בני יששכר, אדר ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Adar 3:1
א׳בו ידובר מענין פ' זכור ואיך הוא ג' מצות מדאוריי' ממנין תרי"ג ואיך הגאולה האחרונה תלוי' בזאת המצוה ויבואר כמה דרושים נכבדים עפ"י דברי חז"ל נק' המאמר מלחמ"ה לי"י:
בפרקי ר"א אמרו ישראל למשה. כתוב אחד אומר זכו"ר את יום השב' לקדשו וכתוב אחד אומר זכור את אשר לך עמלק האיך יתקיימו שניהם זה זכור וזה זכור א"ל אינו דומ' כוס של קונדיטין לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה זכור לשמור ולקדש את יום השב"ת. וזה זכור לשמור להשמיד ולאבד ולהכרית זרעו של עמל"ק ע"כ והנה לא נעלם מעיני כל משכיל שהדברים תמוהין א' מה הוקשה להם לישראל האיך יתקיימו ב' הזכירות ולמה לא. ב' תשובת מרע"ה במשל. מהו הצורך למשל. ג' מהות המשל מהו כוס קונדיטין וכוס חומץ. ד' אומרו זה כוס וזה כוס מיותר. ואקדים לך הנלע"ד ידוע שיעור קומת האדם אשר בצלם אלקים עשה אותו הוא דוגמת פרקי המרכבה שיעור קומה ע"ס בלימה. חב"ד חג"ת נהי"ם. ודוגמתם הוא כחות הנשמה הפועלת בגוף. והנה ניתן השכ"ל במרומי' רבי' תלת חללי גולגלתא הם בחי' חב"ד (ז' מדות בנפש. הן המה אהבה יראה. התפארות ניצוח הודי'. התקשרות ממשלה וכל הדברים הנעשים תחת השמש אינם יוצאים. חוץ מגדר המדות הללו כי כל הנעשה הוא או מחמת אהבה או מחמת יראה וכו' והנה כל המדות הנעשים המה מתיילדים מקודם בשכל היינו חכמת"ו ובינת"ו של האדם. שהתחכם בחכמת"ו (מושכל ראשון) והתבונן בבינת"ו (מושכל שני איך ומה וכמה) לאהו"ב אותו דבר או ליר"א וכו' ועוד לו שלישים בשכ"ל בחי' הדע"ת הוא אינה בחי' מחודשת רק הוא דבר הנסכם ונתקשר על השכל הנולד שלא ישקוט עד אשר יעשה המדות אשר נתיילדו בשכל. א"כ הדע"ת הוא בחי' ממוצע בין השכ"ל והמדו"ת א"כ הדע"ת במקומו במוח הוא מכחות השכליים ומתלבש במדות להוציא הדברים לפעלם וכלי למעשהו א"כ הוא נגלה ונסתר. והנה פירשתי לך הענין בשיעור קומת נשמת האדם. ומבשרי אחזה וכו' כי בצלם אלקים עשה וכו' וחלילה לחשוב איזה הגשמ' ח"ו כמו שהזהירו המקובלים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מרכבה הטמאה דמיון המרכבה הקדושה כקוף בפני אדם וישראל עם קרובו אשר בחרם הש"י לסגולתו הנה נפשותיהם ממרכבה הקדוש' כלול' מעשר כנ"ל והנה י"י צדיק יבחן נתן בהם ג"כ נפש הבהמיית מקליפות נוג"ה ג"כ כלולה מעשר כנ"ל והבחירה חפשית הנה אפשר להשתמש בשכל לטוב ולהפכו ח"ו וכן במדות וזה כל פרי מעשינו להגביר שיעור קומת הקדושה ולהפך למתוק גם את נפש הבהמיית והנה במצרי"ם היה גלות הדע"ת (לא ידע"ו את י"י) ממילא לא היתה שום מדה אצלם מושלמת לדרכי התורה כי הדע"ת הוא קיום המדות כנ"ל. כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון ואם דע"ת