בני יששכר, כסלו-טבת י׳:ב׳Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 10:2
א׳ואומר לך עוד טעם הפ"ך אמרה חנה רמ"ה קרנ"י בי"י ודרשו חז"ל רמה קרנ"י ולא רמה פכ"י שאול (ויהוא) שמשחוהו בפ"ך לא נמשכ' מלכותן דוד (ושלמ') שנמשח בקר"ן נמשכה מלכותו הנה מלך במשפט יעמוד ארץ וצ"ל מבחי' הגבורות קדושו' מנצפ"ך ע"כ מ"נ (מלך) צ' (מלך) פ"ך (ימלך) כנודע והנ' ג' גבורו' הראשונו' יש לכנותם קר"ן כי המה בחג"ת שהם העיקר והקר"ן משא"כ נה"י באים תמיד בסוד תוספות ע"כ מי שנמשח בקר"ן נמשכה מלכותו משא"כ מי שנמשח בפ"ך הוא מלכו' רק לשעה לא נמשכה מלכותו עוד נ"ל הנה פ"ך בגימ' ימל"ך משא"כ קר"ן בגימ' ימל"ך לעלם וע"ד ע"כ מי שנמשח בקר"ן נמשכה מלכות"ו כי נרמז לו מלוכה קיימת לעול"ם וע"ד משא"כ פ"ך ימלך מלכו' לשעתה:
1
ב׳ובזה תבין היאך התירו לעצמם חכמי הדור ליתן מלוכה לחשמונאי' הלא נשבע י"י לדו"ד וכו' ולפי הנ"ל יונח דחכמי הדור ראו כן תמהו. ראו שנעשה להם נס בפ"ך הבינו דשעתא קיימא לון מלכו' לשעתה וזה מה שנ"ל בכוונת הגמרא במגילת תענית אמרו וכשגברה יד בית חשמונאי ובגמ' שינו וכשגברה מלכו"ת וכו' מצאו פ"ך וכו' כוונת הגמ' להורות מה שמצאו להם פ"ך. הבינו חכמי הדור שהשיגה יד"ם למלוכה לשעתה וזה שיש לפרש בפסוק כהני' (היינו החשמונאים) אלביש ישע (בישועת הנס אז (וחסידי' רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (רצ"ל אדרבא משם ניכר צמיח' קר"ן לדו"ד דהנה כשמצאו להם פ"ך הבינו דשעתה קיימא להון מלוכה לשעתה כענין רמיזת הפ"ך ימל"ך לשעתה ולמה לא לעול"ם וע"ד הרי כשפוסקין לו לאדם גדולה פוסקין לו לעולם וכו' אבל זה א"א דמתנת מלוכה כיון שכבר ניתן המלוכה לזרע דוד שנמשח בקר"ן לרמז ימל"ך לעל"ם וע"ד א"כ אדרבא מהם מוכח ונשמע יום המקוו' שתחזיר המלוכה לבעלי' למי שנמשח בקר"ן. וזה שם אצמיח קרן לדוד שממנו יצא חוטר מגזע ישי משי"ח צדקנו י"י מל"ך י"י מלך י"י ימל"ך בגימ' משי"ח. בין והתבונן:
2
ג׳ובזה תתבונן ג"כ שע"כ נעשה נס להחשמונאים בפ"ך להתבונן בזה ימל"ך דשעתא קיימא להו מלוכה לשעתה ואח"כ תוחזר המלוכה לבעלי' למי שנמשח בקר"ן ע"כ נעשה הנ"ס בנ"ר הוספת מספר קרן על מספר פ"ך הוא נ"ר וזהו ג"כ המובן לך שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיח"י. ערכתי נ"ר הניסיי בהוספת הפ"ך להורות על משיחי ב"ב אמן:
3