לפניך שבשעת הזעם מדת המלכו"ת הוא כביכול כאשה המקשה לילד ואין לה מניח' וכביכול אינה יכולה לעמוד על רגלי' כי ירכותי' מצטננת כאבני (ירכותי' הם בחי' נצ"ח והו"ד) ואחר הליד' יכולה לעמוד והנה כשעש' להם הנס במנור"ה (הרומזת לרח"ל מדת מלכו"ת) נתבשרו כי נמתקו דיני המלכו' (וכביכול יכולה לעמו"ד והנה עמיד"ה הוא בבחי' נה"י ע"כ נר חנוכ"ה מצות' למט' מעשר' בבחי' נצ"ח הו"ד סוד וכמ"ש האריז"ל וז"ש ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת בחצרות וכו' בחצרות דייקא כמ"ש לעיל וכמו שאכתוב אי"ה במקומו בחצרות נק' נה"י והבן:
305
ש״וויתבאר עוד אומרו לשון עמיד"ה ואגב יתבאר אומרו בלשון בע"ת צרת"ם וגם יתבאר אומרו בג' לשונות רבת. דנת. נקמת. ויתבאר ע"פ מש"ל סי' ס"א אומרו ולהעביר"ם חוק"י רצונ"ך מהו הנרצ' שרצו היונים להעביר' החוק"ים דייקא וגם אומרו רצונ"ך משמע שהש"י רוצה ביותר בקיום החוקי"ם מן שארי המצות וכתבתי לך בשם דודי זקיני סבא קדיש' מהרמש"ז ז"ל שבשעת הדין והמשפט אפי' ח"ו אין זכות כ"כ להכריע ולזכות את ישראל במשפט ע"פ הטעם והנה הש"י נק' מלך המשפט מצד במשפט יעמיד ארץ הנה כביכול הש"י טוען בעד ישראל ראויים הם לזכותה מבלי טעם כיון שהם מקיימים חוקי"ם מבלי טע"ם והמשפט כך הוא לישראל ע"כ החוקים הם רצונו ית"ש ביותר כדי שיהי' יכול לזכות את ישראל אפי' אין בידם זכות כ"כ ע"כ היתה מגמת היונים להעבירם מן החוקי"ם עמש"ש כאריכות:
306
ש״זומעתה יובנו לך הדברים דהנה בזה נשתנו דין ישראל מדיני האומות כי האומות כשמצטרכין לישועה הוא דוקא כשיהי' טעם בדבר כשיהי' להם איז' זכות משא"כ ישראל כיון שזה טבעם ומנהגם לקיים חוקים מבלי טעם ראויין הם להיושע בדרך חוק"ה מבלי טעם וז"ש בהודאה אתה ברחמך הרבים עמד"ת להם (כצ"ל עמד"ת אופיים ומנהגם שזה דרכם כל היום לקיים חוקים הגם שכעת אינם מניחי' אותם היוני"ם לקיים וז"ש) בע"ת צרתם רצ"ל מה שאינם מקיימים כעת הוא מפני שהוא ע"ת צרת"ם זהו ג"כ עמד"ת להם כביכול כדין הטוען שהוא בעמיד' וזה הי' טענתך שהוא בעת צרתם
307
ש״חהג"ה וזה שיש לפרש וע"ת צרה הוא ליעקב וממנה יוושע רצ"ל מן העת צרה עצמה הוא התשועה כי כביכול הש"י טוען בעדם כי זה דרכם כל היום לקיים חוקים ע"כ מהראוי שיוושעי בחוקה ומה שאינם מקיימי' כעת החוקים הוא על כי הוא ע"ת צר"ה הגוים אינם מניחים אותם די השיב רוחם הבן הדברים האלה: שהיונים אינם מניחים אותם על כן רבת את ריבם (על שאינם מניחים אותם לקיים החוקים דהנה על החוקים הגוים מריבים את ישראל באומרם מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וא"כ) דנת את דינם (היינו דין הנוהג בישראל להושיעם בחוקה מבלי טע"ם הגם שלא היו יכולין ישראל אז לעורר איתערותא דלתתא בקיום החוקים הנה מצדם לא יבצרי ועי"כ) נקמ"ת את נקמתם. ברוך האל המושיע:
308
ש״טויתפרש עוד עמד"ת להם וכו' לשון עמיד"ה מהו. הנה אפרש לך בדרך דרש ע"פ מה שפירשנו בפסוק קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמד"ה יחד מי בעל משפטי יגש אלי הדקדוקים יעויין במפרשים בשגם הפסוק בעצמו אין לו ביאור מוטעם ונבאר בקיצור ע"פ מה שהקש' הר' עיר וקדיש מהרמ"ע זלה"ה בס' בע"מ על הא דקי"ל בעת הדין שלמעל' כשיש רוב זכיות מיקרי צדיק ואפי' מחצה על מחצ' רב חסד מטה וכו'. כובש. נושא מעביר לכל מר כדאית לי' והקש' הרב הנ"ל הרי קיי"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא וכו'. והרי מוותר מיעוט העונות. ואפי' המחצ' ותירץ דלא מיקרי ויתור רק כשהוא ויתור שלא ע"פ דרכי התורה מה שאין כן כשהוא על פי דרכי התורה לא מיקרי ויתור והנ' יש בדיני התורה אחרי רבים להטות והולכין אחר הרוב (וכן במחצה על מחצ' ספק נפשות להקל וכן בדיני ממונות אין מוציאין מיד המוחזק כן פירשתי שם דבריו והמפרש פי' שם קצת באופן אחר ואתה תבחר) הנה כ"ז לא מיקרי ויתור כי ע"פ דרכי התורה הוא הניתנה לנו למורשה ואי קשיא הא קשיא הנה אנחנו מבקשים אנו מלאי עון (ועפ"כ) ואתה מלא רחמים הנה זה נק' ויתור ופי' הענין ג"כ ע"פ מה שפי' הרב הנ"ל בפסוק אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' שהוא ג"כ ע"פ משפטי התורה עני ועשיר באו לדין אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך והנ' ע"י עונותינו הנה ח"ו לבושינו אדומים כתולע וכשנים והוא ית"ש כתיב בי' לבושי' כתלג חיוור (הנביאים מדמים זה לשבר את וכו' והוא ידוע למקובלים) ממילא כשעומד כביכול הוא ית"ש עמנו לדין כדרך הבע"ד כביכול הנה כביכול ע"פ התור' הוא בהכרח להסיר הבגדים וכו' מעלינו ולהלבישנו מחלצות בלובן ועדי עדיים וא"כ מוסרים מעלינו העונות ע"פ התור' ואין כאן ויתור וזהו לכו נא ונוכח' יאמר י"י נ"א הוא לשון בקש' וקש' מהו המבוקש מאתו ית"ש שנתווכח עמו כיון שמסיים אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו א"כ הרי אנחנו נזכה בדין א"כ למה לו ית"ש להתווכח עמנו כיון שחפץ לזכותינו אך הוא ע"פ דרוש הנ"ל כשבאים בני האלקים להתייצב על יי לקטרג ולהזכיר העונות ח"ו וא"כ מיקרי כביכול הש"י אז דיין וישראל עם כת המקטריגים בעלי הדין הנה באופן כזה א"א לוותר (כי מלך במשפט יעמיד ארץ) רק ע"פ דיני התור' לא מיקרי ויתור והנ' הש"י כחפץ להצדיק עם זו אז אומר הש"י כמבקש לעמ"ו לכו נא ונוכח' יאמר י"י היינו נתווכח' יחד ויהי' כביכול הש"י בעל דין עם עמו ישראל ואז הגם שימחול ויסלח ויכפר לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו לא מיקרי ויתור כי כתורה יעש' כיון שמשפט התורה היא הלבישהו כמותך אז כביכול בהכרח הוא ע"פ דיני התור' שהש"י יסור מעלינו הלבושי שני"ם וילביש אותנו מן לובן העליון המלבן עונותינו. הבן הדבר:
309
ש״יועפ"ז פירשנו הפסוק הנ"ל בטוב טעם אומרת כנ"י קרוב מצדיקי (רצ"ל המצדיק שלי הוא ית"ש כביכול הוא קרוב לי מצד מחצב נשמתי כי אנחנו עמוסים מני בטן ע"כ) מי יריב אתי (לפניוי"ש שיהי' הוא דיין כביכול הלא הוא קרובי ואינו יכול להיות דיין כביכול. אבל נעמד"ה יחד כדמיון הבע"ד הייני שיהי' כביכול הוא ית"ש הבע"ד אז) מי בעל משפטי יגש אלי (רצ"ל מדין התורה הוא מי שהוא בעל משפטי הוא יגש אלי להיות בדומה לי כביכול) ואז יסיר מעלינו כל בלויי הסחבות וילבישנו בגדי ישע ונהי' נקיים וטהורים:
310
שי״אוזה הוא מה שיש לפרש בנוסח ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרת"ם כשראית כביכול שבעוה"ר נתמעטו הזכיות וכשיהי' הוא ית"ש בבחי' דיין א"א לוותר כנ"ל ע"כ עמד"ת להם בדומה להם ביחד להיות בעל דינם ומצות בעל דין בעמיד"ה כביכול ואז הלבשתם מחלצות וכנ"ל להיות הש"י חפץ להצדיק עם קרובו כמ"ש הכתוב ספר אתה למען תצדק ע"כ מצאתי את לבבי לדבר בפטטייא דאורייתא דברים כאלה יהיו לרצון אמרי פי:
311
שי״בע"פ דברינו הנ"ל הנני אומר לך דבר נאה ומקובל הנה תקנו במצוה זו מהדרים הנה לא קראום מדקדקי"ם או ותיקי"ן רק מהדרי"ם נ"ל שהוא ע"פ המדר' ר"ש בן יהוצדק שאל לרשב"ג א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האור"ה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה (לבינ"ה גירסת הילקוט) והבהיק זיו הדר"ו מסוף העולם ועד סופו וא"ל בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחיש' א"ל כשם שקבלתי בלחישה כך אמרתי לך בלחישה עכ"ל הנה הגם שהמדרש הזה צריך ביאור בנסתרות עכ"פ יתבאר לך ע"פ מ"ש לך כ"פ שהנר דנ"ח הוא מבחי' אור הראשון אור הגנוז והנה תראה שאמרו במדרשם הנ"ל התהוות או"ר הראשון היה מאשר הבהיק זיו הדר"ו וכו' ע"כ תקנו בנ"ח שהוא מבחי' אור ההוא מהדרים הבן הדבר:
312
שי״גועתה הסכת ושמע הנה נשתנה הנס הזה דנרות מכל הניסים שכל הניסים היו לצורך הישועה המצטרכת בעת ההוא משא"כ זה הנס דנרות היה אחר הישועה והנה עם היות מאד עמקו מחשבותיו ואין מבוא לנברא להבין מחשבותיו ית' אעפ"כ המצוה עלינו לחקור בנפלאותיו ית"ש להוציא ע"פ יעודי התורה טעמים כפי שכלינו כמד"א שיחו בכל נפלאותיו והנה ע"פ האמור בסמוך ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם וכו' כביכול בעמיד"ה כמצות הבעל דין ועי"ז בהכרח היה להסיר מעלינו הלבושי שנים ולהלביש אותנו מחלצות לבנים מבחי' לובן המלבין עונותיהם של ישראל
313
שי״ד הג"ה ועפ"ז תבין מה שאמז"ל במדרשיהם לא תירא לביתה משל"ג (מדין של גיהנ"ם כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים הבין הדבר ויונעם לך: כי לבושי' י"ש כתלג חיוור ע"ד עני ועשיר באים לדין וכו' והנה להודיע חיבת אב לבנים אשר הישועה היתה להם באופן כזה היינו שלא היה הדור ראוי כ"כ לישועה רק הש"י עמ"ד להם בתורת בע"ד ולבושי' כביכול כתלג חיוור ועי"ז היה ע"פ התורה להסיר מעלינו הבגדי שני"ם שהם העונות והנה להודיע לבניו החיב' הזאת הנה נעשה להם אח"כ נס באור שהיה שלא כטבע רק מאור הנבדל ניסיי אור שלמעלה שנברא זה האיר ממה שנתעטף הקב"ה בשלמה לבינ"ה והבהיק זיו הדר"ו וכו' היה הנס הזה להודיע לבניו חיבתו אליהם גם בהעדר זכות ע"פ המשפט ח"ו הנה עמד הש"י להם למשען באופן הנ"ל בעמיד"ה כביכול באור מעטה לבושו והרבה ריווח והצלה לפניו ולא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלקיו:
314
שי״הובזה תמצא טוב טעם ודעת מה שהנס הזה לא ניתן לכתוב כיון שהוא מן סוד או"ר הגנו"ז אור הראשון שהבהיק מאור מעטה לבושו ונגנז לצדיקים והגניזה הוא בתורה באותיותי' ע"כ הנס הזה כיון שהוא מהבהקת הלבוש כביכול קודם הגניזה ע"כ לא נכתב באותיות שהוא קודם להתגלות האותיות ע"כ גם אנחנו אין מזכירין הנס הזה בהודאה באותיות ע"כ הם ל"ו נרות כמ"ש הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל והרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל כנגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות בפני אדם הראשון והבן:
315
שי״וובזה תמצא טעם נכון להדין שכתבו הגאוני' (והוא ג"כ במדרש תנחומא) מה שנשתייר מן השמן ביום השמיני עושה מדור' ושורפו במקומו ולפי הנ"ל הוא הטעם כיון שהוא מסוד אותו האור שהבדילו הקב"ה לע"ל אסור להשתמש בו בחול עד בוא יום המקוו' לי"י והיה לך י"י לאור עולם ואלקיך לתפארתך:
316
שי״זעוד יתפרש לשון עמד"ת להם וכו' ע"פ מה שפירשנו פי' התפלה בר"ה (והוא מאנשי כנה"ג) היום יעמיד במשפט וכו' אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו' והנה החלוק' דאם כעבדים אינו מובן והנראה שהוא ע"פ דברי חז"ל במעשה דשמעון בן שטח בעבדים דינאי מלכא דקטל גברא ואמר שמעון ב"ש לינאי ינאי המלך עמו"ד על רגליך ויעידו בך כי העבד אין לו מציאות בפ"ע רק עיניו תלויות אל האדון וא"כ מה שדנין את העבד זה מיקרי שדנין את האדון ומצטרך המלך לעמוד (והנה באות' שעה אמרו המלך לא דן ולא דנין אותו) וזה תתבונן אומרו אם כעבדים עינינו לך תלויות שאין לנו מציאות בפ"ע וכביכול ע"פ משפטי התורה יצטרכו לומר עמוד וכו' ויעידו בך (והכל הוא לשבר את האזן) וממילא בטל הדין:
317
שי״חוזה שיש לפרש בנוסח ההודאה (ואתה ברחמיך הרבים בראותך מיעוט הזכות) עמד"ת להם (רצ"ל בשבילם עמד"ת באומרך כביכול שאין להם מציאות בפ"ע כי הם עבדיך ואתה אדוניהם ומן הצורך לעמו"ד ועי"ז נתבטל כל הדין השם הטוב יכפר בעדינו ילא"פ:
318
שי״טעוד אפרש לך הנך ג' לשונות שתיקנו לומר בהודא' רבת וכו' דנת וכו' נקמת וכו' ובודאי לא דבר ריק הוא (עמש"ל) ואקדים לך דהנה כתיב ויבא יעקב שלם דרשו חז"ל (והובא ברש"י ז"ל) שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ע"כ וכתב הרב הק' מהר"ש מאוסטורפאליי' הי"ד דכתב במור' דשבע' ככבי לכת שצ"ם חנכ"ל ד' מהם מורים על הטובה והם חנצ"ך (עשה למען נצח"ך כנ"ל) וג' להיפך שבתאי (לגוף) לבנ' (לתורה) מאדים (לממון) וז"ש ויבא יעקב של"ם נוטריקון ש"בתאי ל"בנ' מ"אדים וזהו שאמרו רז"ל נגד ש"בתאי של"ם בגופו נגד ל"בנ' של"ם בתורתו נגד מאדים שלם בממונו ע"כ דברי קדשו והנה תראה צונו הש"י לקדש החודש ואמר החדש הזה לכ"ם מסור בידכם אפי' שוגגין מוטעין מזידין והנה הוראת הלבנה כפי המולד באתה זמן הוא והנה הגם שהמולד הוא ביום זה ובשע' זאת מותר לב"ד להקדים או לאחר התחלת החדש כפי הנראה להם. זא"ת עולת חדש. זאת היא התורה כמד"א וזא"ת התור"ה א"כ הגם שהיראת' לפעמים מורה על איזה היזק בתורה כיון שע"פ התורה הוא מסורה בידינו הנה אדרבא הוא מסייעת אותנו אל התורה לא איברי סיהר"א אלא לגירסא וכן מאדי"ם שהוראתו על הזיקו' הממון הנה ע"י מצות המיל"ה דמי"ם תרתי משמע ע"י הדמים מבטלים ההיזק של הדמי"ם היינו ממון שהוא הוראת מאדי"ם וכן שבתא"י שהוראתו היזק הגופות הנה מה שנתן הש"י שב"ת לישראל וציוה לענג הגו"ף הנה מבטלים הוראת שבתא"י:
319
ש״כומעתה תבין מה שנמצא לרז"ל במדרשם שהיונים היתה גזירתם בתחיל' לבטל ג' מצות אלה חד"ש שב"ת מיל"ה היינו כי כוונתם היה שבביטול ג' מצו' אלה (המורים על ביטול ג' ככבים אלה) הנה ח"ו ישלטו ג' ככבים אלה על שונאי ישראל לרעה וישלטו הם בגופם וממונם ותורתם הבן הדברים האלה שכל מחשבתם היה על הכלל כלו וע"י ג' אלה בקשו לעקור את הכל וזה שיש לפרש בהודאה כשעמד' מלכו' יו"ן הרשע' על עמך ישראל (היינו הגופות) להשכיחם תורתך (היינו התורה) ולהעבירם חקי רצונך (ע"י היזק הממון כי עניות מעביר על דעת קונו) וז"ש ואתה ברחמיך הרבים וכו' רבת את רבם נגד מה שעמדו על ממונם כי רי"ב שייך בדיני ממונות כי יהיה רי"ב בין אנשים ונגשו וכו' דנת את דינם נגד מה שעמדו על גופותם שזה דיני נפשות נקמת את נקמתם נגד מה שעמדו על תורתם חרב נקמ"ת נקם ברי"ת והתור' נק' ברי"ת כמד"א אלה דברי הברי"ת הבן הדברים והוא דבר נחמד:
320
שכ״אע"פ הדברים הנ"ל תמצא טוב טעם מה שהקביעות של ימי חנוכ"ה הוא תמיד בפ' מקץ דשם כתיב בי' ביוסף וחמ"ש את ארץ מצרים חמ"ש ר"ת ח"דש מ"ילה ש"בת אשר תיכף בגלות הראשון עמד יוסף למשען להחזיק בג' מצות אלה בכדי לבטל הוראת הג' ככבים הנ"ל וכמו שכתבתי לך ועוד יתבאר אי"ה:
321
שכ״בג' לשונות הללו רבת דנת נקמת ר"ת נדר שהוא בדרגא דיובל דמפקא עבדים לחירות ה' צבאות יעץ ומי יפר ומי וודאיי יפר כמ"ש בזהר ע"כ בהודאה נרמז בר"ת ג' לשונות הללו נדר:
322
שכ״גהג"ה שייך לעיל בעת צרת"ם והוא מיותר לכאור' ופירשנו ע"פ מ"ש האריז"ל להיות דגברה הסט"א עתה ומע"ט מעט שעושים עתה הוא חשוב כהרבה שעשו התנאים בזמניהם עכ"ד וזה שיש לפרש ג"כ בכאן ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם היינו טענ"ת בעדיהם (כדין הטוען בעמיד"ה) ומה היתה הטענה בעת צרת"ם מה שאין ביד ישראל מעשים טובים הרבה הוא להיות שהוא בעת צרת"ם בתגבורת הסט"א ומעט מעט שעושים נחשב כהרבה בעת הרווחה ועוד יתפרש להלן תיבות הללו:
323
שכ״דג' לשונות הללו ר"בת ד"נת נ"קמת הוא ר"ת ד"ודאים נ"תנו ר"יח שהוא על לידת יששכ"ר כאשר יתפרש לך במקומו אי"ה ועת לקצר ועיין בסמוך:
324
שכ״המסרת גבודים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך (עח) מסרת גבורים וגו' אמר חמשה לשונות י"ל נגד חמשה אותיות חנוכ"ה וביותר י"ל לעיל אמר ג' לשונות ר"בת ד"נת נ"קמת נגד ג' אותיות הנ"ל וכאן אמר חמש לשונות נגד חמשה אותיות הודא"ה:
325
שכ״ווטמאים ביד וכו' הנה גבורים ביד חלשים הוא לפלא וכן רבים ביד מעטי' אבל טמאי' ביד טהורים וכן רשעים ביד צדיקים וכן זדים ביד עוסקי תורתיך מה הפלא וכי הטמאים והרשעים והזדים מחוייבים להיות בטבע יותר חזקים מן טהורים והצדיקים והעוסקים בתור' ותהי להיפך ובכדי להבין כ"ז אקדים לך את אשר דרשנו במס' מגילה רנב"י פתח לה פיתחא לההוא פרשתא (ויהי בימי אחשורוש) מהכא לולי י"י וכו' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הנה הוקשה לו למה פתח ויה"י בימ"י אחשורו"ש תלה הזמן באחשורוש כאלו היה כבר מפורסם אצלינו ולא נאמר לשון כזה רק במקום שנעשה הוי' חדש' בזמן ההוא דבזולת זה הו"ל לפתוח בשנת שלש לאחשורוש מלך פרס עשה משתה וכו' ע"כ פתח רנב"י הפיתח' הזאת וצריך להתבונן מה הוא תירוצו ומהו הנפקותא אם הקם הוא מלך או איש פשוט והנרא' דהענין הוא דכל בתי' מלך אפי' במלכי אומות הרשעי' יש תקוע בתוכו ניצוץ מורא מלכו"ת שמים כי מלכות"ו בכל משלה הגם שהניצוץ הקדוש תקוע ומשוקע מאד בתוכו עכ"ז כיון שיש בו איזה ניצו"ץ ממלכו"ת סוד מורא מלכו"ת בקל יוכלו ישראל לבטל גזירתו (אפי' אין בידם זכות כ"כ) בהתעורר יראת"ם מן הש"י אזי עי"ז מתעורר ג"כ אותו הניצוץ דמורא מלכו"ת אשר שקוע בתוך מלך ההוא ויפול פחד ומורא על המלך ההוא הגוזר ומתבטלת הגזיר':
326
שכ״זוענין הזה תשכיל ותדע דהנה בצמצום הראשון כביכול צורך בריאת העולמות הי' כדי להקרא מל"ך כי אין מלך בלא עם א"כ היה הצמצום הראשון בבחי' מלכו"ת והצמצום הוא שורש הדין והיראה כנודע ואותו הצמצום הראשון לצורך בריאת העולמות במחשבה הקדומ' היה בשביל ישראל שנק' ראשי"ת ע"כ כל בחי' מלכו"ת יהי' מי שיהיה תפול עליו מורא מישראל תבין הענין וזשאמרז"ל הוי מתפלל בשלומ"ה של מלכו"ת שלימות"ה וחיות"ה היינו ניצוץ התקוע בה שאלמלא מורא"ה רצ"ל המור"א התקוע בה איש את וכו' הבן:
327
שכ״חוקבלתי מפה קדש אדומ"ו הרב הקדוש מ' יעי"צ זצוק"ל מ"ב בלובלין דלבעבור זה הגרגש"י עמד ופנה מפני ישראל כי אלו הז' עממין הם נגד חג"ת נהי"ם דסט"א. והגרנש"י הוא בחי' המלכות דסט"א והוא מלשון ריש גרגיתנ"א מן שמי' מוקמי' לי'
328
שכ״טהג"ה וזה מה שנ"ל מה שנאמר בפסוק כי החר' תחרימם וכו' והיבוסי כאשר צו"ך י"י אלקיך ודרשו חז"ל כאש"ר צו"ך לרבות הגרגש"י ולמה לא נכתב גרגש"י בפירוש רק נמסר בתור' שבעל פה לדרוש: כי הנה הוא נגד מלכו' דקדוש' ובקדוש' הנה מלכות פה ותור' שבע"פ קרינן לה ע"כ מבטלין סט"א בתור' שבע"פ מורא מלכו"ת ונמסר בתיבו' כאש"ר צו"ך דבר מלך שלטון הבן מאד הדבר: והנה להיותו בחי' מלכו"ת עמד ופנה מפני ישראל כי נפל עליו מורא מלכות דקדוש' ע"כ דברי קדשו. והוא בדברינו ממש כי בקום עלינו מלך בקל יותר תפול עליו מורא ופחד (גם בהעדר זכות בישראל כ"כ) משא"כ בקום אדם ולא מלך שאין בו שום ניצוץ מורא מלכו"ת הנה הוא בבחירתו לא יחזור מאוולתו והישיע' מיד לפלא יותר יחשב וזה שחלק המשורר ענין ישועתו ית"ש לב' חלקי' לולי י"י שהי' לנו יאמר נא ישרא"ל הוא הענין בקום עלינו מל"ך שתפול עליו בצד מה אימת ישראל כנ"ל עכ"ז לולי י"י שהיה לנו לא היה חוזר בבחירתו לבד והענין השני יותר פלא לולי י"י שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך דאין בו סיוע כלל מבחירתו ע"כ אינו מסיים בכאן יאמר נא ישראל דאינו נופל עליו פחד ישרא"ל רק לולי י"י שהיה לנו וכו' וגם ע"פ פשוטו יובנו הדברים בקום עלינו מלך חושש ג"כ לכבודו שלא יקראו לו מלכות' קטיעא' כמשארז"ל בהא נחתי ובהאי סולקי א"כ יש סיוע בבחירתו ג"כ בצד מה משא"כ אדם שאינו מלך אינו חושש כלל ואין שום סיוע מהבחיר' לולי י"י וכו' והוא לפלא יותר והוא הפתיח' שפתח רנב"י שע"כ אמר ויה"י בימי אחשורוש שבימיו נתהוו' הוי' חדש' נס יותר נפלא מן הניסים הקודמים והוא כי קם עלינו אדם ולא מלך ואעפ"כ עזרנו הש"י ברוב רחמיו:
329
ש״לוע"פ הדברים האלה נבוא לבאר גם בכאן בניסח ההודא"ה מסרת גבורים בידי חלשים ורבים ביד מעטים הוא לפלא אבל אינך מהו הפלא וינח לך ע"פ הדברים הנ"ל דהנה עיקר הגבורה באין מורא לבב ולא תפול אימ' על הנלחם אז יתחזק בחושיו משא"כ כשנופל בלבבו איז' אימ'. הנה יחלשו חושיו והנה כבר אמרתי לך בקום עלינו מלך תפול עליו אימ' בצד מה מב' בחינות הא' שתפול עליו אימ' מחמת ניצוץ טהרה של קדוש' התקוע בו ומתיירא ממורא מלכו"ת אשר ישרא"ל עלו במחשב' המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו ומבחי' הב' תפול עליו אימ' דלא ליקרי' לי' מלכותא קטיעא' וחפץ דליקרי ליה צדי"ק נזהר משפיכת דם זכאי הנה מזאת המחשב' יחלשו חושיו כי המחשב' פועל בחושי' משא"כ מי שאין בו ניצוץ טהר"ה ממורא מלכו"ת וגם לא יחוש להקר' צדיק הנה יפעול בחושיו מבלי מורך והנה בימי היונים הרשעים הגם שהיה מלכם אנטיוכס הרשע שחיק טמיא. עכ"ז עיקר הגזירות והרשעו' בירושלים ובערי יהודה היה ע"י שרי צבאותיו הרשעים (כמבואר ביוסיפון) ועמהם היתה מלחמות דחשמונאי"ם הנה אלו הרשעים הי' טמאים לגמרי שאין בהם ניצוץ טהרה ממורא מלכות ממרכב' טהור' וג"כ רשעי"ם לגמרי לא יחישו אם יקראו למלכם מלכותא קטיעתא והנה הצדיקים כהני י"י החשמונאי"ם טהורי"ם לגמרי מורא שמים עליה' וצדיקי"ם לגמרי יחושו מאד לשפיכת דמים ע"כ בטבע הוא שהטמאי' הרשעים יהיו מתגברים ח"ו והטהוריים הצדיקי' בהיפוך ח"ו ותהי לפלא נמסרו הטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים:
330
של״אוהנה זדי"ם ביד עוסקי תורת"ך אינו מובן ביותר שזהו אינו דבר והיפוכו דמה שייכות יש זה לזה הענין הניגוד ומה הפלא כנ"ל ואומר לך קצת באריכות ע"פ מ"ש נעשה הנס בחנוכ"ה ע"י או"ר (ושמן ומניר') כי מלכות יו"ן נק' חש"ך כמש"ל (סימן נ"ז) בשם מדרש חז"ל והטעם שהם מצד הקליפה מנגדים לכת השכליי שבישראל אשר חכמת ישראל היא רק ע"פ חכמת התורה והיונים המה כחכמתם החיצוניות חכמת יון מנגדים לחכמת התורה ועמדו על ישראל להשכיחם התור' ולהגביר חכמות החיצוניות:
331
של״בוהנה חכמ"ה נק' או"ר כענין שנאמר חכמ"ת אד"ם תאי"ר פניו והנה תראה אפי' הסומא ילך בחשיכ' כאורה ע"י החכמ"ה והשכל והנה כל החכמות חיצוניו' הם כסילות נגד חכמות התורה וכמו שמבנ' אות' שלמ"ה אשת כסילו"ת הומי' וסוררת. ע"כ נקראים רש"ך ולא או"ר והנה מלכות יו"ן ברצותם לבטל אור חכמת התורה ולהגביר חש"ך חכמות החיצוניות נקראים חש"ך כסילות כסיל בחשך הולך
332
של״גהג"ה הלא תרא' החכמ' הגדולה שבסט"א הוא חכמת הכשפים עיקר פעולתם בחשכת ליל': ע"כ כאשר הש"י ביטל המנגד שהוא הכסיל בחשך ואור החכמ' שבישראל בתורה ועבודה נתקיים לעד יאמר אלקים יהי או"ר ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה הרמיז' במנור"ה בדרו"ם הרוצ' להחכי"ם ידרי"ם צד שאינו מתחשך בקיץ ובחורף (כמש"ל) ע"פ נס למעלה מן הטבע וכאשר תבין עוד דהנה יון מנגדים בחכמתם חכמות החיצוניו' טבעיית לחכמה הישראלית חכמת התור' למעלה מן הטבעית והנה כאשר רצו היונים לבטל ח"ו את התורה ולהגביר חכמות החיצוניות טבעיית הנה בעת הישוע' ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה) שלא כטבע להורות שאין לישראל חלק בשכליית הטבע (ואפילו שפיט' המזלות אין מזל לישראל) רק הנהגות ישראל הוא למעלה מן השכל והטבע והמזלות והוא באור התורה שהיא למעל' מן השכל והטבע והנה כל החכמות הם אצל התורה כעבדי' אצל אדוניהם שהעבד עוזב שכלו ודעתו וסר אל השכל ולהשמעת האדון והנה היונים הרשעים רצו להמליך את העבד על האדון ח"ו הנה פעל הפועל ישועות. אל הוי' ויא' לנו בנס שלא כטבע הבן ועי"ז נתגברו ישראל ונתבטלו חכמות החיצוניות מן ישראל לגמרי ע"י חכמות התורת החצוב' מפי הש"י למעל' מן הטבע:
333
של״דע"כ נקראין הימים האלה (ע"פ החכמי"ם ברוה"ק) לזכרון לבני ישראל עד עולם בנר מצוה הלזה הרמוז לתור' או"ר להאיר בזה עיניהם של ישראל כי בכל דור ודור גם בגלות החל הזה ובפרט בעקבו' משיח במלכו' הד' (הכוללת כמש"ל) עומדין עלינו בחכמות החיצוניות טבעיית ובפרט לעת כזאת בעקבות משיחא שהוא בחי' יו"ן שבהן כמש"ל שם) והנה הנר מצוה זכר לאור ישראל הנעשה שלא כטבע (ובפרט ביודעך אשר הוא מבחי' אור הגנוז כמ"ש לך הנה הוא) זכרון לבני ישראל לפני י"י ומי אשר חפץ בי"י ובתורתו יחליף אפיתחא וכו' ואם בעל נפש אתה עיני שכל לך תן עיניך בימים האלה בנר מצו"ה ויאר אור שכלך בתורה ותבין כי נר מצוה ותורה אור:
334
של״הומעתה יתפרש לך וזדים ביד עוסקו תורתך. דהנ' זדים הן העושין בכונה ומחשבת השכל והחכמה אנושיית כי העושה בלא דעת וחכמה שוגג יקרא והעוש' בדעת וחכמה אנושיית יקרא מזי"ד (וז"פ כי בדבר אשר זד"ו עליהם שחשבו עליהן בחכמה ומחשב' ורצון הבן) והנה היונים שרצו בכונתן ובמחשבתן וחכמתן הטמאה בחכמות החיצוניות וטבעיית לבטל ישראל מן חכמות התורה ולהגביר החכמות החיצוני' והטבעיית הנה נק' זדי"ם היינו פעילתן הי' בכונה ופעולת הדעת ברצון והנה הדיבור בתורה נק' לימוד ודיבור משא"כ מחשבת התורה בעיון נק' עוס"ק (עיין בט"ז בפירוש הברכה לעסו"ק בד"ת) והנה נאמר אצל תורה באהבת' תשג"ה תמיד מחמת מחשבת עסק התורה באהבה תהיה תמיד שוגג בכל ענייני מעשיך הגם שתעשה איזה עסק בענייני העולם לא תהיה המעש' בכיון המחשבה כי מחשבתך תהי' משוטטת באהבת התורה (אמרו על ר"א שהיה עוסק בתורה בשוק העליון וכו') ע"כ תבין אשר הנוסח הנ"ל הוא שפיר דבר והיפוכו ותהי לפלא היינו זדי"ם אשר פעולתן מצד מלחמתן) במחשב' וזדון בכונת הלב למעשה הנפעל מסרת ביד עוסקי תורתך אשר לבן קשור באהבת התורה ופעולתן בדבר עולמיי הנפעל בידן הוא כעין שוגג כענין הנאמר באהבת' תשג"ה תמיד והוא לפלא אשר נמסרו במלחמות הזדים הפועלים בכונה ורצון ביד עוסקי התורה אשר כונתן משוטטת בתורה הבן הדבר:
335
של״וולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך (פ) גדול וקדוש תקנו אלו ב' כינויים דייקא הנה אפרש ע"פ המקובל מרז"ל כשנעש' לאדם נס והוא בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו אך אם אין הנס וההצלה בזכותו רק בזכות אחרים וכיוצא הנה ניצל אבל אינו זוכה לראות בעצמו במפלת אויביו אבל אם הוא שעת תגבורת החס"ד והרחמי"ם אפי' אין הנס וההצלה בזכותו יכול בעצמו לראות במפלת אויביו ובזה פירשו האחרונים ז"ל בפסוק ישמח צדיק כי חזה נקם (כשרוא' בעצמו מפלת אויביו) ויאמר אדם אך פרי לצדיק (היינו זה ודאי פרי הצדיק ובזכותו דאלו לא הי' הנס הזה בזכותו לא הי' זוכה לראות במפלת אויביו והרב הגדול חיד"א זלה"ה מסיים פי' שארית הפסוק) אך יש אלקים שופטים בארץ (רצ"ל דא"א לומר דלעולם אין זה זכות צדיק והא דהוא בעצמו חזה נקם הוא לבעבור שהיה תגבורת מדת החסד להרחמים לזה מסיים) אך יש אלקים שופטים בארץ (רצ"ל דמיירי כשרואין שמדת הדין מתוח' לשפוט תבל על כרחך מה שראה הצדיק בעצמו הנקם הוא פרי זכיותיו והנה בני ישראל בהודאתם להש"י בחנוכה פורים הנה מודים שזכו בעצמו לראות הנקמה באויביהן אבל אינן תולין בזכותן רק עבור תגבור"ת החס"ד והרחמי"ם הנה אומרין ואתה ברחמ"ך הרבי"ם דהנה אין ב"ד פחות משלשה וכביכול ב"ד של מעלה חס"ד די"ן רחמי"ם היינו חג"ת הנה מדת החסד מיימין לזכות ומדת הגבור' משמא"ל לחוב"ה ומדת התפארת מדת רחמי"ם הוא מכריע ונוט' כלפי חס"ד והלכה כרבים חס"ד ורחמי"ם וממילא תתבונן אומרו ואתה ברחמ"ך הרבי"ם שעל ידי הרחמי"ם הנוטים כלפי חס"ד הנה המיימינים לזכות המה הרבים והמה הגוברים על הדי"ן דהלכה כרבי':
336
של״זאחר הדברים האלה בין תבין בנוסח ההודאה ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך דהנה כבר כתבתי לך לעיל (סימן ס"ו ואילך) בנוסח ואתה וכו' עמד"ת להם וכו' שלא היה הדור ראוי כ"כ לאיתערותא דלתתא כפי כל העניינים שכתבתי לך שם רק הש"י עמד למשען להם באיתערותא דלעילא (עיין היטב מש"ל) והנה אעפ"כ היו רואין בעצמן מפלת אויביהן כענין שאומרין מסרת גבורים וכו' וכיון שלא היה הדבר בזכותן ע"כ הוא בעבור תגבור' החס"ד (נקרא גדו"ל כמד"א לך י"י הגדול"ה) והרחמים (מדת ת"ת נקרא קדו"ש כמד"א והקדישו את קדו"ש יעק"ב. יעקב חתום במדת ת"ת ונק' קדו"ש כמד"א ואתה קדו"ש יושב תהלות ישרא"ל תפארת ישראל וכן ברכת ואתה קדו"ש הוא נגד יעק"ב החתום בתפארת) והנה תתבונן היטב דמ"ש ולך עשית שם גדו"ל וקדוש בעולמך שהבינו הכל שהיה זה בעבור תגבורת החס"ד והרחמי' הבן היטב: ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה (פא) ופורקן כהיום הזה:
337
של״חיש להתבונן א' אומרו תשועה גדולה ב' הנה לשון תשועה הוא לה"ק ופורקן הוא לשון תרגום של ישוע"ה ג' אומרו כהיו"ם הזה אין לו ביאור והנראה לפר' ע"פ מה שפירשנו בפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י יש לדקדק א' הזכר לניסים הנה עושין ישראל ולמה אמר זכר עשה (הש"י) לנפלאותיו ב' אומרו חנון ורחום י"י מהו הרחמנות בזכר אשר נעשה ג' מהו חנו"ן ומהו רחו"ם והנראה לפרש ע"פ מה שפירשנו בגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימים טובים וכו' וקשה למה לא עשאום היו"ט תיכף בשנה הראשונה בראותן וגזרו כן על הדורות (גם מהו לשון קבעו"ם שהוסיפו בש"ס על לשון התנא במגילת תענית) והנראה דהנה הקשו הראשונים למה לא קבעו יו"ט על כל הניסים שנעשו לישראל כגון מלחמות אסא ובנו יהושפט עם הכושיים ואדומיים יהושפט תקע בשופר והם נפלו חלל ם וחזקי' עם סנחרב וביותר דוד עם גלית והנראה בזה עפ"י דרך האמת דהנה הנס בא מעולם הנבדל דהיינו בהתגלות בהארה איזה אור מספירות עליונות בגבהי מרומים אזי ע"י נפעל הנס בעוה"ז שלא כטבע והנה ישנם ניסים שהמאציל ב"ה מגלה אותו האור רק לשעה המצטרכת שיוושעו ישראל הנתונים בצרה ח"ו ואח"כ יתגנז האור כמקדם והנ' זה נק' רחמנו"ת שראה ית"ש בעני ישראל וריחם עליהם וגילה האור בשביל בניו ועי"ז יתפרדו כל פועלי און ולפעמים עושה הש"י נס לבניו ע"י התגלות איזה אור ושוב התגלות הזה אינו נפסק רק בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הנסיי ההוא חוזר האור ההיא להתגלו' בגבהי מרומים כעין זמן הישועה וזה נקרא חנינ"ה מתנת חנם דהנ' בכל שנה ושנה א"צ לתשועה כזאת שהוצרכו בזמן הנס אבל הש"י לחיבת בניו חוננ"ם במתנת חנם שיהיה להן הזמן קבוע בכל שנה ושנה להגלות עליהן אור פניו והנה בתיבת זכר בלה"ק שרשו הוא משורש זכר היינו משפיע והנה זכר הוא השפע' מהמשפיע כי בהעשות איזה פעולה הנה אחר הפעולה יוסר כח הציור מהמחשב' המצויירת הפעולה ואח"כ לעתים רחוקים שייר במחשבתו זכר המעשה את אשר כבר נעשה ומהיכן בא הציור הז' הוא מכח ההשפע' הראשונ' שנשפע בציור בעת העשו' הפעולה מוליד עוד כח הציור גם אח"כ וזוכ"ר את אשר נעשה כבר ע"כ המשפיע שבכל מין מהנבראים המוליד בדומה נק' זכר הבן הענין והנה ע"י ההקדמות הללו יתבאר לך דבנ"ס (אשר ראו חז"ל) אשר התגלות האור הוא רק לשעה בעת הצטרכות הישועה לא קבעו יו"ט לדורות לזכרון אבל כאשר ראו שנקבע האור ההוא בגבהי מרומם שיתגלה בכל שנה ושנה קבעו יו"ט לדורות והנה בזמן שהיתה הנבואה משמשת ידעו זה תיכף בשעת הנס עפ"י נביא משא"כ בנס דחנוכ"ה לא ידעו אם הנס הוא קבוע לדורות אם רק אור לשעתה ע"כ לא קבעו ליו"ט לדורות תיכף בשנה הראשונה רק לשנ"ה אחרת השכילו ברוה"ק וידעו אשר שוב נתגלה האור דאשתקד כי נפשות הצדיקים מרגישין בהתגלו' אור בגבהי מרומי' כנודע ע"כ אז קבעו"ם ועשאום יו"ט וכו' קבוע לדורות והבן והנה כבר כתבנו שהדבר המשפיע והמוליד בדומה נק' זכר וז"פ הפסוק זכר עשה לנפלאותיו (היינו הש"י עשה זכ"ר לנפלאותיו שיולידו בדומה בכל שנה דמיון הפלא הראשון בזמן הישועה שנתגלה האור כמו כן בדמיון בכל שנה וכו') חנון ורחום י"י כמש"ל שהפלא הנעשה בזמן הישועה זה מפאת רחמנות יתואר בזה הש"י רחו"ם ומה שהוסיף חסדו שיתגלה האור בכל שנה זהו מתנת חנם ויתואר בזה הש"י חנו"ן הבן הדבר:
338
של״טובזה יתפרש נוסח ההודאה ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיו"ם הזה דהנה תרגום הוא מצרנית ללה"ק והוא נק' כמקבל מלה"ק והנה התגלות האור בשעת הישועה והנס נק' בלה"ק תשוע"ה והוא תשוע"ה גדולה שנעשה בזמן ההוא והארת האור בשארי השנים הבאין אח"כ הנה הוא כמקבל מהאר' הראשונה בק' בלשון תרגום ופורק"ן וז"ש תשוע"ה גדול"ה (בזמן הנס) ופורקן (לשארי השנים) כהיו"ם הז"ה (הא דקמן שבכל שנה נתגלה האור ומובן). ומתוח האור לזכי הראות ולישרי לב בשמחה בנ"ר מצו"ה ותור"ה או"ר כי ליהודים היתה אורה גם בגבהי מרומים הבן:
339
