בני יששכר, אדר ד׳:ז׳Bnei Yissaschar, Adar 4:7
א׳עוד אבאר לך על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור והנה לכאורה הפור הוא הצרה לשונאי ישראל ולמה יכנו שם המועד בזמן הישועה על שם הזה ואבאר לך בהקדים משארז"ל חייב אדם לבסומי בפורייא וכו' הנה מצוה להשתכר בשכרות בימ"י פירי"ם ובאמת השכרות הוא מדה מגונה ולמה תהי' במצוה בימי הפורים ונ"ל עפ"י דברי חז"ל בגמ' אמר רב ששת אראב"ע יכולנו לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק דכתיב ושכורת ולא מיין מיתיבי מקחו (של שכור) מקח וכו' אלא שפטור מן התפלה ומשני מאי יכילנו לפטור מדין תפלה (עירובין דף ס"ה) והנה ר' ששת סתמא קאמר משמע מן כל הדין וגם הש"ס לא קאמר אלא והביא הרב הגדול מהו' חיד"א זלה"ה בשם הגאון מהר"ל הכהן בשם הגאון זקינו דאמרו שם בגמ' (דף מ"א) דגליות ועניות מעבירין את האדם ע"ד קונו ואמרינן בגמ' מאי לנ"מ מיבעי רחמי א"כ פטורין העניים מן העונש בדין דהרי בטבע דקדוקי עניות מעביר ע"ד קונו רק שחייבין על דלא בעו רחמי היינו שלא התפללו ע"ז וכיון שאנחנו נקראים שכורים שאין בית המקדש קיי' א"כ שכור פטור מן התורה א"כ שוב אין כאן שום דין ומשפט ואתיא שפיר דברי ר"ש יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין עכ"ד ולפי"ז יצדק מאד שטחיות הכתוב שמעו נא זאת עני' (כיון שאת עני' הנה זה מעביר ע"ד קונו ואין כאן דין רק הדין הוא דהוה לך להתפלל ולמיבעי רחמי הנה את ג"כ) ושכרת ולא מיין (ופטור מן התפלה) והבן והרב מהר"י ז"ל פי' ג"כ שהיו חייבם להתפלל בימי מרדכי על כי קרב זמן בית שני ונתפטרו מדין זה מחמת שנדונו כשכורים ולפי"ז אתי שפיר מה שדרשו בגמ' ותוצאנו לרוי' בימי' המן רוי' הוא שכרות כמו שאמרו שבקי' לרוי' וכו' והוא שעמדה לאבותינו בימים ההם שנידוני כשכורים ופטורים מן הכל (והוא לנו לתירץ יש בימים הללו בגלות החל הזה עניות פוטר הכל ולא נשאר רק דין תפלה ונקראים אנחנו שכורים ופטורים גם מזה הלא תראה המגיד מראשית אחרית הי' מיתת ושת"י ועי"ז באת אסת"ר לבית המלך הנ' שם רמז ביום השביעי כטוב לב המלך ביי"ן היתה הכנת הישועה ע"י שכרות והיא היתה למזכרת בעת הדין להצלת ישראל בעת אשר נתבקר פנקס יצא הדין שפטורין מן הכל מטעם הגלות שהם עניים כשאין בהמ"ק רק שמחוייבים להתפלל על הדבר והנה גם מן התפלה פטורים כי עת שכרות הוא לנו ופטורי' מן הכל וזה שדרשו ותוציאנו לרוי' בימי המן ובזה תבין עפ"י פשוטו דהנה בשעת הזעם נאמר במרדכי ויצעק צעקה גדולה ולא נאמר שהתפלל ואפי' הצעקה לא נאמר שצעק אל הש"י (והנה גם חז"ל התעוררו בחכמתם וברוח קדשם מה אמר אבל רשות ניתן לדרוש עפ"י פשוטו) ועפ"י דברינו הנ"ל בחכמה עשה שלא אמר אז נוסח תפלה בכדי להזכיר לפני הש"י שאין כח בידינו אפי' להתפלל שאנחנו שכורים מן הגלות וא"כ פטורים מן הכל כנ"ל (והנה בס' יוסף בן גיריון מבואר נוסח תפילת מרדכי ואסתר הנה בודאי התפללו אבל זה הי' אח"כ אבל ראשית הענין עשה מרדכי בחכמה. להזכיר לפני הש"י כנ"ל וזהו המבואר במגלה סתם ויצעק צעקה ולא נאמר מה אמר הבן) והנה תראה גם בשעת הגזירה נאמר והמלך והמן ישבו לשתות גם אסתר עשתה משתה היין הכל להזכיר הדבר הזה בגבהי מרומי' ונפטרו ישראל מכל וכל מחמת דין השכרות והנה רבותינו לרמז הזה בעת הישועה תקנו במועד הזה שכרות לזכרון דדין השכרות עמדה לאבותינו בזמן ההוא להיותם פטורים מן הדין וגם בגלות החל הזה נצח בדימוס מטעם הזה:
1
ב׳ובזה תמצא טוב טעם בפ' ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע רצ"ל מן העת צרה בעצמה תבא הישועה שנזכר לפני המקום הגלות (שמעביר ע"ד קונו) ועת שכרות (קטנות הדעת ופטורים גם מתפלה) וא"כ פטורים מן הכל וא"כ קרבה ישועתינו ומה מתוק לחיך לפי"ז מ"ש דורשי רשומו' וממנ"ה יוושע ומהמ"ן יוושע רצ"ל מן מעשה המ"ן בעצמו באת התשועה. כי באותו הפרק המלך והמן ישבו לשתות ונזכר לפני המקום כביכול כי עת שכרות הוא לנו ועי"ז הית' הישוע' (ותבין עי"ז אומרו והמלך סתם כביכול ממנו ית"ש הית' הסיב' בכדי שתבא איתערותא לעילא הבן).
