בני יששכר, אדר ג׳:ו׳Bnei Yissaschar, Adar 3:6
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם וכו' קשה התחיל ביחיד זכו"ר ל"ך וסיים בצאתכם לשון רבים והנרא' לפרש ע"ס מ"ש כ"פ בענין זכיר"ת מעשה עמלק אשר הרע לישראל מאד להיותן יוצאין אז ממצרי"ם גלות הדעת ויצאו מן הדעת שבקליפ' כמ"ש וידעת"ם כי אני י"י שיצא הדעת דקדוש' מן הגלות לבל יהי' בישראל עם קדוש שום דעות רעות ואפיקורסת ואמונות כוזביות והנה בא אח"כ עמלק בכשפיו שהיה בחינתו ואחיזתו בדע"ת שבסט"א ועש' מה שעש' כבר הארכנו בזה והנה ידוע שכעת בעוה"ר גלות המדו"ת היינו בחי' הירא' ואהבה וענפיהן והדע"ת הוא הכולל והמאחד המדו"ת והנה ידוע דבשביל זה נתארך בעוה"ר בגלות החל הזה להיותו מגלו' המדות ואין גלות אחד דומה לחבירו. כי אצל זה מדת אהב"ה בגלות ואצל זה היראה וכיוצא במדות. משא"כ במצרים הי' גלות הדע"ת שבשכל לכולם בשוה הבן מאד והנה כעת הוא גלות הדע"ת הטמון במדות כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון והנה עמל"ק שגרם התעוררת הדע"ת דקליפה עד היום הרע לנו בבחי' הדע"ת של כל אחד מישראל ז"ש את אשר ל"ך עמלק ל"ך דייקא לכל אחד בפ"ע במדתו בדרך בצאתכם כלכם ביחד שאז היה לכולם גלות בשוה בבחי' הדע"ת והוא גרם לכ"א מה שגרם עד שהש"י יעזרנו למחות זכרו מתחת השמים והבן. אמרתי לך ברמז דרך כלל:
1
ב׳והנה עת לדרוש ידוע משאמרז"ל בשעת מתן תורה לישראל כפה עליהן ההר כגיגית וא"ל אם מקבלין אתם התורה מוטב ואם לאו וכו' ואמרז"ל מכאן מודע"ה רבה לאורייתא ואמרו אעפ"כ הדור קבלוה עליהן בימי אחשורוש והנה יש להתבונן בזה דודאי לא במקר' נפל הדבר שנשתהו כ"כ שנים בלא ביטול מודע' עד בימי אחשורוש נתבטל' המודע"ה. ונ"ל בזה דהנה תיבת מודע"ה נגזר מלשון דע"ה ודעת שהדבר שהאדם מוכרח לעשותו באונס והוא נגד דעתו ורצונו הנה הוא עוש' הדבר אבל הוא בלא דע"ת שלימ' ונפש חפיצה וע"כ כשאומר בפני עדים שהוא נגד דעת"ו מיקרי מודע') והנה עיין ברמב"ם נחה עליו רוח י"י ודיבר בקדשו ברמז מצות טביל' לטמאי' הוא הנרצ' בזה לרמז לו שיטביל עצמו במימי הדע"ת וזה שכתבו כל המקובלין סגול' לבעל תשוב' טבילה במקו"ה טהרה. בכל עת והוא לדעתי כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות והחסיר דעת"ו וכשנתעורר לשוב אל י"י הנה הטביל' במקו"ה טהר"ה רמז למימי הדעת:
2
ג׳והנה יש במקו' טהר' תתק"ס לוגין. ויש אצלינו כונה פשוטה בטביל' במקוה לבעל תשוב' להתהוות ברי' חדשה והימים הראשונים יפלו כי לדעת תלמוד ירושלמי ברי' בטיל' בתתק"ס (והוא י"ו פעמים ששים ונ"ל הטעם דהנה כל ברי' יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם א"כ יש בה י"ו יסודות ומספר ששים מבטל הטעם ע"כ אפי' ברי' האסור' מבוטל טעמה ואיסור' בי"ו פעמים ס' היינו תתק"ס. ושבה להיתר לדעת הירושלמי והנה הבעל תשובה הנכנס למקוה טהר' דומה למ"ם מרובעת ומקפל א"ע תלת גו תלת כעובר הנתון בבטן אמו (שהוא דומה למ"ם כידוע) ומתבטלין יסודותיו הקודמין במספר תתק"ס וסר מעליו עונו ואחר טבילתו הנה נעשה כברי' חדשה וכקטן שנולד ע"י התשובה ובכונת ביטול יסודותיו כנ"ל:
3
