בני יששכר, אדר ד׳:ד׳Bnei Yissaschar, Adar 4:4
א׳עוד אגיד לך רביעי בקדש ע"פ מ"ש במאמר שקל הקדש דרוש ח' בפ' שקלים הנאמר שם ולקחת את כסף הכפורי' ונתת אותו על עבודת אה"מ והי' לבני ישראל לזכרו"ן לפני י"י עפ"י משאמרז"ל חד לא מיכתבן מילי' בס' הזכרונות תר"י מכתבין מילייהו בס' הזכרונות והקשו בתוס' הרי אמרו גם בחד וכל מעשך בספר נכתבים ותירצו ודאי בספר נכתבין אבל לא בספר הזכרונו' והנה דברנו לשם מהו החילוק דהנה שורש זכרו"ן הוא מלשון זכר המוליד בדומה. והנה דבר הנכתב בס' הזכרונו"ת הוא מוליד בדומה אפי' בעת שא"א לקיים המצוה הזאת הנ' המצוה הנכתבת בזמן קיימת מולדת בדומה כענין זכ"ר המוליד והנה אמר הכתוב ולקחת את כסף הכפורים הנה עם היות שהוא מצוה דיחיד שכל יחיד בפ"ע מחוייב ליתן מחצית השקל ולא מיכתבין מילי' בס' הזכרונות להוליד בדומ' גם בזמן שא"א לשקול מחצית השקל כגון בזמן שאין ביהמ"ק קיים עכ"ז ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד לצורך הקרבנו' ויתהוה מצוה דרבים ע"כ והי' לבני ישראל זכרו"ן לפני י"י להוליד בדומה גם בזמן שאין בימה"ק קיים יוחשב לפני י"י כאלו שקלו ב"י שקליהם עיי"ש באריכות לעיל:
1
ב׳ובזה נבין בענין הנס אשר התנוסס הש"י עמנו כפי המבואר במגיל"ה. הנס אמר המ"ן לשקול עשרת אלפים ככרי כסף ע"י עושי המלאכה להביא וכו' ויאמר המל"ך להמ"ן הכס"ף נתון לך והעם וכו' ולכאורה הי' תוקף הנס ביותר אם הי' אחשורוש מקבל את הכסף ונעש' המו"מ ואעפ"כ הפועל ישועות ממעון קדשו שלא עזרו והפר עצתם והשיב גמול הצורר על ראשו וא"ת מעשה שהי' כך הי' למה יסופר לנו זאת במגילה שאין זה לכאור' מן סיפור תוקף הנס ובודאי אין לך במגילה הנכתבת ברוה"ק שום דבר שאינו מגדי"ל תוקף הנס ולפי דברינו הנ"ל נבין הדבר היטב עפ"י דברי חז"ל. סיפרו לנו ברוח קדשם כאשר אמר המ"ן לשקול וכו' אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך והגם שנתחייבו שונאיהם של ישראל הנה הש"י הבטיח בתורתו זה יתנ"ו וכו' לכפר על נפשותיכם והנה בימים ההם בזמן ההוא לא היו נותנים מחצית השקל בפועל כי היו בגלות ולא הי' ביהמ"ק בנוי אבל לפי דברינו הנ"ל הנה הבטיח הש"י במצות השקלי"ם שיהי' נכתב בס' הזכרו"ן ובזמן שלא יוכלו לקיים המצו' בפועל יתקיים הדבר בכח מחשבתם והשקלים ששקלו בזמן המקדש יולידו בדומה כאלו שקלו היום ותהי' לכפרה על נפשותם הנה לבעבור זה הפועל ישעות סיבב הדבר אשר נעשה הענין הזה בצר הצורר ביקש לשקול שקלי"ם בעד נפשות ישראל להשמיד את שונאיהם ולא רצה המלך לקבל ואעפ"כ אמר לו בהבטחה באומרו והעם לעשות בו כטוב בעיניך והוה כאומר הריני כאלו התקבלתי והנה מצד המן השוקל לא יבצר כי רצה לשקול אבל המניעה הי' מצד המלך ואמר הריני כאלו התקבלתי ואעשה מבוקשך והנה הדבר הנעשה למטה הוא אשר גורם התעוררות למעלה נזכר עי"ז הבטחת הש"י לישראל