חסרת מה קנית (לולא זכות אבותם מסייעתם וששמרו חוק כמשאמרז"ל) והנה כשהגיע זמן הגאולה. הבוחר בעמו ישראל באהב' שלח מש"ה בחירו אשר ידעו י"י וכו' שהית' נשמתו מן שורש הדעת להוציא בחי' הדע' הקדוש כביכול מן הגלות והכניע הדעות הרעות ואמונות הכוזביות וע"ז נאמר בכל פעם בשליחותו וידע"ו כי אני י"י וידעתם וכו' הנה כאשר יצא הדע"ת מן הגלות נעשה הכנה לכ"י לקבלת התורה והנה להתנשאות הדע"ת בזמן ניתן להם שב"ת במרה תיכף אחר יצ"מ יומא דאורייתא יומא דנשמתא כמ"ש הש"י למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שיייה וכו' לך והודיעם שנאמר לדע"ת כי אני י"י מקדישכם והנה עמלק הוא ממרכבה הטמאה משורש הדע"ת שבסט"א הו' המנג' לדע"ת דקדוש' (ואלמלא שמרו ישרא' שב"ת ראשונה לא היה כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כי הי' מתגברת הדע"ת דקדושה בזמן לדע"ת כי אני י"י מקדישכ' לא היה כח לעמלק הדע"ת הטמא להתגבר והנ' הדע"ת הוא הראשית למדות כמש"ל ע"כ ראשית גוים עמלק ושוב ממילא לא הי' כח לשום אומה ולשון כי חיותם מהדעת ע"כ אמרו בזהר שבכל הדור היועצים רעה ומנגדים לזרע ישורון הם מזרעא בישא דעמלק) והנה ויבא עמלק וילחם בישראל ואמרו בזהר דלא היתה מלחמ' כזאת מימות עולם ולא תהיה עד ביאת המשיח שהתקשר הרשע הזה בכשפיו בשורשו בקליפ' בכל סטרין דמסאבית' והס"מ יצא עמו ע"כ הוצרך מש"ה מבחי' הדעת דקדושה לעשות פעולתיו בגבהי מרומים (והא מבני בני' של לאה עלמא דאיתכסייא) ואמר ליהושע (מבני בניו של רחל עלמא דאתגלייא) בחר לנו אנשים (שיהי' שייכים לי ולך) וצא הלחם בעמלק הפועל באיתגלייא מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ללחום באתכסייא דכיון שעמלק הוא הדעת דסט"א והתקש' בכל סטרין כי הדעת הוא ממוצע בין שכל (איתכסיי) ומדות (אתגלייא) כמו שרמזתי לך הנה מן הצורך להתגבר עליו מהקדושה ג"כ כנ"ל (היינו מבני בנים של לאה עלמ' דאיתכסייא ומבני בני' של רחל עלמא דאיתגלייא ע"כ נק' עמלק מלך ערד להבדיל בגימ' לא"ה רח"ל) הנה עכ"פ אילו לא היה עמלק אז מגביר את הדע"ת דסט"א כבר היה הדעת דקדושה בכל הארץ כמו שיהיה לעתיד בהכרית זרע עמלק מתחת השמים ומלאה הארץ דע"ה וכו' כולם ידעו אותו מקטנים ועד גדולים והרשע הזה שהגביר בעוה"ר את הדעת דסט"א ובפרט שמצא מין את מינו ער"ב ר"ב (בגימ' דעת) אשר אמר וכי זה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' (הנה המה מעורבי' בינינו ובקרבינו הם יושבים קוץ ממאיר לב"י) על ידי זה הדע"ת שהוא בתוכינו במדותינו הוא עדיין בבחי' גלות עד ב"ב שיקויים וברותי מכם וכו' ומלאה הארץ דע"ה והדע"ת שבסט"א עמלק יאבד זכרו מן העולם:
בפרקי ר"א אמרו ישראל למשה. כתוב אחד אומר זכו"ר את יום השב' לקדשו וכתוב אחד אומר זכור את אשר לך עמלק האיך יתקיימו שניהם זה זכור וזה זכור א"ל אינו דומ' כוס של קונדיטין לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה זכור לשמור ולקדש את יום השב"ת. וזה זכור לשמור להשמיד ולאבד ולהכרית זרעו של עמל"ק ע"כ והנה לא נעלם מעיני כל משכיל שהדברים תמוהין א' מה הוקשה להם לישראל האיך יתקיימו ב' הזכירות ולמה לא. ב' תשובת מרע"ה במשל. מהו הצורך למשל. ג' מהות המשל מהו כוס קונדיטין וכוס חומץ. ד' אומרו זה כוס וזה כוס מיותר. ואקדים לך הנלע"ד ידוע שיעור קומת האדם אשר בצלם אלקים עשה אותו הוא דוגמת פרקי המרכבה שיעור קומה ע"ס בלימה. חב"ד חג"ת נהי"ם. ודוגמתם הוא כחות הנשמה הפועלת בגוף. והנה ניתן השכ"ל במרומי' רבי' תלת חללי גולגלתא הם בחי' חב"ד (ז' מדות בנפש. הן המה אהבה יראה. התפארות ניצוח הודי'. התקשרות ממשלה וכל הדברים הנעשים תחת השמש אינם יוצאים. חוץ מגדר המדות הללו כי כל הנעשה הוא או מחמת אהבה או מחמת יראה וכו' והנה כל המדות הנעשים המה מתיילדים מקודם בשכל היינו חכמת"ו ובינת"ו של האדם. שהתחכם בחכמת"ו (מושכל ראשון) והתבונן בבינת"ו (מושכל שני איך ומה וכמה) לאהו"ב אותו דבר או ליר"א וכו' ועוד לו שלישים בשכ"ל בחי' הדע"ת הוא אינה בחי' מחודשת רק הוא דבר הנסכם ונתקשר על השכל הנולד שלא ישקוט עד אשר יעשה המדות אשר נתיילדו בשכל. א"כ הדע"ת הוא בחי' ממוצע בין השכ"ל והמדו"ת א"כ הדע"ת במקומו במוח הוא מכחות השכליים ומתלבש במדות להוציא הדברים לפעלם וכלי למעשהו א"כ הוא נגלה ונסתר. והנה פירשתי לך הענין בשיעור קומת נשמת האדם. ומבשרי אחזה וכו' כי בצלם אלקים עשה וכו' וחלילה לחשוב איזה הגשמ' ח"ו כמו שהזהירו המקובלים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מרכבה הטמאה דמיון המרכבה הקדושה כקוף בפני אדם וישראל עם קרובו אשר בחרם הש"י לסגולתו הנה נפשותיהם ממרכבה הקדוש' כלול' מעשר כנ"ל והנה י"י צדיק יבחן נתן בהם ג"כ נפש הבהמיית מקליפות נוג"ה ג"כ כלולה מעשר כנ"ל והבחירה חפשית הנה אפשר להשתמש בשכל לטוב ולהפכו ח"ו וכן במדות וזה כל פרי מעשינו להגביר שיעור קומת הקדושה ולהפך למתוק גם את נפש הבהמיית והנה במצרי"ם היה גלות הדע"ת (לא ידע"ו את י"י) ממילא לא היתה שום מדה אצלם מושלמת לדרכי התורה כי הדע"ת הוא קיום המדות כנ"ל. כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון ואם דע"ת חסרת מה קנית (לולא זכות אבותם מסייעתם וששמרו חוק כמשאמרז"ל) והנה כשהגיע זמן הגאולה. הבוחר בעמו ישראל באהב' שלח מש"ה בחירו אשר ידעו י"י וכו' שהית' נשמתו מן שורש הדעת להוציא בחי' הדע' הקדוש כביכול מן הגלות והכניע הדעות הרעות ואמונות הכוזביות וע"ז נאמר בכל פעם בשליחותו וידע"ו כי אני י"י וידעתם וכו' הנה כאשר יצא הדע"ת מן הגלות