בני יששכר, אדר ג׳:ב׳Bnei Yissaschar, Adar 3:2
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק במדרש (הובא בילקוט) משל למלך שהיה לו פרדס והעמיד כלב שוטה על פתחו והלך אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס וקרע הכלב את בגדיו כל פעם שרוצה המלך להזכיר לו מעשה הרעה שעשה שהלך לגנוב מהפרדס א"ל המלך כמה כלב שוטה הוא זה שקרע בגדיך. כך ישראל אמרו הי"ש י"י בקרבנו אם אין לא רצה משרע"ה להזכיר להם מעשה הרעה הזו שלא לביישם וא"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הכלב העומד על הפתח עכ"ל המדרש הזה אומר דרשוני וחיו אחד יש להתבונן מה הוקשה לו שהוצרך למשל ב' כפי הנראה מהמשל עיקר המצוה לזכור את אשר הקצפנו וכו' באמור היש י"י בקרבנו וכו' ובזכור את זה א"צ לזכור מעשה עמלק ובאמת מצוה היא ממנין תרי"ג לזכור דוקא בפה מעשה עמלק (גם לא תשכח בלב ממנין תרי"ג) ג' לפי דברי המדרש לא רצה להזכיר פשעם ואמר ברמז והנה ראינו כל ס' משנה תורה מלא תוכחות שהזכיר להם בפירוש ועוד דקדוקי' יתבארו מתוך דברינו ונראה בהקדים להתבונן במלחמת שאו"ל בעמלק נאמ' וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים הנה יש להתבונן למה נאמר וישמע לא ויאסוף או ויקבוץ גם למה מנה אותם בטלאים ולא ע"י מטבעו' וכיוצא וגם למה משמיענו הכתוב במה מנה אותם והנראה עפ"י מ"ש כ"פ איסור החקירה בעסק האמונה (לאיש הישראלי) רק עיקר העבודה האמיתיית לאיש הישראל להחזיק האמונ' בקבל' כי כן הבטיחנו יוצרינו באמרו לאברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ופי' ידעתיו נתתי בו בחי' הדעת וממנו ימשך לזרעו אחריו בציוו ותבא להם האמונה בירושה בטבע ממילא וכענין שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלקי אביך היינו אמונה בקבלה מהאבות ולא אמר אלקיך הפי' מורה שנתאמת לך הדבר בחקירה (וכבר דברנו מזה בארוכ' בס' מעיי"ן גני"ם עיי"ש ותרוו' צמאונך) והנה האמונ' הבאה לאדם מצד חקירות השכל נק' ראי"ה כי ראית השכל נתאמת לאדם כמו ראיית העין המוחשיי כמשארז"ל רוא"ה אני את דברי אדמון א"כ זה מיקרי אמונה מצד חוש הראות בחי' עינים ואמונה הבאה מצד הקבלה היא מצד חוש השמיעה בחי' אזנים:
1
ב׳והנה כתב הרב החסיד מהר"י יעב"ץ שראה בגזירת ספרד שכל אותן החוקרים שעמדו על מחקור האמונה מצד חקירת השכל האנושי המירו את כבודם ביום זעם והנשים וקלי הדעת שהית' להם האמונה מצד הקבל' בלבד קדשו את השם הנכבד והנורא ונבחנו בצירוף ואמרנו בעניינו טעם לזה כי ידוע להבאים בסוד י"י בסוד השבירה בחי' עיני"ם היה בהם השביר'. משא"כ בחי' אזני"ם הוא מסוד התיקון הגמור (עיי"ש בספרינו הנ"ל באריכות ויונעם לך) ע"כ האמונה שהוא מצד הראי"ה ישנו באפשרי שתקבל שבירה וביטול משא"כ אמונה שהוא מצד השמיע"ה לא תקבל ביטול ושבירה וזהו שמעו ותחי נפשיכם הבן הדבר:
2
ג׳ועוד אמונה מצד הקבלה היה הוא בירושה עד אברהם אבינו שאמר הקב"ה כי ידעתי"ו וכו' שהשפיע כי הש"י כח הדע"ת א"כ השתלשלות האמווה זו באה מבחי' אי"ן סו"ף ע"כ אין לאמונה זו סוף אבל אמונה מצד חקירה האנושית הנה באה מבעל סוף ע"כ יוכל להיות ח"ו לאמונ' זו סוף:
3
ד׳והנה במצרים היה גלות הדע"ת לא ידע"ו את י"י עד שהודיע הש"י ע"י נפלאותיו וידעת"ם כי אני י"י והנה רצה הש"י שמיום צאתינו מאמ"צ יהיה דעתינו דעת שלימה באמונה מבלי חקירה כדי שתהיה אמונת אומן בתיקון לעולמי עד והנה כשבאו לרפידים ונפתח לבם אחרי החקירות וחקרו היש י"י בקרבנו אם אי"ן:
4
ה׳הג"ה והוא מעין חטא אדה"ר ע"י פיתויי הנחש עץ הדע"ת טו"ר שצריך החוקר להטות הדע"ת לטוב ולהפכו בכל חלקי הסותר. וז"ש חוה הנחש השיאנ"י ואוכל תיבת השיאנ"י אין לו ביאור אבל הוא לדעתי תיבה מורכבת י"ש אי"ן רצ"ל הנחש הביאני לחקור בחקירות י"ש אי"ן ועמש"ל:
5
ו׳והנה עמלק ה"ס הדעת דסט"א וכיון שהתחילו הם לפגום הדע"ת מיד ויבא עמלק דע"ת דסט"א:
6
ז׳ובזה תתבונן כאשר אמר הש"י למשה מצות מחיית עמלק אמר כתוב זאת זכרון בספר ושים באזנ"י יהושע באזני דייקא להיות זהיר מאד שלא ליתן כח לעמל"ק ע"י החקירות שתהיה האמונה בבחי' אזני"ם ה"ס הדע"ת דקדושה בלי ביטול ובזה מגבירים כח הקדושה ומבטלים כח עמלק דעת דסט"א אשר מזה באים כל אמונות רעות ודעות כוזבות וז"ש בשאו"ל בהלכו ללחום מלחמות י"י בעמלק וישמ"ע שאו"ל את העם היינו השמיעום דייקא לימד את העם דע"ת שתהיה אמונה אצלם מצד השמיע"ה ובזה ינצחו את עמלק ואמר ויפקדם בטלאים דייקא שהטלאים מורים על הביטול הראשון של הדעות הרעות במצרים שהיה עובדין למז"ל טל"ה בכור המזלות וצו' הקב"ה לשחט לשם י"י להורות כי המזלות כולם מושגחים בשפעו וכולם מתנהגים ע"י השגחתו הפרטיית ובטלים לרצונו ומבלעדי השגחתו לא ירום איש את ידו ואת רגלו להתנונע:
7
ח׳והנה מצאנו לפי"ז טוב טעם ודעת למצות זכירת מעש' עמל"ק היינו הדעת הרע דסט"א שעי"ז בזכרינו מה הגיע אלינו בעת אשר רצינו להטות את שכלינו ע"י חקירות (היש י"י בקרבנו וכו') ומכש"כ בהעלות על הדע"ת ח"ו דיעות כוזביות שכל זה מצד מרכבת הדע"ת דסט"א ממילא ע"י זכירה זאת נבין כי זה כל פרי איש הישראלי התוריי להאמין אמונת או מן מצד השמיע"ה היינו הקבלה שהוא בידינו עד המעמד הנכב' ועד אברה' אבינו:
8
ט׳ובזה נבא לביאור המדרש הנ"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הוקש' לבעל המאמר דהל"ל זכור בשב"א ולא זכור בקמץ וגם מה ריבוי א"ת וזה שהביא המשל הנ"ל הכוונה הוא ע"י הזכירה הזאת תזכו"ר בעצמך באיזה סיבה הגיע לך זה ותכוין את דעת"ך לבל תתן מקום למרכבת הדעת דסט"א היינו להטות דעת"ך ח"ו לדיעות הרעות ואמינות כוזביות לא זו אף זו אפילו להטות דעת"ך לחקירות טו"ב ור"ע. דהיינו שתרצה לעמוד על האמונה מצד המופת בחקירת השכל ולא תספיק לך האמונה מצד הקבלה ושמיעה שזה ג"כ באיסור כי האמונה בזרעו של אברהם הוא בטבע מצד ירושה מאברהם (כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו') ע"כ אמר זכור בקמץ פעול עומד בפ"ע שגם אתה יוחקק בזכרונך זכרון אחר בזכרך את אשר עשה לך עמל"ק ויתפרש א"ת כמו ע"ם רצ"ל עם זכירת עמלק זכור תזכור מאין הגיע אליך הסיבה הזאת ותזכור בעצמך להאמין אמונת אומן מבלי ספק ומבלי טינא בלב והנה החקירות לאיש הישראלי חרפה היא כי האמונ' היא בטבע בזרעו של אברה"ם כמש"ל (כי ידעתיו וכו') ומי שאין מספיק לו הקבלה ורוצה לחקור בחקירות הנה הוא כמודה ח"ו שאין לו סדר השתלשלות הייחוס מזרעו של אברהם ע"כ לא רצה משרע"ה לומר להם זה הדבר בפירוש דאז היה מורה ח"ו שיש מקום להסתפק בייחוסם ובאמת הם כולם זרע בירך י"י אחת היתה ופרסמה הכתוב ע"כ אמר להם זה ברמז הבן דבר מת"ד כי קצרתי:
9
י׳ידעתי ידיד הקורא בראותך כל אלה הדברים יקשה לך הרי קדמונינו עסקו בחקירת כמבוא' בספריהם. הלא ביארתי הדבר במ"א אשר כל מעשיהם היה לש"ש. ועשו הכל כפי היראת שעה ואכ"מ להאריך. ועיין בס' אור החיים להחסיד מהר"י יעב"ץ זצ"ל:
10