ש״מויתבאר לך עוד תשוע"ה גדולה ופורק"ן עפ"י אשר כתבתי לעיל סימן ג' בענין יוחנן כ"ג ששמע קול מבית קה"ק ביום הכיפורים בלשון תרגום נצחו טליא עמש"ש ותבין:
340
שמ״אעודאבאר לך תשוע"ה גדול"ה ופורק"ן בדרוש יותר ארוך לפרסומי ניסא והוא עפ"י מה שחקרנו מפני מה קבעו הנס דחנוכה ופורים זכרון לדורות עולם ולא עשו כן בשארי הנסים והנה הגם שכבר כתבנו להיות שראו אשר האור של הנס יתגלה בכל שנה אעפ"כ טעמא בעי למה דוקא באלו הנסים עשה הפועל ישועות ככה בכדי לקובעם לזכרון לדורות ולא עשה כן בשארי הניסים מזמן יצ"מ ואילך והנ"ל בעניינו דהנה כל הנסים ע"י שידוד המערכה שלא כטבע כבר היו ישראל מלומדים בזה ע"י נסי מצרים וכיוצא והנה כאשר הגיע זמן הפסקת הנבואה והעולם מתנהג רק ע"י ניסים נסתרים בטבע כעין הסתר פנים והיה גלוי וידוע לפניו ית"ש אשר זה עידן ועדנים יצטרך העולם להתנהג עפ"י ניסים נסתרים עד עת קץ כמו שהוא כעת בגלות החל הזה והנה יש חשש שיאמר על הניסים הנסתרים שהם בטבע מבלי משגיח ח"ו ע"כ נעשו ניסים הללו זכרון לדורות עולם להתוודע ולהגלות שבכל עת הש"י מתנוסס עמנו בניסים נסתרים בהשגחתו ית"ש כאשר אבאר לך להלן מתוך דרושינו ובזה תבין מה שאמרו חז"ל בגמ' מגילה ר' פתח לה פיתחא לההוא פרשתא (ויהי בימי אחשורוש) מהכא זכר חסדו ואמונתו לב"י ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בימי מרדכי ואסתר ע"כ והדברי' האלה צריכין ביאור א' מה הקשה לבעל המאמר עד שהוצרך לפתוח פתח ב' מהו המפתח שעשה לפתח בביאור הפרש' ג' אומרו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בימי וכו' והוא פליאה נשגבה וכי לא ראה עד היום נסים גדולים ונוראים בשידוד המערכה נסי מצרים וקריאת י"ס וירדן ועמידת השמש ליהושע ומפלת סנחרב והשבת השמש לחזקיה כיוצא לאין משער אך יתפרש הדבר לדרכינו הנ"ל דהנה עד היום שהיתה הנבואה מצויה בישראל והיו נסים נגלים בשידוד המערכה ומי הוא הפתי אשר לא יתבונן כי יד י"י עשתה זאת אך כעת הנה הגיע זמן הפסקת הנבואה והתחיל העולם להתנהג בניסים נסתרים בטבע הנה יש חשש שיאמרו קטני אמנ' כי הכל נעשה בטבע מבלי השגחת משגיח ח"ו והנה להודא' עצומ' הלזו להתבונן כי כל ניסי הטבע וכל הישועות בהשגחתו ית"ש הוא הפועל בהשגחתו בטבעם להנהיגם כרצונו לישועת ישראל הנה נעשה הנס הזה לזכרון לדורות להנצל מאיש שוג' ופתי ובזה תתבונן משארז"ל למה נמשל' אסתר לאיילת השחר מה איילת השחר סוף הליל' אף אסתר סוף כל הניסים והנה איך אפשר לומר סוף כל הניסים הרי הש"י מתנוסס עמנו בכל זמן הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד בין וכו' אך הוא שהנסים הנהוגים אתנו עד עת קץ המה ניסים מלובשים בטבע והנה גם הנס דאסתר היה בלבישת הטב"ע מבלי שידוד אך הוא דהנה לכל המדריגות שונים יש אמצעי ביניהם כגון בין הדומם לצומח יש אמצעי היינו האלמוג יש בו שני הענינים היינו כח הדומם וכח הצומח וכן יש אמצעי בין צומח לחי ובין חי למדבר וכן לכל הענינים כידוע כ"ז והוא להודות כי אל אחד בראן יוצר אחד יוצרן (ולא יאמרו מי שברא זה וכו') והנה תתבונן כן ג"כ בזה הנס כאשר הגיע זמן הפסקת הניסים נגלים בשידוד והגיע זמן הנהג' בניסים נסתרים הנה הנס דאסתר היה ממוצע והגם שהיה הנס נסתר מלובש בטבע עכ"ז היה בו כח נס נגלה כמו בשידוד המערכה כמו שאין מסתפק בנס הנעשה בשידוד המערכה כי יד י"י עשתה זאת כמו כן לא היה באפשר להסתפק גם בנס הלזה שיאמר איזה בן דעת שנעשה רק בטבע מבלי השגחת משגיח רק כל באי עולם הכירו וידעו שהוא בהשגחתו הנפלאה ית"ש והוא כדמיון שמשלו הקדמונים במשל פעם חלה איש אחד עד למאד חולי מסוכן ונתייאשו כל הרופאים ממנו באמרם כי לרפואות חולי כזאת צריכים לסמים הנמצאים באיי הודי זה רחוק אלפים פרסאות מכאן וסכנת הימים ומדברות אשר יצטרך האדם לנהג סיעתו לשם זה כמה שנים ומעולם אין עובר ושב משם לכאן זאת ועוד אחרת הגם שכבר היה בנמצא אלו הסמים בכאן אין בנמצא במדינות הללו שום איש חכם ומבין שיהיה יודע איך להתנהג בתיקונם רק לשמע אוזן נשמע שיש בערי אספמיא (רחוק מכאן ט"ו מאות פרסאו') רופא חכם מחוכם במלאכת תיקון הסמים האלה הנה גם לזה צריך האדם לבלות זמן כמה שנים בסכנות בהלכה וביאה והבאת החכם לכאן והנה להיות כל העניינים האלה אינם תחת חוק האפשרי להמציאם לכאן כרגע והחולה ההוא לא נשאר בו רק קינטא דחיותא ליום או יומים ע"כ נתייאשו הרופאים וכל ב"ב ממנו ואמרו צביתו לי' זוודתא עודם מדברים בענין הזה והנה קול נשמע איך שבא' ספינ' מאיי הודי ובתוכה אותן הסמים שאמרו הרופאים ותהי לפלא בעיני כל מה זאת עשה י"י דבר שלא נשמע מעולם שתבא לכאן ספינה מאיי הודי שלא כדרך הליכת' ובתוכ' אותן הסמים בדוקא אשר לא נראו ולא נשמעו מאותן הסמים במדינות הללו מעולם כי אינם מניחים אותם לצאת ולהוליך למדינ' (להיות הסמים הללו הם כמעט מחיים מתים) עודם תמהים על הדבר והנה איש מבשר שבא לכאן רופא מומח' מערי אספמיא והוא יכול להחיות הנוטים למות והם כמעט קרובים לזבילא בתרייתא הוא יכול להחיותם ע"י הסמים מאיי הודי ותהום כל העיר ושפטו כולם אין זה כ"א יד י"י עשתה זאת להמציא רפואה להחולה המסוכן לשעה הגם שהי' הכל בטבע מבלי שידוד המערכה עכ"ז מי הוא זה ואי זה הוא הכסיל הפתי אשר יגיד במו פיו שהיה המצאת כל הדברים הללו כרגע מבלי השגחת משגיח כ"ה הענין (אלפי אלפים ורבוא רבואות פעמים ביתר שאת לאין משער) בנידון הנס דאסתר הגם שהיה הכל בטב"ע עכ"ז בהתבונן כל העניינים שנתהוו בהכנ' לזה הנס שנהרג' ושת"י ועי"ז נכנס' אסת"ר ויאהב המלך את אסתר ואין אסתר מגדת מולדת' ונכתב בספר הזכרונות הגדת מרדכי מן בגתן ותרש ואח"כ בלילה המצטרכת לישועה שהיו נתונים בסכנה גדולה נדדה שנת המלך ויאמר להביא ספר הזכרונות וימצא כתיב אשר הגיד מרדכי ונתהווה הדבר בעת וברגע אשר בא המן אל בית המלך לתלות את וכו' וכל הענינים לאין משער למדקדק בכל דבר שנתהווה הכל ברגע המיוחדת המצטרכ' הנה כל מי שיש לו מוח בקדקדו והוא עודנו במדריגת ח"י מדב"ר לא יכול לשפוט שהיה הכל מבלי השגחת המשגיח אשר סובב כל אלה העניני' להושיע את ישראל רק בודאי כל מי שהוא עדיין בדעת ישפוט תיכף בשמעו את המעש' אשר נעשה אין זה כ"א יד י"י עשתה זאת ונמצא כי הנס הזה הגם שהיה נס נסתר בטבע מבלי שידוד עכ"ז היה לו ג"כ מעלת וסגולת נס הנגלה כי כל באי עולם הכירו וידעו כי יד י"י עשתה זאת נתגלה לכל כי הוא ית"ש מנהיג הטבעיים כרצונו וחפצו והשגחתו והסיב' שנעשה הנס הזה באופן כזה הוא כמש"ל להיות שהנס הזה היה ממוצע בין הנגלים לנסתרים והיה בו כח ב' הקצוות היינו שהיה נס נסתר מלובש בטבע בלי שידוד ואעפ"כ היה בו סגולת נס נגלה וזשאמרז"ל למה נמשלה אסתר לאיילת השחר וכו' אסתר סוף כל הניסים היינו סוף נסים נגלים והתחלת הנסתרים:
341
שמ״בובזה תתבונן משארז"ל נק' ספיר ונק' אגר"ת דהנה תתבונן במגילה זו אין נזכר בהשם הנכבד הוי' ב"ה כי ע"י שם הוי' הן המה הניסים נגלים כי הוא המהווה כל הויות ומשדדם כרצונו משא"כ ניסים הנעשי' בהלבשת הטב"ע הן המה מעשי אלקינ"ו הוא אלקים הפועל ישועו' בקרב האר"ץ היינו בתוך הארציית הטבעים אלקי"ם בגימ' הטב"ע והנה להיות שהנס הזה לא היה בשידוד המערכ' לא נזכר בה השם הנכבד: אך אעפ"כ כיון שכל באי עולם הכירו וידעו כי יד י"י עשתה זאת נרמז בה שמות הוי' בר"ת וס"ת כנודע. ע"כ נקרא ספ"ר מצד בחי' שם הוי' הוא שם הנכת"ב בספר ונק' אגר"ת הניתן לקריאה מפאת שם הנקר"א
342
שמ״גהגה ועיין בדרושי פורי' מש"ש בענין מה שתקנו זמני קריאת המגל' זמנים שונים לפרזים וכפרים דהם גלויים מורים על מעלת נס הנגל' שהיה לנס הזה הנה מתחיל הזמן מן יום י"א נגד אותיות ו"ה מן השם (בגימ' י"א) שנקר' נגלות כמד"א ו"ה נגלות לנו ולבנינו פירשו בו ו"ה נגלות ולמוקפין שהם מכוסים מורים על מעלת נס הנסתר שהנס הזה נקבע ביום ט"ו (בגימ' י"ה)' מן השם שהם נסתרות הבן הדבר מאד עיי"ש בדרושים וינעם לנפשך: וזהו הנרצ' פתיחת בעל המאמר דהוקש' לו ויה"י בימ"י אחשורו"ש למה תלה הימים באחשורוש וכי אחשורוש מפורסם לנו במקרא לומר לנו מה שהיה בימיו והי' סגי לומר בשנת שלש לאחשורוש מלך פרס עשה משתה ואומרו ויה"י בימ"י משמע שנתהוו' איזה הוי' חדשה בימיו מה שלא היה עד היום ע"כ פתח לה פיתחא לההוא פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לב"י ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו וכו' ישועת אלקינו בימי מרדכי ואסתר דהנה עד היום היה ישועת הו"י' ניסים נגלים כענין שנאמר התיצבו וראו את ישועת הו"י' וכו' משא"כ בימי המן נתגלה לבאי עולם ישועת אלקינ"ו היינו הישוע' שהוא מלובש בטב"ע דשם אלקי"ם שגם הטבעיים מתנהגים בהשגחתו הנפלא' וכל באי עולם הכירו בזה הנס שהוא בטבע הוא ממעשה אלקינו והשגחתו הנפלא' וז"ש ויה"י בימ"י אחשורו"ש הוי' חדשה נתהוו' בימי אחשורוש היינו שראו כל באי עולם ישועת אלקינו שעד היום לא הכירו רק ישועת הוי' הבן הדבר:
343
שמ״דוממוצא הדבר תשכיל ותדע שמן הצורך הגדול היה לקבוע ימי הנס הזה לזכרון לכל באי עולם כדי שנשכיל ונבין ונדע כל ימי גלותינו שכל ענין הנהגתינו בטבע הכל בהשגח' הבורא בפרטות כאשר נרא' בגלות החל הזה איך הש"י מפר עצת אויבינו ורבים קמים עלינו ואעפ"כ אנחנו חיים וקיימים לא נתפתה לומר ח"ו כי הוא בטבע שהמושל הרשע חזר מגזירתו מחמת איזה טעם שהיה לו בטבע וכיוצא רק נשיב אל לבבינו לומר הלא לבעבור זה עשה הש"י הפועל הנס הזה (שנתהוו' בימי מרדכי ואסתר) הוא סוף נסים הנגלים והתחלת הנסתרות ועשה הש"י באופן שיתגל' האור בכל שנה כדי שנקבע היו"ט לדורות המתנהגים בכ"ז בנסים נסתרים ונדע מזה כמו שהנס הזה הגם שהיה טבעיי אין ספק לשום בר שכל רק הכל הכירו כי יד י"י עשתה זאת כן יהי' לנו הנס הזה לעדות לעולם אשר כל ענינים טבעיים נסתרים הכל הוא בהשגחת דכל יכול רק שהוא בדרך נסתר כי הזמן גורם עד אשר יבא זמן ההתגלות בנסים נגלים כמו שהבטיחנו כימי צאתך מאמ"צ אראנ"ו נפלאו"ת: ועפ"ז פירשנו רמז משארז"ל בגמרא (ביצה) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר שנאמר אדי"ר במרום י"י והענין תמוה ופירשנו דהנ' נסי חדש ניס"ן המה נסים נגלים שנתגלה אז לבאי עולם שידוד המערכ' ע"י שם הוי' ובזה בודאי לא יפול הספק לשום בן אדם כמש"ל אבל נסי אד"ר המה נסתרים בטבע אך עם היות שהי' בטבע עכ"ז הי' באופן כזה שלא הי' מסתפק בו שום בן אדם כמש"ל וזה שרמזו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר היינו יטע וישים בתוך נכסיו השכל הנשמע מן חדש אד"ר כי העוסק בסחור' ובנכסים ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הי' הדבר בטבע שבחרתי במסחר פלוני ובמקום פלוני הנה לא יתקיימו נכסיו אבל אם ישים אל לבו כי השגחת הש"י מלובש בטבע והוא המסבב לדבר הזה כעין המעש' דחדש אד"ר הנה יתקיימו נכסיו וז"ש לראי' אדיר במרום י"י הגם שהנהגת הטבע הוא מן שם אלקי"ם עכ"ז הו"י' הוא אלקי"ם והכל הוא מהשגחת השם שם הנכבד הו"י' המהוה כל הויות כרצונו הבן:
344
שמ״הוהנה תמצא אשר בשביל מה הקפידו חז"ל לקבוע היו"ט הזה באדר הסמוך לניס"ן דייקא מיסמך גאול' לגאול' עדיף היינו לסמוך ענין ההשגח' והגאול' הנסתרת לגאול' הנגלית אל אחד בראן יוצר אחד יצרן וזה נרמז ברמז הלל המצרי אנא י"י הושיע' נ"א וכו' הצליח' נ"א ר"ת ניס"י אד"ר היינו הושיע' והצליח בשתי ההנהגות הן הנהגות נסי ניס"ן הנגלים הן הנהגת נסי אד"ר הנסתרי' עד הנה דברינו בענין הנס דאד"ר ימי הפורים אשר זכרם לא יסוף מזרעם:
345
שמ״וועתה נשוב לדבר מענין הנס דחנוכ"ה אשר נקבע ג"כ לעד לעולם לזרע ישורון דהנה הנס דפורים שניכר לכל באי עולם ישועת אלקינו אשר גם בטבע היא ישועתו והשגחתו י"ל שהוא בעבור שקמו עלינו לכלותינו ח"ו מנער ועד זקן וכו' וזה הוא דבר המנגד גם לטבעיית גם דעת הנימוסיי ימאס זה לאבד אומה שלימ' על לא חמס בכפם אבל בהתנגדם לדת התור' לא להרוג נפשות כאשר הי' בימי היונים שזה הי' כל מגמתם להפר חוק התור' בזה לא נתוודע עדיין בפרסום לבאי עולם שגם בהסתר פנים הש"י מתנוסס עמה' ובאם יגזרו ח"ו איזה גזירה לבטל חוק מחוקי התור' והש"י יסבב להפר עצתם וכענין מעש' דר' ראובן בן אוצטרובילי וכמה מעשיות בדברי חז"ל שהש"י סובב בטבע להפר הגזיר' ולבטל' לא נבין ונדע כי יד י"י עשת' זאת כי לא נעש' נס בשידוד המערכ' ואין ראי' מנס דפורי' מטעם הנ"ל הנה לפרסום זה פעל הבור' כלו זכר עשה לנפלאותיו להתגלות אור הנס דחנוכ"ה ג"כ בכל שנה כדי שנקבע היו"ט בכל שנה כדי שנבין ונשכיל ונדע שגם בהסתר פני' הש"י עומד למשען לנו והוא המפיר עצת היועצים רעות על דת התור' כמו שהי' בנס דחנוכ' שכבר הי' בחי' הסתר פנים באין חזון נפרץ והש"י עזר לעמו נגד כת היונים הרשעים אשר רצו להעבירם מחוקי תורת י"י ע"כ חוץ הישוע' שעש' הש"י לישראל שנמסרו רבים ביד מעטים וכיוצא (אעפ"כ כ"ז יש לומר שהוא בטבע) הנה התנוסס נס במצוה דמנור"ה הרומזת לחכמת התורה כמש"ל כ"פ ומעת' תשכיל ותדע קביעות ימי הניסים האל' וחנוכ' ופורים) לעד לעולם לזרע ישורון כדי שנבין ונשכיל שנם בהסתר פנים הש"י משגיח עלינו ומתנוסס עמנו הן בעסק קיום דתנו דת התור' הן בעסק קיום נפשותינו ובז' תבין אשר בימי הפורים נצטוינו מפי חז"ל באכיל' ושתי' קיום חיות הגוף עם הנפש וימי חנוכ' נתנו להלל ולהודות קיום החיות בדת התור' ואת' דע לך. ע"פ הדברי' האלה אפרש לך הפסוק:
346
שמ״זנתת ליראיך נס להתנוסס מפני קש"ט סלה והנה יש להתבונן א' מהו להתנוסס ב' מהו קש"ט סלה ג' הנה דרשו ע"ז חז"ל קש"ט סלה כדי שתתקשט מה"ד בעולם זה אינו מובן כלל והנרא' לפרש ע"פ מש"ל דלבעבור זה קבעו נס חנוכ"ה ופורי"ם לדורות משא"כ בשארי הניסים הוא מפני שראו שהאור הזה שנתגל' בימי הנ"ס הוא עתיד להאיר בכל שנה ושנה ומפני מה עשה י"י ככה בניסים האל' משא"כ בשארי הניסים הוא מפני שכבר הגיע זמן הסתר פנים שיהי' העולם מתנהג ע"פ ניסים נסתרים בטבע (עד עת קץ ב"ב) ויש חשש שיתלו כל הענינים בטבע ולא בהשגחת משגיח הכל יכול ב"ה ע"כ נקבעו ימי הניסים הללו לדורות זכרון לב"י דהנה הן המה ניסי' טבעיים ואעפ"כ לא יכחישם הרעיון שהוא מבלי משגיח כמש"ל. ע"כ נקבעו לדורות בכדי שעי"ז יוכר לכל כי גם ניסי הטבע הם בהשגחת משגיח וזהו ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינ"ו דייקא אלקי"ם בגימ' הטב"ע ע"כ עשה הש"י ככה שיתגל' אור הניסיי הזה בכל שנה בכדי שיוקבע הזכרון לדורות עולם אמתיות השגחתו והנהגתו בטבע כרצונו וזה נתת ליראיך נ"ס להתנוס"ס היינו הנס נעש' ונפעל להתנוסס שוב בכל שנה בזמן ההוא והטעם מפני קש"ט סלה קש"ט היינו קושטא תרגום של אמ"ת היינו בכדי שייכר האמ"ת מי הוא הפועל בטבע ואמר קש"ט בתרגו"ם ולא אמר אמת בלה"ק כי תרגום הוא לבוש המקרא ורמז בזה הגם שאמיתיות השגחתו והנהגתו הוא בלבוש הטב"ע כמו שמתלבש המקר"א בתרגו"ם עכ"ז ניכר האמ"ת לעין כל ע"י הניסים המתנוססים בכל שנה ונקבעו לזכרון כנ"ל:
347
שמ״חומה מתקו בזה דברי חז"ל מפני קש"ט סלה כדי שתתקשט מד"ת הדי"ן בעולם והוא דברינו ממש דהישועת הו"י מדה"ר מקרי בניסים נגלים בשידוד המערכ' בהתגלות. וישועת אלקינ"ו מקרי בניסים נסתרים ואלקי"ם הוא מדה"ד כנודע והנה מתקשט בזה גם מה"ד שניכר שגם בהנהגת שם אלקי"ם הש"י פועל ישועות בקרב הארץ ואת' הבן:
348
שמ״טומעתה יתבאר לך ביותר מה שתקנו בנוסח ההודא' ולעמך ישראל עשית תשוע"ה גדול"ה (בזמן הנס הית' תשוע' גדול' בהתגלות לכל כי הגם שהתשוע' היתה קרוב לטבע עכ"ז בזמן ההוא ניכר לכל כי יד י"י עשתה זאת וכמ"ש) ופורק"ן (תרגום של תשוע' שהוא לבוש כמ"ש לעיל היינו שנתוודע עי"ז שגם בלבושי הטב"ע שם השגחתו ית"ש בכ"ז ועידן) ע"כ נקבעו הימים לדורות כי ראו רצונו ית"ש שיאיר האור בכל שנה בכדי שיהי' זכרון לב"י כנ"ל. הבן:
349
ש״נעוד אבאר לך בדקדוק נפלא מה שתקנו' בלשון ההודא"ה תשוע' גדול' ופורקן כהיום הזה אשר תיבות כהיום הזה לכאור' אין להן ביאור כ"כ (הגם שכבר כתבנו לעיל מעט עכ"ז כפלי' לתושי'):
350
שנ״אואקדים לך מ"ש לך בענין קריאת שם חנוכה ע"פ מ"ש בגמ' מא"י חנוכ"ה דת"ר בכ"ה כסלו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון וכו' לשנ' אחרת קבעו"ם וכו' ופרש"י מאי חנוכ"ה על איזה נס קבעו' עכ"ל דא"א לפרש כפשוטו מהו ימי חנוכה דהרי ימי חנוכה היו קבועין בישראל כמה מאות שנה קודם סידור התלמוד אבל גם לפרש"י אין אנחנו מבינין לשון השואל מא"י חנוכ"ה וג"כ באמת יקשה מהו השם הזה חנוכ"ה מהו הנרצ' בזה השם. הנה כבר קדם מאמרינו:
351
שנ״בהנס הזה דנרות התחלת הנס ביום כ"ה כסל"ו והנה דבר ניסיי אינו במקר' והנ' הגאון בעל גו"א כתב כי בכ"ה אלו"ל התחלת בריאת העולם ובו ביום נברא האור הראשון והנה אז הוא הזמן שהיום והליל' שוין ואח"כ מתחיל האור להתמעט עד רבע שנה אשר אז הוא האור בתכלי' המיעוט ומן אז והלא' מתחיל האור להתגדל והנה רבע שנה הוא בכ"ה כסל"ו ואז הי' הנס באור עכ"ד הרב הקדוש הגאון הנ"ל והנ' אנחנו לא נדע הרי האור הראשון שנברא ביום א' נגנז והמאורות לא נתלו עד יום ד' וגם הא דקמן שהיום אינו מתחיל להתגדל מן יום כ"ה כסל"ו רק מזמן התקופה אבל תדע אשר רוח י"י דיבר בהרב הקדוש הנ"ל והשכיל ברוה"ק אשר האור דחנוכ"ה הוא מן האו"ר הגנוז שנבר' ביום א' וכעת אבאר לך מה שהוא מן הצורך להדרוש שאנחנו מדברים בו:
352
שנ״גראה זה מצאתי בס' תולדות יעקב יוסף כתב שמצא בס' ליקוטי אור"ה (לא ראיתי בס' הזה) על הא דפסקו חז"ל בגמ' כד משכח תקופ' טב"ת עד י"ו בניסן עברו' להאי שתא ומקשין כל העולם הרי בקביעות שלנו הוא כן ע"פ רוב השנים הפשוטות וכתב בס' הנ"ל כי ב' הנהגות הן בתקיפות כנודע ע"פ ב' החשבונות היינו תקופות דר' אדא ותקופת דמר שמואל ותקופות דר' אדא המה יותר מקובלים בעיני חז"ל אבל העלימו אותן מן הטעם הכמוס אתם (ע"ד השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו') תקופות שבפרהסיא הן תקופות דמר שמואל והא דפסקו חז"ל כדי משכא וכו' היא ע"פ חשבון תקופות דר' אדא וכתב ע"ז הרב הקדוש בעל ?ת"י החילוק בין תקופות הללו הוא י"א יום (ע"כ מתחילין השתנות הימים והלילות י"א ימי' קודם לתקופ' שלנו) והנה חשב הרב הנ"ל בחשבון ע"פ סדרי העברונות דבשנת הנס דחנוכ"ה היתה תקופת טב"ת ז' בו ממילא י"א ימים קודם הם חשבון תקופות דר' אדא והיה בכ"ו כסל"ו עיי"ש:
353
שנ״דהג"ה עמש"ש הרב לפי דרכו ונ"ל מה שהצניעו חז"ל חשבון תקופות דר' אדא הוא באפשר שהחשבון ההוא נחשב בתליית האור שנגנז. ע"כ גנזו חז"ל ג"כ החשבון עד עת קץ שיתגלה האור הגנוז ולכל בני ישראל יהי' אור והלכו גוים לאורך:
354
שנ״הוהנה יה' איך שיהי' הנה ליל כ"ה כסל"ו הית' אז הלילה יותר גדול' וארוכ' והתגברות החש"ך על האור ביותר והנה כבר כתבתי לך אשר מלכות יון נק' חשך כמשארז"ל וחש"ך זה מלכות יו"ן וכל מה שמתגבר החש"ך ביותר על האור הית' מלכות יו"ן בהתגברות ביותר כי כל ממשלתן בבחי' חש"ך והנה יום כ"ה כסל"ו הי' אז יום התגברות החשך בתכלית והוא היום אשר שברו אויבי היהודי' (הן היונים) לשלוט בהן ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודי' המה בשונאיהן ואז באותו הזמן דייקא ויאמר אלקי"ם יה"י או"ר דייקא בזמן ממשלת החשך כח יו"ן בחכמות חיצונית (הנק' חש"ך כמש"ל) בי' בליל' הדליקו המנורה בדרום הרוצה להחכים בחכמת התורה ידרי"ם (להכניע מלכות יון מלך הצפו"ן אשר בצד זה החושך תמידיי) וגם נעשה הנס בשמן דייקא הרומז לחכמ' דייקא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ' דייקא כי תקוע' אלפא לשמן ע"כ שם החכמ' מצוי' ע"כ הי' הנס אז בכ"ה כסל"ו דייקא והוא הפלגת הנס הנפלא יודוך עמים אלקים:
355
שנ״וולפ"ז אזדא לה קושיית הפוסקים שהקשו מהו הנס שנעשה ביום הראשון כי כאשר תתבונן בדברים הנ"ל אדרבא עיקר הפלגת הנס הי' ביום הראשון הגדיל הש"י עמנו נפלאותיו להושיענו להתחיל הדלקת המנור"ה בליל החשכה ביותר דייק' הוא יום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא ליהודים היתה אורה זו תורה ויצאו מאפילה לאור גדול הבן הדברים. ויונעם לך מדבש ונופת צופים:
356
שנ״זובזה נכון ג"כ משארז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה המתינו עד שנה האחרת (עמשש"ל) וכעת נאמר הגם שנסכים שידעו ברוה"ק שהנס שנתגלה מאור בגבהי מרומים נקבע לדורות שיתגלה האור בכל שנה עכ"ז לא לא קבעו הי"ט בקביעות בשנה הראשונה כי לא ידעו אימתי יקבעו. אם יקבעו שהי"ט יהי' מתחיל תמיד בכל שנה מן יום האחרון של תקופת תשר"י שאז היא ליל הארוכ' ביותר ע"פ תקופת החמ' כי זה הי' עיקר הפלגת הנס כמש"ל או לא ישתנה סדר ימי זה היו"ט משארי המועדים הנקבעין לימות הלבנ' ויתחיל היו"ט הזה תמיד מן יום כ"ה כסל"ו כמו שהי' בזמן הנס ולא באו לידיבירור ידיע' הזאת עד לשנ"ה האחר"ת אשר זכי הראות ראו אור נצ"ח והו"ד מתנוצץ דייקא ביום כ"ה כסל'ו הגם שלא הי' אז ליל הארוכ'. אז הכירו וידעו כי חפץ הש"י שלא לשנות המועד הזה משארי המועדים הנמנים ללבנה וקבעו"ם בקביעות:
357
שנ״חוהטעם שנקבע לדורות הארת האור בגבהי מרומים ביום כ"ה כסל"ו לחדשי הלבנ' הוא כמ"ש הרב הגדול הנ"ל שהוא רבע שנה בדקדוק מן יום התחלת האור הגנוז בעת בריא' העול' ובא להודיע לנו שהארת הניסיית הוא מן אור הגנוז וכמש"ל כ"פ ועוד אבאר לך אי"ה טעמים שונים כפי אשר חלק לנו הש"י בבינ':
358
שנ״טעל כן קריאו לימי' האל' חנוכ"ה להורו' על הדבר לזכרון דייקא מיום כ"ה יתחילו תמיד הימים טובים האלה וזהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ולפ"ז מה שיש לפרש כונת הש"ס מקש' מאי חנוכ"ה רצ"ל למה קראוהו חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה כסלו וכו' (והיו מסופקים באיזה זמן יתחילו הימים הללו. אם ע"פ תקופת החמ' אם לימי חדשי הלבנ' כנ"ל ע"כ) לשנה אחרת קבעום וכו' לימי הלבנה ביום כ"ה דייק' ע"כ קראוהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה והו' דבר נחמד:
359
ש״סולפי כל הדברים הנ"ל תבין מה שתקנו בנוסח ההודאה ולעמך ישראל עשית תשוע' גדול' ופורקן כהיום הזה דייקא היינו יום כ"ה לחדשי הלבנ' וע"כ ר"ת כ"היום ה"זה ר"ת כ"ה ועוד יתבאר להלן אי"ה:
360
שס״אואחרי כן באו בני"ך לדביר ביתך (פז) בני"ך בהתחל' התחיל כשעמד' וכו' על עמך ישרא"ל וכן אח"כ ולעמך ישראל עשית וכו' ובכאן אמר באו בני"ך דייקא ונרא' לפרש ע"פ פשוטו ע"פ דברי המדרש בשלח וז"ל מה כתיב היש י"י בקרבינו אם אין ואח"כ ויבא עמל"ק וכי מה ענין זה אצל זה משל לתינוק שהי' רכוב על כתפו של אביו וכו' ואח"כ ראה חבירו של אביו א"ל ראית את אבא. א"ל (אביו) אתה רכוב על כתפיו את' שואל עלי הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך כך אמר הקב"ה לישראל אני נשאתי אתכם על ענני הכבודו אתם אומרים היש י"י בקרבינו וכו' לפיכך יבא השונא וישלוט בכם. הוי ויבא עמלק עכ"ל. והענין מובן הש"י עשה עמהם ניסים שלא כטבע מה שא"א לשום בר דעת להכחיש רק הכירו וידעו כי יד י"י עשת' זאת ואעפ"כ האספסוף אשר בקרבו חקרו בחקירות באפשר כל זה עוש' משה ע"י המצאות הטבעיות כדרך המנהג של הפלסופים חוקרים המצאות לניסים האלקיים וזה ששאלו ונסתפקו היש י"י בקרבינו וכו' כי באפשר כל הדברים הללו נעשו ע"י חכמו' טבעיית והנה נענשו ויבא עמלק ובכאן בשבחם של ישראל דיבור ותהי לה פך היוני' הארורים רצו להדיח את ישראל מאמונת התור' ללמדם חכמת חיצוניות טבעיית. והנה עם שהש"י לא עשה להם (במלחמתם עם היונים) שום נס בשידוד המערכ' רק אפשר להלביש הענין בטבע לפעמים נמסר גבור ביד חלש ורבים ביד מעטים עכ"ז באו בני"ך וכו' היינו ידעו שהם בני"ך ואת' אביהם (ולא שאלו יש אבא בינינו רק ידעו כי) בידך גוים הורשת. הבן:
361
שס״בובזה תמצא טוב טעם מפני מה לא נזכר נס דנרו"ת בהודא"ה כי בשבחם של ישראל דיבר אשר תיכף לנס הנצחון הגם שאפשר להלביש הענין בטבע עכ"ז באו בני"ך וכו וידעו שזה הוא בהשגחת אביהם אתה י"י עשית (משא"כ הנס דנרות אין חידוש כ"כ שהכירו וידעו כי יד י"י עשת' זאת כיון שהוא שלא כטבע) הבן הדבר ברוך הבוחר בעמו ישראל:
362
שס״געוד אבאר לך אומרו לשון בניך הנה חז"ל הגידו במדרשיה' אשר עיקר מגמת מלכו' יון (בהתחל') הי' לבטל מישראל ג' מצות חד"ש מיל"ה שב"ת וכבר כתבנו לעיל טעם לזה מה הי' כוונתם וכעת אומר לך מה שכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דטעמם הי' דע"י ג' מצות אלו ניכר שישראל נק' בני"ם מצות שב"ת מוכיח שישראל נק' בנים דהנ' גוי ששבת חייב מית' והטע' משו' דמשתמש בשרביטו ש"מ הש"י שבת מכל מלאכתו ביו' הזה ע"כ ויברך אותו ויקדשהו נק' קד"ש לי"י והמשתמש בשרביטו ש"מ חייב מית' וישראל שומרי' את השב"ת משו' דנק' בנים והש"י למו אב מיל"ה אות ברי' קדש אמרו בת"ז דאי נטרין ברי"ת אקרין בני"ם קביעוי"ת החד"ש מור' שנק' בני"ם דהרי הש"י בעצמו כביכול שומר הקביעות שקובעין הבני"ם אתם אפי' שוגגין אתם אפי' וכו' (והוא ע"ד האמור בזהר דוד ברי אפילו במאנין דילי לא אשתמש רק במאנין דילך) וכתב עוד הרב הנ"ל דבזה מתורצת הקושיא שהקשו רבותינו הקודמים על מה ככה עשו בית דינו של חשמונאי לקבוע המועד ח' ימים הלא לא היה הנס רק ז' ימים אבל הוא כי רצו שיהיו נרמזין בימי הישוע' הללו כל הג' מצות שרצו היונים לבטל והוא דהנה יש בימים הללו ר"ח ושבת וקבעו שמונת ימים לרמז על מצות מיל"ה שניתנה לשמונת ימים ובזה תירץ ג"כ מה שהקשו למה לא תקנו ספיקא דיומא לגליות לימי חנוכ"ה משום דאז היתה נפסדת הכוונ' שכוונו לרמז דוק' ח' ימי' ע"כ תוכן דבריו:
363
שס״דהנה לדרך זה יאיר לנו נתיב להבין אומרו בכאן ואח"כ באו בני"ך רצ"ל בני"ך הם בני בחוני"ך נשארו על עמדם בתואר בני"ם ואגב יתורץ בזה אומר וקבעו שמנ"ת ימי חניכ' דקשה מניינא ל"ל גם אומרו ימי חנוכ"ה אל"ו תיבה אל"ו אין לו ביאור (ואי"ה (דבר מזה בענינים שונים) ולפי דברינו הנ"ל יתכן שפיר כמין חומר היונים רצו לבטל מישראל אלו הג' מצות בכדי שלא יהיה להם תואר בני"ם הנה בעת הישוע' אמר ואח"כ באו בני"ך נשארו על עמדם בתואר בני"ם ואמר לבעבור זה קבעו שמנ"ת ימי חנוכה אל"ו שמנ"ת דייק' בכדי לרמז מצות מיל"ה ואל"ו דייקא שיש באלה הימים שב"ת ור"ח:
364
שס״החנוכה ואבאר לך עוד אומרו ואחר כך באו בני"ך וכו' והדליקו נרות וכו' והנ"ל שהוא ע"פ כוונת האריז"ל להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה שיומשך לשם ב"ן שהוא מלכות שנק' נ"ר ונק' ישראל בנ"י מלכי"ם וז"ש ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות והבן וכיון שמתחברים אלו השמות הארבעה הנה יהי' או"ר (בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) ויה"י או"ר (בגימ' רח"ל מלכות שמים שמאירים בה הד' שמות הנ"ל וזה הי' כוונת ב"ד של חשמונאים כשהדליקו הנרות הנה י"ל לבעבור זה הי' הנסיי דולק ח' ימים דייקא כנגד מנין האותיות של חשבון המספר של ד' שמות הנ"ל היינו כשהם במלכות הם בחשבון כידוע מכתבי מרן ז"ל כל חושבנא בסיהרא הוא (ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון) והנה כשהם בחשבון ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם רק ח' אותיות לעומתן היה האור הנסיי ח' ימים יה"י או"ר ומעת' לא תקשה לך ג"כ מה הי' הנס ביום הא' (דהרי הוצרכו לתקן ח' ימים כנ"ל) וג"כ לא תקש' לך למה לא תקנו ספיקא דיומא הבן הדברים:
365
שס״ועל כן קראו לימים האל' חנוכ"ה חינוך לגאולה העתיד' שיתגלה ב"ב האור הגנו"ז דנאמר' בי' יה"י או"ר (ד' שמות הנ"ל) ונגנז בתורה וכעת הוא הרגל וחינוך ע"י נר מצוה ותורה אור הלז' ע"כ הנר הזה מסוגל לתורה והרגיל בנר זה זוכה לבני"ם בעלי תורה ע"כ תיאר ג"כ את ישראל בהודא"ה ואח"כ באו בניך כביכול הש"י קיים מקודם מצות נר זה ונתהיו הבנים בעלי תורה):
366
שס״זומתוק האור לעין רואה בדברי הקדוש בעל הרוקח זלה"ה כתב תקנו ל"ו נרות כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור"ה ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתורה ע"כ יש בתורה ל"ו פעמים לשו"ן או"ר שהוא נגד אור הגנוז דכתיב בי' ה' פעמים או"ר בגימ' אל"ף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (בסוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) והנה הם אל"ה ל"ו והנה כשרצו היונים לבטל אור התורה הנה הש"י התנוסס עמהם להאיר להם בנר מצו' ותורה אור הוא התורה מן האור הגנוז ע"כ תקנו ל"ו נרות בא"ו בני"ך לדבי"ר בית"ך ר"ת ל"ו ס"ת ל"ו אור"ה היינו הנזכר בתור' ל"ו פעמים לשון או"ר כמ"ש הרוקח זלה"ה וכנ"ל:
367
שס״חופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות (צ) והדליקו נרות אינו מובן לכאור' מה דוקא זאת העבוד' הרי בודאי גם העבודות אחרות עשו בבהמ"ק ואקדים לך דהנה אמר הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל ל"ו נרות של חנוכה הם כנגד ל"ו מסכתות (תלמוד בבלי) עכ"ד ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התורה שנק' אור ולהגביר חכמת החיצוניות הנק' חש"ך והנה בעת הישוע' ליהודים היתה אורה על ידי המנור"ה סוד חכמת התורה תורה שבע"פ רחל עקרת הבית רמוזה במנורה (עיין בדברי מרן האריז"ל בלק"ת פרשה בהעלותך) חכמת נשים בנת' ביתה חצב' עמודי' שבעה ונעש' הנס בשמן הטהור הרומז לחכמ"ה כמש"ל משארז"ל כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמ"ה מצוי' וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן (ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב משם אש"ה חכמ"ה דייקא ולא אי"ש חכ"ם והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה הוא ע"ד מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ (דייקא ארץ י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה) קניניך ה"ס אבא יסד ברתא ע"כ תמצא טוב טעם למה שבימים ההם בזה"ז ירשו כהנים גדולים את המלכו"ת כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמ"ה וירשו המלכו"ת לעת כזאת רמז המשכת השמ"ן אל המנור"ה תורה שבע"פ ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד ל"ו מסכתות שבתורה שבע"פ המפורשת ") הג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם בנפש הנעשה משחוק הקרט"ן (בגימ" שט"ן) אשר המציא' הקליפ' בימי שליטת היונים ל"ו קלפים זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התור' שבע"פ המפורשת הנתינה בידינו בל"ו מסכתות ורצו להגביר חכמו' החיצוני' לא כאל' חלק יעקב ליהודים היתה אורה זו תורה: ומעתה יתבאר לך מה שביארו בנוסח ההודאה והדליקו נרות עפ"י אשר רמזנו לך לעיל מה ששלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ' דייקא (ולא איש חכם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המלך דוד שהוא מרכב' למדת מלכות והנה מדת מלכות היא בחי' נוק' וכשתמלאת ח"ו בדינים כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמה מתמתקים הדינים הנה עפ"י סגולה זו עשה יואב כשרצ' לפייס את המלך שלח למקום השמ"ן ויקח משם אש"ה חכמ"ה דייקא) ה"ס המשכת השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכות) ועי"ז נמתקים הדינים של המלכו"ת והני בכאן כשטיהרו בהמ"ק ורצה הש"י להודיע ולבשר להם שכבר נמתקו דיני המלכות אזי הזמין להם עבודה הא' הדלק' המנור"ה בשמ"ן הטהור אזי ידעו כי כבר נמתקו המלכו"ת כסגולת יואב בפיוס למלך וזה שפרט בהודא' ואחר כך באו בני"ך וכו' והדליקו נרות וכו' הבן:
368