נעשה הכנה לכ"י לקבלת התורה והנה להתנשאות הדע"ת בזמן ניתן להם שב"ת במרה תיכף אחר יצ"מ יומא דאורייתא יומא דנשמתא כמ"ש הש"י למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שיייה וכו' לך והודיעם שנאמר לדע"ת כי אני י"י מקדישכם והנה עמלק הוא ממרכבה הטמאה משורש הדע"ת שבסט"א הו' המנג' לדע"ת דקדוש' (ואלמלא שמרו ישרא' שב"ת ראשונה לא היה כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כי הי' מתגברת הדע"ת דקדושה בזמן לדע"ת כי אני י"י מקדישכ' לא היה כח לעמלק הדע"ת הטמא להתגבר והנ' הדע"ת הוא הראשית למדות כמש"ל ע"כ ראשית גוים עמלק ושוב ממילא לא הי' כח לשום אומה ולשון כי חיותם מהדעת ע"כ אמרו בזהר שבכל הדור היועצים רעה ומנגדים לזרע ישורון הם מזרעא בישא דעמלק) והנה ויבא עמלק וילחם בישראל ואמרו בזהר דלא היתה מלחמ' כזאת מימות עולם ולא תהיה עד ביאת המשיח שהתקשר הרשע הזה בכשפיו בשורשו בקליפ' בכל סטרין דמסאבית' והס"מ יצא עמו ע"כ הוצרך מש"ה מבחי' הדעת דקדושה לעשות פעולתיו בגבהי מרומים (והא מבני בני' של לאה עלמא דאיתכסייא) ואמר ליהושע (מבני בניו של רחל עלמא דאתגלייא) בחר לנו אנשים (שיהי' שייכים לי ולך) וצא הלחם בעמלק הפועל באיתגלייא מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ללחום באתכסייא דכיון שעמלק הוא הדעת דסט"א והתקש' בכל סטרין כי הדעת הוא ממוצע בין שכל (איתכסיי) ומדות (אתגלייא) כמו שרמזתי לך הנה מן הצורך להתגבר עליו מהקדושה ג"כ כנ"ל (היינו מבני בנים של לאה עלמ' דאיתכסייא ומבני בני' של רחל עלמא דאיתגלייא ע"כ נק' עמלק מלך ערד להבדיל בגימ' לא"ה רח"ל) הנה עכ"פ אילו לא היה עמלק אז מגביר את הדע"ת דסט"א כבר היה הדעת דקדושה בכל הארץ כמו שיהיה לעתיד בהכרית זרע עמלק מתחת השמים ומלאה הארץ דע"ה וכו' כולם ידעו אותו מקטנים ועד גדולים והרשע הזה שהגביר בעוה"ר את הדעת דסט"א ובפרט שמצא מין את מינו ער"ב ר"ב (בגימ' דעת) אשר אמר וכי זה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' (הנה המה מעורבי' בינינו ובקרבינו הם יושבים קוץ ממאיר לב"י) על ידי זה הדע"ת שהוא בתוכינו במדותינו הוא עדיין בבחי' גלות עד ב"ב שיקויים וברותי מכם וכו' ומלאה הארץ דע"ה והדע"ת שבסט"א עמלק יאבד זכרו מן העולם:
1
ב׳הג"ה אם עיני שכל לך ותדע סמיכות פ' עמלק לפסוק הנקדם ועל נסותם את י"י לאמר היש י"י בקרבנו אם אין אשר כתבנו שזה בחי' חטא אדה"ר עץ הדעת טו"ר שזה היה מפיתוי הס"מ ג"כ שרכב על הנחש (וכמו כן כאן במלחמת עמלק (וז"ש האשה הנחש השיאני (תיבת שיאנ"י אותיו' י"ש אי"ן) היינו הביא אות לחקירות י"ש אי"ן הבן וכמו כן בכאן כיון שהער"ב ר"ב חקרו חקירות י"ש אי"ן הוא בחי' עץ הדעת טו"ר מיד ויבא עמלק בחי' הדעת דסט"א וכאש' תתבונן בדברינו בדרושי חג המצות חמ"ץ שא"ר נאסר לנו במשהו בימי צאתנו מאמ"צ יציאת הדעת מן הגלות (חמץ שאר בגימ' עץ הדעת) נאסר במשהו כי חמץ מתהו' ע"י שנכתבו הרוח והנה רוח אחרת במשהו אסור היינו מחקור אפי' לפי שעה י"ש אי"ן הבן הדבר ע"כ מתחילין לדרוש בה' הפסח מיום הפורים זמן ביטול הדעת דהט"א הנה מתחילין לדרוש מעין ביטול חמץ שאר הבן הדבר היטב:
2
ג׳והנה להיות עמלק הוא מבחי' הדעת דסט"א והדעת הוא ממוצע בין השכל ומדות היינו בין המרכבה והמעשה ע"כ נצטוינו למחות זכרו במעשינו בפועל וגם בעת שא"א לנו לקיים המצוה ממש במעשה הנה עקומת שפתינו בדבור הוה מעש' וג"כ נצטוינו לא תשכח מן המחשב' כי עיקר הזכיר' הוא בשכל הדע' ועי"ז נתגבר על עמלק דעת דסט"א המתקומם עלינו בכל דור בכלל לכנס' ישראל ובפרטות לכ"א מישראל להגביר הדעת בעבירו' ח"ו וסגולה היא בזכירתינו (מעשה עמלק) בדעת דקדוש' עי"ז נתקומם עליו:
3
ד׳והנה נצטוינו ג"כ לזכור את יום השבת כי שבת יום הדע' דקדושה וכמש"ל לך והודיעם לדעת כי אני י"י וכו' הנה ע"י זכירתינו בדעת את יום השבת יתוסף לנו כח קדושת שבת להשפיע לנו חסדים טובים ורחמים:
4
ה׳ועתה תתבונן אמרו ישראל למשה (ה"ס הדעת אשר ידעו י"י וכו' כתוב אחד אימר זכור את יום השבת (יום הדע"ת כנ"ל) לקדשו הנה נתבונן מזה כשאנחנו מקיפין בדעתינו קדושת הדעת דקדוש' יתוסף לנו מושכלו' ודיעות קדושות וידיעת הש"י ותורתו ומצותיו הנה לפי"ז נרא לפי השכל כיון שנצטוינו למחות את עמלק (דעת דסט"א) מתחת השמים במעשה הנה עכ"פ כ"ז שא"א לקיים במעשה עכ"פ מהראוי לקיי' מחיית הדעת הרע במחשבה היינו שלא להעלות על הדעת והזכירה את שם עמלק ומעשיו בכדי שלא יבא לדעתינו איזה מחשבת פיגול הדעת הרע ח"ו והנה נצטוינו בהיפך זכור את אשר עשה לך עמלק משמע לפי"ז אדרבא כיון שנזכור אותו בדעתינו יהיה הדעת שלנו מקיף אותו ונתקומם עליו ולפי"ז האיך תתכן הסברא הזאת בקדושת יום השבת הבן הדבר א' משה הדעת הוא כמו כו"ס הניתן להגביל בתוכו הדבר הנתון בו מעט מעט כ"ה הדעת ממוצע להשפיע השכל אל המדות ע"כ כיון שהוא משפיע אל המדות יש בו בחי' ימין ושמאל (היינו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות) ע"כ תרווייהו קשוט יש בדעת בסגול' להשפיע חסדים ויש בו בסגול' להגביר גבורו' ודיני' על שונאי ישראל ע"כ גם באד' בזכיר' בדעת קדושת יום השבת יושפע חסדים על ישראל מבחי' עיטרא דחסדי' שבדעת ובזכור בדעת רשעת עמלק נתגבר עליו בגבורות מבחי' עיטרא דגבורות למחות את זכרו. וז"ש כוס של קונדיטון וכו' של חומץ היינו לרמז עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות וקצרנו בכתיבה כי ילאה הקולמוס לבאר והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ויקויים בנו ומלאה הארץ דעה את י"י ב"ב אמן:
5