2
ג׳וע"י הקדמ' זו נבא להתבונן על כן קראו לימים האלה פורי' ע"ש הפו"ר והשם הזה הוא לתימ' כמש"ל אבל להיות שבאותו הדור בעוה"ר נתחייבו שונאיהם של ישראל ויצאו בדימוס מטעס שכרו' (רצ"ל שהם בגלו' מבלי דעת וע"כ פטורי') והנה המ"ן מזרע עמלק הוא הדע' שבקליפ' קם עליהם (כמש"ל כ"פ) מה עשה הפועל ישועו' העל' בלבו של המ"ן שיעשה הדבר ע"י גורל והנה גורל אינו בשכל וטעם ודעח ובז' נזכר למליצ' לפני ב"ד שלמעל' טעם לזכות את ישראל שהם בגלו' כשכורים בלא טעם ודעת:
3
ד׳הג"ה ותבין מה שהודיע לנו רז"ל ג"כ גם בעת שדנו את ושתי הנה ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים היינו בני יששכר יודעי בינה לעיתים אמרו ליה זיל לגביה עמון ומואב דכתיב בהו שקט הוא מואב וכו' ובגול' לא הלך וכו' ע"כ עמד טעמו בו וכו' משא"כ אנחנו באנו בגולה אין לנו טעם ודעת והיא הית' גם כן למזכר' שאין לנו טעם ודעת ושכורים אנחנו הבן:
4
ה׳וז"ש שם בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ולא נאמר מי היה המפיל הפו' ע"כ הוא ההוא דסתי' (כמ"ש בהקדמ' הזהר) רצ"ל הש"י העל' בלבו לעשו' זה ע"י פו"ר כדי שיהיה למזכר' לב"י להצילם מן הדין מפני שהם בלי דעת כענין הגורל שהוא מעש' מבלי דעת ושכל וטעם וז"ש בכאן ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור וכו' (והנה יקש' לך למה קראו את המוע' ע"ש הצר' הנה אמר בטע') כי המן וכו' חשב על היהודים וכו' (במחשבה ודע' ואעפ"כ) והפיל פור הוא הגורל וכו' (שאין הפועל הזה בטעם ודעת) ובבוא' לפני המלך (מלכו של עולם המעש' הזה למזכר' מעש' שאינו בדעת הנה נזכר זכות לישראל כי מה שעוו ופשעו כי יש להם קטנות הדע"ת בגלו' (תתבונן לפי"ז מ"ש) אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרע' אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו וכו' והנה הוא עשה בדע' ומחשב' חשב על היהודים רק הש"י סיבב סבה שגמר מעשהו בגורל שהוא מבלי דעת בכדי שיהי' למזכר' לבנ"י אבל עכ"פ הוא ישקול למטרפסי' כי הוא עשה בדעת והדע' הוא בראש ע"כ אמר המלך מלכו של עולם אמר עם הספר רצ"ל הספ"ר הוא הפור הוא גורם אשר מחשבתו ישוב על ראשו כי הפור הוא הוא לטובה לישראל אבל הוא הרשע בדעת עשה ע"כ תלו אותו בראשו ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפור כי הפור הי' יסוד הנס. הבן:
5