בני יששכר, אדר ג׳:ג׳Bnei Yissaschar, Adar 3:3
א׳במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק זש"ה זכרוניכם משלי עפר לגבי חומר גביכם אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכורות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהם אחת כאן ואחת כי מחה אמחה את זכר עמל"ק אם עשיתם כך תהיה בניו של אברה"ם שהמשיל עצמו בעפר שנא' ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי חומר גביכם. התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים בחומר ובלבנים עכ"ל המדרש והנה אומר דרשנו וחיו (והנ' המשכיל בדרוש הב' יוכל לפרש המדרש הזה אבל אעפי"כ אשוב ידי לעמוד על המחקר בפרטות הדקדוקים) א' מאי הוקשה לו שהוצרך לומר ז"ה שאמ"ר הכתו"ב ב' אומרו אותן ב' זכירות וכו' הוו זהירין בהם הא תינח הזכיר' הזאת זכו"ר את וכו' היא הנצטרת לנו אבל כי מחה אמחה וכו' הנה הוא בהבטחת הש"י לו דמוי' תהלה ואנן מה אית לן למיעבד ג' אומרו הוו זהירי"ן וכו' לשון זהירו"ת עפ"י הרוב יפלו על מל"ת לא על מ"ע וכמו דתנינן בברייתא דרפ"ב כי זהירו"ת מביאה לידי זריזות (כפי הפירוש של הרב בעל מסילות ישרים הן אמת שיש כמה גירסאות בזה) ד' אם עשיתם כך תהיו בניו של אברה"ם וכו' הלא בין כך ובין כך בניו אנחנו ה' שהמשיל עצמ"ו בעפ"ר למה מייחסו בתואר הזה דייקא. ו' וא"ס לא"ו התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים הלא אחר צאתנו ממצרים היה המעש' ובאת לנו הציוו וכבר הבטיחנו יוצרנו לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע ואען ואומר אם עיני שכל לך תתבונן מ"ש הכתוב ראשית גוים עמל"ק ואחריתו עדי אובד דהנה ראשית כל המדות שבאדם אהבה יראה תפארת וכו' ראשית לכולן הוא הדע"ת שהדע"ת הוא מביא לפועל המדות הוא הממוצע בין השכל והמדות והנה דעת כי זה לע"ז עשה אלקים. כמו שיש שיעור בקומת קדושה בקודש כמו כן בשיעור קומת הסט"א והנה ישראל במצרים היו בגלות היה הדע"ת בגלות לא ידע"ו את י"י והיו נוטים אחרי הדיעות הכוזבות של מצרים כסברתם שכל ההנהגות הם בטבע המזלות כנודע ע"כ בימי צאתנו מאצ"מ נצטוינו ליקח טל"ה ראש המזלות לעבודת יוצרינו צור ישועתינו להורות שכל כוחות המזלות והטבעיים נתוני' תחת השגחתו ית"ש ע"כ גאולתינו מאמ"צ נקרא גאולת הדע"ת ז"ש הש"י בכל פעם וידעת"ם כי אני י"י וידעו כי אני י"י:
1
ב׳הג"ה כבר נכתב אצלינו במ"א אנ"י נקרא לבושי המלך כביכול. אותיות הקודמות והמאוחרות לשם הוי' בגיי אנ"י להורות אפי' בהסתר פני המלך כביכול במלבושיו אנ"י אני היא ותתבונן מ"ש המשורר הסתרת פני"ך הייתי נבה"ל. אפי' הסתרת פניך הייתי נבה"ל הנני מבין אשר כביכול אור פני מלך מוסתר במלבושיו נבה"ל בגי' אנ"י הוי' אור לבנה:
2