שס״טומעתה יתורץ לך גם בזה קושיית הפוסקים הקשו מה הי' הנס ביום הראשון ועפ"י הדברים הנ"ל הנה עיקר הנס ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמן טהור לעבודה הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו הדינים וז"ש בהודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות וכו' וקבעו שמונת ימי וכו' שמונ"ת דייקא כי רוב תודות לו ית"ש גם ביום הראשון שנתבשרו בהמתקת הדינים באור פני מלך חיים:
369
ש״עויתבאר לך עוד (והוא מעין הנ"ל) ע"פ מ"ש בפסוק הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל הנה הגם שהענין הוא לשבר את האוז"ן להורות שהש"י אינו מסור השגחת שמירתו מישראל אפילו ברגע עכ"ז יש להתבונן דהנה תנימ' היא נים ולא נים ושינ"ה הוא שינת קבע וכיון שאמר הנה לא ינו"ם מכ"ש שינה דלא והנראה דהנה אמרו בגמ' היכי דמי מתנמנם נים ולא נים וכו' דקרי ליה ועני הנך רואה תנומה מיקרי היכא דקרי לי' ועני ושינ' היכא דקרי ליה ולא עני. והנה בעת שהיתה הנבואה מצוי' בעולם הנה בעת הלחץ ח"ו היו הנביאים קוראים להש"י והוא יענם כמו יהושע במלחמות עי ענהו הש"י קום לך וכו' וכן שמואל במלחמות פלשתים ויענהו י"י א"כ בעת הצר' ח"ו הוא כדמיון תנומה כביכול שהיה נדמה ח"ו כהסתר פנים ח"ו הסתר ההשגח' אבל כיון דקרי לי' ועני לא יכונה הדבר לשינה גם בעת הזעם רק לתנומה כיון דקרי לי' ועני ע"ז אמר נעים זמירות הנה לא ינו"ם גם בעת הזעם שהיה נדמ' לך (גם בזמן הנבואה עכ"פ) כדמיון תנומ' חליל' הנה לא ינום שגם בעת הזעם לא הוסר ההשגח' מעל ישראל כרגע ומציץ מן החרכים לשומרם ולהצילם. זאת ועוד אחרת רבו יתיר' גם בעת שנסתם כל חזון ואין נבוא' לישראל. הנה הגם שבכל צרה הוא ית"ש מצילנו מכף כל אויבינו הקמים עלינו עכ"ז מיקרי דקרי ליה ולא עני ח"ו כיון שאין מענה בפי נביא משולח מן הש"י ?לומר לנו כה אמר י"י וכו' א"כ יתמשל הדבר לשינ"ה ח"ו בעת הזעם לזה אמר ולא יישן שגם בהעדר הנבואה שידומה הדבר לבחי' שינה אין הדבר כן שגם בעת הזעם לא מסיר השגחתו מאתנו לרחמנו בכל עידן ועידנים:
370
שע״אוזה בא ברמז דברי חז"ל בנר דחנוכ"ה כשנכנסו יוני"ם להיכל טמא"ו כל השמנים לא אמרו נטמא"ו (שלא במכיון) רק טמא"ו בכוונ' ומאין ולאין ישאר פך אחד מונח בחותמו של כ"ג. על כרחך יד י"י עשתה זאת להסתיר מהם הפ"ך הזה כדי שיהי' לנס הנך רואה שגם בעת הזעם שניתן רשות להיונים ליכנס להיכל והיתה עת צרה הנה באותו הפעם השגיח הש"י לחננינו והשאיר הפ"ך לגאולה ולנס והנה בזמן ההוא כבר היה בחי' שינ"ה כי כבר נסתמ' הנבוא' הנך רואה אשר לא יישן שומר ישראל וכנ"ל:
371
שע״בובזה נמצא ג"כ טוב טעם להנס של יום הראשון כי הוא הנס המופלג יותר מאינך יומי כי הנס דאינך יומי כבר היה בעת רצון משא"כ מה שהסתיר הש"י הפך הזה להשאירו לנס זה הי' בעת הזעם הבן הדבר. אשר זה יור' על השגח' המופלגת אשר גם בעת הזעם יחכה י"י לחנינו ולהושיענו:
372
שע״גוזה מובן בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' וטהרו את מקדשך והדליקו נרו"ת וכו' הנה לא הזכירו הנס הנרות שהדליקו מהפ"ך ח' ימים רק סתם והדליקו נרות וכו' אבל הכוונה אומרו וטהרו את מקדשי"ך כי לא היה דבר בבהמ"ק שלא הוצרך לטהר' כי היונים טמאו הכל בכוונה כנ"ל ואף על פי כן והדליקו נרות מהשארת הפ"ך זה נס יותר נפלא שגם בעת הזעם יהיה מצפ' הש"י לזמן החמל' וכמש"ל ע"כ קבעו שמונ"ת ימי חנוכה כי גם יום הראשון בנס עומד ויותר נפלא וכמש"ל:
373
שע״דבחצרות קדשך (צב) הלל והודא') בחצרות וכו'. הדברים תמוהים וכי בחצר הית' המנור"ה עומדת הרי בהיכל הית' ויצדק הדבר עפ"י האמור בזוהר פ' לך בפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרי"ך (נה"י) נשבע' בטוב ביתך (חג"ת) קדוש היכל'ך (חב"ד) ע"ש וכתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצות יחוד הוי"ה אהי"ה הוא בחב"ד הוי"ה אלקים הוא בחג"ת הוי"ה אדנ"י בנה"י כל הג' יחודים הנ"ל בגימ' נ"ר וכתב עוד מר"ן דשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה למקומות עליונים חג"ת חב"ד משא"כ בנר חנוכ"ה נשארת במקומ' בנה"י אשר שם יחוד הוי"ה אדנ"י ומאירין לה ממקום הקדש העליון מחג"ת וחב"ד למקומ' (ע"כ אין מטלטלין נ"ר חנוכ"ה וע"כ הדלק' עושה מצו' ולא הנח' הבן) ולפ"ז שפיר תקנו והדליקו נרו"ת בחצרות קדשך בחצרו"ת דייקא בנה"י אשר לשם מאירים לה ממקום הקודש:
374
שע״הובזה תתבינן מה דשאלו בכאן בגמ' וצונ"ו להדליק נ"ר חנוכ"ה והיכן צונ"ו ולא שאל וזה בכל המצות דרבנן אך מבואר הוא בכוונת הברכות וצונ"ו ביסוד וה"ס ההאר' וההמשכ' הנגמר' ביסו"ד באסתמכותא דכל שייפין וכאן הוא רק הארה בנה"י ע"כ שאלו היכן צונו לזה השיבו הגם דהדל' במקומ' בעינן. עכ"ז לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו (ימשיכו) לך וכו'. ולחד מ"ד משאל אבי"ך (חכמ"ה) ויגדך (ימשיך לך) נ"ל. ויה"ר שלא יאמ' פינו דבר שלא כרצונו:
375
שע״ווקבעו (צג) וקבעו. ע"פ הדברים הנ"ל תבין אמרו וקבעו ולא אמרו ותקנו או ועשי. ולפי הנ"ל יתכן דשאני נ"ר חנוכ"ה משארי נרו"ת מצו"ה. דבחנוכ"ה אין עליה למעלה רק וקבע"ו בקביעות מקום הדלקה במקומה בעינן וההארה נמשכת אלי' מלמעלה כנזכר לעיל בכוונות מרן זלה"ה. הבן הדבר היטב:
376
שע״זעפ"י הדברים האל' תבין ג"כ מה דשאלו בגמרא מאי חנוכ' וכי ס"ד שעד היום לא ידע המסדר הש"ס ממצות חנוכ"ה ורש"י ז"ל פי' על איזה נס קבעו' והנה לפירושו לא נדע מהו השם חנוכ"ה והנה התרצן השיב דת"ר בכ"ה בכסליו וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם וכו' דקשה למה לשנ"ה האחרת דייקא ולא בשנה הראשונה (וכבר כתבנו מזה וכפלים לתושי וגם מהי הלשון קבעום. ועפ"י הנ"ל אפרש לך דהנה בזמן הנס בשנה הראשונה הנה תיקן ההו"ד כנודע ולזכר ההוא הדליקו הנרות בכוונה ההוא אבל כיון שכבר תיקן ההו"ד לא ידעו אם בשנים האחרות הבאות שוב תהיה עליה מלכות שמים לקודש העליון כמו בשבתות וי"ט או תהי' במקומ' רק יתמשך האור למקום קביעות' וכיון שראו ברוה"ק לשנה האחרת שאין לה עלי' ממקומ' רק האר' נמשכה לה למקום קביעות'. אזי קבעו"ם וכו' והבן. ולפ"ז מקשה מאי חנוכ"ה מהו השם חנוכה. ומשיב דת"ר בכ"ה כסלו וכו' לשנה האחרת קבעו"ם וכו' שהקביעות תהיה בימים הללו. ויתמשך הארות הג' יחודים הנ"ל למקום חניית' כביכול בלא העלא' וטלטול ממקום למקום. והנה בג' יחודים הללו שגימ' שלהם נ"ר כנ"ל יש בהם כ"ה אותיות וזהו פירוש חנוכה חנ"ו כ"ה שכל הכ"ה אתוון יהיה להם חניי' במקומ' הבן הדבר היטב והשם הטוב יכפר. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
377
שע״חעוד יש לפרש לשון וקבע"ו וכן לשון הש"ס קבעום וכ' וצ"ל עפ"י מה שפירשתי כוונת התנא עשה תורתך קבע ע"פ מ"ש מרן בספר היחודים יחיד להרחיק החיצוני' מן התורה ומצות לכוין ב"פ אלקים בשילוב עם הנקודות הידועות וזה היחוד נקרא קב"ע היינו ב"פ אלקים. וז"ש התנא עשה תורת"ך קב"ע היינו תכוין בלימודך בתורה היחוד קבע הנ"ל כדי להרחיק החיצונים מן לימד תורתך
378
שע״טהג"ה וזהו ג"כ הרמז בתורה והי' עק"ב תשמעון את המשפטים האלה ושמרת"ם ועשיתם אותם. רצ"ל על ידי שתשמעון את המשפטים האלה בעק"ב היינו הייחוד הנזכר לעיל תעשו להם שמירה מעולה לכל יתאחזו בהם החיצונים: והנה כבר ידעת שכל מגמת היונים היה להפר חוק התורה ולהגביר החיצונים ע"י חכמות החיצוניות הנני בעת הישוע' נעשה נס זכר לדורות בנר מצו' הלז' הרמוז לאור תור' ע"כ נעש' הנס בשמ"ן ומנור"ה כמש"ל כ"פ הנה '.. הנר מצו' הלז' סגוליי לתורה כמ"ש כ"פ. והנה בכדי שלא יתאחזו החיצונים קבעו"ם היינו יחוד קב"ע הנ"ל וכן תקנו בהודא' וקבע"ו ועוד טעם לכוונת היחוד הנ"ל במצו' הזאת דהנה יחוד הנ"ל יש לכוונו בסיום איזה תור' ומצו' בכדי שלא יתאחזו החיצונים. והנ' המצות הזאת הוא סיום במצות דהנה תרי"ג מצות הם דאורייתא וז' מצות דרבנן והם כלולים בעשרת הדברות ע"כ תרי"ג אותיות בעשרת הדברות עד תיבות אש"ר לרע"ך ותיבות הללו הם ז' אתיון מרמזין לז' מצות דרבנן וזאת המצו' היא מצוה אחרונה מן ז' המצות ונרמזת באות ך' מן לרעך ע"כ נעש' הנס בפ"ך פ"ך אתיון כף וע"כ נר חנוכה שהניח' למעלה מך' פסולה והנה לפ"ז המצוה הזאת היא אחרונה סיום למצות ע"כ יש לכוין בה הייחוד עק"ב שלא יתאחזו החיצונים וז"ש קבעו"ם וכן בהודאה וקבע"ו כנ"ל:
379
ש״פעוד אפרש לך וקבעו הוא ע"פ מ"ש בגמ' פ' הי' נוטל כי נר מצוה ותורה אור תלה את המצוה בנ"ר מה נ"ר הוא לפי שעה וכו' ותל' את התורה באו"ר מה אור מגין לעולם אף תור' מגינ' לעולם ע"כ והנה י"ל דהמצות הזאת אישתנית למעליותא דכיון דנר מצו"ה הלזה הוא רמז לתורה שרצו היונים לבטל והאיר אור הניסיי הלזה מהאור הגנוז בתורה והוא לדורו' עולם סגול' אל התור"ה ע"כ יש למצו' הזאת קביעות לעולם שמגינ' לעולם כמו התורה (וכבר כתבתי לעיל שאפי' לימות התחי' אותן הגופות שלא זכו להשלים חוקם בעוה"ז יקיצו לחיי עולם כאשר מקיימים המצו' הזאת ע"ש) ולפ"ז זה שמארז"ל הלשון וקבעו"ם זה שתיקנו בהודא' וקבע"ו קביעות לעולם כסגולת התורה:
380
שפ״אויש לפרש עפ"ז נמי משארז"ל קבעום ועשאום ימי"ם טובי"ם דקשה כיון שאינם נאסרים במלאכה למה להו לקרותם ימי"ם טובי"ם (הרי אמרו רז"ל אצל פורי"ם יו"ם טו"ב לא קבילו עלייהו ע"כ אינם נאסרים במלאכ' ע"ש) הל"ל קבעו"ם ועשאום ימי הל"ל והודא"ה ויונח לנו ע"פ מ"ש הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל דיש מצו' שהיא מגינה לעולם כמו סגולת התור"ה והיא מצות צדק"ה עשיר שמספיק לת"ח ללמוד. והנה יש לו חלק בתורתו המצו' הזאת כתורה דמייא שמאירה ומגינ' לעולם. ובזה פי' הרב ז"ל הפסוק ויקח"ו אלי"ך (ויקחו לשון קנין בכסף היינו יקנו בקנין כספם) שמן זית זך (רמז לתורה שקנה שמ"ן זי"ת כידוע ז"ך הם כ"ז אתוון דאורייתא נ"ל) כתית למאור (העשירים הסוחרים המכתתים רגליהם במסחר בכדי למאו"ר להספיק למאו"ר תור"ה נ"ל) ועי"ז להעלות נ"ר תמיד (רצ"ל הגם שהמצוה נקרא נ"ר שאינו מאיר רק לפי שעה עכ"ז אותו הנ"ר יהי' נר תמי"ד יגין לעול' כמו התורה. וי"ל לפי"ז דהנה כתבתי לך שמצות נ"ר חנוכ"ה ג"כ זה סגולתה כיון שהיא רמוזה לאור התור"ה והוא הארת התורה מן האור הגנוז בה וגם היא רמוז' בפסוק ויקחו אליך שמן וכו' (וכמש"ל בשם הקדוש הרוקח ז"ל מסיימת הפרשה הקודמת נחש"ת רמז למלכות כמבואר בחלום נ"נ וכמשארז"ל ואמר אח"כ ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמן זית וכו') וכתיב בה להעלות נר תמי"ד אותו הנר הוא תמידיי מגין לעולם כמו התורה הנה זה הוא מצות נ"ר חנוכ"ה אבל שארי המצות דחנוכ"ה היינו הל"ל והודאה הנה הם רק מצות הנה לבעבור זה עשאום ימי"ם טובים וכבר ידעת מן הזהר דביו"ט מחוייבין ליתן צדקה (ובפרט לבעלי תורה ומאן דחדי ולא יהיב למסכני וכו') הנה לבעבור זה קראו ג"כ לימים האלה ימי"ם טובי"ם להרבות בהם צדקה כמו בימי"ם טובי"ם ושניהם כאחד טובים מצות נ"ר חנוכ"ה ומצות צדקה ותהי' צדקתם עומדת לעד. והבן:
381
שפ״בשמונת (צז) שמונת מניינא נ"ל עמ"ש לעיל ס' פ"ח במה שרצו היונים לבטל ג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה הנה בעת הישועה נתהוו' המועד הזה לרמז כל הג' מצות יכונו לעד לעול' היינו בימים האלה ישנם בהכרח קביעות חדש ושבת וניתקן המועד ח' ימים לרמז על מצות מיל' שניתנ' בשמיני וע"כ לא אמרו שמונ"ה רק שמונ"ת ימים חיבור של הימים כידוע מפרש"י בכ"מ כל הח' ימים מחוברים לרמז על מצות מילה הצריכ' ח' ימים מחוברים הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה להלן דקדוק שמונ"ת:
382
שפ״גימי חנוכת (צח) חנוכה עמש"ל סימן צ"ד קריאת שם חנוכ"ה ע"פ פירושינו בדברי הש"ס הכוונה הוא חנ"ו כ"ה דהיינו כל הג' יחודים אשר גימ' שלהן נ"ר היינו שמות הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלקי"ם הוי"ה אדנ"י והם כ"ה אתוון מקבלת המלכות במקומה מקום חניית' כביכול ואין לה עלי' למעלה בשבתות וימי' טובים ע"כ נקראים הימי' האלה חנוכה חנוכ"ה עמש"ל בסימן הנ"ל ותבין:
383
שפ״דעוד טעס לקריאת שם חנוכ"ה עמש"ל סימן פ"ו ג"כ עפ"י פירושינו דש"ס הכוונה הוא חנו כ"ה שהיו מסופקים אם לקבוע המועד בכל שנה עפ"י תקופת החמה מן יום האחרון של תקופת תשרי או מן יום כ"ה כסלו לחדשי הלבנה עד לשנה אחרת נתוודע להם ברוה"ק שיהי' קביעות המועד מן יום כ"ה וקראוהו בשם חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ע"ש בסי' הנ"ל ותבין:
384
שפ״העוד אני מדבר טעם לקריאת שם חנוכ"ה ע"פ מ"ש לך לעיל (במאמרי תורה אור ונר מצוה) ואבאר לך בכאן בקיצור כבר כתבתי בשם הקדוש בעל הרוקח ז"ל והרב הגאון הגדול בעל גו"א אשר הארת הנר הניסיי הזה בזמן הנ"ס הי' מהארת אור הגנוז. והרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל הוסיף אומץ לומר בפירוש אשר בכל שנה בשעת הדלקת הנרות מתגלה אור הגנוז והוא אורו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד
385
שפ״והג"ה דברי הרב הקדוש יסכימו לדברינו שכתבתי במ"א ג"כ טעם על קושיית הפוסקים מה היה הנס ביום הראשון הרי ביום הראשון היה שמן טבעיי וכתבתי (טעם אחד מן כמה טעמים שכתבתי) נ"ל לומר עפ"י מה דקי"ל דברכתא דלעילא אינו פחות מאלף שהאיר דחנוכה הוא מהארת אור הגנוז (אור של מלך המשיח הנה נקראים הימים האלה חנוכ"ה הוא חינוך (כמו שמחנכין הקטנים) לגאולה שתהיה ב"ב אחר מפלת מלכו' הרשעה שיתגלה בשלימות האור הגנוז הנה מהארת אותו אור נתגל' לחינוך אחר מפלת מלכות השלישית ומאיר בכל שנה לחינוך וזה מ"ש ברמז כהניך (החשמונאים) ילבשו צדק וכו' היינו מלכות שנק' צדק שלקחו מלוכ' לשעת') שם אצמיח קרן לדוד. ערכתי נר למשיחי (שהאר' ההיא הוא אור של מלך המשיח וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל עמ"ש בהג"ה הסמוכה לעיל. ועוד יתבאר אי"ה ברחב ידים והמשכיל יבין דבר מת"ד): ונ"ל רמז הדבר עפ"י מדרשי חז"ל בפסוק והארץ היתה תוהו (בבל) ובהו (מדי) וחושך (יון) על פני תהום (אדום) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זה רוחו של מלך המשיח) ואחר כך ויאמר אלקים יה"י או"ר הוא בריאת האור הראשון שנגנז ועפ"י דברי הקדוש הנ"ל (כ"ה בזוהר ובתלמודא דידן א"כ בכאן כששרת' הברכה בפ"ך הלזה בודאי לא הי' פחות מאלף א"כ נתבטל שמן טבעיי באלף והי' כלא הי' נ"ל:
386
שפ״זוהנה ליקח מהם שמונה פכי"ם להאיר בח' ימי חנוכ"ה. והנה נשאר עוד לברכה ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנר ישראל שהוא רומז למלכו' כמש"ל ג' יחודים המאירים בה בגימ' נ"ר. וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת שמים ולא תכבה את נר ישראל א"כ סך הפכים שנשארו לברכה הם תתקצ"ב (כי הפ"ך הטבעי נתבטל לגמרי כמש"ל) והוא מנין עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' ליש אל והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עול"ם במלכות יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד וכן תתקצ"ב בגימ' באו"ר של מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמים. וזה שמארז"ל יה"י' או"ר זה אור של מלך המשיח הוא הנרמז בדברי שלמ'. "לריח "שמנך "טובים ר"ת בגימ' נר חנוכה שמן תורק שמ"ך בגימ' אל"ף רצ"ל שהיתה הברכה עד אל"ף. נ"ל:
387
שפ״חעוד יש לרמז בקריאת שם חנוכ"ה אתוון חנ"ה כ"ו חנ"ה נק' בינ"ה אימא שם ס"ג בגימ' חנ"ה כ"ו הוא ש"ם הוי"ה רומז לז"א והנה חנוכ"ה הוא במדת ההו"ד ע"כ ניתן להודות וידוע דאימא עילא' עד הו"ד איתפשטת ע"כ נקרא חנוכה חנ"ה כ"ו כנ"ל וי"י הטוב יכפר ויתפרש בזה שאלת הגמ' מא"י חנוכ"ה רצ"ל מפני מה קראוהו חנוכ"ה ומפרש דת"ר וכו' ועשאום ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודאה (עיין בכוונת מרן יו"ם טוב בגימ' ס"ג עם י' אותיות שהיא בינ') רצ"ל שהיום טו"ב מתפשט עד מקום ההלל והודא"ה שהוא הו"ד ע"כ נק' חנוכה כנ"ל ומעתה תתבונן מנהג ישראל תורה מצוה להרבות נרות ביוה"כ והסיום בנרות חנוכ"ה כי אימא עילאה תשוב"ה עד הוד איתפשטת הבן:
388
שפ״טכבר כתבתי ואיך סמכו א"ע בדור ההוא להסב המלוכ' מזרע דו"ד וליתן המלוכה להחשמונאי' וכתבנו דהנה אמרז"ל שאול ויהוא נמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה נמשחו בקר"ן נמשכה מלכותן ומאי הוא החילוק בין פ"ך לקר"ן. וכתבנו דקרן בגימ' ימלך לעלם ועד. הנה הוא מרמז למלוכה עולמיית משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך מורה רק על מלוכה לשעתה לפי שעה והנה חכמי הדור בזמן ההוא ראו שאחרי תשועת החשמונאים הכהנים המשוחים נעשה להם נס בפ"ך הבינו איך שמן השמים פסקו להם מלוכה לשעתה ע"כ המליכו החשמונאי' לפי שעה עד אשר יאיר אור הגנוז בשלימות הוא אור מלך המשיח כמש"ל שיבא מזרע דוד והנה נעש' הנס בנ"ר דהנה מספר קר"ן נוסף על מספר פ"ך מנין נ"ר והנה הכהנים החשמונאים מצאו את הפך מזה נתוודע שפסקו להם מלוכ' לשעת' ואח"כ האיר הש"י נ"ר בנ"ס. מזה נתוודע שעתיד הקב"ה להחזיר עטר' ליושנ' למי שנמשך בקר"ן הבן הדבר.
389
ש״צוע"פ הדברים האלה אבאר לך עוד טעם לקריאת שם חנוכה בגמ' שאל השואל. מאי חנוכה. רצ"ל מהו השם חנוכ"ה. והשיב דת"ר כשנכנסו יונים וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי ונצחום לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במג"ת כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו במכוון מלכות להורות על הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו אשר מן השמים הוא ליתן המלוכה לשעת' לחשמונאים ונעש' הנס אח"כ בנ"ר להורות החזרת המלוכה לבעלים למי שנמשח בקר"ן והוא הנרמז בפסוק כהניך (החשמונאים) ילבשו צדק וכו' (מלכות שנק' צדק הן לצד"ק ימלך מלך) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי (היינו מה שהוספתי נ"ר על פ"ך הוא לבשר על משיחי שנמשח בקר"ן שנוסף בתיבת קר"ן מספר נ"ר על פ"ך וכנ"ל ונרמז בקרן ימל"ך לעל"ם ועד ומלוכת החשמונאים בפ"ך הוא ימל"ך מלוכה לפי שעה. והוא חינו"ך למלוכת מלך המשיח שיתגלה ב"ב באחרית במפלת מלכות הרביעית. והנה תתבונן מ"ש בסי' פ"ח. אשר בהארת מדת מלכות בנ"ר הזה הוא במקומה (היינו הארת כל הג' יחודי' שגימט' שלהם נ"ר. הם במקומם) ולא בהתפשטות למעלה משא"כ לעתיד יהי' אור הלבנה כאור החמה בהתפשטות המלכו"ת בכל שיעו' קומ': ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה כעין חינוך שעושין לקט"ן בקטנותו. כדי שיהי' רגיל בעבודה בגדולתו. ע"כ שינוי בגמ' מן תיבת י"ד (הנכתב במג"ת) לתיבת מלכו"ת להשיב תשובה לשואל. מאי חנוכה. הבן מאד:
390
שצ״אואומר לך עוד חנוכ"ה במילואו כזה חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"ה בגימ' בבל"י וירושלמי ה"ס התורה שבע"פ כי חנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כאשר כתבתי לך לעיל) ועוד יתבאר אי"ה רק הוא בתורה שבע"פ. כתלמוד בבל"י וירושלמ"י (בבלי בחי' רח"ל. ירושלמי בחי' לא"ה) רח"ל ולא"ה אשר בנו שתיהן את בית ישראל נכתב אצלינו על דברי המדרש בפסוק וישם את השפחות וכו' ואת לא"ה וילדי' אחרוני"ם. ואת רח"ל ואת יוסף אחרונים. ללמדך אחרו"ן אחרו"ן חביב ע"כ ודקדקנו לאיזה תכלית יורה אותנו הלימוד הזה. ואיזה דין והלכה ילמוד מזה מה שאמרו חז"ל בלשונם ללמד"ך וכתבנו שם. דהנה הנביא שנבואתו על בית שני אמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרו"ן וכו' הנה יש מקום לבע"ד לומר אחרו"ן כתיב וח"ו שיש וכו' אבל נשמע מדכתיב בפסוק את לא"ה וילדי' אחרוני"ם ואת רחל ואת יוסף אחרוני"ם הנה יש אחרונים לאחרונים על כרחך דתיבת אחרו"ן בלה"ק אין משמעותו סיום וקצ' דוקא רק משמעותו ג"כ חביבות דבר שהוא חביב מחבירו נקרא אחרון לו (עיי' בתוי"ט דמאי) והנה בית ראשון נגד אברהם שקראו ה"ר בית שני נגד יצחק שקראו שד"ה. והשלישי שיבנה ב"ב נגד יעקב שקראו בי"ת יכון לעד לעולם. הנה הוא הוא אשר זה שמו אשר יקראו לו בי"ת ישרא"ל (בית של יעקב שנק' שמו ישרא"ל) הנה לבעבור זה רמזו. בית דינו של בועז יתן י"י וכו' כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל שמשתיהן נשמע לנו בניית בי"ת ישראל היינו הבית הג' שנק' בי"ת ישרא"ל הנה נודע לנו זה בתורה על ידי רחל ולאה והוא כי הבית הראשון הי' בחי' לאה ה' ראשונה ובית שני בחי' רחל ה' אחרונה והבית הג' תוב"ב כנגד שתיהן בסוד ותלכנה שתיה"ן דרשו בו שת"י ההי"ן ע"כ רח"ל ולאה בנו שתיה"ן את בי"ת ישראל:
391
שצ״בעל כן ב"ד של בועז בהוסדם יסוד המלכות בנשואי בוע"ז עם רו"ת העידו על הדבר כי כן יהי' לעתיד המלכו' משתיהן משיח בן דוד מן לא"ה ומשיח בן יוסף מן רח"ל והנה כבר הודעתיך דלבעבור זה סמכו ע"ע חכמי הדור (ברוה"ק) בזמן הנס דחנוכ"ה ליתן המלוכה לשעה להחשמונאים הואיל שנעשה הנס להם בפ"ך המור' ימל"ך לפי שעה. ע"כ מי שנמשך בפ"ך לא נמשכה למלכות"ו משא"כ מי שנמשח בקר"ן מורה ימל"ך לעל"ם וע"ד והנה בפ"ך הזה ניתוסף נס הנ"ר להשלים קר"ן פ"ך נ"ר בגימ' קר"ן מזה ידעו כי הנס הזה הוא חינו"ך לגאולה האחרונה לרומם קר"ן בית דו"ד וכמש"ל בפסוק כהניך אלביש יש"ע (צריך תיקן לעיל יש"ע הוא הייחוד הוי' עם אדנ"י אות על אות כנודע) שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי עמש"ל לכן אנו אומרים בתפילת ר"ה (ב' ימים לא"ה ורח"ל כנודע) ובכן תן וכו' שמח' לארצך וצמיחת קר"ן לדוד עבדך ועריכת נ"ר לבן ישי משיחך:
392
שצ״געל כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנוך ה' היינו חינוך לגאולה האחרונה ב"ב שתהי' בסוד ב' ההי"ן ע"כ חנוכ"ה במילוי כנ"ל בגימ' בבלי (רחל) וירושלמי (לאה) וה"ס חנוכ"ה אשר לא ניתן לכתוב רק נמסר בתור' שבע"פ בבבל"י וירושלמי כי ה"ס התיקון של תורה שבע"פ אשר היא עמנו בגלות החל הזה. והמשכילים יבינו ויחכו לישוע' ב"ב וכל דברינו בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו והש"י יאיר שכלינו לכוין אל האמת:
393
שצ״דועוד אוסיף לומר לך ע"פ הדברים הנ"ל הנה חנוכה במילוי כנ"ל בגימ' תרו"ם. הוא הנרמז בברכת את צמח דוד בתפלת י"ח וקרנ"ו תרו"ם בישועתיך היינו לרומם קר"ן דו"ד כנ"ל ואתה הבן:
394
שצ״הויתבאר לך עוד ע"פ מ"ש הרב הקדוש עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל. סמך (בתורה בפ' אמור) שמן נרות לסוכות. מה חג הסוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים עכ"ל. ומעתה אזדא לה קושיית הפוסקים למה קבעו גם יום הראשון יו"ט והדלק'. הרי בו לא נעשה הנס. אך ודאי דחכמי הדור כשקבעו המצו'. האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והמ' ראו שהסמיך הש"י פ' הנרו"ת לסוכות בכדי ללמוד מסוכות להדליק ח' ימים. וזהו לשנ"ה האחר"ת קבעו"ם. ולא בשנה הראשונ'. כי בשנה הראשונ' ידעו מן סמיכת התורה שצריך להדליק ח' ימים. אך סברו דלמא יתמשך הנס ח' ימים חוץ יום הראשון. וכיון שראוי שלא המשיך הנס רק ז' ימים חוץ יום הראשון. אז הבינו דצריכין לקבוע מן יום הראשון מן יום כ"ה. וזה שקראוהו חנו כ"ה. חנוכ"ה דיום כ"ה מן המנין:
395
שצ״ועוד אני מדבר. בפסוק ההל"ל אל הוי' ויאר לנ"ו. הנה פירשו בזה קדמונינו (עיין בדברי הרב המקובל בס' ברכ"ע מאמר הסתיר אסתיר. משם תדרשנו לטוב' הנה הגבורות הם ה' גבורות מן ה' אותיות מנצפ"ך (בגימ' פ"ר) הדנין את העולם. והנ' אותיות מנצפ"ך בהתחלקותם למספר שוה חמש' חלקים הנה יגיע לכ"א מספר נ"ו. ה"פ נ"ו מספר פ"ר וה"ס ה"פ נ"ו אשר הם בויהי נועם כנודע אלקי"ו. עלינ"ו. ידינ"ו. עלינ"ו. ידינ"ו. והנ' צריכים ישראל להמתיק את הדינים הנ"ל ע"י שמות החס"ד והרחמי"ם (היינו א"ל. שם החס"ד. הו"י' שם הרחמי"ם) ונעש' מן כל נ"ו. ז"ן. כי אל הו"י' בגימ' ז"ן וא"כ נעש' מן פ"ר פר"ה
396
שצ״זהג"ה וזה לדעתי סוד הפסוק מ"ש יצחק (שה"ס הפחד והדין) בבאר הג' שקרא' רחובות כי לא רבו עליה (שנתמתקו הדינים) הנה קראה רחובו"ת ואמר כי עתה הרחיב הוי' לנ"ו שהחמשה נ"ו נתרחבו ונעש' מכל נ"ו ז"ן) ופרינ"ו בארץ שנעשה מן פ"ר פר"ה: וז"פ הפסוק הנ"ל אל הוי' ויאר לנו ע"י א"ל הוי' בגימ' ז"ן. הנה מאירים הנ"ו שהם הגבורות והדינים והנה גם בשליטת מלכות יו"ן הי' זמן שנתגברו הדינים על שונאי ישראל. ונ"ל דלבעבור זה הי' שמם יו"ן שיינקו מן שמרי הדינים דמנצפך. ומנצפ"ך המה כפולים. והנה ע"כ יש בשם יו"ן אתוון נ"ו. ולהיות מנצפ"ך כפול י' אותיות. נרמז בשמם ג"כ אות י' והנה כאשר האיר הש"י לעמו. הי' ע"י השמות א"ל הו"י' חס"ד ורחמי"ם. אל הוי' ויאר לנ"ו. ע"כ האיר הנר הניסיי נ"ו נרו"ת היינו ח' ימים בכל יום ז' נרות המנור"ה ח' פעמים ז' בגימ' נ"ו. ומעת' אין מקום להקשות למה מדליקין ביום הראשון יום כ"ה. כי זה הוה נס שלם מראשית הימים עד אחריתם שהרא' הש"י אות לעמו שהאיר נ"ו. א"ל הו"י' ויאר לנ"ו וע"פ הדברי' האלה תשכיל ותדע ג"כ למה לא תקנו ספיק' דיומא לימי חנוכ"ה כי בכוונ' מכוונת הי' מן השמים דוקא ח' ימים בכדי שיהי' בדקדוק נ"ו נרות:
397
שצ״חע"כ קראו לימים האל' חנוכ"ה. ח' נ"ו כ"ה וזה פירושו ח' ימים ביחד הי' מאיר הנר הנסיי מהתחלת יום כ"ה עד יום הח' בכדי שיעל' למספר נ"ו נרות. ומעת' ג"כ מובן בגמ'. שאלו. מאי חנוכ"ה. למה קראוהו חנוכ"ה. והשיב דת"ר. בכ"ה כסלו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון וכו' והדליק ממנו ח' ימים. והם נ"ו נרות. ע"כ קראהו חנוכ"ה וכנ"ל:
398
שצ״טועוד עיין מה שכתבתי לעיל בסי' פ"ט. טעם לקריאת שם חנוכ"ה. משם תדרכנו לכאן ואין מן הצורך לכפול הדברים אשר כבר נאמרו ונשנו. בין והתבונן בדברים וינעמו לך:
399
ת׳אלו (קח) להבין אומרו. ימי חנוכ"ה. אל"ו כמעט תיבת אל"ו אין לו ביאור. אבל זכור תזכור את אשר כתבנו בסי' פ"ו. על אשר אמרו בש"ס ובמג"ת. לשנ' אחרת קבעום וכ' ולמ' לא בשנ' הראשונ' תיכף אך הוא להיות שהנס נעש' אז ביום כ"ה כסלו כי בזמן ההוא ע"פ חשבון העברונות וע"פ תקופות דר' אדא הי' יום ההוא לחשבון תקופת החמ' היום הקצר שבכל הימים היינו סוף תקופת תשרי וחשך הליל' הארוכ' שבכל הלילות ומלכות יון נק' חש"ך וכל מה שהחש"ך הי' מתגבר ביותר תוקפם וממשלתם והנה הי' הליל' ההוא החשך היותר גדול והוא יום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא ויאמר אלקים יה"י או"ר והאירו המנור"ה בדרו"ם חכמת התורה ונתבטלו חכמת יו"ן חכמות החיצוניות (כאשר כתבתי כבר בארוכ') והנה חכמי הדור הגם שנאמר שידעו שהנס יקבע לדורות כי יאיר האור בגבהי מרומים בכל שנה עכ"ז לא ידעו אימתי יקבעו היו"ט לדורו' אם יקבעו תמיד ע"פ חדשי הלבנ' יום כ"ה כסלו כאינך המועדים הנימנים ללבנ' או יקבעו תמיד יום המועד מן יום האחרון של תקופת החמ' תקופת תשרי שהוא ליל היותר ארוכה שזה הי' עיקר הנס בימי היונים ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא ע"כ לא קבעוהו למועד בשנ' הראשונה כי היו מסופקים בדבר. עד לשנ' האחרת שראו ברוה"ק שהאור בגבהי מרומים נתגל' ביום כ"ה כסלו הגם שלא הי' עדיין יום אחרון של התקופ' אז קבעו"ם בקביעות לעד לעולם מיום כ"ה לחדש כסלו לחשבון חדשי הלבנ' וזה שתיקנו בנוסח ההודא' וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה אל"ו (דייקא) היינו אשר נמנים מן יום כ"ה כסל"ו לחדשי הלבנה לא למנין תקופת החמה וידוקדק תיבת אל"ו כמין חומר:
400
ת״אוהנה מהראוי להתבונן באמת למה עשה י"י ככה שיהיה קביעות ימי הנס לדורות ע"פ חדשי הלבנ' כיון שתוקף הנס הי' מה שהאיר האור בליל' היותר חשיכה יום אשר שברו וכו' ונהפוך היא וכו' כמש"ל (הגם שאין מבוא לברי' להבין דעת היוצר כל הוא אלקינו עכ"ז מצוה וחוב' עלינו להמציא טעמים למפלאות תמים דעים כפי אשר חנן הש"י אותנו בבינ'. הגם שא"א להשיג תכלית הטעם ואפרש לך לכמ' דרכים:
401
ת״בנעשה הנס בכסל"ו דייקא. ונקבע בכסל"ו לדורות (הגם שהיה מהראוי לקבוע לתקופת החמ' בליל הארוכ' וכמש"ל) ועשה הש"י ככה לקבוע הנס לדורות בכסל"ו דייקא (ולא ע"פ חשבוני תקופת החמ' כי אז לא יהי' הענין בכל פעם בכסל"ו וע"פ רוב בטב"ת) והוא ע"פ דברי רז"ל במדרש פ' תולדות (אמר יצחק לעשו) ועתה שא נא כלי"ך זו בב"ל כמד"א ואת הכלי"ם הביא בית אוצר בי' אלקיו תלי"ך זו מד"י ויתל"ו את המן וכו' קשת"ך זו יו"ן שנא' כי דרכתי לבית יהודה רש"ת וצא השד"ה זו אדו"ם ארצה שעיר שד"ה אדום עכ"ל (יתפרש תוכן דברי המדרש ע"פ מ"ש הרב המקובל בס' שערי אורה אשר] יצחק אבינו רצה למסור לעשו שיהי' כל השעבודים של כל הד' מלכות תחת ידו והש"י לא רצה פוק חזי גלות הרביעי החל הזה שהוא תחת ידו כמה נתארך בעוה"ר ועדיין לא נושענו עד אשר ירחם עלינו הש"י במהרה מכש"כ אם היו כל הד' גליות תחת ידו) אבל מה שצריך לענינינו תראה שנק' מלכות יון קש"ת ונ"ל לומר טעם ברמז ע"פ מה דידוע מדברי רז"ל שעיקר מגמת היונים הי' שיבטלו ישראל ג' מצות קידוש החדש שבת מילה ומילה נק' בתורה בשם תמימות כמד"א התהלך לפני והי' תמי"ים כי הערלה הוא מום באדם ולא נק' תמי"ם עד שנימול והנה ג' מצות הללו הם נרמזין בר"ת קש"ת קידו"ש שב"ת תמי"ם ע"כ נק' מלכות יו"ן קש"ת ע"כ הפועל ישועות בקרב הארץ כאשר התנוסס נס לעמו הי' בחדש אשר מזלו קש"ת. הנה אומרים בהודאה וקבעו שמנת ימי חנוכ' אל"ו דייקא הגם שהיה מהראוי לקבוע שיהיה תמיד קביעות המועד ביום האחרון של תקופת תשרי שהי' בזמן הנס ביום כ"ה כסלו עכ"ז קבעו רק שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו הינו שהן היום לפנינו מן יום כ"ה כסל"ו והלא' והטעם הוא כדי:
402
ת״גלהודות ולהלל לשמך הגדול (קי) להודות וכו' לשמך הגדול דכשהש"י משלם מדה במדה נק' גדו"ל כמ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם כמו שדרשו רז"ל בקדירה שבישלו וכו' ונמצא לפ"ז גם בכאן זה היה ראשית לבטל קש"ת מישראל היינו קידוש שב"ת תמים (וכבר כתבתי שאלו הג' מצות מורים שאין מזל לישראל והם למעלה מן הוראת המזל וכמש"ל והמה היונים רצו לבטלם מזה) הנה בחדש אשר מזלו קש"ת דייקא הי' מפלת היונים חשך וליהודים היתה אורה וז"ש וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא (ולא ע"פ ימי תקופת החמה) הוא כדי להודות ולהלל לשמך הגדול שהוא משלם מדה במדה (שאז נק' הש"י גדול) וכנ"ל ע"כ קבעו הקביעות שיקלע המועד תמיד בכסל"ו. ואלו קבעוהו ע"פ תקופת החמה לא יקלע תמיד בכסל"ו ע"כ קבעו ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא:
403
ת״דויש לפרש עוד ימי חנוכ"ה אל"ו. דייקא מן יום כ"ה כסלו דהנה פליגי תנאי אי בניסן נברא העולם אי בתשרי אלו ואלו דברי אלקים חיים (ע' בכתבי מרן) תשר"י הוא בחינת מחשב"ה ונק' עיבו"ר ע"כ אומרים בר"ה היום הר"ת עולם כמ"ש האריז"ל וניס"ן בחי' מעש' והנה לפ"ז התחלת בריאת העולם בבחי' מחשבה שנק' בחי' הריו"ן הי' בכ"ה אלול. והנה בראשי"ת ברא אלקים ישראל עלו במחשבה בשביל ישראל שנק' ראשית תבואתו. מקיימי התור' ובשביל התורה שנק' ראשי"ת דרכ"ו והנה אז ביום ההוא כ"ה אלול. שהוא יום א' לבריא' בבחי' מחשב' ויאמר אלהים יה"י או"ר והנה כביכול בשלשה חדשים ניכר העובר (כמו שלמדנו מן התורה) ע"כ יום כ"ה כסל"ו מסוגל להתגלות אור תור"ה בשביל ישראל ע"כ הקביעות הוא דוקא התחלת האור פרסומי נסא יום כ"ה כסל"ו. וז"ש וקבעו ח' ימי חנוכ"ה אל"ו (דייקא כדי) להודות ולהלל לשמך הגדו"ל דעל יום התגלות האו"ר נק' הש"י גדול כדכתיב י"י אלהי גדל"ת מאוד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמ' וכו' ומעתה ימתקו לך הדברי' שהבאתי לעיל סי' פ"ו בשם הגאון בעל גו"א עיי"ש והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
404
ת״הוהנה תתבונן היונים הרשעים רצו לבטל את ישראל מן תור"ה אור והמפליא פלאות הפליא חסדו להתגלות האור תור"ה ביום המסוגל להיכר גילוי האו"ר כי טו"ב הבן הדבר:
405