בתורתו הנאמנ' אשר בעת אשר א"א להם לשקול שקליהם באד"ר והמניעה אינה מצדם כי רוצים וחפצים לשקול רק כביכול המניעה מצד מלך מלכי המלכים ב"ה וב"ש אשר עדיין לא בנה ביתו ולא שב להיכלו הנה הבטיח להם אשר שקליהם יהי' לזכרו"ן להוליד בדומה כאלו נעשה בפועל ממש ותהי' כפר' על נפשותם הוא הדבר אשר רמזו רז"ל שאמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך כי כבר קדמו בעת ששקלו ישראל שקליהם ועוד היום הם מולידים בדומה לכפר על נפשותם:
2
ג׳ומעתה תבין מה שיש לדקדק במרדכי בשעה שהגיד להתך להגיד לאסתר את פרשת הכסף אשר אמר המ"ן לשקול וכו' אבל לא אמר לו אשר לא רצה המלך לקבלם והוא הנרצה כי מרדכי חשש ביודעו כי אסתר מושכלת גדולה ויודעת כל הדברים אשר נעשים למטה הנ' הוא למזכרת למעלה וע"י כל הדברים הנעשים למטה יוכל המשכיל לידע ההשגחה העליונה בעניינים הנעשה הנה חשש מרדכי כאשר יסופר לאסתר את כל אשר נעשה הנה תבין הדבר לאשורו ולא תסתכן בעצמה לבא אל המלך ולא ישובו ישראל בתשוב"ה כי תאמר אסת"ר הנני רואה שזה בהשגחת הבורא שעי"ז יזכר לפני הב"ד של מעלה את הענין אשר נעשה בשקלי"ם ותהי' לכפרה על נפשות בני ישראל ע"כ העלים מרדכי ממנה הדבר הזה כדי שתסבור אסת"ר בהיפך הנ' המ"ן עשה במעשה ענין השקלים וזה מור' ח"ו בהיפך בעבור שגרמו ישראל ע"י עונותם שנתבטלו מהם ענין השקלים במעשה לכפר על נפשותם. ע"כ היתה כדבר הזה להורות לב"י שיעשו תשובה ויזכו לשקול שקליהם בפועל ועי"ז תגזור אסתר צום ותמסר נפש' לבא אל המלך כיון שהגזירה הוא דחוקה וזה המסופר לנו במגילה הכל בדקדוק:
3
ד׳ועתה תבין. על כן קראו לימים האלה פורי"ם על שם הפו"ר וקשה כמו שדקדקנו דהפור הוא שעת הזעם ולא הישועה ואיך קראו להמועד ע"ש הזה ונאמר עפ"י הנ"ל. דהנה נתחייבו שונאיהם של ישראל עפ"י הדין ולא הי' מקום ח"ו להינצל מה עשה הפועל ישועות. הכניס בלב המן (שהוא מן הכת של הס"מ המבקש תחבולות להשמיד את שונאיהם וכו' הנה הכניס הש"י בלבו) להפיל פור הוא הגורל והש"י פעל אשר נפל הגורל על חדש אד"ר (מזלו דגי"ם שהם פרים ורבים ומולידים מאד בדומ') ובו בחדש הזה הוא זמן שמשמיעין על השקלי"ם והשקלים הם המולידים בדומה לכפר על נפשות ישראל גם בעת גלותם ומזה נמשך הסיבה עליונה כל מעשה המ"ן ואחשורוש אשר המ"ן ביקש לשקול ואחשורוש המלך הי' לרצון לפניו מחשבת המ"ן שרצה ליתן השקלים כאלו נעשה הדבר בפועל וכאשר נעשה הדבר למטה נעשה הדבר למעלה וכמש"ל וז"ש הפיל פור הוא הגורל לפני המ"ן וכו' לחדש שנים עשר הוא חדש אד"ר הנה הפי"ל פו"ר לא נודע מי הוא המפיל אך הוא ההוא דסתים וכמש"ל היינו הש"י כביכול הוא הי' המפיל וסובב שיפול הגורל על אד"ר וכיון שנפל הגורל על אד"ר זמן שמשמיעים על השקלי"ם אזי אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישועה והנס דרוש וקבל שכר כל המשך הפסוקים:
4