ג׳הנה אחד היה אברה"ם אשר דורו הי' דור הפלגה משכו אחר הנהגת הטבעיים אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ויקרא שם אברהם בשם י"י ופרסם אלקותו ית"ש והשגחתו ויפן אליו י"י ברחמים והבטיח כי ידעתיו (קבעתי בו בחי' הדע') למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י כמו שיהיה ב"ב ומלא' הארץ דע"ה וכו' והנה כל הגליות הוא מחמת שאין שלימות הדעת כי השעבוד הוא מצד החומר ע"כ האדם משעבד את הבהמה וחי' החזקים ממנו להיות האדם בן דעת והמה חסרים הדע"ת מגיע לכם שעבוד מזה תשכיל כי השעבוד מצד החומר בחסרון הדע"ת והחירות היא מן הדע"ת מי שהיא בעל דעת נקרא בן חורין:
3
ד׳הג"ה ולא יקשה לך מ"ש במ"א אשר רק במצרים היה גלות הדעת וכבר יצאנו בזה לחירות עולם וגליות אחרות הם גלות המדות כי אם עיני שכל לך תבין במצרים הי' גלות בחי' הדע"ת הכללי ובגליות אחרות גלות הדעת המתלבש במדות כמד"א ובדעת חדרים ימלאון ותתבונן הענין. במצרים לא ידעו מציאת השם ובגליות אחרות העיקר להתחזק הדע"ת להאמין בהשגחה הנפלא המלובשת בכל הדברים הנעשים הבן הדבר מאד:
4
ה׳והנה זה ענין קליפת עמלק נק' ראשית גוים הוא הדעת דסט"א (וכבר אמרתי לך הדע"ת נקרא ראשית) הוא הדעת הרע אמונו' הכוזביות חכמות החיציניות מהדעת שבסט"א ורם לבבך (ר"ם בגי' עמלק ואגג אמר אכן סר מ"ר המות):
5
ו׳הג"ה ע"כ תקנו חז"ל ימי הנסים ר"מ שעות ח' ימי חנוכ"ה ב" ימי פורים ולא נתבטלו בביטול מגלת תענית להורות כי רם על כל גוים י"י. והבן:
6
ז׳ושכחת את י"י אלקיך אשר הוא הנותן לך כח לעשות חי"ל והנה בצאת ישראל ממצרים מגלות הדעת הכללי הנה על אומרם אח"כ היש י"י בקרבנו אם אין ע"י חטא זה בא עמלק והתעורר קליפת הדע"ת הרע המוטב"ע במדות ועד היום כל הדעו"ת הרעות ואמונות הכוזביות וחכמות החיצוניות הוא מן ערב רב בגי' דעת) שהם מבחי' עמלק כי חמש' מינים אינון בערב רב עמלקים רפאים וכו' כמבואר בזהר וקיימין כלי חמס על ישראל כי אומרים עזב י"י את הארץ ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת כנ"ל. הם שאמרו כי זה משה (דעת הקודש) האיש וכו' לא ידענ"ו וכו') וכן בכל האומות כל היועץ עלינו עצות רעות הוא מקליפת עמלק דעת שבסט"א (והנה כאשר אנחנו מקיימין זכור וכו' לא תשכח תופר עצתו. והוא מן עיטין דאורייתא הבן:
7
ח׳והנה האדם בעוה"ז בעשי' בטבעו נוט' דעת"ו אחר החומר ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אבל האדם צריך לעשות את שלו. להתבונן תמיד בדעת"ו בגדולת הבורא. והשגחתו ויכולתו ורוממותו ובתורתו ומצותיו. והגם שהחומר בטבע מושכו בכל פעם להתבונן בדעת"ו בעכירת הבלי עוה"ז ותאוותו. הנ' הש"י ירא' ללבב. תשוקת האדם להכניע החומר ולהגביר הדע"ת הקדוש. הנ' יפן אליו ברחמיו. ויאר