ת״ועוד אומר לך וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא. מן יום כ"ה כסל"ו על פי מה שדרשנו בפסוק ושמתי כדכ"ד שמשותיך וכו' ואמרו בגמרא פליגי בה תר' אמוראי בארעא ותרין מלאכי ברקיע ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה. הנה עיקר הדרוש הזה יתבאר אי"ה במאמר שרי ביששכר משם תדרשנו לטוב':
406
ת״זעוד זאת אדרוש לך דהן אמת דהנס בזמנו הי' בכ"ה כסל"ו על שהי' אז ליל הארוכה סוף תקופת תשר"י ע"פ תקופות דר' אדא והוא תוקף הנס ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא וכו' וכמש"ל. ואעפ"כ לא נקבע המועד ע"פ סדר תקופת החמ' בכל שנה רק ע"פ חדשי הלבנ' תמיד מן יום כ"ה כסלו כדי שיהי' תמיד מצות הדלקת נר חנוכ' באלו הב' חדשים כסל"ו טב"ת (כאשר אבאר לך משא"כ אם הי' הקביעות ע"פ תקופת החמ' לא תהי' ההדלק' תמיד באלו הב' חדשי' ביחד כידוע:
407
ת״חואען ואומר הנ' כתיב נר י"י נשמת אדם וכו' אמרו חז"ל אמר הקב"ה נר"י בידך ונרך בידי אם אתה משמר את נר"י (היינו התור') אני משמר את נרך (הייני הנשמ') ע"כ. והנ' הנר מצו' הלז הוא רמז אל התור' והוא אור התור' כמ"ש כ"פ והנה תתבונן בס' יצירה המליך אות ס' בשינ"ה וקשר וכו' וצר בו קשת בעולם וכסל"ו בשנ' וקיב"ה בנפש זו"נ. המלוך אות ע' ברוגז וקשר וכו' וצר בו גדי בעולם וטבת בשנ' וכב"ד בנפש זו"נ ע"כ. הנה תבין הכב"ד שממנו בא הרוגז והכע"ס לאדם הוא נגד טבת בזמן והקיב"ה שממנ' בא השינ"ה לאדם הוא נגד כסלו בזמן והנה ידוע בשינ"ה מסתלקת הנשמ' מן האדם ע"כ מברכין בבקר שלא עשני גוי עבד אשה שהשי"ת משמר את נשמת האיש הישראלי שלא תתחלף בנשמת גוי ועבד והנ' ע"י הרוג"ז והכעס ג"כ מסתלק' הנשמ' כידוע מזה"ק בפסוק טורף נפשו באפו והנ' תמצא לפ"ז טוב טעם ודעת אשר נקבע נר מצו' הלז' הרמוז לתור' בב' חדשים אלו דייקא אשר נגדן הוא בגוף האדם קיב"ה וכב"ד. אשר על ידן באין השינ"ה והכע"ס שעל ידי אלו הב' עניינים מסתלקת הנשמ"ה. אמר הקב"ה אם אתה משמר את נר"י אני משמר את נר"ך ודי בזה הער':
408
ת״טוז"ש בנוסח ההודא' וקבעו שמנת ימי חנוכ' אל"ו דייקא היינו הגם שהי' מהראוי לקבוע תמיד ע"פ סדר תקופת החמה עכ"ז קבעו אלו הימים דייקא בכדי שיהי' קביעותן תמיד בב' חדשי' אלו ויהי' לשמיר' מעול' אל הנשמ'. הבן וידוקדק ג"כ סיימו. להודות ולהלל לשמך הגדול כי על נשמת כל ח"י אנו מודים לשמו הגדו"ל. כמו שתקנו אנשי כנה"ג על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינ"ו וכו' וכל החיים יוד"ך סלה. ויהללו את שמך הגדול ודי בזה:
409
ת״יעוד אומר לך נקבעו ימי הנס הללו באלו הב' חדשי' כסלו טבת. לפי דברי ס' יציר' אותיו' סמ"ך עיי"ן מהן נבראו אלו הב' חדשים. והאותיות הללו במילואן סמ"ך עיי"ן בגימ' נ"ר. והמילוי לבד בלא הפשוט יעלה מספרו א"ל חנוכ"ה. הנה נרמז נ"ר אל חנוכ"ה ויש לרמז הדבר. הנה מקשה בגמרא. והיכן צונ"ו פליגי בה אמוראי ח"א מלא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך וכו' וח"א שאל אביך ויגדך יש לומר דהנה יש פלוגתא מי חיבר ס' יציר'. אית דס"ל אברה"ם אבינ"ו חיברו ואית דאמרי בימי התנאים חיברו ר' עקיבא. ונ"ל דבהא פליגי הנך אמוראי (תרווייהו ס"ל דנרמז הדבר בס' יציר') רק מאן דס"ל שאל אבי"ך ס"ל אברהם אבינו חיברו. ומאן דס"ל לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך וכו' ס"ל בזמן החכמים נתחבר היינו ר"ע והוא דרך צחות ע"כ לא קבעו ע"פ תקופת החמ' רק תמיד מיום כ"ה כסלו בכדי שיהי' הקביעות תמיד באלו הב' חדשים:
410
תי״אעוד אשיב לדרוש בזה ע"פ הפסוק בינו בוערים בעם וכסילים וכו' הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עי"ן הלא יביט היוסר גוים הלא יוכי"ח וכו'. הנ' הביא ראיה על יכולת הש"י ממה שהוא הוא. הנוטע אז"ן ויוצר העין. ולא ממה שברא ויצר השמים והארץ וצבאם והימים וכל אשר בהן. וגם מ"ש אלו איברים משארי האיברי' הלב והמוח וכיוצא. ונפרש לך מקודם מ"ש הנביא הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה וכו'. והנה ידוע דעניינים כאלה הוא הכל לשבר את האז"ן. אבל יש להתבונן למה המשיל קבלת התפלה והתעוררת הישוע' דוקא בב' איברים הללו. והנראה לפרש דהנה החוקרים חקרו בראיית העי"ן אם האור אל הדבר הנרא'. או בהיפך והוכיחו שהאור יורד מן העי"ן אל הדבר הנרא' וחוש השמע הוא בהיפך שמן דבר הנשמע עולה קול השמוע' אל אזן שומע:
411
תי״בולפ"ז תבין הדברי' האלה הטה אלקי אזנך ושמע. היינו כאשר יש מאתנו איתערותא דלתתא. מיקרי לשבר את האזן אצלו ית"ש כדמיון שמיע"ה שמן הדבר הנשמע עולה התעוררת אל השומ"ע ושוב התפלל פקח עיני"ך ורא"ה וכו' היינו אפי' ח"ו אין איתערותא דלתתא מאתנו אעפ"כ הבא הישוע' מאתך אלינו. וזה דמיון ראיית העיני"ם שההתעוררת יורד מן הרואה אל הנראה כן הוא הענין כאשר ח"ו אין אנחנו ראויין וכדאים להוושע תבא מאתך איתערותא דלעילא ותהי' מספיק לאיתערותא דלתתא מה שישראל יסגלו מצות ומע"ט אחר הישוע' שתבא להן מן הש"י. והוא דמיון מ"ב שכתבתי לעיל. אשר ישראל עלו במחשבה והספיק' מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ מצות ומעשי' טובי'. כאשר יהיו במציאו':
412
תי״גוהנה כבר כתבתי לעיל שהנ"ס דחנוכה היה באופן כזה. שלא היו יכולין לעשות איתערותא דלתתא בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כי לא הניחום היונים והיו מתחבאין במערות ובנקיקי הסלעים כמבואר ביוסיפין. וכתבנו שם בפירוש ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם (כביכול עמד בשבילן כטוען) בעת צרתם (זאת היתה הטענ' שהוא עת צרה לשונאי ישראל. ע"כ אין יכולין לעורר איתערותא דלתתא אבל אחר הישועה יסגלו מצות ומע"ט ע"כ מבואר אח"כ בהודאה מה שעשו אח"כ היינו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו וכו' וטהרו וכו' משא"כ בהודא"ה דפורים אינו מבואר מה שעשו אח"כ הבן. א"כ היה הנס דוגמת מעש' בראשית שלא היה איתערותא דלתתא רק הספיק' מחשבתו של ישראל וכמש"ל:
413
תי״דוהנה כבר כתבתי לעיל טעם על מ"ש בגמ' לשנ' אחרת קבעום ולא בשנה הראשונה וכתבתי לעיל כי הנס נעשה בליל הארוכ' יותר מכל לילות השנ' החשך היותר גדול וכל מה שהחשך הוא יותר גדול בו בפרק התגברות הוא ביותר למלכות יון שנק' חשך והנה באותו הפרק בזמן הי' ע"פ סדר ימות התקופ' יום כ"ה כסלו הלילה היותר ארוכה אשר ביום ההוא שברו אויבי היהודים (מלכות יון) לשלוט בהם ונהפוך הוא וכו' ונעשה הנס אשר בו בפרק ויאמר אלקים יהי אור. והאירו את המנורה בדרום. בנס כמש"ל בארוכה:
414
תי״הוחנה כבר כתבנו ג"כ לעיל אשר חכמי הדור היו מסופקין האיך יהי' קביעות זה המועד אם יקבעו בכל שנה קביעותו ע"פ תקופת החמה ויתחילו הימים תמיד מן היום אשר בו יארע ליל הארוכ' כי זה היה תוקפו של נס ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא וכו' או לא ישתנה קביעות המועד הזה מן כל המועדים הנמנין ללבנה דקבעו תמיד מיום כ"ה כסלו ללבנה. הנה לבעבור הספק הזה לא היו יכולין לעשות קביעות למועד הזה בשנה הראשונה עד לשנה האחר"ת שראו ברוה"ק הארת האור בגבהי מרומים ביום כ"ה כסלו (אע"פ שלא היה ליל הארוכ') אז הבינו שרצון הש"י הוא שלא ישתנה קביעות המועד הזה מן כללות המועדים ויהיו קביעותו תמיד לימי הלבנה כ"ה כסלו:
415
תי״ווהנה מהראוי לתת לב בטע"ם הדבר למה באמת לא נקבע תמיד המועד הזה ע"פ ימות החמה תמיד מן ליל הארוכה שזהו תוקפו של נס וכמש"ל ולפי מ"ש ניחא. דהנה כבר כתבנו דהנס דחנוכ"ה נשתנ' בזה מן שארי הניסים שלא הי' לישראל איתערותא דלתתא כ"כ שלא הניחום היוני' להתקבץ בצום ובכי ומספד וכמו שעשו בימי מרדכי ואסת') רק היה הנס ע"י איתערות' דלעיל' והספי' לאיתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל אשר הוא ית"ש היודע ועד מה שיסגלו אח"כ בזמן הישוע' מצות ומע"ט והות כעין מעשה בראשית שהיה איתערותא דלעילא רק שהספיק מחשבתן של ישראל לבחי' איתערותא דלתתא (וע"כ אומרין בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם עמד"ת על אופיים וטבעם של אומה זו אשר זה דרכן כל היום לסגל מצות ומע"ט ולהלל ולהודות אחר הישועה וזה ג"כ עמד"ת להן כביכול כבעל דין הטוען נגד מה"ד וכערב בעדן שבודאי יעשו מצו' ומע"ט אחר הישוע' וע"כ אומרין אח"כ בהודאה (ואחר כך באו בניך וכו' להורות אשר כן עשו בני ישראל):
416
תי״זוע"כ נעשה הנס באלו הב' חדשים דייקא כסל"ו טב"ת ע"פ אשר תשכיל בכתבי מרן האריז"ל. בשיעור קומת הזמן הנה כסלו הוא בחי' אז"ן. וטב"ת הוא בחי' עי"ן וכבר כתבתי לך. חוש הראות של עי"ן מור' על איתערותא דלעילא. וחוש השמ"ע של אז"ן מור' על איתערותא דלתתא כמש"ל והנה בנס הנזכר שהי' באמת רק איתערותא דלעילא אבל הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא. והנה הש"י כאשר רצה להודיע חיבת אב לבנים שעש' להם נס באיתערותא דלעילא. רק הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא הנה פעל ועשה הנס בשני חדשים הללו שהם בחי' עי"ן ואז"ן המורים על איתערותא דלעילא ואיתערותא דלתתא כנ"ל. הנה לבעבור זה נקבעו ימי הניסים הללו ע"פ ימי הלבנ' דאז יחולו הימים הללו תמיד באלו הב' חדשים שהם בחי' עי"ן אז"ן וכנ"ל
417
תי״חהג"ה ע"פ הדברים האלה תמצא טוב טע"ם למנין השעות שהם בימי חנוכה הם קצ"ב שעות מנין בעי"ן באז"ן. ואתה תבין: משא"כ אם היו נקבעים על סדר ימות תקופת החמ'. הנה יחולו לפעמים ועל הרוב בחדש אחד לבד. בין והתבונן ויערב לחיכך מדבש ונופת צופים:
418
תי״טהנ"ה ע"פ הנ"ל יש לפרש הפסוק שאמר שלמה. עי"ן רוא"ה ואז"ן שומע"ת י"י עושה גם שניהם. ואינו מובן. ויש לפרש שרמז על ב' חדשים הנ"ל שבאמת היה הנס בבחי' עי"ן איתערותא דלעילא. והספיק לאיתערותא דלתתא. בחי' אז"ן מחשבתן של ישראל. אבל אעפ"כ י"י עושה גם שניהם. כי ישראל לא סיגלו עדיין. ומה שעשו אח"כ. הנה הש"י פעל להם הישוע' קודם עשייתם א"כ מעשי י"י הוא. והבן. ויצדק מאד לימי חנוכ"ה: י"י עושה גם שניהם שקבע דוקא קביעות המועד בב' חדשים אלו הם בחי' עי"ן אז"ן כנ"ל:
419
ת״כועתה נבא אל הביאור הפסוק שהתחלנו בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוז"ן הלא ישמע (בבחי' איתערותא דלתתא אם יש מעשים בישראל) אם יוצר עי"ן הלא יביט (בבחינת איתערותא דלעילא באין מעשים ח"ו). היוסר גוים הלא יוכיח ורצ"ל הלא מוכח ונשמע כ"ז מן המשפט והייסורין שייסר את הגוים היונים בימי חנוכ"ה. ונעשה הנס דוקא בב' חדשים אלו. אז"ן עי"ן כנ"ל והבן:
420
תכ״אע"פ הדברי' האל' הנ' תתבונן אומרם. בנוס' ההודא' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכ"ה אל"ו. דייק'. היינו לימי חדשי הלבנ' דייקא ולא לסדר תקופת החמה והטעם הוא כדי:
421
תכ״בלהודות ולהלל לשמ"ך הגדו"ל. דהנה שם הו"י' היותר גדול במספרו הוא המתמלא ביודי"ן (וכן הוא בכוונת האריז"ל) בגימ' חס"ד. והנה יש חילוק ע"פ פשוטו בין חס"ד לרחמי"ם. רחמים נקראים כשמרח"ם המרחם על האיש המבקש ממנו. ומעורר לבו ונכמרו רחמי"ו עליו. ונותן לו מבוקשו. וחס"ד נקרא כשנותן לו חסד בזולת מבוקש (עיין בס' סידורו של שבת בענין מבחן. עבד אברהם. שבחן את רבקה כשתתן לו מה שלא ביקש ממנה היא האשה וכו' ראוי' ליכנס בבית אברהם איש החס"ד. והנ' לפ"ז תתבונן הטעם שקבעו שמנת ימי חנוכה אל"ו (דייקא. ולא לסדר תקופות החמה בכדי שיחולו הימים תמיד בב' חדשי' הללו עי"ן. אז"ן המורים על איתערותא דלעילא בלי מבוקשי ואיתערותא דלתתא כנ"ל. וזה הוא להודות ולהלל לשמך הגדו"ל. היינו מדה החס"ד שהיא עשיית חס"ד בלי מבוקש. היינו באין איתערותא דלתתא. הבן הדבר:
422
תכ״גהג"ה ותתבונן ג"כ ע"פ הנ"ל אומרו שמנ"ת ימ"י חנוכ"ה שמנ"ת בחיבור. ולא שמנ"ה כי חיבור כל שמנ"ת הימים מורה על הנ"ל כמ"ש בהג"ה הקודמת כל השעות של כל הימים בגימטריא בעין באז"ן:
423
תכ״דלהודות ולהלל (קט"ז) להודות ולהלל נקבעו הימים להודות ולהלל ולא לאכילה ושתיה כמו בפורים הוא ע"פ אשר פירשנו ברמז הפסוק עת לעשות לי"י הפרו תורתיך על ב' הזמנים הללו חנוכ"ה ופורי"ם הם בבחי' קנ"ה וש"ט חנוכ"ה ניתקן להודו"ת ולהלל היא עבודה בקנה ופורים למשתה ושמח' הוא בוש"ט רמזו שצריכין לשעבד שניהם לעבודת הש"י. והנה בימי אחשורוש פגמו בוש"ט שנהנו מסעודתו של אותו הרשע והוש"ט הוא כח גופניי שעל ידו ניזון הגוף ע"כ היתה הגזירה על הגופות וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יו"ט ברוה"ק סעודת מצוה בוש"ט ובימי היונים פגמו בלה"ר וביטול תורה שהפגם הוא בקנ"ה והיתה הגזירה עי"ז לבטלם לגמרי מן תורה ותפלה שהם בקנה ולא רצו לאבד הגופות דייקא רק הנפשות כי הדבור בקנ"ה הוא פעולה נפשיית כמד"א נפשי יצאה בדברו ויהי האדם לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא. וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יו"ט במצוה להודות ולהלל בקנ"ה וא"כ ב' המועדים הללו נתקנו לזכרון לשעבד הוש"ט והקנ"ה להבורא עולם ב"ה והמה מסוגלים להניח שורשם ליסוד מוסד לכל השנה:
424
תכ״הובזה תמצא ג"כ טוב טעם בנוסח ההודאה דפורים לא נאמר מה שעשו בני ישראל אחר הישועה ובהודא' דחנוכ"ה נאמר ואח"כ באו בניך וכו' וקבעו וכו' להודות ולהל"ל וכו'. דהנה עבודת הפורים משתה ושמחה זה אין חידוש דהיצר אינו מנגד לזה משא"כ חנוכ"ה מצות היום להודות ולהלל לזה היצר מנגד וישראל קיימו וקבלו עליהם ועל זרע"ם זה הוא שבחם והנה ציוו חז"ל לבטל תלמוד תורה בשביל ב' מצות אלו בזמניהם מקרא מגילה ונ"ח כי בהשתעבד הוש"ט והקנה לבורא עולם תתקיים התורה בלי מונע וזה רמז הפסוק ע"ת לעשות לי"י כשיגיע זמן הע"ת (בגימ' קנ"ה וש"ט) לעשותו לי"י אז הפרו תורתך (מבטלין ת"ת בשבילם) ומעתה תתבונן פורי"ם ניתקן להשתעבד הוש"ט וחנוכ"ה להודו"ת ולהלל ולהשתעבד הקנ"ה. ואתה תבין:
425
תכ״וונאמר עוד מה שלא ניתקן משתה ושמחה לחנוכ"ה כי הנה הנס יהיה נעשה על ידי כהני"ם וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל:
426
תכ״זזכר עשה לנפלאותיו הלא פירשנוהו על חנוכ"ה ופורים חנוכ"ה עבדותן להש"י בקו"ל ופורים במאכ"ל קו"ל מאכ"ל בגימ' זכר:
427
תכ״חעוד אומר לך נקבעו הימים להודות ולהל"ל שהיא בחי' קנ"ה (לא כפורים משתה ושמח"ה הוא בוש"ט) היא עפ"י מ"ש בשם המג"ע שליטת מל"ך יון עבור חטא מכירת יוס"ף חושבני' דדין וכו' (כן אנטיוכ"ס בגמ' יוס"ף עמש"ל) והנה בזמן הישועה תיקנו להודות ולהל"ל בקנה הוא עפ"י המבואר בתורה ויוס"ף הורד מצרימה ויקנה"ו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. והנה לא לחנם נתנה התורה אלו הסימנים באיש שקנהו שהיה סריס פרעה שר הטבחים וגם ל"ל למימר שוב ויקנה"ו כיון שכבר נאמר והמדנים מכרו אותו למצרים לפוטיפר וכו' אך הוא מפלאות תמים דעים להבאים בסוד י"י בכתבי מרן האריז"ל גילה לנו סוד הג' שרים שנזכרו אצל פרע"ה (אותיות הער"ף) שהיתה יניקתן גדיל' ממול העור"ף. והנה לשם הוא בחי' קנ"ה וש"ט ורידי"ן והנה המוחין דקטנות כשנדחים לשם בגרו"ן (גימ' ג' אלקי"ם ע"ה) הנה ש"ר המשקי"ם היה יונק מבחי' קנ"ה שבו ניתלת הריא' ששואבת כל מיני משקי"ם. והנה הוא ממוח חכמ"ה קנה חכמה שר האופי"ם היה יונק מבחי' וש"ט שהוא מעבר לכל המאכלים והוא בחי' מוח בינ' ש"ר הטבחי"ם יונק מן הוורידי"ן שהוא ממוח הדע"ת ופרע"ה הוא מול העורף השולט על כל אלה במרכב' הטמא"ה טמ"א ר"ת "טבחים "משקים "אופים) והנה דעת מדת יוסף הצדיק בקדוש' סוד הברי' צדיק יסוד עולם שורשו וחיותו מן הדע"ת אין וכו' אלא לדע"ת הנה תראה בד' מינים שבלולב אשר כל היום כוונתן להמשיך החסדים מן הדע"ת עליון לנו' אפריון אין מברכין רק על הלול"ב כי הוא גבוה מכולם בעלייתו עד הדע"ת אשר לזה פירשנו המסור' הנמסר' בתורה וליוסף ב' ר"פ וליוסף ילד וליוסף אמר מבורכת רצ"ל להיות דרגא דיוס"ף הוא המוליד ע"י עולה עד הדע"ת ובדעת חדרים ימלאו ואין וכו' אלא לדע"ת א"כ הוא לראש ולגבו' מכולם ע"כ וליוסף אמר מבורכת רצ"ל אומרים הברכ' רק על הלול"ב דרגא דיוס"ף וכיון שתדע זאת אשר יוסף הצדיק בקדוש' שורשו מן הדע"ת להוריד שפע ח"י תתבונן מדת יוסף יסוד צדי"ק כשטובי' גניז בגווי' היינו כשאינו בבחי' ח"י הנה הוא נק' טוב הנה יוסף בן י"ז שנה היה וכאשר הגיע זמנו להיות בן ח"י לחופה הנה המפליא פלאות עצות מרחוק אשר ממנו יצאו כבושים לעשות הכנ' לזרע קדוש ישראל לבל יתערבו בגוים הנה לעבד נמכר יוסף למצרים אשר נקרא ערות הארץ בקליפ' ודוקא נמסר לש"ר הטבחי"ם הוא הדעת שבקליפ' אשר כל מגמתו להטות מדת היסוד של צדיקי ישרא"ל להדע"ת דסט"א במחשבת עביר' עד שיטה את הצינור הקדו' ח"ו וכו' ולפ"ז תשתומם על המראה אשר דוקא לזה הרשע נמכר יוסף ושם עמדה ערו"ת הארץ לנגדו והוא נתגבר עליה בכח צדקתו הגם שהיה עדיין נתון תחת ממשלת הדעת דסט"א וזה היא דמשמיענו בתור' אשר שר הטבחי"ם היה סריס פרעה כי כבר ידעת אל אחר איסתריס ולא עביד פירין והנה תראה ביוסף הצדיק כיון שעמד ונתגבר נגד הדעת דסט"א הוציא משם ניה"ק ולקח את בתו לאשה לעשות פרי בקדוש' הבן
428
תכ״טותראה ותתפלא שר הטבחים נתן אותו בבית הסוהר ושם ניתן עמו שר המשקי"ם ושר האופים והוא דהנה כבר ידעת הדע"ת הוא ממוצע בין השכל והמדות הוא סוף כלי המחשבה והתחלת כלי המעשה והנה שר המשקי"ם ושר האופי"ם המה בחי' חו"ב דסט"א והנה בראות שר הטבחי"ם (הוא בחי' הדע"ת דסט"א כנ"ל) כי לא יכול לו מצד עצמו ויפקוד אותו שר הטבחים להיות משמש לגדולים ממנו וגם שם היתה מפת' אותו האשת זנוני' כמו שאמרז"ל והנה עמד גם לנגדם ולא יכלו להטותו ח"ו. והנה שר המשקים להיותו בחי' חכמ"ה נוטה לימי' הנה הי' בו איזה ניצוץ קדוש ע"כ פתר חלומו לטובה ואח"כ קיבל על ידו תועלת וטובה ואת שר האופי"ם שמאל תלה בפתרונו הבן:
429
ת״לאחרי הדברים והאמת האלה חטא מכירת יוסף שגרמו שנשתעבד להשלש' שרים חב"ד דסט"א שהם בחי' קנ"ה וש"ט ורידין הנה מזה נתהוו' קטרוגי הקליפת בזמני' שוני' בראשונ' נתעורר על ישראל ראשי' גוים עמל"ק הוא מבחי' שר הטבחי"ם הדעת דסט"א אשר לשם נמכר יוס"ף ויחלוש יהושע (מבני יוס"ף את עמלק וכו' ולא נגמר הדבר עד לעתיד ב"ב שאמר הש"י למחות את זרע עמלק מתחת השמים ואח"כ בזמן גלות בבל ומדי הנה נתעורר נצר זדון מזרע עמלק והסית את ישראל ליהנות מסעודתו של אחשורוש (והוא הנאת הוש"ט בחי' שר האופים בינה דסט"א) ובעת הישועה הנה תקנו לזכרון הנס לעבוד את הש"י בסעודת מצוה בוש"ט דייקא ואח"כ בימים ההם בזה"ז בבית שני נתעורר שוב הקטרוג מבחי' שר המשקי' שהיא בחי' חכמה דסט"א ואז נתעורר בקטרוג זה מלך אנטיוכ"ס בגימ' יוסף ע"כ זה היה מעשיהו עמד על ישראל להעבירם מחכמ"ת התורה וללמדם חכמות חיצוניות וכל ענין אחיזות החיצונים הללו הוא מבחי' שר המשקים שרשו בחי' קנ"ה קנ"ה חכמה ע"כ בעת הישוע' הנה תקנו ימי המועד הזה להודות ולהלל בקנ"ה ואתה הבן:
430
תל״אוזהו שאמרנו ג"כ בהודאה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרת"ם לא אמרו בעת עניי"ם או עמליה"ם והוא לדעתי דהנה עמד בראשונה לנגד ישראל עמלק הוא בחי' הדעת דסט"א ושרשו בוורידי"ן ואח"כ המ"ן מבחי' בינה והוא בבחי' וש"ט כנ"ל והן היום בפעם ג' מלך יו"ן מבחי' חכמה דסט"א והוא בחי' קנה. הנה קנה וש"ט ורי"ד בגימ' צר"ת וזהו שמזכירין בהודאה להודות ג"כ על העבר ואומרים ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בע"ת צרת"ם:
431
תל״בובזה תמצא טוב טעם ודעת לקביעות הימים הללו בפ' מקץ ולפעמים גם בפ' וישב כי זה ענין הנרצ' בג' שרים הללו המבוארין בפרשיות הללו וגמר הענין בפ' מקץ בין והתבונן ועוד יש יום המקיו' להש"י שמח' ומשת' ויו"ט ליהודים במחיית זרע עמלק מתחת השמים ה"ס הדעת שלא נגמר עדיין מחייתו לגמרי ע"ת לעשות לי"י קנה וש"ט בגימ' ע"ת להיותו כלול משניהם ואז יגמר התיקון לגמרי ב"ב ומלא' הארץ דע"ה את י"י והנה תראה בנס הזה דחנוכ"ה שקלים יהוד"א למטרפסי' להיות שהוא היה הבוצע והמפשר למכור את יוס"ף ע"כ התיקון והנס לא נעשה על ידו כי היכי דלא ליהוי בוצע בירך אבל לע"ל ב"ב מחיית עמלק גמר התיקון תהיה על ידו (הגם שמוכרח הדבר להיות ע"י בני בנים של רחל כמ"ש במאמרי פורים עכ"ז תהיה בפקודת מלך המשיח ב"ב):
432
תל״גותשוב ותתפלא בזה עפ"י מה שאקדים לך מ"ש בס' הקדוש קנ"ה על המצות כתב שם סוד אשר ר' יהודא זה דרכו כל היום לדון בשריפ' דן את כלתו בשריפ' ופוסק אין ביעור חמץ אלא שריפ' ע"ש סודו והנה הוא לפלא כי יהוד"ה בן יעקב הוא אשר דן את כלתו והפסק של ביעור חמץ הוא התנא ר' יהודא בגמ' אבל עכ"פ מזה אתה דן אשר שורש ר' יהודא הוא משורש יהוד"ה בן יעקב. ועפ"י הקדמה זו הנני אומר) התנא ר' יהודה הוא האומר גמר התיקון עד שישחוט את הוורידין הוא בחי' שר הטבחים ונרמז הדבר בתורה והמדנים מכרו וכו' שר הטבחים וסמיך ליה ויהי בע"ת ההוא (ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט) ויר"ד יהודה היינו ורי"ד יהודה (לרמז ר' יהודה ס"ל גם כן ורידי"ן והוא אשר יהיה גמר התיקון במחיית עמלק ע"י משיח הבא מיהוד"ה (וג"כ ויקנה"ו פוטיפר ויקנה"ו לשון קנ"ה הבן הדברים וינעמו לחיכך):
433
תל״דאבאר לך עוד טעם הימים להודות ולהלל נמצא בדברי רז"ל החשמונאי"ם קודם הליכתם למלחמה התפללו מי שענ' לשמואל במצפ' הוא יעננו וטעמא בעי למה הזכירו דוק' את שמוא"ל הנה ידוע עפ"י דברי מרן האריז"ל הנה הס"ם בהאבקו עם יעקב ותקע כף ירך יעקב ואז נפגם מדת הוד והנה נצח והוד משם יניקת הנביאים ע"כ נפסקה הנבואה לגמרי באלף החמישיי שהוא נגד הוד והנה הנצ"ח לא נפגם וז"ש שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר והנה ההו"ד אע"פ שנפגם בהכרח היה איזה תיקון ע"י שמואל כי דרשו חז"ל מהמקרא ששקול היה כנגד מש"ה ואהר"ן (היינו שהיה נבואתו מצו"ה) והנה החשמונאי"ם באו לתקן את מדת ההו"ד וע"כ הזכירו בתפלתם מי שענה לשמוא"ל במצפ' הוא יעננו וע"כ נתקנו הימים האלה להודו"ת ולהלל והנה הו"ד מדה הח' מעילא ותתא ע"כ נתקנו ח' הימים וז"ש וקבע"ו שמונת (דייקא) ימי חנוכה אלו להודות וכו':
434
תל״העוד אומר לך טעם ניתקנו הימים להודות ולהלל ע"פ מ"ש הוא דתקנו להפטיר בחנוכה בזכרי' רני ושמחו בת ציון וכו' לכאורה אין זה ענין לחנוכה וה"ל להתחיל מן קפיטל ד' וישב המלאך הדובר בי וכו' ראיתי והנה מנורת זהב וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דהא דאיפסק קול זמר באש' ערוה במקום דאיכא אימתא דשכינתא אין לחוש והוכיח זה מהגמ' דאמר שמואל לר"י שיננא אחוז באמ' והשתין וכו' ואמרו שם להיות שם היה אימתא דשכינ' ליכא למיחוש להרהור (והנה עם היות שבעיקר הדין יש לי לפקפק על דבריו ז"ל עכ"ז דרך דרש הוא) ובזה פירש מאמרם ז"ל הנך יפה רעיתי זו גילו שכינה אף ערשינו רעננה בשבח בנים ובנות ע"כ ומאי שייכות זה לזה ולפי האמור יתכן דכיון דיש גילוי שכינה יכולין לשבח ביחד בנים ובנות ואין לחוש להרהור וגם פירוש דזה שאמרה דבור' אנכי לי"י אנכי אשיר' דכיון שאנכי לי"י ויש בכאן גילוי שכינה ע"כ
435
תל״והג"ה ויש ג"כ לפרש כן בתו' ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לי"י וכו' הנה למה מייחס אותה כאן לנביאה משא"כ בשארי מקומות אך הוא להיות שהיתה מתנבאת והי' השראת השכינה ולא חשש' להרהור ע"כ ותען להם מרים שירו כו' אנכי אשיר' הגם שאני אשה וכן פירש בזה צהלי ורוני יושבת ציון (יושב"ת לשון נקבה והכוונ' על בנות ציון ואין לחוש לקול אשה) כי גדול בקרבך וכו' ואין לחוש להרהור ופירש בזה בשם רבו רני ושמחו ב"ת ציון (ולא תחוש לקול אשה) כי הנני בא ושכנתי בתוכך עכ"ד ועפ"ז יפורשו הדברים על חנוכ' דהנה כתב מרן האריז"ל כל הניסים וכל הגאולות שהיו מן העולם הי' ע"י הארת מדת ה"וד ע"כ כל הגאולת היה ראשית סיבתן ע"י אשה (כמ"ש בזוהר ואיהו בנצח ואיהו בהו"ד) גאולת מצרים נסיב' ע"י בתי' בת פרעה (וגם הגאולה מבבל שהוא ליל מפלת בבל פס יד כתבה וכו' הנה המלכה יועצה לבלטשצר שישלח להביא את דניאל ובא ופתר לו כתיבת יד המלאך בי בליליא קטל בלטשצר ודריוש מדא' קביל מלכותי' וגו') גאולת מדי ע"י אסתר גאול' מיון יהודית מהחשמונאים וב"ב הגאולה תהיה ע"י הארת הנצ"ח כי תהיה גאול' נצחיות ע"ש דברי האריז"ל:
436
תל״זולפ"ז תבין שע"כ ניתן חנוכ"ה להודות ולהלל שהוא סוף הניסים שנעשו ע"י ההו"ד והוא הכנה דרבה להנס האחרון והגאולה האחרונה שתהיה ע"י מדת הנצ"ח כמ"ש כ"פ. ע"כ נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקת כי נס הנרות עדיין היה ע"י הארת הו"ד משא"כ מכאן ואילך תהיה הגאולה ע"י הארת הנצ"ח (וכבר רמזתי לך לעיל איהו בנצ"ח ואיהו בהו"ד) ע"כ כל השירות היה בלשון נקב' שיר"ה משא"כ לעתיד בעת ההוא יושר השיר"ה הז"ה וכו' השי"ר יהיה לכם וכו' והוא הכוונה במנהג אבותינו שהנשים ינהגו מנהג יו"ט ולא יעשו מלאכה בעוד הנרות דולקת דייקא להורות דעד נס הנרות היה שיר"ה משא"כ מכאן ואילך יהיה שי"ר ומעתה יומת"ק לך מנהג אבותינו להפטיר בחנוכה רנ"י ושמחי ב"ת ציון דייקא ותבין למה ניתקן להודות ולהלל והבן:
437
תל״חאטעים לך מילתא בטעמא מה שנתקנו ימי חנוכ' להודות ולהלל ולא נתקנו למשתה ושמח' ונ"ל דהדין הוא דאין נהנין ממעשה נסים רק כשהיתה הציווי (ליהנות) עפ"י נביא הנה השמח' והאכילה ושתיה היא המצו' כיון שהוא עפ"י נביא. וע"כ היה רשאי' ליהנו' מן המן והבאר ובזה יתפרש לנו הפסוק בפ' המן ויאמרו איש אל אחיו מ"ן הוא (ר"ת "מעשה "נסים) כי לא ידעו (מעולם) מה הוא (שלא נראה בעולם דבר כזה וחששו שאינם רשאים ליהנות מזה) ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן י"י לכם לאכלה (וכיון שהוא מצוה מן הש"י תאכלו ותשבעו) ע"כ בכאן כיון שכבר נפסק' הנבואה נקבעה מועד הזה רק להודות ולהלל ומה שהדליקו אז המנורה ממעשה ניסים מצות לאו ליהנות ניתנו וז"ש בנוסח ההודא"ה והדל"קו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך ושם אין חשש איסור הנאה ממעשה נסים כי בקודש היתה. וז"ש בנוסח הנרו"ת הללו (יהיא ממ"ס) אנו מדליקין על הניסי"ם וכו' (ע"כ) הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם (כי אין נהנין ממעשה נסים) אלא לראותן בלבד כדי להודו"ת ולהלל וכו' רצ"ל שנזכיר בראייתן בלבד בלא תשמיש שניתקנו הימים האלה רק להודות ולהלל ולא להרבות באכילה ושתי' כי אין נהנים ממעשה נסים ובזה יש לפרש ג"כ התחלת הפטרת בחנוכה רני ושמח"י בת ציון הנביא זכרי' שבימיו נפסקה הנבואה. הנה התנבא על החזרת הנבואה ותשר' השכינה על ישראל אז יקבעו ימי הנסים לששון ולשמחה לא כימי החנוכ"ה שלא ניתקנו ע"פ נביא נתקנו רק להודות ולהלל כי אין נהנים ממעשה נסים משא"כ לעתיד כשתהיה השראת השכינה הש"י יצו"ה ליהנות וז"ש רני ושמח"י בת ציון אמר הטעם. כי הנני בא ושכנת"י בתוכך רצל. שתהיה השראת השכינ"ה על הנביאי' ותדעו שהש"י צוה לשמוח. ולפ"ז תדע אשר נחמד הדבר להתחיל הפטורת חנוכה בזה הפסוק:
438
תל״טעוד זאת אדרוש לך. מה שתקנו להודות ולהלל הוא ע"פ מה שדרשנו על הא דאמרז"ל שגזרו היונים בתולה נישאת ליום הרביעי. תבעל לטפסר תחילה והנה בודאי הסט"א עשתה זאת בכוונה מיוחדת מהמרכב' טמאה וביותר ראוי למה היתה הגזירה דוקא בתולה נישאת ליום הרביע"י. והנה אקדים לך דברי הזהר פ' בשלח דף ס'. ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלקיך וכו' ויאמר דא מלכא קדישא ומאי קאמר א"ש תשמע לקול י"י אלקיך. כמד"א כי"י אלקיך אש אכלה הוא. דא כנסת ישראל. והישר בעיניו תעשה דא צדיק. והאזנת למצותיו דא נצ"ח ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד. כיון דעאלו באילין הא מטו למלכא קד שא. לבתר מה כתיב. כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופאך וכו' א"ר יצחק האי מאן דזכי בצדי"ק זכי בנצ"ח והו"ד ואילין אינון תלתא דאתברכא בהו כנ"י ומאן דזכה בהו זכה במלכא קדישא. ועאל בכולהו ארבעה ולקביל ארבע' אינין נטירו להאי רשימו קדישא מארבע אינון. נטירו דכנ"י אסתמרותא דנד' נטירו דצדיק אסתמרותא דשפח' נטירו דנצ"ח איסתמרותא דגוי'. נטירו דהו"ד אסתמרותא דזונ"ה. ועל דא לקול י"י אלקיך דא כנ"י כמה זכיין ישראל לקבלא אנפי שכינתא באסתמרותא דנד' וכו' והא אוקימנ' מלה. והישר בעיניו תעשה דא צדיק וכו' לאסתמרא משפחה וכו' והאזנת למצותיו הא נצ"ח לאיסתמרא דלא ייעול רשימא דא בבת אל נכר ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה. ואזלא הא כמה דתנינן א"ר יהודא. מ"ד חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכו'. על ירך על ההוא רשימא קדישא לנטרא לי'. ואי נטר ליה כדין איקרי גבור. וקוב"ה אלביש ליה בלבושו. ומאן לבושי דקוב"ה הו"ד ונצ"ח. דכתיב הו"ד והד"ר לבשת אוף הכא הוד"ך והדר"ך. וכדין אתדבק ב"נ במלכ' קדיש' כדקא יאות מכאן והלאה כל המחלה לא אשים עליך כי אני י"י רופאך עכ"ל. וכאשר תתבונן בדברי הזהר הלזה הנה תבין משארז"ל. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא שלקחו נשים נכריות ופגמו בנצ"ח שהוא אסתמרות' מן בת אל נכר והנה עזרא ונחמיה ושאר אנשי כנה"ג תקנו כל מה שהיה אפשר להם לתקן. עכ"ז לא היה גאול' נצח"י"ת (כמו שיהיה לעתיד הגאולה ממדת הנצ"ח כמש"ל רק ע"י ההו"ד) והנה היונים הרשעים ברצותם לקעקע ביצתן של שונאי ישראל ורצו שיהיה הפגם גדול במדתי הו"ד. ובפרט שהיה פגום מן ותקע כף ירך יעקב. הנה גזרו כל בתולה הרשא' ליום הרביעי תבטל לטפסר תחיל'. דהנה חז"ל תקנו בתולה (ישראלית) נישאת ליום רביעי (נצ"ח שהוא אסתמרותא מן בת אל נכר) ונבעלת בחמישי (הו"ד והוא אסתמרותא דזונ"ה) והיונים הרשעים רצו לפגום ההו"ד ע"כ גזרו כל בתול' הנישאת ליום הרביעי (מטעם הנ"ל תבעל לטפסר תחיל' לעשות' זונ"ה ואח"כ ישאנ' ישראל ויפגום מד' ההו"ד אשר זה תיקנו אסקמרות' מן זונ"ה. ולפ"ז תבין מה שתקנו בנוסח ההודאה כשעמד' מלכות יון וכו' ולהעבירם חוק"י רצונך. דקשה למה דווקא החוקי"ם רצו להעביר ולפי הנ"ל יתכן דהרי אמרו בזהר הנ"ל ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה והן הם שגזרו תבעל לטפסר תחילה בכדי שיהיו בנות ישראל זונות. זה שתקנו שרצו להעבירם חוקי רצונך (עיין מש"ל עוד בזה):
439
ת״מהג"ה ומעתה עמוד והתבונן בברכת יוצר אור תקנו הנוסח כי הוא לבדו. מרום וקדוש פועל גבורות וכו' בור"א רפואו"ת וכו'. והנה תראה עשר' שבחים. עיין בכוונ' שהוא מכוון לעשר ספירו' והנ' בור"א רפואו"ת הו"ד. הוא הנאמר בזהר מכאן ולהלא' כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופא"ך:
440
תמ״אע"פ דברינו הנ"ל תבין מה שכ' הק' בספר הקנ' וז"ל בשעה ששניני בתולה נשא' ליום הרביעי יצאה ב"ק ואמרה אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי קמתי עכ"ל (וכ"ה כעין זה בזו"ח) והוא לפלא ולפי הנ"ל יתכן היטב. בשעה ששנינו בתולה נשאת ליום הרביעי. והכל יודעין. שלה למה נכנס' לחופ' בכדי שתבעל בחמישי והוא לתקן מדת הו"ד שנפגם מן הס"מ ומזה הכח נתגברו היונים וגזרו כנ"ל. ותקנת חז"ל בתולה נשאת ליום הרביעי הית' למרפא ארוכה כנ"ל וזה שיצאה ב"ק אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי (מן ותקע כף ירך יעקב וכו' ונפסק' הנבוא') קמתי בימי החשמונאים שתקנו להודו"ת ולהלל לתקן ההו"ד ואתה הבן:
441
תמ״ביש להתבונן התנא בבריית' קמתני קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. ובהודאה אמרו בהיפוך להודות ולהל"ל הנה ע"פ פשוטו ז"ל דהתנא הקדים הל"ל. שהוא ניתקן עוד בימי משה. ותקנו נביאים הראשונים לאומרה על כל צרה שלא תבא. וכמה מהמוני המצות אמרו שהיא דאורייתא מפסוק הוא תהלתי"ך וההודאה היא מקודשת בימי החשמונאים ומתקני ההודאה הנה בהודא' קא עסקי הקדימו ההודא' זה מה שנ"ל ע"פ פשוטו.
