בני יששכר, אלול ב׳:ז׳Bnei Yissaschar, Elul 2:7
א׳ואגב באתי להתעור' בכתו' הלז' וחנותי את אשר אחון (הנ' הוא מדת וחנון) ורחמתי וכו' (הוא מדת רחו') הלא בסד' הי"ג מדו' רחום מוקדם לחנון. והנר' דהנ' אמרו שם בגמ' ברכו' כל העוסק בתור' ובג"ח וקוראת וכו' מתכפרין לו כל עונותיו ואמרי' שם בשלמ' תורה וג"ח דכתי' בחסד ואמת יכופר עון. חסד זו ג"ח ואמת זו תור' דכתיב אמת קנ'. אלא קו' את וכו' מנלן. תנא לי' ההוא סבא משום רשב"י אתיא עון עון כתי' הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתי' התם ומשלם עון אבות וכו' והנה זה דרכינו כל היום כי לא במקרה הוא בתורתינו אשר ההלכ' אחת נלמדת בק"ו ואחת בג"ש וכיוצא מהמדות אבל היא הכל בחכמה נפלאה דהנה המדות שתורה נדרשת בהם הלא הם תורה שבע"פ נמסרו מסיני והמה מכווני' להי"ג מדות של רחמים הנכתבים בתור' שבכתב דהיינו כשילמו' האדם מדת ק"ו מעורר מדת א"ל (וע' בכתבי הקדוש מהרד"ב זצלה"ה. אמר הנה משה שהתפלל על אחותו א"ל נא רפא נא לה הנ' רצה לעור' מדת א"ל. השיב לו הקב"ה ואבי' ירק וכו' היינו למוד ק"ו ויתעור' מדת א"ל) וכשילמוד האדם ג"ש מעורר מדת רחום וכן באינך. והנה כשיש לאדם ח"ו עונות ונגזר כנ"ל. הנה בלמדו ג"ש מעורר מדת רחום. ומדת רחום זה סגולת' והוא רחום יכפר עון ולא ישחית אפי' כשנגזר ח"ו השחת' על שונאי ישראל במדת רחום יכפר עון ולא ישחית. ולפי"ז הנה תבין ג"כ בכאן דלבעבור זה נלמד הדבר בג"ש. הנה כשילמוד האדם הג"ש הזאת אתיא עון עון. הנה יעורר מדת רחום יכפר עון ולא ישחית. הבן הדבר והנ' תולדו' הבנים הם בסגול' בהתעורר מדת וחנון כמ"ש יעקב הילדי' אשר חנן אלקים את עבדך. ע"כ במדות שהתורה נדרשת בהן היא מדת בנין א"ב כי סגולת' לעורר מדת וחנון שמסוגלת לבנים שהם בנין א"ב. הבן. א"כ לפי"ז תבין מדת וחנון מסוגל להוליד בנים ומדת רחום מסוגל להחיות הבנים שיהיו חיים וקיימי' ע"כ נאמר בפסוק כסדר הזה וחנותי (מקודם. להוליד בנים) ורחמתי (שיהיו הבני' חיים וקיימים) הבן הדבר ובמ"א הארכתי בעניינים הללו ברחב ידים:
1