בני יששכר, אלול ב׳:ח׳Bnei Yissaschar, Elul 2:8
א׳וכיון שבאתי לכלל זה נדבר מענין הי"ג מדות שהתור' נדרשת שהם מפתחו' מכוונו' לפתוח על ידיהן ולעורר הי"ג מדות של רחמי' כמש"ל הנה לא אכחיד אמרי קדוש דברי מחו' כבוד הרב הקדוש מהרצ"ה זצוק"ל. אשר אמר בבריית' ובא הכתו' השלישי ויכריע ביניה'. הנה המפרשים כתבו תיבת וכאן הוא כמו וכן. אבל גם תיבת וכ"ן אין לו ביאור. וגם למה לא אמר וכ"ן רק וכאן ואמר הוא זלה"ה דהנה מדה הי"ג בתורה הוא ונק' לא ינק'. והנה בגמ' רמינן. נאמר ונקה ונאמ' לא ינק'. הא כיצד מנק' הוא לשבים. ולא ינק' לשאינם שבים. ונר' שלמדו הדבר מן הי"ג מדות שאמר מיכה בפסוקי מי אל כמוך וכו'. עד מימי קדם. שהן מכוונת אל הי"ג מדות שבתור' (כידוע למשכילים) והנה מימ"י קדם (שהוא מכוון נגד ונק' לא ינק') הוא רמז אל התשובה שקדמ' לעולם. והוא המכריע דמ"ש בתורה ונקה לא ינק'. דסתרן אהדדי. הוא משום דהכל תלוי בתשובה. וז"ש התנא בסוף מדה הי"ג שהוא מכוון והמפתח למדת ונקה לא ינק'. אמר. וכאן (היינו במדה הזאת) שני כתובי' המכחישים זה א"ז היינו נאמר ונק'. ונאמ' לא ינקה עד שיבא הכתוב השלישי (של מיכה. והיינו מימי קדם. הרומז על התשובה שנבראת קדם לעולם) ומכריע ביניהם (לו' לך שהכל תלוי בתשוב') מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים. עכ"ד. ודפח"ח. יהא רעוא שיהיו שפתותיו דובבת ואי"ה במ"א אטייל בזה ארוכות וקצרות כיד י"י הטובה עלינו:
1