442
תמ״גהנה אבאר לך עוד מה שתקנו בנס הזה להודו"ת ולהלל דהנ' הנס נעש' במאור האש שלא הי' שמן כשיעור ודלק האש בנס. ונ"ל הטעם כי הי' הנס ע"י אור ההו"ד שנתגל' ותיקון. ועל אור ההו"ד נאמר קול י"י חוצב להבות א"ש ותתבונן הו"ד במילואו כזה ה"י וי"ו דלית בגימ' תע"א מנין א"ש במילואו כזה אל"ף שי"ן והוא הנרמז קול י"י חוצב להבות א"ש. על כן בעת הישוע' תקנו להודו"ת ולהל"ל:
443
תמ״דעוד אומר לך מה שתקנו הודא"ה דייקא אמרז"ל המוד' להש"י על נס שנעש' לו הש"י מצילו מצר' אחרת הבי' זה הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה ופירש בזה הכתוב כי חמת אדם תודך (כאשר מציל הש"י את האדם מן חימה והוא מודה אליו אז) שארית חמות תחגו"ר (לשון חגירת צפורן שמעכב הצרות אחרות וינצל מהם עכ"ל) ובזה פירשנו בברכת הודא' בשמ"ע מודים אנחנו לך וכו' על ניסך וכו' ועל נפלאותיך וכו' ועל כולם יתברך וכו' וכל החיי' יודו"ך סלה וכו' ע"כ האל ישועתינו ועזרתינו סלה. רצ"ל כיון שאנחנו מודים לך עי"ז אתה ישועתינו ועזרתינו סלה. ובזה תבין מה שתקנו בחנוכ"ה סוף הנסים הודא"ה דייקא דכיון שניצולו מן גלות י"ון והבינו שכן קרבו ימי הפקוד'. גלות הארוך גלות אדום ואנחנו צריכין לישועות הש"י בכ"י. הנה בימים הקבועי' בכל שנה להודא"ה שאנחנו מודים על הדבר עי"ז מצוקה ננצל מכל צרינו העומדים עלינו והש"י מצילנו מידם נהגם שהם נסים נסתרים עכ"ז נבין בכל פעם כי יד הו"י' עשת' זאת. ואין זה בטבע כי הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד בין וכו') ע"כ הודא"ה בגימ' אהי"י'. הוא ע"ד שאמרז"ל שאמר הש"י למשה בגלות מצרים אהי' אשר אה"י'. אהי' עמהם בצר' זו אשר אהי' עמהם בגליות אחרות. ודי בזה למשכיל ועפ"ז תתבונן אומרו להודו"ת ולהל"ל:
444
תמ״הלשמך הגדו"ל (קל) לשמ"ך הגדו"ל הנה כבר נתבאר לעיל בסימן קט"ו וכעת נאמר עוד) דהנ' נסים נגלים נעשים ע"י שם הו"י' ב"ה וב"ש. הוא שם הגדול והנכבד. המהוו' כל הויות ומשדדם כרצונו ונסים מלובשים בטבע. הוא בהלבשת שם אלקי"ם בגימ' הטב"ע אבל אמונת אומן היא לנו שכל ההנהגות אשר הם ע"פ הטב"ע. הכל הוא בכח שם הגדול הוי' ב"ה. הוי' הוא האלקי"ם. והנה בימים ההם בזה"ז בנס דחנוכ"ה שכבר נפסקי' הנבוא'. והש"י ב"ה הי' בעזרינו. והצילנו מן מלכות יו"ן. והנה הי' נ"ס מלובש בטב"ע בתחבולות המלחמה הגם שהי' לפלא מסירת הגבורים ביד חלשים ורבים וכו' עכ"ז הוא כעין הלבש' בטבע. אבל להראות חיב' יתיר' ולהודיע לבנים. אשר הוי' הוא האלקים: ולידע ולהודיע להוידע אשר בגלות החל הזה האחרון והארוך הגם אשר הש"י ישועתינו ועזרתינו סלה. אבל הכל מלובש בטבע. ובכדי שלא נתפת' לומר ח"ו אשר הכל הוא בטבע ואין כאן ח"ו השגחת המשגיח והכל יכול הנה לאמונת אומן הלז' בנס דחניכ' אשר הוא סוף כל הניסים. הנה עם היות שהישוע' הית' מלובשת בטב"ע הנה אחר הישוע'. התנוסס הש"י עמהם בנס דנרות שלא כטבע. לידע ולהודיע זכרון לבני ישראל. עד ביאת משיחנו. שכל הישועות הנעשים בגלות החל הארוך הכל הוא מפעילת השם הגדול הוי' ב"ה. והנה לזכר זה קבעו הודא"ה. וכמ"ש לעיל המוד' להש"י על הנ"ס שנעש' לו הש"י מצילו מצר' אחרת. הנה כשאנחנו מודים להש"י בהודא"ה זו בכל שנה. עי"ז אמונת אומן הוא לנו אשר כל הנהגתינו גם בגלות החל הזה כל ימי עניינו ומרודינו הכל הוא מפעול' הש' הגדול הוי"י' ב"ה המהוו' כל הויו' הוא האלקי' וז"ש בהודא' וקבעו שמנ' ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמ"ך הגדו"ל. השם הנכבד הוי' ב"ה בין והתבונן בדברים האל': הנה עד כאן הגיעו דברינו אלה כעת לפרש דבר ההודאה והנה עלו הסימנים במספר ובמפקד ק"ל. מנין הכהני"ם ואי"ה עוד יבואו כמה עניינם במקומות מפוזרים. ויתבארו בקל"א אי"ה יהא רעוא נזכר להודות ולהלל ולשבח וכו' על הנסים הנגלים המפורסמים בכל העולם אשר עשה יעש' עמנו המפליא פלאות בביטול המלכות הרביעית כהבטיחנו על ידי נבואיו וכימ' צאתינו מאמ"צ יראנו נפלאות ב"ב אמן:
445
תמ״וועתה נתחיל לפרש פ' הודא' בתהלים סי' קי"א:
446
תמ״זהללו י"ה אוד' י"י בכל לבב בסוד ישרים ועד'. גדולים מעשי י"י דרושי' לכל חפציהם להתבונן קישור הדברים בטעם גם הדקדוקים שיש לדקדק " א' אומרו בכל לב"ב משמע ב' לבבות. ב' אומרו בסו"ד ישרים. מהו בסו"ד הל"ל בתו"ך. ג' אומרו ישרי"ם ועד"ה מהו ישרי"ם ומהו עד"ה. ד' אומרו גדולים מעשי י"י דרושים וכו' משמע בזה הם גדולי' כי הם דרושים וכו' ואינו מובן מה זה. והנה כדי להבין הענין נקדים הקדמ'. והוא. דהנ' המתפלספים לא יאמינו במציאו' הנסים באמרם שאין זה מכבוד הבורא כי פועל אומן זה כבודו שלא יגיע הפסד ושינוי למעש' ידיו. ויהי' לו כח הקיום כפי אשר כבר עשהו והבורא ית"ש הנה פעל ועש' הנבראים על טבעם זהו כבודו ית"ש שיעמדו נבראיו לעד על טבעם שהטביעם מששת י"ב. לא שיגיע להם שינוי והפסד מטבעם. והנה אל החקיר' המזוייפת הלז כבר הכה על קדקדם הרב הגדול הגאון הקדוש בעל גו"א בהראות טעותם וזיופם. והוא מ"ש בס' הגבורת שלו ותוכן דבריו. כי הנהגת הטבע הוא בעולם הטבעיי אשר ברא הבורא. וההנהג' הנסיית הוא מעולם הנבדל אשר ברא הבורא. ולכל דבר הוא הנהג' מיוחדת מבראשית. ואין זה קלקול (ואם תרצ' לרוות צמאונך עיין בדבריו שם) ומסיק שם שבאותו העת שישנו בעולם הנהגה הניסיית ישנו ג"כ הטבעיית. דהיינו בדמיון בעת העמדת השמש ליהושע. יכול להיות שעמד' השמש ליהושע בנס ואעפ"כ הלכה ונשקע' בזמ' בטבע. ואין כאן הפסד מן הטבע. וכן בחזקי' שבה אחורנית לחזקי' ואעפ"כ הלכה כסדר'. והנה השכל המשוקע בטבע לא יקבל זה. כי איך אפשר לצייר ב' הפכיים בנושא אחד הן אמת בטבע א"א לציר אבל בנס יכול להיות הלא לזה הוא מעשי יי ונפלאותיו אשר הוא יכול עשות דבר והיפוכו בנושא אחד כי הוא כל יכול. והבן. וכ"ה בכל הנסים. וכאשר תתבונן בזה אין מקום לקושיית המתפלספים כי הטבע תעמוד על עמד' בלי הפסד. והנס מעולם הנבדל יתהוו' בגזירת הבורא דבר בלתי טבעיי ואיש אמונות הגם שלא יצוייר לו בשכל איך הוא באפשרי ב' הפכיים בנושא אחד יאמין באמונ' הדבר. שהוא דבר אשר לא יצוייר בשכל אבל האמת כן הוא. ובזה יתפרשו הפסוקים. אודה י"י בכל לב"ב היינו בשני לבבות אאמין במעשי נסים שהוא ית"ש משדד המערכות ופועל נסים שלא כטבע ואאמין אשר הפועל אומן ית"ש אינו מקלקל מעשי ידיו ויכונו לעד לעולם ואהודנו בב' הענינים הללו:
447
תמ״חבסוד ישרים ועדה. בסו"ד ישרי"ם היינו הישרי"ם בלבותם המה המאמיני' בנפלאותיו והוא סו"ד כי הוא מעולם הנבדל אני אהודנו בסוד"ם ואאמין בזה וגם אהודנו בתוך העד"ה. היינו דעת ההמוניים אשר אין להן השכל' בנפלאותיו רק אומרים אדרבא שזהו כבודו ושבחו שאינו משנה הטבעיים. והנ' אני אהודנו גם בתוכם שאני מסכים על סברת הישרי"ם ועם סברת העד"ה כי סברת שניהן אמיתיית כי בזמן א' וברגע א' ישנם ביחד פעול' נסיית ופעולה טבעיית. והגם שלא יצוייר הענין בשכל דבר והיפוכו הנ' לזה המה גדולי' מעשי י"י אשר המה דרושי"ם לכל חפציהם כפי חפץ השכליים מי שישפוט לו השכל שזהו כבודו ית"ש שלא ישנה מעשי ידיו הטבעיים ויכונו לעד לעולם הנה כדבריו כן הוא. ומי שישפוט לו השכל שזהו כבודו ית"ש להראות גדולתו איך משדד מערכות השמים כרצונו. הנה כדבריו כן היא הבן הדבר וזה שמפרש אח"כ איך הם דרושי' לכל חפציהם היינו הו"ד והד"ר פעל"ו היינו פעולת נסים שבזה מתגלה הודו והדרו על עבדיו וגם צדקתו עומד"ת לע"ד היינו הצדק' והמתנת חנם שנתן לנבראים כח טבען מבראשית תכון לעד לעול' בלי הפסד והגם שהן כפי שכלי אנושיים ב' הפכיים הנה לזה המ' גדולי' מעשי י"י הבן:
448
תמ״טזכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י (קלב) זכר עשה לנפלאותיו וכו' כל הדקדוקים שיש לדקדק בפסוק הזה ומה שפירשנו בזה עמש"ל במאמר זה סימן פ"א קחנו משם ועיניך שום על פירושן של הדברי'. אין מן הצורך לכפול הדברים בכאן והרוצה להעתיק יעתיק הפירוש גם כן בכאן:
449
ת״נטרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו (טרף) וכו' יתפרש הדבר ע"פ מה שפירשנו בפסוק ברוך י"י שלא נתננו טר"ף לשיניה"ם. דהנה יש להבין למה כינ' רשעת הרשעי' בשם טר"ף גם לשיניה"ם. הנה לא בשיניהם דוקא ינשכו (הגם שע"פ פשוטו הוא דרך הפלג' שרוצים לנקום מאתנו כדמיון הנושך מגודל הכעס עכ"ז בדברי רוה"ק לא דבר ריק הוא) והנראה דהנה כל חיות והתגברות הקליפו' והסטרין בישין היא מהרפ"ח ניצוצין כנודע ובצירוף בחינת' העצמיית הרי טר"ף והנ' כשמתגברין ח"ו מחמת העדר הזכיות ח"ו אזי מתגבר עצמיותן בחיות וכח רפ"ח שבהן. אזי ח"ו שונאי ישראל לטר"ף. ואמרו לשיניה"ם דייקת ידעת כבר אות ש הוא ג' קוין ימין שמאל אמצע. הנה כשח"ו הן מתגברין ע"י הקדוש' הטמונ' בתוכן הנה הן ח"ו בהתגברות בג' קוין וז"ש לשיניה"ם לשי"ן שלהם היינו ג' קוין שבהם שהם כעין אות ש:
הג"ה אם תבין כל הנ"ל תתבונן מ"ש הנביא ואמר ביום ההוא (בעת הישוע') הנה אלקינו זה קוינ"ו לו ויושיענו זה י"י קוינ"ו לו היינו עשינו קוי"ן לו לשמו ית' בהעלות בכ"פ ע"י עבודתינו נה"ק מתוך הקליפ' ושבו אל הקדש פנימ' וז"ש ג"כ המשורר שירו לו זמרו לו שיח"ו בכל נפלאותיו. כשיעשה הש"י הפלא הוא בסוד שי"ח. ג"פ ק"ו בגימ' שי"ח וזה ג"כ סוד שרפי קודש המשלשים קדוש' וכן אברהם אבינו כשרדף המלכים הי' בכונת סוד שי"ח לקח את עבדיו שמנה עשר ושלש מאות. וזה לדעתי ג"כ נרמז בפסוק מכאן נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשי' וכו'. ראיתי בס' אחד נק' שברי לוחות) מפ"ח ר"ת מצרי"ם פלשתי"ם חר"ן הן הן ג' קוין דסט"א אשר נלחמו בהן ג' אבות העול'. אברה' וירד אברם מצרימ' ויעל אברם ממצרי' יצחק בפלשתים יעקב בחרן. ותתבונן בתמר הצדקת כאשר השתדלה להרים קר"ן מלכו"ת בישראל השתדל' אחר ג' הסימנים מט"ה פתי"ל חות"ם (ר"ת מפ"ח) להמשיך אל המלכות ג' קוין חותמך נרד יעקב (חותמ"ו אמ"ת כמד"א תתן אמת ליעקב שנק' חות"ם כמשארז"ל חותמ"ו של הקב"ה אמ"ת) והוא יעק"ב אשר נלחם בקליפ' הנק' חר"ן (והתחלת התיב' ג"כ באות ח' כמו תיבות חות"ם (פ"תילך נגד יצחק אשר נלחם בפלשתים שהן מן כוחות הדין מספר' י"פ אלק"י' ופתיל בגימ' י"פ הו"י' בההי"ן (סוד מלכות שמים) להמתיק הדינין והתחלת התיב' ג"כ באות פ' מט"ך נגד אברה"ם נלחם במצרי' אשר שם נשקעו ישראל במ"ט ש"ט. ואברהם עשה הכנ' לבל ישארו ח"ו לשם ושיכנסו למ"ט שערי קדוש' וזהו מטך הבן הדברים:
הג"ה אם תבין כל הנ"ל תתבונן מ"ש הנביא ואמר ביום ההוא (בעת הישוע') הנה אלקינו זה קוינ"ו לו ויושיענו זה י"י קוינ"ו לו היינו עשינו קוי"ן לו לשמו ית' בהעלות בכ"פ ע"י עבודתינו נה"ק מתוך הקליפ' ושבו אל הקדש פנימ' וז"ש ג"כ המשורר שירו לו זמרו לו שיח"ו בכל נפלאותיו. כשיעשה הש"י הפלא הוא בסוד שי"ח. ג"פ ק"ו בגימ' שי"ח וזה ג"כ סוד שרפי קודש המשלשים קדוש' וכן אברהם אבינו כשרדף המלכים הי' בכונת סוד שי"ח לקח את עבדיו שמנה עשר ושלש מאות. וזה לדעתי ג"כ נרמז בפסוק מכאן נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשי' וכו'. ראיתי בס' אחד נק' שברי לוחות) מפ"ח ר"ת מצרי"ם פלשתי"ם חר"ן הן הן ג' קוין דסט"א אשר נלחמו בהן ג' אבות העול'. אברה' וירד אברם מצרימ' ויעל אברם ממצרי' יצחק בפלשתים יעקב בחרן. ותתבונן בתמר הצדקת כאשר השתדלה להרים קר"ן מלכו"ת בישראל השתדל' אחר ג' הסימנים מט"ה פתי"ל חות"ם (ר"ת מפ"ח) להמשיך אל המלכות ג' קוין חותמך נרד יעקב (חותמ"ו אמ"ת כמד"א תתן אמת ליעקב שנק' חות"ם כמשארז"ל חותמ"ו של הקב"ה אמ"ת) והוא יעק"ב אשר נלחם בקליפ' הנק' חר"ן (והתחלת התיב' ג"כ באות ח' כמו תיבות חות"ם (פ"תילך נגד יצחק אשר נלחם בפלשתים שהן מן כוחות הדין מספר' י"פ אלק"י' ופתיל בגימ' י"פ הו"י' בההי"ן (סוד מלכות שמים) להמתיק הדינין והתחלת התיב' ג"כ באות פ' מט"ך נגד אברה"ם נלחם במצרי' אשר שם נשקעו ישראל במ"ט ש"ט. ואברהם עשה הכנ' לבל ישארו ח"ו לשם ושיכנסו למ"ט שערי קדוש' וזהו מטך הבן הדברים:
450
תנ״אהג"ה ויש לפרש עוד אומרו לשיניהם דייקא בסוד הכתוב שנ"י רשעי"ם שברת דהנ' אות שי"ן שבתוך אותיות רשע הוא אתווא דקשוט. והוא בסוד ניצוץ המחי' (כי קש"ט הוא אמ"ת. וכבר ידעת מהו אתרא דשמ' קושטא אשר הי' בה חיים על שאמרו אמ"ת ולא שק"ר) בסוד ואתה מ"חי' את כולם (עיין בזה"ק בראשית בענין אתוון שק"ר) שהשי"ן הוא המחי'. וכאשר יוציאו מן הרש"ע בלעו מפיו היינו נה"ק שבתוכו תשבר ממנו השי"ן וישאר רק ר"ע ויתבטל כחו וחיותו וזהו או לרש"ע ר"ע (אוי לרש"ע כשישאר רק ר"ע כי (אז) גמול ידיו יעשה לו. וזהו ג"כ יגמר נא ר"ע רשעים וכו' וז"ש שינ"י רשעי"ם שבר"ת היינו השיני"ן של רשעי' וישארו רק רעי"ם (כמד"א ואנשי סדום רעי"ם) אז נפסק כוחן כי כל עיקר כחן בעוד השי"ן בתוכן. וז"ש ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניה"ם להשיני"ן שבתוכן שמז' מתגברין. וז"ש גם כן רשע יראה (צדקת הצדיק והצלחתו) וכעס. שיני"ו יחרוק (ירצ' להתגבר עליו בכח השי"ן שלו ונמס (ממנו הש') וע"כ תאות רשעי"ם תאבד הבן:
451
תנ״בוז"ש טרף נתן ליריאיו רצ"ל הש"י נתן ביד היראים את הטר"ף היינו נתן להן כח להעלות הרפ"ח ניצוצין מתוך עצמיות הקליפ' ממילא מתבטלי בחי' עצמיותיהן וכחותיהן א"כ זהו מיקרי שהוא נותן ליריאיו כל הטרף וזה יזכו"ר לעולם בריתו. כי בהעלות הניה"ק מתוך הקליפ' יתהוו' למ"נ אל הקדוש' ועי"ז יתעורר המ"ד (יזכו"ר הוא בחינת השפעה כמ"ש בפסוק זכ"ר עשה וכו' ברית"ו לעולם היינו ישפיע שפע להעול"ם הידוע והבן: וזהו
452
תנ״גכח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (קלד) רצ"ל בשביל זה גילה הש"י לעמו ג"כ מסודות מעש"י בראשית מעולם התה"ו (הגם שכל עבודתינו הוא בבחי' עולם התקון ולמה נתגלה סודות מ"ב מן ז' מלכין קדמאין) הנק' כ"ח מעשי"ו כמו הכח אל הפועל הוא כדי לתת להם נחלת גוים אשר עבודתינו תהי' ג"כ ב"ב לחדש מעשי בראשית היינו בהעלות ניצוצין מן התה"ו אל התיקון (ויתהוו' מנקוד' קוין כמו במ"ב י"י חנינו לך קוינ"ו קוי"ן) ועי"ז ניתן להן נחלת גוים בהעלות נה"ק מהן ושב והי' לקדוש'. וימלא כבוד י"י אכ"ה בהעלות כל הניצוצין והחיות מן הקליפות ויתבטלו כל הקליפות והיו לבער ואז ישמח י"י במעשיו. הבן:
453
תנ״דמעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו (קלה) מעשי וכו' נאמני' וכו' מהראוי להתבונן איך יקושר הרישא לסיפא גם מ"ש שמעשי ידיו אמ"ת ומשפ"ט מהו הנרצ' בזה. והנרא' דהנ' זאת התורה מצותי' וחקותי' נאמרו לנו מפיו ית"ש בסיני (וזאת היא עבודתינו בהן להש"י להעלות הנה"ק) ויש מצות שאינן מסיני בפירוש רק חז"ל המציאום וציוו אותן לנו (והנה קבלה בידינו שהכל נתגל' למשה בסיני כאשר תתבונן מתוך דברינו אי"ה וע"כ מברכין עליהן אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו) והנה על אלו מצות דרבנן יכול ח"ו לבב אנוש להסתפק בהן שאינן נאמנין כ"כ ח"ו. ובאמת גם הן נצטוו מסיני (כיון שמברכין עליהן וצונ"י) והנה מהראוי להתבונן למה באמת לא צוה אותן הש"י בפירוש בסיני מפורס' בתור' והנ' הרב הגדול בעל גו"א כתב הנה אנחנו רואין שהש"י מנהיג את העולם בב' הנהגות. הנה ג' הטבעיית שהיא בטבע וכחו ית"ש ושפעו והשגחתו מלובש בטבעיים להנהיג ההנהגה ההוא כרצונו. ויש הנהגה נסיית למעלה מן הטבע ובה נגלה כחו ית"ש בלי לבוש הטבע. ומתרא' לעין כל כי יד י"י עשתה זאת. והנה הכל נברא ע"י התורה כמ"ש הכתוב. ואהיה צלו אמון:
454
תנ״הוהנה התור' כח הפועל של הנהגת העולמות. והנה על כרחך שיש בכח הפועל ג"כ אלו ב' הבחינות דהיינו שישנ' בחינ' בתורה שנשמעת מפיו ית"ש בלי התלבשות בטבעיים (והוא כמו הנהג' הנסיית הנבדלת) ויש בחי' תור' שצריכין להתלבש בטבעיים דהיינו שנגל' לנו רצונו וצונ"ו ע"י חכמת החכמי' אשר הן בעול' העשי' תחת הטבע הגם שהש"י משפיע בהן חכמתו ורצונו שיוציאו הדבר מן הכח אל הפועל והכל מאתו ית' הנה הוא כדמיון הנהגת הטב"ע בגלגלי' שהוא ג"כ כחו והשגחתו ויכולתו ית"ש (עיי"ש שהאריך בבאר הגולה אשר לו) והנה הנהג' הטבעיית יש לכנות' בשם אמת שהוא נתונ' לעד לעולם בל תמוט עולם ועד. דהנה אמת מלבן ליבוני' קושטא קאי וההנהג' הנסיית הוא נק' משפט שהוא כפי המשפט בכל פעם בכדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים לפי המקום ולפי הזמן. הוא ית"ש משדד את המערכה. ומתגל' ההנהגה הזאת הנבדלת כענין ניסי מצרי' להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים לישראל וכיוצא בכל הניסי' והבן. ועתה תתבונן פי' הפסוק מעשי ידיו (הן ב' בחי' היינו) אמ"ת (הנהג' הטבעיית כנ"ל ומשפ"ט (הנהנ' הנסיית כנ"ל עי"ז תתבונן כי) נאמנים כל פקודי"ו היינו אפי' המצות שיצאו מפי חז"ל כי זהו ציוויו ית"ש ממ"ש רק שנתלבש' חכמתו ית"ש בחכמים להוציא המצוה מן הכח אל הפועל בחכמתן בזמן הראוי כענין הנהגת הטבע שהוא ג"כ בכחו ית"ש ושפעו והשגחתו המושפע בככבי השמים וכסילה' ואתה הבן: וזהו
455
תנ״וסמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר (קלו) רצ"ל הוא הנרצ' משארז"ל בכ"מ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. מהראוי להתבונן מהו לשון אסמכת"א הנ"ל רמ"ז אבל הוא הנרצ' הוא כדרך הסמוכ"ה המצטוית ע"פ התור' אשר הבעל הוראה בדורו סומ"ך את הקם אח"כ. יור' יור' ידין ידין כן כביכול התור' סומכת בסמיכת חכמים את חכמי הדור שיהיה דבריהן חיין וקיימין בתורה ממש וכן הא דאמרו רז"ל כל מילי דרבנן אסמכוה"ו אלא תסו"ר לשון אסמכוה"ו אינו מובן דהל"ל למדוה"ו ולפי הנ"ל מובן דרצ"ל סמיכת החכמי' מן התורה שהתור' מסמכ"ת אות' להיותן סמוכין כל מן דין סמוכו לנא. והנה לפי הנרא' תקנת חכמים וגזירתן בכ"מ הוא בכדי לייש"ר את הדור פן יבואו לידי איזה איסור וכיוצא אבל אעפ"כ גזיר תן נרמז' בסיני ונסמכ"ה מן התורה תורת אמ"ת ומעת' תבין סמוכים לעד לעולם עשויים באמת (תורת אמ"ת). וישר (ליישר את הדור בזמניהן שיצא הדבר מן הכח אל הפועל הבן) הנ' זהו בלאוין דרבנן ובעשין דרבנן מברכין וצונ"ו: אמר
456
תנ״זפדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו (קל"ז) רצ"ל הנה לא בכל הנסים עשו זכר לדורות (כמ"ש בפסוק. זכר עשה וכו') רק הוא הנס שהתנוסס הש"י רק לשעה המצטרכת לישועת ישראל להפיל מורא על הגוים. ולהושיע את ישראל הנה נתנו הלל והודא' להש"י בשעת' אבל לא קבעו הדבר לדורות. אבל ישנם כמה נסים אשר הפועל ישועות פעל ועש' שתתגל' קדושת האור הזה בכל שנה ושנ'. ע"ז תקנו זכר וקבעו מצו' ומברכין עלי' אשר קדשנ"ו במצותיו וצונו כמו שמברכין על נר חנוכ' ומקרא מגל'. ובז' תבין פדות שלח לעמו באור הנס שנתהוו' בשע' הישוע'. אבל זאת ועוד אחרת. צוה לעולם בריתו שיוליד הנס והאור בדומ' בכל שנה כענין זכר"ו נפלאותיו וכו' שכתבנו. וז"ש ברית"ו ותבין ג"כ קדוש ונורא שמו. נור"א בשעת הנס בזמן הישוע' וקדו"ש בזמן הנועד בכל שנה ע"כ מברכין אשר קדשנ"ו הבן:
457
תנ״חראשית חכמה יראת י"י שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד: (קלח)
458
תנ״טהנראה לפרש דהנה המתפלספים אשר לא נגה עליהם או"ר התור"ה סוברים ענין מצות התורה כחוק ונימוס ונותנים טעם למצות כפי דעת' באמר בכל מצו' יש רמז איז' מושכל וחכמה פליסוכית וכיוצא ועי"ז גוזרים בשכלם שהעשי' בעצמה של המצוה אינה הכרחית אל האדם רק שנצטו' לעשות כדי שעי"ז יתעורר ויתבונן מושכ' החכמ' אשר נרמז בציווי הזאת ממילא המתבונן כבר בחכמה הזאת ובמושכל אין מן ההכרח לו לעשות המצו' בפועל. והנ' תדע הכתות האלה הם מן הערב רב והן המה קוץ ממאיר לזרע ישורון ומפתים בפתויי הזונ' לקלי הדעת להקל מעליהם טורח משא סבל עבודת המצות וכבר קהלתי עליהם קהל' גדולה (במ"א בדברינו) להתוודע ולהגלות שהאנשים כאלה אין להם חלק ונחלה בישראל ויהיו לחרפות (וכבר היתה עלינו רוח י"י בדברינו הקודמים שזהו ענין הנס דחנוכ"ה לבטל חכמת החיצוניות ולהגביר אור התורה ונר מצו') אבל קבלתינו האמיתיית שהמצות האלה הם כביכול רמ"ח האיבר"ן דמלכא וכל מצוה ומצוה מרמזת לשורש עליון באצילות הקודש כביכול עצם השם הו"י ב"ה ובעשיית המצו' דוקא בפועל מעורר השורש העליון ההיא ועי"ז יושפע על העושה דוקא שכל מן החכמ"ה העליונה מהשורש ההוא וזה שמברכין בעשיית המצוה אשר קדשנ"ו במצותי"ו דייקא (קד"ש היא חכמ"ה כנודע והבן) וז"ש ראשית חכמה יראת י"י רצ"ל כשראשית חכמת האדם היא יראת י"י דייקא אזי יבין כי המצות המה שכל טוב לכל עושיהם דייקא עשי' בפועל (ולא בידיעת חכמה על ידם כאשר הבינו הפלסופים) ע"כ תהלתו עומד' לעד שמברכין על המצות ברוך אשר קדשנ"ו במצותיו דייקא הבן הדבר כי קצרתי בכאן וכתבתי הדברים באריכות בספרי מעיין גנים:
459
ת״סעוד אפרש לך איזה גרגרים מפסוקי ההלל מן הנמצא תחת ידי:
460
תס״אאודך כי עניתני ותהי לי וכו' ונ"ל לפרש ע"פ מה שקבלנו בפסוק מהולל אקרא י"י ומן אויבי איושע. כי המשכיל לא יצטרך לבקש בקשתו מאת הש"י דרך בקשה רק דרך שבח בדמיון אם יצטרך לבקש רפואה יוד' וישבח להש"י שהוא רופא חולים ותעשה בקשתו ממילא (בלי קטרוג והבן כתבתי מזה במ"א) וז"ש מהולל אקרא י"י אקרא להש"י דרך הילול ולא דרך בקשה ותיכף ומאויבי איושע וזה שיש לפרש גם בכאן אוד"ך כ"י עניתני (כ"י יתפרש בלשון כאש"ר רנ"ל בעוד אני בעניי אודה לך בהודאה ותיכף) ותהי לי לישיע' בזולת בקשה הבן:
461
תס״באהבתי כי ישמע י"י את קולי תחנוני דרשו חז"ל אמרה כנ"י לפני הקב"ה אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני וצריך להבין מה חידשו לנו חז"ל בזה ומאי קשיא להו והנראה דהקשה להם דאלו כפשוטו אוהב אני שתשמע תפלתי מהו החידוש בודאי כל מבקש רוצה מבוקשו וג"כ קשה תיבת קול"י מיותר ועכ"פ קו"ל תחנוני מיבע"ל וע"כ דרשו אהבת"י רצ"ל אהובתך אני בזמן וכו' והנה גם בזה יש להתבונן אמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפניך בזמן וכו' אם בא לשלול זמן אחר אשר הש"י ח"ו אינו מאזין עתירה מהם זה א"צ לפנים ודאי כשהתפלה אינו מקובלת ודאי המתפלל אינו אהוב כי לא קצרה ידו ית"ש מהושיע. הנראה עפ"י מ"ש במס' תענית מעשה הי' שגזרו תענית (על הגשמים) וירדו להם גשמים בצפרא קודם התפלה כסבורים לומר שבחא דצבורא היא א"ל אמשול לכם משל לאחד שרצה לבקש מהמלך מבוקשו אמר המלך מהרו ליתן לו כי לא ארצה שכנס בפלטרין שלי ושוב גזרו תענית וירדו להם גשמים לעתותי ערב אחר הפצרת התפלה א"ל מלה"ד לאחד שביקש דבר מהמלך אמר המלך אל תתנו לו עד שיתמקמק וה"ד שבחא דציבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ונחית מיטרא הנך רואה מדברי חז"ל אם נותנים לישראל מבוקשם טרם התפללם זה אינו מורה על אהבה וכן בהיפוך אחר הרבות והפצרת התפלה רק הוראת אהבה הוא כשהש"י נותן להם מבוקשם סמוך לקול תפלתם היינו בסמיכת הקול (שורש הדבור) להדבור כשמתחיל לחתוך אותיות הדיבור סמוך להקו"ל זה יורה דהש"י היה חפץ למלאת מבוקשם גם קודם התפל' רק להיות שערבים עליו דברי דודים הי' חפץ לשמוע קולם כענין יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריג' הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב וכו' וזה ענין הנרצ' לרז"ל (הוקשה להם כנ"ל) ע"כ דרשו אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני רצ"ל בזמן שאתה עושה מבוקשי סמוך לקו"ל זה יורה שחפץ אתה לעשות מבוקשי גם קודם התפלה רק שערבים עליך דברי דודים היינו תחנוני וחפץ אתה לשמוע תחנונ"י וקאי תיבת ישמ"ע על קול"י ועל תחנונ"י הבן הדברים:
462
תס״גאל הוי"ה ויאר לנו. עיין מה שכתבתי פירושן של הדברים לעיל סי' ק"י אין מן הצורך לכפול הדברים:
463
תס״דאיידי דאתי לידן המקרא הזה נימא ביה מילתא הגם שיתבאר הדבר להלן אי"ה) א"ל הוי"ה ויאר לנו הנה נראה מזה שהאורה מגיע אלינו מאלו הב' שמות א"ל הו"ה שמות החסד והרחמים הנה בודאי אור הנסיי שהיה מאיר בימים ההם בזמן הנס היה האר' מאלו הב' שמות. וזהו א"ל הוי"ה ויאר לנ"ו היינו שהמנורה היתה דולקת בנס ח' ימים ח"פ ז' הם נ"ו נרות וזהו ויאר לנו ע"י א"ל הוי"ה היו מאירים הנ"ו נרות בנס. ונ"ל שע"כ קביעות ימי חנוכ"ה הם תמיד בפ' מק"ץ שישנם בפרשה הזאת קמ"ו פסוקים בגיע' א"ל הוי"ה. חנוכה. להורות בימי חנוכ"ה מאירים אלו הב' שמות. ויתבאר עוד אי"ה במקומו:
464
תס״הבנוסח הפיוט שנוהגין להודות בימי חנוכה מעוז צור וכו' ומנותר קנקני"ם נעשה נס לשושנים. הנה יש לתמו' לא קנק"ן היה רק פ"ך ואם הי' רוצה המחבר שיהיה החרוז בתנועה מיושרת היה יכול לומר ובנותר השמני"ם אבל יתפרש ע"פ הדבר שכתב האריז"ל במשנה אל תסתכל בקנק"ן אלא במה שיש בו דקאי על המד' הי"ג ונק"ה לא ינק"ה שיש בו אותיו' קנק"ן והוא הרמוז למט"ט שהוא ק"ן ביומי דחול והנ' לא יסתכל האדם שיש בו ח"ו שום יכולת מבלעדי הוי"ה ית"ש. והנה נרמז השם הוי"ה בר"ת וס"ת ואומר לך עוד דהנ' הגבורות הם ה' אותיות מנצפ"ך ע"כ הם ה' גבורות ובהחלק מספר' למספר השוה יעלה מספר כ"א נ"ו (עמש"ל סי' כ"ו ורמזתי ג"כ בסימן קמ"א) והם ה"פ נ"ו שבפסוק ויהי נועם בס"ת היינו אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"י עלינ"ו ידינ"ו והנה כתיב א"ל הוי"ה ויא"ר לנ"ו (עיין בסי' הנ"ל) היינו להאיר ולהמתיק הגבורות ממתיקין כל גבורה שמספר' נ"ו במספר א"ל הוי"ה שמספרם נ"ז ז"ן ועי"כ מתהוו' מן פ"ר פר"ה וזהו א"ל הו"י' ויאר לנ"ו היינו אלו הב' שמות חסד ורחמים מאירין אל הנ"ו היינו הגבורות והנה ונק"ה לא ינק"ה זולת אותיות קנק"ן יש אותיות אל הו"י. והנה בעת הזעם היה הסתר פנים מחמת הגבורות והיתה ההנהג' בהסתר ע"י הקנק"ן (כנאמר לעיל בשם האריז"ל) ואחר כך בעת הישועה הנה הית' ההארה להמתיק הגבורות ע"י שמות א"ל הו"י המה המאירים אל הנ"ו כמד"א ויאר לנ"ו. וזהו ומנותר קנקנים רצ"ל אותיות הנותרים במדת ונק"ה ל"א ינקה זולת הקנק"ן על ידם נמתקו הגבורות ברחמי"ם עולה ג"כ מספר קנק"ן הבן הדבר:
465
תס״ושייך עוד לנוסח ההודאה בסי' ס"ו ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בע"ת צרת"ם והוא עפ"י מ"ש האריז"ל להיות דגבר' הסט"א עתה ומעט מעשים טובים שעושים ישראל בזה"ז הוא חשוב מהרב' שעשו התנאים בזמנם עכ"ד. וז"ש גם בכאן בהודאה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם (עומד לימינם לטעון בעבור' נגד מה"ד) בע"ת צרת"ם רצ"ל שזאת היתה הטענה שהיא כעת בע"ת צרת"ם בשעת תגבורות הסט"א ומעט מע"ט וזכיות שיש בידם הוא חשוב כהרבה שעושים בשעת הרוח' והוא טענ' מופלגת:
466
תס״זשייך עוד לנוסח ההודאה (עיין סי' ס"ו עד סי' ע"ג) דקדוק לשון ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' מהו לשון עמיד"ה. ויתפרש הדבר עפ"י משאמרז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו' מאי מצלי יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי וגו' ואכנס עם בניי לפנים משוה"ד והנה אמרורז"ל אצל תפלת האדם אפי' חרב חדה וכו' אל ימנע א"ע מן הרחמים. ואמרו יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד והטעם הוא לדעתי דהגם דהגז"ד נגזר בר"ה ויוה"כ עכ"ז אל ימנע האד' א"ע מן הרחמם דכיון שהאדם מתפלל הנה באיתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא וכתיב י"י צלך ודרשו רז"ל מה צל כשאתה שוחק וכו' ממילא כשאדם איש הישראלי מתפלל אפי' לאחר גז"ד הנה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא ומתפלל הש"י יהי רצון (העליון רעוא דרעוון) שיכבשו רחמי את כעסי וכו' ואכנס עם בני לפנים משורת הדין א"כ אע"פ שהגזר די"ן היה כך וכך הנה כביכול מועלת תפלת הקב"ה להיכנס לפנים משורת הדי"ן ע"כ יפה צעקה לאדם אפי' לאחר גזר די"ן ואפי' חרב חדה וכו' אל ימנע א"ע מן הרחמי"ם דלו יהא שכבר נגזר הדי"ן. הנה ע"י תפלתו יגרום שהש"י יתפלל יהי רצון שיכבשו רחמ"י וכו' ואכנס עם בניי לפנים משורת הדי"ן וז"ש אל ימנע א"ע מן הרחמים דייקא הבן והנה כבר כתבתי לך שלשים ורבעים כשעמדה מלכות יון להשכיחם התורה ולהעבירם החוקי' היה מעט זכיות בדור וכביכול נגזר הדין והתפללו החשמונאים כמ"ש בס' יוסיפין עם שהיתה כחרב חדה מונחת על צוארם כי י"ב אנשים הוי (כמ"ש רש"י בחומש ברכה) נגד רבבות יונים לאין משער עכ"ז לא מנעו א"ע מן הרחמי"ם וגרמו בתפלתם כביכול שהתפלל הקב"ה יהי רצון שיכבשו רחמ"י וכו' ואכנס עם בני לפנים משורת הדי"ן וכבשו הרחמי"ם את הגזר די"ן הנגזר וזה שיתפרש בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמי"ך הרבים עמד"ת להם וכו' אין עמיד"ה אלא תפל"ה כמד"א ויעמ"ד פנחס ויפלל:
467
תס״חעפ"י הדברי' האלה נבין מה שנמצ' לרז"ל במדרשיה' שהיתה אז תפלת החשמונאים מי שענ' לשמואל במצפ' הוא יעננו. ומהראוי להתבונן למה יחד"ו את שמוא"ל דייקא בתפלתם ולפי דאמור לעיל יתפרש דהנה כשעלו שם פלשתים להלחם עם ישראל ונאמר שם וייראו ב"י מאוד (דאע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי שכבר נגזר הדין וכבר ידעתי פלשתים יונקים מן כוחות הדין ע"כ פלשתים בגימ' י"פ אלקי"ם כידוע הנה) אמרו לשמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל י"י אלקינו ויתפלל שמואל וכו' וירעם י"י ביום ההוא בקול גדול על פלשתים מהו הרעם בקול גדו"ל נ"ל לפרש דהכוונה קו"ל גדול היינו תפלת ית"ש דהגם שכבר נתפשטו כוחות הדי"ן ע"י הגזרה. הנה התפלל שמואל ואיתער עובדא לעילא אשר כביכול התפלל הש"י יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואכנס עם בניי לפנים משורת הדי"ן מצד החסד שהיא גדולה. וזהו וירעם י"י בקול גדול על פלשתים אשר יניקתם מן כוחות הדין וזהו שהתפללו ג"כ החשמונאים מי שענה לשמואל במצפ' (כבר התפשטו כוחות הדין כי היה אחר גזר די"ן ואעפ"כ הועיל תפלת שמואל. עורר עובדא לעילא שיתפלל הש"י כביכול יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואכנס עם בניי לפנים משוה"ד) הוא יעננו (ג"כ לעת כזאת והנה גם תפלתם עשה פרי למעלה לעורר תפלת הקב"ה כביכול. וז"ש בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם שהיה צר להם מאד מחמת הגזר דין הנה עמדת להם אין עמיד"ה אלא תפלה ונכנסת להם לפני' משורת הדין מצד החסד קול גדול ע"כ הנס הזה נעשה ע"י הכהנים שהם מבחי' חס"ד לפני"ם משורת הדין נ"ל ותבין לפ"ז מה שסיימו להודות ולהל"ל לשמך הגדול:
468
תס״טשייך עוד לנוסח ההודאה וקבעו שמנ"ת וכו' (עיין בסימן ל"ג) מניינא ל"ל. נ"ל דהנה הברכה העליונה באת בשמן ובמנורה והנה הברכ"ה היא שניתנה לאבות וי"י ביר"ך את אברהם בכ"ל. ביצחק ואוכל מכ"ל בטרם תבא ואברכה"ו ביעקב קח נא את ברכת"י וכו' וכי יש לי כ"ל. א"כ בברכת האבות היא בכ"ל מכ"ל כ"ל שמונ' אותיות ע"כ נקבעו שמונה ימים לברכה והוא תמצא בשמונה ימים קצ"ב שעות מנין בכ"ל מכ"ל כ"ל:
469
ת״עהנה לפי הנ"ל שהברכה בנרות המנורה היתה מברכת האבות שנתברכה בכ"ל מכ"ל כ"ל (וכבר רמזתי לך לעיל שהאור מיוחד לברכה ונרמז בג"ש וירא אלהים את האור כי טו"ב וכתיב כ"י טו"ב בעיני י"י לבר"ך וכו') והנה אברהם ויצחק ויעקב בגימט' נר"ת:
470
תע״אשייך עוד לנוסח ההודאה להודו"ת ולהל"ל (ולא למשת' ושמח' כמו בפורים ועי"ן מסי' קט"ז עד סי' ק"ל) נראה ע"פ מ"ש דהא דתקנו ואמרו חייב אדם לבסומי בפורי"א וכו' הוא ע"פ מ"ש בגמ' ראב"ע אומר יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחרב בהמ"ק וכו' דכתיב שמעי נא זאת עני' ושכירת ולא מיין (ונקראי' אנחנו שכורים בלא דעת דע"ה ניתן בין ב' אותיות א"ל דעות הוי"ה ובהמ"ק ניתן בין ב' אותיות פעלת הוי"ה מקדש אדנ"י כוננו ידיך. מזה תתבונן שהדע"ת תלוי במקד"ש וכיון שאין מקדש בעוה"ר נחסר הדע"ת והוייו כשכורים בלא דעת ושכור פטור מכל המצות) ומקשו והא תניא שכור חייב בכל המצות וכו' והרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה ומתרצו מאי יכולני לפטור מדין תפלה. וכתב בס' סמיכות חכמים בשם גדול א' לתרץ הרי ראב"ע סתם אמר מן הדין משמע מכל וכל (וגם לא אמרו בגמ' אל"א) והוא עפ"י מה דאמרו בגמ' ג' דברים מעבירין את האדם ע"ד קונו ואחד מהם דקדוקי עניות ואמרו מאי נ"מ למיבעי רחמי (רצ"ל שצריך האדם להתפלל שלא יבא לידי מדה זו שלא תעבירנו ע"ד קונו ח"ו) וא"כ על כל העבירות אין כאן חוב מיום שחרב בהמ"ק שהעניות מצוי' (כיון שאין בהמ"ק אין הברכה מצוי' והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ואין בו קיום כמ"ש חגי הנביא) א"כ אין כאן שום חוב כי העניות מעביר וכו' ואין עונש רק על מה שלא התפלל (שלא יבא לידי מדה זו כמשארז"ל ונ"מ למיבעי רחמי) וכיון שאנחנו נק' שכורים (באין בהמ"ק) הנה שכור פטור מן התפלה א"כ פטורים מכל וכל. וז"ש שמעי נא זאת עני ושכר"ת וכו' הבן הדבר והנה בימי המן הגם שנתחייבו אז שונאיהם של ישראל עכ"ז (כיון שלא היה בהמ"ק) נפטרו מטעם עניות ומטעם שכרות ע"כ לזכר זאת בזמן הישועה נתחייבו במתנות לאביוני"ם ולבסומי בפוריא משא"כ בזמן גזירות היוני"ם הנה אז היה ביהמ"ק ולא היה נקראים עניים (ולא שכורים) וכיון שנתחייבו שונאיהם של ישראל לא היה מקום לפטור אותם מן הדין לולא רחמיו ית"ש כענין שכתבתי לעיל בנוסח ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' ע"כ גם בזמן הישועה לא נתחי יבנו במשתה ושמחה בשר ויין רק להודות ולה"ל והוא הודא' לתוקף הנס. הבן:
471
תע״בשייך עוד לנוסח ההודאה כשעמ' וכו' על עמך ישראל תקנו לומר ע"ל עמ"ך ישראל (משא"כ בההודאה דפורים כשעמד עליהם וכו' עיין סימן קמ"ט עד נ"ו) מובן עפ"י מ"ש בפסוק ועתה ישראל שמע אל החוקים וכו' לשון ועת"ה אתה זמן בא לשלול. והנראה לפרש עפ"י מ"ש הרב הקדוש בעל חס"ל וזה תוכן דבריו שאין לישראל להתעסק בפלוסופיא ובחכמות חיצוניות והוא בהתבוננות במשל איש אומן צורף עושה כלים יפים הנה מתגדר במלאכתו ומפארים אותו איך הוא צורף אומן שיודע ומשכיל לעשות כלים נאים כאלה הנה כל מה שמתאמץ יותר בעשיית הכלי כסף תגדל שמו ביותר במלאכת הצריפ' ומפארים אותו על ככה צור"ף מופלא. והנה אם הצורף יודע לחפור הכסף מבין רגבי האדמה לא תגדל שמו במלאכת הצריפ' כי המלאכה הזאת היא שייכת לכפריים ולעובדי האדמה אשר אין להם יד ושם באימנות דקים כמלאכת הצריפ' כ"ה הענין הש"י יצר את האדם בחכמה והחכמה בה יתעלה האדם מן שאר הבעלי חיים הבהמות והחיות והעופות. והנה אם האדם מברר איזה דבר עולמיי על ידי חקירת שכלו וחכמתו הנה הוא מותר האדם מן הבהמה. אבל יתעלה מעלת ישראל שנתן להם הש"י תורתו חכמה אלקית אורייתא מחכמה נפקת וכל החכמות המה כאין ואפס ובטלים אצל' ומשרתים אל וכשפח' אל גבירתה. והנה איש הישראלי לא יתגדר בשם ישרא"ל בהיותו עוסק בחכמות חיצוניות כי זה הוא רק מלאכת הכפרים מותר האדם מן הבהמה אבל גדר שם ישראל הוא כל מה שיעסוק ויעמול יותר בתורה ומצות תגדל שמו הישראלי הבן הדבר וזה שפירשנו ועת"ה ישרא"ל רצ"ל הנה כעת כבר אתה למעלה ממדריגת שאר בני אדם שאין להם רק מותר האדם מן הבהמה. ותגדל שמם אד"ם ע"י חקירות שכליית אנושיית. אבל השם ישרא"ל אין לו עילוי רק בעסק התורה ומצות וע"כ ועת"ה ישראל כיון שכעת אתה נקראת ישראל אין לך שבח ועילוי במלאכ' הכפריים רק ושמע אל החוקים ומעתה תתבונן נוסח ההודאה כשעמד' מלכות יון הרשעה (להגביר חכמות חיצוניות ולהשכיח התורה) וז"ש על עמ"ך ישרא"ל אשר עיקר גדר שבחם הוא בעסק התורה ומצות אשר בזה תגדל שמם הישראלי והנה הם רצו להשכיח התורה ולהגביר חכמות החצוניות הנה עמדו על עמך ישראל דייקא הבן:
472
תע״גשייך עוד לנוסח ההודא"ה. וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה וכו' אבאר לך עוד טעם לקריאת שם חנוכ"ה (עמש"ל מסימן צ"ח עד סימן ק"ז) הנה התנבא זכריה (סוף הנביאים ועוררתי בני ציו"ן על בניך יו"ן הנה התנבא על הנס דחנוכ' כמו שמארז"ל בפסקתא וז"ל ולמה מדליק נרות בחנוכ"ה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכה"ג למלכות יו"ן שנא' ועוררתי בניך ציו"ן על בניך יו"ן וכו' הנה יש להתבונן למה אמר בניך ציו"ן ולא בני ישראל וכיוצא אבל הוא מה שכתבתי לך שלשים שהנס הנעש' בהארת האור הנסיי הוא מן אור הגנוז. ונעשה בהפסקת הנבואה והוא חינוך לגאולה האחרונה שיתגלה האו"ר הגנוז במילואו וטיבו ואדם צופ' בו מסוף העולם וע"ס ונבאו בניכם ובנותיכם והנה אמרז"ל אותיות מנצפ"ך מוכנים לגאולות כ' כ' בו נגאל אברהם אבינו ל"ך ל"ך וכו' פ' פ' בו נגאלו אבותינו ממצרים פ"קד פ"קדתי צ' צ' בו עתידין להיגאל צ"מח צ"דיק והנה להיות האור הזה בקבע לדורות ליהנות מאור"ו כל ימי משך גלות האריך הזה עד כי יצמא צמ"ח צדי"ק (ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה חינוך לגאולה האחרונה שתהי' ע"י אות הצדי"ק) ע"כ תמצא ציו"ן נוסף אות צ' על אותיות יון להורות שהנס הזה הנעשה באור הניסיי במפלת יון היא יהיה לסייע ולהאיר עד כי יצמח צמח צדיק וזהו ועוררתי בניך ציון על בניך יו"ן וזהו שתמצא חנוכ"ה בגימ' פ"ט הוא מספר הסוכם למספר צ' הנה עם הכולל מספר צ' ע"כ כוונת מרן זלה"ה להדלי"ק נר חנוכ' להדליק יכוין עם הכולל עיי"ש וזה שתיקנו בנוסח ההודאה וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה ולא אמרו שמנ"ה רק שמונ"ת לשון כולל הבן:
473
תע״דשייך עוד לנוסח ההודא"ה. ואתה ברחמי"ך הרבים וכו' אמרז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם ס' ארץ צבי אין בעל הרחמים פוגע אבל מדה"ד פוגע וז"ש בנוסח ההודאה ואתה ברחמי"ך הרבי"ם עמדת להם בעת צרת"ם. היינו בעת שהי' מה"ד שולט אלקים מילוי ההי"ן בגימ' צר"ה ואז חלילה פוגע בנפשות ע"כ אתה ברחמי"ך הרבים וכו' שנתהפך מה"ד למה"ר והנה כתבו סגולה לזה ע"י צדקה שמהפכת מה"ד למה"ר ע"כ תקנו להרבות בצדק' בחנוכ"ה (כמו בפורי"ם שאמרו ג"כ בנוסח ההודאה ואתה ברחמיך הרבי"ם) בין והתבונן:
474
תע״השרי ביששכר להיות קביעו' המועד ותיקון ההודא'. וצוו אמירת ההלל ומצות נר חנוכ' לדורות עם כל הלכותי' (המבוארים בגמ' בבלי וירושלמי ומדרשים) הכל נעש' ע"י בעל רוה"ק בית דינו של חשמונאי סנהדרי גדולה שהיו בימים ההם בזה"ז (עיין ביוסיפון) והנה ידוע רובם של סנהדרין משבט יששכר עמוד התורה והם הם היודעי בינ' לעתי"ם ע"כ אדבר בזה המאמר מענין תולדות ולידת יששכר אשר נ"ל שהיה זמן תולדתו בחנוכ"ה כאשר יתבאר בפנים אי"ה ואבאר לך כמה ענינים בפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואתה הסכת ושמע נק' שם המאמר שרי ביששכר ויבואר בו ג"כ קביעות הנס דייקא בכ"ה כסלו ובפ' מק"ץ:
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדי' חדשי' גם ישנים דודי צפנתי לך. הדודאים נתנו ריח דרשו בו חז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעולם שבסיבת הדודאים שנתנ' לאה לרחל ועי"ז וישכב עמה בלילה הוא וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד בן חמישי ליעק"ב ותקרא שמו יששכ"ר והוא הוא עמוד התור"ה הנה נתנו הדודאי' ריח טוב בעולם אלו דבריהם ז"ל אבל לפי דבריהם ז"ל הנה לא נודע פירוש שארית הפסוק ועל פתחינו וכו' חדשים וכו' ונראה לפרש דהנה נעש' הנס דחנוכ' בחדש כסלו ולא במקרה היא מעשה נסים כמ"ש לך כ"פ ואען ואומר הנה הריון יששכר עמוד התור"ה היה בסיון בליל א' דחג השבועו"ת דכתיב וילך ראובן בימי קציר חטי"ם וימצא דודאי"ם בשד' וכו' וכבר ידעת קצי"ר חטי"ם הוא שבועות עיין שם באלשיך כתב שההריון הזה היה בליל חג השבועות ע"כ יצא מזה יששכר עמוד התור"ה וכ"ה בתרגום המיוחס ליונתן ואזל ראובן ביומי סיון וידוע ממדרשי חז"ל דעיבורי כל השבטים היה לז' חדשים ויולדת למקוטעין א"כ לפ"ז לידת יששכר היה בכסל"ו (הגם שבמקצת ספרים כתבו באופן אחר כתבתי ע"פ הקבל' כנ"ל). ואפשר לפי הנראה היה ביום כ"ה כסל"ו דייקא והש"י יודע והוא הוא עמוד התור"ה יודעי בינה לעתי"ם וכו' והנה הנס הזה הנעשה להאיר אור חכמת התורה (אשר רצו היונים לבטל) ולבטל חכמות החיצוניות ע"כ נעשה הנס בשמן הרומז לחכמ"ה כ"מ ששמן זית מצוי' החכמה מצוי' ונעשה הנס במנור"ה הרמוז' לחכמת התורה מנורה בדרום הרוצה להחכים ידרי"ם היה הנס דוקא בחדש הזה וביום הלדת את יששכר עמוד התורה:
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדי' חדשי' גם ישנים דודי צפנתי לך. הדודאים נתנו ריח דרשו בו חז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעולם שבסיבת הדודאים שנתנ' לאה לרחל ועי"ז וישכב עמה בלילה הוא וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד בן חמישי ליעק"ב ותקרא שמו יששכ"ר והוא הוא עמוד התור"ה הנה נתנו הדודאי' ריח טוב בעולם אלו דבריהם ז"ל אבל לפי דבריהם ז"ל הנה לא נודע פירוש שארית הפסוק ועל פתחינו וכו' חדשים וכו' ונראה לפרש דהנה נעש' הנס דחנוכ' בחדש כסלו ולא במקרה היא מעשה נסים כמ"ש לך כ"פ ואען ואומר הנה הריון יששכר עמוד התור"ה היה בסיון בליל א' דחג השבועו"ת דכתיב וילך ראובן בימי קציר חטי"ם וימצא דודאי"ם בשד' וכו' וכבר ידעת קצי"ר חטי"ם הוא שבועות עיין שם באלשיך כתב שההריון הזה היה בליל חג השבועות ע"כ יצא מזה יששכר עמוד התור"ה וכ"ה בתרגום המיוחס ליונתן ואזל ראובן ביומי סיון וידוע ממדרשי חז"ל דעיבורי כל השבטים היה לז' חדשים ויולדת למקוטעין א"כ לפ"ז לידת יששכר היה בכסל"ו (הגם שבמקצת ספרים כתבו באופן אחר כתבתי ע"פ הקבל' כנ"ל). ואפשר לפי הנראה היה ביום כ"ה כסל"ו דייקא והש"י יודע והוא הוא עמוד התור"ה יודעי בינה לעתי"ם וכו' והנה הנס הזה הנעשה להאיר אור חכמת התורה (אשר רצו היונים לבטל) ולבטל חכמות החיצוניות ע"כ נעשה הנס בשמן הרומז לחכמ"ה כ"מ ששמן זית מצוי' החכמה מצוי' ונעשה הנס במנור"ה הרמוז' לחכמת התורה מנורה בדרום הרוצה להחכים ידרי"ם היה הנס דוקא בחדש הזה וביום הלדת את יששכר עמוד התורה:
475
תע״וובזה יצדק מה שאמרה לאה אמנו בלידתו ובקרא' שמו יששכר הנה אמר' נתן אלקים שכר"י אשר נתתי שפחתי לאישי הנה לכאורה יותר היה צודק לומר שכר הדודאי' כמ"ש ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני אבל הוא הנרצה ע"פ דברי הרמב"ם שהתנצל עצמו על מה שלמד גם בשארי החכמות אמר שלקחם רק לרקחות ולטבחות ולשפחות ולאופות להראות יופי הבת המלך היינו התור"ה שכל החכמות הם שפחות ועבדים אלי' ועובדים עבודת"ה ע"כ אמרה לא"ה אמנו בלידת יששכ"ר עמוד התור"ה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחת"י לאישי ניתן לי מדה כנ"מ בן כזה אשר ממני תצא תורה אשר כל החכמות הם שפחות אלי' ועבודי' עבודתם הבן:
476
תע״זוהנה איפסקא הילכתא מזוז"ה בימין ונר חנוכה בשמאל כדי שיהא מסובב במצות והנה אם נעשה בהיפוך יהי' ג"כ מסובב במצות אבל להיות מצות מזוזה מצוה ישינ' באה מפורשת מסיני הנה כבר קנתה מקומ' בימין ומצות נר חנוכה היא מחודש שהמציאו אותה חז"ל בבית שני הנה הוא בשמאל. והנה הימין נק' בכ"מ דרו"ם והשמאל צפו"ן כידוע ומעתה אדרוש לך הפסוק הנ"ל כמין חומר הדודאים נתנו ריח. כדרשת חז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעולם שבסיבתן נולד יששכר. והנה עיבורו בחג השבועות ולידתו בחנוכה בכסל"ו ע"כ נתגלגל הדבר אשר נולד על פתחינו כל מגדי"ם רצ"ל יש לנו ע"פ פתחינו כל מיני מתיק' היינו מזוז"ה ונר חנוכ"ה חדשי' וגם ישנים היינו מצוה ישינה עם המחודש"ת (וריעי) צפנת"י לך מוכרח אני להעמיד לך המחודשת בצפו"ן. כי הישינ' קנת' מקומה לדרום ואני רוצה להיות מסובב במצותיך ע"כ אעמיד נ' לצפון וזהו דודי צפנת"י לך הבן
477
תע״חהג"ה אומר לך פרפרת תיקנו שלשה לשונות בהודא"ה. רב"ת את ריבם דנת את דינם נ"קמת את נקמתם ר"ת ג' לשונות הללו רד"נ. הוא כר"ת ד"ודאים נ"תנו רי"ח::.