ד׳עיין מ"ש בדרושי ימי התשוב' בענין פיר"ש המשנה. אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו' מה מקוה מטהר את הטמאין אף הקב"ה מטהר את ישראל וכתבנו שם הקב"ה מטהר את ישראל בהזמן הנרצ' היינו ימ"י רצו"ן לתשוב' היינו ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ ובהן תתק"ס שעות מקוה ונעשים בהם ישראל כבריה חדשה מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו:
4
ה׳והנה לפי מש"ל. שנחה רוח י"י על הרמב"ם במה שאמר שטהרת המקוה היא בצירוף לטבול א"ע במימי הדעת תמצא רמז נכון במספר המקו"ה טהר"ה ע"ם דע"ת. או המקו"ה טהר"ת ומימי הדע"ת (כלשון הרמב"ם) הוא בגי' תתק"ס שיעיר לוגי המטהרין לבע"ת מטומאתו שנטמא בהעדר הדע"ת וישוב בדעת לימי עלומיו:
5
ו׳והנה קטן שאין דעתו שלימ'. הנה אבותיו מכריחין אותו ומדריכין אותו לתור' ולמצות ולהיות שאין דעתו שלימה. הוא עליו לעול ולמשא וכשמתגדל ועומד על דעת"ו הוא מבין למפרע הטובה הגדולה שעשו לו אבותיו ומבין שאלו הי' בדעת שלם בעת שהיו אבותיו מכריחין על החכמה בתורה ומצות הי' מהראוי שאדרבא הוא יבקש מהן להדריכו במעגלי צדק ולהוסיף אומץ בכל פעם ממושכל למושכל. רק שקטנותו גרמ' לו שלא יצא הדע"ת אל השלימות כי אם היות כשהאדם נולד יש תיכף בכח"ו הדע"ת אבל הוא רק בכח ומן הצורך להביאו בכ"פ אל הפועל אפי' בהכרח עד שיעמוד על דעתו בשלימות בפועל הבן הענין אשר בקטנות האדם נמשך בטבע יותר אחר יסודות העולם וכשעומד על דעת"ו מבין מותר האדם מן הבהמ' הדעת הנבחר. ומכריח יסודותיו להיותן נמשכין אחר הדעת ויתבטלו נגדו:
6
ז׳והנה בצאת ישראל ממצרי' (גלות הדע"ת הנה יצא הדע"ת מן הגלות אבל היו דומין כקטן שנולד שהדע"ת נולד עמו מוכן לצאת אל השלימות בכל פעם ובין כך וכך בקטנותו בהכרח להכריחו כי בטבע נמשך ביותר אחר תאות העול' אשר יסודותיו ממנו ע"כ היוצר כל הוא אלקינו נתן להם התורה בדרך הכרח. כפה עליהן הר וכו' הגם שאמרו ברצונם הטוב נעש' ונשמע עכ"ז נתן להן הש"י בדרך הכרח להראות להן לדור דעה הקדושים שצריכין ישראל עדיין להגדיל הדע"ת ולהתבונן בעצמן הדעת הנבחר מחרוץ (הבן הדברים כי א"א לפרש בכתב) ושיתבטלו היסודות אל הדע"ת והנ' מזמן מתן תורה עד זמן הנס בימי מרדכ"י ואסת"ר הן תתק"ס שנים בשנת ת"פ לצאת ב"י מארץ מצרים התחיל שלמה בנין הבית ועמד הבית ת"י שנים הרי תת"ץ וע' שנים גלות בבל הרי תתק"ס והנ' הגם שאחשורוש מנה וטעה ולא נשלמו הע' שנה הנה בנין הבית בימי שלמה הי' ע"ז שנים ויהי' לך החשבון מכוון ועתה תבין אחר שעברו עליהן תתק"ס שנים שיעור המקו' טהר' י"ו פעמים ששים נתבטלו יסודותיהן י"ו כנ"ל אל הדע"ת מקו' טהר' וקיימו וקבלו את התורה בדעת שלימ' ומיושבת ובנפש חפיצ' זה מה שנ"ל:
7
ח׳ועתה תבין שבהגיע זמן ותור שיעמדו ישראל על שלימו' הדע"ת הנה כל דבר מתפעל מהניגוד הנה עמד נגדם המ"ן הצר הצורר מזרע עמלק הדע' דסט"א ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ותקרא אסתר להתך וכו' לדע"ת מה זה וכו' ותצוהו אל מרדכי כל עבדי המלך וכו' יודעי"ם וכו' ויאמר מרדכי וכו' אל תדמי וכו' ומי יוד"ע אם לעת כזאת וכו' ונתגברו מרדכ"י ואסת"ר עם כל ישראל בדע"ת הקדוש בתשובה ותפלה וטהרה במימי הדע"ת ואח"כ ליהודים היתה אור"ה זו תורה שקיבלוה אז בדעת שלם הבן:
8