בני יששכר, אדר ה׳:ה׳Bnei Yissaschar, Adar 5:5
א׳ועל התשועו"ת (ו) התשועו"ת כבר קדם מאמרינו. החילוק בין עזר"ה לישוע"ה (הגם שלדברי המדקדקים הוא מן השמות הנרדפים עכ"ז אין דבר ריק בלה"ק ויש חלוקים גם בשמות הנרדפי' כאשר נתבאר בדברינו במקומות רבים) והוא ישוע"ה נק' כשהמושיע מושיע אחר הצעקה כשצועק אליו המצטרך והוא מושיע (כעין צעק"ה הנערה המאורס' ואין מושי"ע לה) אבל לשון עזר"ה הוא כשהעוזר עוזר מעצמו קודם שיצעק ויבקש ממנו המצטרך כענין הבטחה הכ' והיה טרם יקראו כו'
1
ב׳הג"ה והדברים ארוכים אצלינו במ"א בפ' חושה לעזרתי י"י תשועתי ובנוסח שתקנו לנו אנשי כנה"ג עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור אין מן הצורך לכפול הדברים: והנה אמרו בגמ' פעם אחת הוצרך העולם למטר וגזרו תענית וירדו להם גשמים בעלות השחר קודם תפלתם סברו שבחא דצבורא הוא אמר ליה שאין זה שבח רק הוא משל לאדם שפל שבא לבקש איזה דבר מן המלך ראה המלך שרוצה לכנוס לבקש אמר המלך לעבדיו תנו לו מבוקשו ולא ייעול לפלטין דילי ושוב פעם אחת גזרו תענית על הגשמים והתפללו והתענו כל היום ולא ירדו גשמים עד הערב הנה סברו שזהו שבחא דצבורא א"ל שאין זה שבח רק משל למלך שאמר אל תתנו לו מבוקשו עד שיתמקמק ואח"כ תנו לו ומקשה והיכי דמי שבחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיק' ומוריד הגשם ונחית מטר' (כי זה מורה אשר הש"י גם טרם יקראו בורא להם הישוע' אבל עריבים עליו דברי דודים ורוצה לשמוע דבריהם כענין הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכב' פירשו הראשונים והיה טרם יקראו ואני אענה (אבל) עוד הם מדברים (כי הם אינם יודעים אשר כבר עניתים ותקנתי להם הישועה ע"כ הם מדברים בתפלה ובקשה) ואני אשמע (ומשתעשע בדבריהם ותפלתם ואינם מאותן הסוג שהמלך מצו' לעשות בקשתו קודם שיקרא בכדי שלא יכנוס לפלטין כי דבריו למשא על המלך וכמו כן פ' הרב האלשיך בצר הרחבת לי (כשיש לי איזה דוחק מאיזה ענין אני יודע כי הרחבת לי גם קודם התפלה אבל חנונו ושמע תפילתי (ותתן לי מבוקשי אחר התפלה בזה אדע כי מצאתי חן בעיניך ועריבים עליך דברי:
2
ג׳והנה בזה הנס דפורים הנך רואה גם על פי פשוטי הדברים שהש"י הכין הרפואה קודם למכה ענין מרדכי במעשה דבגתן ותרש ויכתב בספר ד"ה לפני המלך וכן כל הסיבובים שסיבב היוצר בראשית המגיד מראשית אחרית שנהרג' ושתי ועי"ז באת אסתר לבית המלך להציל את ישראל בעת הזעם ואבאר לך עוד פרט אחד לדוגמא מה שכתב הרב בעל מעשי' י"י בפסוקי המגלה ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין (זה אין לו ביאור לכאורה מהו כי כן דבר המלך וכו' ואח"כ ויאמר ממוכן (זה המן לדעת חז"ל) לא על המלך לבדו וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וכו' מהראוי להתבונן הנה עיקר עצתו היה להרוג את ושתי ומהו הנרצה בדבריו יצא דבר מלכות מלפניו וגם מהו הצורך להיכתב בדתי פרס ומדי ופירש הרב הנ"ל ויאמר המלך לחכמים וכו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין הכוונה הוא דמבאר למה הוצרך לישאל את פי החכמים הרי מלך הוא ודבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה לזה אמר כי כן דבר המלך לפני וכו' רצ"ל כן היה דתי פרס ומדי אשר אפי' דבר הנוגע לכבוד המלך לא היה יכול המלך לשפוט בעצמו רק היה מוכרח להקריב את משפטו לפני יודעי דת ודין והנה אם היה נשאר הדבר כן בדתי פרס ומדי הנה בעת אשר הגיע זמן המן הרשע לאבדו מן העולם כרגע בציוו המלך הנה היה המלך מצטרך להציע דבריו לפני יודעי דת ודין ובודאי כפי הטבע היו נושאים לו פנים כיון שהיה גדול על כל השרים והעמי' מה עשה הפועל ישועות הקדים הרפואה ויאמר ממוכ"ן (זה המן כרה לעצמו שחת) וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו (רצ"ל אין זה כבוד למלך שיצטרך למשפטו לישאל את פי יודעי דת ודין מהיום והלאה ישתנה החוק והדת אשר דבר מלכות יצא (הדין) מלפניו (ולא יצטרך להתייעץ עם שום דיין) ויכתב (כן מהיום והלאה) בדתי פרס ומדי (אשר המלך יעשה דין לעצמו כאשר יחפוץ) וייטב הדבר לפני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן (היינו שנכתב כן בדתי פרס ומדי אשר דבר המלכות יצא מלפניו הנה טובה גדולה פעל המן בעצתו זאת בהגיע זמנו שיתעקר מן העולם כרגע הנה ויאמר המלך תלוהו עליו בלי שום התווכחות ושאלה ליודעי דת ודין ויתלו את המן כרגע כן יאבדו כל אויבך י"י הנה כתבתי לך פרפר' נאה לדוגמא אשר הפועל ישועות לא עינה מלבו ומאז ומקדם הכין ישועות ישראל והנה כאשר תתבונן בדברינו זה כמה במאמר ימי הפורים ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור כי הפור היה עיקר הישוע' אשר הש"י סיבב שיהיה גזירת הרשע ע"י הפו"ר ועי"ז היתה סיבת הישועה הנה כתבתי לך שם מגדנות ומעדנים ינעמו לנפשך הנך רואה אשר הש"י גם טרם יקראו הכין ישועות ישראל בכל אופנים המועילים ואעפ"כ לחיבת ישראל עם קרובו להודיע חיבת אב לבנים אשר הוא מתאוה לתפלתן הנה הניחם בצער איזה ימים עד אשר התפללו אליו ית"ש בזה נתוודע כי ערבים עליו דברי דודים דהנה הש"י הכין ישועתם מקודם ואעפ"כ המתין כביכול עד אשר יתפללו אליו כענין שאמרו יונתי בחגוי הסלע וכו' הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה והנה זכור תזכור את אשר הקדמתי לך החילוק שבין עזרה לישועה עזרה הוא כשנעזר המצטרך קודם הצעקה בקשה וישועה הוא אחר הבקשה וצעקה והנה בכאן אנחנו מודים על התשועות היינו שהושיע לנו אחר הצעקה הגם שהכין ישועתי מאז ומקדם עכ"ז להודיע חיבת אב לבנים הנה כביכול המתין עד לאחר הצעקה וכנ"ל:
3