478
תע״טע"פ הדברים האלה נחמד הדבר להשכיל ע"פ מ"ש מרן האריז"ל יששכ"ר הוא בחכמ"ה הנה תבין היונים הרשעים רצו לבטל חכמה הקדושה חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יון (היא קליפת שר המשקים כמ"ש במאמר הלל והודא' עיי"ש) הנה נעשה הנס בנר מצו' ותורה אור בכסל"ו יום הלדת את יששכר היא בחכמה. חכמ"ת התורה הבן:
479
ת״פקביעות ימי חנוכ"ה תמיד בפ' מק"ץ (הנה נתבאר במקומו כמה טעמים וכאן נכתוב השייך לענינינו מענין קדושת שבט יששכ"ר מתקני המועד הזה) ואען ואומר דהנה יעקב אבינו כשנאבק עמו המלאך נגע בכף ירכו (ועי"ז נפגם מדת הוד אשר לזה ניתנו ימי חנוכ"ה לתקן מדת הוד ע"כ ניתנו להודו"ת ולהל"ל כאשר כתבתי לך כ"פ) הנה המלאך בא לקטרג. על מה שאמר וכל אשר תתן לי עש"ר אעשרנ"ו לך ולא עישר עדיין את הבנים. עמד יעקב אז ועישרן. ונפל הגורל על לו"י. שיהיה הוא המעשר קדש לי"י. כמבואר כל זה בדברי חז"ל ובתרגו' המיוחס ליונתן ע"כ תבין בזה דבימי הנס דחנוכ"ה שנעשה לתיקון ההו"ד שנפגם ע"י הס"מ שנגע בכף ירך יעקב. הנה נעשה הנס ע"י כהני"ם בני לו"י הוא אשר עלה אז למעשר קדש לי"י והנה מצאתי בספרי הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה אמר בשם הגדולים הרי יעק"ב נדר עש"ר אעשרנ"ו ב' עישורים היינו חומש (ומז' למדו בתקנת אושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש) ואמרו תשלומי החומ"ש הוא יששכ"ר. הנה נתקדשו שניהם לו"י לעבודה. ויששכר לתורה והנה לפי מש"ל זמן הלדת יששכ"ר היה בכסל"ו ימי חנוכה והנס נעשה ע"י הכהנים בני לוי דהנה היונים באו לבטל את ישראל מן התורה ועבוד"ה והפועל ישועות התנוסס עם ישראל בימים ההם בזה"ז. וחזרו בני לוי לעבודתם. ובני יששכר לתורתם הן המה הב' שבטים שהפריש יעק"ב ב' עישורים היינו חומש וקבעו הימים להודו"ת ולהלל לתיקון ההו"ד שנפג' על ידי הס"מ בהאבקו עם יעקב על שאיחר הנדר ולא הפריש עדיין העישורים וכנ"ל) הנה קביעות הימים הם תמיד בפ' מק"ץ כתב בפ' הזאת וחמש את ארץ מצרים עיין בתרגום המיוחס ליונתן פירש שצוה יוסף להפריש חומש. ע"כ קביעות ימי הנסים הללו שניתקנו ע"י לוי ויששכר שהם בסוד החומש הוא בפ' מק"ץ דייקא. ועוד יתבאר אי"ה להלן ענין לוי ויששכר:
480
תפ״אהתחלת ימי הנסים הללו ביום כ"ה כסל"ו דייק' לאחר שעברו מן החדש כ"ד יום ובכל יום כ"ד שעות. ולא במקר' הוא. ואען ואומר. אמרו רז"ל בגמ' ברכות מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד והנה מה שיש לדקדק על מאמרם זה א' מהו הכוונ' שאין להקב"ה בעולמו אלא וכו' הלא לי"י הארץ ומלוא' ב' ולמ' אמרו ד' אמו"ת דייקא ג' מהו הכוונ' בהוספת תיבת בלב"ד שהוסיפו בדבריה' ז"ל וכתבנו שם בחידושינו על הגמ' ידוע הדבר דבבית ב' קרא אשכחו ודרשו והרחיבו את המזבח עד שהיה מקום המערכ' חוץ היסוד והסובב) כ"ד על כ"ד אמה. היינו תקע"ו אמות מנין הבריתות שנכרתו על התור' עיין בגמ' סוט') ה"ס הייחוד יסו"ד מלכו"ת בגימ' תקע"ו. והנ' ד' אמות של הלכ' שהאדם קובע לעצמו לתור' הכוונ' ד' על ד'. וכן קביעות מקום לתפל' (עיין בדברי הראשונים פסקו כן להלכ') דבבציר מהכי לא נק' בי"ת לענין מזוז'. ובתי ערי חומ' ועורכי מלחמ'. והנ' ד' אמות על ד' אמות יש בהם תקע"ו טפחים נרמז ג"כ בזה הייחוד הנעש' ע"י התור"ה והנ' ז"ש מיום שחרב בית המקדש (ובטל עבודת המזב"ח ובטל הייחוד בעוה"ר הנעש' ע"י העבוד"ה כמרומז בשיעור אמות המזב"ח כנ"ל הנה) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד היינו הייחוד הנעש' ע"י התור"ה הנרמז בד' אמות כנ"ל:
481
תפ״בובזה תמצא טוב טעם ודעת ג"כ מ"ש במשנה חסידים הראשונים היו שוהים שע"ה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקו"ם (במשנ' שבגמ' הגירסא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמיים) וכתב רבינו יונה שע"ה דוקא כדמשמע בגמ' עיי"ש וטעמא בעי למה דייקא שע"ה. וע"פ דרכינו הנ"ל יתכן. דהנ' אמרו בתוספתא ובירושלמי. כ"ד עונות יש בשע"ה וכ"ד עיתי"ם בכל עונה א"כ יש בשע"ה תקע"ו עתי"ם:
482
תפ״גוהנה החסידים הראשונים ברצותם להשלים הייחוד של עבודת המזב"ח ובתפל' שהוא במקום עבוד"ה עשו הכנה לכוונ' לתפל"ה שיעור שע"ה לכוין ג"כ אל הייחוד תקע"ו כנ"ל:
483
תפ״דובזה תבין ג"כ מה דהרי"ף ז"ל תפס הגירסא הנדפסת לפנינו במשניות ושינה הגירסא שבמשנ' בגמ' היא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמי' והוא ז"ל שינה והביא גירסת שיכוונו את לבם למקו"ם ונרא' לפרש ע"פ הנ"ל דהרי"ף ז"ל רוח י"י דיבר בו דהגם דבכמ' מקומות מכנים רז"ל להש"י בשם מקו"ם עכ"ז טעמא בעי בכ"מ למה מכנים בשם מקום במקום הנרצ' להם בתואר הזה ובכאן נימא דהרי"ף ז"ל ס"ל כתר"י שע"ה דוק' ומכוונים בשיעור שע"ה בכוונת המקו"ם של העבוד' בביהמ"ק דהיינו כ"ד על כ"ד בג' מ' תקע"ו כמו כן מכוונים בעיתותי השע"ה שהם ג"כ כ"ד פעמים כ"ד כחושבן המקו"ם של העבוד"ה וז"ש כדי שיכוונו את לבם למקו"ם דייקא. וכן בקביעות מקו"ם לתפל' כתבו הפוסקים ד' אמות על ד' אמות הוה מקו"ם אחד והוה ג"כ כ"ד טפחים על כ"ד טפחים הנה הוא ג"כ כוונ' הנ"ל וזהו ג"כ פירוש היו שוהים שע"ה (דייק') כדי שיכוונו את לבם (בשיעור הזמן) למקו"ם (בכוונת המקו"ם):
484
תפ״הוזה ג"כ מה דאמרינן בגמ' כל הקובע מקו"ם לתורתו אויביו נופלים תחתיו. הנה קביעות מקום. הוא בכוונ' הנ"ל תקע"ו טפחי' לרמז היחוד הקדוש יסו"ד מלכו"ת והנ' כשמתהוו' הייחוד הקדוש אזי יתפרדו כל פועלי און כי כשזה קם זה וכו' ע"כ אויביו נופלים ע"כ תבין בזה ג"כ הנאמר בבנ"י יששכ"ר כשבאו להמליך את דו"ד (דכתיב בי' יד"ך בעורף אויבך. ואויבי תתה לי עורף וכו') ומבנ"י יששכ"ר יודע"י בינ"ה לעתים וכו' היינו בנ"י יששכ"ר הקובעים מקו"ם לתור"ה שהוא כ"ד פעמים כ"ד כנ"ל לרמז הייחוד. הנה הם יודעי בינ"ה ג"כ כוונת העתי"ם בשע' ג"כ כ"ד פעמים כ"ד לרמז הייחוד הנ"ל ונאמר זה הפסוק כשבאו להמליך את דו"ד שהוא מרכב' למלכו"ת שמים לייחד אותה עם יסו"ד צדיק. ותבין לפ"ז דוי"ד בד"ה הוא מלא י' בגימ' כ"ד. ודי בזה ויתבאר לך להלן עוד מענין בני ישככר יודעי בינה לעתי"ם:
485
תפ״וע"פ הדברי' האל' תבין מאמר רז"ל ב"בתרא ושמתי כדכ"ד שמשותיך מהו כדכ"ד פליגי בה תרין מלאכי ברקיע ותרין אמוראי בארעא ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן עיי"ש ברשב"ם. דזהו לשון כדכ"ד כדי"ן וכדי"ן הנה כל הרואה משתומם הנה הש"י אמר לישעי' בהבטח'. ושמתי כדכ"ד וכו' ובדורות האחרונים איפלגו תרין אמוראי מהו כדכ"ד שהבטיח הש"י הנה נאמר שזהו לשון כדכ"ד לשון כדי"ן וכדי"ן והוא לכלא וגם יש להתבונן באיז' סברא וראי' איפלגו האמוראים. אבל אגיד לך את אשר עם לבבי דהנ' משחרב ביהמ"ק וא"א לעבוד עבודת המזב"ח שנרמז בו יסוד הייחוד כ"ד אמות על כ"ד אמות מספר הייחוד יסו"ד מלכו"ת כמש"ל הנה אנחנו משלימים בצד מה ברמיזת הטפחי"ם של קביעו' מקום לתור' (ולתפל') כ"ד טפחים על כ"ד טפחים (כמ"ש דוד. הנה טפחו"ת נתת ימי) וכן בכוונות עתו"ת השע"ה שהוא ג"כ כ"ד פעמים כ"ד (וכמ"ש הכתוב משגב לעתו"ת וכו' בידך עתותי וכו') ובכוונ' הזאת הוא למען הייחוד השלם יסוד מלכות כנ"ל הוא הבשור' שבישר הש"י ע"י ישעי' ושמתי כדכ"ד שמשותיך רצ"ל אור"ך רצ"ל בזכות אשר עסקו בגלות בכוונת הייחוד להשלים בצד מה ענין עבודת המזבח בכוונות קביעו"ת מקו"ם וכוונת עתותי השע"ה. שהכל הוא בכוונ' כ"ד פעמים כ"ד מזה יבא לך אור"ך לעתיד ב"ב (ונזכ' לראות שערי ירושלים שיהיו מאירים לכל העולם כפנס כמשארז"ל) בבנין אבני' טובות אשר יקראו בשם כדכ"ד מטעם הנ"ל והנ' האמוראי' דפליגי מהו כדכ"ד כוונתם הוא הגם דהש"י יקר' להאבנים טובות הללו כדכ"ד. מטעם הנ"ל להורות דזה בזכות ישראל שעסקו בכוונת הייחוד גם בימי עניים ומרודם. אעפ"כ בעל כרחך יש מציאות להאבן הטוב הזה בעולם ואין כל חדש תחת השמש (וע"כ כתיב ושמתי כדכד שמשותיך וכו' להורות דתחת השמש הוא במציאות) ע"כ איפלגו אמוראי מהו אותו האבן וכ"א טעמו ונימוקו עמו. דהנ' האבני' הללו אשר שמם יקר' להם כדכ"ד הנה יהיו בזכו' ישראל שעסקו בענין הייחוד יסו"ד מלכו"ת כנ"ל והנה ידוע יוסף ובנימי"ן הם בסוד תרין צדיקים יוסף בסוד צדיק עליון יסוד דדכורא. ובנימי"ן צדיק תחתון בבחי' מלכות שמים. והנה האבנים שלהם על החשן היו. שה"ם ליוסף וישפ"ה לבנימי"ן הנה בהא פליגי. כיון דיהי' האבן הטוב בזכות עסק הייחוד יסו"ד מלכו"ת צדיק עליון וצדיק תחתון הנרמזי' ביוסף ובנימין מר סבר ודאי יהי' האבן הטוב שה"ם שהוא אבן של יוסף ומ"ס ישפ"ה שהוא אבנו של בנימי"ן. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן הבן מאד כי קצרתי ויראתי להרחיב הדיבור ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ועיין עוד בסמוך:
486
תפ״זועפ"ז תבין מה שדרשו חז"ל בפסוק שאחר זה הפסוק (ושמתי כדכ"ד וכו') הוא פסוק וכל בני"ך לימודי י"י ורב שלום בניך הנה דרשו חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוני"ך הנ' מהראוי להתבונן למה הוציאו המקרא מידי פשוטו ודרשוהו באל תקרא וגם ע"פ פשוטו לא נדע מהו וכל בניך לימודי י"י וגם דרשת חז"ל מרבי' שלום לא נדע דהל"ל עושי"ם שלו"ם והנ' רוח י"י דיבר בו בהרב הגדול החסיד מהר"ש אלגאז"י בספרו הנכבד אהבת עולם כתב שיצא לרז"ל דרשתם זה מן סמיכות הפסוק לפסוק שלמעלה ושמתי כדכ"ד וכו') שפירשו בו דפליגי תרין אמוראי מהו כדכ"ד ואמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן וזה קאמר הנביא תיכף בסמוך וכל בניך לימודי י"י רצ"ל בניך המה כביכול לומדים את הש"י לעשות כדי"ן וכדי"ן. שמסכים הש"י לעשות ככל הדיעות ורב שלום בני"ך הנ' בני"ך השני מיותר ע"כ דרשו בו בוני"ך שהן המה הבונים עם המלך במלאכתו שיעש' הקב"ה הבנין כדין וכדין ותהי' הריבוי בשלו"ם לבל יהי' מחלוקת ופלוגתות ביניהם א"כ הן המה הבונים בשלו"ם. עיי"ש עוד בדברי קדשו של הרב הגדול הנ"ל:
487
תפ״חולדרכינו הנ"ל ימתקו מאד הדברים דלפי מ"ש הנה תוכן פלוגקתם הוא. אם שה"ם אבנו של יוס"ף הרומז ליסוד דדכורא אם ישפ"ה אבנו של בנימי"ן הרומז לצדיק תחתון יסוד דנוק' מלכו"ת והנ' שניהם נק' שלום (סוד המשים שלו"ם בבית) שלמ"א עילא' ושלמ"א תתא' כנודע והנה הקב"ה מסכים על ידם לעשות כדין וכדין הנה הם מרבי"ם שלו"ם כי על ידם בא הבנין בריבוי שלום והמ' נקרא בוני"ם בשהם וישפ' בריבוי שלו"ם תרין שלומי"ן הבן הדבר:
488
תפ״טואגב אודיעך עוד לפי קבלת חז"ל אל תקרי בני"ך אלא בוני"ך הנה נחס"ר' אות הו' כן דברי נבוא' שהוא בחי' תור' שבכתב (שניתן לכתו') ונמסר' בתור"ה שבע"פ כעין כל קר"י וכתי"ב) הבן ברמז אות הו' הוא דרגא דיסו"ד והנ' הו' נמסר' לתור' שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. כ"י כ"ל (בגימ' יסו"ד) בשמים ובארץ מתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא והנ' הם השה"ם וישפ' שרמזנו וכבוד אלקים הסתר דבר והשם הטוב יכפר בעדינו ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
489
ת״צומעתה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת הבוא נבוא אל פתח הקדום בהתחלת דרשותינו למה נעש' הנס בכ"ה לחדש דייקא דהנ' נעש' הנס ע"י הכהני' בני לו"י. הן המה הנתונים למעשר קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י העבוד"ה על המזב"ח שהוא בבחי' כדכ"ד כ"ד פעמים כ"ד וכמש"ל. ונעש' הנס בחדש כסלו דייקא שהוא החדש של תולדות יששכר. הוא הנתון לעישור ב' הוא חומש קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י התור'. קביעות ד' אמות של הלכ' בבחי' כדכ"ד ג"כ כנ"ל כ"ד פעמים כ"ד (וכן בהכנ' דרב' של החסידי"ם לתפל' שע"ה דייקא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והנה היונים הרשעים רצו לבטל הייחוד ורצו לבטל את ישראל מן התורה ועבודה והנה הפועל ישועות האיר להם בנס אור נסיי מן אור התורה נר מצו' ותור' אור חכמת התורה רמוז' בשמן ובמנורה כאשר כתבתי כ"פ הנה נתהוו' הנס בביאת יום כ"ה לחדש הזה אחרי עבור מן ימי החדש כ"ד ימים כ"א מן כ"ד שעות לרמז לישראל ענין הייחוד כ"ד פעמי' כ"ד (ושמתי כדכד שמשותיך) תקע"ו יסו"ד מלכו"ת. וחזר' עבוד"ת בני לו"י למקומ' למזבח אשר לפני י"י שהוא בחי' כדכ"ד ותורת יששכר בישיבת הסנהדרין אל מקו"ם קביעותם ללמד הלכות לבני ישראל. שהוא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והשם הטוב יאר פניו אתנו סלה. ונזכה במהר' לראות בנין שערי ירושלים בכדכ"ד ואבני אקדח ב"ב אמן:
490
תצ״אע"פ הדברים האלה יש ג"כ לפרש בגמ' כפשוטו. דמקש' מאי חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה. ומפרש דת"ר בכ"ה כסלו יומי דחנוכ' תמניא אינון וכו' היינו שהית' בכוונ' מכוונת דוקא יום כ"ה להאיר המנור' אז ולרמז על עתיד ב"ב ושמתי כדכ"ד שמשותיך וכמש"ל וכב' דברתי בזה וזהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ואתה הרחב הדברים:
491
תצ״בע"פ כל הדברים האלה. אפרש לך רמיזת הפסוק. ויהי י"י משגב לד"ך משגב לעתו"ת בצרה יתפרש הענין על הנס דחנוכ"ה שהתפלל דו"ד שיהי' הש"י משגב לד"ך היינו כשיעברו הכ"ד ימים מן חדש כסל"ו (בימי החשמונאים) ויתהוו' קביעו' מקום לתור"ה ולעבוד"ה כמש"ל בסוד הכתוב ושמתי כדכד וכו' משגב לעתו"ת בצר'. עתות בגימ' לו"י יששכ"ר שעמדו למשגב ולמשען עמוד התור"ה של יששכר ועמוד העבוד' של לו"י שהפריש' יעקב לשתי מעשרות כמש"ל והמ' היו משגב לעתו"ת היינו ע"פ המבואר בס' קרנים ופי' דן ידין כביכול בתיקונם עליונים הנק' תיקוני דיקנא קדישא יש תתע"ו נימין עיי"ש. והנה אז נתעורר הי"ג מדות של רחמי' של הדיקנא קדיש' אשר יש בהם כביכול תתע"ו (כמו שכתבו הקדושים הנ"ל) מנין לו"י יששכ"ר לבטל קטרוגו של הס"מ אשר נאבק עם יעק"ב ונגע בכף ירכו. והן עתה בעת הישועה נשלמ' המרכב' שלימ' על ידם מרכב' הקדושה אברה"ם יצח"ק יעק"ב רח"ל בגימ' תתע"ו (לו"י יששכ"ר) ד' רגלי המרכב' הנשלמ' ע"י הארת תתע"ו נימין של הדיקנא קדיש' וכמ"ש בגמ' היכן צונ"ו. הנ' לחד מ"ד שאל אבי"ך ויגד"ך היינו אבותיך אברהם יצחק יעקב עם אם הבנים רחל. זקניך ויאמרו לך היינו הזקן כביכול תתע"ו נימין דדיקנא קדיש':
492
תצ״גומעתה תבין מ"ש האריז"ל לכוין בהדלק' הנרו"ת בחנוכ"ה י"ג מדות של רחמים תיקוני דיקנא קדישא שהאירו ברחמים אז לישראל ע"י לו"י ויששכר עמודי התור"ה ועבוד"ה שחזרו לישראל וג"כ תבין מ"ש האריז"ל לכוין בתיבת להדלי"ק בגימ' ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה שיומשכו לשם ב"ן מלכו"ת הנק' נ"ר כמ"ש בדו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת ולא תכבה את נר ישראל הנה הוא סוד המרכבה שלימה שכתבתי לך אברה"ם יצח"ק יעק"ב רח"ל כמש"ל וכל דברינו בדרך אפשר. והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
493
תצ״דוהן היום בנס דחנוכ"ה הנה התנבא דוד עליהם כהני' אלביש ישע (כהני' משבט לוי) אלביש ישע שהישועה באת על ידן. וחסידי' (משבט יששכר תלמידי חכמים כי לא עם הארץ חסי"ד ותמצא ביוסיפין אשר העם אשר היו עם החשמונאי"ם קרא אותן בכל מקו' עדת החסידי"ם וכן הגוים והמוסרים קראו אותן עדת החסידי"ם) רנן ירננו שם אצמיח קר"ן לדו"ד היינו יוצמח מן הקרן של אותיות דו"ד המילוי שהם הריוח מן הקרן והם אותיות ל"ת י"ו ל"ת שהם בגימ' עתו"ת (תתע"ו) וזה הוא רמז הפסוק שכתבנו לעיל סי' ו' ויהי י"י משגב לד"ך אחרי כ"ד ימים שכתבנו לעיל ואח"כ משגב לעתו"ת וע"כ קיי"ל להלכה נר חנוכ"ה בשמאל היינו צפו"ן וכמש"ל בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' דודי צפנת"י לך בצפון צפו"ן (בנון רבתי דאי"ק) בגמ' עתות וכמ"ש בסוד משארז"ל כל הנותן מטתו בין צפו"ן לדרום הוויין לי' בנים זכרים שנא' וצפינ"ך תמלא בטנ"ם מילוי בט"ן כזה י"ת י"ת ו"ן הוא ג"כ תתע"ו ובנים הנה במזלא (נוצר ונק') תליא מלתא שכר פר"י הבט"ן פרי של בט"ן היינו המילוי בגימ' תתע"ו הבן היטב והמשכיל ע"ד יבי"ן היטב שבהארת מצוה זו יכולין לעורר רחמי' בבני חיי ומזוני ופקידות עקרות ע"י הארת י"ג מדות של רחמים ודוד רמזם בידך עתות"י הצילני מיד וכו' ואח"כ אמר האירה פניך על עבדך רמז לנ"ר חנוכ"ה ותבן הרמיזות האלה:
494
תצ״הוישמע אלקים אל לא"ה ותהר ותלד ליעק"ב בן חמישי ותאמר נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכ"ר. יש להתבונן מהו וישמע אלקים אל לא"ה שלא נתבאר מה אמר' ומה התפלל' (וגם חז"ל דרשו בזה ולפי הפשט לא נדע) ונראה ע"פ משארז"ל מיום שברא הקוב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודת"ו שנא' הפעם אוד' את י"י ומהראוי מהו הרבותא של לשון הודאה שהמציאה לאה והוא דהנה לשון הודאה בלה"ק הוא על תוס' טובה יתירה על הבטחה או יותר מן העולה על הדעת והמחשב'. והנה לא"ה לכי מה שעלה על דעתה שלא יגיע לחלק' רק ג' בנים והנה בלדת' בן הרביעי הנה הוא תוס' טוב"ה המציא' לשון הודא"ה להודות להש"י בלשון הזה על תוס' טובתו והנה המועד הזה ימי חנוכ"ה ניתקנו להודות ולהלל דהנה הם תוספת וטוב' יתירה על ההבטחה והעול' על הדעת דהנה האור הגניז ששימש ל"ו שעות בששת י"ב גנזו הקב"ה. צדיקים לעתיד לבא היינו אחר הגלות נגלות מלך משיחנו בהשתלם גלותא בתרא' דאדום אז יתקיים א"ז יבקע כשחר אור"ך ונלוו גוים רבים אל י"י ויאמרו בית יעקב לכו ונלכ' באור י"י והנה לזה האור אנו מחכים ומצפים והנה תוספת טוב"ה עשה הש"י עם עמו עוד בהיותם בגלו"ת יו"ן שרצו לבטל מהם תור"ה או"ר התנוסס הש"י עמהם בהגלות אליהם או"ר נסי"י הוא מהארת והתנוצצות או"ר הגנוז בתורה כאשר אמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל שע"כ תקנו לזכרון ל"ו נרות כנגד השעו' ששימש החור במ"ב. והנה הוא תוס' טוב' יתיר' על ההבטח' לעתיד האור הזה ניתקן לדורות ברוה"ק אשר בימי' ההם בזה"ז עוד כל ימי גלותיני הארוך הזה אנחנו נהנים מהתנוצצות האור להאיר עינינו בתורת"ו ולהשיב את נפשינו בגלות הארוך עד אשר יקויים ויאמר אלקים יה"י או"ר זה אורו של מלך המשיח כמשארז"ל. וכיון שהאור הנסיי הזה היא תוס' טובה ע"כ ניתנו הימים להודות ולהלל כי הודאה היא על תוספת טוב"ה שהמציאה לאה אמנו בלידת יהוד"ה על התוספת טוב"ה כמ"ש:
495
תצ״ווהנה לפי מש"ל בפסוק הדודאים נתנו ריח שלפי החשבון נראה שהי' לידת יששכר בכסלו ימי חנוכה והוא עמוד התור"ה אור מאיר עיניהם של ישראל בתורתו ונולד בימי' האלה זמן הארה לישראל מן גניזת או"ר התור' והוא תוס' טובה לישראל ע"כ ניתקן הודא' בימים האלה. וממילא לפ"ז יצדק הפסוק הנ"ל כפשיטו וישמע אלקים אל לא"ה שהמציא' לשון הודא"ה על תוס' טוב"ה ותהר בחג השבועו"ת כמש"ל ותלד ליעקב ביחי' האלה ימי ההודא"ה את יששכר אשר על ידו יתגלה אור תורה לישראל בכ"ז ועידן הבן:
496
תצ״זהנה לפי מ"ש לידת יששכ"ר בחנוכ"ה. הנה שמו מרמז י"ש שכ"ר אשר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות הן המה הצדיקים העוסקים בתורה ע"כ בשם יששכ"ר שהוא עמוד התור"ה נרמז י"ש שכ"ר. והנה לפ"ז הנ' זמן ההדלק' של הנרות שתקנו הסנהדרין בני יששכר מצות' משתשקע החמ' וכו' שהוא סמוך לזמן מנח"ה כבר ידעת שהנר מצוה רמז לאור תורה והנה הבעלי תורה י"ש שכ"ר לפעולתם והנה כבר ידעת מ"ש האריז"ל בענין ש"י עולמות אור מימינא של הכסא מנח"ה משמאלא. ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה אור סמוך למנחה אור מנחה המה המה י"ש להנחיל אוהבי יש ועיין בסמוך:
497
תצ״חעוד אומר לך בענין יששכ"ר י"ש שכ"ר. הנה תקנו הסנהדרין במצוה הזאת מהדרי"ן ומהדרין מן המהדרין (לא אמרו ותיקים או מדקדקים רק מהדרין וכבר כתבנו טעמים בזה) אומר לך המצטרך במאמר הזה הנה קיימו וקיבלו חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש. והנה כבר כתב הרב הגדול חיד"א זלה"ה בשם הגאון ר' ליב זינציל ז"ל ענין מספר ש"י להיות תרי"ג מצות הם וז' מצות דרבנן ס"ה כת"ר והנה מכל מצוה נברא מלאך והמלאך הוא שלישו של עולם כמו שאמרז"ל א"כ תר"ך מלאכים הם תר"ך היו ר"ו עולמות שלימים וב' שלישי עילם ותוספת כתוב' המגיע לכנ"י מן דוד' היא שליש נוסף הם ק"ג עולמות שלימים ושליש עולם הוי ש"י עולמות שלימים עכ"ד הגאון הנ"ל והרב הגאון מהו' חיד"א זלה"ה הנ"ל הוסיף בשם ס' קרבן שב"ת ע"כ ר"ז עולמות הם מימין (כמ"ש האריז"ל בכוונת תפלת שחרית יוצר או"ר ר"ז ובכוונות תפלות מנח') בגימ' ק"ג משמאל כי העיקר הוא מימין והנוסף בשמאל ע"ש ואני הקטן אומר עפ"י דרכם (הגם שהולך על דרך אחר עכ"ז הוא שינוי לטובה) שהשליש נוסף הוא עבור ההידור מצוה שהיא עד שלי"ש במצוה
498
תצ״טהג"ה ואל תתמ' על החפץ האייך שייך בל"ת עשי' והידור כי המשכיל ע"ד בדברי הרמ"ע במאמר ח"ד יתבונן ע"ד אמת דגם בל"ת שייך עשי' והידור וגם עפ"י פשוטו אבאר לך בענין פלגשי דוד שהיו צרורות חיות ואמרז"ל שבכל יום היה דוד מצוה לקשטן ולהטיב את ראשן וכפ' את יצרו ולא בא עליהן הרי לך הידור במצות לא תעש': והנה כתבנו בטעם. חנוכה שאסור להניח' למעל' מעשרים כי עשרי"ם בגימ' כת"ר כי נ"ר חנוכ"ה היא המצוה האחרונה מן ז' מצות דרבנן ובה נשלם מנין כת"ר מצות בגימ' עשרי"ם וגם תרי"ג אותיות הם בעשרת הדברות עד תיבות אשר לרע"ך הם ז' אתוון ומרומז בהן ז' מצות דרבנן ויש רמז אשר לרע"ך היינו המצות אשר נאמרו על ידי רע"ך וריע אביך המה החכמים וכל אות מאלו הז' אותיות מור' על מצוה מיוחדת מאלו הז' מצות והנה אות ך' היא האות האחרון מורה על מצוה האחרונה היא מצות נר חנוכה שהוא האחרונה בזמן ע"כ נ"ר חנוכ"ה שהניחה למעלה מן ך' פסולה הרי לך שע"י מצות נ"ר חנוכ"ה נשלם מספר תר"ך מצות ועם ההידור נשלם מספר ש"י עולמות לצדיקים:
499
500והנה אור (ר"ז) הוא הקר"ן ומספר מנח"ה הוא השליש נוסף של ההידו"ר ע"כ באלו הימים ימי הארת או"ר תורה או"ר הוא לישראל בהתחלת היום (היינו כברייתו של עולם התחלת היום מבערב) מימין או"ר הוא הקרן ובסוף היום מנחה ק"ג בשמאל והנה זה כברייתו של עולם כי ש"י עולמות מרמזין:
500
501ומעתה יונעם לך אשר במצוה הזאת היא השלמת הכת"ר ביאר בדבריהם איכות ההידו"ר הגם שההידור נוהג בכל המצות כמו שדרשו זה אלי ואנוהו התנא' לפניו במצות עכ"ז בכדי לבאר לנו כי ההידור הוא דבר המצטרך להשלמת ש"י עולמות שהוא השליש נוסף על מספר כת"ר. ע"כ במצוה הזאת שהיא השלמת הכת"ר שבו והיו לבא"ר לנו ההידור בביאור ומזה נלמוד לכל המצות שהחיוב מוטל עלינו להדר"ן בכדי שינחיל לנו הש"י ש"י עולמות מבלי גרעון:
501
502והנה לפ"ז תשכיל עוד מה שהוסיפו ג"כ לומר מהדרי"ן מן המהדרי"ן דהנה אמרז"ל בדיני הידו"ר מצוה עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה. והנה כבר דשו בו רבים בפירושן של הדברים. ולפי דברינו הנ"ל יתכן דהנה כל צדיק כשנברא תיכף מוכן לו חלקו בש"י עולמות שסובבים הכסא מימין או"ר ומשמאל מנחה (אם יזכה לקיים המצות כתיקנן ובשליש נוסף להידור. הנה זה דבר מוכן אליו להיות שלו ואם יוסיף להדר את המצות יותר משליש סד"א אין לו שכר ע"ז כיון שאין שיעור העולמות בכסא רק ש"י אור מימינא לקרן וק"ג שליש נוסף למהדרי"ן הנה ע"ז אמרז"ל בקבלת' עד שליש משלו ישולם לו מענין ש"י עולמות המוכנים אליו מיום הבראו מכאן ואילך משל הקב"ה. נאמן הוא בעל מלאכתינו שלא יקפח שכר המוסיף בהידור וישביע אותם בצחצחות עין לא ראתה אלקים זולתך וכו' ולמדוהו מדברי הנביא להנחיל אוהבי י"ש. ושוב אמר ואוצרותיהם אמלא ולדעתי היא הנרצה להנחי"ל בגימ' ק"ג (כמ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שהלמ"ד היא שימושיית) שהיא השליש המצטרך בהידור ועל ידי זה יושלם מספר הש"י ואף על פי כן ואוצרותיהם אמלא להם מה שבזבזו יותר משליש אוצרותיהם אמלא להם מן רב טוב הצפון עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה וכנ"ל:
502
503על כן במצוה הזאת שהיא סוף המצות השלמת הכת"ר בה תקנו מהדרי"ן ומהדרי"ן מן המהדרי"ן ובא הענין הזה להם ללמד על הכלל כולו של המצות ענין הידו"ר העיקרי שהוא שליש והמוסיף בהידור גם כן מוסיפין לו ולא דבר ריק הוא:
503
504ממילא לפ"ז מה נכבד הדבר לפי מ"ש שע"פ הקבלה לאה אמנו נתעבר' עיבור יששכ"ר בליל חג השבועות ונולד לז' למקוטעין בחנוכ"ה זמן השלמת המצו' מנין כת"ר המרומזין באותיות של עשרת הדברות ובקיומן עם ההידור נשלם לצדיקים מתן שכרן י"ש וזהו אשר לאה קרא' לבן הנולד לה לתורה יששכ"ר היינו י"ש שכ"ר:
504
505ובזה ג"כ יש לפרש הדודאי"ם נתנו ריח (היינו כמש"ל בשם רז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעול' שבסיבתן נולד יששכ"ר עמוד התור"ה) ועל פתחינו כל מגדים (היינו כמש"ל על פתחינו בזמן הוולדו היינו ימי חנוכה יש על פתחינו כל מיני מתיקות מזוז"ה ונ"ר חנוכ"ה) חדשי"ם וג"ם ישני"ם רצ"ל הן המצות החדשים שתקנו רבנן הן הישנים המבוארים בתור' כולם כאחד (דודי צפנת"י לך) רצ"ל עשיתי וקיימתי אותם עם הידור"ן שהוא הוספת שליש שבצפו"ן כי אור ר"ז הוא מימין הכסא בדרום והוא שכר קרן המצות ומנין מנחה בשמאל הכסא בצפון הוא שכר ההידור שליש נוסף כמש"ל וז"ש צפנתי לך עשיתי המצות עם ההידור דלבעבור זה מגיע לי' ג"כ שכר הצפון. וזהו הנרמז מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך וזה ג"כ מ"ש הנביא אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי היינו או"ר (מתימן) מנח"ה (מצפון) בכדי להנחיל אוהבי י"ש יש שכר לפעולתם. והבן:
505
506והנה תתבונן באדם קדמאה ויקח ה' אלקים ויניחהו בגן עדן לעבד"ה (במ"ע) ולשמרה (במל"ת) הנה היו שנותיו תתק"ל מנין השלישית של עם הוספת התוספת של הידורן ס"ה תתק"ל בין ותתבונן:
506
507עוד אדרוש לך בפסוק ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחת"י לאישי כבר כתבתי מה דקשה דיותר היה לה לומר שכר הדודאים. וכמו שאמרה ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני (והנה כבר כתבתי לעיל בקיצור ובכאן נוסיף ביאור) ויש לפרש עפ"י מ"ש בטעם למה היה הנס דחנוכה ח' ימים דייקא הוא כיון דהיונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות וכאשר הפליא חסדו הש"י בנס להראות בשמן ומנורה המרמזין לחכמה כמש"ל כ"פ הנה היה הנס ח' ימים דהנה שבע חכמות הם כלל כל החכמות שבעולם כמ"ש שלמה חכמת בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה וחכמת התורה היא עלתה על כולנה רבות בנות עשו חיל ואת עלית וכו'. וכל החכמות המה כשפחות אל התורה משמשות את התורה וכמו שהתנצל הרמב"ם במה שעסק גם בשארי החכמות אמר שלקח לשפחו' לרקחות ולטבחות ולאופות ע"כ מהפ"ך הנסיי הזה של שמן (חכמ"ה) שהיה מוכן להדליק יום אחד נמשכו ממנו עוד הדלקת ז' ימים ס"ה ח' ימים רמי' לז' חכמות וחכמות התורה עלתה על כולנה:
507
508וזה שהיא מנהג אבותינו לקרוא יום הח' זאת חנוכ"ה היינו זאת היא עיקר כוונת חנוכ"ה חכמ' השמיני"ת חכמ"ת התור"ה אשר כל החכמות המה לה לשפחו' ובקניית התורה אשת חיל יקנה ממילא כל שפחותי' ומעתה מצאנו ג"כ טוב טעם ודעת על קביעת ימי חנוכה לפ' מק"ץ דייקא דכתב בפ' הזאת ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (גברא דמטמרן גליין ליה ויתן לו את אסנ"ת וכו' ויצא יוסף על ארץ מצרים דיש לדקדק הסמיכות בפסוק הזה דאין שייכות זה לזה אמר ששינה את שמו ונתן לו את אסנ"ת ואח"כ אמר הכתוב ויצא יוסף על ארץ מצרים לא נודע יציאה זו מה היא. ונ"ל דה"ק פרעה קרא שמו צפנת פענח ע"ש חכמתו וכדברי התרגו' ויתן לו את אסנ"ת הוא בגימ' ז"פ חכמ"ה (כמ"ש הרמ"ע ז"ל) להורות שזכה לז' חכמות. ויצא יוסף על אמ"צ הכי קרא הש"י את שמו יוסף שנוסף בו חכמה יתירה שהיא על חכמת מצרי' ונואלו שרי צוען ואבדה חכמת מצרי' ע"כ אסנ"ת היתה לו לאשה מקבלת להורות שכל החכמות מקבלים מן התורה ע"כ בפ' הזאת קביעות ימי חנוכה והם ח' ימים מטעם הנ"ל הבן:
508
509וזה שאמרה לאה אמנו בלידת יששכ"ר עמוד התורה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי הנה זה שכרי מדה כנ"מ נתן לי אלקים בן כזה אשר כל החכמות המה שפחות משמשות לחכמתו היא חכמת התור"ה והנה י"ל זה הוא פירוש השם יששכר י"ש שכ"ר י"ש נק' החכמ"ה העליונ' כדכתיב והחכמ"ה מאי"ן תמצא והיא י"ש מאי"ן והנה אורייתא מחכמה נפקת ע"כ קראתו יששכ"ר י"ש שכר ואם אמת נכון הדבר אשר יששכר נולד ביום כ"ה כסלו הנה יומא דמהולתא ביום הח'. והנה חכמת התורה לא תושג רק למהול כמ"ש הש"י ועתה אם שמוע תשמע בקולי ושמרתם את ברית"י דייקא הנה ביומא דמהולתא נקרא שמו י"ש שכר היינו חכמת התורה כו' הנה לזאת מנהג אבותינו תורה לקרוא עצם היום זאת חנוכה ועוד יתבאר אי"ה:
509
510ומבגי יששבר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל (זה נאמר בבואם להמליך את דוד) הנה מצות נ"ר חנוכ"ה מצותה משתשקע החמה עד וכו' וקבלו הגאוני' שהוא שיעור חצי שעה הנה מהראוי להתבונן טעם למה דוקא חצי שעה ואומר אני סוד י"י ליריאיו זה הענין נמסר להם בחשאי דהנה סוד רג"ל מן השו"ק מבואר בכתבי מרן האריז"ל מהרח"ו ז"ל בפרע"ח ודע כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה כי אז היא מדת ליל' והיא יורדת למטה לבי"ע לתת טר"ף לבית' וכו' ואז אנו ממשיכין לה אותן האורות וכו' ולפי שעיקר ההמשכ' מאותו האור הנמשך אלי' מן הראש שהיא הוי"ה אהי"ה כשהם מלאים ביודי"ן בגימ' רג"ל וכו' וזהו עד שתכל' רג"ל מן השו"ק כי השו"ק הם עולמות התחתונים וכו' עכ"ל. הנה תתבונן אנו ממשיכין לה אותן האורות מכל שיעור הקומ' בעת אשר יורדת למטה לתת טרף לביתה והנה תתבונן ג"כ מש"ל שהנס הזה היה רומז למלכו"ת לפי שעה ולא התפשטו' לגמרי בכל שיעור קומה עד בוא יבא מי שהמלוכ' שלו. והיתה לי"י המלוכה אור הלבנה כאור החמה וזה היה הרמוז' להם בפ"ך קבלת המלכות האר' במקומ' ולא בהתפשטות. והבן הדבר:
510
511והנה נתבאר בירושלמ"י ובתוספת"א כ"ד עונות יש בשע' כ"ד עתים בכל עונ' הנה הם תקע"ו עתי"ם הנה הם סוד תקע"ו בריתות שנכרתו על התורה מ"ח בסיני מ"ח באהל מועד מ"ח בערבות מואב הרי קד"ם וכל אלה ללמוד וללמד לשמור ולעשות א"כ הם ד"פ קד"ם הרי הם תקע"ו בריתות כי נצטוינו להגות בה בכל עת תקע"ו עתים שישנם בכל שע"ה והנה תקע"ו בגימ' יסו"ד מלכו"ת (כמש"ל) הוא הייחוד השלם שגורמין ישראל על ידי התורה שניתנ' בתקע"ו ברייתות וישראל הוגים בה בכל שע"ה שיש בה תקע"ו עתי"ם.