אליו פניו עד שיתבטלו ממנו התאוות הרעות מן החומר ותאיר לו אור הנשמה עד שלא ישן כ"א על יצועי אהבתו ויראתו ית"ש. וכמו שעשה הש"י לאברהם אבינו (כמ"ש במדרש) הציץ עליו בעל הביר'. וא"ל אני הוא בעל הביר' הוא הנרצה לך לך מארצך. מארצות"ך נמצא האדם יעש' את שלו והקב"ה יעזור לו ברחמיו (עיין בט"ז בהתחלת הש"ע יתגבר כארי וכו' יעיי"ש בפרמ"ג) וזהו הנרצ' בצוואת דו"ד לשלמ' בנו דע את אלקי אביך ועבודה ובלבב שלם ובנפש חפיצ' כי כל לבבות דורש י"י אם תדרשנו ימצא לך וכו' וכן הבטיחנו הש"י בתורתו ובקשתם משם את י"י אלקיך ומצאת וכו' והוא הנרצ' במצות מחיית עמל"ק ציוונו הש"י. תמח' אז זכר עמל"ק וכתיב כי מחה אמח' את זכר עמלק היינו באיתערותא דלתתא (כשאנחנו נעשה מה שהוא כח בידינו לעשות) אזי איתער עובדא לעילא כי מחה אמחה וכו': ומעתה נבא להתבונן במדרש הנ"ל זכו"ר את וכו' משמע שיש כח בידינו לגמור את כל המצו' (מחיית הדע"ת הר"ע) והא כתיב כי מחה אמח' וכו' מלחמ' לי"י בעמל"ק משמע שהענין הזה תלוי בהש"י אזי מתרץ זש"ה. זכרוניכ"ם (לשון רבים אם תקיימו אותן ב' הזכירות היינו אם אתם תעשו את המוטל עליכם תגרמו ותפעלו שאני אעשה את שלי א"כ מיקרי שאתם מקיימים ב' זכירו') משלי עפר (תהיו בניו של אברה"ם הוא הלוחם הראשון בקליפת עמל"ק שהוא הודיע הדע"ת הקדוש ויקר' שם אברהם בשם י"י והי' משתדל לבטל הדעות הרעות וכו' והבטיחו הש"י כי ידעתי"ו וכו'. ואמרם שהמשיל עצמו כעפ"ר דהנה דע"ת הרע הם בלי האמין בהשגחתו באמור ח"ו עזב י"י וכו' והדע"ת הקדוש הוא פרסום אלקותו בהאמין שאין לך רפרוף עין בזולת השגחתו המאמין הזה הוא בטל לרצונו והוא דמיון יסוד העפ"ר אין לו פעולה מעצמו רק מה שפועלים בו יסודות אמ"ר ולזה המשיל אברהם אבינו א"ע לעפר הבן ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים שזה היה עיקר השעבוד במצרים גלות הדע"ת ובהעדר הדע"ת הוא השעבוד תבא מצד החומר וכמש"ל:
8
ט׳ומעתה לא יקשה לך האיך הש"י מצוונו למחות את עמלק הדע"ת הרע והלא זה הדבר תלוי בהש"י ואין כח באדם החומריי למחות מכל וכל חומריותו שהוא נוטה אליו בטבעו בעוה"ז וכתיב כי מחה אמחה וכו' אך הא לך ראי' מאברהם אבינו הוא עשה את שלו והש"י פנה אליו ברחמים וא"ל לך לך מארצך מארצותך וכן הבטיח על בניו כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ע"כ הש"י מצוונו זכור וכו' תמחה את זכר עמלק וכל לבבות דורש י"י אם נדרשהו ימצא לנו ויקיים הוא ית"ש בעצמו המצוה כי מחה אמח' את זכר עמל"ק בביטול שם עמלק וזכרו ודעות הרעות ואמונות הכוזבות וחכמת החיצוניות והערב רב המינים והמוסרים והאפקורסים ושנתנו חתיתם בארץ החיים המטילין אימה על הצבו' שלא לש"ש ותמלא הארץ דע"ה את י"י כמים לים מכסים ב"ב אמן:
9