511
512וזה שיש לפרש ומבני יששכר (העוסקים בתורה בכל שעה כי שבט יששכר הוא עמוד התור') יודעי בינ"ה לעתים (מבינים ויודעים מה מרמזי' שיעור העתי"ם שבשע"ה תקע"ו עתים לגרום הייחוד העליון בכל שעה יסוד מלכו' ע"כ לא יפסקו בני יששכר מתורתם) לדעת מה יעשה ישראל כולם כאחד קיבלו את התורה בתקע"ו בריתות לרמוז על הנ"ל לגרום ע"י התורה הייחוד העליון. וזהו הנשאל ליום הדין קבעת עתים לתורה. ויתורץ בזה מה שהקשו ע"ז מהא דאמרו רז"ל במדרש הקובע עתים לתור' מפר תורה שנאמר עת לעשות לי"י הפרו תורתיך:
512
513והנה זה הפסוק נאמר בעת אשר באו להמליך את דוד (אשר אמר אברכה את י"י בכל ע"ת) כי כבר כתבתי לך בעת מלכותו הוא הייחוד השלם הנה אז כאשר באו להמליכו באו בנ"י יששכ"ר היודעי בינה לעתים תקע"ו עתי"ם שבכל שע"ה המרמזים על הייחוד וכו' (בהעמיק עוד כבר ידעת הייחוד מתהו' בקבלת המוחין מן הבינה. הנה בני יששכר הגורמים הייחוד ע"י תורתם המה יודע"י בינה לעתים יודע"י לשון חיבור מלשון וידע אדם וכו'. רצ"ל המה מחברים הבינה להעתים יסוד מלכות וגם כפשוטו ע"י הדעת הוא הזיווג עמש"ל בפסוק ושמתי כדכ"ד וכו'):
513
514והנה במלכות בית דוד היה הייחוד השלם (דכתיב בי' אברכה את י"י בכל ע"ת) משא"כ בנס הזה שנתהוו' הארה למלכות לפי שעה ומקבלת הארה במקומה גבורותי' בחסדים דילי' הנה סוד י"י ליראיו תקנו הארת נר מצו' הלזה חצי שעה הוא רפ"ח עתי"ם בגימ' חס"ד גבור"ה המתקות הגבורו"ת ע"י החסדי"ם. והנה בצירוף הע"ת שהמדליק מדליק הנה היא טר"ף להורות כי זה אינו במלכו' בית דו"ד שבזמן מלכות"ו תתפשט המלכות בכל שיעור קומה ותקבל ההארה הגדולה וכעת הנס הזה מלכות שע"ה מקבלת הארה במקומה למטה בעת אשר תתן טר"ף לביתה וכדברי מרן ז"ל:
514
515והנך רואה ידידי אשר אדרבא בנס הזה רומז בכל ענייניו גודל הפלגת השבח והכבוד של מלכות בית דויד (כמש"ל בסוד ערכתי נ"ר למשיח"י) ובעת קיום המצו' הזאת זכור יזכור הש"י לטובה להרים קר"ן משיחנ"ו במהרה ואז יהיה הייחוד השלם בהתפשטות שיעור קומ' לעולם וזה שרמז דוד ברוה"ק טר"ף נתן ליראיו (במלכות החשמונאים נתן להם הקב"ה הארת נ"ר רק טרף עתים לרמוז שהמלכות אין מקבלת אז הארה רק בעת אשר תתן טר"ף לביתה ואז) יזכור (הש"י) לעולם בריתו היינו זכור יזכור התקע"ו בריתות שבתורה ושכר הוגיה בכל שעה תקע"ו עתי"ם בכדי שיהיה במהרה יחידא שלים יסו"ד מלכו"ת ולהרים קרן דו"ד דכתיב ביה אברכ' את י"י בכל ע"ת ובהעמיק עוד יזכור (ישפיע) לעול"ם (אל העול"ם היינו מלכו"ת) ברית"ו (יסוד צדיק) והבן ולפ"ז תבין כפשוטו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדע' מה יעשה ישראל בעת אשר באו להמליך את דו"ד ידעו שהוא בסוד יחודא שלים ומלכותי' מלכות עולם אז נאמר כי שמח"ה בישראל שמחת לב וכו' ובעת הנס הזה שהיה מלכותא לשעתה אז תקנו האר' נר מצוה שיעור טר"ף וזהו לדעת מה יעש' ישראל לא אוכל להרחיב הדבור בזה אבל המשכיל יבין דבר מת"ד:
515
516והנה כבר דברנו בזה ע"ת לעשות לי"י ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט קנה חנוכ"ה להודו"ת ולהל"ל. וש"ט פורים משתה ושמחה הנה מה נחמד ונעים הענין לפי דברינו הנ"ל דהגם שבעתים הללו ימי הנסים מתנוססים והמלכות מקבלת הארה גדולה אינה כמו כאשר תהיה בהאר' כאשר הש"ית ירים קרן לעמו ויתרומם קרן בית דוד אז תהיה מלכות שמים שלימה סיהרא באשלמותא הנה בעתים הללו ימי הנסים הוא פקודא לגאולה האחרונ' וכמש"ל יזכו"ר לעול"ם ברית"ו ע"כ מבטלין תלמוד תורה לנ"ר חנוכ"ה ולמקרא מגילה וזהו ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתך. וזה וג"כ ומבני יששכר (המה העוסקים בתורה בלי ביטול עכ"ז המה) יודעי בינה לעתים לדעת מה יעש' ישראל (איזה מן העתים שצריכין לבטל ומצינו ביטול' של תורה היא קיומה). הבן:
516
517אבאר לך עוד טעם זמן ההדלקה חצי שעה עפ"י הנ"ל בשע"ה יש תקע"ו עתים מנין הבריתות שנכרתו על התורה היינו מ"ח בסיני מ"ח באהל מועד מ"ח בערבות מואב הרי קד"ם וכל אלה ללמוד וללמד (היא עסק התורה) לשמור ולעשות (הוא עסק המצות) הרי תקע"ו. והנה כבר כתבתי לך כ"פ רמיזת מצות נר חנוכה הוא אור התורה אשר רצו היונים לבטל ויאמר אלקים יהי או"ר: וגם כתבתי לך בפסוק הדודאים נתנו ריח (ושהוא על יששכר שהיא לפי החשבון זמן לידתו בימי חנוכה אשר מסוגלים מאז להאיר בהם אור תורה) ועל פתחינו כל מגדים היינו נתהוו' על ידו ל פתחינו מצות עתוקים מדבש) חדשים גם ישנים (היינו מצו' ישינה מזוזה עם החדש' נר חנוכה) דודי צפנתי לך) אעמיד את החדש' בשמאל שהוא צפון דקי"ל להלכה מזוז"ה בימין שהוא מענייני המצות שיש בהם לשמו"ר ולעשות) ונר חנוכה בשמאל (זה מרמז לאור תורה יש בה ללמוד וללמד) ממילא לפ"ז על עסק התורה ללמוד וללמד מגיע לחשבונם רפ"ח בריתות ע"כ תקנו זמן הדלקת' חצי שעה שיש בה רפ"ח עתי"ם וזהו גם כן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. הבן:
517
518עוד זאת אדרוש לך ומבני יששכ"ר יודעי בינה לעתים לדעת וכו' ע"פ הנודע בחכמה סוד העיבור וחידוש הירח נחלק' השעה לתתר"ף עתים ובני יששכר השכילו זה ברוה"ק ונרמז בזה יודעי בינה לעתי"ם עתי"ם במ"ם רבתי דאי"ק בגימ' תתר"ף סוד ה"פ גבור"ה כי בנין הנוק' מהגבורו' (והלבנ"ה רמוז' לנוק' בתול"ה נשא"ת ליו"ם הרביעי ר"ת לבנ"ה) הנה מצות נ"ר חנוכה חצ"י שע"ה (הנה כתבנו בחידושנו לשיטת הגמ' שלפי הנראה בענין חצי שעה זמניו"ת זה כתבנו לחומרא אבל לא אישתמיט חד מהפוסקים להזכיר בזה שעה זמניות נראה דס"ל ח"ש עיתיית הגם דנ"ל להחמיר מדינא עכ"ז אבאר את הנ"ל לשיטת הפוסקים וסוד ה' ליראיו) הנה הנר הלזה הדלקה במקומ' בעינן ואין מטלטלין את הנר ממקום למקום. והסוד נ"ל ע"פ מ"ש מרן האריז"ל כי אין זה בהתפשטות מדת המלכו"ת בשיעור קומה שלימה רק במקומה למטה מקבלת הארה (וכמו שכתבתי לעיל שמזה שפטו חכמי הדור מלוכה לפי שעה עד שתתפשט מלכו"ת בית דוי"ד ב"ב אז יהיה אור הלבנה כאור החמה בכל שיעור קומה אבל כעת היא רק תוספ"ת טוב"ה מקבל' האר' מן ה' חסדים דדכורא במקומה) למתק ה' גבורותי' ע"ה היודעי בינה לעתי"ם תקנו האר' הלזו חצ"י שע"ה עיתיי"ת והנה המצוה הזא' היא בלילי טבת הארוכות אשר כל שע"ה היא שעה וחצי ממילא חצ"י שע"ה עיתיי' נקרא' אז בזמן ההיא רק שליש שעה לפי הזמן ההוא ובשליש שעה יחשבו ש"ס עיתים מחשבון תתר"ף שבשע' העומד לו לאד"ם (היא מדת המלכו"ת שנק' שע"ה העומד' לו לאד"ם כענין ותקם אסתר ותעמוד לפני המלך) הנה מספר תתר"ף הנה הם ה' גבורות ה' פעמים גבור"ה ולהורות האר' ה' חסדים בה בקבלת ממקומה ממקום עליון תקנו זמן ההאר' ש"ס עיתיים זמני"ם בגימ' ה"פ חס"ד הבן הדבר ואתה תשכיל לפ"ז ותבין פי' הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתי"ם לדעת מה יעשה ישראל:
518
519עוד אפרש הפסוק. ומבני יששכ"ר יודעי בינה לעתי"ם היינו ג"כ כנ"ל תקנת חצי שע"ה זמן ההדלק' שהם רפ"ח עתים כנ"ל לדעת מה יעשה ישראל בהעלאת רפ"ח ניצוצין מן החשך אל האור ועי"ז מתבטל כח המלכיות וחיותן. והנה"ק רפ"ח מתעלים להאיר בקודש בחי' עולם התיקון הד"ר. ע"כ נקראו המדקדקים ביותר במצוה הזאת בשם מהדרי"ן היינו לשון הדר הנה בכאן לא ציינתי רק ראשי פרקים ותוכן הדבר עיין במאמר נר מצוה סי' כ"ז ותבין:
519
520נק' בשם כהנים הנגשים בו יתבארו טעמי"ם על שנעש' הנס ע"י כהני"ם ובפרט ע"י כה"ן גדו"ל הגם שנתבאר כבר במקומות מפוזרים עכ"ז אחזור על כל דבר ודבר בקיצור. טעם לכל דבר בפ"ע בכדי למצוא כל דבר המתבקש במאמר בפ"ע. וגם אין מדרש בלא חידוש וגם יתבאר טעמי' למה היה הפך הניסיי חתום בחותמו של כה"ג ועוד ענינים אחרים וגם יתבאר למה העמידו מלך מן הכהני':
נעשה הנס ע"י כה"ן גדו"ל דייקא ולא במקר' הוא מעשה נסי"ם. עיין במאמר הל"ל והודא"ה (סי' ל"ו) כבר ידעת מ"ש מר"ן האריז"ל כה"ן הדיו"ט רמז למדת נצ"ח כה"ן סתם בחס"ד. כהן גדו"ל רמז לחכמת' והנה אוריית' מחכמה נפקת והנה היוני' הרשעים רצו לבטל חכמת התור"ה ולהגביר ח"ו חכמות החיצוניות והנ' כאשר התנוסס הש"י לעמו. היתה הישועה והנס ע"י כה"ן גדו"ל. הרמוז בחכמה. ומתמן אורייתא נפקת בראשית בחוכמת"א:
נעשה הנס ע"י כה"ן גדו"ל דייקא ולא במקר' הוא מעשה נסי"ם. עיין במאמר הל"ל והודא"ה (סי' ל"ו) כבר ידעת מ"ש מר"ן האריז"ל כה"ן הדיו"ט רמז למדת נצ"ח כה"ן סתם בחס"ד. כהן גדו"ל רמז לחכמת' והנה אוריית' מחכמה נפקת והנה היוני' הרשעים רצו לבטל חכמת התור"ה ולהגביר ח"ו חכמות החיצוניות והנ' כאשר התנוסס הש"י לעמו. היתה הישועה והנס ע"י כה"ן גדו"ל. הרמוז בחכמה. ומתמן אורייתא נפקת בראשית בחוכמת"א:
520
521ואבאר לך כעת עוד ביתר שאת. אמרז"ל היונים גזרו על בתולה הנישאת וכו' תבעל לטפסר תחילה והבנתי מן כתבי הקודש שכתבו תלמידי הרב החסיד הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל. בשם הקדוש הנ"ל הוא ע"פ מה שארז"ל שבא נח"ש על חו"ה והטיל בה זוהמא וישראל שעמדו על הר סיני פסק' זוהמתן משא"כ הגוים לא פסקה זוהמתן והנה היוני"ם רצו לעקור את התור"ה. זאת היתה עצתם להטיל זוהמא מחדש בבתול"ת ישראל ועי"ז יוכחש ח"ו כח חכמת התור"ה (ותתבונן לפ"ז יו"ן בהחשב ה"ן למספר ת"ש כמשפט אותיות מנצפ"ך יהיה יו"ן בגימ' ב"פ נח"ש דכר ונוק' דקליפ' נח"ש בריח ונח"ש עקלתון שרצו להטיל זוהמא. הבן כנ"ל) ע"כ היה הענין הזה מעין חטא אדה"ר (תתבונן בזה הנח"ש כשרצ"ה לבטל את חוה מן התורה והמצו' אזי בא עליה קודם ביאת אדם. וכביכול אין האשה כור' ברית וכו' וע"כ שמעה לקולו ולעצתו. כן היו עצת היונים לבעול את הבתולות תחילה הבן הדבר כנ"ל). והנה תתבונן לפ"ז בעת הישועה כאשר התנוסס הש"י לעמו להו"רת להם התגברות חכמת התורה. הנה נעשה הנס ע"י כהן גדול הרמוז בחכמ'. וע"כ המצוה עליו. אשה בבתולי' יקח. אפי' בעול' ישראל אסור' לו. הבן הדבר:
521
522ונ"ל עוד דהנה אמרז"ל שגזרו על בתולה הנישאת ליום רביעי תבעל וכו' ולמה דוקא על הנישאת ליום הרביעי ונ"ל דהנה ענין תקנת חז"ל (בתולה נישאת ליו"ם רביע"י ונבעל' בחמישי) נ"ל דהוא ע"פ מ"ש בזוה"ק ה' ד' היית ומדקביל' דכור' נמשך היו"ד לתוך הד' ונעשה ה' הנ' המשכת היו"ד דקדוש' והרומזת לחכמ"ה) לתוך הד' עי"ז האשה כורתה ברי' למי שעשא' כלי ושומע' לחכמת"ו ורצונו ועצתו של וכו' והנ' הם רצו ח"ו להכניע חכמת התור"ה ולהגביר חכמת"ן החיצונית ע"כ גזרו בתולה הנישאת ליום הד' הד' דייקא בכדי להמשיך א"ו לבתולות ישראל ממוח חכמתם הזוהמא ויתמשכו אחרי חכמת"ן. על כן נעשה הנס על ידי כהן גדול הרמוז בחכמה. והוא מצוו' אשה בבתוליה יקח וכנ"ל:
522
523ע"פ הדברים תבין משארז"ל שהיה הפ"ך הנסיי חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל והוא לפלא. האם היה דרכו של כ"ג בכל זמן להניח חותמ"ו על פכ"י השמן הרי ע"ז היה ממונין להספיק שמנים ומנחות ויינות. ואין זה מעבודת כה"ג. וגם למה היה צריך לחתום. והנראה בזה היה תוקף הנס שע"י פלא ונס מצאו פ"ך חתום בחותמו של כה"ג דבר שלא היה מעולם. להורות על האמור להיות היונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמת החיצוניות. הנה התנוסס הש"י עמנו להגביר חכמת התורה הראה לפלא ואות בשמ"ן הרומז לחכמ' כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצויי' (וכמ"ש כ"פ) ובמנורה הרמוז' בחכמ"ה מנורה בדרום הרוצה להחכים ידרים ומצאו בדרך נס מונח בחותמו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה כמש"ל והוא דבר שלא היה מעולם רק שהיה בדרך נ"ס ומעתה לא תקשה לך מה שהקשו המפרשים מה היה הנס של יום הראשון הוא הנס הנפלא שמצאו פ"ך מונח בחותמו של כה"ן גדול דבר שלא היה מעולם. רק להראות חיבת אב לבנים בני בנים של תור"ה אשר הש"י התנוסס עמהם בכל עניינים הרומזים לחכמ"ת התור"ה הבן:
523
524ונ"ל ג"כ לבאר טעם על מה סמכו א"ע חכמי הדור להמליך מלכים מן הכהני"ם בימים ההם הלא נשבע י"י לדו"ד וכו' ונ"ל דהנה מדת המלכות נק' נ"ר שמקבל' מן ג' ייחודים. הוי' אהיה (חב"ד) הוי' אלקי"ם (חג"ת) הוי' אדנ' (נה"י) בגימ' נ"ר גם הוא נתונה ברמ"ח איברין דילי' ובין ב' דרועין הרי נ"ר. גם במדת מלכות אלף למד אדנ' בגימ' נ"ר. ובזהר פ' תרומה נ"ר מצו"ה תיקונא דשרגא דא בוצינא דדוד דאיהו נ"ר תיקונא דאוריי' דבע"פ וכו' כללי של דבר מדת מלכות נק' נ"ר ע"כ. גם מלך ישראל בעוה"ז נק' נ"ר וכמ"ש לדו"ד לא תצא עמנו למלחמה ולא תכבה את נ"ר ישראל וזשאמרז"ל מפני מה זכה שאול למלכות מפני שהי' מדליק נרו"ת לישראל להאיר להן במבואות האפלים במקום החשך והנה החשמונאים שהאירו בזכותן ובצדקתן לכל ישראל והארץ האיר' מכבידן בנס דמנור"ה בעת שליטת חש"ך דיוני"ם וכמ"ש כמ' פעמי' ע"כ הבינו כל ישראל אשר להן יאתה מלוכה לפי שעה בעת ובעונה הזאת. כי המלוכה נקרא נ"ר ישרא"ל ועוד יתבאר אי"ה.
524
525ו"ל עוד טעם על מה סמכו א"ע חכמי הדור בעת ההוא ליתן מלוכה לכהנים הלא נשבע י"י לדוד ונ"ל דהנה איתא בזהר וז"ל ת"ח דוד זמין לי' למלכא ולמטרוניתא לנייחא מה עביד שני בדיחי דמלכא בגין דופינס ומאן נינהו דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. ולוי"ך ירננו מיבע"ל דהא ליוואי אינון בדיחי דמלכא וכו' א"ל חוב"ה דו"ד לא בעינא לאטרחא אילין א"ל דוד מארי כד אנת בהיכלך את עביד רעותך השתא דאזמינא לך ברעותי קיימא מלה לאקרבא אילין וכו' אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. סדורא דקא סדרנא לא ישוב לאחורא. א"ל קוב"ה חייך אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאני"ן דילך עכ"ל הנה ידוע צד"ק הוא מדת מלכות הנה כשאמר דוד כהני"ך ילבשו צד"ק היינו ילבשו מלכות וחסיד"ך ירננו והבטיחו הקב"ה שיעש' כן כמבואר בזהר הנ"ל. הנ' נתקיים הדבר בנס דחנוכ"ה שהכהנים לבשו הוד מלכו"ת והחסידים ברנ' יגילו בהל"ל והודא"ה נמצא אדרבא מזה הסדר מוכח חביבות דוד לפני הש"י שקיים הקב"ה בזמן מן הזמנים כפי הסדר. ואדרבא מזה הסדר מוכח בפירוש שזה הוא מלכות לשע' לקיים דברי דוד וסידורו כדכתיב בעבור דו"ד עבדך אל תשב פני משיחך סידורא דקא סדרנא וכו' וכתיב אח"כ נשבע י"י לדוד אמת וכו' מפרי בטנך אשית לכסא לך רק מלוכת הכהנים הי' מלוכה לשעתא לקיים סידורא דדוד ע"כ הי' על מגינו של דוד ציור מנור"ה להורות דבנס דמנור"ה יהי' הוכחה לחביבות דו"ד. וזה שאמר אחר כך כהניה אלביש יש"ע וחסידיה רנן ירננו שם אצמית קרן לדו"ד ערכתי נ"ר למשיח"י והבן:
525
526נעשה הנס ע"י כהני"ם זכור תזכור את אשר כתבנו בסימן ב' יו"ן בגימ' ב"פ נח"ש. דכר ונוק' שבקליפה נח"ש בריח נח"ש עקלתון והנ' נעשה הנס ע"י כהני"ם כה"ן יותר מספר ט' על מספר יו"ן ואות הט' הוא אור הגנוז בגויי' וירא אלקים את האור כי טו"ב ועמש"ל (במאמר י"ח אות ו' בשם הרוקח דעל אות הט' כי טוב ד' תגין. ולהורות על מספר ד' פעמים ט' מספר ל"ו נרו' נגד ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורות הנזכר בתורה. ה"ס אור הגנוז בתורה אל"ה. אלף ל"ה היינו ה"פ אור הנזכרים במ"ב ביום ראשון בג' אלף ל"ה. אלה בהחזרת האלף לאלף. הם ל"ו והנה ע"י או"ר הגנו"ז שהוא נגנז בתורה אזי מבטלין קומת הסט"א דכר ונוק' שבקליפה ב"פ נח"ש. בגימ' יו"ן בהחשב הן לת"ש. והנה כה"ן יותר מספר ט' של אור כי טוב טוביה גנוז בגווי'. ועל הט' ד' תגין לרמז ד' פעמים ט'. הם ל"ו נרות נגד ל"ו לשונות או"ר ונ"ר ומאו"ר שבתורה שהוא אור הגנוז בה. ה"פ או"ר של יום ראשון שהוא מספר אל"ה אלף ל"ה:
526
527והנה נתנו הימים להודות ולהלל. הנה אמרז"ל מיום שברא הקדוש ב"ה את עולמו לא הי' אדם שהוד"ה להקב"ה עד שבאת לא"ה והודתו שנא' הפעם אוד' את י"י. הגם שכבר אמרו שארי לשונות של שבח ותהל' עכ"ז לשון הודא"ה המציא' לא"ה. והרבותא בלשון הודא"ה שהוא על תוס' טובה דכיון שנטלה בנים יותר על חלקה אמרה לשון הודא"ה כ"ה בימים האלה ניתקן להודו"ת. שהוא על תוס' טובה דהרי האור שנגנז בתורה הוא המרומז בל"ו לשונות של או"ר המרומז בתורה היינו ה"פ או"ר שבמ"ב ביום הראשון הנה היא נגנז לע"ל. והנה תוספת טובה ניתן לנו להיות למאורות לב"י גם בגלות החל הזה מעט קט מהארת אור הגנוז הם הל"ו נרות דחנוכה הנה היא תוספת טובה ושייך למימר בזה הודא' ברוך המגיד מראשית אחרית לא"ה (היא ל"ו) המציאה לשון הודאה הבן:
527
528בו ידובר טעמים למה נעשה הנס ע"י שמן ונק' שם המאמר שמן למאור:
טעם למה עשה הש"י הנס בשמן דהנה היונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן הנה בעת הישוע' ליהודים היתה אורה זו תור' הנה הפליא הש"י הנס בשמן הרומז לחכמה (הקדושה) כענין שאמרו רז"ל וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה תקוע"ה דייקא כי תקועה אלפא לשמן. ובכ"ע ששמן זית מצוי שם חכמה מצוי' (וכמש"ל כ"פ):
טעם למה עשה הש"י הנס בשמן דהנה היונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן הנה בעת הישוע' ליהודים היתה אורה זו תור' הנה הפליא הש"י הנס בשמן הרומז לחכמה (הקדושה) כענין שאמרו רז"ל וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה תקוע"ה דייקא כי תקועה אלפא לשמן. ובכ"ע ששמן זית מצוי שם חכמה מצוי' (וכמש"ל כ"פ):
528
529בו ידובר טעמים למה נעשה הנס ע"י מאור האש ואור ונר נק' המאמר מאור"י הא"ש:
נעשה הנס ע"י או"ר הנ"ר דייקא ולא במקר' הוא מעשי י"י כי נורא הוא. נ"ל דהנה דרשו חז"ל והארץ היתה תה"ו (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכות הרביעית) הנה נק' מלכות יו"ן חש"ך כמש"ל (מאמר תור' אור סי' כ"ה) שהניגוד שלהם הוא לכח השכל"י שבישראל והנה השכל הוא הנ"ר המאיר אל האדם להנחהו ולהדריכהו במעגלי צדק הלא תרא' אפי' הסומ' הולך במישור ע"פ השכל אל כל אשר יחפוץ (חכמ"ה היא או"ר כדכתיב חכמ"ת אדם תאי"ר פניו) משא"כ הכסיל בחש"ך הולך כי עינים לו ולא יראה. והנה כל החכמות חיצוניות הם כסילות נגד חכמ"ת התור"ה וכמו שכינה אותם שלמה אשת כסילות הומי' וסוררת ע"כ נקראים חש"ך ולא או"ר והנה מלכות יו"ן ברצותם לבטל חכמת התורה ולהגביר ח"ו חכמתם החיצוניות הם נקראי' חש"ך
נעשה הנס ע"י או"ר הנ"ר דייקא ולא במקר' הוא מעשי י"י כי נורא הוא. נ"ל דהנה דרשו חז"ל והארץ היתה תה"ו (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכות הרביעית) הנה נק' מלכות יו"ן חש"ך כמש"ל (מאמר תור' אור סי' כ"ה) שהניגוד שלהם הוא לכח השכל"י שבישראל והנה השכל הוא הנ"ר המאיר אל האדם להנחהו ולהדריכהו במעגלי צדק הלא תרא' אפי' הסומ' הולך במישור ע"פ השכל אל כל אשר יחפוץ (חכמ"ה היא או"ר כדכתיב חכמ"ת אדם תאי"ר פניו) משא"כ הכסיל בחש"ך הולך כי עינים לו ולא יראה. והנה כל החכמות חיצוניות הם כסילות נגד חכמ"ת התור"ה וכמו שכינה אותם שלמה אשת כסילות הומי' וסוררת ע"כ נקראים חש"ך ולא או"ר והנה מלכות יו"ן ברצותם לבטל חכמת התורה ולהגביר ח"ו חכמתם החיצוניות הם נקראי' חש"ך
529
530הג"ה הלא תראה החכמ"ה הגדולה שבסט"א הוא חכמת הכישופים עיקר פעולתם בחשכת ליל' ע"כ כאשר הש"י ביטל המנגד שהוא הכסיל בחש"ך ואור השכל שבישראל בתורה ועבודה נתקיים לעד ויאמר אלקים יהי או"ר. וע"כ מזמן הנס עד סוף הבי' הם או"ר שנים וליהודים היתה אור"ה זו תור"ה במנור"ה בדרו"ם. הרוצה להחכים ידרים צד שאינו מתחשך לעולם כמש"ל: הנה האיר להם הש"י אור הנסיי למעלה מן הטבע וכאשר תבין עוד דהנה יו"ן מנגדים בחכמתם. (חכמת הפלסופיא והטבע) לשכל וחכמתם של ישראל שהוא חכמ"ת התור"ה שהוא למעלה מן הטבע והנ' רצו בחכמת' הטבעיית (חש"ך ולא או"ר) לבטל חכמ"ת התור"ה אשר היא למעלה מן הטבע. ע"כ בעת ישועת ישראל. ליהודי' היתה אור"ה (זו תור"ה) שלא כטבע להורות שאין חלק לישראל בחכמות החיצוניות רק הכל ע"י חכמ"ת התור"ה שהיא למעלה מן השכל הטבעיי והנ' כל החכמו' החיצוניו' הם אצל התורה כעבדים אצל אדוניהם שהעבד עוזב שכלו וידיעתו. וסר למשמעת האדון. והנה היוני"ם הרשעים רצו להמליך את העבד על האדון ח"ו הנה אל הוי' ויאר לנו בנס שלא כטבע ועי"ז נתגברו ישראל עד שנתבטלו אז מישראל חכמת החיצוניות ע"י חכמ' התור"ה הקדושה החצוב' מפי הש"י למעלה מן הטבע. ע"כ נקבעו הימים האלה לזכרון לבני ישראל בנ"ר מצו"ה הרומז לתור"ה או"ר להאיר עיניה' בחכמ' התור' כי בכל דור ודור עומדים עלינו בפיתויי החכמו' החיצוניו' לבטלינו מתור"ה ועבוד' והנה הנר מצו' הלזה הוא סגולה לתורה זכרון לבני ישראל לפני י"י עד עולם ואם בעל נפש אתה תן עיניך בנר מצו' בימים ההם ויאיר אור שכלך בתורה ותבין נר מצו' ותור':
530
531בו ידובר טעמים למה נעש' הנס ע"י המנור' נק' המאמר מנורת המאור:
נעשה הנס במנור' ולא במקר' הוא. הנ' עיין מ"ש במאמ' הלל והודא' סימן מ"ט משם תדרשהו לטובה. ואין מן הצורך לכפול הדברים ותבין שם ג"כ טעם למה הנס הזה דחנוכה לא ניתן לכתו"ב. כמשאמרז"ל. ויתורץ לך הכל בהקדמת חז"ל דנתקש' משה במעשי המנור' ע"פ מה שכתבו תלמידי הבעש"ט. עיי"ש:
נעשה הנס במנור' ולא במקר' הוא. הנ' עיין מ"ש במאמ' הלל והודא' סימן מ"ט משם תדרשהו לטובה. ואין מן הצורך לכפול הדברים ותבין שם ג"כ טעם למה הנס הזה דחנוכה לא ניתן לכתו"ב. כמשאמרז"ל. ויתורץ לך הכל בהקדמת חז"ל דנתקש' משה במעשי המנור' ע"פ מה שכתבו תלמידי הבעש"ט. עיי"ש:
531
532הרב הגדול המפורסם בישראל מהר"ד דלידא כתב בספרו עיר דו"ד ע"ד הפשט הא דנתקש' משה במעשה המנור"ה. הוא ע"פ משאמרז"ל בפסוק נקב' תסובב גבר. הוא שבעוה"ז נטלו ישראל כנקב' עישור נכסי' היינו ארצות ז' עממין. שבעה מן שבעי' אומות ולע"ל יהיו כזכרי' ויירשו את הכל ובגמ' פליגי בעישור נכסי של הבת אי הוה כירוש' או כבע"ח. ואיפסקא הילכתא כבע"ח ונ"מ שמן התורה אינה נוטלת רק הן הזיבורות כדין בע"ח מן התורה (ורבנן הוא דתקנו בבינונית) והנה מצות המנור"ה הוא היתה בסגולה לנצח את האומו' אשר הם חשך ולא אור. ע"כ מצינו שהיה על מגינו של דו"ד צורה המנור"ה והיו נושאין לפניו במלחמה והי' מנצח ע"כ נצטו' משה במלאכת המשכן לעשו' מנור' בז' קנים בכדי לנצח ז' אומות וכשהגיע זמן בנין בית המקדש שבנאו דוד ושלמה. הוא בנין לעד לעולם עד אשר ימלא כבוד י"י את כל הארץ וישראל יירשו את כל העולם. הנה לעבור זה עשה שלמה עשרה מנורות של ז' ז' קנים ס"ה שבעים קנים לנצח את כל השבעים אומות. והנה מש"ה כשצוהו הש"י לעשות המנור"ה מן ז' קנים אז הבין אשר ישראל לא יטלו כעת רק כנקבה עישור נכסי ז' אומות אז היה קשה לו א"כ כיון שדינם כנקבה רק עישור נכסי למה נוטלים מן העידיות ארץ מבחר הארצו' זה הוא שנתקשה במעשה המנורה עיי"ש דבריו באריכות ולפ"ז אנן נמי נימא בנס הלזה שנעשה בזמן שנצחו את היונים ונעשה נס במנור"ה להורות על הנצחון ונעשה נס בהאור הנסיי אשר הי' מהארת או"ר הגנו"ז אשר הפליא הש"י לעמו להראותם חינו"ך לאור העתיד אשר יגל' הש"י לעמו ועי"ז ינצחו את כל הגוים כענין שנאמר והלכו גוים לאור"ך וכו' הנה פעל הש"י הנס הזה ח' ימים ח' פעמים ז' קנים הם נ"ו נרות (כמ"ש בפסוק אל הוי' ויאר לנ"ו וכו') והי' ראוי להיו' הנס שתהי' ההדלק' הנסיית ע' קני' להראו' שיהי' הנצחון על ע' אמות והנה נחסר מנין דו"ד להורו' מה שאינם מנצחים עדיין כל ע' אומות כי נחסר עדיין מלכו' בית דו"ד והנה יום הוא המקווה לי"י אשר יגיע תור וזמן להשיב המלוכה לבעלי' מלכות בית דו"ד אז יושלמו קני מנורה ע' קנים וינצחו ישראל את כל הע' אומות וימלא כבוד י"י את כל הארץ:
532
533ואנב אומר לך בגמ' ברכו' פ' הרואה ההוא גברא דהוה קאזיל בעבר ימינא נפל עלי' ארי' איתעביד לי' ניסא ואיתציל מיני' אתא לקמי' דרבא א"ל כל אימת דמטית להתם ברי"ך ברו"ך שעשה לי נס במקום הזה והרי"ף ז"ל שינ' וכתב בלשונו. כי מטית להת' אימ"א ברוך וכו' לא כתב ברי"ך ונ"ל שהוא בכוונה מכוונת דהנה אמרינן לקמן ר' יהודא חלש ואתפח על לגבי' ר' חנא בגדתאה ורבנן א"ל בריך רחמנ' דיהבך לן וכו' א"ל פטרתון יתי מלאודויי והקשו התוס' ותר"י והא קיי"ל כר' יוחנן כל ברכה שאין בה מלכו' אינה ברכ' (ורחמנ"א הוא רק הזכרת השם) ותירצו דמיירי דאמרי רחמנ"א מלכ"א דעלמ"א והוא דוחק דעכ"פ ה"ל לש"ס להקשו' ולתרץ כדאקשי לעיל גבי בנימין רעיא. ונ"ל דמזה שפט רבינו הגדול דבהודאה לא בעינן מלכו"ת דהודאה היא ולא ברכ"ה והראי' דנפקא לן הודא"ה מן יתרו שאמר ברוך י"י אשר הציל אתכם וכו' ושם לא נזכר מלכו' ולדעתי זהו כוונת הרי"ף ז"ל ששינה מלשון הגמ' שאמרו ברי"ך ברו"ך וכו' ובכדי שלא נטעה דצריכין ברכ"ה ממש בהזכרת מלכו"ת הנה שינה הרי"ף ז"ל וכתב אימ"א ברו"ך וכו' שהוא רק אמירת הודא"ה ויוצא י"ח בלא הזכרת מלכו"ת כנ"ל:
533
534והנה אם אמת נכון הדבר מהראוי ליתן טע"ם לדבר למה לא תצטרך הודאה לומר בה מלכות כאינך הברכות וי"ל ע"פ מדרשיהם ז"ל בפ' חוקת. אז ישיר ישראל מפני מה לא נזכר משה שם מפני שנתענש על המי' ואין אדם מקלס לאיתפקלטור שלו ולמה שמו של הקב"ה לא לזכר בה משל לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך אוהבי שם א"ל לאו אמר אף אני איני הולך לשם אף כך אמר הקב"ה הואיל שמשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם עכ"ל. ומעתה רווחא לן שמעתתא. הודאה ההיא בהו"ד שנפגם בהאבק מלאך עם יעקב והנה הגם שניתקן בימי מתתיהו והחשמונאים עכ"ז כיון שלא היה התיקון ע"ימלכו"ת בית דו"ד לא הי' התיקון לעולמי עד אשר ב"ב יתקן עולם במלכו"ת שדי וכסא דוד יהי' נכון לפני י"י ע"ע (ע"כ מתתיה"ו בגימ' מנחם בן עמיאל נחמיה בן חושיא"ל אשר הקבלה בידינו הן המה תרין משיחין משיח בן יוס"ף ומשיח בן דו"ד להורות דגמר התיקון לעולמי עד יהי' בזמן המשיחין ב"ב) ע"כ בברכת הודאה שהוא בהוד כיון שלא הי' עדיין התיקון ע"י דוד כביכול הש"י אינו מקפיד אם אינן מזכירין מלכות שמים וכמש"ל המדרש הנ"ל שאומר מלך מלכי המלכים ית"ש אם אין אוהבי שם אף אני איני נזכר שם עד אשר ב"ב יקויים בנו ובקשו את י"י אלקיהם ואת דוד מלכם אמן:
534
535בו ידובר טעמים למה נעשה הנס ע"י פ"ך דייקא נק' המאמר פך השמן:
אמרו בגמרא מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כהן גדול הנה הנס לא הי' במקרה למה מצאו דוק' כלי אשר שמו פ"ך (ואגב יתבא' למה הי' חתום בחותמו של כ"ג וכי ס"ד שהכ"ג היה חותם השמנים ועיין במאמר כהנים הנגשי') והנרא' ע"פ דברי האריז"ל במעשה דהמ"ן שהוא הי' יונק מהגבורות הקשים נודע כי אותיות מנצפ"ך ה"ג הן והנה המן הי' יונק מאותיות מ"נ דמנצפ"ך וזרש אשתו מאות צ'. וחכמיו מאותיות פ"ך עיי"ש הנך רואה לפ"ז אשר החכמי' להרע מן חכמת חיצוניות המה יונקים משמרי הגבורות דאותיו' פ"ך דמנצפ"ך:
אמרו בגמרא מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כהן גדול הנה הנס לא הי' במקרה למה מצאו דוק' כלי אשר שמו פ"ך (ואגב יתבא' למה הי' חתום בחותמו של כ"ג וכי ס"ד שהכ"ג היה חותם השמנים ועיין במאמר כהנים הנגשי') והנרא' ע"פ דברי האריז"ל במעשה דהמ"ן שהוא הי' יונק מהגבורות הקשים נודע כי אותיות מנצפ"ך ה"ג הן והנה המן הי' יונק מאותיות מ"נ דמנצפ"ך וזרש אשתו מאות צ'. וחכמיו מאותיות פ"ך עיי"ש הנך רואה לפ"ז אשר החכמי' להרע מן חכמת חיצוניות המה יונקים משמרי הגבורות דאותיו' פ"ך דמנצפ"ך:
535
536הג"ה ויציבא מלתא להטועם מעה"ח אימא עילאה עד הו"ד אתפשטת וכבר ידעת שהחמשה גבורות מתפשטין מחסד עד הוד ויסוד דאימא מסתיים בת"ת ומשם מתחיל להתגלות החכמ"ה אב"א ע"כ בפך שהן גבורות נצ"ח והוד משם יותר התגלות החכמה ע"כ גם הקליפות שיונקין מן שמרי הגבורו' אותן שיניקתן מן שמרי גבורות פ"ך הן המה חכמים להרע לחכמות עולמות חיצונות הבן הדבר היטב:
536
537והנה כבר כתבנו עיקר התגברו' היוני"ם הי' להיו' ניגוד לחכמת התורה ורצו להגביר חכמת החיצוניות יונית הנה לפי הנרא' בודאי הית' יניקתם משמרי גבורו' פ"ך גבורו' נו"ה (והיו יכולים להגביר או"ר בזה מחמת הפגם שנגע הס"ם בכ"ף ירך יעקב ונפגם ההו"ד ובהדי הוצא לקי כרבא נצ"ח (ע"כ קרא' כ"ף ירך יעקב כ"ף היינו פ"ך) ע"כ באלף החמישי בחי' הו"ד כל היום דו"ה היפוך הו"ד סוד והוד"י נהפך עלי וכו' ונקדם החורבן עוד עק"ב שנה מן האלף הרביעי סוד ואת' תשפוני עק"ב כי בהדי הוצא וכו') כיון שהי' להם התגברו' חכמו' חיצוניו' כדחזינן בחכמי המן כאשר למדנו מדברי מרן זלה"ה ומעת' תבין בעת הישוע' בזמן הנס מצאו פ"ך דייקא. וחותם של כהן גדול דייקא כי כהן הדיוט בנצח. כה"ן סתם בחסד כה"ן גדו"ל לרמז על החכמ"ה הקדוש' שניתגלית בפ"ך נצ"ח והו"ד ומבטלת כל חכמו' חיצוניו' הבן הדבר היטב. בהבינך זה תבין דברי חז"ל שאמרו ביעקב שחזר על פכי"ם קטנים בעת שנאבק עמו הס"מ ואמרו קטני"ם כי באמת המה קטני"ם ב' גבורו' האחרוני' דמנצפ"ך הבן הדבר:
537
538ואומר לך עוד טעם הפ"ך אמרה חנה רמ"ה קרנ"י בי"י ודרשו חז"ל רמה קרנ"י ולא רמה פכ"י שאול (ויהוא) שמשחוהו בפ"ך לא נמשכ' מלכותן דוד (ושלמ') שנמשח בקר"ן נמשכה מלכותו הנה מלך במשפט יעמוד ארץ וצ"ל מבחי' הגבורות קדושו' מנצפ"ך ע"כ מ"נ (מלך) צ' (מלך) פ"ך (ימלך) כנודע והנ' ג' גבורו' הראשונו' יש לכנותם קר"ן כי המה בחג"ת שהם העיקר והקר"ן משא"כ נה"י באים תמיד בסוד תוספות ע"כ מי שנמשח בקר"ן נמשכה מלכותו משא"כ מי שנמשח בפ"ך הוא מלכו' רק לשעה לא נמשכה מלכותו עוד נ"ל הנה פ"ך בגימ' ימל"ך משא"כ קר"ן בגימ' ימל"ך לעלם וע"ד ע"כ מי שנמשח בקר"ן נמשכה מלכות"ו כי נרמז לו מלוכה קיימת לעול"ם וע"ד משא"כ פ"ך ימלך מלכו' לשעתה:
538
539ובזה תבין היאך התירו לעצמם חכמי הדור ליתן מלוכה לחשמונאי' הלא נשבע י"י לדו"ד וכו' ולפי הנ"ל יונח דחכמי הדור ראו כן תמהו. ראו שנעשה להם נס בפ"ך הבינו דשעתא קיימא לון מלכו' לשעתה וזה מה שנ"ל בכוונת הגמרא במגילת תענית אמרו וכשגברה יד בית חשמונאי ובגמ' שינו וכשגברה מלכו"ת וכו' מצאו פ"ך וכו' כוונת הגמ' להורות מה שמצאו להם פ"ך. הבינו חכמי הדור שהשיגה יד"ם למלוכה לשעתה וזה שיש לפרש בפסוק כהני' (היינו החשמונאים) אלביש ישע (בישועת הנס אז (וחסידי' רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (רצ"ל אדרבא משם ניכר צמיח' קר"ן לדו"ד דהנה כשמצאו להם פ"ך הבינו דשעתה קיימא להון מלוכה לשעתה כענין רמיזת הפ"ך ימל"ך לשעתה ולמה לא לעול"ם וע"ד הרי כשפוסקין לו לאדם גדולה פוסקין לו לעולם וכו' אבל זה א"א דמתנת מלוכה כיון שכבר ניתן המלוכה לזרע דוד שנמשח בקר"ן לרמז ימל"ך לעל"ם וע"ד א"כ אדרבא מהם מוכח ונשמע יום המקוו' שתחזיר המלוכה לבעלי' למי שנמשח בקר"ן. וזה שם אצמיח קרן לדוד שממנו יצא חוטר מגזע ישי משי"ח צדקנו י"י מל"ך י"י מלך י"י ימל"ך בגימ' משי"ח. בין והתבונן:
539
540ובזה תתבונן ג"כ שע"כ נעשה נס להחשמונאים בפ"ך להתבונן בזה ימל"ך דשעתא קיימא להו מלוכה לשעתה ואח"כ תוחזר המלוכה לבעלי' למי שנמשח בקר"ן ע"כ נעשה הנ"ס בנ"ר הוספת מספר קרן על מספר פ"ך הוא נ"ר וזהו ג"כ המובן לך שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיח"י. ערכתי נ"ר הניסיי בהוספת הפ"ך להורות על משיחי ב"ב אמן:
540
541ועוד אבאר לך טעם שנעשה הנס בפ"ך דייקא. הנה כבר ביארתי לך הס"מ נאבק עם יעקב ונגע בכ"ף ירכו ונפגם ההו"ד כידוע והנה בימים ההם בזה"ז בא מתתיה"ו עם בית דינו לתקן מדת הו"ד ותקנו הודא"ה על הנס שנעשה בימים ההם. והנה תמצא ביעק"ב שאמר להמלאך הנ"ל לא אשלחך וכו' וגילה לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שהוא יש"ר אל כענין הנאמר בהושע וישר אל מלאך וכו'. ומה שייכות הי' לו זה בכאן אבל הוא לדעתי שאמר לו יעקב לא אשלחך כ"א ברכתני וגילה לו שזהו ברכתו שיהי' שמי יש"ר א"ל היינו שיקח מידו אותיות א"ל שהם חיות הקדושה שבו והוא יהי' למ"ס והנה חותמ"ו של כה"ן שהוא איש חס"ד הוא נעשה מרכב' לשם א"ל חס"ד אל כל היום ואפילו כה"ן גדול הנה נק' א"ל עליו"ן עיין בזהר כשמגיע לתהלות לא"ל עליו"ן וכו' צריכין למיקם קדם מלכא עילאה. והנה בכאן כאשר גבר אויב בשעת הקטרוג אז ונפסק' הנבואה על כי נפגם ההו"ד כשנאבק עם יעקב ע"כ נתגבר אז מלכות יון על התורה ומצותי' הנה הפועל ישועות כאשר התנוסס עם עמו ישראל. הנה מצאו פ"ך (בגימ' מ"ס) דייקא מונח בחותמו של כה"ן גדו"ל היינו שם א"ל להורות אשר בני ישראל כיון שהשם א"ל בידם מאביהם ישרא"ל סבא קדישא הנה חיות הס"מ בידם ואין כח לקטרוגו כענין דבר הנחתם בחותם שאינו יכול לצאת חוץ ולהתגלות כי החות"ם מעכבו ועתידין ישראל במהרה להוציא כל בלעו מפיו ומכל הדברים האלה תבין. למה מצאו דוקא פ"ך ולמה הי' מונח בחותמ"ו של כהן גדו"ל וכי כך הי' דרכו של כ"ג לחתום כלי השמנים בחותמו הרי לזה היו ממונים על היינות ושמנים וסלתות וביותר קשה לאיזה ענין הי' צריך הכ"ג לחתום בחותמו אך הוא דבר ניסיי אשר אירע לשע' שהי' כך להורות לנו על הדבר הנעלם שביטלו בשמים כחו של ס"מ (בגימ' פ"ך) ע"י החותם של כה"ן גדו"ל שהוא חתום בשם א"ל הבן הדבר:
541
542ומעתה לא יקשה לך בשום אופן מה הי' הנס של יום הראשו"ן דהרי הוא הי' הנס המופלא שמצאו פ"ך (דייקא) דבר שלא הי' במציאת בביהמ"ק שיהי' פ"ך ויהי' חתום בחותמ"ו של כה"ן גדו"ל וחכמי הדור הבינו שהוא בנס להורות על הדבר הנעלם הנ"ל:
542
543ועוד זאת אדרוש לך מעין הנ"ל וביתר שאת מצאו דוקא כלי אשר שמו פ"ך אמר בגמ' כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין ממנו שנאמר ובני רש"ף יגביהו ע"ף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעי"ף וכו' ואין רש"ף אלא מזיקין שנאמר מזי רעב ולחומי רש"ף וקטב מרירי וכתב הרב הגאון הגדול בעל פני יהושע הא דאין רש"ף אלא מזיקין היינו הס"מ (בהסיר ממנו א"ל) ונוק' דילי' לילית בגי' רש"ף והנה תור"ה הוא בגימ' שלהם עם אותיות א"ל להורות כי ע"י תור"ה יכולין לבטל כחם וחיותם אשר הוא שם א"ל ע"ש ומעתה תתבונן בכאן שמצא פ"ך הנה אות ך' הוא פשוטה והוא בגימ' ת"ק הנה פ"ך הוא רש"ף אשר המה המזיקין דעלמא אבל המה חתומים בחותם כה"ן גדו"ל שם א"ל כנ"ל ואז הם בגימ' תור"ה (שרצו היונים לבטל הבן הדבר) וע"י התורה לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה ע"י הנ"ר מצ"וה הרמוז לתור"ה או"ר השומרת מן המזיקין וכנ"ל. ומזה תתבונן ג"כ מנין המנחה ששלח יעקב לעשו תק"ף בהמות (מנין שעי"ר הנשלח לעזאזל ביוה"כ קודם שנאבק עמו המלאך והקב"ה קרא ליעקב אל. הבן מאוד הדברים ותן תודה לאל המגלה תעלומות:
543
544אומר לך עוד נעשה הנס בפ"ך כבר כתבנו בזה נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים פסולה כתבנו הרמז בזה דהנה תרי"ג מצות דאורייתא ושבע מצות דרבנן בהם נשלם מנין כת"ר והנה זאת המצוה דרבנן היא האחרונה ובה נשלם כת"ר שהיא בגי' עשרים ע"כ הניחה למעלה מעשרים פסולה וגם תרי"ג אותיות הם בעשרת הדברות עד אשר לרע"ך ותיבות אשר לרעך הם ז' אותיות בהם נרמז ז' מצות דרבנן והנה מצוה האחרונה היא אות ך' ע"כ הניחה למעלה מן ך' פסולה והנה עד היום היו כבר בעולם כל המצוה עד אות כ"ף של לרע"ך ואות ך' עדיין לא נתגלה. והנה כשבאו ימי השילום להשלים מצו' נגד אות כ"ף מצאו פ"ך להורות שבא זמן המצוה להשלים כת"ר והוא נגד אות כ"ף אתוון דדין. פ"ך. כ"ף ומעתה ג"כ לא יקשה לך למה מדליקין ביום הראשון. ומהו הנס שנעשה בו דהרי הוא היום אשר ראו שנתגלית המצוה הזאת לברך עלי' אשר קדשנו במצותיו וצונו הבן:
544
545עוד אומר לך נעשה הנס בפ"ך בך' דאי"ק בגימטריא שעי"ר להורו' דהיא קצת הארה מן אור הגנוז ומן אורו של מלך המשיח אשר יאיר לנו אחר השלמת מלכות שעי"ר ובפרט לפי מ"ש שהברכה לא היתה פחות' מאלף פכין כמו בכל מקום הברכה העליונה אינה פחותה מאלף והדליקו מהם ח' פכים נשארו תתקצ"ב בגימ' עול מלכות שמים ובגימ' באורו של מלך המשיח אשר יהי' בהשלמת שליטת שעיר ע"כ נעשה הנס בפ"ך בגימ' שעיר כנ"ל:
545
546בו ידובר מה הי' הנס ביום ראשון אשר עמדו עליו כל הפוסקים. וידובר. בזה כמה טעמים לפי קט שכלינו ונקרא בשם המאמר הזה ראשו"ן הו"א:
עיין במאמר הקודם. פ"ך השמן סימן ג' וסימן ד' ותבין מפלאות תמים דעים אשר זה הי' הנס המופלא של יום הראשון מה שמצאו פ"ך דייקא כלי שלא היו משמשין בו בביהמ"ק וגם מה שהי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דבר שלא הי' במציאות מעולם כי הכ"ג לא הי' חותם השמנים מעולם כי היו ממונים ע"ז להספיק יינות שמנים וסלתות אבל הי' הדבר הזה בנ"ס שהראה להם הש"י בזה איך נתבטל כח המקטריגים ונתגבר כח התור"ה או"ר עיי"ש דבר נפלא:
עיין במאמר הקודם. פ"ך השמן סימן ג' וסימן ד' ותבין מפלאות תמים דעים אשר זה הי' הנס המופלא של יום הראשון מה שמצאו פ"ך דייקא כלי שלא היו משמשין בו בביהמ"ק וגם מה שהי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דבר שלא הי' במציאות מעולם כי הכ"ג לא הי' חותם השמנים מעולם כי היו ממונים ע"ז להספיק יינות שמנים וסלתות אבל הי' הדבר הזה בנ"ס שהראה להם הש"י בזה איך נתבטל כח המקטריגים ונתגבר כח התור"ה או"ר עיי"ש דבר נפלא:
546
547עיין עוד במאמר הנ"ל סימן ה' ותראה שעיקר מצות הדלקה נתגלה להם ביום הראשון במציאת פ"ך שהוא בנ"ס דבר שלא היו משתמשין בו רק הי' להורות על אות כ"ף של אשר לרעך אשר בה תלוי מצות נר חנוכ"ה המצוה האחרונה שבכל המצות. פ"ך. כ"ף. הבן:
547
548עיין במאמר תורה אור סי' י"ב ותבין שעיקר הנס הי' ביום הראשון מה שנזדמן להם לעבודה הראשונה שמ"ן טהור (חכמ"ה כי שמ"ן רמז לחכמה וכ"מ ששמן זית מצוי שם חכמ' מצוי' כמ"ש וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמן וכבר כתבנו שלקח אשה חכמ"ה דייקא. כי החכמה היא אבא. ואבא יסד ברתא. כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ (העליונה) קנייניך הארץ היא המלכו"ת. והנה נזדמן להם בנס לעבודה הראשונה שמן (חכמה) למנור"ה הרומזת למלכו"ת בכדי לבשרם שנמתקו הדיני' של המלכו' ע"י אור התורה א"כ ביום הראשון הי' תוקף הנס ועיי"ש במאמר ה' באריכות:
548
549עיין עוד שם במאמר הנ"ל סי' י"ג מלכות יון רצו לבטל התור"ה אשר בה גנוז האור הראשון הגנוז (כמש"ש) והנה כשהתנוסס הש"י לישראל. וביטל את כח מלכו' יון הנה האיר להם ביום ההוא רמז להארת אור הגנוז בתורה ע"כ בו ביום התחילו בגזירת היוצר בהארת המנורה הרמוזה לתורה שבה הוא אור הגנוז ועיין שם באריכות הנס המופלא:
549
550עיין עוד במאמר הנ"ל סי' ח"י ברכה של מעלה אינה פחותה מאלף כמבואר בזהר ובתלמודא דידן וא"כ בכאן על כרחה לא היתה הברכה פחות' מן שיעור אלף פכין והנה ח' מהן הדליקו בח' ימים ונשארו עד לעתיד תתקצ"ב פכין בגימ' עול מלכות שמים שיהי' מלכו' שמים שלימה באורו של מלך המשיח (ג"כ בגימ' כנ"ל) וא"כ שהיתה הברכה אלף פכין הנה הפך הטבעיי נתבטל והי' כלא הי'. וע"כ קבעו גם יום הראשון להודו' ולהלל ולהדלקה וזה שאומרים בנוסח ההודאה וקבעו שמנת (בחיבור הימים) ימי חנוכה. עיי"ש במאמר הנ"ל ותבין ועיי"ש עוד באות ך'. תקנו ל"ו נרות נגד האור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכן הם בתורה ביום ראשון דמ"ב ה"פ או"ר בגימ' אלף ל"ה ובהחזרת האלף לאלף סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף הנה יהי' מספר ל"ו אל"ה יעמדו לברך את העם והנה ביום הראשון תיכף כשנתגלה הברכ' העליונה אינה פחותה מאלף. הוא סוד האל"ף. אחד. ושאר הימים ל"ה נרות. הבן הדבר ועיי"ש במקומו הנ"ל:
550
551ובאלה הדברים תמצא טוב טעם למה לא תקנו ספיקא דיומא לימי חנוכה (כמו שהקשו הפוסקים) והוא דאז הי' ט' ימים והנה אות הט' הנה ראש הימין כפוף לתוכה. להורות מ"ש בזהר טובך גניז בגווך (היינו סוד אור הגנוז שהוא הט' הראשונה בתורה וירא אלקים את האור כי טו"ב) והנה בימי חנוכה גם כעת נתגלה בכל שנה מהארת אור הגנוז כמ"ש הרוקח ז"ל דעל אית הט' דכי טו"ב. ד' תגין לרמז ד' פעמים ט' הוא מספר ל"ו נרות חנוכה ע"כ לא תקנו ספיקא דיומא דאז הי' ט' ימים ואות הט' מרמז כעת על טוב"ך גנוז בגווך ובאמת בחנוכ' יש גילוי והאר' והתפשטו' מעט מן אור הגנוז והבן:
551
552עוד אציין לך דבר נחמד למשכיל בחכמה הנה בר"מ פ' תצא דף רפ"ב ע"א וז"ל ואנת אליהו דסליקת וכו' נחית לגבה וכו' ומלאכין דבעל' ברא דאבא ואימא וי' כסיאו לה (היינו לשכינה ה' אחרונה איתקריאת מנו"ר' ע' בכתבי האריז"ל) ומעטפין לה בשית גדפין אב"ג ית"ץ ובל"ו דתליין מנייהו בחשבון ל"ו ודאי (היינו שארי ל"ו אותיות של שם ע"ב) איהו שרפי"ם עומדים ממעל ל"ו עכ"ל והנה היונים כשרצו לבטל התורה ולהפריד הייחוד העליון הנה אמרו לישראל כתבו לכם על קר"ן השו"ר (השם הראשון של שם מ"ב. ר"ל בגי' שור. והשם הנ"ל הוא בקר"ן והתחלה וממנו תלויים ל"ו אותיות) אין לכם חלק וכו' ממילא תבין לפ"ז למה תקנו ל"ו נרות. ותבין הארת יום הראשון שתקנו בעת הישוע' שהאיר' המנור"ה:
552
553ותשכיל ותדע את אשר דורשי רשומות דרשו שרפי' עומדים ממעל ל"ו. רמז על נר חנוכה שרפי"ם (היינו השמשים ששורפין ומדליקין בהם את הנרות) עומדים ממעל ל"ו (רצ"ל יעמדו אותן למעלה מן הל"ו נרות ותראה כמה גדל' ושגב' למעל' ראש נביאת ישראל ע"י התורה):
553
554עיין במאמר תורה או"ר ס' הי' מש"ש בשם הרב הקדוש הרוקח ז"ל נסמך בתורה שמן ונרות (הרמז לנ"ח) לסוכו' ללמד מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים עיי"ש ומעתה יתורץ ג"כ קושיות הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלקה הרי בו לכאור' לא נעשה נס הנה י"ל לפי הנ"ל. דודאי חכמי הדור. בקביעתם המצוה לדורו' קרא אשכחו ודרשו סמוכי' מן התורה ללמוד ימי חנוכ"ה שיהיו ח' ימים כמו סוכות והבינו הדבר מן התורה אשר רצון הש"י שיהי' הקביעו' ח' ימים דייקא וזה שפירשנו בגמרא. דמקש' בגמ' מאי חנוכ"ה) הנה א"א לומר דהמקש' לא ידע עד היום מימי חנוכה הנקבעים בישראל לדורו' (עיי"ש ברש"י) ע"כ לומר דמיבעיא לי' מהו קריאת שם חנוכ"ה. וא"כ לפ"ז אנחנו לא נדע מהו התירץ) דת"ר כשנכנסו יונים וכו' וג"כ מהו מ"ש לשנ"ה אחרת קבעו"ם וכו' למה דוקא בשנה האחרת ולא תיכף בשנ' הראשונ' ולפי הנ"ל יתכן הכל. דבאמ' ידעו תיכף מן הסמוכו' אשר רצון הש"י שיהי' קביעו' ימי חנוכ' ח' ימים. אבל בשנה ראשונה סברו באפשר יתחילו קביעו' הימים מן יום כו' ומן אז והלא' תדליק המנורה בנס עוד ח' ימים. אבל כאשר אח"כ ראו שלא דלקה המנורה רק ח' ימים בין הכל אז הבינו דכוונת סמיכ' התורה שיתחילו ימי חנוכה מן יום כ"ה ומן אז והלאה ח' ימים ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה חנו כ"ה הבן הענין:
554
555בו ידובר מעלת יום האחרון יום הח' מימי חנוכ' אשר נקרא בשם בישראל זאת חנוכה ולמה נק' בשם הזה ושם המאמר נקרא ג"כ זאת חנוכה וידובר בו עוד כמה ענינים:
יום השמיני דחנוכה מנהג בני ישראל לקרוא את שמו זאת חנוכה ולא דבר ריק הוא ואען ואומר: ע"פ מ"ש כ"פ שע"כ קראו לימים האלה חנוכה שהוא חינו"ך והרגל לגאולה העתידה ב"ב והנה בחנוכה קוראין בנשיאים וביום הח' קורין מן הנשיא דמנש"ה עד כן עשה את המנור"ה וטעמא בעי ואקדים לך את אשר כבר פירשנו בפסוק שאמרו בני קרח לפני אפרי"ם ובנימי"ן ומנש"ה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו: ויש להתבונן בפסוק הזה מאי שייטי דהנך ג' שבטים להזכירם לישועה יותר מכל שבטי ישורון וגם קשה דנקטינהו שלא כסדר הדגלים ושלא כסדר התולדות והפסיק בבנימין בין האחים אפרים ומנשה. וכבר דרשנו בזה על פי משארז"ל שהמשכן בימי משה נשלם בכ"ה כסל"ו וצוה הש"י להמתין בחנוכתו עד ניסן ירח שנולד בו אברהם ונמצא שנתבייש כסלו ושילם לו הקב"ה בחנוכ"ה בימי החשמונאים והנה מקדש ראשון בימי שלמ"ה נשלם בירח בו"ל הוא מרחשון וצוה הש"י להמתין עד ירח האתנים תשר"י ונמצא שנתבייש מרחשו"ן ועתיד הש"י לשלם לו לעתיד ב"ב יהי' חינוך במרחשון (עיין כ"ז בילקוט מלכים) וטעמ' רבה איתניוהו בהנהו חינוכי' דמיבעי' למיעבדינהו בחדשים של בני רח"ל שנק' עקר"ת הבי"ת כי ע"פ סדר הדגלים הנה דגל הראשון יהודה יששכר זבולון. נגד חדשי ניסן אייר סיון. ראובן שמעון גד. נגד. תמוז אב אלול ודגל הג' אפרים מנשה בנימין. נגד תשר"י מרחשו"ן כסל"ו. הנה היה החינוך הראשון של בהמ"ק הא' (שהות נגד אברהם) שקראו הר בירח תשר"י שהוא החדש של אפרים וחינוך בית שני שהוא כנגד יצחק (שקראו שד"ה) היה החינוך בימי החשמונאים בכסל"ו הוא החדש של בנימין (חינוך בית שני בימי אנשי כנה"ג לא קא חשבינן לחינוך שלם כי לא היתה אז גאולה שלימה כי היו משועבדים למלכי פרס ומדי ועיקר החינוך הי' בימי החשמונאי') וחינוך השלישי אשר יהיה ב"ב בבית השלישי (והוא נגד יעק"ב שקראו) בי"ת יהיה במרחשו"ן הוא החדש של מנש"ה כנרמז במדרש הובא בילקוט הנך רואה כל החינוכי' של כל המקדשים הלא המה בחדשי בני' של רח"ל מושיבי עקרת הבי"ת אם הבנים שמחה והנה חינוך האחרון ב"ב אשר יהיה במרחשו"ן הנה יהי' כנגד יעקב שקראו בי"ת והוא יתקיים לעולמי עד כי יעקב מדתו אמ"ת תתן אמ"ת ליעקב הוא הכולל הימין והשמאל והאמצע. כענין תיבת אמ"ת שהוא באלף בית הראשית והאחרות והאמצע וכיון שיהיה הבית נגד יעקב שמדתו אמ"ת הנה קושטא קאי ויכון הבית לעד לעולם ויהי' חינוך הבית במרחשו"ן (אמצעי בין החינוכים הראשונים כי מדת יעקב אמצעי מדת ת"ת כידוע) נק' ירח בו"ל שאלו האותיות בתורת אמ"ת הם הראש (ב' דבראשית) והאמצע (ו' דגחון) והסוף (ל' דכל ישרא"ל) והנה נשלם גם הבית הראשון בירח בו"ל אבל צוה הש"י להמתין בחנוכתו עד תשרי כי חנוכת מרחשון לא יהיה עד לעתיד. כי הוא חדש אמצעי של בני' של רחל והנה עוד טעמא רבא מה שהחינוך לעתיד יהי' במרחשו"ן שבחדש הזה בגדו בני ישראל בדוד מלכם ויעש ירבעם את החג בחדש השמיני החדש אשר בדה מלב"ו בו"ל כנ"ל ואמרו אז ראה ביתך דו"ד הנה בחדש הזה ב"ב יתקנו ישראל בחינוך הבית בימי משיח בן דו"ד ויבקשו את י"י אלקיה' ואת דו"ד מלכם: הנח יהי' החינוך לעתיד ב"ב בחדש המגיע למנש"ה אותיו' נשמ"ה החדש הזה (היינו מרחשו"ן) הוא ע"פ ספר יצירה שייך עם חוש הרי"ח והוא הדבר שהנשמ' נהנה ממנו ולא הגוף (והחוש הזה לא נכתב גבי חטא אדה"ר משא"כ שארי החושים כולם נזכרו שם כמ"ש כ"פ ע"כ החוש הזה הוא רוחניי כעין קודם החטא) ע"כ משיח צדקנו הוא אד"ם ישתמש בחוש הזה והריח"ו ביראת י"י ע"כ יהי' החינוך בחדש מרחשו"ן חדש הרי"ח אשר ישתמש בו משיח גלגולו של אדם והוא חדש השייך למנש"ה אותיות נשמ"ה. הנהנ' מן הרי"ח:
יום השמיני דחנוכה מנהג בני ישראל לקרוא את שמו זאת חנוכה ולא דבר ריק הוא ואען ואומר: ע"פ מ"ש כ"פ שע"כ קראו לימים האלה חנוכה שהוא חינו"ך והרגל לגאולה העתידה ב"ב והנה בחנוכה קוראין בנשיאים וביום הח' קורין מן הנשיא דמנש"ה עד כן עשה את המנור"ה וטעמא בעי ואקדים לך את אשר כבר פירשנו בפסוק שאמרו בני קרח לפני אפרי"ם ובנימי"ן ומנש"ה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו: ויש להתבונן בפסוק הזה מאי שייטי דהנך ג' שבטים להזכירם לישועה יותר מכל שבטי ישורון וגם קשה דנקטינהו שלא כסדר הדגלים ושלא כסדר התולדות והפסיק בבנימין בין האחים אפרים ומנשה. וכבר דרשנו בזה על פי משארז"ל שהמשכן בימי משה נשלם בכ"ה כסל"ו וצוה הש"י להמתין בחנוכתו עד ניסן ירח שנולד בו אברהם ונמצא שנתבייש כסלו ושילם לו הקב"ה בחנוכ"ה בימי החשמונאים והנה מקדש ראשון בימי שלמ"ה נשלם בירח בו"ל הוא מרחשון וצוה הש"י להמתין עד ירח האתנים תשר"י ונמצא שנתבייש מרחשו"ן ועתיד הש"י לשלם לו לעתיד ב"ב יהי' חינוך במרחשון (עיין כ"ז בילקוט מלכים) וטעמ' רבה איתניוהו בהנהו חינוכי' דמיבעי' למיעבדינהו בחדשים של בני רח"ל שנק' עקר"ת הבי"ת כי ע"פ סדר הדגלים הנה דגל הראשון יהודה יששכר זבולון. נגד חדשי ניסן אייר סיון. ראובן שמעון גד. נגד. תמוז אב אלול ודגל הג' אפרים מנשה בנימין. נגד תשר"י מרחשו"ן כסל"ו. הנה היה החינוך הראשון של בהמ"ק הא' (שהות נגד אברהם) שקראו הר בירח תשר"י שהוא החדש של אפרים וחינוך בית שני שהוא כנגד יצחק (שקראו שד"ה) היה החינוך בימי החשמונאים בכסל"ו הוא החדש של בנימין (חינוך בית שני בימי אנשי כנה"ג לא קא חשבינן לחינוך שלם כי לא היתה אז גאולה שלימה כי היו משועבדים למלכי פרס ומדי ועיקר החינוך הי' בימי החשמונאי') וחינוך השלישי אשר יהיה ב"ב בבית השלישי (והוא נגד יעק"ב שקראו) בי"ת יהיה במרחשו"ן הוא החדש של מנש"ה כנרמז במדרש הובא בילקוט הנך רואה כל החינוכי' של כל המקדשים הלא המה בחדשי בני' של רח"ל מושיבי עקרת הבי"ת אם הבנים שמחה והנה חינוך האחרון ב"ב אשר יהיה במרחשו"ן הנה יהי' כנגד יעקב שקראו בי"ת והוא יתקיים לעולמי עד כי יעקב מדתו אמ"ת תתן אמ"ת ליעקב הוא הכולל הימין והשמאל והאמצע. כענין תיבת אמ"ת שהוא באלף בית הראשית והאחרות והאמצע וכיון שיהיה הבית נגד יעקב שמדתו אמ"ת הנה קושטא קאי ויכון הבית לעד לעולם ויהי' חינוך הבית במרחשו"ן (אמצעי בין החינוכים הראשונים כי מדת יעקב אמצעי מדת ת"ת כידוע) נק' ירח בו"ל שאלו האותיות בתורת אמ"ת הם הראש (ב' דבראשית) והאמצע (ו' דגחון) והסוף (ל' דכל ישרא"ל) והנה נשלם גם הבית הראשון בירח בו"ל אבל צוה הש"י להמתין בחנוכתו עד תשרי כי חנוכת מרחשון לא יהיה עד לעתיד. כי הוא חדש אמצעי של בני' של רחל והנה עוד טעמא רבא מה שהחינוך לעתיד יהי' במרחשו"ן שבחדש הזה בגדו בני ישראל בדוד מלכם ויעש ירבעם את החג בחדש השמיני החדש אשר בדה מלב"ו בו"ל כנ"ל ואמרו אז ראה ביתך דו"ד הנה בחדש הזה ב"ב יתקנו ישראל בחינוך הבית בימי משיח בן דו"ד ויבקשו את י"י אלקיה' ואת דו"ד מלכם: הנח יהי' החינוך לעתיד ב"ב בחדש המגיע למנש"ה אותיו' נשמ"ה החדש הזה (היינו מרחשו"ן) הוא ע"פ ספר יצירה שייך עם חוש הרי"ח והוא הדבר שהנשמ' נהנה ממנו ולא הגוף (והחוש הזה לא נכתב גבי חטא אדה"ר משא"כ שארי החושים כולם נזכרו שם כמ"ש כ"פ ע"כ החוש הזה הוא רוחניי כעין קודם החטא) ע"כ משיח צדקנו הוא אד"ם ישתמש בחוש הזה והריח"ו ביראת י"י ע"כ יהי' החינוך בחדש מרחשו"ן חדש הרי"ח אשר ישתמש בו משיח גלגולו של אדם והוא חדש השייך למנש"ה אותיות נשמ"ה. הנהנ' מן הרי"ח:
555
556והנה האיר הש"י את עיני להבין בזה המקרא קדש ויקרא יוסף את שם הבכור מנש"ה כי נשני אלקי"ם את כל עמלי ואת כל בי"ת אב"י דקשה מאד דהנה מה שאמר ששכח בגדולתו את כל עניו ויסוריו זה ניחא אבל מה שאמר ששכח את כל בית אביו לא יתכן לומר כזאת על קדוש י"י כמוהו שישכח את אביו הקדוש ואת ביתו שבטי ישורון קדושי עליון. אבל ע"פ דברינו הנ"ל יתכן שאמר ב' טעמים על קריאת השם מנש"ה טעם א' מנש"ה הוא לשון שכח' מורה נשנ"י אלקים את כל עמלי טעם ב' ואת כל בי"ת אב"י. היינו מהראוי לקראו מנש"ה שהוא אותיות נשמ"ה כי בחדשו יהי' חינוך בית אבי יעקב כי בית הראשון נגד אברהם שקראו הר ובית שני נגד יצחק שקראו שדה ובית הג' נגד יעקב שקראו בי"ת והוא יהיה בנין קיים כמו הנשמ"ה שהיא קיימת ברוחניות. נמצא ואת כל בי"ת אב"י אינו קאי על נשנ"י רק הוא ענין בפ"ע והבן:
556
557אחרי אשר הראנו י"י אלקינו את כל אלה הנה תבין ימי החנוכה אשר שילם הש"י לחדש כסל"ו עבור שנשלם בו המשכן ולא חנכוהו שילם לו הקב"ה בימי החשמונאי' והנה ימי חנוכ"ה הן המה חינוך והרגל לגאולה האחרונה שיאיר אור הגנוז בשלימו' כמו בששת ימי בראשית בביהמ"ק שיבנ' ב"ב ויהי' חינוכו במרחשון חדש השייך למנש"ה וכמ"ש הנה בימי חנוכ"ה מסיימין וקורין ביום השמינ"י נשיא לבני מנש"ה וקורין עד בהעלותך את הנרו' וכו' היינו מה שיאיר הקב"ה בביהמ"ק השלישי שיהי' חינוכו בחדש המגיע למנשה ע"כ קוראין את היום כל בית ישראל זא"ת חנוכ"ה זאת הוא החינוך המקוו' לישראל היינו החינוך שיהי' בחדש המקוו' למנשה אשר לזה קרא יוסף את שמו מנש"ה כי המקדש הזה שיהי' חינוכו בחדשו הוא כעין נשמ"ה לבתים הקודמים ויהי' רוחני מן השמים ויהי' קיים לעד וז"ש יוסף ואת כל בי"ת אב"י כנ"ל: ומעתה תבין ג"כ למה נקבעו הימים ימי חנוכה דוקא בסדר מקץ הבן:
557
558בו ידובר למה ימי חנוכ"ה המה תמיד בסד"ר מק"ץ ונקרא המאמר י"ש סד"ר:
טעם למה קביעות ימ"י חנוכ"ה הם תמיד בסדר מק"ץ: אמר כבוד מחו' הרב הקדוש המקובל מהרצ"ה מזידטשוב זצוק"ל המסור' מנא' בכל סדר מפרשיו' התורה כמה פסוקים יש בה ובסדר מק"ץ נמנו גם התיבו' (יש עוד כמה סדרים שנמנו ג"כ התיבות ואנחנו בעניינו יגענו להמציא טעמי' כי באמת טעמא בעי מה נשתנו) והם אלפים כ"ה. והוא להיות קביעות חנוכ"ה בפ' זו. ומתחילין ביום כ"ה לחדש ומדליקין שמונה ימים והנה ב' אלפים הוא ח' פעמים נ"ר לזה רמזה המסור"ה למנות גם התיבות אשר מנין מספרן רומזין לחנוכ"ה עכ"ד ושפתותיו דובבות: ויהי מק"ץ בגימ' ב' א' ח' נ"ר על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה ר"ת ח' נרו"ת ו' בחדש כ"סלו ה"תחלתן:
טעם למה קביעות ימ"י חנוכ"ה הם תמיד בסדר מק"ץ: אמר כבוד מחו' הרב הקדוש המקובל מהרצ"ה מזידטשוב זצוק"ל המסור' מנא' בכל סדר מפרשיו' התורה כמה פסוקים יש בה ובסדר מק"ץ נמנו גם התיבו' (יש עוד כמה סדרים שנמנו ג"כ התיבות ואנחנו בעניינו יגענו להמציא טעמי' כי באמת טעמא בעי מה נשתנו) והם אלפים כ"ה. והוא להיות קביעות חנוכ"ה בפ' זו. ומתחילין ביום כ"ה לחדש ומדליקין שמונה ימים והנה ב' אלפים הוא ח' פעמים נ"ר לזה רמזה המסור"ה למנות גם התיבות אשר מנין מספרן רומזין לחנוכ"ה עכ"ד ושפתותיו דובבות: ויהי מק"ץ בגימ' ב' א' ח' נ"ר על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה ר"ת ח' נרו"ת ו' בחדש כ"סלו ה"תחלתן:
558
559עוד אומר לך טעם לקביעות ימי חנוכ"ה בסדר מקץ דייקא עפ"י שאמרו דורשי רשומות במה שאמר יוסף וחמש את ארץ מצרים הית' הכוונה על ג' מצות אלו (שבקשו היונים לבטל מישראל) והם "חדש "שבת "מילה ר"ת חמ"ש וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בספרו רא"ש דוד הטעם שרצו היונים דוקא לבטל ג' מצות אלו ועוד מצינו להם שאמרו להם לישראל כתבו לכם על קר"ן השור אין לכם חלק וכו' דהנה ע"י המילה נעשה איש הישראלי מרכבה לשכינה (כדאשכחן באברהם אחר שנימל וירא אליו הוי"ה עם מלאכי המרכבה) שב"ת מבואר בתקונים לעשות את השבת לדורותם לדירתם כביכול השכינה קובעת דירה ביניהם קידוש החודש אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם בחדש דים וגם אמרז"ל דמה"ש שואלין להקב"ה אימתי קביעות החדש והוא ית"ש אומר להם אני ואתם נלך ונשאל לב"ד של מטה הרי דבא הש"י לישראל ע"י קידוש החודש והנך רואה אשר שלש מצות הללו המה בסגולה לקבוע השראת השכינ' והנה יוסף הוא היה הראשון לגלות וידע אשר יצטרכו כל ישראל לבא אחריו לשם ולהשתעבד במצרים ורצה לקבוע שם השראת השכינה שתהי' עמהם כל ימי גלותם. הנה נזדרז הוא בדבריו לקבוע הז' מצות הנ"ל והוא שרמז בתיבת וחמ"ש את ארץ מצרים כנ"ל הנה היונים רצו לבטל הג' מצות הנ"ל בכדי שתתבטל ח"ו מהם השראת השכינה ע"כ אמרו כתבו לכם על קרן השו"ר דהיינו יוס"ף בכור שורו הדר לו שהוא היה המתחיל במצוה לקיים ג' מצות הללו לקבוע השראת השכינ' (ע"כ תמצ' מיום ירידת יוסף למצרים עד שיצאו היה רל"ב שנה כבר ידעת שה"ס השם הנכבד בד' מילואיו ותופע עלינו נהורא יה"י אור בגימ' רל"ב) והנה אמרו היונים כתבו לכם על קרן אותו השור אין לכם חלק וכו' ע"כ נעשה הנס במנורה (ע"ד שדרשו חז"ל) וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לישראל שהשכינה שורה בתוכם ע"כ דברי הרב הגאון הגדול הנ"ל. ומה נכבד הדבר עפ"י מש"ל בסמוך דמיום ירידת יוסף למצרים עד הגאולה היה ג"כ רל"ב שנה יהי אור. וממילא רווחא לן שמעתתא לבעבור זה מה נכבד הדבר קביעות ימי חנוכ' בסדר מקץ דייק' דמבואר בה השתדלות יוסף להשראת השכינה ע"י ג' מצות חדש שבת מילה ר"ת וחמ"ש:
559
560עיין במאמר זא"ת חנוכ"ה סימן א' ותמצא עוד טוב טעם למה קביעות ימי חנוכה בסדר מקץ דייקא אין מן הצורך לכפול הדברים ושורש הענין מיוסד על שנאמר בסדר מק"ץ ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה וכו' ואת כל בי"ת אבי"ו ע"ש:
560
561עיין במאמר כהנים הנגשים סימן ג' ותמצא טוב טעם עוד למה הקביעות בסדר מק"ץ מיוסד על פסוק שנאמר שם וחמש את ארץ מצרים רומז לסוד החומש שהפריש יעקב שני בניו לו"י (לעבודה) יששכ"ר לתור' ע"ש:
561
562ימי השובבים וצום העשירי
כתבו הראשונים אלמלא הי' באפשרי עפ"י קביעות שיארע צום העשירי בשב"ת הי' דוחה שבת דכתיב בי' עצם היום הזה כמו ביוה"כ (אבל עפ"י קביעותינו לא משכחת לה דאיקלע בשבת) ונראה לפ"ז דמזה למדו חכמי הדור בעת ההוא דהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי) אלמל' הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי שרוב של היכל בעשור נשרף (כי ביום התשיעי לעתותי ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי) ומקשו ורבנן (היינו למה קבעוהו בתשיעי) ומשני אתחלתא דפורענותא עדיפא (היינו העיקר יש להתאונן על ההתחל') נראה דחכמי הדור למדוהו מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר מן שארי הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו אבל הוא להיו' זה היום היה אתחלתא דפרענות' בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש הש"י יהפכו לששון ולשמחה:
כתבו הראשונים אלמלא הי' באפשרי עפ"י קביעות שיארע צום העשירי בשב"ת הי' דוחה שבת דכתיב בי' עצם היום הזה כמו ביוה"כ (אבל עפ"י קביעותינו לא משכחת לה דאיקלע בשבת) ונראה לפ"ז דמזה למדו חכמי הדור בעת ההוא דהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי) אלמל' הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי שרוב של היכל בעשור נשרף (כי ביום התשיעי לעתותי ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי) ומקשו ורבנן (היינו למה קבעוהו בתשיעי) ומשני אתחלתא דפורענותא עדיפא (היינו העיקר יש להתאונן על ההתחל') נראה דחכמי הדור למדוהו מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר מן שארי הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו אבל הוא להיו' זה היום היה אתחלתא דפרענות' בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש הש"י יהפכו לששון ולשמחה:
562
563הנה אתחלתא דפורענותא היה בחודש הזה דייקא ולא לחנם הוא והנראה דהנה החודש הזה מיוחס לשבט ד"ן אשר בהם היה התחלת ע"ז פסל מיכה כידוע וגם עפ"י הנשנה במשנתינו בספר יצירה המליך אות ס' ברוג"ז וצר בו וכו' וטבת בשנה וכו' ע"כ בעת הרוגז אירע בזה החדש סמ"ך מלך בבל וצר על החומה אשר הי' סביב בדמות אות סמ"ך ועוד יתבאר אי"ה:
563
564השיבנו י"י אליך ונשובה. אות הה"א בתיבת ונשובה היא קרי ולא כתיב יש לפרש דהנה לפ"ז הה"א נמסרה בע"פ והיא מן תורה שבע"פ והנה ידוע מה שמבואר בזוהר דעל חטא הברית ח"ו לא מהני תשובה והנה עיין בר"ח דא"א לומר כפשוטו דהרי קי"ל שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ואמרו רז"ל במדרשם שובה ישראל עד י"י אלקיך (דרש' וכי ישנה תשובה שאינה מגעת עד הש"י ודרשו אפי' כפרת בעיקר (ורצ"ל אפי' היה עונך הנוגע אל י"י אלקיך שכפרת בעיקר ח"ו) וא"כ איך יתכן לומר שלא תהני תשובה על דבר עבירה בעולם וע"כ פי' הרב הקדוש בעל ר"ח דכוונת הזהר הוא דאית תשובה ואית תשוב' היינו אית תשוב' נק' תשובה תתאה תשוב"ה תשוב ה' היינו ה' אחרונה ונק' תורה שבע"פ ואית תשובה עילא' היינו תשוב ה' ראשונה אימא עילאה היא בחי' תורה שבכתב כי הוא עופפת על אות ו' כידוע. והנה לפ"ז מ"ש בזוהר דלא מהני תשובה על חטא הברית היינו תשוב' תתאה (שהוא בחי' תורה שעומד בפני' ע"ש בר"ח. ועפ"ז פירשנו ג"כ בפ' התשוב' שובה ישראל עד י"י אלקיך (דכבר העידו אומרו עד י"י אלקיך כמש"ל) וגם קשה הנתינת טעם אומר וכי כשלת בעונך נ"ל ליתן טעם דודאי באם לא יחטא האדם לא יצטרך לתשוב':
564
565הג"ה והנה לזאת הקושי' י"ל דאף אם לא יחטא האדם מצטרך לתשובה דהרי התשוב' הוא מצות עשה ממנין תרי"ג שצריך כ"א מישראל לקיימן וא"ת האיך יעסוק בתשובה כיון שלא חטא י"ל אעפ"כ הנה חטא מחמת הערבות ואפשר גם הוא בעצמו חטא בגלגולי' אחרים לזה אמר הנביא שובה ישראל כ"א ג"כ בפ"ע כי כשלת בעונ"ך בפ"ע בזולת הערבות:
565
566ועפ"י האמור מובן שובה ישראל עד י"י אלקיך (היינו תשובה עילאה שהיא בינה דתמן הוי"ה בניקוד אלקי' וזה אומרו עד הוי"ה אלקיך ולא סגי לך בתשובה תתאה) כי כשלת בעוניך (סתם עו"ן נקר' בירושלמי ובמדרשי' חטא הברית כי עו"ן במילוי עי"ן ו"ו נו"ן בגימ' רמ"ח וחטא הברית נעשה בהרגשת כל רמ"ח איברים וז"ש לנתינת טעם צריך אתה לשוב בתשוב' עילא' ולא מהני לך תשובה תתא'. כי כשלת בעונ"ך היינו חטא ופגם הברית:
566
567ועפ"ז פירשנו ג"כ מדרש' ז"ל וישב ראובן וכו' ששב לשקו ולתעניתו אמר הקב"ה לראובן אתה פתח' בתשוב' תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה ומנו הושע (שהוא התנבא שובה ישראל עד י"י אלקיך) ע"ש דקש' ע"ז מ"ש הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה וכי עד ראובן לא היה שום בן אדם ששב בתשובה הרי מצינו אד"ם הראשו"ן וקי"ן ששבו בתשובה ולפי הנ"ל יתפרש היטב דהנה ראובן חטא בשביל יצועי אביו והתורה מכנה את החטא בעון חטא הברית דהרי כתיב וילך ראובן וישכב וכו' הנה היה צריך לזה תשובה עילאה והיא נקראת תשובה תחלה היינו שהיא תחלה וראש מלמעלה למטה וז"ש אתה פתחת בתשוב"ה תחלה היינו תשובה עילאה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ומנו הושע שהתנבא שובה ישראל עד י"י אלקיך היינו תשובה עילאה הוי"ה בניקוד אלקים כנ"ל בין והתבונן:
567
568ומיהו הבטיחנו הש"י פתחו לי אחותי רעיתי וכו' ודרשו חז"ל פתחו לי כחוד' של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם אפי' בדבר עבירה המצטרכת לתשובה עילא' (היינו פתחו של אולם) והאדם המתחרט על עונו ושב לאו בר הכי הוא לדפוק על דלתי תשובה עילאה בסיגופים וייחודים. עכ"ז מבטיח הש"י כשהאדם יעשה את שלו. ויפתח בתשובה וידוי דברים באמת בחרט' ועזיבת החטא וקבל' על העתיד הנה הש"י יפתח פתח אולם השער העליון ויורהו הדרך לבא לתשובה עילאה. ובפרט בימי התשובה דכתיב בהו דרשו י"י בהמצאו הוא הזמן הנורא עשרת י"ת אשר ימינו ית"ש פשוט"ה לקבל ואומרו פשוטה נ"ל דהנה ד' חלוקי התורה הם פרד"ס פש"ט בעשי' (תמן מקננת אימא תתאה תשובה תתא' ה' אחרונ') רמ"ז ביציר"ה (תמן מקננת ך' וכו') דרו"ש בבריא"ה (תמן מקננת אימא עילאה תשובה עילאה ה' ראשונה (ע"כ אמרו רז"ל כשהחכם יוש"ב ודורש הקב"ה מכפר לעונותיהן של ישראל. ישב (דייקא סוד עולם הכסא). גדול' תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהוא בריא' (דור"ש דייקא דרו"ש שהוא בבריא') הקב"ה מכפר לעונותיה"ן (כבר כתבתי לך סתם עו"ן הוא חטא הברית המצטרך לתשובה עילאה. והנה כשהחכם יוש"ב ודורש דרו"ש דייקא כנ"ל הקב"ה מכפר לעונותיה"ן כי מגיע עד עולם הבריא' דתמן תשובה עילאה) והנה בימי התשובה כביכול ימינו פשוט"ה לקבל שבים (אפי' במק"ם הפש"ט דהיינו בעשי' מקום שמקננת ה' אחרונה תשובה תתאה והש"י מעלהו למקום תשובה עילאה מקום הדרוש וזהו דרשו י"י בהמצאו אלו עשרה ימים וכו'):
568
569והנה מעתה תבין ג"כ מאמר הנביא השיבנו י"י אליך ונשוב"ה חסר ה' ונמסר' בתורה שבע"פ להורות אנו אין כח עוד בידינו לשוב עד י"י אלקינ"ו בבחי' תשוב' עילא' כנ"ל בתעניות וסיגופים ויחודים רק בבחי' תשובה תתאה ה' אחרונה תורה שבע"פ (ע"כ נמסר' אות ה' בתור' שבע"פ) ואתה הש"י תפתח לנו פתחי התשובה עילאה יובל העליון חירות העליון. וזהו חדש ימינו כקדם כאלו היתה תשובתינו מן הימים הקדמונים שנים קדמוניות ואתה רחום מקבל שבי' בין והתבונן בדברי':
569
570הג"ה וזהו הנרמז ג"כ בתורה ופרעה הקריב וכו' קרב לא נאמר אלא הקרי"ב הנה דרשו בו שהקריב את ישראל לתשוב"ה הנה חסר בתור"ה שבכת"ב תיבת לתשוב"ה ונמסר בתור"ה שבע"פ להורות לישראל לדורות עולם אפי' מתקרבין ישראל רק לתשובה תתאה היא תורה שבע"פ (מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה הם מתקרבין לאביה"ם שבשמי"ם כי הש"י פותח להם מעצמו פתחו של אולם. הבן:
570
571והנה הימים האלה ימי השובבי' הנה מקובל בידינו מן עיר וקדיש מרן האריז"ל אשר סגולתן לתקן עון הברית ולהוציא ניצוצות הנדחות מתוך עמקי הקליפות. והנה צריכין לזה התעוררת תשובה עילאה על ידי תעניות ויחודים המבוארים בדברי מרן הנ"ל:
571